פסק דין 1. כללי: בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין מיטלטלין, שעיקרם מכונות בתעשיית העץ, השייכים לתובעת אשר נמכרו על ידי ההוצאה לפועל במסגרת הליכים שננקטו על ידי הנתבעת 1 (להלן: "מקור העץ") נגד יעקב אלמליח (להלן: "אלמליח"). הציוד נמכר למרות קיומה של הכרעה שיפוטית לפיה הציוד שייך לתובעת ולא לאלמליח וחרף צו שהורה על עיכוב הליכי ההוצאה. 2. העובדות הדרושות לעניין 2.1 התובעת ניהלה מפעל של מוצרי נגרות בנכס שכור והמצוי באזור התעשייה בראשון לציון (להלן: "העסק"). לצורכי פעילותה העסיקה התובעת בין היתר את ה"ה יעקב ומוריס אלמליח, אב ובנו שעבדו כשכירים בעסק. 2.2 לימים, החליטה התובעת להשכיר את העסק ליעקב אלמליח (להלן: "אלמליח") ולפיכך נחתם ביום 30/12/97 בין התובעת מחד לבין אלמליח מאידך הסכם לפיו השכירה התובעת לאלמליח את העסק על ציודו וזאת לתקופה של שישה חודשים (להלן: "הסכם השכירות") תמורת הסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ לכל חודש. בפועל נמשכה השכירות גם לאחר תום התקופה האמורה ובהתאם לתנאי הסכם השכירות. 2.3 יצויין כי לקוחות וספקים שהיו של התובעת באו בקשרים עסקיים לאחר מכן עם אלמליח. 2.4 מקור העץ היתה במשך מספר שנים ספק של התובעת אשר במהלכם אף היתה היכרות לנציגיה עם אלמליח. 2.5 מקור העץ המשיכה לספק חומר גלם גם לאלמליח, לאחר ששכר את העסק מהתובעת. 2.6 בשלב מסויים, נקלע אלמליח לקשיים כלכליים ולא עמד בהתחייבויות כלפי מקור העץ, נותר חייב לה כספים ובאופן שמקור העץ החזיקה 67 שיקים של אלמליח ע"ס 257,000 ₪. לפיכך, נקטה מקור העץ הליכי הוצאה לפועל נגד אלמליח באמצעות ב"כ דאז עו"ד יששכר (להלן: "יששכר"). במסגרת הליכי הוצאה לפועל ביקשה מקור העץ לעקל את המיטלטלין הנמצאים בעסק. 2.7 ראש ההוצאה לפועל, כבוד הרשמת סנדלר, נעתרה לבקשת מקור העץ באופן חלקי והורתה על עיקול והוצאה של מיטלטלין הנמצאים בעסק שעיקרם מכונות המשמשות בעבודת הנגרות (להלן: "המיטלטלין"). 2.8 קבלן מורשה של ההוצאה לפועל ביצע ביום 24/1/99 את פעולת הוצאת המיטלטלין מהעסק והעברתם למחסני ההוצאה לפועל. 2.9 יובהר כי חלק המיטלטלין הינו מכונות גדולות וכבדות וכדבריו מר ישראל מטעם מקור העץ שהעיד: "ראיתי את המכונות כשהוציאו אותן. המדובר במכונות גדולות של 3 מטר על 2 מטר. הן הורמו באמצעות מנוף על משאית. המדובר במשאית טריילר 40 פיט". ( עמוד 22 שורות 16-18). 2.10 כאשר נודע לתובעת כי לבקשת מקור העץ נלקחו המיטלטלין מהעסק פנו היא ופרקליטה למקור העץ וניסו לשכנעה כי המיטלטלין שייכים לה ואלמליח היו רק בגדר שוכרים, ברם מקור העץ עמדה על העיקול. 2.11 בנסיבות אלה, הגישה התובעת ביום 7/2/99 בקשה דחופה לבית-משפט השלום בנתניה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. ביום 8/2/99 ניתנה החלטה בבקשת התובעת לפיה עוכבו הליכי ההוצאה לפועל של המיטלטלין. במקביל לבקשה, הגישה התובעת תובענה לבית משפט השלום בנתניה נגד מקור העץ ואלמליח לפסק דין הצהרתי לפיו היא הבעלים של המיטלטלין (המפ' 125/99). יודגש כי החלטת עיכוב הליכי ההוצאה לפועל אף נקלטה במחשב ההוצאה לפועל סמוך לאחר הינתנה. 