פסק דין 1. תביעה בשל לשון הרע, ותביעה שכנגד בשל התחברות שלא כדין לרשת הכּבלים של ערוצי-זהב. 2. התובעים מלינים על פירסום הודעת-כזב, לטענתם, על דלת ביתם, על כך שדירתם מחוברת למערכת הכבלים, הודעה שבה נמסר על כוונת ערוצי-זהב להגיש נגדם תלונה במשטרה, וכן גם תביעה אזרחית בבית המשפט. כותרת ההודעה "התראה", ונכתב בה, בין היתר, כי "נערכה בדיקה על-ידי קב"ט ערוצי-זהב ונמצא כי דירתכם מחוברת למערכת הכבלים ללא ידיעתנו. חיבור 'פיראטי' נוגד את החוק ומהווה עבירה פלילית. תיעדנו את אופן החיבור במטרה להגיש נגדכם תלונה במשטרה, ולפתוח בהליך משפטי נגדכם". לטענת התובעים, פירסום ההודעה גרם לפגיעה בּוטה בשמם הטוב. 3. ערוצי-זהב טוענת בתביעה שכנגד על חיבור 'פיראטי' של הנתבעים שכנגד, אשר איפשר להם לצפות בביתם, שלא כדין, בשידורי הכבלים, מעשה שיש בו איסור פלילי ועוולה אזרחית. ערוצי-זהב תובעת את דמי המנוי המצטברים, הוצאות בגין איתור החיבור וניתוקו, נזק למוניטין ולשם הטוב של ערוצי-זהב, ופיצויים עונשיים. 4. יִיחוס מעשה שכזה - עצם המעשה, כמו גם הפליליות שבו - יש בו משום 'לשון הרע' כמשמעותה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 [להלן - החוק]. פירסום הלשון-הרע עלול היה להשפיל את התובעים בעיני הבריות, לעשותם מטרה לבוז או ללעג, לפגוע בתובעים במשלח-ידם, וכיוצא בפגיעות האפשריות הללו שנימנו בסעיף 1 לחוק. 5. ערוצי-זהב טוענים על כך שאותה הודעה שנתלתה על דלת ביתם של התובעים - היא עילת התביעה - לא הוגשה כלל כראייה. לשיטתם, אין מדובר במחדל 'טכני' גרידא, אלא במגמה מכוּונת של התובעים למנוע מבית המשפט בחינה עניינית של נוסח ההודעה. מנגד, טוען ב"כ התובעים כי הללו יצאו ידי-חובתם בצירוף העתק מן ההודעה כנספח לכתב ההגנה לתביעה שכנגד. לגבי עצם תליית ההודעה על דלת ביתם של התובעים, אין עוררין; וגם אין מחלוקת, לטענתו, על אודות תוכנהּ. 6. כשלעצמי, דומני שהמשפט התנהל מתוך נקודת-מוצא משותפת של הסכמה לגבי תליית ההודעה ולגבי תוכנהּ. בסעיף 7 לכתב ההגנה לא הוכחש נוסח ההודעה. אדרבא, נאמר שם כי ההודעה הינה "בנוסח המקובל אצל השותפות והמאושר על-פי כל דין ו/או נוהג". גם בתשובות לשאלון לא הוכחש נוסח ההודעה (סעיף 3 לסיכומי התובעים), ולמרות שנתבקשו לעשות כן, נמנעו ערוצי-זהב מהצגת אישור לגבי הנוסח. התובעים, מצידם, צירפו את תצלום ההודעה כנספח א' לכתב ההגנה שכנגד, ולא נשמעה עוד הסתייגות מאת ערוצי-זהב עד לגמר המשפט. בנסיבות האלה, ראוי לראות את נוסח ההודעה (נספח א' לכתב ההגנה שכנגד) כנוסח שאינו שנוי במחלוקת. 