פסק דין 1. בערעור זה נדרשים אנו לשאלה: - מהי המחלה שלקה בה המערער? "האם מדובר ב- 'פסוריאטיק ארטריטיס' (Psoriatic Artritis) או ב- 'פסוריאזיס-ספחת' (Psoriasis)? או שמא מדובר כאן במחלה אחת, ששני צדדים לה, והיא באה לידי ביטוי הן בעור (פסוריאזיס) והן במפרקים"? ההכרעה בסוגיה זו אינה בבחינת מילתא זוטרתא והיא זו שיש בה כדי לקבוע את גורלו של ערעור זה. 2. הבעייה היא דיונית ביסודה, אלא שיש לה גם השלכות מהותיות היורדות לשורש העניין. המסגרת המשפטית, המקנה לנו סמכות לדון בערעורים על החלטותיו של קצין תגמולים, מצוייה בסעיף 33 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב]. פגימה מסויימת: כאשר מחליט קצין תגמולים לדחות תביעה, המוגשת על פי סעיף 30 (א) לחוק הנכים, עושה הוא כן מחמת שלא מצא "קשר סיבתי" בין פגימה מסויימת, לה טוען התובע, לבין תנאי- השירות, וזאת בהסתמכו על חוות-דעת של מומחה-רפואי, מטעמו, בתחום אותה פגימה מסויימת-נטענת. בערעור, המוגש בפנינו על החלטת קצין תגמולים, כאמור לעיל, חייב המערער לתמוך את ערעורו בחוות דעת של מומחה-רפואי, מטעמו, שיש בה כדי לסתור את חוות-הדעת הרפואית, שבהסתמך עליה דחה קצין תגמולים את תביעתו. מאליו מובן, שמטעמו של המערער חייבת להיות מוגשת חוות-דעת רפואית של מומחה-רפואי, מאותו תחום רפואי הקשור בפגימה המסויימת. פגימה אחרת: שונים הם פני הדברים, כאשר נסב הערעור על החלטתו של קצין תגמולים במסגרת הסמכות המצוייה בסעיף 35 (א), לחוק הנכים. עיקרו של סעיף זה, לא בא אלא כדי לאפשר לתובע דיון נוסף, ובמסגרת "עיון חוזר" להביא בפני קצין תגמולים "ראייה חדשה" שלא הוצגה ולא היתה בפני קצין תגמולים בעת שדחה את התביעה הראשונית על פי סעיף 30 (א) לחוק הנכים. המערער שבפנינו אכן פנה לקצין-התגמולים בבקשה ל"עיון חוזר", שבה טען ל"קשר סיבתי" בין תנאי שירותו לבין פגימה אחרת. מכל מקום, פניית המערער היתה שונה מן הפגימה המסויימת, שבגינה כבר דחה קצין תגמולים את תביעתו הראשונה. בתביעתו החוזרת הזו, צירף המערער, בתור "ראייה חדשה", חוות-דעת רפואית של רופא-מומחה מתחום רפואי של אותה פגימה אחרת. כדי לסתור את חוות-הדעת הרפואית, עליה מסתמך המערער במסגרת ה"ראייה החדשה", ברור הוא, שמטעמו של קצין-התגמולים חייבת להיות מוגשת חוות-דעת רפואית של מומחה-רפואי מאותו תחום רפואי של הפגימה האחרת. 3. נפתח בסדר הכרונולוגי בדבר התרחשות מהלכם של העניינים. בתאריך 08/08/99, פנה המערער לקצין תגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב]. בטופס ה"בקשה להכרת זכות", בפרק "מוסדות רפואיים בהם טופלת", מציין המערער: - "א. חר"פ 543, ראומטולוגיה, פרופ' דן בוסקילה. ב. בית-החולים ע"ש 'סורוקה', ראומטולוגיה/אורטופדיה. ג. 'הדסה', הר הצופים, אורטופד, ד"ר יוסף לאו. ד. 'איכילוב', תל-אביב, שיקום צה"ל, ד"ר הרלינג". בפרק של "תיאור המחלה", ציין המערער, כדלקמן: - "לפני כשנה וחצי לערך, הופיעו סימני נפיחויות במפרקי הגוף ובעיקר באיזור הרגליים. לאחר כחצי שנה, נוצר מים בברך ימין, ובוצעו ניקורים, אך לשווא. בוצע ניתוח ונשלחתי לשיקום למשך כחודש וחצי, אך לא הועיל דבר. בהמשך הטיפול, הוזרק סטרואידים בברך באיזור הניתוח, וכרגע אני בהמשך טיפול ע"י ר"מ 2. בפרק של 'כיצד גרמו תנאי השירות למצבך', ציין המערער: - 'במשך השנים עסקתי כנהג משא כבד רכבים ישנים מאוד הדורשים מאמץ יתר בנהיגה. בין יתר תפקידי, שימשתי כאחראי על רכב כבד חירום, תפקיד אשר דרש מאמץ פיזי לאורך כל היום על שיגרת טיפולים תובענית. שימשתי במשך שנתיים וחצי כנהג גרר כבד - תפקיד קשה ופיזי הדורש מאמץ גדול'. בהתאם לאמור לעיל, ומשקיבל קצין תגמולים את התביעה דלעיל, נתבקש המערער להיבדק ע"י מומחה רפואי מטעם המשיב, דהיינו, ד"ר מרדכי אהרנפלד, שהוא מומחה למחלות פנימיות ולמחלות מפרקים. ד"ר מ. אהרנפלד בדק את המערער ביום 29/10/99, ובבדיקה זו מצא כי: - " גם בסדיר, וגם בשירות הקבע, נוהג המערער גרר, משאית כבדה ואוטובוס. על פי דברי המערער, לפני כשנתיים, הופיעה נפיחות באצבע האמצעית ואודם בכתף יד ימין. נמשך כך 3 חודשים. אחר כך עברו הכאבים לאגן ימין, כתף ימין, כתף שמאל, וכף רגל שמאל (כולל אודם). הכאב נמשך כ- 3 חודשים בכל מפרק, ומותיר כאב עמום אחר כך. מזה 8 חודשים, בעיות בברך ימין ולפני כן סבל כאבים בירך שמאל ובכפות שתי הרגליים. עבר 7 ניקוזים בברך ב'סורוקה'. בהמשך, עקב המשך