פסק דין 1. המערער נפגע בגבו באירועים בשירות בשנת 1992 ובשנת 1996 וסבל, עקב כך, מכאבי גב. בבדיקות נמצא בלט דיסק בגובה החוליות 5L - 1S ועל סמך ממצאים אלה פנה המערער לקצין התגמולים. 2. קצין התגמולים החליט ביום 25.2.99 כי אין קשר בין כאבי הגב התחתון מהם סובל המערער לבין תנאי השירות והחבלה שנחבל בה המערער במהלך השירות. המערער עירער על כך בפני ועדת הערר שליד בימ"ש השלום בחיפה. הוא הסתמך על חוות דעתו של פרופ' רייס לפיה בבדיקה מיום 26.9.95 נמצאו "פגיעה שורשית ב(חוליות) L4-5/S1 דו צדדית ... פגיעה בשורשים הסקראליים." עוד כתב הרופא בחוות דעתו כי המערער סובל "מחוסר נוירולוגי חמור מאוד בתיפקוד הסוגרים, לרבות שלפוחית השתן. מקור הנזק על פי הבדיקה האורודינמית האובייקטיבית הוא בנוירון המוטורי התחתון. לכן ממצא אובייקטיבי זה מתאים לגרימת השיתוק על ידי בלט דיסקוס גדול מרכזי בגובהL4-5 בעמוד השדרה המותני." הוא העריך שפגימותיו נגרמו עקב מפרצת הדיסקוס האמור, בזמן השירות ועל ידי השירות. מול חוות דעת זו עמדה הערכתו של פרופ' ביאליק מטעם המשיב שסבר כי אין ראיות הקושרות את השירות לכאבי הגב, ולסיבוכים הנוירולוגים האמורים. 3. בתום שמיעת הראיות המליצה ועדת הערר לקצין התגמולים לבדוק שוב את ענינו של המערער ונתנה ארכה להגשת הסיכומים. בתקופה זאת הגיעו הצדדים לפשרה עליה הם הודיעו לועדה ביום 6.8.01 ולפיה הם הסכימו ש"המשיב יכיר בפגימתו של העורר, כאבים בגב תחתון, כפגימה שנגרמה תוך ועקב שירותו הצבאי". ביום 12.8.01 ניתן לפשרה תוקף של פסק דין. בעקבות האמור, נבדק המערער ביום 7.11.01 על ידי הוועדה הרפואית (בהרכב הרופאים ד"ר הררי, ד"ר וייס וד"ר לוי), והופנה לבדיקות לצורך בירור אם היתה פגיעה אפשרית בשורשים המותניים. על פי הערכה נוירופיזיולוגית מיום 28.11.01 של המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים רמב"ם בחיפה נמצאה "עדות להפרעת הולכה במסילות התחושתיות והמוטוריות בע"ש המותני בשני הצדדים". לפי הרישום של הועדה מיום 6.2.02 העריכו הרופאים כי הבדיקה האלקטרופיזיולוגית "אינה ספציפית לפגיעה שורשית תחתונה דו צדדית (והדבר) מעלה את החשד כי התמונה האורולוגית דורשת בירור במסגרת נפרדת שאינה קשורה לנכות בע"ש עליה מוכר". ביום 27.2.02 החליטה הועדה להכיר בנכויות שונות שנגרמו למערער עקב השירות, בשעור כולל של 19.81 אחוזים ובהן נכות בשעור של 10 אחוזים בגלל הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני. לגבי בעייתו האורולוגית של המערער סברה הועדה כי אין קשר בינה לבין הפגיעה בשירות שכן, לדעתה, "אין פגיעה עצבית היכולה לגרום להפרעה אורולוגית, הרי שהפרעות בהטלת השתן אינן קשורות כפגיעה מוסבת לנכות המוכרת ומכאן שהפגיעה האורולוגית (תהיה אשר תהיה) - אין קשר לנכות המוכרת". קביעה זו היתה זמנית עד לבדיקה חוזרת שנקבעה למערער בפברואר 2003. ביום 25.11.02 הופנה המערער לבדיקה רפואית נוספת לאחר שביקש לעמוד בפני ועדה לפי תקנה 9 שתקבע אם יש קשר בין נכותו המוכרת לבעיה הנוירולוגית ושתדון "על הקשר בין הנכות המוכרת והפגיעה השורשית". לצורך זה ניתנה הערכה רפואית מיום 16.2.03 של ד"ר ורדי מביה"ח רמב"ם בחיפה, אשר תיארה את מגבלותיו האורולוגיות של המערער ואת היזקקותו לקטטריזציה עצמית למשך שנים. 4. המערער התייצב