תביעה של קונה רכב נגד מוכר רכב יד שניה

פסק דין 1. ביום 22.10.98 רכש התובע, מר ליעד ס', מהנתבע מס' 2, מר אלי ג', רכב מסוג פז'ו 205, מודל 1995. התובע, שהיה אז חייל משוחרר, פנה אל ג' על פי מודעה שהלה פרסם בעיתון. לדברי התובע, ג' ציין בפניו כי הרכב "במצב מכני מצויין, וכי למעט מספר מכות קלות בפח, הרכב לא עבר תאונה קשה" (סעיף 2 לתצהיר התובע). 2. יום לפני הרכישה ערך התובע לרכב בדיקה לפני קנייה במכון הבדיקה של מר ז'ק גבאי, הנתבע מס' 1. בדו"ח הבדיקה של גבאי, מיום 21.10.98 (נספח א' לתצהיר התובע), צויינו מספר ליקויים בשילדת המרכב של הרכב, כלהלן: "תיקון כנפיים, תיקון פחים מאחור, ציפוי זפת לא מקורי בתחתית מא', מעיכות ותיקון בסף ימני, מעיכות ולחיצות פח בתחתית, צבע כללי מחודש, תיקונים עמוד ימין ושמאל, תיקונים במרכב, תיקוני פח וצבע מסביב לרכב, הוחלפו חלקי פח קדמי בחזית". בדו"ח הבדיקה צויינו גם ליקויים נוספים (רעש במערכת שסתומים, נזילת מים ממצנן, ליקויים במצמד). בסעיף "הערות כלליות" נרשם כי יש לבצע טיפול 10,000 וכן בדיקה של הבלמים ובדיקה של תצרוכת השמן בנסיעה ארוכה. 3. התובע טוען כי לאחר הבדיקה הסביר לו מר גבאי בעל פה את ההערות הללו שנרשמו בדו"ח הבדיקה. לדבריו, למרות הליקויים שנמצאו בבדיקה, המליץ לפניו גבאי לרכוש את הרכב, בהדגישו את הקילומטראז' הנמוך שלו (36,000 ק"מ, ברכב בן למעלה משלוש שנים), ותוך הסבר כי הליקויים שנמצאו הם סבירים לגבי רכב בגיל זה. התובע העיד בעניין זה: "מדובר ברכב משומש, הוא נבדק כרכב משומש. כשאני קונה רכב משומש, כך הסביר לי גבאי, אני לא יכול לצפות שהכל יהיה פיקס תקין. כל התיקונים שהוזכרו כ"לא תקינים" הם סבירים, ריאליים והגיוניים לרכב בן ארבע. כך גבאי אמר לי. על בסיס כך, מכיוון שאינני מבין דבר במכוניות, החלטתי לקנות את הרכב" (בעמ' 2 לפר'). ובהמשך - "גם אותי לקח גבאי 30 שניות הצידה ואמר שזו עסקה טובה, קילומטראז' נמוך, מצב מצויין לרכב בן ארבע" (בעמ' 3 לפר'). עוד ציין התובע, כי מבחינה חיצונית הרכב היה שמור היטב, גם מבפנים וגם מבחוץ. 4. התובע השתמש ברכב כשלוש וחצי שנים, ומידי שנה עבר הרכב מבחן רישוי (טסט) כנדרש. בתקופה זו נסע התובע ברכב כ- 50,000 ק"מ. לדברי התובע, במשך התקופה שהשתמש ברכב, לא ארעה לו תאונה. בפברואר 2002 רכש התובע רכב חדש והעמיד את הרכב דנן למכירה. לפני הקונה המיועד, עו"ד לשיצקי, הציג התובע את הרכב כרכב במצב טוב, שלא עבר תאונה קשה. 5. ביום 8.2.02 הגיע התובע, ביחד עם הקונה, אל מכון "מבדק" בהרצליה על מנת לערוך לרכב בדיקה לפני קנייה. בדו"ח הבדיקה של מכון מבדק נרשם, לגבי שילדת המרכב: "רכב לאחר תיקון תאונה חזקה, חיבורים לא מקוריים ומילוי חומר לרוחב תחתית הרכב ומשקופים ועמודים, תיקונים במרכב, מעיכות בתחתית, פגוש קדמי שבור". בסעיף "הערות כלליות" נרשם: "רכב מחובר משני חלקים" (בדו"ח פורטו ליקויים נוספים, אך לא אפרטם כאן, מכיוון שאינם חשובים לענייננו). הממצא החמור בבדיקה זו - אשר הפתיע את התובע, ושעליו למעשה נסבה התביעה - הוא, כי מדובר ברכב שמחובר משני חלקים, לאחר תאונה קשה. לדברי התובע, הקונה המיועד כעס עליו מאד, לנוכח ממצא זה, לאחר שהתובע הציג את הרכב כתקין, וכרכב שלא עבר תאונה קשה. הקונה, עו"ד לשיצקי, חזר בו, כמובן, מכוונתו לרכוש את הרכב ואף דרש מהתובע לשאת בהוצאות הבדיקה במכון מבדק, בסך 350 ₪. התובע היה בוש ונכלם, לנוכח ממצאי הבדיקה. הוא שילם לקונה את הוצאות הבדיקה, ובכך נפרדו דרכיהם. התובע מדגיש, כי אותה עת היה מתמחה במשפטים, וכי נפגע במיוחד לנוכח הצגתו כאדם בלתי אמין, לפני עורך הדין שביקש לרכוש את רכבו. 6. התובע גייס לעזרתו את חברו, מר מרק לייזרוביץ, ויחדיו הגיעו, ביום 28.2.02, אל מכון הבדיקה של מר גבאי. לייזרוביץ הציג עצמו כקונה-מתעניין ברכב וביקש לבצע בדיקה לפני קנייה. עוד ביקש לקבל מגבאי את דו"ח הבדיקה שלו מיום 21.10.98, וגבאי גבה עבור מסירת הדו"ח הקודם 150 ₪ (התובע העיד, כי לא שמר ברשותו את דו"ח הבדיקה של גבאי מ- 1998, ועל כן היה צורך בהפקתו מחדש). גבאי ביצע את הבדיקה שהוזמנה, ועל פי דו"ח הבדיקה (נספח ה' לתצהיר התובע), נמצאו בשילדת המרכב ליקויים דומים לאלה, שצויינו בדו"ח משנת 1998, אלא שהפעם הופרדו הליקויים הללו ל"בעלי משמעות גבוהה" ול"בעלי משמעות נמוכה", על פי הנדרש בטופס הבדיקה החדש, שהונהג על ידי משרד התחבורה בתקופה שבין שתי הבדיקות. לאחר הבדיקה הסביר גבאי ללייזרוביץ ולתובע את הליקויים שנרשמו בדו"ח. לדבריהם, גבאי לא ציין, כי הרכב עבר תאונה קשה, וגם בבדיקה חוזרת זו, הוא