החלטה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט דר' ק' ורדי) מיום 22.12.04 בת"א 26172/04 (בש"א 188274/04), בה נענה בית המשפט לבקשת המשיבים-הנתבעים, והורה למבקשת-התובעת לענות על שאלון ולהמציא טופס ויתור סודיות רפואית ומסמכים ספציפיים, בכפוף לכך שהנ"ל ישמשו רק להליך המשפטי. הרקע המבקשת הייתה במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה זמרת, אומנית ועסקה בתחום הבידור. בין יתר עיסוקיה הופיעה בתוכניות טלויזיה שונות כמפורט בסעיף 1 לכתב התביעה. בתאריך 06.03.1997 פורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבה שכותרתה "המזל שוטטה בעירפול חושים בצומת רעננה" והתייחסה לאירוע מיום 04.03.1997: "מירב לוין (25) שהתפרסמה בזכות הופעתה בשעשועון הטלויזיוני 'גלגל המזל' לצידו של ארז טל, נמצאה שלשום בלילה בצומת רעננה על-ידי סיור משטרתי כשהיא במצב של עירפול חושים. היא נלקחה לתחנת המשטרה, אולם השוטרים התקשו לתקשר עימה. לבסוף אותרו הוריה בחיפה, בזכות מספר טלפון שנמצא בכיס חולצתה, ואמה הוזעקה לתחנה כדי לאספה לביתם". בהמשך מתארת הכתבה את התנהגותה של המבקשת בתחנת המשטרה, המצביעה על ערפול חושים וחוסר קשר למציאות. בתאריך 07.03.97 פורסמה כתבה נוספת ברוח דומה ב"חדשות ערי המפרץ", אשר כללה פרטים נוספים בדבר חשדם של השוטרים כי המבקשת הייתה תחת השפעת סמים ועל אשפוזה בבית חולים לצורך בדיקות. בתאריך 04.03.2004 הוגשה על ידי המבקשת נגד המשיבים תביעת לשון הרע בגין הפרסומים הנ"ל. על פי הנטען בכתב התביעה, העובדות אשר תוארו בכתבות אינן אמת והן מציגות את המבקשת באמצעות תיאורים כוזבים ופוגעניים כמטורפת וסהרורית. בסעיף 6 לכתב התביעה, המפרט את נזקי המבקשת, נכלל בין יתר הנזקים הנטענים גם "נזק נפשי" וכן נטען כי הפרסומים החמירו את מצבה הבריאותי (סעיפים 6.3 ו- 3.6). בגדרם של ההליכים המקדמיים ביקשו המשיבים טופס ויתור על סודיות רפואית חתום על ידי המבקשת וכן תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים ותשובות לשאלון. בתגובתה מיום 19.12.04 סירבה המבקשת לדרישות אלה מאחר, שלטענתה, המידע המבוקש הינו מידע רפואי חסוי, בלתי רלבנטי לשאלות שבמחלוקת וחשיפתו תגרום לפגיעה מיותרת בפרטיותה. בתאריך 27.12.04, לאחר שניתנה ההחלטה נשוא הבקשה שבפני, התבקש בית המשפט לתקן את כתב התביעה באופן שימחקו הפסקאות אשר מהן משתמע, בין במפורש ובין בעקיפין, כי למבקשת נגרם "נזק נפשי" או בריאותי בנוסף על הנזקים לשמה הטוב ולמשלח ידה, שמקורם בפרסום עצמו. החלטת בית המשפט קמא בתאריך 22.12.04, במסגרת דיון שנערך במעמד הצדדים, נעתר בית המשפט קמא לבקשת המשיבים בקבעו: "משחשפה התובעת את הנושא הרפואי וטוענת לפגיעה בריאותית ורפואית וכן טוענת להחמרה במצב בריאות, מן הראוי לאפשר לנתבעים, לבדוק את הנושא הבריאותי, שכן כדי להוכיח החמרה צריך להראות מה היה המצב הבריאותי לפני ההחמרה... מי שמגיש תביעה כאמור, וטוען לפגיעה בריאותית, ומדבר על החמרה, ומפרט אישפוזים, ומצב רוח דכאוני, וכל מה שתואר לעיל, ותובע 1,000,000 ₪ לצרכי אגרה, תוך טענות לנזקים נכבדים שנגרמו על ידי הנתבעים בעקבות הכתבות, צריך לדעת שהוא ייחשף גם לבדיקה של הנתבעים כדי לנהל הגנתם כראוי, ולנהל טענות כנגד אותה תביעה ואותן טענות. כנ"ל נכון הדברים לגבי העניינים הכלכליים שלגביהם מבוקשים גם מסמכים". מכאן הבקשה לרשות ערעור שבפני. טענות הצדדים לטענת המבקשת, סעיפי כתב תביעתה שהתייחסו להחמרת מצבה הבריאותי והנזק הנפשי באו לשמש "כרקע וכתוספת לתיאור בכתב התביעה ... אולם בשום אופן לא היוו עילה עצמאית ונפרדת". בהקשר זה מציינת המבקשת כי הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה. משכך, ומשהתביעה הנה בגין פרסומי המשיבים בעניין מעשיה, מראה והתנהגותה באירועים שקרו בתאריך 04.03.97 בצומת רעננה, הרי שאין רלוונטיות למצבה הרפואי. לשיטתה, המשיבים נדרשים להוכיח כי תיאור האירועים בכתבות הינו אמיתי, וברי כי כל מידע רפואי שתחשוף לא יוכל לאשר זאת ולתרום להגנתם. טענה נוספת בפי המבקשת נוגעת לכך כי מצבה הרפואי הינו מידע חסוי, וזאת בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). בהקשר זה מוסיפה וטוענת המבקשת, כי לצורך ביסוס הגנת 'אמת בפרסום' הקבועה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") מתכוונים המשיבים להתבסס על מידע זה, תוך פגיעה בפרטיותה, ואין ליתן לכך יד. המבקשת מטעימה, כי בידי המשיבים אין כל מידע אחר לצורך ביסוס הגנה זו, שכן הודיעו בתאריך 20.01.04, כי קלטות ותמלילים של שיחות שניהלו שוטרים שנכחו באירועים עם המשיבים, מוגנות בחיסיון עיתונאי וחיסיון חומרים שהוכנו לקראת משפט. בתשובה, טוענים המשיבים, כי המבקשת מנסה ליצור "הפרדה מלאכותית ... בין 'התנהגות' המבקשת באותו לילה בצומת רעננה, ובין הגורמים שהביאו באופן ישיר ובלעדי ל'התנהגות' זו- קרי מצבה הבריאותי והנפשי של המבקשת" (ההדגשה במקור, ש.ד.). לשיטתם, לא ניתן להפריד בין האירועים שאירעו בליל 04.03.97 בצומת רעננה לבין מצבה הבריאותי והנפשי של המבקשת, שכן הללו נובעים ממנו. מכאן, שיש חשיבות רבה לחומר הרפואי המתייחס למצבה של המבקשת בסמוך ליום האירוע לצורך בירור האמת. המשיבים מוסיפים וטוענים כי הבקשה לתיקון כתב התביעה לא תועיל למבקשת, ואין בה כדי לייתר את החלטת בית המשפט קמא, שכן זו התבססה, בין היתר, גם על סעיפים מכתב התביעה שמחיקתם לא נתבקשה. נוכח האמור, סבורים המשיבים שיש לדחות את טענת המבקשת, לפיה סעיפי כתב התביעה שהתייחסו להחמרת מצבה הבריאותי והנזק הנפשי באו לשמש רק "כרקע וכתוספת", וברי כי עיקר המחלוקת עודנו סב סביב מצבה הבריאותי והנפשי והאופן בו תואר על ידיהם. לטענת המבקשת כי מדובר במידע רפואי חסוי, עונים המשיבים כי הויתור על הסודיות הרפואית חיוני לצורך חשיפת האמת וניהול הגנתם, וכי בפסיקה נקבע כי באיזון בין הזכות לפרטיות לבין הזכות להליך הוגן גוברת