בפני ועדה רפואית והיא החליטה תחילה (ככל הנראה ביום 28.5.03) כי למערער נכות בשעור כולל של 74.35 אחוזים. נכות זאת כללה 5 אחוזי נכות בגלל "פגיעה בשורשים המותניים בצורה קלה ללא הפרעה בהליכה או בעמידה", וכן נכות של 70 אחוזים בגין "שלפוחית שתן נוירוגנית עם צינתורים עצמוניים". בדו"ח הועדה נרשם ביום 14.5.03 כי יש עדות ללחץ של הדיסק על השורש החולה 5L וכן כי: "נכות הגב מוכרת - לכן יש להכיר בנכות השורשית... יש לקשור את תלונותיו האורולוגיות לפגיעה העצבית בה הוכר". המערער זומן לבדיקה נוספת ביום 28.5.03 לצורך הכרעה בטענתו באשר להגבלה בעמוד השדרה המותני. הועדה מצאה שקיימת הגבלה כזאת, ולפיכך סיכמה כאמור לעיל את נכויותיו הכוללות בשעור של 74.35 אחוזים. לאחר מכן מוצאים אנו רישום נוסף בדו"ח הועדה והוא מיום 3.9.03. נרשם כי "בעיון בתיק ולאחר בירור עם קצין תגמולים מסתבר לועדה כי הפגימה שהוכחה בבית המשפט הינה כאב גב בלבד. הנכות הניוונית (שינויים ניווניים בעמוד השדרה לא הוכרו). מה גם ומאז הדיון בבית המשפט חלה התקדמות ניכרת בשינויים הניווניים. לאור זאת הועדה מחליטה כדלקמן: כאבי גב אינם מסוגלים לתת שינויים נוירולוגיים או נוירואורולוגיים. לפיכך, אין קשר בין הנכות המוכרת לבין הפגימות הנוירואורולוגיות". לאור זה, נמחקו מדו"ח הועדה שתי הפגימות שצויינו לעיל (פגיעה בשורשים המותניים ושלפוחית שתן נוירוגנית). הועבר קו על אחוזי הנכות שנקבעו קודם לכן (74.35 אחוזים), ונקבעה נכות חדשה בשעור כולל של 19.81 אחוזים. הגב' כריסי היא ק. התגמולים. במכתבה אל יו"ר הועדות הרפואיות מיום 3.8.03 היא כתבה כי "הנכות המוכרת הינה כאבי גב תחתון בלבד - במסגרת הסכם פשרה בבית המשפט. על הועדה לדון בקשר לנכות זו בלבד מבלי להיכנס לדיון בשאלת הקשר לחבלה. לפיכך יש להתייחס להערותיה של גב' פנינה ספיר - ללא תאריך - בגין פגיעה אורולוגית ונוירולוגית". הערתה של הגב' ספיר מצויה בתיק והיא העירה כי "על הועדה להתייחס לנושא קשר לפי תקנה 9 בין ההפרעות האורולוגיות והנכות המוכרת בלבד. תחילה יש לדון בקשר בין הנכות המוכרת והפגיעה השרשית ואם יקבע כי יש קשר אז יהיה מקום להכנס לנושא האורולוגי". מכתבו של פרופ' חשמונאי מיום 6.7.03 הופנה אל ק. התגמולים, הוא פירט כי הוכרו כאבי הגב בעת שהמערער סבל מבלט דיסק קל; איזכר את הסכם הפשרה וציין כי "בהסכם הפשרה של בית המשפט הוכרו רק כאבי גב. מה גם וכל נושא הכאבים בגב הינם ללא תיעוד רפואי עד מעל 3 חודשים לאחר החבלה". במכתבו הוא הסביר כי "כיום המצב קשה יותר בהרבה ונוספה הפרעה נוירולוגית המקנה 70% נכות". הוא כתב כי "אם אכן כל אשר הוכר הינו כאב הגב ולא השינויים בעמוד השדרה, כרשום בפסק הדין, הרי שאין קשר והועדה תסיים את הדיון בהתאם להנחיה זו. אם יש לקבל את מצב עמוד השדרה כפי שנצפה 4 חדשים לאחר החבלה כנגרם ע"י החבלה הרי שהועדה מוצאת קשר. במקרה זה נותר לועדה לקבוע האם הפגיעות האחרות הנוספות כיום בעמוד השדרה ואשר ודאי לא קשורות לחבלה מ - 25.5.96 (כי התפתחו לאחר מכן) מחמירות את המצב ובאיזו מידה. נא הארתך בנדון, אם נחוץ, אשמח לשוחח על התיק." 5. על כך ערער המערער בפני הועדה הרפואית העליונה. הוא הסביר כי הוא סובל מבעיות בגב משתמש בקטטר מספר פעמים ביום. בדו"ח הועדה מיום 1.3.04 מפורט כי המערער הסביר כי הוא סובל מבעיות בגבו ומשתמש בקטטר מספר פעמים ביום. הועדה סברה כי "כפוף להוראת בית המשפט, כמשתמע ממכתבו של פרופ' חשמונאי וכן גב' אריאלה כריסי מ - 3.8.03, אין הועדה יכולה לדון בבעיה האורולוגית, אלא אם תקבל הבהרה מפורשת כי אכן זה תפקידה וסמכותה". היא החליטה לדחות את הערעור; השאירה בעינה את הנכות בשעור של 19.81 אחוזים וכתבה כי היא "דוחה את הערעור ומאשרת החלטת הועדה המחוזית מ - 3.9.03". 