לא ציין כי הרכב מורכב משני חלקים שחוברו יחדיו, כפי שמצא מכון מבדק. 7. בעת הבדיקה החוזרת לא מסר התובע לגבאי אודות תוצאות הבדיקה במכון מבדק, שבגינן יזם את הבדיקה החוזרת, באמצעות לייזרוביץ. התובע עשה זאת באמצעות מכתב מאת בא-כוחו, שנשלח אל גבאי מספר ימים לאחר הבדיקה החוזרת (נספח ו' לתצהיר התובע). במכתב זה מפרט ב"כ התובע את השתלשלות הדברים שצויינה לעיל ואף מצרף אליו את דו"ח הבדיקה של מכון מבדק. עוד צויין במכתב, כי לאחר הבדיקה החוזרת אצל מכון גבאי נערכה שוב בדיקה (הכוונה לבדיקה נוספת שערך התובע במכון מבדק), על מנת לאמת כי אמנם מדובר ברכב שמורכב משני חלקים מחוברים. ב"כ התובע דורש במכתב פיצוי על נזקיו של התובע, לרבות הנזק שעתיד להיגרם לו ממכירה של הרכב באותו שלב, תוך גילוי מצבו הנכון. בסעיף 10 של המכתב מציע ב"כ התובע לגבאי לבדוק את הרכב שוב, או לרכוש אותו מהתובע, על מנת להקטין את הנזקים. גבאי לא השיב על מכתב זה. 8. התובע מציין בתצהירו כי ביום 29.2.02 הוא פנה שוב אל מכון מבדק והציג את דו"ח הבדיקה החוזרת של גבאי. מכון מבדק קיבל את הרכב לבדיקה נוספת, ללא תשלום, וחזר והראה לתובע את הריתוכים שנעשו ברכב, אשר חיברו בין שני חלקיו, באמצע הרכב. התובע ממשיך ומוסר בתצהירו כי פרסם את הרכב למכירה, תוך ציון הפגם, וביקש עבורו מחיר מופחת, אך למרות זאת - התקשה למכור אותו. רק ביום 7.4.02 מכר התובע את הרכב למגרש רכב "דיל חן" באשקלון, במחיר של 10,000 ₪, לעומת ערכו של הרכב על פי מחירון יצחק לוי, אלמלא הליקוי, שהוא 24,000 ₪, כפי שפורט בחוות הדעת של השמאי אורי נוימן, מטעם התובע. בזיכרון הדברים למכירת הרכב (נספח ז' לתצהיר התובע) צויין כי מחיר הרכב נקבע לאור העובדה כי על פי בדיקתו במכון מבדק התברר שהרכב מורכב משני רכבים. 9. התובע תובע משני הנתבעים לפצותו בגין מרכיבי נזק שונים שפרט בתביעתו. עילת התביעה שלו כנגד גבאי היא בגין בדיקתו הרשלנית, שלא גילתה את הליקוי המהותי: היותו של הרכב מורכב משני חלקים שחוברו יחדיו. כנגד ג' טוען התובע, כי הסתיר ממנו, שהרכב עבר תאונה קשה, וכי חובר משני חלקים, ובכך הונה אותו ואף התעשר על חשבונו שלא כדין, מכיוון שהתובע שילם לו עבור הרכב מחיר-מחירון. 10. גבאי טען, בכתב ההגנה ובתצהירו, כי ביצע את בדיקת הרכב במיומנות הראוייה, וכי הליקויים שפרט, לגבי שילדת המרכב, אינם שונים במהותם מאלה שפורטו על ידי מכון מבדק. גבאי טוען כי הסביר לתובע בעל פה את כל הליקויים, שפורטו בדו"ח בכתב, וכי לנוכח הליקויים הללו ברור כי מצבו של הרכב אינו "מצויין", כפי שהתובע טוען שגבאי אמר לו. עוד טוען גבאי, שהסביר - הן לתובע והן ללייזרוביץ, בבדיקה החוזרת - כי הממצאים בשילדת המרכב מצביעים על כך שהרכב עבר תאונה קשה. טענה נוספת בפי גבאי: כי על פי תנאי ההתקשרות לבדיקת הרכב (נספח ג' לתצהירו, סעיף 7), על הלקוח להודיע למכון על כל תקלה ברכב, אשר הוא סבור שהמכון אחראי לגביה, וזאת - מייד כשנודע לו עליה. על פי תנייה זו, פטור מכון הבדיקה מאחריות, אם לא הודיע לו הלקוח על תקלה כאמור מייד משנודע לו עליה. גבאי טוען, כי התקלה נודעה לתובע ביום 8.2.02, אך הוא הגיש את תביעתו רק כחצי שנה לאחר מכן. לעניין זה יש לציין את מכתבו של ב"כ התובע, שנשלח אל גבאי בדואר רשום ימים ספורים לאחר הבדיקה החוזרת במכון של גבאי, אך גבאי לא השיב עליו. על כן, טענה זו של גבאי אינה יכולה לעמוד. 11. ג' טוען בכתב הגנתו, כי לא הסתיר מהתובע דבר אודות הרכב, וכי מתוך דו"ח הבדיקה הראשונה אצל גבאי יכול היה התובע לעמוד על מצבו האמיתי של הרכב. על כן טוען ג', כי אינו אחראי לכל נזק, שהתובע טוען לו. 12. התובע הגיש חוות דעת של השמאי אורי נוימן, ולפיה דו"ח הבדיקה של גבאי לוקה בכך, שלא צויין בו באופן ברור, שמדובר ברכב שחובר משני חלקים שונים. בסיכום חוות הדעת נאמר: "בהתאם לממצא זה, כאשר הרוכש אינו יודע מי תיקן את הרכב ומה מידת הכישורים של המתקן, ואינו יודע אם חלקי הרכב אינם מרכב מושבת שהורד מהכביש. כל אדם בר דעת לא היה רוכש רכב כזה ונוסע כ- 50,000 ק"מ ללא חשש. ערך הרכב המורכב משני חלקים (מכוניות שונות), שמקורם אינו ידוע, שווה כערך החלקים התקינים המורכבים בתוכו, ואינו עומד בקריטריונים של רכב נוסע תקין". גבאי הגיש חוות דעת של השמאי בני הרפז, ולפיה האמור בדו"ח הבדיקה הראשון של גבאי, אודות ציפוי זפת לא מקורי בתחתית הרכב, הוא בגדר "עובדה המצביעה על חיתוך המרכב". בממצאי חוות הדעת נכתב: "אני בדיעה כי בדיקתו של גבאי משנת 88 (צריך להיות: 98 - י.