הנפיחות, עבר ארטוסקופיה + סינובקטומיה ב'הדסה'. מאחר והנפיחות לא ירדה 3 חודשים לאחר הניתוח - הופנה לפיזיוטרפיה ב- 'איכילוב' ולראומטולוגיה - שם אובחנה דלקת מפרקים. אין לו פסוריאזיס. ממשיך בפיזיוטרפיה. טופל בעבר בפלקויניל. כעת ללא טיפול. ממשיך עם נפיחות בברך. יתר הפרקים כעת בסדר. הולך עם קב. אין כאבי לילה. נוקשות ... בבדיקה: - כאבי אגן. כיפוף ברך ימין מוגבל. יישור מלא . אין תפליט. כיפוף הגב טוב. Varus של הברכיים. בצילום: - Panartiaelar Osteaporosis. מעיון בגיליון: - מספר שחרורים ממיון אורטופדי בסורוקה, במהלך שנת 1999. באחד מהם, מצויין, כי אובחן ע"י פרופ' דן בוסקילה כדלקת מפרקים פסוריאטית. מן הברכיים נוקזו סמ"ק גדולות של נוזל. במיפוי עצמות, קליטה ב- R.t. II M.T.P.. שבר? סיכום אישפוז באורטופדיה הר הצופים, שם אכן עבר סינובקטומיה. ב- M.R.I. קרע בקרן קידמית של מניסקוס לטראלי ימני, בתום תיאור הסינוביה היפטרופית ומודלקת. ב- 04/12/98, אובחן ע"י פרופ' דן בוסקילה כדלקת מפרקים פסוריאטית ללא שיש לו פסוריאזיס. סיכום אישפוז באיכילוב אורטופדיה-שיקום, ב- 25/05/99, אליה התקבל לפיזיוטרפיה - מוזכרת האבחנה של סינוביטיס בברך ימין. בנוזל שהוצא בתחילת הדרך מן הברך, היו תאים רבים (2,000) מרביתם פולימורפים. לא ראיתי סחלגתה". בסיכום חוות דעתו הרפואית הנ"ל קבע ד"ר מ. אהרנפלד, כי: - "המדובר במערער הסובל מדלקת מפרקים סרונגטיבית. יתכן עם מאפיינים קליניים של דלקת מפרקים פסוריאטית ללא פסוריאזיס (Sine Psoriasis), בעיקר בקטיליטים של אצבע על פי התיאור ודלקת א-סימטרית של מפרקים קטנים וגדולים. מדובר במחלה אשר אין לה קשר - לא של גרימה ולא של החמרה לתנאי שירותו של התובע". 4. ביום 05/11/99, הודיע קצין תגמולים למערער, כי בהסתמך על תוצאות הבדיקות מן הנימוקים המצויינים בחוות הדעת הרפואית מיום 29/10/99 (חוות-דעתו הרפואית הנ"ל של ד"ר מ. אהרנפלד), הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין דלקת המפרקים, ממנה סובל המערער, לבין תנאי השירות הצבאי שלו, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 חוק הנכים. על החלטתו זו של קצין תגמולים לא הוגש ערעור. 5. בתאריך 16/04/2000, פנה שוב המערער לקצין תגמולים, הפעם באמצעות בא-כוחו עו"ד גב' טובה אדורם, בבקשה ל"עיון נוסף", על פי סעיף 35 (א) לחוק הנכים. סעיף 35 (א) הנ"ל, מאפשר לקצין תגמולים לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם ניתנה בה כבר החלטה סופית, וזאת אם נתגלה, על סמך ראיות חדשות, כי אותה החלטה בטעות יסודה. לבקשתה הנ"ל מיום 16/04/2000, צירפה ב"כ המערער את תצהירו של המערער, מיום 01/20/2000 (מוצג מע/ 1) וכן מכתב אישור החתום ע"י מפקדו של המערער, רס"ן אלי מלכה, מפקד גף רכב. כמו כן צירפה ב"כ המערער, לבקשתה האמורה, גם את חוות דעתו הרפואית של ד"ר פליקס פבלוצקי, מומחה למחלות עור ומין, מיום 23/03/2000 (מוצג מע/ 5). בבקשתה הנ"ל של ב"כ המערער, נאמר: - "א. המערער הגיש תביעה להכרת זכות נכות בגין דלקת פרקים פסוריאטית. ב. התביעה נדחתה על פי חוות דעתו הרפואית של ד"ר מ. אהרנפלד, מיום 29/10/99, שבה הוא מציין, כי: - 'ב- 04/12/98, אובחן ע"י פרופ' דן בוסקילה כדלקת מפרקים פסוריאטית'. למעשה, מהרישום בתיק הרפואי הצבאי, נראה, כי קביעה זו מופיעה כבר ביום 27/10/98. אומנם שבוע קודם לכן לא נראו נגעים ספיציפיים. אולם, הם התפתחו במקביל, כפי שניתן ללמוד מהתיק הרפואי הצבאי. יש לשים לב גם לאישור רפואי של ד"ר ד. פלוטקין מיום 28/02/99, לפיו, האבחנה הינה חד-משמעית Psoriatic Arthritis. ג. לפי תצהירו המפורט של המערער, מיום 01/02/2000, נראה, כי התופעות של המחלה שיש לה, כאמור, שתי פנים, החלו בתקופה בה הוטל על המערער נטל כבד של עבודה הכרוכה - בנוסף למאמצים הפיזיים - גם בעומס ודחק נפשי. מצורף אישור הממונה רס"ן אלי מלכה, המאמת את העובדות הקשורות במהות התפקיד של המערער בתקופה הנדונה. ד. המהות של תנאי העבודה בתקופה המדוברת, מפורטת, כאמור, בתצהיר של המערער ולא אחזור על הדברים. כאשר הגיש המערער את תביעתו, לראשונה, הוא עצמו לא היה מודע למשקלו של מרכיב המתח והלחץ הנפשי, ועל כן לא הדגיש זאת בפנייתו. ה. לאור הנתונים החדשים, הכלולים בתצהיר הנ"ל, וכן בחוות הדעת הרפואית של המומחה הרפואי של מחלות עור, ד"ר פליקס פבלוצקי, מיום 23/03/2000, יש מקום לערוך עיון מחדש בתביעתו של המערער. בחוות הדעת הרפואית של ד"ר פליקס פבלוצקי הנ"ל (מוצג מע/ 5), נאמר, בין היתר, כדלקמן: - "מצב החולה כיום: - המערער נבדק על ידי ביום 13/02/2000. בדיקתו במצב כללי טוב (פרט למגבלות האורטופדיות) ללא סימני דחק. בעור הקרקפת, החזה, איבר המין, ומעט בגפיים (בעיקר גבות ואצבעות הידיים) פלקים פסוריאטיים קטנים טיפוסיים. מספר הנגעים אינו רב אך התמונה הקלינית של פיזור ומורפולוגיה של הנגעים מתאימה ל- Psoriasis Vulgaris. דיון: - מחלת הפסוריאזיס, אם כי יש בה אלמנט גנטי, לרוב תבוא לידי ביטוי קליני כאשר האדם נחשף לגורם מעורר המביא להתפרצות המחלה. 