2.12 ביום 16/11/99 התקיים דיון בבית-המשפט בעתירת התובעת לבעלותה במיטלטלין. סופו של דבר, בית-המשפט השלום נעתר לתביעה ונתן ביום 23/11/99 פסק דין המצהיר כי התובעת היא הבעלים של המיטלטלין (להלן "פסק הדין"). דא עקא למרות החלטה על עיכוב הליכי המכירה, התקבלה ביום 17/10/99 הרשאה למכירת המיטלטלין במסגרת ההוצאה לפועל וביום 1/11/99 נמכרו המיטלטלין תמורת הסך 19,566 ₪, כאשר 16,409 ₪ מתוכם שולם עבור אחסון. מכירת המיטלטלין נעשתה מבלי שהתובעת ומקור העץ היו מודעים לה. 3. אין חולק כי חלה שגגה מאת ההוצאה לפועל עת נמכרו המיטלטלין חרף צו בית-המשפט, שהורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. ב"כ המדינה, הודתה כבר בדיון הראשון בשגגה שנפלה וכדבריה בעמ' 1 לפרוטוקול: "אכן היתה מכירה של הציוד נשוא התביעה בטעות". 4. התובעת הגישה תביעה נגד מקור העץ והמדינה בגין הנזקים שנגרמו לה ובכללם שווי הציוד, הפסד דמי שכירות, עוגמת נפש ופגיעה במוניטין. מקור העץ הגיש הודעת צד שלישי כנגד המדינה. 5. המחלוקת בתובענה מתמקדת בחבות של מקור העץ, חבות המדינה, היחסים בין שני אלה ובנוסף שיעור הנזק שנגרם לתובעת וחלוקתו בין הנתבעים. 6. עיקר המיטלטלין הן מכונות המשמשות לעיבוד עץ שנרכשו בשנת 1996, כאשר במהלך השנים מאז רכישתם בשנת 1996, אף נוכה פחת בגינם וכעולה מהדו"ח החשבונאי של רו"ח התובעת שהוגש לבית-המשפט. 7. המומחה לאור המחלוקת בדבר שווי המיטלטלין מינה ביהמ"ש בהסכמת הצדדים כמומחה מטעמו את המהנדס מר יצחק סמו (להלן: "המומחה"). המומחה הגיש חוות דעת ביום 22/12/02 (להלן: "חוות הדעת"), ובהמשך ניתן תשובות הבהרה לשאלות שנשאל על-ידי ב"כ מקור העץ והמדינה. בחוות הדעת אמד המומחה את שווי המיטלטלין ביום הוצאתם מהעסק לסך 90,000 ₪ בצירוף מע"מ. עוד ציין כי ערכם של המיטלטלין פחת בסך 20,000 ₪ במהלך התקופה שמיום 24/1/97 שבה היו במחסני ההוצאה לפועל ועד המכירה ביום 1/11/99 (להלן: "תקופת האחסנה"). לדעתו השמאות מטעם ההוצאה לפועל בדבר שווי המיטלטלין בסך של כ- 20,000 ₪ אינה משקפת נכונה את שוויים בעת המכירה. יודגש כי המומחה הבהיר בתשובה 19 לשאלות, כי הערכתו אינה כולל מע"מ. 8. טענות הצדדים עתירת התובעת היא לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש עבור המיטלטלין לפי סך של 7,000 ₪ לחודש למשך שבע שנים ובסה"כ 588,000 ש"ח. בנוסף נתבעו גם אובדן מוניטין בסך 100,000 ₪, שווי הציוד בעת רכישתו בסך 156,625 ₪ וכן עוגמת נפש ונזקים נפשיים בסך 350,000 ש"ח. בסיכומיו העמיד ב"כ התובעת את שווי הפיצוי בגין אובדן המיטלטלין לסך 90,000 ₪ כקביעת המומחה ובנוסף עמד על קבלת דמי השכירות, אובדן המוניטין ועוגמת הנפש. 9. מקור העץ טוענת שאין להטיל עליה כל חבות שהיא. לגירסתה, בקשת העיקול של המיטלטלין הוגשה בתום לב לפי שסברה כי העסק ומיטלטליו שייכים לאלמליח וזאת בהתאם לדברים שאמר למנהל מקור העץ. לא היתה כל התרשלות מצד מקור העץ בפעולותיה בקשר עם המיטלטלין וכי הקשר הסיבתי בין מעשיה לבין מכירתם נותק בעקבות מכירתם שלא כדין על ידי המדינה. 