##דוגמא לכתב תביעה:## ## א. תיאור בעלי הדין ## 1. התובע: עו"ד _______, ת.ז. _________, מרחוב _________, _________, עורך דין במקצועו המנהל משרד עורכי דין משך שנים רבות. 2. הנתבע: _______, ת.ז. _________, מרחוב _________, _________, לקוחו לשעבר של התובע. ## ב. הסעד המבוקש ## כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך של 260,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 3. התובע, עורך דין בעל מוניטין וניסיון רב, ייצג את הנתבע בענייניו העסקיים. 4. בתחילת שנת 1993, הגיש התובע כנגד הנתבע קובלנה פלילית פרטית בגין הוצאת לשון הרע, אשר נעשתה במטרה לפגוע בתובע באופן העלול להשפילו ולבזותו בעיני הבריות וכן לפגוע במשלח ידו ובעסקו. 5. ביום 18.10.95, הורשע הנתבע בקובלנה הפלילית האמורה, בפסק דין חלוט שניתן על ידי כב' השופטת _______, ועונשו נגזר. 6. על פי הכרעת הדין הפלילית, פגע הנתבע בשמו הטוב של התובע בשלושה מקרים שונים: האחד – בחדר הישיבות של לשכת עורכי הדין, במעמד עורכי דין ואנשים נוספים; השני – בבית הכנסת בו מתפלל התובע בקביעות (וזאת בשתי שבתות); השלישי – במשרד התובע, במעמד עובדי המשרד ולקוחות. 7. בכל המקרים הללו, כינה הנתבע את התובע "גנב, רמאי, שקרן" ועוד כינויי גנאי דומים, אשר מהווים לשון הרע מובהקת. 8. עילת התביעה נולדה עם פרסום דברי לשון הרע על ידי הנתבע, והתגבשה עם הרשעתו בפסק דין פלילי חלוט. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 9. סמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה לדון בתביעה זו נובעת מסכום התביעה, העולה על סמכותו של בית משפט השלום, וכן מאופי התביעה כעניין אזרחי. 10. סמכותו המקומית של בית משפט נכבד זה נובעת מכך שהמעשים המהווים את עילת התביעה בוצעו, בין היתר, בתחומי שיפוטו של בית משפט זה, וכן ממקום מגוריהם של הצדדים. ## ה. פירוט הטענות ## ## מעמדו של פסק הדין הפלילי החלוט ## 11. התובע יטען כי פסק הדין הפלילי שניתן כנגד הנתבע, אשר הרשיע אותו בעבירה של הוצאת לשון הרע, הפך לפסק דין חלוט משלא הוגש עליו כל ערעור, ועל כן יש להחיל עליו את הוראות סעיפים 42א ו-42ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. 12. התובע יטען כי בהתאם להוראות סעיף 42א לפקודת הראיות, הממצאים והמסקנות של פסק הדין הפלילי החלוט, לפיהם הנתבע אשם בהוצאת לשון הרע כלפי התובע, מהווים ראיה לכאורה לאמיתותם בהליך אזרחי זה, ועל הנתבע מוטל הנטל לסתור אותם. 13. התובע יטען כי הנתבע לא עמד בנטל להביא ראיות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי, וכי טענותיו בדבר אי-ייצוג או אי-ידיעת השפה העברית אינן מצדיקות סטייה מעקרון סופיות הדיון והמעמד המחייב של פסק דין חלוט. 14. התובע יטען כי הפסיקה קבעה באופן עקבי כי בעל דין המנהל את עניינו בעצמו אינו יכול לזכות בזכות יתר לעומת בעל דין השוכר עורך דין, וכי טענותיו של הנתבע בעניין זה אינן יכולות לשמש עילה לפתיחת הדיון מחדש או להתעלמות מפסק הדין הפלילי. 