בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להורות על דחיית התביעה שהוגשה על ידי המשיבים כנגד המבקשים, על הסף, מחמת התיישנות, ולחייב את המשיבים בהוצאות המבקשים, לרבות שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ כחוק. ##א. הצדדים לבקשה## 1. המבקשת, "ניהול פרויקטים בע"מ" (ח.פ. _________), הינה חברה העוסקת במתן שירותי ניהול לפרויקטים בתחום הבנייה והתשתיות, והיא התקשרה בהסכם למתן שירותים כאמור עם המשיבים. 2. המבקש 2, מר דוד וייסמן (ת.ז. _________), כיהן כמנהל פרויקט מטעם המבקשת בפרויקט הבנייה נשוא התביעה, וסיפק את שירותי הניהול בפועל למשך תקופה מוגבלת. 3. המשיבים 1-3, "בונים יחד קבלנים בע"מ" (ח.פ. _________), "פיתוח תשתיות בע"מ" (ח.פ. _________) ו"הנדסה מתקדמת בע"מ" (ח.פ. _________), הינן חברות קבלניות אשר הקימו פרויקט בנייה עבור "חברת החשמל לישראל" בתחנת הכוח באשדוד, והן התקשרו עם המבקשת בהסכם למתן שירותי ניהול לפרויקט. ##ב. מסכת העובדות## 4. ביום 15.3.1995 התקשרה המבקשת בהסכם למתן שירותי ניהול לפרויקט בנייה שהקימו המשיבים 1-3 עבור חברת החשמל בתחנת הכוח באשדוד. בסעיף 2 להסכם נקבע כי שירותי הניהול ינתנו על ידי המבקש 2, מר דוד וייסמן. 5. המבקש 2 כיהן כמנהל הפרויקט במשך 4 חודשים, עד ליום 11.11.1996, ובתקופה זו סיפק את שירותי הניהול בהתאם להסכם. 6. ביום 30.3.1997 נחתם הסכם נוסף בין המבקשת למשיבים 1-3, לאחר שהתברר גודל הנזק שנגרם למשיבים ועל מנת להקטין נזק זה. בהסכם זה התחייבה המבקשת לנסות ולהסדיר את ההתחשבנות עם קבלני המשנה ולסייע למשיבים בהתדיינויות מול חברת החשמל. מנגד, התחייבו המשיבים לשלם למבקשת את חובות העבר בסך של 231,769 ש"ח. 7. התביעה שהוגשה על ידי המשיבים הינה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מהתנהלות המבקשים בפרויקט. 8. התביעה הוגשה ביום 23.9.2004, ועל כן, לטענת המבקשים, היא הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות החוקית. ##ג. הטיעון המשפטי## ##9. מועד תחילת מרוץ ההתיישנות הכללי## 10. סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, קובע מפורשות כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה, ואין כל עוררין על כך שהוראה זו מהווה את אבן היסוד לבחינת טענת התיישנות בכל תביעה אזרחית המוגשת לבתי המשפט בישראל. 11. כאשר התובע אינו יודע את כל העובדות המהוות את עילת התביעה, סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע חריג לכלל זה, לפיו תקופת ההתיישנות תתחיל ביום שבו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התביעה, אך חריג זה אינו חל במקרה דנן, שכן המשיבים ידעו את העובדות המהותיות במועד מוקדם בהרבה. 12. סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי לעניין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות, "היום שנולדה עילת התובענה" הוא היום שבו אירע הנזק, או היום שבו נתגלה הנזק אם לא נתגלה ביום שאירע, אך במקרה האחרון תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק. 13. הפסיקה קבעה כי הכלל הוא שמשנתגלה נזק שאינו נזק של "מה בכך" ושאדם סביר היה רואה בהתרחשותו עילה מוצדקת להגשת תביעה, מתחיל מרוץ ההתיישנות, ואין צורך בהתגבשות מלוא היקף הנזק כדי להתחיל את מניין התקופה. 14. במקרה דנן, המשיבים ידעו על הנזקים הנטענים, או לפחות על נזק משמעותי שאינו "של מה בכך", במועדים מוקדמים בהרבה ממועד הגשת התביעה, כפי שיפורט להלן, ולכן אין מקום להחיל את חריגי סעיפים 8 לחוק ההתיישנות או 89 לפקודת הנזיקין. ##15. התיישנות נזקי פיגור בלוח הזמנים## 16. המשיבים עצמם טענו בכתב התביעה (סעיפים 23-24) כי פעולותיו של המבקש 2 גרמו לפיגור בלוח הזמנים, וכי "גודל הפיגור התברר כבר בתום תקופת עבודתו של וייסמן בפרויקט", קרי, עד לסוף נובמבר 1996, עובדה המהווה הודאת בעל דין מפורשת. 17. נוכח היות הקנס ושיעורו מוסכם מראש בהסכם עם חברת החשמל (סעיף 15ה' לחוזה), ידעו המשיבים את סכום הפיצוי הנתבע בגין הפיגור כבר עם סיום עבודתו של המבקש 2 בפרויקט, וזהו בדיוק הסכום הנתבע כיום בכתב התביעה, מה שמעיד על גיבוש הנזק כבר אז. 18. טענת המשיבים כי נזקי הפיגור בלוח הזמנים נגררו לאורך ההתחשבנות בינם לחברת החשמל וכי רק בישיבה מיום 20.10.1999 ידעו את הנזקים האמיתיים, אינה עומדת במבחן המציאות ונסתרת על ידי טענותיהם שלהם בכתב התביעה. 19. ביום 9.6.1997 נשלח על ידי בא כוח המשיבים מכתב התראה לפני תביעה למבקשים, ובו פורט הנזק שנגרם למשיבים, לרבות התייחסות מפורשת ל"קנסות בגין אי עמידה ביעדים", מה שמוכיח ידיעה ברורה של הנזק ושל עילת התביעה כבר במועד זה. 20. בהתחשב בכך שקנס הפיגורים נגזר על פי נוסחה מתמטית מוסכמת בהסכם עם חברת החשמל, אין קשר בין ההתחשבנות עם חברת החשמל לבין הנזק שנגרם מפאת הפיגור במועדי הביצוע, במיוחד כאשר המשיבים לא צירפו את ההתחשבנות כדי להצביע על סכום שנוכה. ##21. התיישנות נזקי חפירות ופעולות נוספות## 22. המשיבים טענו בסעיפים 25-27 לכתב התביעה כי החלטות המבקש 2 בדבר חפירת כל השטח בשלבים מוקדמים גרמו לצורך בחפירות מחודשות, סלילת דרכים חלופיות, שאיבת מי תהום ורענון צביעת צנרת, וכי נאלצו לממן פעולות אלו. 23. המשיבים ידעו עוד במהלך עבודתו של המבקש 2 להגדיר מהם הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מפעולותיו, שכן עד לסיום הפרויקט נאלצו לבצע את הפעולות שוב על מנת להתגבר על הנזקים, מה שמעיד על ידיעה מוקדמת של הנזק. 24. מכתב ההתראה מיום 9.6.1997, שנשלח על ידי בא כוח המשיבים, פירט באופן מפורש את הנזקים בגין רכישות מוקדמות של חומרים, צביעה מיותרת, חפירה מיותרת ומוקדמת של בורות פתיחה ושאיבת מי תהום, והעריך את הנזקים בסך של 2,884,000 ש"ח. 25. קביעת סכום הנזק במכתב ההתראה אינה בגדר הערכה או אומדן בלבד, אלא קביעה של סכום מוגדר, המעידה על גיבוש הנזק וידיעתו המלאה של המשיבים כבר במועד זה, ואין מדובר בנזק סמוי או שולי. 26. הפסיקה קבעה כי גם אם לאחר זמן יתגלה לתובע נזק נוסף, חמור מן הנזק שעל קיומו יכול היה לעמוד מלכתחילה, לא יהיה בכך לזכותו בדחיית מועד תחילת ההתיישנות, וזאת כאשר הנזק הראשוני אינו נזק של מה בכך. ##27. התיישנות תשלומים לקבלני משנה ("בונים וצביקה")## 28. המשיבים טוענים כי עילת התביעה בגין התשלומים לקבלני המשנה "בונים וצביקה" (ח.