##מתי עירייה אחראית לנזקי גוף עקב נפילה ברחוב?## במקרה שבו אדם נפגע עקב מפגע ברחוב, עולה השאלה המשפטית מתי עירייה אחראית לנזקי גוף עקב נפילה ברחוב וכיצד נקבעת חובתה לפצות את הניזוק. על פי הדין והפסיקה, עירייה נושאת בחובת זהירות מושגית וקונקרטית למנוע ולהסיר מכשולים בדרכים ובמדרכות שבתחומה, וכאשר היא מתרשלת בתחזוקתן ואינה נוקטת אמצעי זהירות סבירים, תוטל עליה אחריות נזיקית לפצות על נזקי הגוף שנגרמו לעוברי האורח. ##המסגרת הנורמטיבית לתביעות נזיקין נגד רשויות מקומיות## תביעות נזיקין בגין נזקי גוף שנגרמו עקב נפילה ברחוב נשענות על הוראות ##פקודת הנזיקין [נוסח חדש]##, ובמרכזן עוולת הרשלנות המוגדרת בסעיפים 35 ו-36 לפקודה. לצד הוראות אלה, חובותיה השלטוניות והביצועיות של הרשות המקומית מעוגנות בהוראות ##פקודת העיריות [נוסח חדש]##. במסגרת ת"א 66759-01-23 (שלום חיפה) נדונה תביעה בגין נפילה ברחוב, שבה נטען כי הרשות המקומית התרשלה בתפקידה ולא טיפלה במפגע שהיה ברשות הרבים לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. באותו עניין הוטעם כי חובתה של הרשות נובעת מסמכויותיה לפי פקודת העיריות [נוסח חדש] ומדיני הרשלנות הכלליים. כמו כן צוין סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש], המטיל על העירייה חובה למנוע ולהסיר מכשולים והסגת גבול ב"רחוב". סעיפי חוק נוספים נדונו במסגרת ת"א 15315-11-22 (שלום חיפה), שעסק בנפילת הולכת רגל עקב מפגע של בוץ וסחף בשביל ציבורי; שם נטענה אחריות מושגית וקונקרטית של הרשות הנובעת מסעיף 249 לפקודת העיריות [נוסח חדש], שעניינו סמכויות העירייה, הקובע בין היתר כי בסמכותה לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין. בדומה לכך, בת"א 44209-12-19 (שלום חיפה) נקבע כי האחריות המוטלת על רשות מקומית לנקוט אמצעי זהירות מפני פגיעה של עוברי אורח קמה הן מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין והן מכוח סעיפים 235 ו-236 לפקודת העיריות [נוסח חדש], ומחייבת אותה לדאוג במסגרת הסביר לתקינות מערכת הכבישים והמדרכות שבתחום שיפוטה (תוך הפניה לע"א 544/10). עקרון זה הודגש גם בת"א 25710-05-22 (שלום ירושלים), שבו צוין כי אחריות העירייה להסרת מפגעים ברורה ואינה נתונה במחלוקת, ונגזרת מהוראת סעיף 235 לפקודת העיריות המחייבת מניעה והסרה של מכשולים ותיקון הדרך. ##חובת הזהירות המושגית והקונקרטית של הרשות המקומית## דיני הנזיקין מטילים על העירייה לצפות כי הולכי רגל ומשתמשי הדרך עלולים להיפגע מקיומם של מכשולים ומפגעים בשטחים המיועדים למעבר. בת"א 36216-12-19 (שלום פתח תקווה) נדונה עתירת תובעת לפיצויים בעקבות היתקלות במפגע ברחוב במהלך הליכה, בטענה להיעדר פיקוח שוטף על בטיחות ותקינות המדרכות חרף הידיעה כי הציבור משתמש בהן בכל שעות היום והלילה. בית המשפט ציין שם, בהסתמך על ע"א 2004/92, כי אחריות הרשות המקומית לשלומו ובטחונו של הציבור בשטחה נובעת מחובותיה בפקודת העיריות ומדיני הרשלנות הכלליים, המחייבים אותה