פסק דין תביעה בעילה של רשלנות מקצועית נגד פרקליט, שהכין חוזה מכר מניות בין בעלי מניות בחברה מוגבלת בערבות. העובדות הנדרשות לעניין. 1. ביום 20.5.96 פנו אל הנתבע, שהינו פרקליט במקצועו ועיסוקו, התובע ויחיאל בר נוי (להלן: "יחיאל"), שהיו בעלי המניות בחברת וילי מקס בע"מ (להלן: "החברה") לנסח חוזה למכירת מניות התובע ליחיאל. 2. לבקשת שני הצדדים הכין הנתבע את החוזה באותו יום שהצדדים פנו אליו ואשר נחתם על ידם ביום 20.5.96, עם סיום עריכתו (להלן: "החוזה"). 3. בין יתר תניות החוזה התחייב התובע למכור ליחיאל את מניותיו בחברה ובמעמד החתימה עליו חתם על שטרי העברת מניות, שהופקדו בידיו הנאמנות של הנתבע עד לביצוע ההתחייבויות יחיאל על פי חוזה זה. מנגד התחייבו יחיאל והחברה לסלק את כל התחייבויות החברה להן ערב התובע ובמיוחד ציינו הצדדים את הנושים; בנק לאומי לישראל בע"מ וסוכנויות הצמיגים אליאנס, ברידג'סטון ומשלין (סעיף 4.2 לחוזה, להלן: "סוכנויות הצמיגים"). כן התחייב יחיאל לשלם, בתמורה לרכישת המניות, סך כולל של 150,000 ₪ בשלשה תשלומים בסכומים ובמועדים הנקובים בסעיף 5 לחוזה. 4. סעיף 10 לחוזה, שהוא בסיס המחלוקת בתיק זה קובע לאמר; "החברה תשא בשכ"ט עו"ד שילוני עבור עריכת הסכם זה והטיפול בביצועו" 5. תמורת המניות שולמה במלואה לתובע. כמו כן הוא שוחרר מערבותו כלפי בנק לאומי לישראל בע"מ. יחד עם זאת הואיל ולא נשלחו לסוכנויות הצמיגים הודעות בכתב בדבר העברת הבעלות במניות וביטול ערבותו של התובע לחיובים עתידיים של החברה, הגישו שתי סוכנויות כתב תביעה נגד התובע בגין ערבותו לחובות החברה. התביעה שהוגשה נגד התובע והחברה על ידי אשר חברה להפצת צמיגים בע"מ (סוכן צמיגי משלין) נדחתה נגדו על פי הסכמת הסוכנות האמורה. תביעה שהגישה מכשירי תנועה בע"מ (להלן: "מכשירי תנועה") נגד התובע והחברה הסתיימה בפסק דין נגדו. באותו עניין דחה בית המשפט את טענת התובע על כי הודיע למכשירי תנועה על ביטול ערבותו לחיובים עתידיים מהטעם שהודעה כאמור נמסרה בעל פה, אך לא בכתב, כנדרש בסעיף 15 (א) לחוק הערבות תשכ"ז - 1967 ובהתאם לכתב הערבות עליו הוא חתום. 6. פסק הדין נגד התובע עמד על סך של כ- 170,000 ₪ ובסופו של דבר הוא הגיע להסכם פשרה עם מכשירי תנועה לפיו שילם, באמצעות אחיו, סך של 80,000 ₪ לחיסול התביעה כולה. טענות הצדדים. עילת התביעה נגד הנתבע מבוססת על האמור בסעיף 10 סיפא לחוזה. נטען כי הנתבע הפר את התחייבותו לטפל בביצועו של החוזה, אשר לגרסת התובע כולל טיפול זה משלוח הודעות בכתב לכל הגופים , שכלפיהם התחייב התובע בערבות לפרעון חובות החברה. יובהר כבר כעת כי כל טענת רשלנות נוספת , כפי שנטענה בסיכומי התובע, כגון התרשלות באופן ניסוח החוזה, לא נטענה בכתב התביעה ואף לא בכתב התביעה המתוקן. בא כח הנתבע התנגד להרחבת חזית ועל כן יש לדחות כל טענת רשלנות החורגת ממסגרת הטענה בדבר אי ביצועו של סעיף 10 לחוזה. הנתבע טוען כי מעולם לא התחייב לשלוח לנושים הודעות בכתב וכי יש לפרש את האמור בסעיף 10 סיפא לחוזה כמי שמחייב אותו לטפל בהעברת המניות מהתובע ליחיאל. מוסיף וטוען הנתבע כי התובע הוא זה שטיפל בהפטרו מהערבות כלפי הנושים השונים, הוא ידע כי עליו לעשות כן, הוא טיפל בכך ומעולם לא הטיל חובה זו על