15. התובע יטען כי מתן אפשרות לנתבע להעלות טענות חדשות בשלב הערעור, לאחר שלא טרח להביא ראיות לסתור בפני הערכאה הדיונית, יפגע בעקרונות היעילות הדיונית וסופיות הדיון, ויאפשר לבעלי דין להתחמק מאחריותם. ## הפגיעה בשמו הטוב של התובע ## 16. התובע יטען כי דברי הנתבע, שכינה אותו "גנב, רמאי, שקרן" ועוד כינויי גנאי, מהווים לשון הרע מובהקת כהגדרתה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, שכן פרסומם עלול להשפיל את התובע, לבזותו, לפגוע במשרתו, בעסקו ובמשלח ידו. 17. התובע יטען כי הפגיעה בשמו הטוב של עורך דין הינה קשה במיוחד, שכן שמו הטוב והמוניטין המקצועי הם נכסיו העיקריים, ופגיעה בהם עלולה להשפיע באופן ישיר על אמון לקוחותיו, על היקף עסקיו ועל הכנסותיו. 18. התובע יטען כי דברי לשון הרע פורסמו במקומות רגישים ובמעמדים שונים, לרבות בלשכת עורכי הדין, בבית הכנסת ובמשרדו של התובע, במטרה מכוונת לגרום לפגיעה מירבית בתובע ובמעמדו המקצועי והחברתי. 19. התובע יטען כי פרסום דברי לשון הרע בפני עורכי דין, לקוחות ועובדי משרד, מעצים את הפגיעה בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי של התובע, ויוצר רושם שלילי ובלתי הפיך בעיני קורבנות הפרסום. 20. התובע יטען כי הפגיעה בשמו הטוב של אדם, ובפרט של איש מקצוע כעורך דין, היא פגיעה בנכס היקר לו ביותר, וכי הפסיקה הכירה בחשיבות העצומה של השם הטוב כחלק בלתי נפרד מכבוד האדם וחירותו. ## כוונת הנתבע לפגוע ## 21. התובע יטען כי הנתבע פעל במודע, במכוון ובצורה מרושעת, כאשר פרסם את דברי לשון הרע כלפי התובע, וכי מעשיו לא היו תוצאה של סערת רגשות רגעית אלא תכנון מוקדם לפגוע בתובע. 22. התובע יטען כי העובדה שהנתבע חזר על דברי לשון הרע במספר הזדמנויות ובמקומות שונים, מעידה על כוונתו המפורשת והעקבית לפגוע בתובע ובמעמדו, וכי לא מדובר במעידה חד פעמית. 23. התובע יטען כי טענות הנתבע בדבר מצבו הכלכלי והנפשי או אמונתו כי מצב בריאותה של אשתו הוחמר עקב רשלנות התובע, אינן מצדיקות את הוצאת לשון הרע ואינן שוללות את כוונתו לפגוע. 24. התובע יטען כי גם אם הנתבע האמין באמיתות דבריו, אין בכך כדי להצדיק את פרסום לשון הרע, במיוחד כאשר מדובר בטענות חמורות כנגד עורך דין, אשר יש להן השלכות הרסניות על המוניטין המקצועי. 25. התובע יטען כי התנהגותו של הנתבע, שסירב לשלם את שכר טרחתו של התובע ותחת זאת פתח במסע השמצות, מעידה על מניעים פסולים ועל כוונה זדונית לפגוע בתובע הן כלכלית והן מקצועית. ## הוכחת נזק ושיעור הפיצויים ## 26. התובע יטען כי בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, אין התובע חייב להוכיח כי נגרם לו נזק ספציפי כתוצאה מהתנהגות הנתבע, ודי בכך שהתנהגות זו עלולה לגרום לו נזק, כפי שאכן אירע במקרה דנן. 27. התובע יטען כי הפסיקה קבעה באופן עקבי כי ניתן לפסוק פיצויים בגין פגיעה בשם טוב גם ללא הוכחת נזק ממון ספציפי, וכי יש להבחין בין פיצויים על נזק ממוני לבין פיצויים על נזק שאינו ממוני, המבטאים את הפגיעה בכבודו של האדם. 28. התובע יטען כי אף שהתיקון לסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע נכנס לתוקף לאחר הגשת התביעה, ניתן לראות בו אינדיקציה והמלצה להערכת גובה הפיצויים, וכי הסכום המקסימלי הקבוע בו (100,000 ₪) משקף את חומרת הפגיעה. 