פסק דין 1. התובע, בוחן נהיגה במשרד הרישוי, הגיש תביעה לפי חוק איסור לשון הרע כנגד הנתבע, מורה נהיגה במקצועו מבית הספר "נתיבי הגליל", בגין מכתב תלונה מיום 16.5.00 ששלח הנתבע לממונה על התובע, ולתפוצה נוספת. 2. במכתב נכתב לגבי התובע כי " מדובר בבוחן המוכר כפרובוקטור סדרתי העושה דין לעצמו ולצערי לא אחת מסכן ופוגע בתלמידים שעמדו בכל המטלות המתחייבות", ומבוקש שתמצא הדרך "שהנ"ל יתייחס בשפיות ובאחריות לעבודתו". זאת בשל כך שהבוחן התובע, בקש מהתלמיד שנבחן לרדת לשולי הדרך, מקום בו לטענת הנתבע רוחב השול עומד על כ- 80 ס"מ והמשכו תעלה עמוקה ומסוכנת. הנתבע מציין במכתבו כי העיר לתובע על כך, וציין שמדובר בחריגה מהנחיות המפקח , אלא שהתובע "נפנף" אותו בנימת זלזול. 3. המכתב מוען לממונה על התובע במשרד הרישוי ונשלח בתפוצה ל-5 נושאי תפקידים נוספים : מנהל מחוז חיפה והצפון, מפקח ארצי על בתי ספר לנהיגה בירושלים, מנהלת אגף הרישוי בירושלים, מפקח על בתי הספר לנהיגה במחוז חיפה, וכן למנהל מקצועי, ויקטור, בבית הספר לנהיגה בו עבד הנתבע. 4. לשון הרע 4.1 חוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965 מגדיר מהי לשון הרע בס' 1 שבו, כדלקמן : "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) ...... 4.2 במכתב נשוא הדיון ישנן מספר אמירות העולות לכדי לשון הרע, כהגדרתה בחוק. נאמר על התובע כי הוא - א. "מוכר כפברובוקטור סדרתי העושה דין לעצמו" ב. "לא אחת מסכן פוגע בתלמידים שעמדו בכל המטלות המתחייבות". ג. מבוקש שתמצא הדרך "שיתייחס בשפיות ובאחריות לעבודתו" למותר לציין כי בתפקידו של התובע, שהוא תפקיד ציבורי רב אחריות, האמירות הללו מהוות בבחינת לשון הרע שכן יש בהן כדי לבזותו ולפגוע במשרתו ובמשלח ידו. 4.3 גם יסוד הפרסום הדרוש מתקיים, שכן המכתב נשלח לתפוצה רחבה. 4.4 המכתב עצמו, מיום 16.5.00 מתייחס לארוע מיום 4.5.00, ומספר סיפור על כך שבכביש אדום עתיר תאונות, התובע הורה לתלמיד לרדת לשול, על אף שהוא 80 ס"מ בלבד והמשכו תעלה עמוקה ומסוכנת. עוד נטען כי סוכם עם מר לביב שאין לרדת לשול באותו מקום. משהעיר המתלונן לתובע על כך, האחרון "נפנף" אותו בנימת זלזול. עובדת הארוע לא הוכחשה בשום שלב על ידי התובע עצמו. לענין זה קיים מזכר פנימי של מר בן שושן, רב בוחן ראשי חיפה והצפון, האחראי על פעילותו של התובע המאשר כי הבוחנים הונחו עוד לפני מועד התלונה על ידי המפקח לביב שלא לרדת במקום זה לשול. הנושא הועלה שוב ביום 25.5.00 והוחלט שוב על ידי כלל הבוחנים שלא לבקש ירידה לשול במקום זה. 4.5 מועד מכתב התלונה הוא 12 יום לאחר הארוע עצמו. הנתבע העיד כי זה מכתב תלונה ראשון שלו במהלך עבודתו כ-14 שנה כמורה נהיגה. (עמ' 6 לפרטיכל). הנתבע העיד כי מנהל בית הספר של "נתיבי הגליל" מר ויקטור, היה נוכח בזמן כתיבת המכתב וכן "היה נוכח בכל הסיפור ודיברנו על הענין". (עמ' 6 לפרטיכל).