10. המדינה אשר כאמור אישרה כי שגגה יצאה לפניה עת נמכרו המיטלטלין טוענת כי מקור העץ היא שהתרשלה בבקשת העיקול והתעלמה שלא כדין ובחוסר תום לב מבקשות התובעת לבטל את העיקול ולהשיב לה את המיטלטלין. 11. שני הנתבעים מכחישים את שיעור הנזקים של הנתבעת. בהקשר זה יצויין כי הנתבעים חולקים על הערכת המומחה ובהקשר זה מצביעים בין היתר על העדר פרטים נדרשים לצורך ההערכה בגין שנת יצור המכונות, הבלאי ועוד. נטען כי שמאות ההוצאה לפועל אמינה יותר לפי שהמומחה לא ראה את המכונות. עוד נטען כי לא הוכח הפסד שווי של המיטלטלין, התובעת לא הקטינה נזקיה, היתה מצויה בהפסדים, לא הובא בחשבון כי נוכה פחת ניכר בקשר עם המיטלטלין. 12. ההליך לבית-המשפט הוגש תצהיר של מר מליק מנהל התובעת שנחקר עליו וכן הוגש דוחות כספיים של התובעת באמצעות רו"ח שלה, אשר הנתבעים ויתרו על חקירתו. מטעם מקור העץ ניתנו תצהירים של עו"ד יששכר וכן של מר מאיר ישראל מנהל מקור העץ אשר נחקרו על תצהיריהם. המדינה ויתרה על הבאת עדים מטעמה. חבות מקור העץ ההלכה השאלה שעל בית המשפט לבדוק הינה האם קיימת חובה על צד המבקש נקיטת הליכים במסגרת ההוצאה לפועל כלפי צדדים שלישיים שנגרמו להם נזקים בעקבות ההליכים שננקטו לבקשתו. עו"ד גבריאלי, ב"כ מקור העץ הפנה את בית-המשפט לאמור בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין") ולהלכה הפסוקה לפיהם מחוייב צד המבקש סעד זמני בהפקדת התחייבות עצמית כתנאי למתן הצו הזמני ומכוחה מחוייב הוא בתשלום נזק שייגרם כתוצאה הימנו. התחייבות זו משמשת את המקור לחיובו באם בסופו של דבר התובענה תדחה והסעד הזמני יבוטל. מכאן לגירסתו, בהעדר הוראה מקבילה בחוק ההוצאה לפועל ובתקנותיו המחייבת את מבקש ההליכים בהפקדת התחייבות אזי לא קמה חבות הימנו כלפי צדדים שלישיים עקב נזק שנגרם כתוצאה מההליך. אין בידי לקבל הטענה. כבוד הנשיא שמגר חווה דעתו בהלכה שניתנה בעניין ע"א 732/80 ארנס נ' בית אל, פ"ד לח (2) 645 כי בצד החבות מכוח ההתחייבות קיימת גם חבות לפי דיני הנזיקין אם תוכח רשלנות. זאת ועוד, מוסיף וקובע כבוד הנשיא שמגר שההנחה הינה כי ההליך ננקט בתום לב ללא זדון והתרשלות משמע מקום שקיימת התרשלות או חוסר תום לב - קמה חבות על המבקש כלפי הניזוקים. "אם יוכח כי בהשיגו סעד זמני התנהג המבקש בחוסר סבירות או בזדון, תקום האחריות הנזכרת בנזיקין, אם היא קיימת, ותיוסף לנפגע עילת תביעה" (בעמ' 655). "כאשר מדובר בעוולת הרשלנות אין לשלול את האפשרות לפנות ולתבוע על יסודה, גם אם מדובר ברשלנות של מי שביקש והשיג את צו המניעה, כאשר יש קשר סיבתי בין הרשלנות האמורה לבין מתן הצו" (בעמ' 656). אפנה להלכה נוספת של בית המשפט העליון שניתנה בעניין ע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' וינשטיין בע"מ פ"ד נ"ד (5) 638. (להלן: "סחר ושרותי ים"). הלכת סחר ושרותי ים מורה כי לפי מבחן הציפיות קמה למבקש העיקול חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי מי שעלול להינזק עקב הליכי העיקול שנקט: "אינני רואה מקום לפקפק כי האפשרות