החלטה 1. כב' סגן הנשיא, השופט אברהם יעקב (כתוארו דאז) הורה בהחלטתו מיום 8.9.05 כי ימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי - כך אחר עיון בבקשה למינוי מומחה שנתן התובע ובתגובת הנתבעת. 2. הנתבעת, שכפרה בחבותה באשר לתאונה נשוא התביעה, וטענה כי על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה אין התובע זכאי כלל לפיצוי בגין סוג הנזק הנפשי לו הוא טוען, ומתוך התנגדותה בשל כך לבקשה למינוי מומחה - הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של כב' השופט אברהם יעקב, וזו נתקבלה בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בבר"ע 700/05 (כב' השופט אלון יוסף) - מתוך שההחלטה למנות המומחה - ניתנה מבלי שנקבע דיון במעמד הצדדים, ולפי שהתנגדות הנתבעת הצדיקה ודרשה קיום דיון כזה. 3. בהמשך להחלטת בית המשפט המחוזי קבעתי דיון בפניי ובו השלימו ב"כ בעלי הדין טיעוניהם גבי בקשת התובע למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי. 4. אחר עיון ושיקול טענות ב"כ בעלי הדין, כמו גם שיקול ההלכה שנקבעה - אני מוצאת אכן לקבל התנגדות הנתבעת ולדחות בקשת התובע. 5. התובע טען כי הנזקים הנפשיים שנגרמו לו, כפי שיטתו, הם נזקים ישירים שנגרמו בגין התאונה, דהיינו - פגיעתו ישירה, ומכאן שטענת הנתבעת כי הלכת אלסוחה הידועה חלה בעיניינו - אינה נכונה. הנתבעת לעומת זאת טענה כי התובע הטוען לנזק נפשי בעקבות מות אחד הנוסעים ברכב בו נהג, אינו עונה על הקריטריונים שנקבעו בהלכת אלסוחה, דהיינו - אין הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה, הפגיעה הנפשית שנגרמה לו לטענתו אינה מגיעה לידי מחלת נפש, כך גם מתוך הקירבה במקום ובזמן. ב"כ הנתבעת הפנתה לפרשנות שניתנה להילכת אלסוחה שנעשתה על דרך הצמצום. 6. עיון בכתב התביעה מעלה כי טענת התובע היא כי בנוסף לפגיעה שנפגע בכתפו הימנית - סבל וסובל הוא עד היום בעקבות התאונה מנזקים פסיכולוגיים קשים ביותר, אחר שחזה בחברו הטוב, שהיה לו כאח וגדל יחד עימו - נפטר לנגד עיניו, ובנוסף חזה בשני הנוסעים הנוספים שהיו אף הם חבריו הטובים - פצועים קשה. התובע ממשיך וטוען כי אחר התאונה לא העז להתקשר למשפחת חברו הטוב שנפטר כתוצאה מהתאונה, מתוך מצבו הקשה, ומתוך הרגשת חוסר האונים אותה חש אותה עת, ומתוך כך התקשר לאחיו על מנת שזה יטפל בהזעקת גורמי הצלה. טוען התובע כי אירועים אלה הותירו אצלו צלקת קשה ביותר ונזקים פסיכולוגים בלתי יתוארו, והוא אובחן כמי שסובל מפוסטטראומה, וטופל במרפאה לבריאות הנפש. אין חולקין, מתוך המסמוך הרפואי שצורף כי, לא נמצאה בתובע מחלת נפש. דהיינו - התובע אינו טוען לפגיעה שסבל הוא עצמו בתאונה אלא לנזק נפשי שסבל עקב התרשמות ישירה מהפגיעה שנפגעו חבריו (לא קרובי משפחתו, אם כי התובע טוען שהחבר שנהרג היה כקרוב משפחה לו, וברי כי תחושתו זו בלבד אינה המבחן הנכון והראוי). 7. פתרון המחלוקת בין בעלי הדין באה בהלכה שנקבעה בע"א 3789/95 הסנה חב' ישראלית לביטוח בע"מ נ. קסאם חטיב ואח', פ"ד מ"ט (5) בעמ' 651 - שם נדון מקרה של תאונת דרכים ובה תבעו בעל ובנות אשר נכחו בתאונה בשל נזק נפשי שנגרם להם כתוצאה מפטירת האישה והאם, ונקבע מפי כב' השופט ת. אור כלהלן: - "המחלוקת היא בשאלה אחת האם אדם שנפגע פיזית בתאונה, ובנוסף נגרם לו נזק נפשי עקב זאת שחזה במותו של קרוב משפחתו באותה תאונה, זכאי לפיצוי על נזקו הנפשי כאמור רק אם מתקיימים התנאים הנזכרים בהלכת אלסוחה כגרסת המערערת. או שמא, כטענת המשיבים, די בכך שהוא נפגע בתאונה כדי שיהיה זכאי לפיצוי בגין הנזק הנפשי כאמור, אפילו אין הוא עומד בתנאי הלכת אלסוחה...." (שם בעמ' 653). ועונה בית המשפט כי : - "דעתי היא שיש להכיל את הלכת אלסוחה בעניינו. הלכה זו קבעה את התנאים המצטברים אשר בהתקיימם תוכר תביעתו של קרוב משפחה שנפגע בתאונה על נזק נפשי שנגרם לו... התוצאה אינה צריכה להיות שונה גם אם המשיבים עצמם נפגעו בתאונה.... אין בעובדה שהם עצמם נפגעו בתאונה - ובגין נזקים אלה הם זכאים לפיצוי לשנות מהתוצאה ככל שהיא נוגעת לנזקים הנפשיים עקב היותם עדי ראיה לפגיעה הקשה שנפגעה המנוחה בתאונה. משהוברר שנזקם הנפשי עקב כך אינו עומד בתנאי הלכת אלסוחה תביעתם בגין נזק זה דינה להידחות...." (שם בעמ' 654 עד עמ' 655). וראה עוד בספרו של כב' הש' א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחשוב הפיצויים, מהדורה שלישית, בפרק הדן בנזק נפשי (החל מעמ' 282. מכאן שצריך שיתקיימו בתובע התנאים המצטברים שבהלכת אלסוחה, ומתוך שאלה אינם מתקיימים בו - שהרי אין המדובר בקרוב משפחה, גם לא מדובר בנזק נפשי מהותי (וכפי שנקבע דרוש שתגרם מחלת נפש - פסיכוזיס, או שהנזק הנפשי הוא ברור וקשה - נוירוזיס). וראה עוד לכאן בפסק דינו של כב' השופט יעקב וגנר, בת.א 24987/97 (בית משפט השלום בחיפה ) אורן קיסרי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, מיום 30.11.01 - שם נדון עניין דומה לענייננו. נכון הוא כי בפסק דין הנ"ל נקבע מה שנקבע אחר שמונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי שקבע מצבו הנפשי של התובע, ונקבע כי כך ראוי לעשות,אך בעניינו של התובע כאן לא מצאתי להקדים ולמנות ואחר כך להורות כי לא היה מקום למינוי - גם מתוך ההלכה, גם מתוך שמלכתחילה ועוד קודם שיקבע המצב הנפשי - לא עונה התובע על המבחנים שנקבעו מאחר ואין מדובר במישהו קרוב משפחה, וכך גם אחר עיון במסמוך הרפואי שהוצג. 8. סוף דבר - אני דוחה הבקשה. התחום הנפשיפסיכיאטריהמומחההלכת אלסוחה (קרוב נעדר)מינוי מומחההלכות משפטיות