ק.) הינה בדיקה אשר מראה גם לקונה תמים ביותר כי מדובר במכונית אשר עברה תאונה קשה בעבר. ציון הזיפות שאינו מקורי מורה על טיפול וודאי בתפרי המרכב. צביעה כללית של מכונית אשר עובר לבדיקה הנ"ל היתה בת כ- 3 שנים, בצירוף זיפות תחתון שאינו מקורי ותיקוני המרכב אשר ציין גבאי, מורים ללא ספק על אירוע תאונה קשה אשר עבר המרכב". לסיכום, מר הרפז מחווה דעתו "כי בדיקתו של גבאי מספקת די נתונים בדבר תאונות אשר עבר הרכב בעבר". 13. בעדותו בביהמ"ש הסביר השמאי נוימן, כי ציפוי זפת בתחתית הרכב יכול לנבוע, למשל, מכך שהרכב התחכך במדרכה, והצבע שבתחתיתו ירד. לפיכך, ציפוי זפת שאינו מקורי יכול להיות "תמים" ויכול להיות גם "בלתי תמים", ואין בו לבדו כדי להעיד על תאונה קשה, או באופן ספציפי - על היותו של המרכב מורכב משני חלקים שחוברו יחדיו. אשר לדבריו בחוות דעתו, כי הרכב הורכב מחלקים של שני כלי רכב שונים, אמר נוימן: "זה כבר לא משנה אם לקחו את הרכב האחד וחתכו אותו באמצע וריתכו, או שלקחו את החלק השני מרכב אחר". הוא הסביר, כי מדו"ח הבדיקה של גבאי "אפשר ללמוד שהוא (הרכב) קיבל מכות. אולי קיבל מכה מאבן, עלה על מדרכה, לא מצויין תאונה". נוימן סיכם: "הפויינט של חוות דעתי - בעמ' 2 בסופו: מדובר על פי מבדק ברכב שמחובר משני חלקי רכב שונים, דבר שאינו עולה מהבדיקה של גבאי" (בעמ' 13 לפר'). לשאלתי אם במבחן הרישוי השנתי אמורים להבחין בכך, שהרכב מורכב משניים, השיב נוימן, כי במבחן הרישוי אין בודקים, בדרך כלל, את השילדה; אולם "אם בטסט היו עולים על כך שהרכב מורכב משני חלקים, היו אמורים לא להעביר אותו את הטסט, או לפחות לבדוק באופן מדוקדק את עניין צירוף שני החלקים" (בעמ' 15 לפר'). 14. בחקירתו הנגדית של השמאי הרפז ניכר כרסום בעמדה שהביע בחוות דעתו, כי די היה בציון הזיפות הבלתי מקורי, או הצביעה הכללית של הרכב, כדי להעמיד כל קונה תמים על כך, שהרכב עבר תאונה קשה. ב"כ התובע שאל את הרפז, אם אין הבודק צריך לעקוב אחר סימנים של הלחמות ברכב, לרבות תוך הרמת שטיחי הרכב. הרפז אישר כי הדבר אפשרי. עוד השיב הרפז בעניין סימני ההלחמה, כי הבודק "צריך להגיד למזמין שיש הלחמה, והיכן הוא רואה אותה" (בעמ' 21 לפר'). ואמנם, התובע העיד כי במכון מבדק הראו לו בעזרת פנס, בשתי הבדיקות שם, את סימני הריתוך באמצע הרכב. הרפז אישר כי פירוט הליקויים בשילדת המרכב, כפי שצויינו בדו"ח הבדיקה של גבאי, משמעו שהרכב עבר תאונה קשה. אשר לעניין הריתוכים במרכז הרכב: "שאלה: תסכים אתי שריתוכים במרכב זה דבר משמעותי. תשובה: הם מורים על החלפה/הסרה של חלק שמורכב בריתוך. שאלה: אם אתה מוצא ריתוך במחצית הרכב במרכב, תסכים אתי שזה כן הופך להיות משמעותי. תשובה: ריתוך במחצית הרכב הוא משמעותי. בוודאי. שאלה: האם אתה חושב, למקרא הליקויים, שאדם מן היישוב, לא מומחה, צריך להגיע למסקנה שהרכב מרותך במחציתו? תשובה: לא מחייב. שאלה: אבל אדם מומחה כמוך כן מסיק מזה, שהרכב מרותך במחציתו. תשובה: לאו דווקא". לנוכח שתי התשובות האחרונות, שאל ב"כ התובע את הרפז כיצד הן מתיישבות עם האמור בחוות דעתו, כי די היה בציון הזיפות הבלתי מקורי בתחתית הרכב כדי להוות עובדה שמצביעה על חיתוך המרכב. הרפז השיב: "אני לא רואה פה שום סתירה. נשאלתי אם אני כמומחה יכול להסיק זאת" (בעמ' 23 לפר'). למותר לומר, כי הסתירה בין האמור באותו קטע של חוות הדעת, לבין דבריו של הרפז בביהמ"ש, היא סתירה חזיתית: על פי חוות דעתו, די היה ברישום עניין הזיפות הבלתי מקורי כדי להצביע בירור על חיתוך המרכב, וזאת - גם לעיניו של קונה תמים ובלתי מומחה בענייני רכב. לעומת זאת, בעדותו בביהמ"ש אישר הרפז, כי אין זה "מחייב", שהקונה הבלתי מומחה יגיע למסקנה כזאת; ויתרה מזאת - אף מומחה כמוהו "לאו דווקא" יגיע למסקנה כזאת. תשובה אחרונה זו תואמת את עדותו של השמאי נוימן, כי זיפות בלתי מקורי בתחתית הרכב יכול לנבוע גם ממכה שבעלייה על מדרכה, והוא "לאו דווקא" מצביע בהכרח על חיתוך המרכב. בכך נשמטת הקרקע מתחת לקביעתו של השמאי הרפז, בחוות דעתו, כי גם קונה שאינו מומחה לרכב היה צריך להסיק את עניין חיתוך המרכב מתוך ציון דבר הזיפות הבלתי מקורי. הרפז אישר, כמובן, כי היות המרכב חתוך באמצעו הוא בגדר ליקוי משמעותי. עם זאת, עמד הרפז על דעתו, כי פירוט הליקויים בשילדת המרכב, כפי שהובא בדו"ח הבדיקה של גבאי, הוא כזה שהיה צריך להביא כל קונה למסקנה, שאין לרכוש רכב זה. לשאלה מדוע לא ציין גבאי בדו"ח הבדיקה במפורש, שממצאיו מצביעים על חיתוך במרכב, השיב הרפז: "איני יודע, לא יכול להתייחס". הרפז לא טען, איפוא, כי לא היה צורך שגבאי יציין את עניין חיתוך המרכב באופן מפורש בדו"ח הבדיקה שלו. זאת ועוד: לשאלה - "תסכים אתי שבעל פה היה אמור הבודק לפחות לומר, שהוא חושד, שהרכב חתוך"; השיב הרפז: "אני חושב שכן" (בעמ' 24 לפר'). בכך נסוג, למעשה, הרפז מהעמדה שנקט בחוות דעתו, ולפיה די היה בליקויים שנרשמו בדו"ח כדי להעמיד את הקונה על הליקוי של חיתוך הרכב באמצעיתו. עוד אישר הרפז, כי לאור המפורט בדו"ח הבדיקה של גבאי, הוא היה צריך להמליץ לפני התובע לדרוש הפחתה משמעותית במחיר הרכב, וכי אם לא עשה כן - הרי "זה לא הוגן" (בעמ' 25 לפר'). 