החלטה מונחת בפניי בקשה להורות על החלפת המומחה שמונה על ידי בית המשפט וכן לאסור על המשיב המצאתם של מסמכים, לידי המומחה, שיש בהם אבחנות ומסקנות רפואיות. ראשית, אקדים ואומר כי הבקשה הוגשה טרם התקבל מכתבו של המומחה, ד"ר עמיקם טל. ממכתבו מיום 16.1.2006 שצורף לתגובת המשיב עולה כי לאור החלטתי על עיכוב הבדיקה, החזיר המומחה את המסמכים שהועברו אליו חזרה לידי ב"כ המשיב מבלי שקרא אותם. משכך, אני דוחה הבקשה לפסילתו והחלטתי מיום 12.12.2005 באשר למינויו נשארת בעינה. לעניין הבקשה לאסור הבאת המסמכים שבמחלוקת לעיונו של המומחה, טענה ב"כ המשיב כי מאחר ומדובר במסמכים המצביעים על הטיפול שעבר שולחה במסגרת הצבא, יש להתיר לו להמציאם. ב"כ המבקשת מתנגד להעברתם של ארבעה עשר מסמכים שניתנו למשיב מגופים אחדים במועדים שונים. חלקם הארי של המסמכים ניתנו על ידי פסיכולוגית מגף פסיכולוגיה שקיימה עם המשיב מספר מפגשים טיפוליים במסגרת שירותו הצבאי. כמו כן הוצגו מסמכים מאת ד"ר אפשטיין, מומחית בתחום הפסיכיאטרי ופסיכולוגית , המעידים על ארבעה טיפולים שניתנו למשיב במסגרת פרטית ותיעוד נוסף מאת הרופאה הנ"ל המעיד על טיפול תרופתי שהומלץ. בנוסף הוצגה הפניה לרופא מומחה בתחום הפסיכיאטרי שניתנה למשיב במסגרת שירותו הצבאי ותשובתו של הרופא המומחה. לא מצאתי יסוד לטענת ב"כ המבקשת כי המסמכים שניתנו במסגרת טיפולו בגף פסיכולוגיה בחיל בו שירת המשיב אינם מזוהים, וכי החתומה עליהם איננה רופאה ולא ידוע מה תפקידה. ראשית, אקדים ואומר כי מי שחתומה על מסמכים אלו הינה הפסיכולוגית שטיפלה במשיב ואין נפקא מינה לכך שאינה רופאה. המטפלת הינה כאמור פסיכולוגית בגף פסיכולוגיה, אשר טיפלה במשיב מתוקף תפקידה, בהיותו חייל בשירות סדיר. עיון במסמכים מלמד כי מדובר בשיחות טיפוליות שהתקיימו בין המשיב לבין הפסיכולוגית, בהם הוא גולל בפניה את תחושותיו לאור התאונה נשוא הדיון ולאור ההליך הפלילי שהתנהל נגדו באותם ימים. אותם מסמכים נרשמו בידי אותה מטפלת, עובדה שיש בה כדי לחזק את המסקנה כי מדובר בטיפול עקבי ולא בתיעוד "מוזמן" לצורך התביעה. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת שטרסברג כהן ברע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור פ"ד מט (4) 865, בציינה כי טיפול נפשי הניתן על ידי פסיכולוג יבוא בגדר "טיפול רפואי" אף שהפסיכולוג אינו רופא, ובלשונה: "אין לערוך רשימה סגורה של טיפולים המהווים "טיפול רפואי". לא כל טיפול שהנפגע בוחר לקבל, ייחשב ככזה. ולא כל מסמך גם אם נערך על ידי רופא וגם אם נערך לצורך טיפול רפואי, מצדיק מינוי מומחה רפואי. על אלה יחליט בית המשפט בכל מקרה על פי נסיבותיו. פגיעה נפשית של אדם יכול ותקנה לו נכות ויכול שלא; יכול שתצריך טיפול פסיכולוגי כדי לרפא אותו נפשית ויכול שלא; יש והתאונה הסבה לנפגע סבל ובעיות נפשיות שדי לפצות בגינן בפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני ויש והפגיעה קשה ומשמעותית ומצדיקה יותר מכך. מגוון הטיפולים הרפואיים הולך ומשתנה עם התפתחות הרפואה ומתפרס לתחומים שונים. יכול וטיפולים שלא נחשבו בעבר רפואיים, יחשבו ככאלה. לא כל טיפול הניתן לנפגע