הנתבע בין ביחסים החוזיים ביניהם ובין ביחסי פרקליט לקוח והחובה הנובעת מקיומם של יחסים אלה. דיון. 1. יודגש כבר בראשית כי הנתבע אינו צד לחוזה ועל כן האמור בסעיף 10 אינו מחייב אותו מכוח החוזה גופו. גם אם תתקבל טענת התובע בדבר חבותו של הנתבע להודיע בכתב לנושים על סיום ערבותו לחיובים עתידיים לבוא של החברה, הרי שחובה זו צריכה לבוא לידי ביטוי בחוזה בעל פה שבין התובע לבין הנתבע - בין במפורש ובין מכללא - או מכוח חבותו של פרקליט כלפי צד שהוא לא התקשר עימו בחוזה למתן שירותים משפטיים. 2. מהעדויות שהובאו בפני מתבקשת המסקנה כי לא הוכחה התחייבות חוזית של הנתבע כלפי התובע לתת לו שירותים משפטיים החורגים מעריכת החוזה והעברת המניות על שם יחיאל. ראוי להדגיש שוב כי חוזה למתן שירותים משפטיים לא נכרת בכתב ועל כן לא נותר, אלא להסיק ממכלול הנסיבות שהובאו בפני מה הייתה מהות ההתקשרות החוזית למתן שירותים משפטיים, שהתחייב הנתבע כלפי התובע. להלן העובדות שהובילוני למסקנה כי לא ניתנה כל התחייבות לטפל בכל ומלוא ענייניו של התובע, ככל שהם נוגעים ונובעים ממכירת מניותיו בחברה, לרבות העדר התחייבות למשלוח הודעות לנושים בדבר ביטול חיובי ערבות עתידיים, ואנמק; א. בגדר התביעה שהגישה מכשירי תנועה נגד התובע ניתן פסק דין בהעדר והוא הגיש בקשה לביטולו. בתצהיר מיום 22.3.99, התומך בבקשה (מוצג נ/ 1), חזר והדגיש התובע כמה וכמה פעמים כי מיד לאחר חתימת החוזה הודיע לנושים, לרבות מכשירי תנועה, על ביטול הערבות. אין שם ולו רמז לטענה על כך שהיתה זה מחובתו של פרקליטו, הנתבע, להודיע למכשירי תנועה על ביטול הערבות. יתר על כן, לאחר שבוטל פסק הדין והתקיים הליך לגופה של התביעה והתובע נמנע מלהגיש הודעת צד ג' נגד הנתבע בעילה כי הייתה זו חובתו להודיע למכשירי תנועה על ביטול הערבות. להלן אך חלק מהתבטאויותיו של התובע במסגרת אותו תצהיר משנת 1999; "... ביום 11.6.96... טלפנתי לנציגי המשיבה עמם היה לי קשר מסחרי ישיר , המנהל מר יורם סילבן והסוכן - מר שלמה והודעתי להם כי מכרתי מניותי בחברה ... בשיחות טלפון אלו ביקשתי מכל אחד מהם לשלוח אלי בחזרה את כתב הערבות האישית עליו חתמתי..." (סעיף 3 למוצג נ/1) "מר יורם סילבן (מנהל במשיבה) איחל לי בהצלחה והבטיח לי לדאוג לכך שכתב הערבות עליו חתמתי יוחזר לי. גם הסוכן שלמה, ממנו ביקשתי לוודא כי כתב הערבות יוחזר אלי הבטיח לי שאין לי מה לדאוג ואני אקבל בחזרה את כתב הערבות." (סעיף 4 למוצג נ/ 1) "... אני פניתי מיוזמתי לנציגי המשיבה ודיווחתי להם טלפונית כי אינני בעל ענין בחייבת... ביקשתי לקבל חזרה כתב ערבותי ואף הבטיחו לי שכתב הערבות יוחזר לי." (סעיף 18 למוצג נ/ 1) כאמור, אם היה ממש בטענת התובע על כך שבהתאם לחוזה שבינו לבין הנתבע התחייב האחרון לשלוח הודעות בכתב לנושים, אין ספק שהיה מעלה זאת באותו תצהיר משנת 1999 ולא היה ממתין עד שנת 2002 להגשת התביעה שבפני. ב. גם במהלך עדותו בחקירה נגדית שב וחזר התובע על כך שהוא פנה מיוזמתו לספקי החברה, הנושים על פי ערבותו, והודיע להם על סיום ערבותו (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 12, עמ' 6 שורות 21 , 22), וכן : "ת. לא פניתי שישלחו לי את הערבויות אלא אמרתי להם להתראות ועל הדרך ביקשתי מהם שאם אפשר שישחררו לי את הערבויות. מאיפה אני יודע שצריך לשלוח מכתב . ש. מפנה לנ/ 1 סעיף 3 . ת. על הדרך ביקשתי לוודא. ש. כתוב בסעיף 3 ביקשתי לוודא שהערבות חוזרת אליך. ת. כן ביקשתי. זה לא ניתן. " (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 3-8, הדגשה שלי ש.