החלטה 1. בפניי בקשה מטעם הנתבעים למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום הפסיכיאטריה (בש"א 151227/07). התובע בתיק זה, יליד שנת 1985, הגיש תביעה בגין נזקי גוף, שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה לו ביום 25.6.2002. בהחלטה מיום 30.9.2003 מינה בית המשפט (כבוד השופטת - כתוארה אז - זהבה אגי) את דר' בלומנזון כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה של הילד (להלן: "המומחית"). בחוות דעתה מיום 18.4.2005 קבעה המומחית כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 15% בגין התאונה. המומחית נחקרה על חוות דעתה. 2. בבקשה שבפניי עותרים הנתבעים בבקשה למינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה, וזאת לאור טענתם כי המומחית, בעת שקבעה את מסקנותיה, לא התייחסה לעברו הרפואי של התובע ולהשפעתו על מצבו בעת כתיבת חוות הדעת. הנתבעים מצביעים על כך שהמומחית לא הייתה מודעת לכך שהתובע סבל ממחלת הנוירופיברומטוזיס. עוד טוענים הנתבעים, כי על אף שהמומחית הייתה מודעת לכך שלתובע היו בעיות קוגנטיביות לפני התאונה לא נתנה הסבר לגורם בתאונה שהחמיר את הבעיה בתחום זה. הנתבעים מוסיפים וטוענים, בין היתר, כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך שהנכות הצמיתה נקבעה ע"י המומחית בטרם הושלם הטיפול בתובע ובטרם הגיע לבגרותו. במצב דברים זה, טוענים הנתבעים, כי יש מקום למינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט וזאת כדי להסיר את הספקות שהועלו. התובע מתנגד לבקשה. 3. אמנם, "הלכה מושרשת היא, כי בית המשפט אינו מחויב לאמץ כ"כזה ראה וקדש" את המלצותיו של המומחה הרפואי. ההכרעה הסופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כמו גם בשאלות הרפואיות, שמורה לבית המשפט והוא אינו יכול להתנער מחובה זו. כפי שכבר נאמר, עוד לפני חוק הפיצויים: 'בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות, שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אינו חייב בית המשפט לפסוק על-פי חוות-הדעת של המומחה' (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(2) 164, 168). אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם); וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך (לא פורסם) פיסקה 5... העובדה שמומחה רפואי נתמנה מכוח סעיף 6א לחוק הפיצויים, אינה הופכת אותו לחסין מביקורת. בידי בית המשפט נתונה הסמכות לפסוק גם בניגוד לקביעת המומחה, שעה שמכלול הראיות, הכולל בחובו גם מסמכים רפואיים בנוגע לסוגיה שבמחלוקת, מצביע על מסקנה שונה מזו אליה הגיע המומחה" (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005 (4), 1724 (2005)). עוד נקבע, כי מינוי מומחה נוסף או פסילת חוות דעת מומחה תעשה מקום בו תחושתו של השופט היא שאין באפשרותו להגיע לחקר האמת על סמך חוות דעת המומחה שפסילתו מתבקשת רע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ, פ"ד נ"ו(5)774. זאת ועוד, "...כאשר מתעוררים ספקות מהותיים בדבר נכונות חוות הדעת של המומחה הממונה, למשל במהלך חקירתו הנגדית, או משנתברר כי אין בה בסיס ראוי להערכת המצב הרפואי, עשוי הדבר להביא את בית המשפט לכלל החלטה למנות מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט, באותו תחום... עם זאת, גם את סמכותו למנות מומחה נוסף יפעיל בית המשפט בזהירות ולא כדבר שבשגרה." (א. ריבלין "תאונת הדרכים - סדר דין וחישוב הפיצויים" הוצאת גדין (מהדורה חדשה ומעודכנת) בעמ' 584; ראו גם רע"א 8000/04 רשות הנמלים והרכבות נ' גמליאלי, דינים עליון, כרך סט, 780). 4. במקרה שבפנינו, לא נתבקשה פסילה של המומחית. הנתבעים מציינים בבקשתם מספר סוגיות אשר לא הובהרו כראוי לטענתם. המומחית זומנה כאמור לחקירה נגדית על חוות דעתה ביום 14.12.2006. במהלך החקירה התברר, כי המומחית אכן לא הייתה ערה לכך שהתובע סבל מנוירופיברומטוזיס בעבר. כשנשאלה האם יש בכך כדי להשפיע על חוות דעתה השיבה: "זה נורא מוזר שזה משהו מאוד חמור ולא בא לידי ביטוי בדברים אחרים. אני פיספסתי את זה. זה לא הגיע אליי". (עמ' 11 לפרוטוקול). הנתבעים טוענים עוד, כי לא ניתן הסבר ברור לגורם בתאונה שהחמיר את הבעיה בתחום הקוגנטיבי. אין חולק כי המומחית הייתה מודעת לכך שהתובע סבל מבעיה קוגנטיבית עוד קודם לתאונה. המומחית הבהירה כי הנכות מתחלקת באופן שווה בין ההפרעה הדיכאונית החוזרת לבין ההפרעה הקוגנטיבית בשל פגיעת הראש (פרוטוקול עמ' 8). בהמשך מציינת המומחית כי זעזוע המח הוא שפגע בכישוריו הקוגנטיביים של התובע (פרוטוקול עמ' 10). באשר לטענה כי התובע נבדק בטרם הושלם הטיפול הרפואי בו וכי היה על המומחית לקבוע נכות זמנית בלבד בשלב זה, הרי שמן החומר הרפואי עולה, כי הטיפול אצל דר' ורדי הסתיים ביום 25.11.2003 בעוד שחוות הדעת נתנה ביום 18.4.2005. המומחית אישרה בחקירתה, כי כאשר מדובר בבני נוער הסובלים מאפיזודות דיכאוניות הסיכוי לחזרה על הדיכאון בהמשך עומד על כ-50-60%, אולם ציינה כי בהיות התובע בן 19 בעת הבדיקה לא מצאה מקום להמליץ על בדיקה נוספת בעתיד (עמ' 8, 12 לפרוטוקול). כשנשאלה האם היה מקום להעניק לתובע נכות זמנית ולבדוק אותו בשנית כשהוא בוגר השיבה: "יש סבירות גבוהה שמגיב כפי שהוא מגיב למצבי לחץ יגיב כך גם בעתיד ולא נתתי לו אחוזים גבוהים". (פרוטוקול, עמ' 11). 5. מן המקובץ עולה, כי למרבית הסוגיות ניתן מענה ברור במסגרת חקירתה של המומחית. רוב רובן של טענות הנתבעים מקומם בסיכומים. הסוגיה היחידה שנותרה ללא מענה מספק הינה עברו הרפואי של התובע, אשר נסתר מעיניה של המומחית. בעניין זה בלבד אבקש מהמומחית לערוך השלמה לחוות דעתה, שתוגש תוך 45 יום. בכפוף לכך, הבקשה נדחית. רפואהמומחה רפואי מטעם בית משפטמומחה רפואימומחה מטעם בית המשפטעבר רפואימומחה