פ. 511234567) נולדה רק במועד מתן פסק הבורר, דהיינו 12.5.1999, ורק משחויבו בתשלום נגרם הנזק, אך טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה והעובדות. 29. הנזק התגבש והיה ידוע למשיבים טרם מתן פסק הבורר, כבר בעת החתימה על ההסכם השני ביום 30.3.1997, אשר הטיל על המבקשים להסדיר את ההתחשבנות עם "בונים וצביקה", וכבר אז ידעו המשיבים כי נגרם להם נזק שיש לפעול לצמצומו. 30. ביום 5.6.1997 הגישו "בונים וצביקה" תביעה כנגד המשיבים לתשלום סך של 1,123,021 ש"ח, ומועד הגשת התביעה מהווה את המועד שבו התגלה הנזק למשיבים, או לכל הפחות, המועד שבו קמה להם עילת תביעה כנגד המבקשים. 31. מכתב ההתראה מיום 9.6.1997 כלל בפירוט הנזקים שנגרמו גם את הנזקים עקב ההתקשרות עם "בונים וצביקה", כך שכבר במועד משלוח המכתב ידעו המשיבים מהו הנזק שנגרם להם בקשר להתקשרות זו. 32. הפסיקה קבעה כי עילת תביעה אינה נעוצה במימוש תכנית או בפסק דין, אלא בטענה להפרת התחייבויות חוזיות, ודי בהתגלות העובדות המקימות את עילת התובענה כדי להתחיל את מרוץ ההתיישנות, ופסק הדין רק מצהיר על זכויות קיימות. ##33. השבת הסכום ששולם למבקשים על פי ההסכם השני## 34. המשיבים טוענים כי הנזק שנגרם להם עקב הפרת ההסכם השני על ידי המבקשים, אירע ביום מתן פסק הבורר, אך טענה זו מתעלמת מהעובדה שהתשלום ששולם למבקשים במסגרת ההסכם השני היה בבחינת חוב עבר ולא היה מותנה בקיום ההסכם על ידי המבקשים. 35. גם אם מדובר בתשלום סכום שהיה מותנה בקיום ההסכם השני, הרי ברגע שהמבקשים לא קיימו את ההסכם ולא דאגו להסדיר את ההתחשבנות מול "בונים וצביקה", הפרו את ההסכם וקמה עילת תביעה למשיבים. 36. נזק זה התגלה למשיבים במועד שבו "בונים וצביקה" הגישו את התביעה כנגדם, קרי ביום 5.6.1997, שכן אז נתגלתה למשיבים העובדה שהמבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי ההסכם. 37. לכל המאוחר, הנזק התגלה עם דרישת המשיבים לפיצוי במכתב מיום 9.6.1997, אשר כלל התייחסות מפורשת לנזקים שנגרמו עקב ההתקשרות עם "בונים וצביקה" ואי הסדרת ההתחשבנות. 38. אין כל הסבר בסיכומי המשיבים למכתב זה או התייחסות אליו או ניסיון להתמודד עם תוכנו, מה שמחזק את הטענה כי הנזקים היו ידועים ומוגדרים כבר במועד זה. ##39. כלל "הנזק המתגלה" ו"נזק של מה בכך"## 40. הפסיקה קבעה כי גם הנפגע מהפרת חוזה, כמו הנפגע מעוולה, עלול לסבול נזק מתרחב והולך, ולא תמיד יש בידו לעמוד לאלתר על מלוא הנזק, אך הוא רשאי להשהות את הגשת תביעתו רק אם הנזק שהתגלה לו אינו אלא נזק של מה בכך. 41. במקרה דנן, הנזקים שהתגלו למשיבים במועדים המוקדמים, כפי שפורטו במכתב ההתראה מיום 9.6.1997, לא היו נזקים של מה בכך, אלא נזקים ממשיים ורציניים בהיקפים כספיים משמעותיים, המצדיקים הגשת תביעה. 