שמתן צו עיקול או האופן שבו הוא יבוצע, יגרמו נזק לנתבע, שכלפיו מכוון הצו מצויה בתחום הצפיות. והמסקנה הנלמדת מכך היא, שקיימת גם חובת זהירות מושגית, שהיקפה זהה להיקף הצפיות הפיסית, אלא אם יימצא - על יסוד שיקולים שבמדיניות משפטית - כי מוצדק לשלול, או להגביל, את תחולת החובה על מערכת יחסיהם של בעלי-דין בהליך אזרחי בנסיבות המתוארות." (עמוד 655). עוד קובעת הלכת סחר ושרותי ים כי ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי אינו מהווה רשימה סגורה למקור חיוב מבקש עיקול בנזק שנגרם כתוצאה מהעיקול. בית-המשפט העליון קבע מפורשות כי אמנם אין להכביד על מבקש העיקול על ידי השקעת משאבים יקרים בחקירה ודרישה לברור כל הנתונים האפשריים העשויים להיות רלוונטיים למניעת פגיעה אולם מוטלת עליו החובה לשקול את כל המידע הרלבנטי בפניות ומצופה ממנו לנהוג בסבירות ובהגינות. "גם משבוצע העיקול, מצופה התובע לנהוג עם הנתבע בסבירות ובהגינות. כך, למשל, אם נתבקש על-ידי הנתבע להסכים לצמצום היקפו של העיקול או לשינוי תנאיו, ובהיענות לבקשתו אין כדי לפגוע במטרת העיקול, אין הוא רשאי לדחותו בקש, או להציג תנאים בלתי-סבירים להיענות לבקשתו". (עמוד 657) אציין כי הלכת סחר ושירותי ים התייחסה לחובת זהירות שבין המעקל לבין הנתבע ומקל וחומר יש להחילה גם על יחסים שבין מעקל לבין צד שלישי. 14. הראיות הדרושות לעניין 14.1 מהראיות עולה כי טענת התובעת לבעלותה במיטלטלין והראיות התומכות בה הובאו לידיעת מקור העץ כבר סמוך לאחר הוצאת המיטלטלין מהעסק. אפנה לתצהירו של מליק סעיף 6 א: "ב"כ הנתבעת הנ"ל הופיע במשרדו של ב"כ התובעת מייד לאחר עיכוב הביצוע והמציאו לעיונו כל המסמכים הנדרשים לרבות החשבוניות רכישה של המכונות - ואשר אף הוגשו במעמד הדיון כהוכחה לגירסתי - ואולם מטעמים השמורים עם הנתבעת המשיכו הנ"ל בנזק שגרמו לי ולא היו מוכנים להסיר את העיקול ובכך לצמצם את הנזק שכבר נגרם". ( ההדגשה במקור - א.א.) מקור העץ לא הכחישה את דבריו של מר מליק בתצהירים מטעמה וגירסתו זו לא נסתרה. לפיכך, כאשר הוצגו למקור העץ ראיות מהן עולה כי הבעלות על המיטלטלין שייכת לתובעת, היה עליה לשקול צעדיה לפי שנטלה סיכון מודע כי אם יתברר ששגתה - תחוייב בנזק. היינו הפעלת מבחן הציפיות על נסיבות המקרה מביא למסקנה לפיה היה על מקור העץ לדעת כי כתוצאה מפעולתה ייגרם נזק לתובעת וכי היא עלולה להיות מחוייבת בו. 14.2 מוכן אני לקבל כי עצם הבקשה לעיקול ואף הוצאתם נתבקשה על ידי מקור העץ בתום לב ולפיכך לא ניתן לראות בה כמי שהפרה את חובת הזהירות הקונקרטית לשלב זה אך חובה זו הופרה עת נמסר לה המידע לפיו המיטלטלין הם בבעלות התובעת אך היא עמדה על קיום הליך משפטי ומבלי שהיו בידיה ראיות לסתור. 