א.) בעדותו בפני ניסה התובע "לגמד" את משמעות העובדה כי הוא זה שפנה לסוכנויות הצמיגים לקבל את ערבותו והוא חזר מספר פעמים על המילים "על הדרך ביקשתי חזרה את הערבויות". אולם, מעדותו ומהאמור בנ/ 1 עולה בברור כי מכוח העובדה שלא נכרת כל חוזה בינו לבין הנתבע לפיו התחייב האחרון לטפל בשלוח מכתבים לנושים, פנה אליהם התובע בידיעה ברורה כי רק פנייתו תוביל להפטר ערבותו והחזרת כתבי הערבות אליו; "הבטיחו לי כשאמרתי להם שאני לא אהיה בעסק ואני מבקש שאת הערבויות ישלחו לי. נכון שהם הבטיחו לי שהם ישלחו לי את הערבויות. כנראה נפלתי בין הכסאות. אף אחד לא דאג." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 15,16) אם היה ממש בטענת התובע בדבר התחייבותו החוזית של הנתבע לטפל בענייניו האמורים אין ספק שהיה פונה אל הנתבע ומבקש ממנו לטפל באותן פניות לסוכנויות הצמיגים. התחמקותו ממתן תשובה לשאלה מדוע לא פנה אל הנתבע בזמן אמת מחזקת את המסקנה האמורה; "ש. לא הודעת לעורך דין שילוני שהם מסרבים לתת לך ערבויות. ת. אף אחד לא ידע." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 27,28) המנעות בולטת ממתן תשובה לשאלה מדוע לא פנה לנתבע כשהסתבר לו שבקשתו לקבלת כתבי הערבות לא נענית, מחזקת את המסקנה כי התובע לא ראה בנתבע כמי שאחראי לטפל בכך. מעדותו של הנתבע (סעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית), וכפי המצטייר מעדותו של התובע (עמ' 9 לפרוטוקול) עולה כי התובע הינו אדם קפדן, מסודר, אשר היה אחראי לכל נושא הכספים הן בחברה והן בעסקים האחרים שהקים לאחר שמכר את מניותיו בחברה. התובע מקפיד, שומר ומחזיק ברשותו כל התחייבות שלו, כל העתק של שיק שבחתימתו ועל כן אם היה ממש בטענתו על כי הנתבע התחייב לטפל בהפטרו מהערבויות, לרבות משלוח הודעות לנושים, אין כל ספק שהיה מקפיד על קיום התחייבות זו, בין לפני פניותיו לנושים ובין לאחר הפניות, משנוכח לדעת שהנושים אינם שולחים אליו את כתבי הערבות - כבקשתו. ג. חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול ולא די במשאלות והרהורי לב על מנת לגבש חוזה מחייב. לתובע ניתנה הזדמנות להראות כי אכן נכרת חוזה בעל פה בינו לבין הנתבע לפיו יטפל האחרון בביטול ערבויותיו לסוכנויות הצמיגים, אולם בתשובותיו נראה בעליל כי חוזה כאמור לא נכרת; "ש. לפי ההסכם מה הנתבע היה צריך לעשות. ת. מה שצריך. אני לא מבין. אנחנו באנו מסודרים איך לפרק את החברה. החברה עובדת יפה. הוא היה צריך לטפל בחוזה באופן כללי וליידע אותי אם משהו לא היה על פי החוזה." (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 8-10) לכל היותר ניתן היה לומר כי התובע סבר - אולי - כי הנתבע ייטפל בביטול ערבויותיו אולם הדבר לא בא לידי ביטוי כלשהו לא בעל פה ולא במשתמע באופן שניתן להסיק התחייבות למתן שירותים משפטיים כאמור. אולם, יש לומר, גם התובע לא חשב, בזמן שפנה לנתבע לערוך את החוזה, כי