ויקטור קרא את המכתב והקלדנית של ויקטור הדפיסה אותו. הנתבע נשאל אם נתבקש על ידי מישהו לכתוב את המכתב הזה, ואם ידע שהיו תלונות מוזמנות כנגד התובע ועל כך השיב "לא. לא הייתי מעורב בפוליטיקה של חיכוכים שאח"כ נודעה לי ". (עמ' 9 לפרטיכל). הנתבע עזב את הוראת הנהיגה בבית הספר "נתיבי הגליל" שבוע לאחר מכן. אותו תלמיד שנבחן, לא הגיש ערר על תוצאות מבחנו, ולאחר שבוע נבחן שוב על ידי התובע, ועבר את המבחן. (עמ' 7,9, לפרטיכל). 5. טענות ההגנה 5.1 הנתבע טוען - הגנת אמת בפרסום - (ס' 14 לחוק) שכן הדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי. הגנת תום הלב- (ס' 15 (3) , 15 (2), ס' 15 (4). 6. האם אמת בפרסום? 6.1 הגנת "אמת בפרסום" כוללת את היסוד העובדתי, האם הדברים שפורסו אמת הם, וכן את היסוד השני,שהוא ערכי במהותו, האם קיים צורך חברתי בפרסום. 6.2 האם היה בפרסום ענין ציבורי - העובדות המפורסמות נוגעות לענין התנהגותו של התובע בעבודתו כבוחן נהיגה. התפקיד בו נושא התובע הינו תפקיד רב אחריות , אשר בא לשרת את הציבור, ומהווה מוקד של כוח. לציבור ענין לדעת באיזה אופן ממלא התובע את תפקידו, ויש לכך חשיבות בהיבט הציבורי. לפיכך, מתקיים כאן התנאי כי בפרסום יש ענין ציבורי. 6.3 מבחינת היסוד העובדתי של אמת בפרסום למעשה יש לבחון האם הנתבע הוכיח כי התובע הינו - פרובוקטור סדרתי העושה דין לעצמו. לא אחת מסכן ופוגע בתלמידים שעמדו בכל המטלות המתחייבות. איננו מתייחס בשפיות ובאחריות לעבודתו. 6.4 לצורך כך הובא בפני תיקו האישי של התובע על כל מסמכיו וניילון הנפרד ממנו, עתיר מסמכים, שגם הוא צורף . 6.5 קודם לבדיקת תפקודו של התובע כפי שעולה מתיקו האישי, מצאתי לנכון לאזכר שני סימני רקע - האחד, מאבקי כוח פוליטיים בארגון, השני, מעורבותו של ויקטור בהכנת מכתב התלונה. 6.6 מאבקי כח פוליטיים - כבר אקדים ואומר כי מקריאת כל המסמכים עולה כי במחוז חיפה קיים מאבק כח בין ועד הבוחנים לועד מורי הנהיגה. לא ברור לי אם הווכחנות בין שני גופים אלו הינה יזומה ומלאכותית או שמא יש בה ממש. מטבע הדברים תפקידו של בוחן הוא תפקיד עתיר כח. ברצותו -יעביר את התלמיד את המבחן, וברצותו- יכשיל. נדרשת לצורך כך יושרה מקצועית ברמה גבוהה במיוחד. עד כמה שיקולי הבוחן באותו מעמד טהורים ומקצועיים,יכולה להיות סוגיה במחלוקת. ברור שהחלטות הבוחן מפעילות שרשרת השפעות, בין היתר על שמם של מורי הנהיגה בשוק העבודה, היקף עבודתם, וכן על בתי הספר לנהיגה. מנהל משרד הרישוי בחיפה והצפון הסביר כי תלמידים בוחרים מורה לפי אחוז הצלחת הנבחנים אצלו. (עמ' 17 לפרטיכל).מאידך יכולים המורים לנהיגה להוות קבוצת לחץ כנגד הבוחן שידוע כבוחן "מקפיד", מאותן סיבות. 6.7 מעורבות ויקטור בהכנת המכתב - ויקטור שמש כמנהל מקצועי של בית הספר "נתיבי הגליל", בו הנתבע שימש כמורה נהיגה, כך שלכאורה סביר שמכתב כזה יהיה על דעתו. אלא שלויקטור סכסוך קודם עם התובע. על כך יעיד מסמך נ/2, במסגרתו הגיש התובע תלונה כנגד ויקטור על אופן התבטאותו, תלונה שהעתקה נשלח לועד הבוחנים. התובע בקש מהועד להפיץ חוזר בין הבוחנים ובו לדרוש מהבוחנים לדווח בכתב לועד על כל התנהגות חריגה של מורה לנהיגה כלפי בוחן. (נ / 2 ). 