פסק דין בפניי תביעה כספית על סך של 31,785 ₪, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר. התובעים הינם זוג נשוי, המתגורר בבית פרטי. הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת באספקת מערכות חימום לבתים. טוענים התובעים כי ביום 28/11/00 הזמינו מהנתבעת עבודה של בניית ואספקת תנור חימום על בסיס נפט ועץ לביתם. במהלך 02/01 בוצעה התקנת התנור על ידי נציג הנתבעת. לאור תקלות רבות בתפקוד התנור, ובעיקר לאור דליפות עשן לתוך חלל הבית, פנו התובעים לנתבעת אשר שלחה נציג מטעמה, לבית התובעים וכל ניסיונותיו לתקן את התנור כשלו. כתוצאה מכך החליפה הנתבעת את התנור בתנור אחר אך ללא שתיפתר הבעיה, וכן במהלך החלפת התנור גרמו נציגי הנתבעת לנזקים בבית התובעים שעה ששברו קירות על מנת להוציא את התנור וכן לאור התקנה רשלנית של התנור החדש פרצה שריפה שגרמה לנזק לקיר הבית. עוד טוענים התובעים כי לא קיבלו תמורה לכספם שכן התנור לא היה תקין ולא חימם את הבית, כמו כן מדליפות העשן חלתה התובעת 2 ונגרמו לה הפסדים כספיים. בכתב התביעה, טענו התובעים כי הסכום הנדרש לתשלום מאת הנתבעת הוא על פי הפירוט הבא: החזר התשלום עבור התנור. סך של 13,700 ₪. החזר התשלום נוסף בגין התקנת התנור. סך של 2,200 ₪. תשלום עבור חוות דעת מומחה. סך של 885 ₪. פיצוי עבור תיקון נזקי שבירת הקירות. סך של 3,000 ₪. הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש. סך של 12,000 ₪. סה"כ 31,785 ₪. מנגד באה הנתבעת וטוענת כי הזמנת התנור נעשתה בתיאום אדריכלית מטעם התובעים. התנור סופק והותקן בביתם במדויק כפי שנדרש בהזמנה, המבנה הדקורטיבי סביב התנור נבנה רק לאחר שהתנור הותקן אחרת לא ניתן היה להתקין את התנור,מה גם שהמבנה לא נבנה על ידי הנתבעת. בסיום ההתקנה קיבלו התובעים הוראות שימוש מפורטות כיצד להשתמש בתנור, וכן הנתבעת הורתה לתובעים מפורשות כי אין לפתוח את דלת התנור כאשר הוא מופעל על בסיס נפט, בניגוד להפעלה על ידי עץ, שכן מפעולה כזו יפלטו גזים וריחות לא נעימים מן הנפט השרוף לחלל החדר בו מצוי התנור. כמו כן טוענת הנתבעת כי התנור הותקן לשביעות רצונם של התובעים. לאחר תלונת התובעים כי התנור אינו עובד כנדרש וכי נכנס ריח של נפט לחדר בו הוא ממוקם, סיפקה הנתבעת שירות ואף החליפה את התנור בתנור חדש וזהה. באותו מעמד ביקשו התובעים ארובה הדומה לארובת שכניהם מטעמי יופי, הנתבעת טענה כי ברשותה ארובה מסוג אחר אך גם היא מסוג איכותי. לאחר שהותקן התנור החדש נערכה בדיקה במעמד התובעים ונציג הנתבעת שבה לא הייתה כל דליפה של ריח או עשן לחדר בו הותקן התנור. זמן מה לאחר התקנת התנור השני שוב פנו התובעים לנתבעת בתלונה לגבי תפקודו של התנור. משכך פנתה הנתבעת לתובעים על מנת לתאם מועד לשליחת נציג מטעמה לבדוק את התלונה, דא עקא שהתובעים סירבו בכל תוקף כי נציג הנתבעת יגיע לביתם על מנת לבצע את הבדיקה כאמור. לגבי טענת הנזק לקירות התובעים טוענת הנתבעת כי הדבר נעשה בהסכמה על מנת להחליף בין התנורים. הנתבעת מביעה פליאתה שרק לאחר שני חורפים התלוננו התובעים על בעיה בתפקוד התנור. דין טענת התובעים לפיצויי בגין התקנת התנור להידחות שכן מחיר התנור כולל את התקנתו. הנתבעת אף טענה כי התנור שהוצא מביתם של התובעים הועבר ללקוח אחר שלא התלונן על תפקודו. בדיעבד התברר לנתבעת כי תלונות התובעים נבעו משימוש בתנור בניגוד להוראות השימוש המפורשות אותן נתנה לתובעים עם התקנת התנור הראשון ובהן נאמר כי בשימוש על בסיס נפט יש לסגור את דלת התנור. התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז.(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. דיון במקרה דנן, התובעים הינם מבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענתם עליהם הוא מוטל. יעקב קדמי בספרו "על הראיות" חלק שלישי, "הדין בראי הפסיקה" מהדורה משולבת ומעודכנת , תשמ"ד - 2003 עמוד 1506 ואילך כותב: מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות, לזכותו של הנושא בנטל השכנוע: ל"ספק" כשלעצמו אין מקום במישור האזרחי; ואת מקומו תופסת "השקילות". לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות הצדדים בפני ביהמ"ש זה, ובסיכומי הצדדים אשר הונחו בפני, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה וכפי שיפורט להלן: טענת התובעים כי לא קיבלו תמורה לכספם וסבלו מספר שנים מתנור חימום שאינו מחמם, לא ברורה לאור השתהותם בפנייה לנתבעת רק לאחר שנתיים מהיום בו הותקן התנור לראשונה, זאת נלמד גם מתאריך התשלום למומחה מטעמם. לחיזוק טענת התובעים כי סופק להם תנור לא תקין הסתמכו על חוות דעת מומחה מטעמם מר הרי קולבר שעד למועד הדיון בתיק הלך לעולמו ל"ע, ומשכך לא ניתן היה להעידו על חוות דעתו ולכן עם כל הצער שבדבר דין חוות הדעת להימחק, מה גם שהתובעים לא הביאו חוות דעת של מומחה אחר. לדידי, יש להבחין בין עד מרכזי שהולך לעולמו לאחר מתן תצהירו לבין עד מומחה שכן לראשון אין תחליף ואז בית המשפט יהיה מוכן להתחשב בתצהיר, על אף העובדה שלא נערכה חקירה נגדית (ולהזהר במשקל שיש ליתן לעדות אך לא למחוקה) בעוד שלאחרון ניתן להביא עד מומחה אחר באותו תחום. בחוות הדעת שצירפה הנתבעת מטעמה טוען מר הרצל גרוס כי עיצוב התנור נעשה בשיתוף עם אדריכלית התובעים. טענה זו לא נסתרה על ידי התובעים שלא השכילו להביא את האדריכלית לעדות ולפתור את המחלוקת. כמו כן, כאמור לעיל, לא הביאו חוות דעת של מומחה אחר והתנהגותם זו פוגעת בטיב טענותיהם, שהרי הכלל הוא כי "הימנעות מהבאת ראיה... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע" (ראה י' קדמי, על הראיות, חלק שני (תל אביב, 1991), בעמוד 917). וכן ראינו בפסיקה: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".( ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה (1)760,736 וחזרו על הלכה זו בע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 615 ,605 ). בדיון מיום 01/03/05 עלה מעדותו של התובע 1 כי כוונתו ללא תקין היא אינו נותן חום מספיק, התובעת 2 בעדותה טענה כי הם בחרו את התנור המשולב וכי היא רצתה תנור רק לשימוש בעץ וברצונה להחליף את התנור. נראה לי שאם היתה כאן טעות, היא נובעת מטעות בכדאיות העיסקה ותו לא ולכן לא ניתן לחייב את הנתבעת בהחזר הכספים ששולמו וביתר הדרישות (המנופחות יש לומר) של התובעים. אי לכך ולכל האמור לעיל מצאתי לנכון לדחות את התביעה. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪, בתוספת מע"מ. סך זה ישא ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל. מוצרי חשמל (הגנת הצרכן)