14.3 אין בידי לקבל את טענת ב"כ מקור העץ שמרשתו הסתמכה על דברי אלמליח שאמר למר ישראל כי המיטלטלין הם שלו וכאמור בתצהירו של מר ישראל ובעדותו. ראשית, היה על מקור העץ להעיד את מר אלמליח שיאשר את גרסתה והימנעותה מלעשות כן עומדת בעוכריה. שנית משהוצג בפני מקור העץ הסכם שכירות בין התובעת לבין אלמליח וכן חשבוניות על דמי השכירות, היה עליה לפחות לאמתם עם מר אלמליח. דברי מנהל מקור העץ כי לא מצא סיבה שלא להאמין למר לאמליח אינם מתיישבים עם העובדה שהוצג לו הסכם ממנו עולות עובדות הסותרות את המידע שמסר לו אלמליח. הימנעותה של מקור העץ לעשות כן מהווה התנהגות רשלנית לפחות של עצימת עיניים ואף פוגמת בתום לבה. 14.4 לגרסת מקור העץ היו בידה ראיות מוצקות לסתור את טענות התובעת בדבר בעלותה במיטלטלין. לטענתה נוכח חילוקי דעות בינה לבין עו"ד יששכר לא הוגשה על ידה תגובה לעתירת התובעת לבעלות במיטלטלין ורק כתוצאה מכך ניתן פסק הדין כמבוקש על ידי התובעת. למותר לציין כי אין כל ממש בטענה לפי שאחרת יש להניח כי מקור העץ היתה מביאה בפני את אותן הראיות להם היא טוענת כי היו מונעות את מתן הסעד לתובעת. אי הבאת הראיות הן בפני בית-המשפט שדן בתובענה בבעלות במיטלטלין ואי הבאת הראיות בפני - מובילה למסקנה אחת שככל הנראה אין ראיות כאמור. חיזוק למסקנתי ניתן למצוא בכך שבתצהירו של עו"ד יששכר לא נאמר דבר על כי בידי מקור העץ היו ראיות טובות לסתור את גירסת התובעת בדבר בעלותה במיטלטלין. 14.5 עיינתי בפסק הדין בו ציין בית-המשפט במפורש כי ב"כ מקור העץ לא חלק על כי התובעת היא אשר רכשה את המיטלטלין וכל טענתו היא כי התובעת מכרה לאלמליח את המיטלטלין בינואר 98' והכל מבלי שיש בידיו כל תימוכין להוכחת הטענה. סופו של דבר, משלא עלה בידי מקור העץ להראות ולו בדל ראיה אשר יכלה לתמוך בגרסתה לפיה היה לה בסיס לסרב לבקשת התובעת, הרי שהתנהגותה היתה בלתי סבירה ושלא הוגנת כקבוע בהלכות שפורטו לעיל. חבות המדינה 15. כאמור המדינה הודתה בשגגה שנפלה בידי לשכת ההוצאה עת מכרה המיטלטלין חרף צו שיפוטי. דין טענת המדינה כי אלמלא התרשלה מקור העץ בנקיטת ההליכים והתעלמה שלא כדין מפניית התובעת להסיר את העיקול בחוסר תום לב לא היה נגרם נזק, אינו פוטר את המדינה מחבות בגין המכירה והנזקים שנגרמו כתוצאה מכך. חובת המדינה היא של שומר שכר לפי חוק השומרים תשכ"ז-1967,הקובע בסעיף 2 (ב): "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו...". משהומצא להוצאה לפועל צו בית המשפט האוסר על מכירת המיטלטלין, היה על המוציא לפועל להימנע ממכירת המיטלטלין. זאת ועוד, לדברי ב"כ המדינה אזי בהליכי מכירת מעוקלים על ידי ההוצאה לפועל נמסרת הודעה מראש לבעלים על המכירה ( עמוד 1 לפרוטוקול). אף זאת לא קויים על ידי ההוצאה לפועל במקרה שבפנינו. הנזקים 16. כתוצאה מהעיקול, אופסנו המיטלטלין במחסני ההוצאה לפועל במשך כ 9 חודשים. יש להניח כי אלמלא נמכרו המיטלטלין בידי ההוצאה לפועל אזי היו אלה חוזרים לרשות התובעת סמוך לאחר מתן פסק הדין. שווי המיטלטלין 17. כאמור בפני בית-המשפט חוות דעת מומחה אשר אמדה את שווי המיטלטלין למועד העיקול ולמועד המימוש וכמפורט בסעיף 7 לפסק הדין. אין בידי לקבל את טענות הנתבעים לפיהם חוו"ד אינה מהימנה. את התהיות שמעוררים הנתבעים באשר למהימנות חווה"ד היה עליהם להפנות למומחה במסגרת חקירה על מנת שיתאפשר בידו להגיב עליהן . כך למשל הטענה לפיה ייתכן והמכונות היו פגומות ובדומה הטענה