האחרונה. לשיטת המשיבים, היאחזותה של המבקשת בטענת הסודיות הרפואית מנוגדת לעיקרון לפיו יש לנהל את ההליך ב"קלפים פתוחים", ואף אינה יכולה לעמוד, שכן בעצם העלאת טענות בכתב התביעה בעניין מצבה הרפואי והנפשי ויתרה המבקשת על הסודיות הרפואית שלה. המשיבים מטעימים כי לא מדובר בפגיעה דרסטית בזכותה של המבקשת לפרטיות, אלא בפגיעה מצומצמת אשר נדרשת לצורך עשיית צדק: ראשית, בית המשפט קמא הורה בהחלטתו כי חשיפת המידע תשמש רק לצורך ההליך המשפטי הנוכחי; שנית, אין מדובר במידע עכשווי ורלוונטי אלא במידע בן שמונה וחצי שנים. טענה נוספת שמעלים המשיבים עוסקת בסוגיית הנזק הראייתי. לטענת המשיבים, המבקשת פעלה תוך שיהוי ניכר משהגישה את תביעתה בסמוך לחלוף תקופת ההתיישנות. לפיכך, יש ליתן חשיבות יתרה לגילוי החומר הרפואי, ואין לשעות לטענת המבקשת בעניין דיות הראיות המצויות בידיהם, שאף אינה קשורה, לכשעצמה, לשאלת החיסיון הרפואי. בהקשר זה מעירים המשיבים כי לצורך הוכחת הגנתם רשאים הם להסתמך על חומרים שלא היו בידיהם בעת הפרסום, וכאסמכתא לכך מפנים הם לדנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות נ' קראוס, פ"ד נב(3)1. המשיבים חוזרים ומדגישים כי בנסיבות העניין אי גילוי החומר הרפואי ימנע מהם להוכיח את צדקתם ולהוציא את האמת לאור, ועל כן סבורים הם כי יש להורות למבקשת לבחור בין ויתור על תביעתה לבין ויתור על הסודיות הרפואית. בתשובתה, חוזרת המבקשת על נימוקי בקשתה, ולא מצאתי צורך לחזור על הדברים. בנוסף, גורסת המבקשת כי יש לבחון את בקשת רשות הערעור לאור כתב התביעה המתוקן, בו נמחק כל טיעון בעניין נזק בריאותי. לטענת המבקשת, כוונת המשיבים היא "לדוג" מסמכים שאינם רלוונטיים לתביעה, ואין להורות על חשיפת המסמכים הרפואיים מן הטעם שיש קשר ישיר בין מצבה הבריאותי והנפשי להתנהגותה בליל האירועים. לשיטתה, ברי כי כל אדם מושפע ממצבו הבריאותי והנפשי; אם תתקבל עמדת המשיבים, הרי שלכאורה, בכל סכסוך משפטי, יאלצו צדדים לחשוף את ענייניהם הרפואיים, שכן יש בהם כדי להשפיע ולהשליך על התנהגותם. בתשובה לטענות המשיבים בנוגע לפגיעה הצפויה בפרטיות, חוזרת המבקשת ומדגישה כי חשיפת מצבה הבריאותי לאחר מועד האירועים מהווה פגיעה של ממש בזכותה לפרטיות, שכן אין בו כדי להוכיח את אמיתות הפרסום. המבקשת מטעימה כי ככל שמדובר בענייניו האינטימיים של הפרט גוברת הזכות לפרטיות על הזכות לדעת, וכן כי יש להתחשב בכך שלא מדובר בצדדים שווי כוחות, אלא במאבק של אדם פרטי בגוף תקשורתי רב עוצמה. עוד טוענת המבקשת, כי בידי המשיבים קיימות ראיות חלופיות העשויות לייתר את הפגיעה האמורה בפרטיותה. כך, בתאריך 22.12.04 נתן בית המשפט קמא החלטה נוספת, ולפיה תמציא משטרת ישראל את התיעוד המצוי בידה, הרלוונטי לאירועים, ככל שאין מניעה לדבר. כמו כן, בכתבה שפרסמו המשיבים צוין שמו של הקצין התורן, ועל כן עדותו יכולה לשמש ראיה חלופית ממקור ראשון, שכן משצוין שמו אין החיסיון חל עליו. בעניין