15. ומה הדברים שגבאי אמר לתובע, בעת שרכש את הרכב, בשנת 1998; ולתובע וללייזרוביץ, בעת הבדיקה השנייה שערך לרכב, בשנת 2002. ציינתי לעיל (בסעיף 3) את דברי התובע בעדותו, כי גבאי המליץ לפניו לרכוש את הרכב, מכיוון שהליקויים שמצא הם סבירים לגבי רכב בגיל זה, ולנוכח הקילומטראז' הנמוך של הרכב. לדברי התובע, גבאי הסביר לו, שהתקלות שנמצאו הן שוליות (בעמ' 4 לפר'). התובע טוען, כי מתוך דו"ח הבדיקה הראשון הבין שלא היו לרכב תאונות. התובע העיד כי לפני הבדיקה הוא שאל את ג' אודות תאונות שארעו לרכב, והלה השיבו כי לא ארעה לו תאונה משמעותית, אלא רק תאונות-חנייה ומכות קלות. התובע הבהיר כי לא התכוון בשאלתו לתאונות קלות של שפשוף וכד', אלא לתאונה משמעותית: "זאת שאלתי, גם ג' וגם גבאי אמרו שלא היתה לרכב תאונה משמעותית" (בעמ' 7 לפר'). כשראה ג' את דו"ח הבדיקה, הוא הגיב על ממצאיו, כי מדובר בתאונות-חנייה. התובע העיד, כי הוא עצמו אינו מבין בכלי רכב, והוא קיבל את דבריו של ג'. התובע אישר, כי מידי שנה העביר את הרכב מבחן רישוי שנתי, וכי בשום מקרה הוא לא קיבל הערה לגבי חיבורים לא תקינים ברכב (כפי שעולה מעדותו של השמאי נוימן - הדבר בהחלט אפשרי). בנסיבות אלה, ומשלא נתקל התובע בכל בעיה לגבי הרכב במשך למעלה משלוש השנים שבהן השתמש בו - סבר התובע כי מצבו של הרכב טוב מאד, וכך הציג אותו למכירה. דבריו של התובע, כי גבאי לא העמיד אותו על כך, שיש ברכב סימנים של חיתוכים או ריתוכים, נתמכו על ידי עדותו של ג', שוודאי אינו "חשוד" באהדה לתובע. ג' נכח בעת שגבאי הסביר לתובע ולו את הרשום בדו"ח הבדיקה הראשון. לדבריו, גבאי הסביר מה שנרשם בדו"ח. בין היתר, "גבאי הסביר שהיתה מכה ברכב, בצדדים, בעמודים". לשאלה: "אתה זוכר אם גבאי דיבר על חשד של חיתוכים, ריתוכים?"; השיב ג': "לא. הוא לא אמר שמתחת לזפת יש חשד לריתוך/חיתוך" (בעמ' 36 לפר'). התובע נשאל אם קיבל הסבר במכון מבדק, כיצד הגיעו למסקנה שהרכב מורכב משני חלקים. הוא השיב: "נתנו לי הסבר להדיוטות. הסבירו כי הרכב רותך משני החלקים. הראו לי את סימני הריתוך. העלו את הרכב על רמפה, הראו לי עם פנס את הריתוכים שהיו בתחתית הרכב, בצדדיו. כמו כן, היו סימני ריתוך בתוך הרכב, מתחת לשטיחים" (בעמ' 5 לפר'). דברים אלה הראו לתובע במכון מבדק, הן בבדיקה הראשונה והן בבדיקה השנייה שנערכה שם. עוד העיד התובע (בעמ' 9 לפר'), כי הבודק במכון מבדק גרד את הבוץ מתחתית הרכב והראה לו את הריתוכים. 16. לייזרוביץ מסר בתצהירו כי גבאי המליץ לפניו לרכוש את הרכב, "תוך שהוא מציין כי הרכב במצב מצויין, למעט מספר בעיות אופייניות לדגם הרכב, מספר בעיות הנובעות מגילו של הרכב" (סעיף 8 לתצהיר). לייזרוביץ שאל את גבאי מספר פעמים, אם אין נזק בשילדת הרכב, וגבאי השיבו, כי למעט המצויין בדו"ח הבדיקה, הרכב לא עבר תאונה קשה מכל סוג שהוא. בהסברים שמסר לו גבאי לא היה כל ציון או רמז לכך שמדובר בשני חלקי רכב שחוברו יחדיו על ידי ריתוך. בעדותו בביהמ"ש מסר לייזרוביץ, כי גבאי אמר לו, שהתוצאות של שתי הבדיקות שערך לרכב הן דומות מאד, ולמעט הקילומטרים שגמע הרכב, בשנים שחלפו מאז הבדיקה מ- 1998, אין הבדל משמעותי בין שתי הבדיקות. לייזרוביץ נשאל: "גבאי אמר לכם בפירוש, שלפי הבדיקות יש חשש לתאונה קשה במרכב של הרכב"? תשובתו היתה: "בפירוש לא". עוד נשאל לייזרוביץ, אם לא ביקש לדעת מה המשמעות של הליקויים שנרשמו בדו"ח הבדיקה לגבי השילדה: תיקונים במרכב, מעיכות, תיקונים בעמוד ימין ושמאל. הוא השיב: "שאלתי. התשובה שקיבלתי היתה, שהרכב ראוי לקנייה, והתקלות אינן משמעותיות" (בעמ' 18 לפר'). לייזרוביץ נשאל עוד, אם לא ברר מה פשר הליקויים שצויינו בדו"ח הבדיקה השני כ"בעלי משמעות גבוהה". הוא השיב: "שאלתי אותו במפורש מה המשמעות של כל אחד מהליקויים, והוא אמר לי שאין בעיה לרכוש את הרכב. לגבי הליקויים בעלי משמעות גבוהה: גבאי אמר לי שהוא רושם את הליקויים יותר בשביל כסת"ח, ושאני יכול לרכוש את הרכב" (בעמ' 19 לפר'). 