'הגורם המעורר' יכול להיות כתוצאה ממצב דחק נפשי או גורם גופני, כגון: זיהום חיידקי או אחר. בערך ב- 15% של מקרי מחלת הפסוריאזיס נילוות לתופעות בעור (או לעיתים בלעדיהם כלל) דלקת פרקים פסוריאטית. המחלה בכללה מתאפיינת בנסיגות והחמרות, לסירוגין. אין קשר הכרחי של חומרה זהה בין מצב העור למצב המפרקים. לעיתים הסימפטומים (בייחוד בעור) עשויים לחלוף לתקופות ארוכות. אולם המחלה בעינה עומדת. השילוב של נטייה גנטית עם הגורמים החיצוניים המסייעים, כמפורט לעיל, גורמים להופעת הסימפטומים בעור ו/או במפרקים. אולם המחלה קיימת גם בתקופות בהם אין סימנים קליניים לפסוריאזיס". ד"ר פליקס פבלוצקי מסכם את חוות דעתו הנ"ל והוא מציין: - "במקרה של המערער, אם לקבל את העובדות כפי שמפורטות בתצהירו, אין ספק שתנאי השירות שלו היוו גורם להתלקחות המחלה אצלו". 6. ביום 02/08/2000, הודיע קצין תגמולים לב"כ המערער, כדלקמן: - "בתצהיר המערער אשר צורף, צויין, כי עמדה להתקיים סידרת ביקורת של צי הרכב עליו היה המערער אחראי וכי ההתראה היתה קצרה, כמובן נאלץ המערער לעבוד במשך שעות רצופות ללא הפסקה ותוך כדי מעורבותו האישית וטיפול בכל כלי הרכב. באישור אשר חתום ע"י רס"ן אלי מלכה, אין איזכור לאירוע הנ"ל ולכל ההכנות אשר נידרש לבצע לאירוע הנ"ל. אשר על כן, אין מקום ל'עיון מחדש' בבקשה". 7. בתאריך 21/08/2000, פנתה ב"כ המערער לקצין תגמולים, בפנייה נוספת, וצרפה לפנייתה תצהיר נוסף של רס"מ אלי מלכה, מיום 21/08/2000, מוצג מע/ 2, ביחד עם מכתב הערכה החתום על-ידו, מיום 07/06/98 (מסמך 43 בתיק הרפואי במוצג מש/ 2). 8. בתאריך 20/02/2001, הודיע קצין תגמולים למערער, כי החליט לדחות את תביעתו. בהחלטת קצין תגמולים הנ"ל, נאמר: - "בבדיקה נוספת של תביעתך ובהסתמך על חוות הדעת הרפואית מיום 06/02/2001, הגעתי למסקנה, כי אין מקום לשנות את החלטתי הקודמת, לפיה אין קשר בין דלקת המפרקים, ממנה סובל המערער, לבין תנאי שירותו הצבאי. 9. על החלטתו דלעיל של קצין תגמולים, מיום 20/02/2001, הגישה ב"כ המערער ערעור זה בפנינו ביום 22/03/2001, והוא הוא המשמש נשוא הדיון הנוכחי. לערעור שהגישה ב"כ המערער צורף תצהיר שעשה המערער ביום 01/02/2000 (מוצג מע/ 1), וזאת בהמשך לתצהירו מיום 01/08/99 וכן צרפה את חוות-הדעת הרפואית של ד"ר פליקס פבלוצקי, מומחה למחלות עור ומין, מיום 23/03/2000. כבר כאן המקום להדגיש ולציין, כי בעוד שהחלטת קצין תגמולים מדברת על דלקת פרקים, וזאת כאמור בהסתמך על מומחה רפואי בתחום מחלות פנימיות וראומטולוגיה, מסתמכת ב"כ המערער, על מומחה רפואי בתחום מחלות עור ומין, הטוען, "להתלקחות מחלת הפסוריאזיס". מכאן ברור, שתביעת המערער, שהתייחסה רק לדלקת המפרקים ופשיטא, שנושא מחלת העור כלל לא נבדק ע"י קצין תגמולים, לא הוצאה מטעמו כל חוות דעת רפואית ואף לא החלטה בנדון. טענותיה של ב"כ המערער, כפי שהן עולות מכתב-הערעור, הן: - "א. המערער שימש בחיל-האוויר כאחראי לרכב חירום. במסגרת זו היה אחראי על צי רכב של כ- 200 כלים, הכוללים רכבים כבדים, זחל"מים, משאיות ריו, מלגזות, טרקטורים, ג'יפים, נ"נ וכיו"ב. המערער היה אחראי בלעדית לתקינותם של כלי רכב אלה. ב. המערער קיבל את המינוי הנ"ל בשנת 1998 סמוך מאוד לביקורת מטכ"לית של צי הרכב שעמדה להיערך בבסיס. עקב הזמן הקצר נדרש המערער למאמץ מוגבר מאוד להכנה מתאימה של כל הצי, שבחלקו כלל גם כלים מאוד מיושנים, שדרשו הקפדה מירבית ומאמץ ניכר כדי להביאם למצב תקין ושמיש. ג. ההכנות לביקורת הנ"ל דרשו עבודה אינטנסיבית ורצופה במשך שעות ארוכות וללא הפסקה תוך לחץ כבד ומירוץ קשה עם הזמן. המערער היה ממונה על מספר חיילים שסייעו במלאכת התיחזוק, אולם ברור שהם לא היו די מיומנים וכל פעולה שלהם היתה צריכה לעבור הדרכה וביקורת