החלטה 1. בפני בקשת הנתבעות למינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית משפט, בתחום האורטופדי, אשר יבדוק את התובע ויחווה דעתו בשאלת נכותו בגין התאונה נשוא התביעה וזאת מעבר לחוות הדעת שניתנו על ידי ד"ר לידור, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. העובדות הצריכות לענייננו 2. התובע, יליד 1951, נפגע ביום 8.4.99, בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). בית המשפט (מפי כב' השופט גורפינקל), מינה את ד"ר לידור, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 6.4.01 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"), ציין ד"ר לידור כי התובע סבל משבר תוך פירקי בברך שמאל. התובע נותח לצורך שחזור וקיבוע השבר ולאחר מכן, עבר שני ניתוחים נוספים, לשיחרור הדבקויות והוצאת המקבעים. ד"ר לידור ציין כי השבר התחבר תוך יצירת שינויים ניווניים בברך והעריך את נכותו של התובע, בשיעור של 14% נכות. בעקבות חבלה נוספת שארעה לתובע, ביום 23.3.03 (להלן: "הפגיעה השניה"), סבל התובע משבר תלישה של הקוטב התחתון של עצם הפיקה השמאלית, ונותח פעם נוספת. לאחר הפגיעה השניה, נבדק התובע בשנית על ידי ד"ר לידור. בחוות דעתו מיום 22.2.04 (להלן: "חוות הדעת העדכנית"), ציין ד"ר לידור כי חלה התדרדרות במצב הברך, המתבטאת בנפילות חוזרות, דלקת במפרק העצם בברך ושינוי בציר הברך. ד"ר לידור, העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 30%. 3. בישיבת יום 26.12.06, נחקר ד"ר לידור על חוות דעתו. לאחר חקירת המומחה, הוגשה הבקשה דנן, במסגרתה עותרות הנתבעות, להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף. התובע מתנגד לבקשה וטוען כי מקורה בחוסר שביעות רצון של הנתבעות, מקביעותיו של המומחה ותשובותיו בחקירה נגדית, וכי אין עילה למינוי מומחה רפואי נוסף. דיון 4. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה, ראיתי לדחות הבקשה. 5. הלכה היא כי מקום בו לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי ושמיעת עדותו, נותרו ספקות משמעותיים, לגבי נכונות חוות הדעת והיותה תשתית מספקת להכרעה, מוסמך בית המשפט, למנות מומחה נוסף, באותו תחום, כדברי כב' השופט (כתוארו אז) אור, ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד נו (4) 673: "המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על כן בכל אותם מקרים בהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות וכי הוא נזקק לחוות דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים בהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהא זה ראוי להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו" (שם בעמ' 676) כן ראה: רע"א 8186/00 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק, תק-על 2001 (1) 295. רע"א 329/02 זגרון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2002 (1) 562. ויודגש, השימוש בסמכות למנות מומחה נוסף, יעשה במשורה ובמקרים חריגים, בהם אין בחוות דעתו של המומחה הרפואי ובחקירתו, כדי להוות תשתית ראויה או מספיקה לצורך הכרעה בשאלות הרפואיות הטעונות הכרעה ואין די, לעניין זה, בקיומה של מחלוקת או טענה על פיה מומחה אחר, יכול שיגיע, למסקנות שונות, בעניין זה נפסק ברע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ, תק-על 2002 (2) 148, כי "מינויו של מומחה רפואי נוסף כאמור, יעשה במשורה באותם מקרים בהם תחושתו של השופט היא שאין באפשרותו להגיע לחקר האמת בשאלות הרפואיות מבלי שיקבל חוות דעת רפואית נוספת". 