החלטה לפני בקשה נוספת למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, לאחר שבהחלטתי מיום 3.2.2008 קבעתי כי הבקשה למינוי מומחה בתחום זה תידון לאחר קבלת חוות דעתו של פרופ' רכס, המומחה בתחום הנוירולוגי. 1. התובע עותר למינוי מומחה זה, לאור האמור בחוות דעתו של ד"ר זלוטוגורסקי אשר לבקשת פרופ' רכס, ערך לתובע מבחנים נוירו-פסיכולוגיים. בחוות דעתו, שצורפה כנספח לחוות דעתו של פרופ' רכס, כתב כי, לדעתו, התובע "יהיה זקוק להמשך טיפול נפשי בעתיד". הנתבעים מתנגדים לבקשה זו, הן מהטעם שאין ראשית ראיה לנכות בתחום זה והן מהטעם שאין תיעוד אותנטי ורציף על תלונות בתחום הנפשי. עוד מוסיפים הם, כי על אף שבפני פרופ' רכס עמדה חוות דעתו של ד"ר זלוטוגרסקי, הרי שלא המליץ על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. באשר לדברי ד"ר זלוטוגורסקי, הרי שהוא אינו מומחה מטעם בית המשפט, ולמעלה מכך - אף בחוות דעתו אין ציון לגבי תלונות ו/או מסמכים המעידים על קושי נפשי כלשהו. 2. ראשית אציין כי במרבית המקרים בהם נטענה טענת העדר הראיות על רצף טיפולי, כאשר ישנה ראשית ראיה לנכות הנטענת, נטתה הכף לטובת מינוי המומחה הרפואי (ראו: ת"א (שלום, תל-אביב) 24794/05 ארביב נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 14.8.2005), וההפניות שם בפסקאות 33-38). זאת ועוד, בבר"ע 1303/02 אורן (שורש) שלומית נ' אלבז שי (לא פורסם, 19.7.02), קיבלה כב' השופטת ה' גרסטל (כתוארה אז) בקשה למינוי מומחה רפואי למרות שעברו שבע שנים ממועד התאונה. על אף שבאותו המקרה לא היה תיעוד רציף של טיפולים בתחום המבוקש, הסתפקה השופטת בתיעוד על מספר רב של טיפולים מיד לאחר התאונה. 3. במקרה דנן, דבריו של ד"ר זלוטוגורסקי אינם עומדים בדד. בסיכום המחלה של התובע, במסגרת השיקום בבית לוינשטיין, מיום 20.8.2007, נכתב כי התובע "הופנה לטיפול פסיכולוגי במסגרת אשפוז יום נפגעי ראש" (שם, ע' 5) ובהמשך פורט מהלך הטיפול הפסיכולוגי. בסיכום החלק הנוגע לפן הפסיכולוגי הומלץ על המשך מעקב פסיכולוגי (שם, ע' 6). הערכה דומה ניתנה באבחון הנוירו-פסיכולוגי מחודש פברואר 2007 שנערך במסגרת אשפוז יום לנפגעי ראש. בסיכום הערכה זו הומלץ על "טיפול נפשי בהתמודדות הרגשית במידה ויבטא צורך בכך" (שם, ע' 6). בסיכום המחלה מיום 15.2.06, בעת שחרור התובע מהמחלקה לשיקום חולים לאחר חבלות מוחיות, הומלץ על תמיכה פסיכולוגית (שם, ע' 11). חשוב להדגיש כי הערכתו של ד"ר זלוטוגורסקי נומקה בכך שהתובע "נוטה לעשות מינימיזציה של המצב" (שם, ע' 3). הערכה זו עולה בקנה אחד עם הערכות קודמות, כדוגמת ההערכה בסיכום המחלה מיום 15.2.06, בה נכתב כי התובע "ממעט לבטא קשיים/מצוקות בעקבות פציעתו ונוקט בסגנון התמודדות אקטיבי (Doing)" (שם, ע' 6). 4. טענת הנתבעים לפיה יש לדחות בקשה זו מאחר שפרופ' רכס לא המליץ על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, הינה טכנית גרידא ואינה מתקבלת. פרופ' רכס אינו מומחה בתחום הנפשי, על כן התייחס בחוות דעתו אך לפן הנוירולוגי בחוות דעתו של ד"ר זלוטוגורסקי. בנוסף, על אף שד"ר זלוטוגורסקי אינו מומחה שמונה על ידי בית המשפט אין מניעה להסתמך על חוות דעתו, על מנת לבחון האם מתקיים התנאי של ראשית ראיה. על הגיונה של ההלכה בדבר הצורך רק בראשית ראיה על מנת למנות מומחה רפואי, עמד כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין ברע"א 9477/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עבאדין עלא, תק-על 2004(4), 2063, כדלקמן: "ככלל, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים עת קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216), שכן אי מינוי המומחה הרפואי על-ידי בית המשפט, עשויה לחסום בפני המשיב את הדרך להוכיח את נכותו." (שם, 2064). כאמור, בהינתן כי קיימת ראשית ראיה, ייטה בית המשפט למנות מומחה רפואי בתחום המבוקש, על מנת שלא לנעול את דלתות בית המשפט בפני הנפגע (כן ראו: רע"א 863/93 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' קמחי רחמים, פ"ד מז(4), 815, 818). 5. מן המקובץ עולה כי התובע נזקק בעבר לטיפול פסיכולוגי על מנת להתמודד עם תוצאות התאונה והוא יידרש להמשך טיפול או מעקב בתחום זה. התיעוד האמור הינו בגדר ראשית ראיה לנכות בתחום הפסיכיאטרי ומהווה גם תיעוד על מעקב ו/או טיפול רציף בתחום זה. לאור כך אני מקבל את הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, וממנה את פרופ' רימונה דורסט על מנת שתחווה את דעתה, האם כתוצאה מן התאונה נגרמה לתובע נכות בתחום הנדון. התחום הנפשינוירולוגיהפסיכיאטריהמומחהמינוי מומחהחוות דעת מומחהחוות דעת