הוא טיפול רפואי. יתכנו טיפולים שונים ומשונים שהנפגע יראה בהם טיפול רפואי ובית המשפט לא יראהו ככזה. טיפול נפשי הניתן על ידי פסיכולוג יבוא בגדר 'טיפול רפואי' אף שהפסיכולוג איננו רופא. הפסיכולוגיה מוכרת כמדע הנפש ובמסגרתה ניתן להגיש עזרה טיפולית בתחום הנפש" המסמכים שניתנו על ידי ד"ר אפשטין אף הם אינם בבחינת מסמכים אסורים שאין להציגם בפני המומחה. מדובר בסיכום פגישות טיפוליות שקיימה המומחית עם המשיב, תיאור התלונות שנשמעו מפיו והטיפול התרופתי שהומלץ לו. לדעתי מסמכים אלה באים בגדרה של תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986. לשאר המסמכים להם מתנגד ב"כ המבקשת, בחרתי להתייחס בצוותא חדא. מדובר במסמכים שניתנו למשיב במהלך הטיפול שקיבל במסגרת שירותו הצבאי. כך הוא מכתב ההפניה שקיבל ממרפאה צבאית לטיפול אצל פסיכיאטר, טופס מילוי פרטים אישיים בגף פסיכולוגיה, סיכום ראיון אישי שעבר המשיב בגף בו שירת, וטופס אותו מילא לצורך קבלת עזרה נפשית במסגרת הצבאית בה שרת. תקנה 8(א) לתקנות הפיצויים מורה כי המסמכים שיוצגו למומחה הנם כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לנפגע ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יוגשו למומחה חוות דעת רפואית. ההלכה מורה כי המסמכים יכללו מידע מכלי ראשון אודות הטיפול הרפואי בנפגע בעקבות הפגיעה, להבדיל מפרשנות ומסקנות של רופא אחר או של אדם אחר, שאינם בגדר מידע כזה ואינם מכלי ראשון ( רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח נ' דלל, פ"ד נ (4) 533). ככל שמדובר במסמכים המעידים על טיפולים פסיכולוגיים גילתה הפסיקה גישה ליברלית יותר מיתר תחומי הרפואה. כב' השופט אור קבע ברע"א 5118/93 אהרון נ' גלר (לא פורסם) את הדברים הבאים: "מתן חוות דעת בשטח הפסיכיאטרי דורש, בדרך כלל, קבלת אינפורמציה על התנהגות וקשיים של הנבדק בתקופה מאז הפגיעה ולפעמים אף מתאריך קודם, עד למתן חוות הדעת. קבלתה של אינפורמציה על כך מפי הנפגע לבודק לא די בה. טבעי וסביר, על כן, שהמומחה הרפואי יהיה מעוניין באינפורמציה כאמור ממקורות אחרים. שונה הדבר ממקרה של בדיקה במרבית שטחי הרפואה האחרים, שם המסמכים הרפואיים על תולדות הפגיעה בעבר בצירוף בדיקות של המומחה הרפואי, יספיקו כדי לאפשר חוות דעת רפואית על מצב הנבדק. לפיכך הצורך בקבלת אינפורמציה מאחרים... הוא חיוני לשם מתן חוות הדעת..." הדברים אף יפים לענייננו. מדובר בבחור צעיר שהיה מעורב בתאונת דרכים במהלכה קיפח הולך רגל חייו. במועד התאונה היה המשיב כבן 18 שנים ובעקבות גיוסו לצבא קיבל טיפולים פסיכולוגיים והפניה לבדיקה פסיכיאטרית. התיעוד שהוצג בפניי, כמו גם נסיבותיו האישיות וגילו הצעיר של המשיב הובילוני למסקנה כי יש למנות מומחה רפואי בתחום הנפשי. הואיל ומדובר בתיעוד שנעשה במסגרת הטיפול הרפואי שניתן למשיב במסגרת שירותו הצבאי ומאחר ויתר המסמכים מעם ד"ר אפשטיין, אשר ניתנו במסגרת טיפול פרטי, אינם בבחינת חוות דעת, אני דוחה את הבקשה. התוצאה היא שאני מתיר למשיב להעביר את כלל המסמכים לעיונו של המומחה מטעם בית המשפט. מומחהרפואהמומחה רפואי מטעם בית משפטמומחה רפואימומחה מטעם בית המשפט