29. התובע יטען כי הסכום שנפסק על ידי בית משפט השלום, בסך 100,000 ₪, אינו מופרז ואינו חורג ממסגרת הסבירות, בהתחשב בפגיעה המכוונת בשמו הטוב של פרקליט, במספר הזדמנויות ובמקומות רגישים למעמדו ולפרנסתו. 30. התובע יטען כי בקביעת שיעור הפיצויים יש להביא בחשבון פגיעות אפשריות של צמצום מספר הלקוחות, עוגמת נפש וסבל נפשי שנגרמו לתובע כתוצאה ממעשי הנתבע, גם אם לא הוכחו נזקים ספציפיים. ## חומרת הפגיעה במוניטין המקצועי ## 31. התובע יטען כי הפגיעה במוניטין המקצועי של עורך דין היא פגיעה חמורה במיוחד, שכן המוניטין הוא אבן יסוד במקצוע עריכת הדין, ובלעדיו נפגעת יכולתו של עורך הדין למשוך לקוחות ולקיים את משרדו. 32. התובע יטען כי דברי הנתבע, שכינו אותו "גנב, רמאי, שקרן", פוגעים באופן ישיר באמינותו, ביושרו ובמקצועיותו של התובע, שהם עקרונות יסוד במקצוע עריכת הדין. 33. התובע יטען כי פרסום דברי לשון הרע במעמד עורכי דין ולקוחות, עלול ליצור ספקות וחששות בקרב קהל היעד של התובע, ולגרום לאובדן אמון, אשר קשה מאוד לשקם. 34. התובע יטען כי הפגיעה במוניטין המקצועי אינה מתבטאת רק באובדן לקוחות בפועל, אלא גם בפגיעה פוטנציאלית, ביכולת למשוך לקוחות חדשים, ובצורך להשקיע מאמצים ומשאבים רבים בשיקום השם הטוב. 35. התובע יטען כי הפסיקה הכירה בחשיבות המיוחדת של המוניטין המקצועי, וקבעה כי פגיעה בו מצדיקה פיצויים משמעותיים, גם ללא הוכחת נזק ממוני ישיר, בשל ההשלכות ארוכות הטווח על הקריירה והפרנסה. ## התנהלות הנתבע בהליך המשפטי ## 36. התובע יטען כי הנתבע בחר במכוון להימנע ממינוי עורך דין בשלבים מוקדמים של ההליך בבית משפט השלום, למרות הפצרות בית המשפט, וכי אין הוא יכול לטעון כעת כי הדבר פגע בהגנתו. 37. התובע יטען כי טענות הנתבע בדבר אי-ידיעת השפה העברית או מצבו הכלכלי אינן מצדיקות את התנהלותו הדיונית, וכי היה עליו לדאוג לייצוג הולם או לתרגום מתאים, ככל שהיה זקוק לכך. 38. התובע יטען כי הנתבע לא טרח להביא כל ראיות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי בפני הערכאה הדיונית, כפי שהיה עליו לעשות, וכי אין להתיר לו לעשות כן בשלב הערעור, תוך פגיעה בעקרונות סופיות הדיון. 39. התובע יטען כי טענותיו השונות של הנתבע לעניין התנהגות התובע וטיפולו בעניינו לא הועלו כלל בפני הערכאה הדיונית, ועל כן אין מקום לדון בהן לראשונה בשלב הערעור. 40. התובע יטען כי התנהלות הנתבע בהליך המשפטי, לרבות ניסיונותיו להעלות טענות חדשות בשלב הערעור, מעידה על חוסר תום לב דיוני ועל ניסיון להתחמק מאחריותו למעשיו. ## עוגמת נפש וסבל נפשי ## 41. התובע יטען כי דברי לשון הרע החמורים והחוזרים ונשנים של הנתבע גרמו לו לעוגמת נפש רבה, סבל נפשי, בושה והשפלה, הן במישור האישי והן במישור המקצועי. 