7. ערוצי-זהב טוענים עוד, כי בתליית ההודעה אין משום "פירסום", ולא "כוונת פירסום". במישור העובדתי, אכן, מדברי-עדותו של התובע, משירטוט שעשה ומתמונות בֵּיתו, עולה כי הדלת שעליה נתלתה ההודעה, שקועה קמעא, אינה פונה אל הרחוב, ומרוחקת ממנו כ - 15 מטר. שער-ברזל מותקן בין הרחוב לבין השביל לחצר ביתם של התובעים. מן הרחוב כמעט ואין ניתן לראות, לא כל שכן לקרוא את ההודעה. ההודעה נתלתה בשעה 14:00 (סעיף 3 ונספח א' לכתב ההגנה שכנגד). לדברי התובע, חזר באותו יום לבֵיתו "בסביבות חמש" (עמוד 12), ואז הסיר את ההודעה. התובעת הגיעה באותו יום מוקדם יותר, אך לא ראתה את ההודעה מכיוון שנכנסה לביתה מכניסה אחרת. שלוש שעות בלבד תלויה הייתה ההודעה על דלת ביתם של התובעים. אחד מחששותיה של התובעת היה שרופא בכיר במחלקה שבה עבדה ואשר מתגורר "שני בתים ממני" (עמוד 16) ראה את ההודעה: "האפשרות שאותו אדם יראה, הייתה לא נעימה" (שם). בהגינותה, לא אמרה התובעת כי אותו רופא אכן ראה את ההודעה: "צריך לשאול אותו. לא יודעת" (שם). 8. אכן, סבורני כי לא כ'צעקתם' של התובעים. יותר משנגרם להם נזק בפועל, חששו כי עתיד להיגרם. הנני מסופּק האם בשלוש השעות שבהן תלויה הייתה ההודעה על דלת בֵּיתם של התובעים, ראה אותה מאן דהוא; הדעת נותנת שלא. ואולם, לעניין זה אתן את המשקל הראוי בבואי לאמוד את נזקם של התובעים. ככל שמדובר ב"פירסום", אין הכרח להוכיח כי הפירסום הגיע לידיעתו של אדם, זולת התובעים. סעיף 2 (ב) לחוק, קובע לאמֹר - "רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות - (1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; (2) אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע". 9. נעלה מספק, כי הודעה על דלת ביתו של אדם - גם אם אין זה בית-דירות, וגם אם מיקומהּ של הדלת איננו 'סמוּך ונראה' מרשות-הרבים - עשויה להגיע לידיעתו של אדם, זולת הנפגע. עינינו הרואות, כי אין דרישה בחוק ל'כוונה' וגם לא צריך שהפירסום יהיה מיועד לאדם כלשהו. יתר על כן: אף אילו הוכיחו 'ערוצי-זהב' באותות ובמופתים, כי ההודעה לא הגיעה בפועל לידיעתו של אדם כלשהו זולת התובעים, עודם מוחזקים כאחראים ל'פירסום' ההודעה. זוהי הגנת-החוק על שמו הטוב של האדם. אין הכרח שהפירסום יגיע לידיעתו של אדם זולת הנפגע. דיינו בחשש ממשי כי דברים שהועלו על הכתב ייתפרסמו בסופו של דבר ברבים. זהו ניסיון החיים: "חַבְרָךְ - חַבְרָא אִית לֵיהּ, וְחַבְרָא דְּחַבְרָךְ - חַבְרָא אִית לֵיהּ" [= לחברך יש חבר, ולחבר של חברך יש חבר; בבלי, בבא בתרא כח, ב]. שכן, מחלק-העיתונים, הלחמניות, חלבן, עובר-אורח, או אדם מזדמן אחר, עשוי היה להתדפק על דלת ביתם של התובעים, לראות את ההודעה, ולספר על כך למי מחבריו, או שעוף השמים יוליך את הקול. ההנחה היא, איפוא, כי הדברים עשויים לעבור מפה לאוזן ולהתפרסם [ע"פ (ת"א) 1181/83 זיו נ' מ"י, פס"מ תשמ"ח (א) 224, 243; ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג (2) 333, 335 - 336; א' שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור בע"מ (תשנ"ז - 1997) 90]. 