6. בענייננו, טענות הנתבעות, נחלקות למעשה לשניים; טענות המתמקדות בקביעותיו של ד"ר לידור ותשובותיו בחקירה נגדית וטענות שעניינן משוא פנים נטען, מצד המומחה, בשל קשרי עבודה בינו לבין ב"כ התובע. 7. אשר לטענות המופנות כנגד קביעותיו של ד"ר לידור ובמיוחד, התייחסותו לנסיבות הפגיעה השניה והשלכתה על מצבו הכולל של התובע, סבורה אני כי אין זה מתפקידו של המומחה, לברר את נסיבות הפגיעה השניה, מעבר לקבלת גירסת התובע. קביעת ממצאים עובדתיים, מסורה לבית המשפט וטענותיהן של הנתבעות, בכל הנוגע לתלונותיו של התובע בפני המומחה בכלל ובשאלת נסיבות הפגיעה השניה, לרבות הקשר הסיבתי, בינה לבין הפגיעה תולדת התאונה, בפרט, שמורות להן לסיכומים. היה והנתבעות, תשכנענה בטענותיהן בדבר העדר קשר בין הפגיעה השניה לפגיעה תולדת התאונה, הרי עומדים בפני בית המשפט כלים המאפשרים הכרעה בשאלת תרומת הפגיעה השניה לנכותו הכוללת של התובע, שכן מעבר לתשובת המומחה כי: "השאלה קשה לתשובה. אם היית שואל את השאלה מראש, כשיכולתי להתכונן ולקרוא, אולי היה לי יותר קל. אני יכול לומר הערכה. הערכה יכולה להיות בסד"ג של 5 פלוס מינוס, אבל אני לא יכול לומר. אני צריך לקרוא הכל. זאת שאלה תיאורטית" (עמ' 23 לפרוטוקול), הרי שהמומחה הוסיף ותאר, בחוות הדעת ובעדותו, את מהות ואופי הפגיעה, לרבות השינויים הניווניים הניכרים, שהתפתחו בברך הפגועה, בתוך זמן קצר יחסית. שיעור ההחמרה שחלה במצבו של התובע, בין מועד הבדיקה הראשונה למועד הבדיקה השניה, עולה בברור מהשוואת שתי חוות הדעת כך שאיני סבורה כי מדובר במקרה בו אין לבית המשפט אפשרות להעריך את נכותו של התובע בכלל ובמקרה בו יקבע כי הפגיעה השניה, אינה קשורה לתאונה, בפרט. למותר לחזור ולציין כי קביעותיו ומסקנותיו של המומחה, עומדות לבחינה, על רקע טענות הצדדים והתשתית העובדתית, כפי שתקבע, במסגרת פסק הדין, אך אין לאמר כי מתקיימות בענייננו, אותן נסיבות חריגות או כי התעוררו ספקות מהותיים שאינם מאפשרים לבית המשפט, לדון בשאלות הרפואיות הטעונות הכרעה, באופן המחייב מינוי מומחה נוסף. 8. הנתבעות, מוסיפות וטוענות כי בנסיבות העניין, כשהתובע עבר מספר ניתוחים וחלה התדרדרות מהירה במצבו, יש מקום למינוי מומחה שהינו מנהל או סגן מנהל מחלקה בבית חולים. מעבר לכך שד"ר לידור הינו מומחה בתחום האורטופדי ולפיכך יש בידו המומחיות הנדרשת, למתן חוות דעת, במקרה דנן, הרי שלו סברו הנתבעות כי יש מקום, בנסיבות העניין, למינוי מנהל או סגן מנהל מחלקה, היה בידן לבקש זאת, טרם מינוי המומחה ולמצער, טרם ביצוע הבדיקה השניה ולא לאחר קבלת חוות הדעת. 9. אשר לטענה כי המומחה נהג, בחקירתו הנגדית, במשוא פנים לאור קשרי עבודה עם ב"כ התובע, טענה זו, מוטב היה שלא נטענה משנטענה. טענה זו שהינה טענה עובדתית, כבדת משקל, לא בוססה בתצהיר והנטען מתבסס על החלטה ופסק דין שצורפו לבקשה ומהם עולה כי הוגשו חוו"ד של ד"ר לידור, מטעם נתבעים שיוצגו על ידי בא כוחו הנוכחי של התובע - אך בכך לא סגי. הלכה היא כי פסילת חוות דעתו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט, תהא מוצדקת, בנסיבות חריגות, כאשר מתעורר חשש ממשי לעיוות דין, כגון פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כשמתגלה בחוות הדעת, פגם ממשי היורד לשורשו של עניין.וההנחה היסודית היא כי מומחה מטעם בית המשפט, פועל ביושר, הגינות ובתום לב, ראה לענין זה: רע"א 600/96 אדרי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון נב, 658; רע"א 6116/97, ד"ר שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, תק-על 97 (3), 1051; רע"א 7265/95, גלדשטיין נ' בראל, פ"ד נ (3) 214. רק לאחרונה, פסק בית המשפט העליון כי עצם העובדה שמומחה שימש כמומחה מטעם צד כלשהו, בהליכים אחרים, אין בה לכשעצמה, כדי לפסול אותו מלשמש כמומחה מטעם בית המשפט, ראה לעניין זה; רע"א 7232/06 תקוה לויה נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2007 (1), 222, 224 (2007), שם נפסק מפי כב' המשנה לנשיאה, ריבלין: "בהקשר זה, פסקנו לא אחת כי "משמונה המומחה, חזקה היא כי הוא ינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה" (ראו והשוו: רע"א 1548/06 עדי אטיאס נ' ד"ר בלכר מריאן (טרם פורסם); רע"א 11147/03 אריאל ביטון נ' כפיר אלעזרה, תק-על 2004(1) 3211). במקרה שלפני חזקה זו, כך סברה הערכאה המבררת, לא נסתרה. עוד שנינו, כי בכדי לפסול מומחה שמונה מטעם בית המשפט "צריך שיתקיים חשש ממשי לכך שזכויות המשיב תפגענה עקב אותה קירבה בין המומחה למבקשת לה טוען המשיב" (רע"א 334/99 טרקלין החשמל בע"מ נ' רוז'ה חלפון, תק-על 99(2) 920; רע"א 2600/04 בנא ג'וני נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2004(3) 2237)". 10. בענייננו, לא הונח כל בסיס לטענה בדבר קירבה ממשית, בין המומחה לב"כ התובע, עו"ד אלבינצר. יצויין כי המומחה, אף לא נשאל, בחקירתו הנגדית, דבר בעניין זה ומכאן שלא זו בלבד שלא הוכח כי מתקיימים בין המומחה לבין ב"כ התובע, קשרי עבודה קרובים ורצופים, שיש בהם כדי להקים חשש למשוא פנים, אלא שאף לא ניתנה למומחה, אפשרות להגיב על טענה זו. זאת ועוד, יש לציין כי ד"ר לידור, מונה כמומחה מטעם בית המשפט וערך את שתי חוות הדעת, בעת שהתובע היה מיוצג על ידי עו"ד רון שחר, וזאת, שנים טרם שעו"ד אלבינצר, קיבל על עצמו לייצג את התובע. עוד ומעבר לצורך, יצויין כי לו סברו הנתבעות כי עובדת ייצוגו של התובע, ע"י עו"ד אלבינצר, יוצרת חשש למשוא פנים מצד המומחה, מן הראוי היה שטענה זו, תועלה טרם חקירתו של המומחה ולא לאחריה, מה שמעלה את הסברה כי טענה זו, שנטענה כאמור, ללא כל ביסוס, נעוצה בחוסר שביעות רצונן של הנתבעות, מתוצאות החקירה. 11. מטעמים אלה, ראיתי לדחות הבקשה למינוי מומחה נוסף. הוצאות הבקשה, תלקחנה בחשבון בסיום ההליכים. מומחהרפואהמינוי מומחהמומחה רפואי