עו"ד תביעה נגד העירייה | נפילות ברחוב | רונן פרידמן

##תביעה נגד העירייה על נפילה ברחוב בגלל מכסה ביוב## הוגשה תביעת נזיקין שעילתה נזק גוף אשר נגרם לתובעת עת הלכה, לטענתה, בחולון ונתקלה במכסה ביוב המצוי בתחום שיפוטה של עיריית חולון כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בכתף הימנית ונגרמה לה נכות רפואית בכתף בשיעור של 10%. התאונה אף הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה", על כל הנובע מכך. בכתב הגנתה הכחישה עיריית חולון את עצם קרות האירוע כמו גם את קיומו של מכשול, את האחריות להווצרו, את הפרתה של חובת זהירות כלשהי, וכן את דבר קיומו של קשר סיבתי בין נפילת התובעת ובין אותו מכשול, ככל שקיים. לאחר שבית המשפט בחן את הראיות שהובאו בפניו, נפסק כי העירייה הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת במקרה זה והיא חויבה בתשלום פיצויים בתוספת שכ"ט עורך דין. ##תביעה נגד העירייה - נפילה בגלל אשפה על הרצפה:## 1. המערערת היא תושבת קרית אתא. ביום 27.9.97 בשעה 9.00 בבוקר, הלכה המערערת סמוך למגדל המים בקרבת ביתה, נפלה, ונחבלה. לטענתה, ארעה הנפילה לאחר שנתקלה בפסולת ובאשפה שהיו מונחים באותו מקום והיא ביקשה להטיל על המשיבה, הרשות המקומית האחראית על החזקת המקרקעין שברשות הרבים בתחום שיפוטה, אחריות בנזיקין. לכתב התביעה צורפה תמונה המראה את המקום בו ארעה הנפילה (ראה תמונה א'). במהלך הדיון בפנינו, סימנה המערערת ב - X על התמונה את המקום בו ארעה הנפילה, והבנו ממנה כי המצב במקום התאונה, משתקף, כפי שהיה אז, בתמונה האמורה. פגיעתה באירוע לא היתה קשה. ד"ר ברגר מטעמה העריך נכות של 5 אחוז לצמיתות, בגלל צלקת בשפה העליונה מצד שמאל. פרופ' מלר מטעם המשיבה סבר גם הוא כי מדובר בנכות של 5 אחוזים לצמיתות. 2. תביעתה של המערערת התבררה בפני כב' השופטת הורוביץ בבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 18654/99). כב' השופטת הורוביץ נתנה החלטה מיום 13.9.00, אשר כללה צו הדדי לגילוי ועיון הדדי במסמכים, וכן הפניה לצדדים לשקול, אפשרות לטעון לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. כמו כן נתנה הוראות בקשר לצירוף חוות דעת מטעם הצדדים. ביום 1.1.01 הציעה כב' השופטת הורוביץ לצדדים הצעת פשרה, והורתה על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים. ביום 26.6.01 הודיע בא כח המשיבה לבית המשפט כי הוא "מסכים לניהול הדיון לפיה נגיש סיכומים ונקבל פסק דין מנומק. נשקול להסכים לטיעון לפי סעיף 79א' עם אפשרות לדחיית התביעה". באותה ישיבה הודיעה המערערת "מציגה לבית המשפט את התמונות. לאחר שבית המשפט הסביר לי אני מסכימה לניהול הדיון לפי סעיף 79א'. מסכימה גם לטיעון על פי המסמכים". לאחר מכן החליטה כב' השופטת הורוביץ כי הצדדים יגישו טיעון בכתב, ויוכלו להסתמך על התצהירים שהגישו. הסיכומים הוגשו ולאחר מכן ניתן פסק הדין הדוחה את התביעה, עליו מלינה המערערת. 3. בפסק הדין סוקרת כב' השופטת הורוביץ את הנתונים, ומזכירה כי "התובעת הסכימה לניהול הדיון עפ"י סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ואילו הנתבעת הסכימה למתן פס"ד מנומק על פי המסמכים והטיעונים. (גם התובעת הסכימה לכך)." כב' השופטת הורוביץ לקחה בחשבון כי עדותה על המערערת הינה עדות יחידה, אשר נדרש לה סיוע. מסתבר שהמערערת סובלת זה תקופה מסחרחורת וחוסר יציבות, ובתעודת חדר המיון נרשם כי נחבלה ברצפה. עוד ציינה כב' השופטת הורוביץ כי היתה במקרה דנן התרשלות ניכרת של המערערת, שהיתה מודעת למצב המגרש סמוך לביתה. היא סברה כי "אין מקום לקבוע כי הרשות המקומית התרשלה בכך שלא דאגה באותו מועד לפיתוח מגדל המים", ולא מצאה קשר סיבתי בין העדר גידור המגרש או העדר אזהרה, לבין התאונה, שארעה באור יום מלא בשעות הבוקר. לדעת כב' השופטת הורוביץ לא מדובר ב"דרך" או במקום שנועד לטיול ולדעתה "התובעת שוודאי היתה מודעת למצבה הבריאותי ולכך שהינה סובלת מסחרחורות שתוקפות אותה באופן פתאומי, ושבחרה לטייל במגרש בו היא יודעת כי קיימות ערמות אשפה ואינני מגרש או גן מוסדר, הסתכנה מרצון, התרשלה ונהגה בחוסר זהירות והיא בלבד אחראית לנזקיה." בעקבות זה נדחתה התביעה (אם כי ללא חיוב בהוצאות), ועל כך מלינה המערערת. 