6.8 נוכח שני סימני רקע אלו והחומר הרב המצוי בתיק עולה השאלה האם הראה הנתבע כי התכונות אשר ייחס לתובע במכתבו הינן אמת. 6.9 מעיון בתיקו האישי של התובע (נ / 15) עולה כי התקבל לעבודה כבוחן תנועה בחודש מרץ 1996, לפי חוזה מיוחד. החוזה הוארך מפעם לפעם. חוזה התובע הוארך מפעם לפעם עד דצמבר 99 ובמהלך תקופה זו אף קבל העלאה במשכורת. אז, התקיימה ישיבה בנושא הארכת חוזה העבודה שלו בשל תלונות של מורים, ותאונות דרכים רבות. הוחלט להאריך את החוזה לשלושה חודשים בלבד, לנסיון עד ליום 31.3.00. בתיק האישי קיימת הערכה של רב בוחן ראשי מר בן שושן מנובמבר 99 כי התובע הינו בעל מקצוע טוב, משתדל למלא תפקידו לשביעת רצון הממונים, אך עליו לשפר את התנהגותו. במרץ 2000 הודע לתובע כי לאחר הברור שנערך עימו בינואר הומלץ שלא להאריך את החוזה עימו, (נ / 5) לאחר מכן הוארך החוזה בחודש אחד נוסף, עד ליום 30.4.00. ביום 11.7.00 הודיעו לתובע ממשרד התחבורה כי החוזה שלו יפוג ביום 15.8.00. (וראה גם הודעה מיום 29.6.00 על סיום העסקתו כבוחן נהיגה, נ/14). 6.10 עולה כי נושא פיטוריו של התובע ממשרת בוחן נהיגה במשרד הרישוי עמדה על הפרק הרבה קודם לשליחת המכתב על ידי הנתבע. כנגד התובע היו טענות מטענות שונות, שהצטברו במהלך שנות עבודתו, כפי שיפורט להלן. 6.11 בתיקו האישי של התובע רישום על תאונות דרכים בשעת מבחני נהיגה מהתאריכים 23.7.96, 9.9.96, 19.12.96, 3.2.97, 3.11.97, 22.2.98, 23.7.98 , 29.4.98, 9.8.98, 8.7.99 , 10.12.99. (סה"כ 11 תאונות בתקופה של כ-3.5 שנים). בחלק מהתאונות נרשמה הערה של רב הבוחן, מר שושן, כי התאונה היתה בלתי נמנעת (למשל כשהפגיעה ברכב היתה מאחור, או כשמדובר בנבחן הרוכב על אופנוע בנפרד מהבוחן). לגבי התאונה האחרונה, הנהג הפוגע טען כי הרכב במבחן נעצר באמצע הצומת וחזר אחורנית. עקב ריבוי התאונות נקרא התובע לברור בדצמבר 99. 6.12 לתובע שלושה ארועים המתייחסים למעשה למסגרת היותו פעיל ועד. האחד מתייחס לארוע בחודש נובמבר 97, שם סרב התובע להתייצב לעבודה ביום ו' ולפיכך זומן לבירור. בבירור טען כי מדובר בהחלטה של ועד עובדים ארצי. ארוע נוסף הינו ממרץ 99. ב8.3.99 שלח מר מאיר דניאל מכתב למנהלת אגף הרישוי במשרד התחבורה, בו הוא מלין על כך ש-3 בוחנים לא התייצבו לבירור בנושא תאונות בשעת מבחן, כאשר בין הבוחנים גם התובע. אי ההתייצבות הינה בשל הוראת ועד הבוחנים. וכך כותב מר מאיר דניאל לגבי התובע " בוחן הנהיגה שמילוביץ יוסי, הוא למעשה המינוי לועד של בן שבת, שמילוביץ שואב כוחו מבן שבת, הוא גם ראש המסיתים לא לחתום על חוזים, לא לעבוד בימי שישי, ומכאן שיתוף הפעולה בין בן שבת לועדה הבוחנים בחיפה. " בהמשך מכתבו מבקש מר מאיר דניאל לנקוט ביד קשה במפירי המשמעת. ארוע נוסף, שייחסו לו במשרד הרישוי משמעות נכבדה הינו מינואר 2000 . בחודש ינואר 2000 תלה התובע מודעה בסניף קרית אליעזר בה צויין