לצפות אפשרות של פגיעת עוברים ושבים במעברים הציבוריים. עקרון זהה הובא בת"א 25817-12-16 (שלום פתח תקווה), שבו נטען לנזקי גוף כתוצאה מנפילה במדרגות בעת כניסה לבניין מגורים, תוך הפניה זהה לע"א 2004/92 בנוגע לחובת הצפייה של הרשות כלפי עוברים ושבים. כמו כן, בת"א 70321-10-18 (שלום תל אביב - יפו) הובהר כי על העירייה, כמי שאמונה על תקינות המדרכות וטיפול מיומן וזהיר בהן, מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי תושבי העיר ומבקריה (תוך הפניה לע"א 73/86). חובה זו הופכת לקונקרטית בנסיבות שבהן נוצר סיכון מוגדר שהרשות לא פעלה באמצעים סבירים לתיקונו או להפחתתו, כפי שנקבע בת"א 44209-12-19 (שלום חיפה) ובת"א 44785-10-16 (שלום ראשון לציון), שם חויבה העירייה לאחר שהוכח קיומו של מפגע במרצפות המדרכה בטיילת שלא תוקן על ידה. ##אחריות הרשות למפגעים בשטחים פרטיים המשמשים מעבר לציבור## אחת הסוגיות המורכבות העולות בחומר המשפטי נוגעת להטלת אחריות על העירייה כאשר המפגע מצוי במקרקעין שאינם רשומים כרכוש העירייה, אך פתוחים לשימוש הרבים. בפסק הדין ת"א 66759-01-23 (שלום חיפה) נסקרה פסיקה שהדגישה כי בתי המשפט לא היססו להטיל אחריות על רשות מקומית גם במקרקעין פרטיים בהם נעשה שימוש ציבורי: 1. ת"א 21979-05-14 (שלום עכו), מקרה שבו נפל תובע בחניה ציבורית ליד מתחם מסחרי שהייתה בבעלות רשות הפיתוח והמדינה, אך הוטלה אחריות על הרשות המקומית מאחר שנעשה שימוש ציבורי במקום (תוצאה שאושרה בע"א 10119-12-19). 2. ת"א 44619/06 (שלום תל אביב), מקום שבו הוטלה אחריות על רשות מקומית בשל מעידה על מדרכה הנמצאת במקום פרטי. סוגיה זו שבה ועלתה בת"א 70321-10-18 (שלום תל אביב - יפו), שם נפגעה תובעת עקב מדרגות תקולות, ונקבע כי מאחר שמדובר בחלק מהרחוב או המדרכה הפתוחה לציבור הרחב, החובה להסיר מכשולים ולהחזיק את המקום רובצת לפתחה של העירייה – גם אם מדובר בשטח פרטי. מנגד, בת"א 25817-12-16 (שלום פתח תקווה) התגוננה העירייה בטענה כי התאונה אירעה במדרגות כניסה לבניין המצויות בשטח פרטי שבבעלות ובחזקת נתבעים אחרים, ועל כן לא הייתה לה שליטה על הנסיבות ולא היה עליה לצפות את האירוע. בדומה לכך, בת"א 35235-06-18 (שלום נצרת), שבו נדונה נפילה בשביל, נטען על ידי צדדים שלישיים – תוך הפניה לתקנה 23(ד) ל##תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018## המאפשרת לצד שלישי לחלוק על התביעה העיקרית – כי השביל כלל אינו מיועד להולכי רגל אלא לחיבור תשתיות, זאת מול טענת התובע כי מדובר בדרך ציבורית המטילה אחריות על העירייה. בנוסף, בת"א 34655-12-17 (שלום ירושלים) הגישה עירייה תביעת שיפוי נגד מחזיקי מקרקעין בגין סכום ששילמה לנפגע שנפל ברחוב, בעוד הנתבעים טענו כי המקום מהווה רחוב רגיל המשמש מעבר להולכי רגל ולכלי רכב, והעירייה היא שמחזיקה בו בפועל, מתחזקת, מנקה ודואגת לפינוי מפגעים. ##סוגי המפגעים ונסיבות האירוע בראי הפסיקה## בתי המשפט בוחנים את טיב המפגע הפיזי אשר נטען כי גרם לתאונה. מתוך