17. גבאי טוען, בסעיף 6 ב' לתצהירו, כי הסביר ללייזרוביץ, כמו לתובע לפניו, שהרכב עבר תאונה קשה. בעדותו בביהמ"ש הרחיב גבאי אודות הדברים שהסביר לתובע: "אני הקראתי לו את הבדיקה והסברתי לו בפירוש, כי הרכב עבר תאונות פח לכל אורכו, עבר במרכב, גג, עמודים, ובנוסף יש ציפוי לא מקורי בתחתית הרכב האחורי. אני אמרתי לו, שאני לא יכול לומר לו בוודאות אם יש מתחת לציפוי הלא מקורי איזה שהוא תיקון או הלחמה". ועוד: "אמרתי לתובע שיכול להיות שהרכב מחובר או מתוקן לרוחבו, ואי אפשר לדעת". לא היה בפיו של גבאי הסבר: מדוע לא ציין דברים אלה בתצהירו. גבאי נשאל: "האם הפנית את התובע לבדוק במקום שאפשר, מה יש מתחת לזפת?" הוא השיב: "לא. אמרתי לו שכפי שרואים את התפר והכל, זה מצביע על חשד של תפרים, אך אני לא יכול לעשות בדיקה זו. התפקיד שלי זה להודיע לו מה כתוב על טופס הבדיקה. אני לא מציין הפנייה לבדיקה של החשד לתפרים, רק לתיקונים מכניים" (בעמ' 27 לפר'). גבאי אישר, כי אם יש חיתוך במרכב, אזי מדובר בליקוי רציני, אלא שלדבריו, אין ניתן לראות את החיתוך או את ההלחמה בעין, מכיוון שהם מכוסים. לטענתו, מתוך מה שרשם בדו"ח הבדיקה, ניתן לראות שהרכב עבר "טראומה", כפי שהתבטא, אך לדבריו - אינו נוהג לציין תאונה "קשה", כי אינו בטוח לגבי עוצמת התאונה (בעמ' 29 לפר'). דברים אלה מנוגדים לאמור בסעיף 6 ב' לתצהירו של גבאי, כי ציין לפני לייזרוביץ, שהרכב עבר תאונה קשה. גבאי אישר כי חשוב לקונה לדעת אם הרכב עבר תאונה קשה, וחשוב לו לדעת "כל מה שעבר על הרכב" (בעמ' 29 לפר'). גבאי טען כי מתוך המצויין בדו"ח הבדיקה, כי הרכב עבר תיקוני כנפיים, והוחלפו חלקי פח קדמי בחזית, על הקונה להבין כי היתה לרכב תאונת חזית. עוד טען גבאי, כי מתוך הרישום בדו"ח בדבר ציפוי זפת לא מקורי בתחתית מאחור עולה כי היתה לרכב גם תאונה שבה נפגע כל החלק האחורי. הוא הדין בצבע כללי מחודש: "רכב שנצבע מחדש כשהוא רק בן שלוש, זה מעיד על תאונה. את כל זה אני מסביר לקונה, והסברתי לתובע בעל פה" (בעמ' 31 לפר'; גבאי טוען, כי הסביר דברים אלה גם ללייזרוביץ). גבאי שלל את טענתם של התובע ושל לייזרוביץ כי הוא המליץ לפני כל אחד מהם, בתורו, לרכוש את הרכב. לטענתו, הוא לעולם אינו ממליץ לרכוש את הרכב. גבאי נשאל אם ביקש לבדוק שוב את הרכב, לנוכח האמור במכתב ב"כ התובע אליו (נספח ו' לתצהיר התובע). הוא השיב שאינו זוכר אם קיבל מכתב זה, וכי יתכן שקיבל אותו. לעניין זה יש לציין, כי גבאי אישר, בתשובה לב"כ התובע, כי כתובת מכון הבדיקה שלו היא: רח' פנקס 18, אזור התעשייה, נתניה - היא הכתובת שאליה נשלח אותו מכתב בדואר רשום. 18. עדויותיהם של התובע ושל לייזרוביץ עשו עלי רושם אמין יותר מעדותו של גבאי, ואני מעדיפה את גירסתם. איני מאמינה לגבאי, כי אמר לשניים, שהרכב עבר תאונה קשה; כי עבר הן תאונת חזית והן תאונת אחור, כפי שטען שהסביר להם; וכי אמר לתובע שיש חשד ל"תפרים" ברכב, מתחת לזפת שאינו מקורי, וכי יכול להיות שהרכב מחובר או מתוקן לרוחבו. אני מאמינה לתובע וללייזרוביץ, כי גבאי לא אמר להם דבר מכל אלה, אלא להיפך: אמר להם כי הליקויים שנמצאו בבדיקתו הם "סבירים", ביחס לגיל הרכב, וכי לדעתו, רכישת הרכב היא עסקה טובה, בהתחשב בקילומטראז' הנמוך שלו, וכי "אין בעיה" לרכוש אותו. אין מחלוקת, כי גבאי לא אמר לתובע וללייזרוביץ, שהרכב מורכב משני חלקים שחוברו בריתוך. יש סתירה פנימית בעדותו של גבאי: מחד, הוא מפרט בהרחבה את כל הליקויים, שנרשמו בדו"חות הבדיקה שלו, ואשר מהם עולה, לדעתו, באופן ברור כי הרכב עבר תאונה קשה, הן בחזית והן באחור. עוד טען גבאי, כי מסר לתובע, שיש חשד ל"תפרים" ברכב, ולכך שהוא מחובר או מתוקן לרוחבו; ומה הם אותם "תפרים", אם לא סימני ריתוך או הלחמה? מאידך, טוען גבאי ( בעמ' 30 לפר') כי אין לדעת אם מה שנכתב בדו"ח הבדיקה של מכון מבדק (קרי: היותו של הרכב מורכב משני חלקים שרותכו יחדיו), הוא נכון. גבאי הוזמן להיווכח בכך בעצמו, משהוזמן במפורש - בסעיף 10 של מכתב ב"כ התובע - לבדוק את הרכב טרם מכירתו. גבאי העיד כי המכתב נשלח לכתובת הנכונה של עסקו, אך בכל זאת אינו זוכר אם קיבל אותו, אם כי יכול להיות שקיבל אותו. אלה דברים מתפתלים ומתחמקים, שאינם משכנעים. התרשמותי היא, כי גבאי אכן קיבל את מכתבו של ב"כ התובע. אין מחלוקת, כי גבאי לא הגיב על מכתב זה ולא נענה להצעה לבדוק שוב בעצמו את הרכב, על מנת להיווכח, כי אמנם הוא מורכב משני חלקים מרותכים יחדיו, כממצא של מכון מבדק. לסיכום, מתוך העדויות התרשמתי, כי גבאי לא אמר לתובע וללייזרוביץ, שהרכב עבר תאונה (או תאונות) קשות ולא העמיד אותם על מצבו הגרוע