צמודים במשך כל זמן הפעילות. עבודה זו דרשה דריכות מירבית ועקב הזמן הקצר גם היתה כרוכה במתח רב מאוד. ד. האחריות שרבצה על המערער היתה גדולה שכן מלבד דבקותו במשימה כדי לבצע את המלאכה על הצד הטוב ביותר הרי שהביצוע קבע את רף הבטיחות של כלי רכב אלה, דבר שכרוך בחיי אדם. בתקופה זו היה המערער שרוי במתח ועומס נפשי קשה. אף בשעות הבודדות שהיו לו למנוחה לא הצליח כמעט להירדם מהחרדה והמחשבות שהטרידו אותו בקשר למילוי תפקידו החדש והתובעני הנ"ל. שלא לדבר על כך שהממונים עליו גם הם הפעילו לחץ מתמיד כדי להניע את המערער להביא את הרכבים לאופטימום של כשירות ומוכנות בקוצר זמן משווע. ה. באותו פרק זמן, המדובר, הבחין המערער שהחלו להופיע אצלו נגעים בפרקי הידיים וברגל וגם בפנים. בד בבד החל לחוש בכאבי פרקים. המערער לא שת לבו לתופעות והמשיך בעבודתו הקשה והמפרכת כפי שהמצב דרש. אולם, עם גבור הכאבים, פנה למרפאה, טופל בתרופות למשככי כאבים שלא עזרו ותוך זמן קצר אובחן כי מדובר במחלת פרקים פסוריאתית. ו. מהותה של המחלה והתופעות שהגורם המעורר יכול להיות: מצב דחק נפשי או גופני. מצב שללא ספק המערער היה נתון בו בתקופה בה פרצה המחלה". 10. בהחלטה שניתנה על ידנו ביום 13/06/2001, הורינו לב"כ המשיב להגיש כתב-תשובה, במועד שקבוע בחוק וקבענו ערעור זה, לישיבה ראשונה, ליום 14/01/2002. כתב תשובה לערעור הוגש ע"י ב"כ המשיב ביום 26/11/2001 ובו נטען, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין דלקת המפרקים, ממנה סובל המערער, לבין תנאי שירותו הצבאי. על פי בקשת ב"כ המערער מיום 10/07/2001, נדחה הדיון ליום 19/02/2002. בישיבה מיום 19/02/2002, הגישה לנו ב"כ המשיב את תיקו-הרפואי של המערער, שנתקבל וסומן כמוצג מש/ 1. ולאחר שב"כ הצדדים הצהירו, כי אין להם מסמכים נוספים להגשה, נקבע הערעור, לשם שמיעת ההוכחות, ליום 17/12/2002. 11. בתאריך 27/11/2002, דהיינו, כקרוב לשנתיים לאחר פנייתו של ב"כ המערער לקצין תגמולים בבקשה "לעיון נוסף", על פי סעיף 35 (א) לחוק הנכים, שנה ו- 8 חודשים לאחר הגשת הערעור, שנה לאחר הגשת כתב-תשובתו של ב"כ המשיב ו- 9 חודשים לאחר שנקבע המועד לשם שמיעת ההוכחות, הגישה לנו ב"כ המשיב בקשה דחופה, למתן החלטה. בבקשה זו נאמר: - "בית הדין הנכבד מתבקש ליתן החלטה הקובעת כי מסגרת הדיון בתיק זה הינה הקשר בין מחלת המפרקים לבין תנאי השירות (להבדיל מקשר בין מחלת עור לבין תנאי השירות)". בנימוקי הבקשה, נאמר: - "א. התיק קבוע להוכחות לתאריך 17/12/2002. ב. במסגרת הכנת התיק לדיון ההוכחות התגבשה אצל החתום מטה המסקנה, כי הדיון בשאלת הקשר בין מחלת העור של המערער לתנאי השירות, אינה במסגרת סמכותו של בית הדין הנכבד. ג. נעלה מספק, כי החלטת קצין תגמולים היא הקובעת את מסגרת הדיון בתיק זה. ד. ההחלטה מתייחסת למחלת מפרקים ולא למחלת עור. ה. מעיון בתכתובות קודמות בין ב"כ המערער לבין נציגת הפרקליטות עולה, כי ב"כ המערער אינה מעוניינת להגיש תביעה נפרדת לגבי מחלת העור, על מנת שמומחה למחלות עור של המשיב יבחן את טענות המערער הקשורות למחלות עור (ככל הנראה, מתוך שסבורה היא, כי בית-הדין מוסמך לדון בקשר שבין מחלה העור לתנאי השירות). ו. מכיוון שהחלטת קצין תגמולים, נשוא הערעור, מתייחסת למפרקים, אף אם יוכח קשר בין פסוריאזיס לבין השירות (דבר המוכחש), בית הדין אינו מוסמך ליתן החלטה בעניין. ז. מעבר לכך, כאשר מעידים בפני בית הדין הנכבדים מומחים בתחומים שונים (ראומטולוג - מחד ומומחה למחלות עור - מאידך), אין לבית הדין כלים יעלים לאזן בין חוות הדעת השונות על מנת להגיע לחקר האמת. ח. סבורים אנו, כי החלטה של בית-הדין המבהירה כי מסגרת הדיון מצומצמת לשאלת הקשר בין מחלת המפרקים (ולא למחלות העור) לבין תנאי השירות, תחסוך מכל הצדדים ומבית הדין זמן יקר ותאפשר לצדדים לכלכל את המשך צעדיהם". 12. בתאריך 08/12/2002, קיבלנו את תגובת ב"כ המערער לבקשתו האמורה לעיל של ב"כ המשיב, שבה נאמר: - "א. הערעור הוגש עוד ביום 23/04/2001, דהיינו, לפני שנה ו- 8 חודשים. ב. בערעור מוגדרת מחלת המערער, בגינה הוא טוען כי יש להכיר בו, בשם: - 'מחלת הפרקים הפסוריאטית'. ג. מחלתו זו של המערער מוגדרת כנ"ל גם ע"י הרופאים הצבאיים, ביניהם גם ד"ר ד. פלוטקין עצמו, וכך במשך כל התקופה הרלוונטית. ד. חוות-הדעת אשר הוגשה מטעם המערער, מתמקדת במחלה הנדונה, ואף מסבירה שזו מחלה 'ששני צדדים לה', דהיינו, היא באה לידי ביטוי הן בעור (פסוריאזיס) והן במפרקים. ה. קצין תגמולים אינו מפנים את העובדה כי המדובר במחלה בעלת 'שתי פנים' והגיש חוות דעת רפואית מטעמו רק של רופא מומחה למחלות מפרקים. ו. בשיחות שקויימות בין ב"כ הצדדים, היפנתה ב"כ המערער את תשומת לבו של ב"כ המשיב לבעייתו הרפואי של המערער, אולם מסיבות שאינן ידועות לא נעשה דבר, חרף חלוף תקופה בת שנתיים. ז. ב"כ המערער מתנגדת לקבלת בקשתו של המשיב ומבקשת להמשיך בהליכים כפי שנקבעו עוד לפני כ- 10 חודשים". 