פסק דין השופט י' טירקל: 1. המבקש, הוא נכה צה"ל בשיעור של 100%. ביום 6.11.02 נקבעה למבקש - על ידי ועדה רפואית עליונה (להלן - "הועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן - "חוק הנכים") - דרגת נכות מיוחדת לפי סעיף 7(ד) לחוק הנכים (להלן, ככינויה בפי הגורמים המקצועיים - דרגת נכות "+100%"), לפיה יש לשלם לו תוספת של 40% לתגמוליו (להלן - "ההחלטה הראשונה"). בהחלטתה ציינה הועדה כי דרגת הנכות +100% מוענקת למבקש "בשל הצירוף של כל הפגימות"; בפירוט הפגימות ואחוזי הנכות קבעה הועדה, בין היתר, 80% נכות בגין "קטיעת הירך הימנית בפרק הירך ", 31% נכות בגין "שיתוק הפרינאוס העמוק משמאל" ו"שבר בעצם המסרק החמישי כף רגל שמאל", ו- 20% נכות בגין "צלקות נרחבות באזורים מרובים". כשלושה חודשים אחרי שהתקבלה ההחלטה הראשונה פנתה עובדת של קצין התגמולים, הוא המשיב, במכתב לחברי הועדה וציינה כי "גם אם הועדה משוכנעת בחומרת המצב, הרי החוק אינו מאפשר שיקול דעת בהענקת נכות +100%". בעקבות מכתב זה קבעה הועדה ביום 29.1.03 כי "החלטת הוועדה הרפואית העליונה בוקרה ע"י הממונים על הוועדות הרפואיות שהעירו כי לפי סעיפי תקנות הנכות [תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת), תשכ"ו-1965 (להלן - "תקנות הנכים") - י' ט'] לא מתקיימים אצל המערער [המבקש - י' ט'] התנאים המזכים בנכות של +100% ולכן נאלצת הועדה לקבל את ההנחיה האדמיניסטרטיבית" (להלן - "ההחלטה השניה"). המבקש ערער על ההחלטה השניה לפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא, השופט י' יעקבי-שווילי), בפסק דינו מיום 30.6.03, ציווה להחזיר את הדיון בעניינו של המבקש לועדה רפואית עליונה, בהרכב חדש "כדי שתדון ותחליט האם המערער זכאי לדרגת נכות מיוחדת של 100% פלוס לפי תקנות הנכים". המבקש מבקש להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. 2. בבקשתו ובטיעוניו לפנינו טוען בא כוח המבקש כי פנייתה של עובדת קצין התגמולים לועדה בעקבות ההחלטה הראשונה נעשתה בחוסר סמכות; הואיל ולפי תקנה 7(ד) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), תשכ"ד-1964 (להלן - "תקנות הנכים") רק "הממונה על הועדה הרפואית העליונה רשאי לבקש מהועדה דיון חוזר לצורך תיקון טעות". עוד טוען כי כל שמוסמך הממונה על הועדה לעשות הוא לבקש מהועדה לקיים דיון חוזר אך לא להורות לה לקיים דיון חוזר. בא כוח המבקש מוסיף וטוען כי הסמכות לבקש מהועדה לקיים דיון חוזר היא סמכות שבשיקול דעת ומכאן החשיבות שבהפעלתה על ידי הממונה על הועדות הרפואיות דווקא, שהוא רופא. לטענתו, ההחלטה השניה של הועדה היתה שרירותית והתקבלה "ללא קיום דיון, ולו בין חבריה, לגופו של עניין". הועדה גם לא קיימה את חובת השימוע ולא נתנה למבקש הזדמנות "להשמיע ולשטוח את טענותיו". לעצם העניין טוען בא כוח המבקש כי ההחלטה הראשונה ניתנה כדין ולפי תקנה 5(4ב) לתקנות הנכים שלפיה ניתנת דרגת נכות של +100% לנכה שנקבעה לו דרגת נכות של 100% לצמיתות בגלל "קטיעת גפה תחתונה אחת שנקבעה לה דרגת נכות של 50% או יותר, בצירוף פגיעה בגפה תחתונה שניה שנקבעה לה דרגת נכות לצמיתות של 50% או יותר, כאשר הפגיעה האמורה גרמה לאבדן מוחלט של תפקוד אותה גפה". לטענתו, קבעה הועדה בהחלטה הראשונה כי למבקש נכות בשיעור של 80% בגין קטיעת רגל ימין, ובקובעה את שיעור הנכות לרגל שמאל הביאה בחשבון גם את הנכות בשיעור 20% שנקבעה למבקש בגין הצלקות, כך ששיעור הנכות הכולל בגין רגל שמאל הוא 51% ומכאן שהוא זכאי לדרגת נכות של +100%. בא כוח המבקש מוסיף וטוען כי החזרת הדיון לועדה תהיה עינוי דין מאחר וההליכים בעניינו של המבקש נמשכים כבר למעלה מ- 9 שנים. 3. כנגדו טוענת באת כוח המשיב כי "אכן, אין מחלוקת כי בפעולת הוועדה הרפואית העליונה, אשר דנה בעניינו של המבקש [ההחלטה השניה - י' ט'], נפל פגם. אולם, מטעם זה ממש הורה בית המשפט המחוזי - - - על החזרת הדיון בעניינו של המבקש בפני וועדה רפואית עליונה אחרת, בהרכב חדש". לטענתה, "כאשר אותה וועדה רפואית עליונה מחליטה שתי החלטות סותרות, כפי שכך אירע בענייננו, מן הראוי שעניינו של המבקש יובא לדיון מחדש בפני וועדה רפואית עליונה בהרכב אחר". לעצם העניין טוענת היא כי לפי ההחלטה הראשונה עומדת נכותו של המבקש בגין רגל שמאל על 31% נכות ואילו דרגת הנכות של 20% בגין הצלקות ניתנה בשל "צלקות נרחבות באזורים מרובים", אולם הועדה לא הבהירה אילו אחוזי נכות מתוכם מיוחסים לרגל שמאל דווקא. לדעתה "שאלת ייחוס הצלקות הינה שאלה מורכבת, אשר צריכה להיות מוכרעת על ידי הוועדה". 4. החלטנו להרשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. סבורני כי דין הערעור להידחות. אשר להחלטה השניה מוסכם על באי כוח בעלי הדין כי נפל בה פגם בכך שההליך שקדם לה לא היה תקין. כאמור, לפי תקנה 7(ד) לתקנות הנכים, רק הממונה על הועדה רשאי לבקש מהועדה דיון חוזר לצורך תיקון טעות. בית המשפט המחוזי קבע כי לא ברור מהחלטת הועדה מי הם "הממונים על הוועדות הרפואיות" שבקרו את ההחלטה הראשונה, תוך שציין כי "רק הם או יו"ר מוסמכים לפנות לור"ע [הועדה - י' ט'], ולא עובדת לא מזוהה של המשיב". מכיוון שכך, ולאור הסכמתה של באת כוח המשיבה, היה דינה של ההחלטה השניה להתבטל; שזאת התוצאה של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. דינה של ההחלטה השניה להתבטל גם מטעמים נוספים. הועדה פועלת מכוח סמכות סטטוטורית וכגוף מעין שיפוטי (ראו, בין היתר, רע"א 5258/90 קצין התגמולים נ' אינגבר, פ"ד מה(3) 593; רע"א 2907/02 גוטסדינר נ' קצין תגמולים - משרד הבטחון, פ"ד נח(2) 481, 491) והיא כפופה לכללי המשפט המינהלי. עליה להפעיל שיקול דעת (ראו, בין היתר, בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29, 45) וכן לשמור על עקרונות של צדק טבעי, לרבות מתן זכות טיעון למי שצפוי להיפגע מהחלטתה (ראו, בין היתר, בג"ץ 3/58 ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב 1493, 1501; י' זמיר הסמכות המינהלית (תשנ"ו, כרך ב) 793 - 832). נראה שבהחלטה השניה לא הפעילה הועדה שיקול דעת, אלא אמצה את "ההנחיה האדמיניסטרטיבית" שקיבלה ואף לא נתנה למבקש הזדמנות לטעון טענותיו. עוד סבורים אנו שצדק בית המשפט המחוזי בכך שלא הסתפק בביטול ההחלטה השניה - תוך השארת ההחלטה הראשונה על כנה - ובהחזירו את הדיון לועדה בהרכב אחר. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי, לדעתו, לכאורה, לא צדקה הועדה בהחלטה הראשונה, בכך שהעניקה למבקש נכות בשיעור של +100%, אולם בית המשפט לא ראה צורך לקבוע עמדה בעניין זה משום שסבר שיש להחזיר את הבירור לראשיתו בשל הפגמים הנזכרים ובשל עמדת באת כוח המדינה. זאת היה רשאי לעשות גם מכוח סעיף 21א(ב) לחוק הנכים שלפיו "בית המשפט הדן בערעור, רשאי לאשר את החלטת הועדה הרפואית העליונה, לבטלה, לשנותה או להחזירה לועדה" (ההדגשה שלי - י' ט'). יתר על כן, אפילו היה בית המשפט המחוזי נמנע מלהחזיר את הדיון לועדה, היה הדיון חוזר אליה, מן הסתם, בעקבות פניה מחודשת. על הכוונה ליזום פניה כזאת אנו למדים מתוך עמדתה העקבית של באת כוח המדינה: בבית המשפט המחוזי, בדיון לפנינו ומתוך הודעה נוספת שלה מיום 7.11.04 שהתקבלה בכתב אחרי הדיון לפנינו. ניתן לראות, אפוא, בהחזרת הדיון לועדה על ידי בית המשפט המחוזי, קיצור דרך דיוני שאין בו משום פגיעה בזכויות מהותיות, מעין מהלך של קפנדריא. 5. לפיכך אני מציע כי הערעור יידחה וכי, בנסיבות העניין, לא יפסקו הוצאות. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' עדיאל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל. צבאנכותנכי צה"לצה"ל