6. על כך מלין המערער בערעורו. הוא תוקף את מהלך הדברים בפני הועדה הרפואית המחוזית וטוען כי יש לאמץ את קביעתה הראשונית אשר בוטלה אחר כך, בלא לשמוע את טענותיו, בגלל התערבות בלתי ראויה של ק. התגמולים בעבודת הועדה. לעומתו ניצבת עמדת המשיב ולפיה הפגימה המוכרת היא כאבי הגב ולא הפגיעה השורשית; כאבים אינם מביאים לפגימה אורולוגית, ועל כן פעלה הוועדה כראוי בתקנה את הטעות כשקבעה נכות של 74.35 אחוזים. 7. מצב הדברים דלעיל מעלה לדיון, כך נראה לי, שני נושאים: הראשון נסב על טיבה של הפשרה לפיה הוכר המערער כנכה בגבו. השני נסב על התנהלות הדברים בועדה הרפואית בשנותה את ההחלטה המקורית שנתנה בענינו של המערער. 8. אני מניח כי את הפשרה שהוגשה לאישור ועדת הערר ניסח המשיב, ויש לפרשה כנגד הנסח. הניסוח מדבר מצד אחד על הכרה בפגימתו של המערער - והפגימה היא כמתואר בחוות דעתו של פרופ' רייס, ומצד שני על כאב גב, פגימה המתאימה לס' למבחנים. אולם, מכל מקום, כאב זה מקורו בבלט הדיסק בחוליות כמתואר בחוות דעתו של פרופ' רייס. בלט הדיסק יכול להביא לפגימה בשורשי החוליות, ועל כן, איני רואה בנוסח הסכם הפשרה אותו יש לפרש כנגד המנסח, מניעה להכרה בפגימה הנוירולוגית - אורולוגית של המערער, לפחות כנכות מוסבת. 9. באשר להתנהלות הועדה -היא נתנה החלטה מיום 28.5.03 והכירה בנכות של 74.35 אחוזים שנגרמה למערער עקב השרות. ס' 11 של תקנות הנכים (ועדות רפואיות), תשכ"ו-1965 קובע כי "דיוני הועדה והחלטותיה, ... יירשמו בפרוטוקול, והוא ייחתם בידי כל חברי הועדה הנוכחים בישיבה". כשחתמה הועדה על הפרוטוקול הכולל את החלטתה הנ"ל, נסתיים הענין, והיא לא היתה מוסמכת לחזור ולהחליט בענין מחדש, אלא בשני מקרים: האחד, אם סברה "... לתקן את נוסח החלטותיה אם תמצא בהן טעות" (ס' 12(א) לתקנות). השני, לפי ס' 12(ד) לתקנות הקובע כי "הממונה על ועדות רפואיות יהיה רשאי לבקש מועדה רפואית דיון חוזר לצורך תיקון טעות והשלמת הפרוטוקול האמור בתקנה 11." ספק אם ניתן לראות בהחלטתה החדשה של הועדה תיקון של נוסח ההחלטה הקודמת. מדובר בהחלטה חדשה ושונה מהותית מקודמתה. מכל מקום, הדיון המחודש בהחלטת הועדה בא בעקבות דרישת הממונה על הועדות, שאז מצריך הענין "דיון חוזר" מבלי שהמערער ידע כי ניתנה החלטה קודמת בעניינו וכי עומדים לשנותה. אין לך דיון חוזר בלא שמירת זכות הטיעון של הנוגע בדבר, ובעניננו, נעשו הדברים בהחבא ממנו. גם אם תאמר שהיה זה בסמכותה הטבעית של הועדה להיזקק לבחינה מחודשת של החלטתה, גם אז לא נשמרה במקרה דנן זכותו של המערער לטעון טענותיו בפניה בענין זה. 10. לאור כל האמור לעיל אני מקבל לקבל את הערעור, מבטל את החלטת הועדה הרפואית העליונה, ומחזיר לתוקפה את החלטת הועדה הרפואית המחוזית מיום 28.5.03 הקובעת למערער נכות בשיעור של 74.35 אחוזים. עמוד השדרהצבאקצין התגמוליםכאבי גב / בעיות גב