של הרכב, כפי שפרט אותו בעדותו, אלא להיפך: אמר להם כי מצבו של הרכב הוא טוב וסביר, ביחס לגילו, וכי הוא רואה ברכישתו עסקה טובה. בדברים אלה הציג גבאי לפני התובע מצג מטעה, כי הליקויים שנמצאו ברכב אינם מהותיים, וכי כדאי לקנותו. גבאי חזר על דברים דומים גם בבדיקה השנייה, כעבור כשלוש וחצי שנים. 19. למותר לומר, כי היותו של הרכב מורכב משני חלקים שחוברו להם יחדיו - הוא ליקוי משמעותי ומהותי. לזאת הסכים גם גבאי. הדעת נותנת, כי קונה "פרטי" מן השורה (שאינו עוסק במסחר ברכב או בחלפי רכב) ידיר רגליו מרכב כזה. לעניין זה מקבלת אני את האמור בחוות דעתו של השמאי נוימן, כי אין לדעת את מקורו של כל אחד מהחלקים, שמהם הורכב הרכב: שמא מדובר ברכב שנפגע ו"הורד מהכביש" (או אולי ברכב גנוב). על כן, הקונה הסביר ימנע מלרכוש רכב כזה, כפי שנהג עו"ד לשיצקי. ואמנם, התובע הצליח למכור את הרכב, רק לאחר כחודשיים, למגרש מכוניות (אשר אפשר שיש לו עניין גם בחלקי רכב כחלפים). למותר לומר כי המחיר שניתן לקבל עבור רכב במצב כזה הוא נמוך בהרבה ממחירו של רכב במצב כשיר, ואף על כך עמד השמאי נוימן בחוות דעתו. לפיכך, אין ספק כי מכון בדיקה אינו יוצא ידי חובתו כלפי הלקוח, שהזמין בדיקת רכב לפני קנייה, אם אינו אומר לו - במפורש ובעברית פשוטה - כי הרכב מורכב משני חלקים. קונה שאינו מצוי בענייני רכב ובמונחים שקשורים לכך, לא יבין - מתוך רשימת הליקויים שבחוות הדעת, כשלעצמה - כי מדובר ברכב שמורכב משני חלקים מחוברים, אם הדבר לא יאמר לו במפורש, כפי שכתב הבודק ממכון מבדק בדו"ח הבדיקה שלו. הן השמאי נוימן, מטעם התובע, והן השמאי הרפז, מטעם גבאי, העידו כי הממצא של זפת שאינו מקורי אין בו, בהכרח, כדי להעיד על כך שהרכב מורכב משני חלקים. מקל וחומר, שקונה שהוא הדיוט בענייני רכב, אינו אמור להבין זאת בעצמו מתוך הרשום בדו"ח הבדיקה, אם ממצא או הערה כזאת לא נרשמו במפורש. גבאי העיד כי תפקידו להסביר ללקוח את המשמעות של המונחים והמושגים שנרשמו בדו"ח הבדיקה. לו אמנם היה גבאי מסביר מושגים אלה לתובע, כפי שטען בעדותו, אזי ניתן להניח, שהתובע היה נרתע מלרכוש את הרכב. אני מאמינה לתובע, כי הסתמך על הסבריו של גבאי, ולפיהם הליקויים ברכב הם "סבירים", יחסית לגילו, וכי כדאי לו לרכוש אותו. על כל פנים, ככל שמדובר בלב המחלוקת, היינו: היותו של הרכב מורכב משני חלקים - וודאי שגבאי לא העמיד את התובע על ליקוי זה. העובדה כי במבחני הרישוי השנתיים שערך התובע לרכב, לא אובחן דבר היותו מורכב משניים, אין בה רבותא. נוימן העיד, כי במבחן הרישוי השנתי אין בודקים את השילדה, ועל כן עבר הרכב מבחן זה, אולם לו היה ידוע מצבו של הרכב, הוא לא היה אמור לעבור את מבחן הרישוי. שיחק לו מזלו של התובע, בכך שבתקופה שהשתמש ברכב, לא ארעה לו תאונה. עם זאת, אין ספק כי דבר היותו של הרכב מורכב משניים הוא ליקוי, אשר מכון הבדיקה חייב להביא לידיעת מזמין הבדיקה, לנוכח ההשלכות הברורות של מצב דברים כזה על כשירותו של הרכב, על בטיחותו, וכמובן - על ערכו. מכון מבדק הוא מכון לבדיקת רכב, בדומה למכון של גבאי. גבאי לא שכנע אותי, מדוע מכון מבדק יכול לציין בדו"ח הבדיקה שלו, במפורש: "רכב מחובר משני חלקים", ואילו הוא לא ציין זאת, ולא ציין אפילו את עניין התאונה הקשה ואת החשד שהוא עצמו מצא, כי נעשו "תפרים" במרכב, או כי יתכן שחובר או תוקן לרוחבו. 20. ב"כ של גבאי טוען שהתובע לא הוכיח את טענתו, שעליה מבוססת התביעה: כי הרכב מורכב משני חלקים שחוברו. בכתב ההגנה שלו ובתצהירו כפר הנתבע בטענה זו, על דרך של "מוכחש מחוסר ידיעה" (סעיף 4 לכתב ההגנה וסעיף 4 בתצהיר). בעדותו בביהמ"ש אמר גבאי כי אינו יודע אם הממצא של מכון מבדק הוא נכון. ב"כ של גבאי טוען, כי דו"ח הבדיקה של מכון מבדק, כשלעצמו, הוא בגדר עדות שמיעה, ואינו קביל כראייה לאמיתות תוכנו, ללא עדות וחקירה נגדית של עורכו. ב"כ התובע מבקש לראות הודייה של גבאי בעובדה, שהרכב הורכב משני חלקים, בכך שאין כפירה מפורשת מצד גבאי בממצא של מבדק, ובכך שגבאי נמנע מלבדוק את הרכב בעצמו, למרות שהוזמן לעשות כן במכתבו אליו של ב"כ התובע. עוד טוען הוא, כי ב"כ של גבאי לא התנגד לצירוף דו"ח הבדיקה של מבדק, שהוא מסמך מהותי של התביעה, וגם בכך יש לראות הודאה מצד גבאי בתוכנו של אותו ממצא. אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבע, כי לא היתה הסכמה מצידו להגשתו של דו"ח הבדיקה של מבדק כראייה לאמיתות תוכנו, וכי על מנת להעמיד ראייה זו "בדרך המלך" היה על התובע להזמין לעדות את עורך הדו"ח. עם זאת, איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבע, כי התובע לא הוכיח במידה הדרושה, שהרכב מורכב משני חלקים, וכי משום כך יש לדחות את תביעתו. כידוע, מידת ההוכחה הדרושה היא על פי מאזן ההסתברויות. ראשית, התובע העיד, ממראה עיניו, כיצד הראו לו במכון מבדק - לא פעם כי אם פעמיים - את סימני הריתוך שמעידים על היותו של הרכב מחובר משני חלקים. שנית, השמאי הרפז, שהוא המומחה מטעם הנתבע, קבע בחוות דעתו באופן נחרץ, כי הממצא של זיפות תחתון לא מקורי, אשר נרשם בדו"ח הבדיקה של גבאי, הוא בגדר "עובדה המצביעה על חיתוך המרכב". עוד קבע כי "ציון הזיפות שאינו מקורי מורה על טיפול וודאי בתפרי המרכב" (ההדגשה שלי - י.