המקרים שהובאו עולים תיאורים עובדתיים מגוונים: * מפגעי בוץ, סחף וגורמי החלקה: בת"א 15315-11-22 (שלום חיפה) נקבעה אחריות העירייה בגין אי-הסרת מפגע של בוץ וסחף בשביל ציבורי, כאשר נפסק כי המתנה וחוסר טיפול מהווים התרשלות. בת"א 17556-04-22 (שלום בית שאן) נדונה תביעה עקב נפילה מאופניים בשל מפגע בוץ ברחוב, שבה הועמדו להכרעה שאלת אחריות העירייה ושאלת אשמו התורם של התובע. * בליטות, מכשולים והפרשי גבהים: בת"א 1386-03-22 (שלום חיפה) נקבעה אחריות העירייה לנזקי תובע שצעד במדרכה ונתקל בבליטת בטון, כתוצאה מכך נפל לעבר צינור מים, ראשו הוטח בצינור והוא נחבל. לעומת זאת, בת"א 29899-05-22 (שלום בת ים) נדון מקרה של אדם שרץ לעבר בתו בגן שעשועים וטען כי נתקל באבני שפה שבולטות מעל הקרקע; שם נטען לחובת זהירות של העירייה כמחזיקת המקרקעין, והוגשה הודעת צד שלישי נגד קבלן התחזוקה ומבטחתו. * מהמורות, עבודות תשתית ופגמים בריצוף: בת"א 50417-08-15 (שלום ירושלים) נדונה נפילה במדרכה זמנית ברחוב שבו בוצעו עבודות תשתית של רכבת קלה, כאשר נטען לקיומה של מהמורה שיצרה מכשול. בת"א 44785-10-16 (שלום ראשון לציון) הוכח מפגע במרצפות המדרכה שהוביל לנפילה. ##נטל ההוכחה, מהימנות גרסת הנפגע ודחיית תביעות## עצם קיומה של חובת זהירות מושגית של העירייה אינו מבטיח קבלת תביעה; על התובע לעמוד בנטל ההוכחה לקיומו של מפגע ולהתרחשות התאונה כתוצאה ישירה ממנו. בת"א 44864-09-17 (שלום תל אביב - יפו) נדחתה תביעה נגד עירייה על אף טענת התובעת כי נתקלה בקטע מדרכה שלא היה מרוצף באבנים משתלבות ויצר הפרש גבהים ניכר. בית המשפט דחה את התביעה עקב היעדר הוכחת נסיבות התאונה וסתירות שהתגלו בגרסתה. באופן דומה, בת"א 29899-05-22 (שלום בת ים) נדחתה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף עקב אי-הוכחת נסיבות הנפילה במרחב הציבורי. לעומת זאת, ראיות חיצוניות ומסמכים מזמן אמת עשויים לסייע בהרמת הנטל; כך למשל בת"א 50417-08-15 (שלום ירושלים) נמצאה תמיכה לגרסת התובעת במכתב דרישה שנשלח לעירייה באמצעות עורכי דין מספר חודשים לאחר האירוע, ובו תוארה הנפילה עקב מהמורה. בת"א 44785-10-16 (שלום ראשון לציון) נקבע כי התובעת עמדה בנטל השכנוע לאחר ניתוח עדויות וראיות שהוצגו בפני בית המשפט. במישור הדיוני והחלוקתי, נדונה גם שאלת האשם התורם של הנפגע (כגון בת"א 17556-04-22), וכן מעורבותם של גורמים מבצעים נוספים באמצעות משלוח הודעות לצדדים שלישיים לפי ##תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018##. ##תביעה נגד העירייה על נפילה ברחוב בגלל מכסה ביוב## הוגשה תביעת נזיקין שעילתה נזק גוף אשר נגרם לתובעת עת הלכה, לטענתה, בחולון ונתקלה במכסה ביוב המצוי בתחום שיפוטה של עיריית חולון כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בכתף הימנית ונגרמה לה נכות רפואית בכתף בשיעור של 10%. התאונה אף הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה", על כל הנובע מכך. בכתב הגנתה הכחישה עיריית חולון את