פסק דין רקע התובעת, שהינה חברה לליטוש שיש, גרניט וקרמיקה, נזקקה לשירותי הובלה של הנתבעת, לצורך הובלת אבני ליטוש למרצפות ללקוחות התובעת. בתאריך 1.9.03, הובילה משאית הנתבעת מטען אבני ליטוש ללקוחות בנצרת ובחיפה. הסחורה שהיתה מיועדת ללקוח בנצרת, הגיעה בשלמותה, אך זו המיועדת ללקוח בחיפה לא הגיעה. הלקוחה התלוננה למחרת אודות אי-אספקת אבני הליטוש, ומבירור שנערך עם הנתבעת התברר כי 120 קרטונים שהכילו 6 יחידות אבנים כל אחת, ובסה"כ 720 אבני ליטוש, נפלו וניזוקו בתאונה שעבר רכב הנתבעת. כן התברר, כי האבנים השבורות נאספו על ידי נהג הנתבעת ונאספו 574 יחידות אבני ליטוש שהוסעו ללקוח התובעת, לאחר שזה, למעשה, הושבת מעבודה בהעדר האבנים. במקביל, שלחה התובעת לאותו לקוח 20 אבנים באופן דחוף, על מנת שלא לעצור העבודה במפעלה. משהגיעו אבני הליטוש שנפלו כאמור ללקוח בחיפה, התברר כי חלקן פגומות ויש בהן שברים, אך הצליח לדלות 72 יחידות שניתן היה לעבוד עמן. יתר הסחורה הוחזרה, בשל היותה פגומה. לפיכך, עתרה התובעת לנזקיה הישירים בסכום של 43,392 ₪, וכן בגין פגיעה במוניטין, לאחר שלקוח התובעת הפסיק לעבוד עמה בשל מקרה זה כבעבר, בסכום של 6500 ₪ לחודש, למשך שלושה חודשים, ובסה"כ 19,500 ₪, ובסה"כ סכום התביעה עמד על 62,892 ₪. הנתבעת טענה, כי התאונה לא אירעה בשל אחריות נהג הרכב מטעמה, ולפיכך אינה נושאת באחריות לנזק. כן הוסיפה, כי למרות העדר חבות מצידה, הציעה לתובעת הצעה נדיבה שנדחתה, ובשל התובענה, חזרה בה מהצעתה. הנתבעת אף הכחישה נזקי התובעת, והוסיפה חוו"ד שמאי מטעמה, שהעמיד הנזק על סך 26,400 ₪ בלבד, ולפיכך עתרה לדחיית התביעה. בתאריך 6.9.04, ולאור המלצת ביהמ"ש, הסכימו הצדדים להגיש סיכומים קצרים, אליהם יצרפו מלוא ראיותיהם, לרבות תצהירים, והסמיכו את ביהמ"ש ליתן פס"ד לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט, בטווח סכומים עליהם יסכימו. בתאריך 26.1.05, הודיעו הצדדים לביהמ"ש, כי הגיעו להסכמה על טווח הסכומים בין 18,000 ₪ ל - 44,000 ₪, כאשר על הסכום שייפסק יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 10% בצירוף מע"מ. בתאריך 3.2.05, הגיש ב"כ הנתבעת סיכומיו ומכאן, אפנה לפסק הדין. כבר עתה אומר, כי אין למעשה מחלוקת כי במהלך ארוע של תאונת דרכים נגרם נזק לסחורת התובעת, שהועברה ע"י הנתבעת. השאלות מתייחסות למידת אחריותה של הנתבעת וכן לשיעור הנזק. לאחר שקראתי כתבי הטענות של הצדדים וסיכומיהם, ולפי הסמכות שנתנו בידי הצדדים לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 23,760 ₪ בתוספת מע"מ בגין 108 קרטונים שניזוקו, לאחר שמוסכם למעשה בין השמאים עלות קרטון בשיעור 220 ₪ לפני מע"מ, ולאור תצהיר מנהל התובעת, כי לקוח התובעת - אלוני - ניצל 12 יחידות סטים, ואישור לכך שצורף מטעם אלוני לסיכומי התובעת. כמו כן, ישלמו 1000 ₪+מע"מ, בגין שתי הנסיעות המיוחדות לחיפה, כמופיע בתצהיר מנהל התובעת בחוו"ד שמאי התובעת ובאישור רוה"ח. כאן המקום לציין, כי שמאי הנתבעת, אורי נס בע"מ, לא התייחס לנושאים אלה בחוות דעתו לא מאחר ולא סביר שאין להם מקום, אלא מאחר ואין כיסוי להם (ר' סיפת פרק ההסברים בחווה"ד כאמור לעיל). בנוסף, תשלם הנתבעת 3000 ₪+מע"מ בגין 2 מכולות פינוי פסולת כאמור בחוו"ד שמאי התובעת, וכן 5000 ₪ בגין 4 ימי עבודה של 4 עובדי התובעת כאמור באישור רואה החשבון של התובעת, ובסה"כ 37,479 ₪, כולל מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה בלבד מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן ישא 10%+מע"מ, שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין על הסכום המשוערך מהיום ועד התשלום בפועל. לא מצאתי לנכון להכיר בהעדר חבות הנתבעת, שלא טרחה לצרף תצהיר הנהג מטעמה בדבר נסיבות הארוע, מה גם, שהינה שומר שכר, לפי סע' 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974. לא מצאתי מקום לחייב הנתבעת בנזק בגין המוניטין שנפגע, לאחר שענין זה לא הוכח כנדרש. מן הראוי היה לצרף חוו"ד רואה חשבון ולא חוו"ד שמאית, שאינה מעידה על הקשר שבין הפחתת ההכנסה לארוע. זכות ערעור 45 ימים מיום קבלת עותק פסק הדין. סחורה