טענת המשיבים לנזק ראייתי עקב שיהוי, טוענת המבקשת כי טענות אלו נידונו ונדחו בבית המשפט קמא ובבית משפט זה, בעקבות בקשת המשיבים לדחיית התביעה על הסף. המבקשת הפנתה להחלטתי בבר"ע 2997/04, שניתנה בתאריך 28.12.04, ולא מצאתי צורך לחזור על דברים שנאמרו שם. דיון בהחלטתו הסתמך כב' השופט ורדי על עילות התביעה המקוריות ומקובלת עלי עמדתו, לפיה תביעה לפיצויים בגין נזקים בריאותיים מחייבת חשיפת תיקו הרפואי של התובע. אולם, לנוכח הבקשה לתיקונו של כתב התביעה נשאלת השאלה מה הרלבנטיות של החומר שגילויו התבקש למחלוקת שבין הצדדים וכן, מה מידת הגילוי הנדרשת של נושאים הנהנים מחיסיון על פי חוק הגנת הפרטיות. בספרו של המלומד אורי שנהר - דיני לשון הרע - בעמ' 437, מבהיר המחבר כי בהליכי גילוי, במסגרת תביעה על פי חוק איסור לשון הרע, על בית-המשפט לפעול באופן המאזן בין הצורך האמיתי של הצד המבקש גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים לבין זכותו של הצד שכנגד שלא להיות חשוף לדרישות מכבידות יתר על המידה. סבורה אני, כי בין יתר השיקולים שעל בית המשפט לשקול אין להתעלם ממידת הפולשניות של הגילוי המתבקש, והאם המידע אכן דרוש לקידום עניינו הלגיטימי של המבקש או שמטרת הבקשה הינה לגרום מבוכה באמצעות "מסע דיג" בתחומים שאין להם קשר מיידי לנושא שבמחלוקת. ברע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ ואח' נ' משה רום פ"ד מח(4) 388, 392 אומר כב' השופט (כתארו אז) ת' אור: "ההיגיון והתכלית שביסוד הוראת סעיף 22 לחוק נובעים מן הרצון למנוע חיטוט בעברו של התובע או של הקובל, העלול להביא לפגיעה בשמו הטוב, כשחיטוט כזה עלול להיות מיותר, אם תידחה תובענת התובע בשל היעדר חבות מצד הנתבע או אם יזוכה הנאשם". עיון בכתב התביעה מעלה, כי עילת התביעה הינה שתי כתבות המתארות אירוע נקודתי, אשר ממנו משתמע כי מצבה הנפשי של המבקשת מעורער, וכי התנהגותה העלתה את החשד שהיא נתונה להשפעת סמים. מהאמור בכתב ההגנה הכללי והמעורפל לא ניתן לדלות כל טענה הקושרת בין מצבה הבריאותי של המבקשת בתקופה שקדמה לאירועים, המתוארים בכתבות, לבין המחלוקות כפי שהתגבשו בכתבי הטענות. בסעיפים 54 ואילך, המתייחסים (אם כי באופן כללי בלבד) לעובדות כתב התביעה, נטען כי אין בפרסומים לשון הרע כמשמעות המונח בחוק איסור לשון הרע. עוד נטען כי הפרסום מוגן על פי סעיפים 14 ו- 15 לחוק הנ"ל. בסעיף 58 נאמר, כי המשיבים פעלו בתום לב, היו משוכנעים באמיתות הדברים שפורסמו ולא הייתה להם כל כוונה לפגוע בתובעת. אין באמור בכתב ההגנה כל התייחסות למצבה הנפשי או הבריאותי של המבקשת בתקופה שקדמה לכתבות ומשכך, אין לשאלות הנוגעות לנושאים אלה כל רלבנטיות לסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים ומקל וחומר לאחר שהתבקשה מחיקתן של הפסקאות המרמזות על נזק בריאותי. מקובלת עלי הגישה המובעת בהחלטתה של כב' השופטת ד' דורנר ברע"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון