פסק דין המערער יליד 1968, מוכר כנכה צה"ל בגין החמרת מחלת כליות בשיעור מחצית מדרגת הנכות הכוללת. וועדה רפואית לפי תקנה 9, אשר התכנסה בתאריכים 01/09/02 וה-17/12/02. קבעה כי סעיפי הנכות הינם בשיעור של מחצית על חשבון השירות, החמרה, מאחר שהנכות המוכרת (המחלה הכלייתית) הינה מוכרת כהחמרה, 50% ע"ח השירות. הפגימות שהוכרו: מצב אחר החלפה מלאה של פרק ירך ימין, 10% נכות (מתוך 20%), לפי סעיף35(1)(ג). מצב אחר AVN של פרק ירך שמאל, 10% נכות (מתוך 20%), לפי סעיף 35(1)(ג). צלקות בגוף ובגפיים בשטח כולל מעל 10 ס"מ, 5% נכות (מתוך 10%), לפי סעיף 75(א)(3). יתר לחץ דם תחת השפעת תרופות - ערכים תקינים, 0.5% נכות (מתוך 1%), לפי סעיף 9(ו) (1). מצב אחר כריתת כליה אחת, 3% נכות (מתוך 6%), לפי סעיף 22(4)(ב). וועדה רפואית עליונה שהתכנסה בתאריכים 07/09/03, 08/02/04 ו-23/05/04 אישרה את קביעת הוועדה, מתאריכים 01/09/02 וה-17/12/02. הוועדה קבעה כי הסיבוכים שהתפתחו כתוצאה מהטיפול שקיבל המערער בגין המחלה הכלייתית היסודית אשר הוכרה כהחמרה בשיעור של מחצית על חשבון השירות יוכרו כהחמרה באותו היחס. כן קבעה הוועדה בגין אוסטאופורוזיס, ממצא מעבדתי בלבד, 0.5% נכות מתוך 1%. כנגד החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער טוען כי שגתה הוועדה בקביעתה לפיה כל הפגימות המוסבות הינן בשיעור הפגימה היסודית, זאת משום שהפגימות המוסבות נגרמו כתוצאה חדשה מהטיפול התרופתי מונע הדחייה או כתוצאה מהניתוח (צלקות). על הוועדה היה לקבוע את הנכות בגין פגימות אלו במלואה. המערער טוען כי מפסיקה חדשה עולה כי פגימה חדשה שהופיעה בעקבות מחלה שהוכרה כהחמרה, יש להכיר בה במלואה, ולא כשיעור ההכרה של המחלה היסודית. כמו כן, טוען המערער כי הוועדה דחתה בלא נימוק את חוות הדעת של דר' לין הקובעת גם היא כי יש להכיר בפגימות המוסבות במלואן. מנגד, טוען המשיב, כי הפסיקה הרלוונטית כיום קובעת שכאשר פגימה מוכרת כמוחמרת על ידי השירות הצבאי, ובהעדר סימפטומים בעבר, יש להכיר בה כגרימה, אך זאת רק כאשר מדובר בפגימות המוכרות כקשורות באופן ישיר לשירות, לא כך באשר לפגימות מוסבות. המשיב טוען כי כיוון שמחלת הכליות הוכרה כמוחמרת עקב השירות, משמע היו לה גורמים נוספים, ומחלה זו גרמה לפגימות נוספות, ניתן אף לומר כי הגורמים שאינם קשורים לשירות הביאו לפגימות הנוספות. לטענת המשיב אך הגיוני הוא ששיעור הקשר הסיבתי ביחס למחלה היסודית יוותר בעינו גם ביחס לפגימות המוסבות. דיון. המערער אינו חולק על חלקיות ההכרה במחלת הכליות , אולם טוען כי ההחמרה אשר נגרמה לו במהלך שירותו הצבאי היא הגורם לניתוח שעבר ולטיפולים להם הוא נזקק אשר כתוצאה מהם הוא סובל מהנכות המוסבת. ואלמלא ה"נזק המוסף" אותו יש לייחס לשירות הצבאי לא היה נזקק לטיפולים שהם הגורם לפגימות המוסבות. אין בידי לקבל טענה זו. שהרי באותה מידה של הגיון ניתן לטעון שאלמלא המחלה היסודית, אשר אינה קשורה לשירות הצבאי, לא היה לוקה כלל במחלת הכליות או שחומרתה היתה פחותה במחצית. משנקבע ע"י המשיב כי מחצית ממחלת הכליות בלבד קשורה לשירות הצבאי לא ניתן לייחס את תוצאות הטיפול להחמרה בלבד. לנוכח חלוף הזמן, מאז השירות הצבאי עד לפרוץ המחלות, שהוכרו כנכות מוסבת, לא יהא זה מרחיק לכת להניח כי גם גורמים נוספים שאינם קשורים למחלה המוכרת משפיעים על חומרת התופעות. בשל העובדה שרפואה אינה מתמטיקה ואין כל אפשרות לקבוע בדייקנות את מידת ההשפעה של כל גורם אנו נזקקים, לצורך קביעת שיעור ההכרה, להערכות לוגיות להבדיל מראיות ממשיות למידת ההשפעה של כל גורם על התוצאה. להוכחת גישתו טוען ב"כ המערער שכשם שהוכרו בעבר נזקים שנגרמו בשל טיפול רפואי רשלני, יש להכיר גם בהתפתחויות שאינן תוצאה של רשלנות. סבורני כי אין המשל דומה לנמשל מכיוון שכאשר מתרחש אירוע טיפולי חריג ניתן לקבוע את מועד האירוע ותוצאותיו להבדיל מהתפתחות הדרגתית. לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור. מאחר שהערעור מעלה שאלה משפטית הטעונה הבהרה, אין אני מחייבת בהוצאות. צבארפואהנכותנכי צה"להחמרת מצבצה"ל