החלטה 1. זוהי בקשה לרשות ערעור של חברת הביטוח אישי ישיר בע"מ (להלן - המבקשת), על החלטותיו של כב' השופט רובין מיום 12.9.2006 ומיום 13.9.2006 בתיק אזרחי 10651/05. 2. התובע הגיש תביעה נגד המבקשת לתשלום פיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפלת"ד), לאחר שלטענתו נפגע בתאונת דרכים. הבקשה מתייחסת להחלטות של בית משפט השלום מיום 12.9.06 ומיום 13.9.2006: בהחלטה מיום 12.9.2006 החליט בית משפט קמא למנות מומחה פה ולסת ומומחה נוירולוג, כדי שיחוו דעתם באשר לנכותו הרפואית של התובע. בהחלטה מיום 13.9.2006 נקבעה זהותם של מומחים אלה. 3. המבקשת טוענת כי התובע לא צירף לכתב התביעה בקשה למינוי מומחים, טופס ויתור על סודיות רפואית ותצהיר בריאות, וכי גם בתצהיר שהגיש בשלב מאוחר יותר לא התייחס לאשפוזים ו/או לתאונות קודמות שעבר ומכאן - לטענתה - לא עמד בהוראות חוק הפלת"ד. המבקשת מוסיפה וטוענת כי, בנסיבות אלה, לא היתה לה אפשרות להתייחס כראוי לבקשתו של המשיב. לטענת המבקשת, מהמסמך הרפואי היחיד שהוגש עם כתב התביעה עולה כי אין כל קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין תאונת הדרכים מושא התביעה. המבקשת מוסיפה כי התובע לא צירף כל תיעוד רפואי לפיו נותרה לו נכות כלשהי בעקבות התאונה. לאור כל זאת טוענת המבקשת כי לא קיימת ולו ראשית ראיה לבעיותיו הרפואיות של התובע המחייבת מינוי מומחה רפואי. 4. המבקשת טוענת עוד כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו מאחר וכלל לא נדונה סוגיית החבות ולא נבחנה השאלה האם מדובר בתאונת דרכים אם לאו. 5. לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה על פניה וכי אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור, בלא צורך לקבל תגובה מאת התובע. הכלל הוא כי בתביעות על פי חוק הפלת"ד, הדרך להוכחת קיומה של נכות עקב תאונת הדרכים היא באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי אשר ממונה על ידי בית המשפט: "לפיכך, אי מינוי של מומחה רפואי על ידי בית המשפט יסגור בפני התובע את הדרך להוכחת כל עניין רפואי החשוב לתביעתו. אכן, בשל חשש זה והעוול העלול להגרם לתובע בעקבות סרוב למנות מומחה רפואי, נקבע בפסיקה שדי בראשית ראיה בדבר קיום נכות רפואית בתחום מסויים כדי להצדיק מינויו של מומחה רפואי באותו תחום (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216). אין צורך בראיה בדבר קיומה של נכות, כפי שסבר בית המשפט המחוזי. די בראשית ראיה". (רע"א 3497/98 - חנן רזין נ' המגן, חברה לבטוח בע"מ ואח' פ"ד נב(5), 136 ,עמ' 139-140). 6. במקרה שבפני, בחן בית משפט השלום בהחלטתו את תעודת סיכום המחלה שצורפה לכתב התביעה והתייחס לשאלה באילו עניינים קיימת ראשית ראיה לנכות ובאילו לא. כך, למשל, דחה בית המשפט את בקשתו של התובע למנות פסיכיאטר, אורטופד וקרדיולוג, אולם קבע כי קיימת ראשית ראיה המחייבת מינוי של מומחה בתחום הפה והלסת ומומחה נוירולוג. הבחינה שערך בית משפט קמא הינה עניינית ומבוססת מבחינה עובדתית ואין כל סיבה כי ערכאת הערעור תתערב בה (ראו ע"א 3601/96 עמית בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, טרם פורסם). 7. אין לקבל גם את טענת המבקשת לפיה שגה בית משפט קמא כאשר הורה על מינוי מומחים רפואיים בטרם דן בשאלת החבות. ערכאת הערעור אינה נוהגת ליטול לעצמה את יומנו של בית משפט קמא ולהתערב בסדרי הדיון בסוגיות המונחות לפניו, אלא במקרים הנדירים בהם מדובר בשינוי מצב לרעה של אחד מבעלי הדין שלא ניתן יהיה לתיקונו בהמשך (ראו בר"ע 836/05 שטרן חיים נ' סאסי קבלני עפר בניין וכבישים בע"מ). במקרה זה אין כל הצדקה להתערב בהחלטתו הדיונית של בית משפט קמא. 8. יש לדחות גם את טענת המבקשת בנוגע לחיובה בשכר טרחת המומחים הרפואיים. מדובר במימון ביניים, ואך ברור הוא כי אם בסופו של דבר יתברר שבקשתו של התובע למינוי מומחה רפואי היתה מיותרת, הוא זה שיישא בהוצאות הכרוכות במינוי המומחה הרפואי (ראו פרשת רזין לעיל). 9. לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה לרשות ערעור בלא לבקש תגובה ובלא צו להוצאות. סודיותסודיות רפואיתתצהיר בריאותכתב תביעהמסמכיםרפואה