החלטה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי שהבקשה אינה מצריכה תשובה. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת א' לוי) בת"א 35633/05 המאוחד עם ת"א 19217/06 מיום 21.09.06, בה הורה בית המשפט על מינוי מומחים רפואיים נוספים בתחום האורטופדיה והפסיכיאטריה. הרקע לבקשה שבפני הוא כדלקמן: המשיבה נפגעה בתאונת דרכים ואובחנה חבלה מסוג "צליפת שוט". במסגרת תביעתה, עתרה המשיבה למינוי מומחים רפואיים בתחומים שונים. בית המשפט מינה את פרופ' שקד כמומחה בתחום הנוירולוגיה. בחוות דעתו מתאריך 10.09.06 קובע פרופ' שקד: "כתוצאה מהתאונה בה נחבלה בראש ובצוואר בצורה קלה יחסית עם ממצאים ראשוניים מועטים במיון ביה"ח, התפתחה אצלה תסמונת בתר-חבלתית מגוונת הכוללת עיקר כאבי צוואר וראש, סחרחורת, חוסר יציבות ותלונות המתאימות לתגובה נפשית שלאחר חבלה. קיימת תגובה סובייקטיבית חריגה לתאונה, עם אלמנטים של הגזמה מסויימת. את נכותה הנוירולוגית בגין תוצאות חבלה זו הנני מעריך בשיעור על 15% לצמיתות מותאם לסעיף 34ב' של המוסד לביטוח לאומי וזו כוללת למעשה את כל נכותה. אין מקום למינוי מומחים נוספים בתחום האורטופדיה, א.א.ג. ופסיכיאטריה כי מדובר בתסמונת אחת הנובעת מחבלה אחת והנכות הזו משקפת את כלל נכותה". בתאריך 21.09.06 התקיים דיון, במסגרתו חזר ב"כ המבקשת וביקש כי ימונו מומחים רפואיים נוספים בתחומים אורטופדיה, פסיכיאטריה ו- א.א.ג., תוך שהוא מדגיש כי מאז אירוע התאונה מטופלת המבקשת ברציפות בפיזיותרפיה ובפסיכותרפיה. ב"כ המבקשת אף טען כי גישת הפסיקה בכגון דא היא מקלה, ובמיוחד כך, שעה שלמבקשת נקבעו אחוזי נכות, שניתן יהיה לקזז את שכר המומחים מפיצוי שיפסק, אם יסתבר כי לא היה צורך במינוי. המשיבה התנגדה לבקשה בהסתמך על האמור בחוות דעתו של פרופ' שקד, ולטענה שניתן יהיה להיפרע מהמבקשת, השיבה כי מדובר בטיעון לא רלוונטי. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים החליט בית המשפט קמא למנות מומחים רפואיים נוספים בתחום האורטופדיה והפסיכיאטריה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. לטענת המבקשת, לא היה מקום להורות על מינוי מומחים רפואיים נוספים בתחום האורטופדיה והפסיכיאטריה. המבקשת סבורה כי שגה בית המשפט קמא בכך שסמך החלטתו על רצף טיפולי. לשיטת המבקשת, בשלב דיוני זה המחלוקת אינה בשאלה אם יש ראשית ראיה לקיומה של נכות, או בשאלה אם יש לאפשר למשיבה להוכיח עניינים שברפואה, שכן בחוות דעתו של פרופ' שקד נקבעה נכות, וניתן ביטוי לכל אחת מהתלונות והתסמונות עליהן הלינה המשיבה. המבקשת סבורה כי המומחים הנוספים שמונו עשויים רק לקבוע נכות בשיעור שונה בגין אותה הפגיעה, והדין אינו מצדיק מינוי מומחים נוספים מטעם זה בלבד. המבקשת מתריעה כי במקרה הטוב תהיה חפיפה בין חוות דעתם של המומחים, ובמקרה הסבוך תהיה מחלוקת או סתירה בין חוות הדעת. המבקשת מטעימה כי לא נטען, ואף לא נקבע על ידי בית המשפט קמא, כי המומחה חרג מסמכותו. מכל מקום, סבורה המבקשת כי המומחה פעל במסגרת סמכותו, שכן במסגרת סעיף 34ב לתקנות המל"ל רשאי היה לחוות דעתו בנושאים קרובים. לגרסת המבקשת, ההלכה שצריכה היתה להנחות את בית המשפט היא שלא בנקל ימונה מומחה רפואי נוסף, ומשלא נפל פגם בחוות דעתו של פרופ' שקד, הרי שלא היה מקום להורות על מינוי מומחים רפואיים נוספים. דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100; רע"א 1315/07 פרופ' דב פלדברג ואח' נ' נחמיאס ואח', טרם פורסם). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור. אמנם המלצתו של פרופ' שקד שלא למנות מומחים רפואיים נוספים אינה משתמעת לשתי פנים, אך יש לזכור כי "בית המשפט חייב להשאיר בידיו בכל מקרה את ההחלטה הסופית, אם למנות מומחה בשטח רפואי מסוים, ואל לו להתנער מאחריותו זו כליל, גם כאשר הוא מפנה שאלה בעניין, כאמור, למומחה שכבר מונה" (ראו: א' ריבלין, תאונת הדרכים-סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית (1999), בעמ' 559). מהחלטת בית המשפט קמא עולה כי נתן דעתו להמלצתו של פרופ' שקד, אך בחר למנות מומחים רפואיים נוספים בתחום האורטופדיה והפסיכיאטריה, וזאת לנוכח הרצף הטיפולי שהציגה המשיבה בתחומי רפואה אלה. לא למותר לציין, כי בית המשפט לא הורה על מינוי מומחה בתחום ה- א.א.ג., וזאת על אף שבא כוחה עתר למינוי מומחה בתחום זה לנוכח תלונותיה בדבר סחרחורות. לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא בעניין זה. יש לזכור, כי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, מונע הגשת חוות דעת "פרטיות". אשר על כן, אי מינוי מומחה מהווה סוף פסוק בכל הנוגע לראש הנזק הנטען. מנגד, הנזק הטמון במינויו של מומחה "מיותר" מסתכם בהוצאות. במקרה זה לא מתעורר חשש כי המבקשת לא תוכל להיפרע מהמשיבה, ככל שיתעורר הצורך לעשות כן, מאחר שלמשיבה כבר נפסקו אחוזי נכות, ובית המשפט הבהיר כי למבקשת עומדת הזכות לעתור לקיזוז שכר טרחת המומחים. לא נעלמה מעיני טענת המבקשת כי המשיבה כבר הוכיחה את מצבה הרפואי וכי הדברים מצאו את ביטויים בחוות דעתו של פרופ' שקד, ולפיכך, לשיטתה, הגשת חוות דעת נוספות לא יקדמו את בירור המחלוקת אלא יסבכו את ההליך. ברם, בשלב מקדמי זה אין לבית המשפט כלים לקבל טענה זו במלואה, ואם סבר בית המשפט קמא כי לצורך בירור הנושא דרושות לו חוות דעת נוספות, הרי שאין כל יסוד להתערבותו של בית משפט זה בהחלטתו. כאמור, "ההחלטה שלא למנות מומחה יש בה כדי לסגור את הדרך בפני התובע להוכיח שנותר עם מום או נכות באותו תחום והיא תעמוד לביקורת קפדנית של בית המשפט לערעורים. לעומת זאת, לא ימהר בית המשפט לערעורים להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה להיעתר לבקשת התובע ולמנות מומחה רפואי" (א' ריבלין, שם, בעמ' 560). הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות. נכותתאונת דרכיםצליפת שוט (תאונת דרכים)