עצם קרות האירוע כמו גם את קיומו של מכשול, את האחריות להווצרו, את הפרתה של חובת זהירות כלשהי, וכן את דבר קיומו של קשר סיבתי בין נפילת התובעת ובין אותו מכשול, ככל שקיים. לאחר שבית המשפט בחן את הראיות שהובאו בפניו, נפסק כי העירייה הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת במקרה זה והיא חויבה בתשלום פיצויים בתוספת שכ"ט עורך דין. ##תביעה נגד העירייה - נפילה בגלל אשפה על הרצפה:## אישה נפלה, ונחבלה. לטענתה, ארעה הנפילה לאחר שנתקלה בפסולת ובאשפה שהיו מונחים באותו מקום והיא ביקשה להטיל על הרשות המקומית האחראית על החזקת המקרקעין שברשות הרבים בתחום שיפוטה, אחריות בנזיקין. לכתב התביעה צורפה תמונה המראה את המקום בו ארעה הנפילה. כב' השופטת הורוביץ לקחה בחשבון כי עדותה על הנפגעת הינה עדות יחידה, אשר נדרש לה סיוע. המסתבר שהיא סובלת זה תקופה מסחרחורת וחוסר יציבות, ובתעודת חדר המיון נרשם כי נחבלה ברצפה. לדעת כב' השופטת הורוביץ לא היה מדובר ב"דרך" או במקום שנועד לטיול, עם זאת היא פסקה כי במקרה הזה לא היתה "הסתכנות מרצון". ## העדר ראיות בתביעה כנגד עירייה:## הוגשה תביעה ע"י בעלים של רכב כנגד עיריית, התובע טען כי עת נהג בנו ברכב בחולון, עלה הרכב על אי תנועה מוגבה אשר היה במקום, לטענתו, אי התנועה לא היה מסומן בכל צורה שהיא, לא על ידי סימון אזהרה ולא על ידי תמרור אזהרה, ומאחר והיה מדובר בשעת ערב חשוכה, לא ניתן היה לראות את אי התנועה המוגבה. שטח אי התנועה הינו בחזקת או בשליטה עיריית חולון, ולפיכך, טען התובע יש להחיל במקרה דנן את הכלל בדבר "הדבר מדבר בעד עצמו" וכי על העירייה להוכיח כי לא היה בהתנהגותה ו/או במחדלה, עובר לתאונה משום התרשלות, עוד טען התובע, כי הכביש, על כל אשר מתלווה אליו הינו דבר מסוכן, וכי העירייה הינה בעליו או ממונה עליו ו/או השולטת בו, לכן על העירייה הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שתחוב עליה, התובע טען, כי עיריית חולון הפרה הוראות חוקיות החלות עליה מכוח פקודת העיריות, אשר נועדו לטובתו של התובע. התובע לא הביא כל ראיה תומכת לגירסתו ובית המשפט פסק כי כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר. סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראייה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים. ## תביעה נגד עירייה לפינוי ולסילוק יד ממקרקעין:## הוגשה תביעה לפינוי ולסילוק יד ממקרקעין שבבעלות העירייה, אשר היו מוחזקים על ידי הנתבע משך למעלה משני עשורים. בתביעה, עתרה עיריית חולון להורות לנתבע לפנות את המקרקעין לאלתר ולהחזיר החזקה בהן לעירייה, כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.