כי מורה לנהיגה ששמו צויין התלונן על כך שאחד הבוחנים ערך לתלמידיו מבחן מקוצר, ולכן קראה המודעה לכל הבוחנים להקפיד עם המורה הנ"ל ולסוע עם תלמידיו לא פחות מ-60 דקות. ארגון מורי הנהיגה ראה מודעה זו בחומרה ושלח על כך מכתב למבקר הפנים במשרד התחבורה. ועד בוחני הנהיגה שלח מכתב מתרה אף הוא למנהל משרד הרישוי במחוז הצפון, מר מאיר דניאל. בעקבות תליית המודעה מבקש מר מאיר דניאל ממנהלת אגף הרישוי במשרד התחבורה, שלא לחדש את החוזה עם התובע. החשש של מנהל משרד הרישוי במחוזהצפון היה כי הבוחנים "סימנו" את אותו מורה לנהיגה בשל כך שהתלונן.(וראה הסברו של מנהל משרד הרישוי במחוז חיפה והצפון בעמ' 16 לפרטיכל). תליית המודעה נעשתה על ידי התובע בשליחות הועד. לשלושת הארועים הנ"ל לא ייחסתי כל משמעות בהיבט התנהגותו האישית של התובע, שכן נעשו על ידו כנציג הועד,ולא הוכח כי יש לייחס לו אישית את הכוחנות או הפרובוקטיביות שעומדת מאחורי פעולות אלו. 6.13 אך מעבר לשלושת הארועים המצויינים לעיל, לתובע רשימה ארוכה של מתלוננים, מהם ניתן ללמוד כי התובע מתנהג כפרובוקטור, עושה דין לעצמו, פוגע בתלמידים, מסכן אותם, וכל אלו עולים לכדי התנהגות שאיננה אחראית, אחריות הנדרשת מתפקידו כבוחן. 6.14 בינואר 1998 התקבלה תלונה מהמנהל המקצועי של בית הספר "אראל" , מר אלי הרוש, על תלונות תלמידים לגבי התובע, על כך שאחר לשעת המבחן כארבעים דקות, שדבר עימם במהלך המבחן, הלחיץ אותם, ולבסוף גם הכשיל אותם. המנהל המקצועי של בית הספר העיר לו על כך שדבר עם התלמידים לאחר הבחינה ,ושהסביר להם את טעויותיהם ואמר להם את התוצאה , שאין זה מתפקידו, ואז התובע אמר לו בנוכחות אחרים "אתה חושב שאתה גדול, אני אעשה אותך קטן..." והחליט שהוא לא בוחן את התלמידים האחרים שחיכו לבחינה ברכב. התלונה מגובה במכתב של ארבעה תלמידים. (מתוך נ / 15 ). 6.15 ביום 15.4.99 הוגשה תלונה כנגד התובע על ידי בית ספר לנהיגה אורן , שם נטען כי הבוחן עזב את השטח באמצע זמן בחינה בשל מחלוקת עם הפקידה. (נ / 9, נ / 12 ) .הבוחן השאיר בשטח נבחנים שהגיעו לבחינה והלך. לאחר 20 דקות חזר, ובשיחת טלפון למפקח ממנהל בית הספר, הורו לו להמשיך את המבחנים. דחיה זו גרמה לאיחור הגעה למבחנים בבית ספר רוממה בשעה תמימה (נ / 9 ), איחור שגרר תלונה גם מצידם. נערך ברור פורמלי בלשכת סמנכ"ל בכיר תנועה באגף הרישוי והובהר לבוחן כי בכל מקרה אסור לבטל טסטים ועליו לקבל הוראות מהמשרד במקרה כגון זה. 6.16 תלונה אחרת כנגד התובע של מנהל מקצועי של בית ספר אחר לנהיגה מיום 29.4.99 (נ / 13) התייחסה באופן מפורט להתנהגות התובע הפוגעת בתלמידים במהלך הבחינה תוך זלזול בהם והטחת הערות מיותרות. תלונה זו התיחסה גם לרמתו המקצועית של התובע. המכתב התייחס להערות שונות שמשמיע הבוחן במהלך הבחינה שיש בהן כדי לסכן את נהיגת הנבחנים,ולהביע בהם זלזול, וכן להוראה לסוע לאחור לכיוון כביש ראשי באופן שסכן את הנבחן. 