13. משום שבשלב הנ"ל, נראה היה אף לנו, שהמדובר באותה מחלה, ובעיקר מפאת האיחור בהגשת בקשתו של ב"כ המשיב, החלטנו לקיים את שמיעת ההוכחות ביום שנקבע. ראשון העדים העיד בפנינו ד"ר פליקס פבלוצקי, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב על האמור בחוות דעתו הרפואית מיום 23/03/2000; בחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המערער; והוא השיב לשאלות חבר-הוועדה, פרופ' מ. לוונטל. אחריו העיד בפנינו ד"ר מיכאל אהרנפלד, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המערער על האמור ב- 2 חוות-הדעת הרפואיות שלו, מיום 29/10/99 ומיום 06/02/2001. העד השיב לשאלות יו"ר הוועדה ולשאלותיו של חבר-הוועדה פרופ' מ. לוונטל ונחקר גם בחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המשיב. על-פי בקשת ב"כ הצדדים, נדחה המשך הדיון ליום 02/09/2003. במועד זה, נחקר המערער שתי-וערב ע"י ב"כ המשיב על האמור בתצהירו מיום 01/02/2000; לא היתה חקירה-חוזרת מטעם ב"כ המערער ואף חברי-הוועדה לא הציגו לו שאלות כלשהן. אחרון העדים היה רס"ן אלי מלכה, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב על האמור בתצהירו מיום 21/08/2000 וכן על מכתב-הערכה שהוא כתב מיום 07/06/98. לא היתה חקירה- חוזרת מטעם ב"כ המערער ואף חברי-הוועדה לא הציגו לעד זה שאלות כלשהן. 14. בתום שמיעת דברי העדים הנ"ל, הצהירו ב"כ בעלי-הדין, כי אין להם עדים נוספים ואין להם ראיות נוספות וכי הם מבקשים להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב, תוך 90 יום. סיכומי ב"כ המערער הוגשו ביום 03/02/2004, לאחר שביום 16/12/2003 ניתנה הארכה להגשתם; וסיכומי ב"כ המשיב הוגשו ביום 01/08/2004, לאחר שביום 05/05/2004 וביום 06/07/2004, ניתנו הארכות להגשתם. ביום 23/08/2004, נעתרנו לבקשת ב"כ המערער מיום 16/08/2004 והארכנו לה את המועד להגשת תגובתה לסיכומי ב"כ המשיב. תגובה זו הוגשה לנו ביום 28/09/2004. יצויין, כי ביום 18/10/2004, הגישה לנו ב"כ המשיב בקשה להגיב לתגובתה הנ"ל של ב"כ המערער וביום 20/10/2004, ביקשה ב"כ המערער שלא לקבל תגובה מאוחרת כזו. 15. הפן האישי והעובדתי: א. המערער, שנולד ביום 29/10/70, התגייס לשירות חובה בצה"ל ביום 29/06/89, ושוחרר בתום 3 שנות שירות, דהיינו, ביום 01/06/92. ב. בתאריך 10/05/94, שב והתגייס לשירות בצבא הקבע, ועל-פי הודעת מפקדו שימש במגוון תפקידים, לרבות נהג גרר ונהג משא כבד בבסיס חיל-האוויר בחצרים. ג. בתחילת שנת 1998, החלו להופיע סימני נפיחויות במיפרקי הגוף שלו, בעיקר באיזור הרגליים. ד. בתחילת שנת 1999, סבל מהתנפחות ברך ימין ופנה לחדר המיון בבית החולים ע"ש "סורוקה", בבאר-שבע. ה. ברך ימין נמצאה נפוחה עם רושם של נוזל בכמות גדולה, בוצעו ניקורים, והוא שוחרר לביתו עם המלצה להיבדק ע"י ראומטולוג על מנת לברר את מצבו. ו. המשיך בסדרת בדיקות, לרבות בדיקות מיפוי-עצמות וזריקות סטרואידים. בוצע ניתוח ואף נשלח לשיקום, למשך תקופה של כ- 6 שבועות. ז. המצב לא השתפר והוא פנה לטיפול גם בשל אודם, נפיחות, וחום מקומי שהתפשט גם לאיזור הגב ורגל שמאל. ח. בתאריך 21/10/98, קבעה ד"ר נטליה נפטולייב, מומחית למחלות עור ומין, כי למערער אין נגעים ספיציפית לפסוריאזיס, וזאת בתשובה לפנייתו של פרופ' דן בוסקילה, מומחה לרפואה פנימית וראומטולוגיה, לגבי חשד לפסוריאטיק ארטריטיס. ט. בתאריך 15/12/98, קבע פרופ' דן בוסקילה, מומחה לרפואה פנימית ולראומטולוגיה, כי יש דלקת פרקים בכף רגל שמאל. י. בכל מקרה של חשד לארטריטיס, יש ליטול נוזל סינובאלי ועל-פי סיכום-מחלה של ד"ר א. קנדל, מהמחלקה האוטופדית של בית החולים ע"ש "הדסה", ירושלים, הוא נתקבל במחלקה האורטופדית לשם ביצוע ארטוסקופיה וכריתת סינוביום מברך ימין, לאחר שאובחן: - "ב- 20/04/99 בוצעה, בהרדמה כללית, ארטוסקופיה של ברך ימין, לאחר שנמצא נוזל אדמדם בברך זו, עם קרישים של פיברין וסינוביה היפרטרופית מאוד בכל המדורים". 