ק.). גבאי אינו יכול, מחד, להסתמך על חוות דעת זו; ומאידך, לטעון שדבר חיתוך הרכב לא הוכח כלל. נכון שבעדותו בביהמ"ש נסוג השמאי הרפז מקביעה נחרצת זו שבחוות דעתו, אך מלכתחילה - גבאי הסתמך על חוות דעת זו כראייה שתומכת בכך, שהתובע היה צריך להסיק את דבר היותו של המרכב חתוך, מתוך הממצאים שפורטו בדו"ח הבדיקה של גבאי עצמו. גבאי אינו יכול, בעת ובעונה אחת, גם להסתמך על חוות דעת זו וגם לטעון שאין לדעת, אם אמנם המרכב היה חתוך. שלישית, וזה עיקר: גבאי עצמו אמר בעדותו, כי מצב הזיפות בתחתית הרכב מצביע על חשד ל"תפרים", וכי הוא אף אמר זאת לתובע. עוד העיד גבאי, כי אמר לתובע, "שיכול להיות שהרכב מחובר או מתוקן לרוחבו, ואי אפשר לדעת" (בעמ' 27 לפר'). בדברים אלה של גבאי יש משום הודייה בחשד הברור שהיה לו, כי מרכב הרכב חתוך. השמאי הרפז אישר בעדותו, כי ניתן היה להרים את השטיחים ברכב, כדי לראות אם סימני החיתוך נראים גם מפנים הרכב. בדרך זו ניתן היה לבדוק את החשד ל"תפרים", שהעלה גבאי, לנוכח מצב הזיפות של תחתית הרכב, אולם גבאי לא עשה כן, ובכך התרשל בעבודתו. ב"כ של גבאי טוען, בסעיף 17 של סיכומיו, כי בעל הרכב לא יסכים לפירוק השטיחים הבסיסיים של הרכב, אולם לטענה זו אין בסיס עובדתי בראיות. גבאי לא טען כלל, כי הציע לג' (בעליו של הרכב), או לתובע, לפרק את השטיחים, לנוכח החשד ל"תפרים" במרכב, וממילא לא הראה, כי מי מהם סרב לכך. מאידך, השמאי מטעם גבאי העיד, כי הדבר אפשרי. רביעית, גבאי נמנע במודע מלבדוק בעצמו את הטענה בדבר היות הרכב מורכב משני חלקים, למרות שב"כ התובע הציע לו לעשות כן, בטרם ימכור התובע את הרכב ובטרם ינקוט צעדים משפטיים, לנוכח גילוי ממצא זה. המסקנה מהראיות, לרבות אלה שמטעם גבאי עצמו, היא איפוא כי גבאי נהג לפחות בעצימת עיניים, לאורך כל הדרך: הוא חשד ב"תפרים" מתחת לזפת, ובכך שהמרכב מתוקן לרוחבו, אך נמנע מלבדוק חשד זה. גם אם אקבל את טענתו, כי לא היה מורשה לגרד, ולו במעט, את הזפת מתחתית הרכב - פעולה שלדברי התובע כן בוצעה במכון מבדק - עדיין עומדת עדותו של הרפז, המומחה מטעם גבאי, כי ניתן היה לבדוק את החשד לחיתוך המרכב על ידי הרמת השטיחים. גבאי התרשל ועצם את עיניו גם לגבי אפשרות זו. המשך עצימת העיניים מצד גבאי - בהתעלמותו מהזמנתו של ב"כ התובע לבדוק בעצמו את הרכב, לאחר שהובא לידיעתו הממצא של מבדק ודרישתו של התובע ממנו לפצותו בשל כך, שלא גילה לו ממצא זה בבדיקתו שלו. עדויותיהם של התובע ושל גבאי עצמו, בצירוף התנהלותו של גבאי, על דרך של עצימת עיניים כאמור לעיל, מצטברים לכדי ראיות מספיקות להוכחת היותו של המרכב חתוך ומורכב משני חלקים. 21. לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה כנגד גבאי. גבאי התרשל כלפי התובע בכך שלא גילה בבדיקתו, כי מרכב הרכב מורכב משני חלקים שחוברו בריתוך. לשיטתו של גבאי עצמו, היה לו לפחות חשד של ממש בכך, אך הוא נמנע מלגלות לתובע חשד זה ונמנע מלבדוק אותו באמצעים שעמדו לרשותו, או לפחות - להאיר את עיניו של התובע, כי יש לבדוק חשד זה. על כן, על גבאי לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו, כאשר נתגלה הדבר, בבואו למכור את הרכב. 22. אשר לתביעה כנגד ג': עילת התביעה היא, כי ג' ידע שמדובר ברכב מורכב משני חלקים, אך הסתיר זאת מהתובע. תביעה זו לא הוכחה: ג' (שלא היה מיוצג) העיד כי רכש את הרכב מקרוב משפחתו, במצבו כפי שמכר אותו לתובע, וכי החזיק ברכב כחצי שנה- שבעה חודשים, בטרם מכר אותו לתובע. לשאלה מי צבע את כל הרכב מחדש, השיב ג': "לא אני. קניתי אותו כך" (בעמ' 33 לפר'). עוד העיד, כי לא ידע על תאונה קשה שהרכב עבר. ג' טוען כי הוא מסר לתובע את כל שידע אודות הרכב, ואף העמידו לבדיקה על ידי התובע במכון לבדיקת רכב. התובע החליט לרכוש את הרכב, לאחר שקיבל את תוצאות הבדיקה ואת הסבריו של הבודק, מר גבאי, ועל כן אין לו כל עילה כנגד ג'. ב"כ התובע טוען