כי המומחה ביסס את חווה"ד על מידע בקשר למכונות שנמסר לו על ידי אחרים שאינם מומחים או הטענה כי חווה"ד של ההוצאה לפועל אמינה יותר לפי שהמעריך ראה את המיטלטלין דבר שלא היה בפני המומחה, היה עליהם להציג בפני המומחה על מנת שיוכל ליתן הבהרות ככל שדרושות. דא עקא, הנתבעים משיקוליהם החליטו שלא לזמן את המומחה להיחקר על חווה"ד. בנסיבות אלה, ובמיוחד כאשר מדובר במומחה מוסכם, אין לי אלא לאמץ את ממצאי חוות הדעת. עיינתי אף בשאלות ההבהרה והתשובות שניתנו ואיני רואה כל סיבה לסטות ממסקנתי. אציין כי בפתח ישיבת ההוכחות הודיעה ב"כ המדינה כי היא חולקת על קביעות המומחה והיא שוקלת לאפשר לה להביא ראיות לסתור. קיבלתי את התנגדויות לבקשה ודחיתי אותה וכאמור בהחלטתי המפורטת מיום 1/6/03 שאיני רואה צורך לחזור עליה. מוצא אני רק להבהיר כי בקשת המדינה היתה בניגוד להחלטה קודמת מיום 26.12.02 בה נקבע במפורש כי אם מי מצדדים יהיה סבור שיש צורך בחקירת המומחה יואיל לזמנו לבית המשפט לעדות. בקשת ב"כ המדינה שהיא שוקלת לזמן לעדות את המומחה בפתח ישיבת ההוכחות שעה שהיתה שהות לעשות כן כשששה חודשים קודם לכן, מבלי שניתנה כל סיבה עניינית לכך היה בה בכדי לשבש את הליכי המשפט ולגרום עינוי דין בנוסף לבזבוז זמן שיפוטי. לא זו אף זו, לאחר סיום הראיות ביקשה ב"כ המדינה להמציא מסמך לפיו רוב הסכום שהופחת מתמורת המיטלטלין שהתקבלה היה בקשר עם אחסון המיטלטלין במחסני ההוצאה לפועל. לבקשה זו התנגד ב"כ מקור העץ לפי שהמסמך לא הוצג לו מראש, לא הובא העד אשר ערך אותו והכל בניגוד לדיני הראיות וסדרי הדין. אף בקשה זו נדחתה על ידי מהטעמים שניתנו על ידי ב"כ מקור העץ והנמקות נוספות שפורטו בהחלטה. בנסיבות אלה, איני רואה מקום להיזקק לטענות ב"כ המדינה בסיכומיה לגבי שני הנושאים האמורים. 18. טוענים ב"כ הנתבעים כי אין כל ערך למיטלטלין לפי שהתובעת ניכתה פחת בגינו, עובדה שהמומחה לא נתן לה כל משקל בחווה"ד. אין בידי לקבל את הטענה. העובדה שערך המיטלטלין נוכה לצורכי מס, עדיין אינה מביאה בהכרח למסקנה כי הם חסרי כל ערך לצורכי השוק. הדבר תלוי בנסיבות כל מקרה. כך למשל, יתכן ותקנות מס הכנסה מתירות ניכוי פחת בשיעורים מסויימים בהתחשב בבלאי רגיל וסביר של הציוד אך המשתמש הספציפי מקפיד בשמירת המיטלטלין, וממעט בשימושו ובאופן שאין שעורי הפחת ישימים על אותו ציוד; יתכן מקרה הפוך, בו המיטלטלין יפגעו ויתכלו בשיעור העולה במידה ניכרת על שיעורי הפחת המותרים. במקרה שבפנינו, מכרה לשכת ההוצאה לפועל את המיטלטלין בניגוד להחלטה שיפוטית מבלי שהתאפשר לבדוק אם אכן הוא שיקף נכונה את שיעורי הפחת סמוך לפני המכירה. זאת ועוד, העניין אף הובא בפני המומחה בשאלות ההבהרה שנשאל. לדעת המומחה וכאמור בתשובה 14 לתשובות ההבהרה נ/2, אזי פחת חשבונאי אינו משקף את שווי השוק של ציוד ומוסיף ואומר המומחה כי הפחת החשבונאי הינו חד משמעי שעה שערך שוק הינו בהתאם להיצע וביקוש. הנתבעים שכאמור לא ביקשו לחקור את המומחה אף לא הביאו כל ראיות לסתור את דבריו בעניין שהינם חד משמעיים ולפיכך דין טענם להידחות גם מטעם זה. 19. מסקנתי