16. נאמנים עלינו הדברים שמסר המערער בתצהירו מיום 01/02/2000 וחזר עליהם בעת חקירתו בפנינו. העובדות, בדבר דחק ולחץ נפשי, שעליהם הוא העיד והעלה בעדותו - לא נסתרו בכל ראייה שהיא ומה עוד, שהן מקבלות חיזוק ותמיכה בתצהיר מפקדו, רס"ן אלי מלכה וממכתב-הערכה שלו. ברור לנו, שהמערער נתון היה במתח ולחץ נפשי, הגם סובייקטיבי, מחמת הקשיים שעמד בפניהם בביצוע של המטלות, אותן היה חייב למלא; ומדובר באירועים טריוויאליים הקשורים עם עבודתו, ברם, הינם שוליים או בעלי משמעות מישנית ומכל מקום, הוא היה להתאים עצמו לתנאי שירות אלה. ברישא של סעיף 26 של פסק-דין זה, קבענו את התייחסותנו לנ"ל. 17. קיימות דרגות שונות של "קשר סיבתי" בין אירוע לבין תוצאה. יש שהקשר הוא ברור ומוכח מן הבחינה העובדתית, וניתן להוכחה מדעית שאינה שנוייה במחלוקת. ויש והקשר הוא סטטיסטי או השערתי, בדרגות שונות של הסתברות, אך הוא אינו מוחלט או שאינו ניתן להוכחה מדעית פרטנית. לצורך הוכחת "הקשר הסיבתי" בין השירות הצבאי לבין פרוץ מחלתו של המערער, על המערער להוכיח שני אלמנטים של "קשר סיבתי", דהיינו: - א. קשר סיבתי עובדתי רפואי. ב. קשר סיבתי עובדתי משפטי. פירושו של דבר הוא, שגם אם קובעים אנו, כי נוכח האירועים, שבפניהם עמד המערער, אכן היו בעת השירות, החובה עליו להוכיח שהפגימה שנגרמה היא גם עקב השירות, ובכך - לא עמד המערער. 18. הכלל שנטל ההוכחות בדבר "הקשר הסיבתי" בין המחלה לבין השירות הצבאי רובץ על תובע ההכרה כ"נכה", אושר על-ידי הרכב של 5 שופטים בע.א. 472/89 (קצין תגמולים נ. רוט, פ"ד מ"ה (5), ע' 203). מכאן, שחובת הוכחת "הקשר הסיבתי" המשפטי חייבת להישען, בראש ובראשונה על הוכחות של "קשר סיבתי" עובדתי בין המחלה לבין השירות. לשם הוכחתו של "קשר סיבתי" בין המחלה לבין השירות הצבאי, על המערער להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו. אופן הוכחת קיומה של אסכולה רפואית כבר נדונה בפסיקה שקבעה מתי דיעה של מומחים מסויימים הופכת להיות אסכולה רפואית. על מנת שאסכולה רפואית תתפס כמבססת "קשר סיבתי" בין השירות הצבאי לבין היווצרות מחלה, נדרש שיתמלאו בה שני תנאים בסיסיים: - א. על האסכולה להגדיר, ברמת פירוט סבירה, את מהות המצב שגרם למחלה ואין זה די בקביעה כללית ומעורפלת. ב. נדרש שאסכולה רפואית תקבע, שקיים "קשר סיבתי" ברמה גבוהה של הסתברות, דהיינו, רמה של "מתקבל על הדעת", בין הנסיבות המסויימות עליהן נחשף המערער במהלך שירותו, לבין גרימתה של המחלה, כלומר, קיימת דרישה שהאסכולה הרפואית תקבע כי מתקבל מאוד על הדעת שתנאי השירות גרמו למחלה. 19. במקרה דנן, לא רק שחלוקות הן חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לנו, אלא שהן מתייחסות לשני מומחים, כל אחד מהם בתחום מומחיות שונה. כאמור, במקרה דנן, דחה קצין תגמולים את תביעתו הראשונה של המערער ובהסתמכו על חוות-דעת רפואית של מומחה-רפואי בתחום המפרקים, קבע, שלא קיים "קשר סיבתי" בין מחלת המפרקים, ממנה סובל המערער, לבין תנאי-שירותו. על החלטתו הנ"ל של קצין תגמולים לא הוגש כל ערעור, וב"דיון חוזר" פנה המערער לקצין-התגמולים, הפעם בגין פגימה הקשורה עם מחלת הפסוריאזיס, וצירף לתביעתו, כ"ראייה חדשה", חוות-דעת רפואית של מומחה-רפואי בתחום העור והמין. קצין תגמולים דחה גם את תביעתו זו של המערער, כאמור בגין במחלת הפסוריאזיס, וזאת שוב בהסתמך על חוות-דעת רפואית של אותו מומחה-רפואי בתחום המפרקים. 20. במאמרים הרפואיים, עליהם נסמך המומחה-הרפואי מטעם המערער, אין כדי לייצג אסכולה רפואית כלשהי, וזה לא רק בתחום הרפואה במחלות עור ומין אלא שבוודאי שלא בתחום מחלות המפרקים וראומטולוגיה. כאמור, פרט לספקולציה, לא מצאנו בהם שום הוכחה ניצחת ומכל מקום אין הם יכולים לשמש אסכולה רפואית. באחת - לנו נראה, כי אין המדובר בכך שבעולם הרפואה קיימות מספר אסכולות אשר לא ניתן להכריע ביניהן, אלא מדובר ביחס למחלה שאין לגביה מידע רפואי מבורר וחד-משמעי. מדע הרפואה הוא מדע דינאמי, ויש לקוות שאת שלא הצליח מדע הרפואה לפענח עד היום, יעלה בידו, כמו במקרים אחרים לפענח בהקדם ואז גם נוכל להצביע בבירור על הגורם למחלת הפרקים הפסוריאטית. מכל מקום, על פי מצב הידע לעת הזאת, ובשים לב לכך שמדובר במחלה שמתאפיינת בדלקת רב מפרקתית שהרקע שלה אינו ברור, לא ניתן למצוא "קשר סיבתי" רפואי בין למחלת דלקת הפרקים הפסוריאטית, לבין מתח נפשי או גופני. 