42. גם אם לאחר זמן יתגלה לתובע נזק נוסף, שהינו חמור מן הנזק שעל קיומו יכול היה לעמוד מלכתחילה, לא יהיה בכך לזכותו בדחיית מועד תחילת ההתיישנות, שכן העיקרון הוא שדי בגילוי נזק משמעותי כדי להניע את מרוץ ההתיישנות. 43. הפסיקה מבחינה בין אירוע הנזק לבין היקפו, וקובעת כי מספיק שיש ראיה לסימני הנזק-הפגיעה, ואפילו לאחר מכן הוסיף והתפתח נזק חמור הרבה יותר, אין בכך כדי לדחות את מועד תחילת ההתיישנות. 44. גישה דומה ננקטה גם לעניין שינוי בהערכתו הכספית של הנזק, בלא שיחול שינוי בנזק הפיזי עצמו, ונקבע כי במקרים שהנזק גלוי, אלא אך שיעורו טעון קביעה, אין לומר שהנזק טרם נתגלה ביום אירעו. ##45. חובת הקטנת הנזק והגשת תביעה## 46. על המשיבים, כצד נפגע, חלה חובה להקטין את נזקיהם ולפעול באופן סביר למניעת התרחבותם, ובכלל זה, להגיש תביעה במועד סביר לאחר שנודע להם על הנזקים ועל עילת התביעה. 47. העובדה שהמשיבים שלחו מכתב התראה לפני תביעה ביום 9.6.1997, ובו פירטו את הנזקים ודרשו סכומים משמעותיים, מעידה על כך שהם ראו בנזקים אלו עילה מוצדקת להגשת תביעה כבר במועד זה. 48. אי הגשת התביעה במועד סביר לאחר מכתב ההתראה, ובחלוף תקופת ההתיישנות, מהווה שיהוי בלתי סביר ופוגעת בעקרונות היעילות הדיונית והוודאות המשפטית. 49. הפסיקה מדגישה את חשיבות הגשת תביעות במועד, בין היתר, כדי למנוע קשיים ראייתיים הנובעים מחלוף הזמן, כגון אובדן מסמכים או היעלמות עדים, וכן כדי לאפשר לצד הנתבע להתגונן כראוי. 50. במקרה דנן, המשיבים יכלו, ואף היו צריכים, להגיש את תביעתם במועד מוקדם בהרבה, ואי עשיית כן מקימה את טענת ההתיישנות כנגדם. ##51. פרשנות דיני ההתיישנות## 52. הגישה הרווחת היא כי יש לפרש הוראות המגבילות את כוחו של בעל דין לקבל סעד מהותי, והוראות התיישנות בכלל זה, על דרך הצמצום, אך זאת מבלי לפרש את החוק בדרך מלאכותית ומאולצת שתביא לעיוות הכתוב בו. 53. על אף המגמה לתת למשיבים את יומם בבית המשפט ולאפשר להם למצות את זכויותיהם, במקרה זה, איחרו המשיבים את המועד באופן ברור וחד משמעי, ואין מקום לחרוג מכללי ההתיישנות. 54. דיני ההתיישנות נועדו להגן על אינטרסים לגיטימיים של הנתבע, כגון וודאות משפטית, מניעת הצטברות חובות עבר, והגנה מפני קשיים ראייתיים הנובעים מחלוף הזמן, ואינטרסים אלו גוברים במקרה דנן. 55. מתן אפשרות למשיבים להמשיך בתביעתם, על אף חלוף תקופת ההתיישנות, יהווה פגיעה בעקרונות היסוד של דיני ההתיישנות וירוקן אותם מתוכן. 56. בית המשפט מתבקש לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין עקרונות היסוד של דיני ההתיישנות, ובמקרה זה, האיזון נוטה באופן ברור לטובת דחיית התביעה מחמת התיישנות. ##57. מועד הגשת התביעה כנגד המשיבים## 58. לעניין מועד התגלות הנזק וקיומה של עילת תביעה, הפסיקה קבעה כי המועד הקובע הינו מועד הגשת התביעה כנגד המבוטח (בדומה להגשת תביעת פינוי על ידי העירייה), שכן במועד זה התגלה הנזק (במידה וטרם התגלה קודם לכן). 