הינה כי על הנתבעים לפצות את התובעת על שווי המיטלטלין כפי שנקבע על ידי המומחה. על מקור העץ לשאת בנזק שנגרם למיטלטלין במשך תקופת האיפסון כקביעת המומחה שהוא הנזק הישיר שהיה עליה לצפות כי יגרם כתוצאה מהליך העיקול. המומחה אמד נזק זה לסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ. על המדינה לפצות את התובעת בגין שווי המיטלטלין כפי שהוערכו על ידי המומחה ביום המכירה בהפחתת הסכום ששולם לתובעת לאחר המכירה בפועל. המומחה אמד את שווי המיטלטלין ליום 29.10.99 לסך 70,000 ₪ בצירוף מע"מ. יובהר כי אין להפחית מהסכום המגיע מהמדינה את דמי האחסון ששולמו. נזקים נוספים 20. לאחר שעיינתי בטענות ובראיות נחה דעתי כי אין מקום ליתן לתובעת פיצויי בגין הנזקים הנוספים. אובדן דמי השכירות: אין ספק שהתובעת לא היתה מצליחה לגבות דמי שכירות מאלמליח אף אם המיטלטלין היו חוזרים לרשותה, לפי שאין חולק כי אלמליח נקלע לקשיים כספיים ולא היה עומד בהתחייבויות כלפי התובעת. לא הובאה כל ראיה כי התובעת היתה מצליחה להשכיר את המיטלטלין למשך שבע שנים כנטען על ידה ובדמי שכירות של 7,000 ₪ לחודש. הסכם השכירות עם אלמליח היה לששה חודשים בלבד ולמרות שהוארך בפועל אין אני מוכן להסתפק בעדותו של מר מליק כי ניתן היה להשכיר את המיטלטלין כנטען על ידי התובעת. יש לזכור כי המדובר במכונות אשר יש להן בלאי במשך השנים, מה גם שהמדובר במכונות שאינן חדשות והנזק מרוחק הוא וכאמור בסעיף 76 לפקודת הנזיקין. אובדן מוניטין: איני סבור שיש מקום לחייב מי מהנתבעות באובדן מוניטין של התובעת לפי שלא הוכח ראש נזק זה. לשם הוכחת מוניטין על התובעת להוכיח רווחים שצברה במשך תקופה מסויימת לפחות מהעסק. ממאזני התובעת עולה כי היו לה רק הפסדים מאז תחילת פעילותה בשנת 1996 (ת/1). דבריו של מר מליק, המנהל והבעלים כי ההפסדים במאזן נובעים מפעילות אחרת של התובעת אינם יכולים להוות ראיה מספקת לפי שהיה על התובעת להמציא עדות של מומחה בעניין. זאת ועוד, התובעת לא הביאה כל ראיה בדבר פעילות אחרת שלה פרט להשכרה היכולה ליצור מוניטין. פיצוי בגין עגמת נפש התובעת הינה חברה, אישיות משפטית נפרדת וככזו אינה זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש ונזק נפשי אחר. 21. סוף דבר אני מחייב את הנתבעת 1 ב.מ. מקור העץ והפורניר בע"מ לשלם לתובעת את הסך 23,600 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הוצאת המיטלטלין 24.1.99 ועד ליום התשלום בפועל. אני מחייב את הנתבעת 2, מדינת ישראל לשלם לתובעת את הסך 82,600 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום מכירת המיטלטלין 29.10.99 ועד ליום התשלום בפועל. מסכום זה יופחת הסך ששולם לתובעת בפועל ממכירת המיטלטלין כשהוא משוערך מיום תשלומו. דין הודעת צד ג' להידחות ללא צו להוצאות. בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות התובעת שהן אגרת בית-המשפט ושכ"ט המומחה ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבעים יישאו בסכומים האמורים באופן שעל מקור העץ יושת 22% מהם ועל המדינה יושת 78%. פיצוייםהוצאה לפועל