הוא מבקש ממנו לקבל גם את השירות המשפטי בכל הקשור לביטול ערבויותיו, והדבר בא לידי ביטוי באופן התנהגותו כמפורט בסעיפים א' ו- ב' לעיל. מסקנה זו מתחזקת גם למשמע עדותו של הנתבע. הנתבע העיד, ועדותו מקובלת עלי, שהתובע ויחיאל הגיעו למשרדו, בכל הקשור לטיפול בענייני החברה, רק לצורך עריכת החוזה (סעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית), וכן כי מששאל את התובע ויחיאל מהו שמם המלא של כל אחד ואחד מהנושים, ציין בפניו התובע שהוא יגש אליהם באופן אישי כדי לקבל את ערבותו. זו גם הסיבה שבסעיף 4 לחוזה נרשם שמם המסחרי של הנושים ולא שמם המלא (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 12 - 17) וכן; "ש. איזה הנחיות או הסברים נתת להם בקשר לסילוק הערבויות ת. אני העליתי את העניין, לאחר ששמתי להם את זה על השולחן. .. ואמרתי להם שזה כתוב שהם צריכים ללכת ולקחת את הניירת של הערבות או נייר אחר שהם לא חייבים. הם גם ידעו את זה. הם אנשי עסקים." (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 1-4 ) וכן: "ש. הסברת לתובע שהוא צריך להודיע בכתב על הפטר . ת. אני חושב שלא. כי הוא אמר לי שהוא הולך לקחת את הערבות מכל אחד מהספקים אישית..." (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 11-13) ד. עמדתו של הנתבע על כי התחייבותו התמצתה בטיפול בהעברת המניות מהתובע ליחיאל נלמדת ומקבלת חיזוק נוסף גם מלשון סעיף 10 לחוזה. בסעיף זה נאמר כי החברה תישא בשכר טרחתו של הנתבע עבור עריכת החוזה, שאף היא צד לו, והטיפול בביצועו. מבחינת החברה, שהוא הלקוח המשלם את שכר הטרחה, הטיפול בביצוע החוזה הוא העברת המניות ורישומן כדבעי ברשם החברות ולא כל טיפול משפטי הנוגע לחיוביהם האישיים של בעלי מניותיה. ה. התובע מבקש להסיק חוזה שבינו לבין הנתבע למתן שירות משפטי של משלוח הודעות בדבר הפטר מהערבות, מכוח אישור ששלח הנתבע לבנק לאומי לישראל בע"מ (מוצג ת/ 1) בדבר מכירת המניות על פי החוזה. דווקא מאותו אישור יש ללמוד שהנתבע לא פנה לבנק על מנת להודיע לו על הפטר ערבות התובע לחיוב עתידי של החברה כלפי הבנק. כל שיש בת/ 1 הוא אישור, שנוהגים לתת עורכי דין או רואי חשבון, בדבר ביצוע העברת מניות בחברה מוגבלת בערבות. אם אכן הייתה זו חובתו של הנתבע לשלוח מכתבים והודעות לנושים הרי שהודעה זו הייתה נשלחת על ידי הנתבע לבנק בנוסח שונה לחלוטין מזה המופיע בת/ 1. הנתבע הסביר באילו נסיבות הוצא ת/ 1, ויש בהסבר כדי לחזק, פעם נוספת, את המסקנה כי התובע ידע שלא היתה כל הסכמה בינו לבין הנתבע בדבר הטיפול המשפטי בהפטר חיובי הערבות שלו. וכך הוא מעיד; "המסמך הזה (ת/ 1, ש.א.) נתבקשתי על ידי חיליק אולי גם אהרון להעביר דבר כזה לבנק לשחרור הערבויות. הם לא פנו אלי מעולם בעניין הערבויות האחרון. הסיבה שהם סידרו את זה לבד וחשבו שזה מסודר." (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 17-19) אין לזקוף לחובת הנתבע את העובדה כי לבקשת התובע ויחיאל הוא הגיע לסניף הבנק על מנת לאשר חתימות. לא ייתכן כי בכל מקרה כאשר פרקליט אינו גובה שכר עבור שירות זה או אחר שהוא מעניק בקשר לשירות משפטי אחר שנתן ללקוח, ייזקף הדבר לחובתו ויחשב כמי שמחייב אותו בחבות חוזית מעבר לזו שבה התחייב. כל