מומחה מטעם בית המשפט נפטר לפני שהספיק להיחקר על חוות הדעת

מה-דינה של חוות דעת של מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתביעת פיצויים בגין תאונת דרכים, שהגיש חוות דעתו, אך נפטר ברם תהיה הזדמנות לבעל הדין לחקור אותו על חוות דעתו ? על פי הפסיקה ככלל, יש להמציא חוות דעתו של מומחה רפואי שנפטר, גם בטרם נחקר על חוות דעתו, למומחה הרפואי החדש שמונה תחתיו. החלטה 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' כהן) אשר הורה שאין להעביר לקרדיולוג שמונה על ידי בית המשפט כמומחה רפואי חוות דעת שניתנה על ידי מומחה רפואי אחר (פרופ' קישון ז"ל) שמונה על ידי בית המשפט קודם לכן ונפטר לאחר מתן חוות דעתו וקודם שהספיק להיחקר על חוות הדעת. 2. בתיק זה, שעניינו תביעה בגין נזקי גוף לפי חוק הפלת"ד, מינה בית המשפט קמא כמומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה את פרופ' בנאי. פרופ' בנאי נתן חוות דעת ובה קבע שקיים קשר סיבתי בין התאונה ובין הנכות הקרדיאלית של המשיב. לאחר מתן חוות הדעת, ביקשה ב"כ המבקשת לפסול את חוות הדעת ולמנות מומחה אחר תחתיו של פרופ' בנאי מן הטעם שפרופ' בנאי טיפל במשיב ומטעם נוסף, כי המשיב ופרופ' בנאי עבדו יחדיו בבית החולים ביקור חולים בירושלים במועד התאונה. על פי המלצת בית המשפט הודיעו הצדדים לבית המשפט קמא בישיבה מיום 31.3.05 על הסכמתם "כי ימונה מומחה אחר בתחום הקרדיולוגיה", כי "בשלב זה לא תועבר חוות הדעת של פרופ' בנאי למומחה שימונה" ו"המחלקות בין הצדדים בשאלה האם יש לפסול את חוות הדעת של פרופ' בנאי או להשאירה כחלק מהראיות בתיק, תידון בשלב מאוחר יותר". הסכמות אלה של הצדדים קיבלו תוקף של החלטה. לאור הסכמות אלה מינה בית המשפט קמא כמומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה את פרופ' קישון. בחוות דעתו קבע פרופ' קישון שאם, כטענת המשיב (שאינה נתמכת בראייה בכתובים), החלו כאבי החזה מהם סבל בסמוך לאחר התאונה, יש לזקוף שליש מנכותו הקרדיאלית על חשבון התאונה, אך אם כאבי החזה לא החלו סמוך לאחר התאונה, כי אז אין קשר בין התאונה לבין נכותו של התובע בתחום זה. ב"כ המשיב ביקש לחקור את פרופ' קישון על חוות דעתו, אך פרופ' קישון נפטר קודם שהספיק להיחקר על חוות דעתו. לפיכך, הגיש המשיב בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום הקרדיולוגי ובית המשפט נעתר לבקשה ומינה כמומחה רפואי בתחום זה את ד"ר שירן (בשלב מאוחר יותר מונה במקומו ד"ר גרדינר). 3. בין הצדדים נפלה מחלוקת באשר לשאלה אם ניתן להעביר למומחה הרפואי החדש את חוות הדעת של המומחים הרפואיים הקודמים, פרופ' בנאי ופרופ' קישון. 4. בהחלטה מיום 2.8.06 קבע בית המשפט קמא שאין להעביר לד"ר שירן את שתי חוות הדעת - של פרופ' בנאי ושל פרופ' קישון. בית המשפט היה ער לפסיקה לפיה אין מניעה להמציא למומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט חוות דעת של מומחה רפואי קודם שמונה על ידי בית המשפט ונפטר. מסיבה זו קבע בית המשפט קמא בהחלטתו שאין סיבה שלא להמציא את חוות דעתו של פרופ' קישון ז"ל לד"ר שירן. מאידך, נקבע בהחלטה, שמשנפסלה חוות דעתו של פרופ' בנאי, אין להעבירה לעיונו של המומחה הרפואי החדש. יחד עם זאת, הוסיף בית המשפט קמא וקבע, כאשר בתיק מונחות שתי חוות דעת אשר הגיעו למסקנות סותרות, לא יהיה זה נכון להביא לעיונו של ד"ר שירן, בשלב זה, חוות דעת אחת, של פרופ' קישון, מה גם שהתובע ביקש לחקור את פרופ' קישון והחקירה טרם נערכה. נסיבות אלה מהוות, להשקפתו של בית המשפט קמא, את אותן נסיבות ספציפיות אליהן התייחס כב' השופט ריבלין בפסק דינו ברע"א 4951/05 אהרון פוקס נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' (טרם פורסם), בהן לא יהיה זה ראוי שהמומחה החדש ייחשף לחוות הדעת הקודמת. על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי, בה החלטתי לדון כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש הערעור. 