פסק דין 1. המערער הוכר כנכה בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב]. במסגרת הליכים קודמים שהתקיימו בין הצדדים בע"א 2311/01, הם הגיעו להסדר פשרה, שלפיו "לפנים משורת הדין יאשר המשיב למערער, באופן חריג, החזר מימון שכר לימוד לקורס מקצועי אליו ירשם המערער, וזאת לצורך שיקומו המקצועי של המערער". 2. המערער נרשם לקורס מקצועי בלימודי מחשבים, במכללה שנקראה "אחד לאחד". הקורס מומן על-ידי המשיב והמערער החל בלימודיו. מכיוון שתכנית הלימודים הייתה מלאה ותפסה את מרבית שעות היום, נבצר מהמערער להתפרנס. על-כן אושר לו כחריג, כך לטענת המשיב, תגמול מחיה מחוסר פרנסה. דא-עקא, במהלך לימודיו נקלעה המכללה שאליה נרשם המערער ובה למד, למצב של חדלות פירעון ולימודיו הופסקו באמצע. בנסיבות אלו פנה המערער אל המשיב בבקשה לקבל מימון לקורס דומה במוסד אחר וכן להמשיך ולשלם לו את תגמול חוסר הפרנסה, עד להשלמת לימודיו. משבקשתו לא נענתה, הוגש הערעור אל הוועדה קמא. 3. הוועדה דחתה את הערעור, מכיוון שלא הוכחו להנחת דעתה התנאים אשר נקבעו על-ידי המשיב, בכדי "לשקול ולסייע" למערער במימון לימודים חלופיים: אישור שהמכללה נקלעה להליכי פירוק (פשטה את הרגל כלשון הצדדים) ואישור שהמערער פנה למכללה אחרת ללימודי מחשבים, הציג לפניה את המקצועות שאותם כבר למד במכללה הקודמת ובירר אצלה "באילו קורסים יאות בית הספר החדש להכיר ולזכות בהם את המערער ומהי תכנית הלימודים הנותרת אותה יצטרך המערער לעבור". 4. המערער מבקש מאתנו להתערב בהחלטת הוועדה קמא, ואילו המשיב עותר לקיימה, מכיוון שלא התקיימו התנאים הנ"ל, כמו גם טענתו שהתגמול שולם למערער לפנים משורת הדין, ועל-פי הקבוע בתקנות אין הוא יכול להינתן אלא פעם אחת בלבד. 5. במהלך הדיון בוועדה קמא צירף המערער פרוטוקול של הליך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר לטענתו מעיד על-כך כי המוסד שבו למד נקלע להליכי פירוק. למרות זאת, טענה זו לא התקבלה מכיוון שהפרוטוקול שצורף לא הניח את דעת הוועדה הואיל ולא פורטו בו שמות הצדדים, ולא ניתן להבין מתוכנו דבר. ואולם, במסגרת הליכי הערעור הגיש המערער תצהיר, שעליו הוא לא נחקר, ובו ציין כי סמוך לפני תום שנת הלימודים בית הספר הגיע למצב של "פשיטת רגל", ועל-כן נאסר על התלמידים להיכנס אל הכיתות ולהמשיך בלימודים. עוד הוסיף וציין בתצהירו, כי הוא נותר חסר פרנסה למרות מאמציו למצוא מקום עבודה. 6. העמדה, שלפיה הוועדה הנכבדה קמא קיבלה כמובן מאליו את התנאים שאותם העמיד המשיב, כתנאים המחייבים את המערער, אינה מקובלת עלינו. זכותו של המערער נובעת מהסדר הפשרה שאליו הגיעו הצדדים ופסק הדין שניתן מכוחו. אמנם, בהסדר הנ"ל צוין כי המשיב מסכים לתוכנו לפנים משורת הדין, ולכן באופן חריג הוא מאשר החזר מימון שכר לימוד לקורס מקצועי, ואולם משהוסכם הדבר, נובעת הזכות מכוח ההסכם ומפסק הדין אשר ניתן בעקבותיו. מכוח זכות זו על המשיב לממן את שכר הלימוד של המערער. אם האפשרות להשתתף בקורס מסוים נכשלה, שלא באשמת המערער ואף שלא עקב תרומה כלשהי מצדו, לא בנקל ניתן לומר כי זכותו הנ"ל פגה ועברה מן העולם. מכל מקום, על ועדת הערעורים היה ליתן דעתה גם לנושא זה ולא לקבל כמובן מאליו את התנאים שהוצבו על-ידי המשיב. 7. זאת ועוד, בנסיבות אלו נדרש היה גם לבחון את סבירות התנאים שאותם הציב המשיב, בדיקה שלמעשה לא התקיימה במסגרת הליכי הערעור. עם זאת, משבחנו אנו תנאים אלה מצאנו כי בעיקרון הם אינם חורגים ממתחם הסבירות, הגם שנוסחם מעט מחמיר ומכביד עם המערער. ואכן, יש ליתן את הדעת לטענתו של המערער, לפיה הוא אינו יכול לקבל אישור פורמאלי ממקום לימודים חדש, בדבר ההכרה בחלק מהקורסים שאותם השלים במסגרת הקודמת. בנסיבות אלו יכול המשיב להסתפק בקבלת תצהיר ערוך כדין, שבו המערער מאמת נתון זה. כך גם ניתן להסתפק בתצהיר של המערער באשר לסגירת המכללה, בטרם עלה בידו להשלים את לימודיו. עובדות אלו ניתנות לבדיקה בנקל, על-כן אין ולא הייתה מניעה מצד המשיב לבדוק את נכונותן. גם נושא התשלומים של תגמולי המחייה לא לובן כראוי במהלך הדיון ובהחלטת הוועדה קמא, ונראה כי אף לא הונחה לפניה תשתית מספיקה כדי ללבנו. בנסיבות אלו טעון עניין זה עיון ובחינה מחדש. ודוק: נקודת המוצא, שלפיה מדובר בתשלום חסד אינה מובנת מאליה, שכן לפי סעיף 6 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) הנ"ל זכאי נכה לתגמול של מחוסר פרנסה בהתמלא התנאים הנקובים בו והמפורטים בתקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה), תשי"ג-1953. 8. לנוכח האמור, הערעור מתקבל במובן זה, שהנושא מוחזר לבדיקה מחדש לפני המשיב (קצין התגמולים). המערער יאמת את טענותיו בתצהיר, הן באשר לסגירת מוסד הלימודים בטרם השלמת לימודיו, לרבות העובדה שגם כיום הוא איננו פועל (אם אכן כך), והן באשר לעמדת המוסד הספציפי שבו הוא מתכוון ללמוד, באשר להכרה בקורסים שאותם השלים במסגרת הקודמת, אם בכלל. לאחר כל זאת ייתן המשיב את החלטתו מחדש בכל הנוגע להמשך הלימודים ולמימונם. כמו-כן יתייחס המשיב מחדש לטענות המערער באשר לתגמול למחוסר פרנסה וייתן את החלטתו באשר לנושא זה - בין אם מכוח הדין ובין אם לפנים ממנו - זאת הן באשר לתקופת הלימודים העתידית והן באשר לתקופת הביניים שבין שני הקורסים. נימוקי החלטת המשיב יימסרו לידי המערער. 9. מובן, כי אם החלטת המשיב לא תניח את דעת המערער, יוכל הלה לפנות בערעור מחדש לפני הוועדה קמא ולהתייחס קונקרטית לנימוקי המשיב שאותם הוא מבקש לתקוף. 10. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. השכלה גבוההצבאנכותנכי צה"לשכר לימודצה"למימון