שהתבקש לעשות הנתבע הוא לנסח ולערוך את החוזה ולדאוג לביצוע העברת המניות על פיו. העובדה כי הגיע בדחיפות לבנק, לבקשתו של התובע, על מנת לאשר חתימות והעברת ערבותו לערבות אשתו של יחיאל, אין בה כדי להעיד על החובה לטפל במשלוח מכתבים לנושים להפטר ערבויותיו של התובע. מן האמור לעיל מתבקשת המסקנה כי בין התובע לבין הנתבע לא נכרת חוזה למתן שירות משפטי החורג מעריכת החוזה. לא הוכח שהנתבע התחייב לבצע עבור התובע שירותים משפטיים נוספים לרבות לא משלוח מכתבים לנושים. לפיכך לא קמה חבות חוזית של הנתבע כלפי התובע לשלוח לנושים הודעות בדבר הפטר התובע מערבותו לחובות עתידיים של החברה. 3. כעת נשאלת השאלה האם מכוח העובדה שהתובע הכין את החוזה קמה לו חובה על פי דין, כפרקליט המטפל בעניין משפטי כלשהו, לתת שירות משפטי גם מעבר לעניין הספציפי שהובא לטיפולו. כבר נפסק לא אחת כי חובתו של עורך דין לנהוג בזהירות ובאחריות מקצועית ראויה משתרעת לא רק כלפי לקוחו, אלא גם כלפי צדדים שלישיים מקום שהוא צריך וחייב לצפות כי אותם צדדים עלולים במהלכם הרגיל של הדברים להיפגע כתוצאה ממעשיו (ראה ע"א 86 / 37,58 מ. לוי ואחרים נגד שטרמן ואח' נד (4), 446). יחד עם זאת יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה דנן אין המדובר בצד ג' אשר חובת הפרקליט משתרעת גם כלפיו לנהוג בזהירות ובאחריות מקצועית, אלא באותו צד, הוא התובע, אשר פנה לנתבע לערוך עבורו את החוזה. השאלה האם התחייבות להכין חוזה כוללת בחובה חובה מקצועית לטפל בכל העניינים המשתמעים והמתבקשים על פי החוזה נבחנת לגופו של כל מקרה. בנסיבות שהוכחו בפני, כאשר במועד כריתת החוזה והחתימה עליו התובע היה מודע לכך כי עליו להודיע לנושים על קיומו של החוזה וביטול ערבותו לחיובים עתידיים, וכאשר הוא הבהיר לנתבע כי הוא זה שיגש לנושים וידאג לכך שכתבי ערבותו יוחזרו לו, אין לראות באי משלוח מכתבים על ידי הפרקליט לנושים כדי הפרת חובת הזהירות כלפי התובע. הן התובע והן הנתבע שבו וחזרו מספר פעמים בעדותם על כך שהתובע הודיע לנתבע כי הוא ידאג לקבל מהנושים את כתבי הערבות (ראה, למשל, עדות הנתבע עמ' 17 לפרוטוקול שורות 8,9 ועמ' 20 שורות 12-17). בנסיבות אלה לא הייתה שום סיבה שהנתבע יחרוג מהחובה שהתחייב בה כלפי התובע, היא הכנת החוזה והעברת המניות, לביצוע שירותים משפטיים נוספים, עליהם לא הוסכם, ואשר התובע ידע כי נדרשות פעולות נוספות - על פי החוזה - על מנת לסיים את התחייבויותיו כלפי החברה. התובע הודיע - במפורש -שהוא זה שיטפל בביטול ערבויותיו ועל כן, בהכנת החוזה והטיפול בהעברת המניות תמה מלאכתו של הנתבע בכל הקשור להתחייבותו וחובתו המשפטית למתן שירות משפטי. מן הטעמים האמורים לעיל דין התביעה להידחות ולמעלה מן הצורך יודגש כי התובע לא הוכיח כדבעי את כל סכומי הנזק הנטענים על ידו.למעט חשבוניות שהוצאו על ידי פרקליטה של מכשירי תנועה בסך כולל של 80,000 ₪. לא הוכחו תשלומים עבור הוצאות משפטיות, והסכומים הנתבעים בגין עוגמת נפש בסך של 100,000 ₪ הינה מופרזים. אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ בצירוף מס ערך מוסף, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. עורך דיןחוזהדיני חברותרשלנות מקצועיתרשלנותמניותהסכם מכר