ב הנתבע כפר בזכותה של העירייה לפנותו מן המקרקעין. בפסק הדין בית המשפט חזר על ההלכה הפסוקה אשר מבחינה בין רשות אשר ניתנה חינם לבין רשות בתמורה, כאשר רשות חינם הדירה היא דרך כלל וניתן לחזור ממנה בכל עת. העובדה שעבר זמן רב מאז תפס אדם את הקרקע, ובמשך כל אותו זמן נמנע בעל הנכס מתגובה כלשהי למרות שידע על התפיסה, יכולה להעיד על הסכמתו, וליצור רישיון מכללא, שלא התקיים מלכתחיל, אין צורך להדגיש שרישיון מכללא שכזה הינו רישיון חינם גרידא, לתקופה בלתי מוגדרת, שאותו רשאי בעל המקרקעין לבטל בכל עת. ברבות השנים נתקבלה בפסיקה הדעה לפיה בנסיבות מתאימות, הרשות שניתנה הינה בלתי הדירה וצוין ע"י בית המשפט כי בשנים האחרונות התגבשה הלכה חדשה, על יסוד דיני היושר, שלפיה מונעים בתי המשפט את סילוקו של בעל הרישיון, כאשר הסכם הרישיון נותן לו זכות להשתמש בקרקע לתקופה מסוימת או אף ללא הגבלת זמן והצדק דורש את קיום החוזה בעין. ההסכם עול להיות מפורש, אך הוא יכול להשתמע מן הנסיבות. בין יתר השיקולים שנשקלו בפסיקה להיות הרשות בלתי הדירה או מתנית בפיצויים הם, ההשקעות אשר השקיע בר הרשות בקרקע ומשך התקופה בה החזיק במקרקעין. ברם השיקול הדומיננטי לבחינתה של הרשות, אם הדירה היא אם לאו, הוא מבחן הצדק, לאמור: על בית המשפט לבחון, כל מקרה על פי נסיבותיו, האם יהא זה מן הצדק לאפשר לבעל המקרקעין לבטל את הרישיון ואם כן האם יש להתנותו בתנאים ובסופו של דבר בית המשפט קבע כי שאלת הדירותה של הרשות ו/או היות ביטולה מותנית בפיצוי בעל הרישיון, תיבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה. ## אי תשלום אגרת רשיון שילוט:## העירייה הגישה תביעתה בסדר דין מקוצר בשל אי תשלום אגרת רשיון שילוט עבור הצבת שלטים בסמוך לעסקו של הנתבע. גדר המחלוקת בין הצדדים הייתה נעוצה בשניים. האחד, האם אופן הצבת השלטים הנו באופן בולט, או האם מדובר בשלטים המותקנים בקומת הקרקע. השני, האם הצבת השלטים על ידי הנתבע נופלים בגדר "פרסום" כפי שמוגדר בחוק העזר לחולון שילוט, התשס"ג -2003. החוק מבדיל בין שלט בולט לבין שלט רגיל. על מנת שיאמר כי שלט הנו שלט רגיל עליו להימצא בחזית מבנה העסק שאותו השלט מפרסם, כל שלט אחר יהיו תכונותיו אשר יהיו, לא יהיה שלט רגיל אלא אם כן הוגדר בחוק העזר אחרת, קרי יתכן ושלט המותקן בחזית מבנה העסק לא יהיה שלט רגיל אלא שלט בולט משום שנכנס להגדרת שלט בולט בחוק העזר. בית המשפט הגיע למסקנה כי השלטים אינם מהווים שלטים בולטים יחד עם זאת נפסק כי מדובר בפרסום בשטח, הנחשב לצורך העניין ציבורי, הרי שדין שלטים אלו כדין שלטים רגילים והעירייה תחייב את אגרת הרשיון בהתאם לתעריף זה. ## תביעה נגד עירייה בגין נזקי גשמים:## התובעים הגישו תביעה כנגד עירייה בגין נזקי הצפה שאירעו בדירה בבעלותם. הם טענו בתביעה כי ירדו גשמים עזים והציפו את דירתם, כתוצאה מההצפה נגרם נזק רב לתחולה ולמבנה. התובעים טענו כי העירייה הפרה את חובתה כלפיהם מכוח פקודת העיריות (נוסח חדש) לדאוג לביטחון תושביה ולדאוג לניקוז הרחובות שבתחומה. העירייה התרשלה בטיפול במערכת הניקוז בעיר וכתוצאה מכך נגרמו הנזקים. התובעים הצביעו על הבעייתיות הטופוגרפית של האזור בו מצויה הדירה, שהיתה ידועה לעירייה ועל כן דרשה התייחסות וטיפול מיוחדים. העירייה טענה מנגד כי במועד ההצפה ירדו כמויות גשם חריגות ביותר אשר נצפות אחת ל - 100 