לפיה: "ככלל, תובע אינו יכול להישמע בטענה, כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות, שהן רלבנטיות לבירור התובענה ונדרשות לנתבע לביסוס הגנתו. קנה-המידה שעל פיו ייקבע תוקף זכותו של התובע לפרטיות הוא איפוא מידת הרלוונטיות שבמסמכים שגילויים נדרש לבירור המחלוקת. אף מובן הוא, כי בידי התובע קיימת האפשרות להעדיף את ההגנה על פרטיותו על-פני ההכרח לחשוף בפני הנתבע ראיות רלוונטיות, וזאת על-ידי מחיקת התביעה שהגיש נגד הנתבע". בענייננו נהגה המבקשת על פי המלצה זו ומחקה מכתב התביעה כל פרט שיש בו כדי לרמז על נזק בריאותי שנגרם לה כתוצאה מהכתבות ובכך החריגה שאלות אלה ממסגרת הדיון. בהחלטתה בבע"מ 3542/04 דן סלס נ' טובה סלס ואח' מדגישה כב' השופטת א' פרוקצ'יה את הצורך באיזון בין הערכים של הגנה על פרטיות מול עשיית משפט צדק באומרה: "אחד המצבים בהם נדרש איזון ההגנה על הפרטיות לבין ערך אחר, עולה מקום שעשיית משפט צדק מחייבת הצגת נתונים ועובדות החוסים תחת הגנת הפרטיות שבלעדיהם לא ניתן להגיע לחקר האמת... בהתמודדות בין האינטרס החברתי הכרוך בעשיית צדק בהליך שיפוטי לבין חשיבות ההגנה על הפרטיות, עשוי להינתן, בנסיבות מסוימות, משקל גובר לערך הראשון, שבלעדיו עלולים הליכי המשפט להימצא מסוכלים. בלא הבטחת הליך שיפוטי תקין, עלולה המערכת החברתית ואכיפת החוק נזק שאינו ניתן לתיקון". כפי שציינתי לעיל, המחלוקת העובדתית בין הצדדים מתמקדת בשאלת תיאור עובדותיו של המקרה המתואר בכתבות, כאשר המבקשת טוענת,מחד גיסא, כי התאור אינו משקף את העובדות לאשורן והמשיבים גורסים, מאידך גיסא, "אמת דיברתי". לליבון מחלוקת זו די להם למשיבים אם יקבלו תשובות לשאלות הנוגעות לאירועי אותו יום ולתוצאות הבדיקות הרפואיות שעברה המבקשת יום או יומיים לאחר אותם אירועים ואין אני סבורה שהגנתם - כפי שפורטה בכתב ההגנה - עלולה להיפגע ללא מידע על עברה הרפואי של המבקשת אשר, כאמור לעיל, הפך בלתי רלבנטי. מעבר לדרוש אציין, כי בהליך שבפני מצאה ביטוי פרקטיקה בה הנתבעים אשר פרסמו כתבה לגביה נטען כי אינה אמת, מנצלים את הליכי הגילוי לאיסוף ראיות להוכחת האמור בכתבה, סבורה אני, שחשיפתו של תובע, בעילה של לשון הרע, לחיטוט בחייו הפרטיים מעבר למידה הדרושה לליבון המחלוקות בין הצדדים יש בה די להרתיע תובעים ואין היא עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, שנועד למנוע פגיעה בלתי מרוסנת בשם טוב. לאור האמור לעיל החלטתי לקבל את הבקשה ולבטל את החלטת בית המשפט קמא ככל שהיא נוגעת לגילוי עובדות הנוגעות למצבה הרפואי של המבקשת החורגות מהמקרה המתואר בכתבות ותוצאות הבדיקות הרפואיות לאחר המקרה. על מנת להסיר ספק, הגילוי יכלול סיכומי מחלה וכל חומר רפואי המתייחס לאשפוז המתואר בכתבה השנייה. המשיבים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ, בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. שאלוניםמסמכיםערעור