59. במקרה של התביעה שהוגשה על ידי "בונים וצביקה" כנגד המשיבים, מועד הגשת התביעה ביום 5.6.1997 הוא המועד שבו התגלה הנזק למשיבים, ופסק הבורר עצמו רק מצהיר על הזכויות המשפטיות שכבר קמו. 60. אם סברו המשיבים שקמה להם זכות לחזור למבקשים, הרי שיכלו לשלוח הודעת צד ג' במסגרת התביעה שהוגשה נגדם, ובכך היו פותרים את סוגיית מרוץ ההתיישנות, אך הם בחרו שלא לעשות כן. 61. אי הגשת הודעת צד ג' במועד, ובהמשך הגשת תביעה נפרדת בחלוף שנים רבות, מעידה על שיהוי בלתי סביר ועל חוסר תום לב מצד המשיבים. 62. המשיבים ידעו את גובה הנזק עת פורטו הנזקים במכתב ההתראה מיום 9.6.1997, ועל כן אין מקום לטעון כי הנזק התגלה להם רק במועד מאוחר יותר. ##63. הודאת בעל דין## 64. המשיבים עצמם הודו בכתב התביעה (סעיף 23) כי "גודל הפיגור התברר כבר בתום תקופת עבודתו של וייסמן בפרויקט", קרי, עד לסוף נובמבר 1996, וזוהי הודאת בעל דין מפורשת וחד משמעית. 65. הודאת בעל דין מהווה ראיה חזקה ביותר כנגד המודה, ואין צורך בראיות נוספות כדי לבסס את הטענה כי המשיבים ידעו על הנזקים במועד זה. 66. הודאה זו סותרת באופן חזיתי את טענת המשיבים כי הנזקים התגלו להם רק במועד מאוחר יותר, כגון עם סיום ההתחשבנות מול חברת החשמל או עם מתן פסק הבורר. 67. בית המשפט מתבקש ליתן משקל מכריע להודאת בעל הדין של המשיבים, אשר תומכת באופן מובהק בטענת ההתיישנות של המבקשים. 68. אין כל הסבר סביר או משכנע מצד המשיבים לסתירה בין טענותיהם בכתב התביעה לבין טענותיהם לעניין מועד תחילת ההתיישנות. ##69. היעדר מסמכים תומכים## 70. המשיבים לא צירפו כל מסמך המעיד על חיוב נוסף בגין אי אישור לוח זמנים לשם עמידה ביעדי ביניים, ובכך אין כדי להאריך את המועד לתחילת ההתיישנות, שכן הנזק שהיה ידוע אינו נזק של מה בכך. 71. המשיבים לא צירפו את ההתחשבנות עם חברת החשמל כדי להצביע על הסכום שנוכה כתוצאה מההתחשבנות, ובכך נמנע מבית המשפט לבחון את טענותיהם לעניין מועד גילוי הנזק. 72. היעדר מסמכים תומכים לטענות המשיבים מחליש את עמדתם ומחזק את טענת המבקשים כי הנזקים היו ידועים ומוגדרים במועדים מוקדמים. 73. על המשיבים מוטל הנטל להוכיח כי עילת התביעה לא התיישנה, ונטל זה כולל הצגת ראיות ומסמכים התומכים בטענותיהם לעניין מועד גילוי הנזק. 74. אי הצגת מסמכים רלוונטיים, כגון ההתחשבנות עם חברת החשמל, פועלת לחובת המשיבים ומחזקת את המסקנה כי הנזקים היו ידועים להם במועדים המקימים את טענת ההתיישנות. ##ד. סיכום הסעד:## 75. לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, ולחייב את המשיבים בהוצאות המבקשים, לרבות שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ כחוק. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.דחיה על הסףהתיישנות