21. ב"כ המערער תולה את יהבה על דחק נפשי הגורם למחלת הפסוריאזיס, מחלה שנתנה תחילה את ביטוייה בסימנים הקליניים ובסימפטומים של מחלת המפרקים. בעוד שב"כ המשיב טוען, שהמדובר במחלת מפרקים גרידא שאין לה שום קשר עם דחק נפשי. 22. הגדרת המחלות: - דלקת מפרקים: בשם כולל זה אנו מכנים קבוצה נכבדה של מחלות הטרוגניות בעלות אופי משותף, שכוללת: דלקת בעור, במפרקים, ובמבנים אחרים, עשירים ברקמות חיבור וכן שינוי בבקרת מערכת החיסון, שכולל יצירת נוגדנים כנגד מרכיבים עצמאיים וליקויים במנגון החיסון התאי. אומנם, ניתן להגדיר חלק מהתסמונות הקליניות, אבל הביטויים של מחלות אלה עשויים להיות שונים מאוד מחולה לחולה וכמו כן שכיחה חפיפה בין המאפיינים הקליניים של המחלות השונות. דלקת מפרקים פסוריאטית (Psoriatic Arthritis): - לצורך עניינו נתרכז בדלקת הפרקים הפסוריאטית - במטרה לבחון אם אכן מדובר במחלה עצמונית, או מחלה ששני צדדים לה ובאה לידי ביטוי גם בפסוריאזיס. המחלה מתאפיינת בדלקת רב-מפרקית שגורמת לכאב, לרגישות, ולנפיחות של המפרקים הפגועים. האבחנה אינה קשה בחולים שמחלתם מאופיינת ומפושטת, אבל עלולה להיות קשה בתחילה המחלה. בכ- 5% מקרב החולים הלוקים בפסוריאזיס, מתפתחת דלקת מפרקים שקשורה למחלתם. מקצת החולים, בעיקר אלה הלוקים בספונדליטיס, נושאים את האנטי-גן HLA-B27 . בדרך כלל, התפתחות הפסוריאזיס מקדימה את מחלת המפרקים. כ- 15% מפתחים דלקת מפרקים לפני הופעת מחלת העור. האבחנה של מחלה זו נקבעת על פי קיומה של דלקת מפרקים בחולים הלוקים בשינויים בעור ובציפורניים שמאפיינים פסוריאזיס ובהעדר מימצאים סגוליים המאפיינים דלקת מפרקים כרונית אחרת. ובאשר למחלת הפסוריאזיס (Psoriasis) : פסוריאזיס הינה מחלת עור כרונית על רקע קונסטיטוציונאלי, בעלת אתיולוגיה רב גורמית, שסיבותיה אינן ידועות למדע הרפואה. המדובר במחלה גנטית הנגרמת בשל פגם מולד בעור, אשר נחשף כתוצאה ממצבי דחק נפשי והתופעות החיצוניות בעור הינן סימפטום לפגם המולד בעור. המחלה מתאפיינת בנסיגות והחמרות בסירוגין, כאשר לעיתים תכופות הסימפטומים המופיעים בעור עשויים לחלוף לתקופות ארוכות, אולם המחלה בעינה עומדת והיא קיימת בעור אצל הלוקים בה באופן תמידי גם בתקופות בהן אין סימנים קליניים חיצוניים לפסוריאזיס. הרפואה הראומטולוגית מכירה בלחץ נפשי או גופני וכן בטראומות נפשיות כגורמים להופעת מחלת הפסוריאזיס והתפרצותה ואף להחרפתה, הגם - שלא כל מי שיש לו לחצים - פורצת אצלו מחלת הפסוריאזיס. 23. ב"כ המערער עומדת על הלחץ הנפשי שבו היה נתון המערער כגורם מדרדר למצבו וטוענת כי המערער חלה במחלת דלקת מפרקים פסוריאטית וזאת בהסתמך על חוות-דעתו הרפואית של המומחה מטעמה, שאין הוא מומחה למחלות מפרקים, אלא למחלות עור ומין, וחרף כך שהוא טוען שאין לקבוע בוודאות כי במקרה דנן הקדימה מחלת המפרקים את מחלת העור, מסכים הוא שבעקרון דבר זה נכון. לדעת מומחה זה, המדובר במחלת הפסוריאזיס, שלה ביטויים שונים: יש ביטויים בעור ויש ביטויי בפרקים ובצפורניים, ואין שום חשיבות לסדר הופעת הדברים בין בפרקים, בין בצפורניים ובין בעור. מומחה רפואי זה עומד על דעתו, שלעניין הדחק הנפשי אין הבדל בין מחלת הפסוריאזיס לבין מחלת הפרקים והתסמינים במפרקים ובעור - חד המה. לדעתו, הדחק הוא האחראי לסימנים הראשוניים של המחלה שיכולים להיות הן תסמינים שקשורים במפרקים והן בתסמינים שקשורים לעור. לעומתו, טוען המומחה הרפואי מטעם המשיב, שבמקרהו של המערער, מדובר בדלקת מפרקים סרונגטיבית, שהיא למעשה, קבוצה של דלקת מפרקים פסוריאטית. 24. עיקר המחלוקת בין ב"כ הצדדים הוא, כפי שמקובל בערעורים מסוג זה, עניין "הקשר הסיבתי". בעוד שמקובל לקשור את מחלת הפסוריאזיס לדחק ולחץ נפשי, הרי שקשר בין מחלת מפרקים פסוריאטית ודחק ולחץ נפשי - לא קיים. 25. מה הן המסקנות הנובעות מן העובדה, שב"כ המערער לא צירפה לחוות-דעתה חוות-דעת רפואית של מומחה בתחום מחלות המפרקים, ואילו המערער לא נשלח לבדיקה רפואית ע"י רופא מומחה למחלות עור ומין? נכון הוא הדבר, שבמקום שבו ממכלול חומר הראיות שהובא בפנינו, עולה מסקנה השונה מחוות-דעתו של המומחה הרפואי מטעם המערער, רשאים אנו לא רק שלא לקבל את מסקנתו של מומחה זה, אלא אף להגיע למסקנה שונה (ראה: ע.