42. התובע יטען כי הפגיעה בשמו הטוב של אדם, ובפרט של עורך דין, במקומות ציבוריים ורגישים, גורמת לתחושות קשות של חוסר אונים, כעס ותסכול, ופוגעת באיכות חייו. 43. התובע יטען כי הסבל הנפשי שנגרם לו אינו ניתן לכימות מדויק, אך הוא מהווה נזק ממשי ובר פיצוי, אשר יש להביאו בחשבון בקביעת גובה הפיצויים. 44. התובע יטען כי הפסיקה הכירה בזכותו של נפגע לשון הרע לפיצוי בגין עוגמת נפש וסבל נפשי, גם ללא הוכחת נזק ממוני, וכי יש לפסוק פיצויים הולמים בגין רכיב נזק זה. 45. התובע יטען כי חומרת דברי הנתבע, תדירותם והמקומות בהם נאמרו, מעצימים את עוגמת הנפש והסבל הנפשי שנגרמו לתובע, ומצדיקים פיצוי משמעותי. ## אחריות אישית של הנתבע ## 46. התובע יטען כי הנתבע נושא באחריות אישית מלאה למעשיו, שכן הוא זה שפרסם את דברי לשון הרע במודע ובמכוון, וכי אין כל גורם אחר שיכול לשאת באחריות במקומו. 47. התובע יטען כי טענות הנתבע בדבר מצבו האישי אינן פוטרות אותו מאחריות למעשיו, וכי כל אדם נדרש לשאת בתוצאות מעשיו, גם אם הוא מצוי במצוקה אישית. 48. התובע יטען כי מתן לגיטימציה להתנהגות הנתבע, בטענה למצבו האישי, עלול ליצור מדרון חלקלק ולאפשר לכל אדם לפגוע בשמו הטוב של אחר ללא חשש מאחריות. 49. התובע יטען כי הנתבע, כסוחר עתיר נכסים, היה מודע היטב להשלכות מעשיו, וכי אין מקום להקל עמו בגין טענותיו בדבר מצבו הכלכלי, במיוחד כאשר סירב לשלם את שכר טרחת התובע. 50. התובע יטען כי הפסיקה קבעה כי אחריות בגין לשון הרע היא אחריות מוחלטת, וכי אין צורך להוכיח כוונה זדונית, אם כי במקרה דנן הוכחה גם כוונה כזו. ## חשיבות ההגנה על עורכי דין ## 51. התובע יטען כי ישנה חשיבות ציבורית עליונה להגן על שמם הטוב של עורכי דין, שכן פגיעה בהם עלולה לערער את אמון הציבור במערכת המשפט כולה. 52. התובע יטען כי עורכי דין ממלאים תפקיד חיוני בשמירה על שלטון החוק ובהגנה על זכויות הפרט, וכי יש לאפשר להם למלא את תפקידם ללא חשש מהשמצות ופגיעות בשמם הטוב. 53. התובע יטען כי מתן פיצוי הולם במקרים של לשון הרע כנגד עורכי דין, מהווה מסר ברור לציבור כי לא תתאפשר פגיעה בלתי מרוסנת במוניטין המקצועי של בעלי מקצוע אלה. 54. התובע יטען כי הפסיקה הכירה בחשיבות ההגנה על עורכי דין מפני לשון הרע, ופסקה פיצויים משמעותיים במקרים דומים, תוך הדגשת מעמדם המיוחד ותרומתם לחברה. 55. התובע יטען כי פגיעה בעורך דין עלולה להרתיע עורכי דין אחרים מליטול על עצמם תיקים מורכבים או לייצג לקוחות בעייתיים, ובכך לפגוע בזכות הגישה לצדק. ## הרתעה מפני פרסומי לשון הרע ## 56. התובע יטען כי פסיקת פיצויים משמעותיים במקרה דנן תהווה גורם מרתיע בפני הנתבע ובפני אחרים מפרסום דברי לשון הרע בעתיד, ובכך תתרום להגנה על השם הטוב של אנשים בכלל ושל עורכי דין בפרט. 57. התובע יטען כי תכלית הפיצויים בגין לשון הרע אינה רק לפצות את הנפגע, אלא גם להרתיע את המזיק ואת הציבור כולו ממעשים דומים, ובכך למנוע פגיעות עתידיות. 58. התובע יטען כי מתן פיצוי נמוך מדי עלול לשדר מסר שגוי, לפיו ניתן להוציא לשון הרע ללא השלכות משמעותיות, ובכך לעודד התנהגות פוגענית. 