4. אינני סבור שהיתה במקרה הזה "הסתכנות מרצון". יחד עם זה, סבורני כי אין להתערב בפסק דינה של הערכאה הראשונה. היתה הסכמה מצד המערערת לניהול הדיון על דרך הפשרה; היה ברור לצדדים כי על הפרק עומדת גם "אפשרות לדחיית התביעה", כפי שהודגש על ידי בא כח הנתבעת בדיון מיום 26.6.01. משמע, שהמערערת הסכימה למסור בידי כב' השופטת הורוביץ שיקול דעת להחליט באשר לאחריות, וכך גם באשר לגובה הנזק, בכל מה שקשור לנפילה האמורה. מן התמונה א' אפשר ללמוד על מצב הקרקע בעת הנפילה. במקום בו נפלה המערערת, אין לומר, כך לכאורה, כי היתה בו מכשלה, בור או מהמורה שיש בהם סיכון של ממש למי שהולך בצד הדרך באותו מקום. ערמות הפסולת נמצאות מרחק מה ממקום הנפילה, ולא הן שגרמו לנפילה. אולם, אפילו נתקלה המערערת בערימות הפסולת, הן היו גלויות לעין, ולא שוכנענו שאם המערערת היתה נוקטת בהליכה זהירה, בהתאם לתנאי הדרך, היא היתה נופלת. 5. אין לומר שפסיקת הערכאה הראשונה חורגת מן הסביר, בדיון שנערך בפניה על יסוד התצהירים והחומר, אם בדיון על דרך הפשרה, או בדיון בו מוסכם שהערכאה הראשונה תקבע את מסקנותיה, על סמך המסמכים והטיעון. 6. הצעתי היא על כן, כי נדחה את הערעור וכי בנסיבות הענין, לא נחייב את המערערת בהוצאות. ש. ברלינר - שופט השופטת ש. שטמר: אני מסכימה. ש. שטמר - שופטת השופט ר. ג'רג'ורה: אני מסכים. ר. ג'רג'ורה - שופט הוחלט כאמור בחוות דעתו של כב' השופט ש. ברלינר. ## העדר ראיות בתביעה כנגד עירייה:## הוגשה תביעה ע"י בעלים של רכב כנגד עיריית, התובע טען כי עת נהג בנו ברכב בחולון, עלה הרכב על אי תנועה מוגבה אשר היה במקום, לטענתו, אי התנועה לא היה מסומן בכל צורה שהיא, לא על ידי סימון אזהרה ולא על ידי תמרור אזהרה, ומאחר והיה מדובר בשעת ערב חשוכה, לא ניתן היה לראות את אי התנועה המוגבה. שטח אי התנועה הינו בחזקת או בשליטה עיריית חולון, ולפיכך, טען התובע יש להחיל במקרה דנן את הכלל בדבר "הדבר מדבר בעד עצמו" וכי על העירייה להוכיח כי לא היה בהתנהגותה ו/או במחדלה, עובר לתאונה משום התרשלות, עוד טען התובע, כי הכביש, על כל אשר מתלווה אליו הינו דבר מסוכן, וכי העירייה הינה בעליו או ממונה עליו ו/או השולטת בו, לכן על העירייה הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שתחוב עליה, התובע טען, כי עיריית חולון הפרה הוראות חוקיות החלות עליה מכוח פקודת העיריות, אשר נועדו לטובתו של התובע. התובע לא הביא כל ראיה תומכת לגירסתו ובית המשפט פסק כי כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר. סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראייה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים. ## תביעה נגד עירייה לפינוי ולסילוק יד ממקרקעין:## הוגשה תביעה לפינוי ולסילוק יד ממקרקעין שבבעלות העירייה, אשר היו מוחזקים על ידי הנתבע משך למעלה משני עשורים. בתביעה, עתרה עיריית חולון להורות לנתבע לפנות את המקרקעין לאלתר ולהחזיר החזקה בהן לעירייה, כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.