'בֵּיתו של אדם - פּנימה - הוא מִבצרו'; לא כן דלת-בֵּיתו הפונה אל החוץ. משבּיכּרו ערוצי-זהב לתלות את ההודעה על דלת בֵּיתם של התובעים, במקום לשטוח את טענותיהם במכתב אל התובעים-הנמענים בלבד, רואים אותם כמי שפירסמו את הדבר. 10. ערוצי-זהב טוענים כי עומדת להם הגנת 'אמת הפירסום' שלפי סעיף 14 לחוק; ולא היא. התובעים - רופאה ואיש מערכת הביטחון - הינם אנשים ישרי-דרך. היטב התרשמתי מכּנותם. גירסתם שבתצהירי העדות הראשית נמצאה מהימנה. התשתית העובדתית במה שנוגע לשלילת טענת החיבור ה'פיראטי', תוארה היטב על-ידי ב"כ התובעים בסיכומים, ואין צורך לחזור עליה. אומר אך זאת, כי התובעים העידו אמת, מה שאין כן לגבי מי שהיה בשעתו קב"ט בערוצי-זהב. הקב"ט נכשל בדברים לא נכונים שאמר (סעיף 7 לסיכומי הנתבעים שכנגד). הקב"ט יִיחס לסוכן המכירות של ערוצי-זהב דברים אשר הלה לא אמַרם. סוכן המכירות העיד כי לא פתח כלל את ארון הסעף (עמוד 7), ואילו הקב"ט, בשל מצוקה שנקלע אליה בעקבות שאלות שנשאל בחקירה הנגדית, טען שסוכן המכירות אמר לו שפתח את ארון הסעף (עמוד 25); סוכן המכירות נשאל שוב ושוב, ודבק בעמדתו, כי לבד מדיווח אל הקלדנית בערוצי-זהב, לא שוחח עם אף אחד על אודות חיבור התובעים למערכת הכבלים (עמוד 8), מה שלא הפריע לקב"ט לטעון בתצהירו (סעיף 4) ובחקירתו הנגדית (עמוד 25) כי סוכן המכירות שוחח עימו, מסר לו כי בני-הבית לא איפשרו את כניסתו, וכי שמע באוזניו שידורי כבלים; לשווא טען הקב"ט בתצהירו על הסרת טבעות-הסימון מן הפתילים, בשעה שאֵלו נראו היטב בתמונות מיום הבדיקה, תמונות שהיו בידי ערוצי-זהב; הקב"ט לא זכר לתאר אל-נכון את ביתם של התובעים (עמוד 29), ומסר תיאור שאינו עולה בקנה אחד עם מה שנראה בתמונות. למרות שתיעד במצלמה את הבדיקה שעשה במקום, נמנע הקב"ט מלצרף לתצהירו את התמונות שצילם. גם דבר זה ראוי לשקול לחובת הנתבעים. 11. פתיל 105, הוא הפתיל אשר לטענת קב"ט ערוצי-זהב מחובר לביתם של התובעים, היה מחובר בארבעת המועדים שבהם ביצע בדיקה. לטענתו, ניתק את הפתיל בכל אחד מביקוריו. זאת, למרות שבבדיקה המשותפת נמצא שחיבור הכבלים לביתם של התובעים מתקיים רק בעת חיבור הכבל הלבן לאחד משני החיבורים האמצעיים ב'חנוכיה'. פתיל 105 אין עניינו לכאן, כפי שעלה למעשה גם מעדותו של המפקח הטכני של ערוצי-זהב (עמודים 22 - 23); זולת זריית חול בעיניים. עוד כהנה וכהנה כּשלים היו בעדותו של הקב"ט, וכמפורט בסיכומי ב"כ התובעים והנתבעים שכנגד. 