כי ג' משקר, וכי יש לדחות את עדותו ולקבוע, שידע על מצבו האמיתי של הרכב. מתוך הראיות שלפני, אין בידי לקבל טענה זו. גירסתו של ג' לא הופרכה. התובע לא הראה - בין על פי הרשום ברישיון הרכב, או בראייה אחרת - כי ג' היה הבעלים הראשון של הרכב, וכי החזיק בו ברציפות מתחילת "חייו" ועד למכירתו לתובע. אם ג' רכש את הרכב באותו מצב שבו מכרו, והחזיק בו במשך התקופה שציין - אזי אין כל ראייה, כי ידע על תאונה או תאונות שהרכב עבר, וכי ידע על כך שהורכב משני חלקים. בנסיבות אלה, צודק ג' בטענתו, כי משלקח התובע את הרכב לבדיקה במכון המיועד לכך והחליט לאחר מכן לרכשו - אין בסיס לתביעתו כנגדו. לפיכך אני דוחה את התביעה כנגד ג'. 23. מכאן, לסכום הפיצוי: התובע השתמש ברכב במשך כשלוש וחצי שנים, ללא תקלה או בעיה, עד שהחליט למכרו, כשרכש רכב חדש. על כן אני סבורה כי הבסיס הנכון לפיצוי הוא ההפרש בין ערכו של הרכב בעת מכירתו על ידי התובע (בשנת 2002), לבין המחיר שהתובע הצליח להשיג עבור הרכב, תוך גילוי היותו מורכב משני חלקים. ערכו של הרכב במצב כשיר היה 24,000 ₪ (חוות דעת השמאי נוימן, בצירוף מחירון לוי יצחק), והתובע מכר אותו ב- 10,000 ₪ (זיכרון הדברים, נספח ז' לתצהיר התובע). ההפרש הוא, איפוא, 14,000 ₪, נכון למועד המכירה: 7.4.02. מרכיב נוסף בתביעה הוא הסכומים שהתובע שילם עבור שתי הבדיקות במכון של גבאי (הבדיקה משנת 1998, עם רכישת הרכב, והבדיקה משנת 2002, באמצעות לייזרוביץ). עוד שילם התובע 150 ₪ עבור הפקה מחדש של דו"ח הבדיקה משנת 1998. אף עבור הבדיקה במכון מבדק שילם התובע 350 ₪ (בגין הבדיקה השנייה במבדק לא חוייב התובע). סכומים אלה מסתכמים בסך 1200 ₪. סכום זה מגיע לתובע, לנוכח הכשל המהותי בבדיקתו של גבאי, שהוא אשר גרם לתובע לשאת בכל ההוצאות של הבדיקות הנוספות הללו. בבדיקתו הראשונה של גבאי לא קיבל התובע את השירות שעבורו שילם, ועל כן מגיע לו אף החזר הסכום של בדיקה זו. מרכיב נוסף הוא דמי ביטוח, שהתובע נאלץ לשלם עבור התקופה בת חודשיים, שבה לא הצליח למכור את הרכב, לאחר שהמכירה לעו"ד לשיצקי נכשלה בעקבות גילוי מצבו האמיתי של הרכב. סכום זה עומד על סך 1004 ₪ (על פי מסמך סוכנות הביטוח, נספח ח' לתצהיר התובע), אך בכתב התביעה נתבע בגין מרכיב זה סכום של 750 ₪ בלבד. אף סכום זה מגיע לתובע, שכן אלמלא התרשלותו של גבאי כלפיו, הוא היה מוכר את הרכב סמוך לרכישת רכבו החדש, ולא היה צריך לבטחו במשך חודשיים נוספים. בהתחשב בסמיכות הזמנים, ובכך שסכום הפיצוי הגדול קשור במכירת הרכב, אעמיד את סכומי הפיצוי הללו - בסך כולל של 15,950 ₪ - על פי מועד המכירה: 7.4.02. המרכיב האחרון בתביעה הוא פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש והטרדה המיותרת, שנגרמו לתובע בשל התרשלותו של גבאי כלפיו. אין ספק כי לו היה גבאי מגלה את דבר החיתוך במרכב הרכב, או לפחות מעמיד את התובע על כך, שיש לו חשד כזה - היה התובע פועל בהתאם לאותו מידע, ולא היה עומד אז במצב שבו הועמד, כאשר ביקש למכור את הרכב. התובע תאר בעדותו את המעמד המביש שנקלע אליו, כשקיבל את תוצאות הבדיקה במכון מבדק, בתשובה לשאלה שנשאל אודות הדברים שאמר לו הקונה, עו"ד לשיצקי: "איך אני לא מתבייש לרמות אותו, ורצה שאני אשלם עבור הבדיקה. הוא היה כעוס מאד, ולא עניין אותו שגם אני הופתעתי מתוצאת הבדיקה במבדק. הוא בא עם שיק בנקאי על מנת לרכוש הרכב" (בעמ' 8 לפר'). התובע הדגיש, בסעיף 19 לתצהירו, כי המעמד היה מביש במיוחד עבורו, בהיותו אותה עת מתמחה במשפטים, אשר חרד לשמו הטוב כאדם מהימן ואמין. אני סבורה כי אמנם מגיע לתובע פיצוי בגין עוגמת הנפש והטרדה שנגרמו לו, אך הסכום שנתבע נראה לי מופרז, ואני מעמידה אותו על סך 5000 ₪. 24. לאור האמור, אני מחייבת את הנתבע מס' 1 (מר גבאי) לשלם לתובע 15,950 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.4.02 ועד לתשלום בפועל. עוד מחייבת אני את הנתבע מס' 1 לשלם לתובע פיצוי בסך 5000 ₪, בגין עוגמת נפש וטרדה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע מס' 1 לתובע את הוצאות המשפט, לרבות שכר טרחתו של השמאי נוימן עבור חוות דעתו ועבור עדותו בביהמ"ש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל; וכן - שכ"ט עו"ד בסך 4000 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 25. לנוכח דחיית התביעה כנגד הנתבע מס' 2 (מר ג', שכאמור לא היה מיוצג), אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע זה הוצאות המשפט בסך 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. קניית רכברכב