מינוי מומחה גרפולוגי מטעם בית המשפט

החלטה 1. המבקשים בבש"א הנ"ל, עתרו למינוי מומחה גרפולוגי מטעם בית המשפט, וזאת על מנת לבסס את טענתם לפיה טופס הזמנת שרותי התיווך (להלן: "ההזמנה") החתומה על ידי הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") אשר צורפה כנספח א' לכתב התביעה "שופץ" עד כדי זיוף שכן לגירסת הנתבעת כל שהוסיפה בכתב ידה הם פרטי הזיהוי שלה וכן תאריך (כמפורט בסעיף 4 לתצהירה) וכי פרוט הנכסים המופיע בהזמנה הכתובים בכתב יד לא הופיעו על ההזמנה שעה שחתמה עליה. יתר על כן טענה הנתבעת כי החתימה המתיימרת להיות חתימתה בתחתית המסמך (לאחר רשימת הנכסים) הינה פרי זיוף. 2. במהלך הדיון בבקשה הסתבר כי אין בידי התובע הטופס המקורי של ההזמנה הנ"ל ובתגובה לכך הביע ב"כ הנתבעים הסתייגות מהסתמכות על עותק ההזמנה שצורף לכתב התביעה. בהחלטתי מיום 18.1.06 הוריתי לב"כ התובע לבסס בתצהיר את טענותיו לגבי העלמות המסמך המקורי כתנאי מוקדם לקבילות ראיה משנית. 3. התצהיר האמור הוגש לתמיכה "בהודעת התובע" לפיה יש להתיר בנסיבות העניין את הגשת העותק של ההזמנה (הודעת התובע מיום 20.1.05). ככללו של דבר טען התובע בתצהירו כי ההעתק הצילומי שצורף לכתב התביעה צולם מטופס ההזמנה המקורי סמוך להגשת התביעה, וכי רק לאחר שהנתבעים דרשו הצגת המסמך המקורי הסתבר לו כי המקור נתלש מהפנקס בו היה כרוך. 4. התובע טוען כי הגם שאין בידיו הוכחה חותכת לכך, חשדו מופנה כלפי גב' יפה קינסטלר כמי שתלשה והעלימה את טופס המקור; כנטען על ידי התובע, קינסטלר מיודדת עם הנתבעת וכי "סיימה את עבודתה אצל התובע ביום 30.5.04 בטונים צורמים". התובע עמד על גרסתו במהלך חקירתו (ישיבת יום 4.4.06). 5. הוכח בפני כי כבר ביום 2.12.03 הודיעו הנתבעים לתובע כי המסמך עליו נסמך התובע בדרישתו (שקדמה להגשת התביעה) הינו "משופץ ומפוברק" ואף דרשו לקבל את המסמך המקורי לבדיקה (נספח ג' לכתב התשובה של הנתבעים). לטעמי די היה בכך כדי להעמיד את התובע הן על עובדת כפירתם של הנתבעים בחזותו ובתוכנו של טופס ההזמנה והן על רצונם כי לבדוק את הטופס המקורי. 6. התובע העיד כי הפנקס המכיל את טופסי ההתחייבות המקוריים נשמר בארון מסמכים הנגיש לכל עובדי המשרד (סעיף 10 לתצהירו) ותמהני עד כמה נקט התובע ברמת הזהירות המתחייבת להקפיד על שמירתו של המסמך המקורי שעה שהיה מודע לטענות הנתבעים. 7. המחלוקת בין בעלי הדין הינה בקליפת אגוז האם ניתן להגיש את תצלום ההזמנה בבחינת כלל הראיה הטובה ביותר. ב"כ בעלי הדין ביקשו להיתלות באילנות גבוהים ובכלל זה פסה"ד ב-ע.א. 6205/98 אונגר נ. עופר (פד"י נה(5) 71 (להלן: "פרשת אונגר"). בפרשת אונגר עמד אמנם בית המשפט על הצורך בנקיטת אמת מידה מקילה לתנאי הקבילות של צילום מסמך, אך לגופו של עניין דחה את הבקשה להגיש עותק צילומי של שטר העברת מניות בשל חוזק הראיות שהובאו כנגד האוטנטיות שלו. במהלך ישיבת יום 4.4.06 הצעתי לבעלי הדין כי בית המשפט יזמן את הגב' קינסטלר למתן עדות בסוגיית העלמות המסמך. ב"כ הנתבעים נתן את הסכמתו על אתר בעוד שב"כ התובע הביע התנגדות לכך. (שם בעמ' 4). 8. במהלך ישיבת בית המשפט הוצג בפני טופס ההזמנה המצולם ונחה דעתי כי "מראה עיניים" גרידא מלמד לכאורה כי נוספו בו "ביני שיטין" (בסעיף 1) ללא כל חתימה בצידן. יתר על כן חתימתה של הנתבעת בסוף פרק התנאים הכלליים (ולמטה מסעיף 11) שונה לכאורה, ובאופן בולט מן החתימה המיוחסת לנתבעת ומופיעה בקצה המסמך. הנתבעת כזכור הודתה כי חתמה את החתימה הראשונה אך כפרה בחתימה השניה. 9. בנסיבות אלו סבורני כי צילום המסמך מעלה ספקות באשר לאוטנטיות שלו. הלכה פסוקה היא כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח כי החתימה על המסמך היא חתימתו של הנתבע (השוו: ע.א. 5293/90 בנק הפועלים נ. רחמים (מ"ז(3) 240 ולקט האסמכתאות שם). על יסוד כל המקובץ עד כאן אני פוסק כי לא ניתן להתיר בנסיבות דכאן את הצגת העותק הצילומי. 10. בנסיבות אלו שעה שאין בידי התובע את טופס ההזמנה המקורי - איני רואה מקום להעתר לבקשת הנתבעים למינוי מומחה וגרפולוגיה שכן ביסוד בקשה זו הובא תנאי לפיו על התובע להציג את טופס ההזמנה המקורי וזה כנטען לא קיים בידי התובע. התוצאה היא שבקשתו של התובע להציג כראיה מטעמו את צילום טופס ההזמנה נדחית אך אין בכך כדי לגרוע מזכותו להוכיח את תביעתו בכל דרך שימצא לנכון. גרפולוגיהמינוי מומחהמומחה מטעם בית המשפטמומחה