12. בעבר היו התובעים לקוחות של ערוצי-זהב, עד שנותקו ממערכת הכבלים, לפי בקשתם. את דברי-עדותם תמכו בתמונות מהן למדנו כי בעת פירסום המודעה על דלת ביתם, ביום 20.5.03, היה מצב החיבורים בארון-הסעף, זהה לזה שנמצא בעת הבדיקה המשותפת ביום 5.10.04. אך לא רק למשמע דברי התובעים ולמראה התמונות באתי למסקנה זאת. כך עלה בבירור גם מעדותו של המפקח הטכני של ערוצי-זהב. אדרבא, דומני כי אצל ערוצי-זהב ידעו, או לכל הפחות יכולים וצריכים היו לדעת, בעת עשיית הבדיקה המשותפת - ולמעשה עוד מלכתחילה - כי התובעים לא היו מחוברים לרשת הכבלים. בשני המועדים הנזכרים, לא היו שני החיבורים התחתונים האמצעיים ב'חנוכיה' מחוברים כלל; הכבל בבית משפחת התובעים היה בצבע לבן, בעוד שהכבלים המחוברים ל'חנוכיה' היו בצבע שחור, כפי שהעיד גם המפקח הטכני של ערוצי-זהב; בארון-הסעף נמצא מגבר האנטנה של התובעים, אנטנה המצויה על גג ביתם. עצם קיומו שם, חִייב עוד מלכתחילה את ערוצי-זהב לבדיקה קפדנית, ולא שטחית כדרך שנעשתה. במבט-עיין של הדיוט ניתן היה לראות שהכבל שנכנס אל ביתם של התובעים, לא היה מחובר למערכת הכבלים של ערוצי-זהב, כפי שעלה גם מעדותו של המפקח הטכני של ערוצי-זהב (עמוד 20. לדבריו: "ראיתי שהכבל שנכנס לדירה שלהם, לא מחובר למערכת שלנו"). מדברי הקב"ט עלה כי כבלים לבנים בביתם של התובעים, מחוברים לאנטנה ולא למערכת הכבלים של ערוצי-זהב (עמוד 28). הקב"ט לא נכשל רק באי-אמירת אמת, אלא גם בהתייחסות קלת-דעת ובחוסר-אכפתיות שגרמו לאשמת-השווא שהוטחה בתובעים. בדיקת האנטנה שעל גג ביתם של התובעים, עשויה הייתה למנוע את המצב המעיק שנוצר, אך לדברי הקב"ט "אני לא הסתכלתי. זה לא מעניין אותי ולא מתפקידי" (עמוד 28). תסמונת 'ראש קטן'; חבל שכך. 13. סוכן המכירות של ערוצי-זהב מסר דיווח לא נכון, כביכול מחוברים היו התובעים למערכת הכבלים. במשפט הודה כי היה זה חשד בלבד (עמודים 7 - 8), והנה אותו חשד הופרך לחלוטין. 14. מקובלת עליי עדותו של יחזקאל לוי שהעיד מטעם התובעים באופן ברור ופשוט. הלה עוסק בהתקנת אנטנות וצלחות-לוויין, ובשעתו חיבר את בֵּיתם של התובעים לאנטנה המרכזית והתקין מגבר נוסף. יחזקאל לוי לא מסר חוות-דעת מומחה, אך נחה דעתי כי הוא בקי ומבין בכגון דא, נושא שאינו מחייב מומחיות מיוחדת. פעם ופעמיים בדק מר לוי ומצא כי התובעים אינם מחוברים לכבלים. מר לוי גם נכח בבדיקה המשותפת, ותיאר את מהלכהּ בפשטות. לדבריו, במהלך הבדיקה ועם סיומה, ברור היה לכל הנוכחים, כי התובעים אינם מחוברים לרשת הכבלים. אף-על-פי-כן, סרבו הנתבעים למסור את תוצאות הבדיקה (יעויין גם בסעיף 15.2 לסיכומי התובעים ובסעיף 11 לסיכומי הנתבעים שכנגד). דבריו של מר לוי לא נסתרו בחקירה הנגדית. 