59. התובע יטען כי יש חשיבות ציבורית עליונה להבטיח כי מי שמוציא לשון הרע ישלם מחיר הולם על מעשיו, וכי מחיר זה ישקף את חומרת הפגיעה ואת הצורך בהרתעה. 60. התובע יטען כי הפסיקה הדגישה את חשיבות רכיב ההרתעה בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע, וכי יש לפסוק פיצויים שישקפו את חומרת המעשים ואת הצורך למנוע הישנותם. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##דוגמא לפסק דין:## רקע עובדתי 1. ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום (כב' השופטת שרה דותן) בת.א. 48587/96 לפיו חוייב המערער לשלם למשיב פצוי בסך של 100,000 ₪ בגין לשון הרע שהשמיע כלפיו. 2. מעשה שהיה כך היה: המשיב, עורך דין במקצועו המנהל משרד עורכי-דין משך שנים רבות, והמערער הינו לקוחו לשעבר. בתחילת שנת 1993 הגיש המשיב כנגד המערער קובלנה פלילית פרטית בגין הוצאת לשון הרע שנעשתה במטרה לפגוע במשיב באופן העלול להשפילו ולבזותו בעיני הבריות וכן לפגוע במשלח ידו ובעסקו. ביום 18.10.95 הורשע המערער בקובלנה האמורה, בפסק-דין שניתן ע"י כב' השופטת כוחן ועונשו נגזר. לא הוגש כל ערעור על פסק זה. על פי הכרעת-הדין פגע המערער בשמו הטוב של המשיב בשלושה מקרים: האחד- בחדר הישיבות של לשכת עורכי-הדין, במעמד עורכי-דין ואנשים נוספים; השני - בבית-הכנסת בו מתפלל המשיב בקביעות (וזאת בשתי שבתות); השלישי - במשרד המשיב, במעמד עובדי המשרד ולקוחות. בכל המקרים הללו כינה המערער את המשיב "גנב, רמאי, שקרן" ועוד כינויי גנאי ביוצא אלה. בד בבד הגיש המשיב גם תביעה אזרחית על סך של 260,000 ₪. פסק-הדין של בית-משפט השלום 3. השופטת המלומדת קבעה בפסק-דינה כי פסק-הדין הפלילי הפך לפסק חלוט משלא הוגש עליו ערעור, ומשום כך יש להחיל על המקרה את הוראות הסעיפים 42א ו-42ג לפקודת הראיות ולקבוע כי המערער אכן אשם בהוצאת לשון הרע. לפיכך המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה הינה שיעור הפיצויים. מדובר בפגיעה קשה בשמו הטוב של המשיב, שעה ששמו הטוב של אדם הינו הנכס היקר לו ביותר. קל וחומר שפגיעה בשמו של עורך-דין הינה קשה ביותר באשר יש לדבר השלכות על לקוחותיו ובשל כך גם על הכנסותיו. מדובר במקומות שבהם סבר המערער כי תיגרם הפגיעה המירבית במשיב ובפגיעה מכוונת וחוזרת. לענין שיעור הפיצויים נקבע כי לא עלה בידי המשיב להוכיח את הסכום אותו דרש בתביעתו ואף לא הציג כל ראיה המעידה על עזיבת לקוחות או על הפסד עיסקאות כתוצאה ממעשי המערער. ואולם לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע אין התובע חייב להוכיח כי נגרם לו נזק ספציפי כתוצאה מהתנהגות הנתבע ודי בכך שהתנהגות זו עלולה לגרום לו נזק. אמנם תיקון סעיף 7 לחוק זה שלפיו רשאי בית-המשפט לחייב בפצוי גם ללא הוכחת נזק נכנס לתוקף רק לאחר הגשת התביעה דנן ואין הוא חל על המקרה, אך גם על פי המצב המשפטי ששרר קודם לכן ניתן לפסוק פיצויים בגין פגיעה בשם טוב ללא הוכחת הנזק. בסעיף 7א המתוקן ניתן לראות לפחות המלצה המשמשת אינדיקציה להערכת גובה הפיצוי. הפיצוי המירבי שניתן לפסוק למשיב על פי סעיף 7א(ג) הוא 100,000 ₪ ובהתחשב בעדויות שנשמעו זהו הסכום הראוי לפסוק למשיב בפועל. בקביעת שיעור הסכום הובאו בחשבון פגיעות אפשריות של צמצום מספר הלקוחות, עוגמת נפש וסבל נפשי. הערעור 4. טענתו הראשונה של המערער הינה כי בתחילת ההליך בבית-משפט השלום הוא לא היה מיוצג, לא שלט היטב בשפה העברית ובשל התדרדרות במצבו הכלכלי לא עלה בידו לשכור שירותיו של פרקליט. רק בשלב מאוחר יותר התמנה לו עורך דין מהסיוע המשפטי. בנסיבות אלה לא ידע על האפשרות להפריך את קביעות הפסק הפלילי החלוט, ע"י בקשה להבאת ראיות סותרות. אמנם בית-המשפט רשאי היה לאסור עליו להביא ראיות כנגד הממצא לפיו מדובר בלשון הרע, אך לא ניתן היה לאסור עליו להביא ראיות לגבי עניינים שלגביהם לא נקבעו ממצאים פוזיטיביים בפסק הפלילי, כגון הטענה שהמשיב הונה אותו וכן לגבי נסיבות אחרות שיש להן משקל לענין שיעור הפיצויים. עוד נטען לענין שיעור הפיצויים כי לפני התיקון בחוק לא ניתן היה לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק, וגם לאחר התיקון יש חובת פירוט של הוכחת נזק. המשיב לא הוכיח כל נזק ולכן לא היה זכאי לסעד שקיבל. מכל מקום ודאי שמדובר בפצוי מוגזם בסכום המירבי, שעה שלא הוכח קיומו של נזק כלשהו. לא היה גם מקום להתחשב בתיקון לסעיף 7א כהמלצה, שכן כוחו של חיקוק מהותי אינו תקף למפרע. לבסוף נטען כי יש להתחשב בנסיבותיו של המערער, אדם ערירי שהתאלמן באחרונה, ואשר מצבו הכלכלי והנפשי אינו שפיר. התנהגותו נבעה מסערת הרגשות בה היה שרוי באותה תקופה והוא האמין כי מצב בריאותה של אשתו הוחמר עקב רשלנות המשיב. לפיכך עותר הוא לבית-המשפט לדחות את תביעת המשיב, או לפחות להורות על החזרת הדיון כדי לאפשר לו להביא ראיות מפריכות או נוספות 5. המשיב מצידו טוען כי חרף קובלנותיו של המערער, הדברים אמורים בסוחר עתיר נכסים שהמשיב ייצגו בעסקיו. במקום להכיר לו טובה, סירב לשלם את שכרו ותחת זאת פתח במסע השמצות כלפיו. המערער הוציא את לשון הרע כלפי המשיב במודע, במכוון ובצורה מרושעת. לענין טענתו לגבי חוסר היצוג, יש לציין כי בחר בכוונה תחילה להימנע ממינוי עורך דין, למרות הפצרות בית-המשפט כי יטול לעצמו פרקליט. טענותיו השונות לענין התנהגות וטיפולו בעניינו לא הועלו כל עיקר בפני הערכאה הדיונית.לענין שיעור הפיצוי, אך חסד עשה בית-המשפט עם המערער בסכום שנפסק, כאשר נזקיו של המשיב עלולים להיות גדולים בהרבה. המערער לא טרח להביא כל ראיות לסתור לפי סעיף 42 לפקודת הראיות, כפי שהיה עליו לעשות בדיון בבית-משפט השלום, ואף זאת ברשות בית-המשפט ואין להתיר לו לעשות כן בשלב הערעור. ד י ו ן 6. בראש ובראשונה יש להתייחס לטענת המערער כי לא ניהל את הגנתו כיאות על שום שלא היה מיוצג. על כך יש לומר כי הלכה פסוקה היא ש"בעל דין המנהל את עניינו בעצמו אינו יכול לזכות בזכות יתר לעומת בעל דין השוכר לו עורך-דין" (ראה ע"א 518/78 והבה נ' והבה פ"ד לג(3) 134, 136; בש"א 5044/90 קרני נ' קרני תק-על 91 (1) 239; ע"א 573/78 פרידמן נ' סגלוביץ פ"ד לד(1) 169, 176). יתר על כן - גם אם היה המערער מנסה לפעול כנטען בערעורו, קרי מבקש להביא ראיות לסתור, אין זה המקרה בו היה הדבר עולה בידו. המערער הורשע בהליך הפלילי, בלא שהועלתה על ידו כל טענה מסוג זה שהוא מעלה עתה. אם יותר לכל לקוח שאינו שבע רצון מטיפולו של פרקליט להשמיע כלפיו דברי בלע שכאלה, ייווצר מצב בלתי נסבל והנסיון להבאת ראיות לסתור רק היה מחמיר את מצבו של המערער ועלול היה להביא להגדלת סכום הפיצוי. 