א. 8288/00 - "כרמית" קרן לפיצויי נפגעי תאונת דרכים נ. סמי - לא פורסם). בהקשר זה חשוב להדגיש, כי הסמכות הנתונה לנו לתקן את טעותו של מומחה רפואי קיימת אף אם מכלול חומר הראיות אינו כולל חוות דעת רפואית של מומחה בתחום שהוא מושא המחלוקת. כך, למשל, טעותו של מומחה ניתנת לתיקון על סמך משקלן המצטבר של מסמכים רפואיים בסוגייה שבמחלוקת, על סמך אימוץ מסכת עובדתית שונה מזו שעליה התבסס המומחה ועל נסיבות נוספות. אולם במה דברים אמורים? כאשר אנו מגיעים לכלל מסקנה בדבר קיום "קשר סיבתי", בעיקרו, על סמך חוות הדעת הרפואית מטעם המערער. 26. במקרה דנן, סבורים אנו, כי לא קיימת זיקה בין הדחק והלחץ הנפשי שבו היה נתון המערער, לבין מחלת המפרקים הפסוריאטית. במשך תקופה ממושכת היה המערער אחראי לתיקונים של כלי רכב ואנו לא רואים בביקורת שעומדת להערך אירוע סטרסוגני. מסקנתנו מבוססת על-פי חומר הראיות שהציגו בפנינו ב"כ הצדדים והיא נשענת על מספר אדנים: - א. הואיל ולא הוגש ערעור על החלטתו של קצין תגמולים מיום 05/11/99 (ראה: סעיף 4 בפסק-דין זה), קיים יסוד מוצק כי למחלת המפרקים שנתגלתה תחילה ושאותה ראה וקבע ד"ר מ. אהרנפלד, בחוות-דעתו הרפואית מיום 29/10/99 - לא היה "קשר סיבתי" עם תנאי השירות של המערער. ב. בבדיקתו של ד"ר פ. פבלוצקי ובחוות-דעתו הרפואית לאחר מכן, הוא מצא תמונה קלינית של נגעים המתאימים ל- Psoriasis Vulgaris. ברם, כאמור הארטריטיס, שאינו קשור לשירות, הוא זה שהופיע לראשונה. ג. מחלתו העיקרית של המערער היא, לעת הזאת - מחלת העור הפסוריאזיס. הארטריטיס - היא אחת הביטויים של מחלת העור. ד. בדרך כלל, הנגעים העוריים הם ראשוניים ואחר כך מופיע ארטריטיס. ה. יכול להיות גם מצב כנ"ל הפוך - אך זה נדיר, ולא התקיים במקרה הנדון. ו. כאשר במקרה הנדיר, הארטריטיס מתגלה לראשונה - יכולה מחלת העור להיות חבוייה. ז. במקרה כנ"ל - חייב היה המערער להיבדק ע"י שני רופאים, הן ע"י מומחה בתחום העור, והן מומחה בתחום הארטריטיס, וכזה היה הנוהג בתיקים דומים. ח. מאחר והמערער לא הציג חוות-דעת רפואית של מומחה בתחום מחלות הראומטולוגיות, הסותרת את עמדת המשיב בסוגיא זו, לא ניתן לומר, באופן פוזיטיבי, שאכן מתקיים אותו "קשר סיבתי", כנדרש. ט. הבדיקה הגופנית של העור מספקת, בדרך כלל, מידע שימושי, אפילו יותר מאשר תולדות המחלה. בדיקת העור, הכוללת תיאור מדוייק של הנגעים, מכוונת לאבחנה-מבדלת ללא קשר לתולדות המחלה. צימצום האבחנה המבדלת מתאפשר ע"י פרטים בתולדות המחלה. פיזור הנגעים בעור - עשוי לספק רמזים חשובים לאיבחון המחלה: - 1) קיומם של נגעים ראשוניים - שנגרמים ישירות עקב המחלה . ו-2) נגעים מישניים - מחמת שינויים באיזורים שמתחוללת בהם המחלה הראשונית. י. על פי סדר הדיונים הקבוע בערעור מסוג שבו אנו דנים, ב"כ המערער לא ביקשה רשות ומימלא לא קיבלה, להביא עדות נוספת של מומחה בתחום מחלות המפרקים, ביחס לשאלה שבמחלוקת. יא. משקלן של הראיות, שהוצגו במסגרת הליך זה, לרבות חוות-הדעת הרפואית שנוגדת את עמדתו של המשיב, אינו עולה על משקל הראיות בחוות-דעתו של המומחה הרפואי מטעם המשיב, ד"ר מ. אהרנפלד. יב. ההלכה היא, שאנו הפוסקים האחרונים גם בשאלות שנמסרות לחוות-דעתו של מומחה רפואי ועל שכמנו מוטלת החובה להחליט גם בשאלות הרפואיות המתעוררות בהליך. יג. התשתית העובדתית העיקרית לחוות דעתו של ד"ר פ. פבלוצקי, מיום 20/03/2000, היא הדחק והלחץ הנפשי שבו היה נתון המערער. ברם, אפילו שנאמר שמכלול העדויות אינו משמיט את הקרקע לתשתית הזו, קשה לומר שקיים "קשר סיבתי" בין מחלת מפרקים פסוריאטית לדחק כזה. 27. בידוע ששאלת "הקשר הסיבתי", הקושרת בין פגימה מסויימת לבין תנאי השירות היא שאלה שבמשפט וגלל כן עלינו להפעיל את שיקול דעתנו לא רק בהתבסס על חוות הדעת הרפואיות שהונחו לפנינו, אלא עלינו להפעיל גם שיקולים נוספים שעיקרם מדיניות משפטית נכונה. 28. המחוקק הטיל עלינו את החובה להיות המחליטים בנדון ואין אנו נוטים להתנער מחובה זו ע"י גלגולה מחדש לפתחו של קצין תגמולים. ברם, בשונה ממקרים אחרים שבהם קיים "השתק" לדיונים ו"מעשה בית דין", הרי שעל-פי חוק הנכים, קיימת אפשרות ל"דיון חוזר" ול"עיון מחדש" במסגרת סעיף 35 לחוק. דא-עקא, שדין ערעור זה להידחות והחלטת קצין תגמולים מיום 20/02/2001 - נשארת בעינה. 29. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסך כולל של: - . 3,000 ₪ (שלושת אלפים). צבאעיון חוזרראיות חדשותמסמכיםקצין התגמוליםשאלות משפטיות