15. כיוצא בזה, העיד מר שלמה אפרתי, שכן של התובעים, אשר היה מחובר לרשת הכבלים של ערוצי-זהב. ביום 24.8.04 פסקו שידורי הכבלים בביתו. טכנאי שהזמין מטעם ערוצי-זהב, לא הצליח לאתר את מקור התקלה, שכן בארון-הסעף הצמוד לביתו של מר אפרתי, לא נמצא דבר בלתי-תקין. בדיעבד הסתבר כי בצהרי אותו יום טיפל טכנאי בארון-הסעף הצמוד לביתם של התובעים. עם עזיבתו, נותרה על המדרכה שארית כבל חתוך, ובארון הסעף של התובעים נמצא כבל חתוך. הטכנאי שוחח בטלפון על אתר עם אדם אחר על התקלה, ובסיום השיחה אמר כי היו צריכים לנתק את בית-התובעים ממערכת הכבלים, אך בפועל ניתקו את בית השכנים, אפרתי. 16. אכן, התנהלותהּ של ערוצי-זהב בפרשה הנדונה, איננה תקינה. לא רק הגנת "אמת הפירסום' לא עומדת לערוצי-זהב, אלא גם הגנת 'תום-הלב' שלפי סעיף 15 (3) לחוק. זו לשונו: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום-לב... הפירסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעוניין בו עניין אישי כשר". אמת נכון הדבר, וכטענת בא-כוחה, לערוצי-זהב עניין כשר במניעת תופעת גניבות הסיגנאל. הרשות נתונה לערוצי-זהב לעשות להגנה על קניינהּ. כעיקרון, נכונה המגמה המנחה את ערוצי-זהב, לפנות בהודעה בכתב אל חשודים בגניבת סיגנאל, במטרה לנסות ולהגיע להסדר, לפני פנייה אל רשויות החוק. יש בכך חיסכון בזמן ובהוצאות. דא עקא, שדרך הפעולה של ערוצי-זהב, לא הייתה מידתית, ולא זהירה-דייה. הזהירות צריכה הייתה לבוא לידי ביטוי, בבדיקה מקצועית מקדימה ומדוקדקת, ובבדיקה חוזרת כּנה בעקבות פניית התובעים; המידתיות צריכה הייתה לבוא לידי ביטוי, במשלוח מכתב לתובעים-הנמענים בלבד, במקום תליית ההודעה על דלת בֵּיתם. לשיטתהּ של ערוצי-זהב, תליית ההודעה "זאת דרך פשוטה, קלה ויעילה" (עמוד 2). אלא שמה שפשוט, קל ויעיל לערוצי-זהב הריהו מכביד, מעיק ויכול לפגוע בשמם הטוב של התובעים ובשכמותם. 17. בנסיבות אלה, בהתאם לסעיף 16 (ב) לחוק, קמה לחובת ערוצי-זהב חזקה בדבר עשיית הפירסום שלא בתום-לב. הפירסום לא היה אמת, וספק אם ערוצי-זהב האמינו באמת ובתמים באמיתותו; ערוצי-זהב לא נקטו באמצעים סבירים להיווכח אם הפירסום אמת, אם לאו. בדיקה שנעשתה, הייתה, כאמור, שטחית. החזקה לא נשללה; אדרבא, באו לה עוד תימוכין. ההודעה לא נוסחה בלשון מתונה, אלא בניסוח פסקני, בוטה ומעליב. 18. נמצא, כי לא עומדת לערוצי-זהב (ולנתבע השני) הגנה על-פי החוק, וחבותם הוּכחה. ממילא, נסתרה התשתית העובדתית הנחוצה לצורך הוכחת התביעה שכנגד של ערוצי-זהב (בסך של 9,010 ₪); וזו נדחית. 19. מכאן, לשיעור הפיצויים. התובעים מבקשים ליתן ביטוי לעוולה שנעשתה כלפיהם - כל אחד בנפרד - ולפגיעה בשמם הטוב, ללא הצדקה. חומרה יתרה נודעת ליִיחוס ביצוע עבירה פלילית. התובעים מלינים על הפגיעה הנמשכת, היות ועל גבי מסמכים שאצל ערוצי-זהב, לצד שמו של התובע, מצויינות המילים "גניבות סיגנל". התובעים מבקשים לפסוק פיצויים בשיעור שיהיה בו כדי להעניש את ערוצי-זהב, וכדי לחנך ולהרתיע מפני פגיעה בכבודו של אדם. ב"כ התובעים מבקש ליתן