7. אשר לגובה הפיצוי שנפסק לטובת המשיב - גם לפני התיקון לחוק, ניתן היה לפסוק פיצוי בלא הוכחת נזק. יש להבחין בין פיצויים על נזק ממון, לבין פיצויים על נזק שאינו ממוני והמבטאים את הפגיעה בכבודו של האדם (השוה ע"א (י-ם) 5452/04 מילר נ' כהן). התובע בגין לשון הרע אינו נדרש להוכיח קיום נזק ודי בכך שיוכח כי הדברים שנאמרו עלולים להביא לתוצאה הכלולה בסעיף 1 לחוק, כך היה המצב גם עובר לתיקון החוק. מסקנה זו מבוססת על לשון החוק עצמו שלפיה "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול..." - "עלול" נאמר ולא שהפרסום גרם בפועל לתוצאות המנויות בסעיף 1 לחוק (השוה ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג פ"ד מו(5) 555, 558; וכן פסק-דיני בע"א 1145/95 קליין נ' אמסלם דינים מחוזי כו(8) 357). הטענה לפיה לא היה מקום לפנות לתיקון לסעיף 7א לחוק שהוחק לאחר המקרה דנן, אין בה כדי לחלץ את המערער מן המיצר. למעשה התיקון הרע במידה מסויימת את מצבם של נפגעי לשון הרע לעומת המצב ששרר עובר לתיקון. לפני כן לא היתה הגבלה ולא היתה קיימת תקרה לגבי שיעור הפיצויים, תקרה שנקבעה בתיקון, ועל כך, אגב, הושמעה בקורת לגבי פגיעת התיקון בניזוקים מעילה זו. יש לזכור בתחום זה של פגיעה בשמו הטוב של אדם את דבריו של יאגו במחזהו של שייקספיר "אותלו": Good name in man and woman, dear my lord, Is the immediate jewel of their souls: Who steals my purse steals trash; 'tis something, nothing; 'Twas mine, 'tis his, and has been slave to thousands; But he that filches from me my good name Robs me of that which not enriches him And makes me poor indeed. "..השם הטוב, מילורד, הוא אבן-חן היקרה מכל ללב אשה וגבר. מי שגונב ממני את כספי, גונב קליפת השום; זה כלום, לא-כלום, היה שלי, עכשיו שלו, וגם היה עבדם של אלפים. אבל מי שגונב את שמי הטוב, גוזל ממני משהו אשר איננו מעשיר אותו בכלל ומרושש אותי כליל" (אותלו, מערכה 3, סצינה 3, תרגום ט.כרמי, הוצאת דביר).. הסכום שנקבע ע"י בית-משפט השלום בשל פגיעה מכוונת בשמו הטוב של פרקליט במספר הזדמנויות ובמקומות רגישים למעמדו ולפרנסתו, ודאי שאינו מופרז ואינו חורג ממסגרת הסבירות (השוה לסכומים הגבוהים יותר שנפסקו בע"א 1145/95 הנ"ל לגבי שחקו כדורסל ובת"א (תא) 478/93 עורך דין שטנגר נ' ג'נת ). 7. סוף דבר - דינו של הערעור להידחות. על המערער לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עורך דין בערעור בסך של 20,000 ₪ + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. הערבון, אם הופקד, יימסר למשיב ע"ח ההוצאות. עורך דיןלקוחותלשון הרע / הוצאת דיבה