6.17 ביולי 99 התלוננה ראש ענף רכב ונהיגה בפני רב בוחן ראשי אודות התנהגות התובע, שפנה אליה בצעקות ובלשון בוטה בענין כשלהו שהיתה צריכה להסדיר. (נ / 8). 6.18 בחודש אפריל 2000 הוגשה תלונה של מורה נהיגה אודות התובע בשל כך שבא בטענות על כך שבוחן אחר בצע שם מבחנים על אופנועים. התלונה לא ברורה, לא עולה ממנה ענין מהותי שמצדיק תלונה כלשהיא. 6.19 עוד קיים מכתב בתיק שהוא תלונת נבחנת (ללא תאריך), ממנו עולה כי הבוחן אחר כשעה לבחינה, התנהג בצורה מקניטה ולא הולמת, בחוסר נימוס ובחוסר טקט. (נ / 10). 6.20 בברור שהתקיים בדצמבר 99, נרשם בפרטיכל מפיו של מר בן שושן, רב בוחן ראשי, (אשר ברב המקרים מגבה את התובע לפחות לגבי ריבוי תאונות הדרכים), כך : "מבקש שיוסף שמילוביץ יסתום את הפה בזמן הטסט. ההערות שלו פוגעות במיוחד עם בני מיעוטים". (נ / 6 ). 6.21 מכלול התלונות מלמד על התנהגות פרובוקטיבית של התובע. התובע מאחר למועדי בחינה, עושה דין לעצמו כשמחליט לא לבחון נבחנים שממתינים, גולש לויכוחים קולניים, מעיר הערות בוטות לנבחנים, והערות כאלו אשר מסכנות אותם, לפחות פעמיים יש אינדיקציה לתלונה על נסיעה לאחור של הנבחן, במקרה נשוא הדיון יש הוראה לרדת לשול צר במקום מסוכן, בניגוד להוראה של המפקח, וכן קיים מספר רב של תאונות במהלך ביצוע המבחנים, שמדבר בעד עצמו. בנוסף מסתבר כי לשונו של התובע בוטה ופוגעת, הן כלפי מורים לנהיגה והן כלפי נבחנים. לבוחן נהיגה מטבע הדברים מחויבות מיוחדת לביצוע תפקידו באחריות ובזהירות. העובדה שתפקיד זה מהווה ריכוז משמעותי של כח בידי יחיד, שאמור לשרת את הציבור, מחייבת סף אחריות גבוה במיוחד. כל אלו מלמדים כי התובע איננו ממלא תפקידו באחריות הנדרשת מבוחן נהיגה. 6.22 ממכתב הנתבע עולה כי התובע איננו מתייחס "בשפיות" לעבודתו. מילה זו יש לקרוא ולהבין כפי שהיה מבין אותה אדם סביר בקונטקסט המדובר. ברור שאין כאן נסיון לאבחנה פסיכיאטרית או רפואית בנושא שפיות. יש כאן שימוש במילה מקבילה לחוסר אחריות חמור במיוחד, במילה המתארת אולי קבלת החלטות באופן לא רציונלי. הנתבע אומר על כך בתשובה לשאלה האם התובע איננו מתייחס בשפיות " איננו מתייחס באחריות. שפיות זה מונח רפואי. רובנו לא אקדמאים, כולנו נהגים בכביש, וזו מעין דרך התבטאות. זו שפתנו". ..."זה סוג של אמרה", (עמ' 8 לפרטיכל). 6.23 מכל האמור לעיל עולה כי קיימת זהות בין המציאות האוביקטיבית לבין המתואר במכתב. די בכך שהמשמעות והתוכן הכללי של הפרסום תואמים את המציאות ואין לדקדק במילה זו או אחרת באם אין בכך משום שינוי מהותי ומשמעותי מהתאור התואם את המציאות. יחד עם זאת אין לי ספק, שהנתבע יכול היה להביע את אותו רעיון שרצה ולהשיג את אותה תכלית תוך שימוש במילה פחות חריפה מהמילה שפיות. "הענין הציבורי" היה מסתפק בשימוש במילה "אחריות". 7. לסיכום 7.1 הנתבע הוכיח הגנת אמת בפרסום. קבלת הגנה זו מייתרת את הצורך להתייחס להגנות אחרות שהעלה הנתבע. 7.2 יש לכן מקום לדחות את התביעה. 7.3 בנסיבות הענין אין חיוב בהוצאות. משפט תעבורהמסמכיםמשרד הרישוי / משרד התחבורה