משנה-תוקף לעובדה כי התובע, מתוקף תפקידו, אמוּן על שלטון החוק. ועוד מבקש ב"כ התובעים, לפסוק פיצוי בשיעור כבד ומשמעותי, על מנת שחוטא לא ייצא נשכר, וכדי ששיטת השיווק הנפסדת של ערוצי-זהב לא תישא פרי. 20. מנגד, קובלים ערוצי-זהב על התנהלותם של התובעים. הללו לא איפשרו לסוכן המכירות לראות את מכשיר הטלויזיה בשלב הראשון, הערימו קשיים בהמשך, ויש לייחס להם אשם-תורם. התובעים גילו קנאות יתרה בשמירה על פרטיותם. התובעים לא הצביעו על כל נזק שנגרם להם בפועל כתוצאה מתליית ההודעה, לטענת ערוצי-זהב, וכל רצונם אינו אלא לגזור 'קופּון' נאה בעקבות השתלשלות העניינים. ערוצי-זהב טוענים עוד על הגשת כתבי בי-דין עבי-כרס מאת התובעים, ללא הצדקה עניינית. 21. עוד כהנה וכהנה טוענים בעלי-הדין אהדדי. נתתי דעתי על כל טענותיהם. בעוד במישור החבות, נוטה דעתי בבירור לטובת התובעים, הרי שבמישור הנזק, נוטה דעתי לעמדתה של 'ערוצי-זהב'. נזקם של התובעים איננו 'כצעקתם'. התובעים חשו אומנם עלבון צורב - לא חמדת-ממון הניעה אותם - אלא העיקרון, אך הגזימו קמעא; סכום התביעה - 110,000 ₪ - מופרז. שעות ספורות תלויה הייתה המודעה, ומסופּקני האם מאן דהוא הספיק לראותהּ. מידתיות נדרשת גם מן התובעים. 22. בפסיקת הוצאות המשפט הבאתי במניין שיקוליי את אופן ניהול המשפט. מיטיבים היו ערוצי-זהב לעשות, אילו זנחו בתחילת המשפט, או במהלכו, את טענת "אמת הפרסום"; מוטב היה לה, לתביעה שכנגד, אלמלא הוגשה. הגשתהּ נעשתה לאחר ישיבת הגישור, אשר בעקבותיה יצאו הצדדים במגמה לבצע בדיקה משותפת של תשתית התקשורת בבית התובעים. דומני, כי התביעה שכנגד לא נועדה אלא לשם הפעלת לחץ על התובעים. התובע נאלץ לדווח לממונים עליו במקום עבודתו על הגשת התביעה נגדו בגין חיבור 'פּיראטי' למערכת הכבלים. כמו כן, לא הגיבו ערוצי-זהב לדרישה שהיפנה אליהם ב"כ התובעים בתחילת המשפט, להודות בעובדות, בהתאם לתקנה 103 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984. מחדלם זה, הכביד על ניהול המשפט. 23. אשר על כל אלה, החלטתי לקבל את התביעה במלואהּ במישור החבות; לקבלהּ במקצתהּ לעניין הפיצויים; ולדחות את התביעה שכנגד. התובעים לא היו מחוברים כלל בחיבור 'פיראטי' לרשת הכבלים של ערוצי-זהב; לשווא נטען כלפיהם, כי כך עשו. חבל שכך. תליית ההודעה על דלת-ביתם, כדרך שעשו ערוצי-זהב, גרמה לעלבון ולתחושת פגיעה מיותרת ובלתי-מוצדקת בשמם הטוב של התובעים. אומנם הפגיעה איננה 'כצעקתם', אך הם זכאים לפיצוי בשיעור מתון. 24. הנתבעים ישלמו, איפוא, לתובעים, פיצויים בסך של 15,000 ₪. הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט - בתביעה ובתביעה שכנגד - וכן ישלמו לתובעים שכר טירחת עורך-דין בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. טלויזיהפיראטיות