ב הנתבע כפר בזכותה של העירייה לפנותו מן המקרקעין. בפסק הדין בית המשפט חזר על ההלכה הפסוקה אשר מבחינה בין רשות אשר ניתנה חינם לבין רשות בתמורה, כאשר רשות חינם הדירה היא דרך כלל וניתן לחזור ממנה בכל עת. העובדה שעבר זמן רב מאז תפס אדם את הקרקע, ובמשך כל אותו זמן נמנע בעל הנכס מתגובה כלשהי למרות שידע על התפיסה, יכולה להעיד על הסכמתו, וליצור רישיון מכללא, שלא התקיים מלכתחיל, אין צורך להדגיש שרישיון מכללא שכזה הינו רישיון חינם גרידא, לתקופה בלתי מוגדרת, שאותו רשאי בעל המקרקעין לבטל בכל עת. ברבות השנים נתקבלה בפסיקה הדעה לפיה בנסיבות מתאימות, הרשות שניתנה הינה בלתי הדירה וצוין ע"י בית המשפט כי בשנים האחרונות התגבשה הלכה חדשה, על יסוד דיני היושר, שלפיה מונעים בתי המשפט את סילוקו של בעל הרישיון, כאשר הסכם הרישיון נותן לו זכות להשתמש בקרקע לתקופה מסוימת או אף ללא הגבלת זמן והצדק דורש את קיום החוזה בעין. ההסכם עול להיות מפורש, אך הוא יכול להשתמע מן הנסיבות. בין יתר השיקולים שנשקלו בפסיקה להיות הרשות בלתי הדירה או מתנית בפיצויים הם, ההשקעות אשר השקיע בר הרשות בקרקע ומשך התקופה בה החזיק במקרקעין. ברם השיקול הדומיננטי לבחינתה של הרשות, אם הדירה היא אם לאו, הוא מבחן הצדק, לאמור: על בית המשפט לבחון, כל מקרה על פי נסיבותיו, האם יהא זה מן הצדק לאפשר לבעל המקרקעין לבטל את הרישיון ואם כן האם יש להתנותו בתנאים ובסופו של דבר בית המשפט קבע כי שאלת הדירותה של הרשות ו/או היות ביטולה מותנית בפיצוי בעל הרישיון, תיבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה. ## אי תשלום אגרת רשיון שילוט:## העירייה הגישה תביעתה בסדר דין מקוצר בשל אי תשלום אגרת רשיון שילוט עבור הצבת שלטים בסמוך לעסקו של הנתבע. גדר המחלוקת בין הצדדים הייתה נעוצה בשניים. האחד, האם אופן הצבת השלטים הנו באופן בולט, או האם מדובר בשלטים המותקנים בקומת הקרקע. השני, האם הצבת השלטים על ידי הנתבע נופלים בגדר "פרסום" כפי שמוגדר בחוק העזר לחולון שילוט, התשס"ג -2003. החוק מבדיל בין שלט בולט לבין שלט רגיל. על מנת שיאמר כי שלט הנו שלט רגיל עליו להימצא בחזית מבנה העסק שאותו השלט מפרסם, כל שלט אחר יהיו תכונותיו אשר יהיו, לא יהיה שלט רגיל אלא אם כן הוגדר בחוק העזר אחרת, קרי יתכן ושלט המותקן בחזית מבנה העסק לא יהיה שלט רגיל אלא שלט בולט משום שנכנס להגדרת שלט בולט בחוק העזר. בית המשפט הגיע למסקנה כי השלטים אינם מהווים שלטים בולטים יחד עם זאת נפסק כי מדובר בפרסום בשטח, הנחשב לצורך העניין ציבורי, הרי שדין שלטים אלו כדין שלטים רגילים והעירייה תחייב את אגרת הרשיון בהתאם לתעריף זה. ## תביעה נגד עירייה בגין נזקי גשמים:## התובעים הגישו תביעה כנגד עירייה בגין נזקי הצפה שאירעו בדירה בבעלותם. הם טענו בתביעה כי ירדו גשמים עזים והציפו את דירתם, כתוצאה מההצפה נגרם נזק רב לתחולה ולמבנה. התובעים טענו כי העירייה הפרה את חובתה כלפיהם מכוח פקודת העיריות (נוסח חדש) לדאוג לביטחון תושביה ולדאוג לניקוז הרחובות שבתחומה. העירייה התרשלה בטיפול במערכת הניקוז בעיר וכתוצאה מכך נגרמו הנזקים. התובעים הצביעו על הבעייתיות הטופוגרפית של האזור בו מצויה הדירה, שהיתה ידועה לעירייה ועל כן דרשה התייחסות וטיפול מיוחדים. העירייה טענה מנגד כי במועד ההצפה ירדו כמויות גשם חריגות ביותר אשר נצפות אחת ל - 100 שנים. המערכות העירוניות המקובלות לניקוז מי גשמים מיועדות לכמות גשמים אשר עוצמתן חוזרת על עצמה כל מספר שנים בודדות. עוצמת הגשמים שירדו באותו מועד מנתקת כל קשר סיבתי בין התנהגות העירייה לבין האירוע נשוא התביעה, כמו כן נטען כי העירייה השקיעה כספים רבים בפיתוח מערכת התיעול והניקוז בעיר וזאת במגבלות התקציב. במסגרת זו פעלה העירייה להכנת המערכת לקראת החורף לרבות ניקוי הקולטנים בכבישים. בית המשפט חייב את העירייה לשלם לתובעים סך של כ- 100,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין. עירייה