שנים. המערכות העירוניות המקובלות לניקוז מי גשמים מיועדות לכמות גשמים אשר עוצמתן חוזרת על עצמה כל מספר שנים בודדות. עוצמת הגשמים שירדו באותו מועד מנתקת כל קשר סיבתי בין התנהגות העירייה לבין האירוע נשוא התביעה, כמו כן נטען כי העירייה השקיעה כספים רבים בפיתוח מערכת התיעול והניקוז בעיר וזאת במגבלות התקציב. במסגרת זו פעלה העירייה להכנת המערכת לקראת החורף לרבות ניקוי הקולטנים בכבישים. בית המשפט חייב את העירייה לשלם לתובעים סך של כ- 100,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין. ##צעדים מעשיים לניהול תביעת נזיקין נגד רשות מקומית עקב מפגע## 1. תיעוד פיזי מיידי של המפגע וסביבתו: יש לתעד את המפגע בצילום מזוויות שונות (כולל הפרשי גבהים, מרצפות שבורות, בטון בולט או בוץ וסחף) בסמוך ככל הניתן למועד הנפילה. 2. איסוף עדויות ומסמכים ראשוניים: יש לרשום פרטי עדי ראייה שנכחו במקום, ולשמור תיעוד רפואי ראשוני המפרט את נסיבות הפציעה והמיקום המדויק שבו אירעה. 3. פנייה מתועדת לרשות המקומית: יש להעביר פנייה בכתב לעירייה המפרטת את מיקום המפגע ונסיבות הנפילה, מה שעשוי לשמש ראיה תומכת לקיומו של האירוע. 4. בירור מעמד המקרקעין: ככל שהנפילה התרחשה בשטח הגובל בבניין פרטי, חניה או מרכז מסחרי, יש לבחון האם מדובר במקום הפתוח לציבור המשמש למעבר הרבים. 5. בדיקת מעורבות גורמי ביצוע וצדדים שלישיים: במקרים של עבודות תשתית או תחזוקה, יש לברר אם פעלו במקום קבלנים חיצוניים העשויים לחוב באחריות משותפת. ##שאלות ותשובות## ##ש:## האם העירייה אחראית לנפילה שאירעה בשטח פרטי? ##ת:## בפסיקה (כגון ת"א 66759-01-23 ות"א 70321-10-18) נקבע כי כאשר שטח פרטי פתוח לציבור הרחב ומשמש למעבר ציבורי (כגון מדרכה או חניה ליד מתחם מסחרי), חלה על העירייה חובה להסיר מכשולים ולדאוג לתקינותו. עם זאת, כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, שליטת הרשות וייעוד השטח. ##ש:## מאילו מקורות חוקיים שואבת הרשות המקומית את חובת הזהירות שלה לתקינות הדרכים? ##ת:## החובה נגזרת מעוולת הרשלנות בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בשילוב הוראות פקודת העיריות [נוסח חדש] – ובפרט סעיפים 235 ו-236 (החובה למנוע ולהסיר מכשולים ברחוב ולדאוג לתיקון הדרך) וסעיף 249 (סמכות העירייה לסלול רחובות ולדאוג למצבם התקין). ##ש:## מה עשוי להוביל לדחיית תביעת נזיקין נגד העירייה בגין נפילה במדרכה? ##ת:## תביעה עלולה להידחות אם התובע אינו עומד בנטל להוכיח את עצם קרות התאונה או את קיומו של המפגע, או כאשר מתגלות סתירות מהותיות בגרסתו באשר לנסיבות הנפילה, כפי שאירע למשל בת"א 44864-09-17 ובת"א 29899-05-22. ##ש:## האם עירייה עשויה לחוב בנזיקין בשל מפגע של בוץ וסחף שנוצר ברחוב? ##ת:## כן. בת"א 15315-11-22 נקבע כי המתנה ואי-טיפול במפגע של בוץ וסחף בשביל ציבורי מהווים התרשלות המטילה על העירייה אחריות לנזקי גוף שנגרמו להולכת רגל שנפלה. סוגיה דומה של מפגע בוץ עלתה גם בת"א 17556-04-22. עירייה