5. ב"כ המבקשת מסכימה שבנסיבות המקרה לא היה ראוי להמציא את חוות הדעת של פרופ' בנאי למומחה הרפואי, לאחר שחוות דעת זו נפסלה. עם זאת, היא טוענת, כי לפי ההלכה הפסוקה היה על בית המשפט קמא להורות על המצאתה של חוות הדעת של פרופ' קישון למומחה הרפואי, ללא קשר לאי המצאתה של חוות הדעת של פרופ' בנאי. 6. ב"כ המשיב טוען, מנגד, שחוות דעתו של פרופ' בנאי לא נפסלה והסכמת הצדדים בעניין זה הצטמצמה להסכמה למינויו של מומחה רפואי נוסף ואי המצאת חוות הדעת של פרופ' בנאי למומחה. לשיטתו, ההסכמה שלא להמציא את חוות דעתו של פרופ' בנאי לפרופ' קישון אינה חלה לעניין אי המצאתה של חוות דעת זו גם למומחה הרפואי החדש - ד"ר שירן. 7. על פי הפסיקה ככלל, יש להמציא חוות דעתו של מומחה רפואי שנפטר, גם בטרם נחקר על חוות דעתו, למומחה הרפואי החדש שמונה תחתיו (רע"א 4951/05 לעיל). על כן, יש להתיר המצאת חוות דעתו של פרופ' קישון למומחה הרפואי החדש. לעניין זה, אני סבור, אין קשר לשאלה אם תותר המצאתה למומחה הרפואי גם של חוות דעתו של פרופ' בנאי. ככל שחוות דעתו של פרופ' בנאי פסולה להמצאה, פסול זה לא דבק גם בחוות דעתו של פרופ' קישון. על כן, המגמה להגיע להחלטה "סימטרית" שתחיל אותו דין על שתי החוות הדעת אשר הדריכה את בית המשפט קמא בהחלטתו, אינה מקובלת עלי. 8. שאלה אחרת היא האם היה מקום למנוע את המצאתה למומחה הרפואי גם של חוות הדעת של פרופ' בנאי. ב"כ המשיבה אמנם לא ביקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא בעניין זה, אולם לאור העובדה ששני חלקי ההחלטה קשורים ושלובים זה בזה, לא ניתן לדון באי המצאת חוות דעתו של פרופ' קישון בלא לדון, בה בעת, גם באותו חלק של ההחלטה האוסר על המצאת חוות דעתו של פרופ' בנאי. 9. טענתה של באת כוח המבקשת, שהסכמתו של ב"כ המשיב שלא להמציא את חוות הדעת של פרופ' בנאי לפרופ' קישון מחייבת אותו גם באשר לאי המצאתה של חוות דעת זו למומחה החדש, אינה מקובלת עלי. ראשית, בהסכמה עליה הודיעו הצדדים לבית המשפט נאמר במפורש שכוחה של הסכמה זו יפה "לשלב זה" (סעיף ד להודעה מיום 31.3.05). שנית, בינתיים חל שינוי בנסיבות המצדיק שלא לקשור את ב"כ המשיב לאותה הסכמה. 10. בית המשפט קמא ביסס החלטתו בעניין זה על ההנחה ש"בהסכמת הצדדים בוטל מינויו של פרופ' בנאי" (סעיף 4 להחלטה) ועל כך שחוות דעת זו נפסלה סעיף 7 להחלטה). אולם בצדק מצביע ב"כ המשיב על כך שבית המשפט לא החליט על ביטול מינויו של פרופ' בנאי וגם לא על פסילת חוות דעתו. בהסכמת הצדדים מיום 31.3.05 אמנם דובר על מינוי "מומחה אחר" (ולא נוסף) בתחום הקרדיולוגיה, מה שעשוי להצביע על כוונה לבטל את מינויו של פרופ' בנאי. אולם, בסעיף ט' לאותה החלטה הוסכם, כאמור לעיל, "שהמחלוקת בין הצדדים בשאלה האם יש לפסול את חוות הדעת של פרופ' בנאי או להשאירה כחלק מהראיות בתיק תידון בשלב מאוחר יותר". משמע, באותו השלב (וגם לא בשלב מאוחר יותר) חוות הדעת של פרופ' בנאי לא נפסלה וגם לא בוטל מינויו כמומחה רפואי. 11. משחוות הדעת של פרופ' בנאי לא נפסלה ושמינויו לא בוטל, אין מניעה עקרונית להמציא את חוות דעתו למומחה הרפואי החדש. עם זאת, עדיין נותרה בין הצדדים מחלוקת, שבהודעתם לבית המשפט מיום 31.3.05 נשארה פתוחה, והיא האם יש לפסול את חוות דעתו של פרופ' בנאי. בעניין זה יהא על בית המשפט קמא להכריע. שאלתי את עצמי אם מבחינה מעשית אין לראות בהחלטת בית המשפט נשוא הדיון משום החלטת פסילה, אך הגעתי למסקנה שאין להתייחס להחלטה זו בדרך זו. שכן בית המשפט קמא לא החליט לפסול את חוות הדעת של פרופ' בנאי, אלא התייחס לעניין זה כאל עניין "סגור" שכבר ניתנה בו החלטה. בכך בית המשפט קמא טעה. 12. התוצאה היא שאני מבטל את החלטתו של בית המשפט קמא, ומתיר להמציא למומחה הרפואי את חוות הדעת של פרופ' קישון ז"ל. לעניין חוות הדעת של פרופ' בנאי, על בית המשפט לקיים דיון נוסף ולהחליט אם לפסול חוות דעת זו, וכפועל יוצא מכך יקבע עמדתו באשר להמצאתה (או אי המצאתה) של חוות דעת זו למומחה הרפואי. המצאת חוות דעתו של פרופ' קישון למומחה הרפואי תעוכב עד למתן ההחלטה חדשה בעניין חוות הדעת של פרופ' בנאי. 13. אין צו להוצאות. מומחהמומחה מטעם בית המשפטחוות דעת