להלן החלטה בנושא ראיות לכאורה לנזק נפשי: בקשתו של המבקש-התובע למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה. רקע כללי 1. המבקש, יליד 9.12.78, נפגע ביום 1.3.04 בתאונת דרכים והגיש תובענה כנגד המשיבות לפצותו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). פגיעתו בתאונה זו הוכרה כ"תאונת עבודה" על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), והמבקש נבדק על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, שם נקבעה נכותו כדלקמן: א. 100% נכות על פי תקנה 29(2)(ב) לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי תאונת עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), בגין פרפלגיה. ב. 30% נכות בגין הפרעות פסיכונוירוטיות, על פי תקנה 34(ד) לתקנות המל"ל. ג. 10% נכות בגין מחלות הבלוטות להפרשה פנימית, על פי תקנה 3(ב) לתקנות המל"ל. ד. 20% נכות אורטופדית, על פי תקנה 37(8)(ג) לתקנות המל"ל, בגין שבר בחוליות D8 בעמוד השדרה. נכות זהה בשיעור 20% בגין שבר בחוליהD9 בעמוד השדרה. קביעה זו של הועדה הרפואית הינה קביעה "על פי דין" לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים. 2. בבקשה שלפניי עותר המבקש למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה על פי סעיף 6א' לחוק הפיצויים ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986. טענות הצדדים 3. לטענת המבקש, הלכה היא, שכאשר אין קביעה על פי דין בנושא מסוים, ממנה בית המשפט מומחה רפואי באותו התחום, כפוף לבחינת קיומה של "ראשית ראיה". נטען, כי המבקש הפך באחת מבחור צעיר ובריא לנכה משותק על כסא גלגלים, זקוק לעזרת אחר לכל דבר ועניין, אינו שולט על סוגריו, ואף ללא חומר רפואי של ממש הדעת נותנת כי נכות ומהפך כזה מחייבים מינוי מומחה פסיכיאטר, שיבחן וימליץ על דרכי התמודדות בנכותו. לבקשתו צירף המבקש מסמכים רפואיים מהיחידה לטיפול יום במרכז הרפואי "שיבא". שם צוין, כי המבקש זקוק, בין היתר, לטיפול קוגניטיבי נפשי ומסגרת מארגנת וכן טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי-שיקומי. 4. לטענת ב"כ המשיבה הראשונה, כאשר ב"כ המשיבה השנייה מצרף טענותיו לטענותיה, להתנגדות לבקשה, סומך המבקש את עיקר בקשתו למינוי מומחה על כך שאין קביעה על פי דין בנושא הפסיכיאטרי. המשיבות טוענות, כי טענת המבקש שגויה, שכן המסגרת שבגינה נקבע למבקש נכות בתחום הנוירולוגי, כוללת בתוכה רכיב פסיכיאטרי ואף הוענקה לו בגינו נכות המוצאת ביטויה במסגרת הקביעה על פי דין בה נקבעה למבקש נכות בשיעור 30% לפי תקנה 34 ד' לתקנות המל"ל. זו אף זו. תקנה 34 הינה תקנה שכותרתה "הפרעות פסיכונויורוטיות" ואילו סעיף משנה (ד') קובע, כי הנכות תוענק במידה ו"ישנם סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה", היינו, כי הסעיף בוחן רכיבים פסיכיאטריים. עוד נטען, כי למבקש ניתנה ההזדמנות לשטוח תלונותיו לפני הועדה הרפואית, ובתלונותיו לא הביע המבקש ולו תלונה אחת בפן הנפשי. תלונותיו התמקדו למעשה, בפן האורטופדי ובאי יכולתו לשלוט על סוגריו. זאת ועוד. מעיון במסמכי הועדה הרפואית מטעם המל"ל עולה, כי הועדה בהחלטתה שקלה את מלוא הנתונים וקביעת הנכות מגלמת גם את הפן הנפשי, וכי המבקש בבקשתו, מתעלם משיקוליה ומהחלטתה של הוועדה. עוד נטען, כי המבקש בעצם בקשתו מנסה לפרוץ פתח למקצה שיפורים בקביעת הנכות בעוד הוא ער לכך, כי אמירתו בבקשה זו נוגדת את אמירתו במסגרת "הודעה על הגשת קביעת נכות" אשר הוגשה על ידי המבקש, ושם הוא מציין, כי נקבע לו נכות בשיעור 30% בתחום הפסיכיאטרי. דיון והכרעה 5. ככלל, הדרך העומדת לפני המבקש להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה, בתביעה לפי חוק הפיצויים, אם לא נקבעה "על פי דין" לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים, היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחיית בקשתו למינוי שכזה יש בה משום סגירת הדרך להוכיח טענותיו. לפיכך, יש לבחון האם קיימת "ראשית ראיה", קצה חוט, אשר יצדיק בירור האם בעקבות התאונה סובל המבקש מנכות בתחום רפואי (ראה: רע"א 1338/90 גבריאל שיק נ' מטלון רונית ואח', פ"ד מד(2), 216 ,עמ' 219-220; רע"א 9477/04 אריה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עבאידן עלא, תק-על 2004(4) 2063; א' ריבלין, תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, גדין הוצאה לאור, עמ' 553-554). ראשית הראיה הנדרשת לצורך מינוי מומחה נלמדת מסוגים שונים של מסמכים, ובעיקר ממסמכים אשר מצביעים על טיפול רפואי שניתן למבקש עקב פגיעתו, דהיינו יש לאפשר לנפגע להביא כל מסמך שיש בו כדי להצביע על נכות, או על קיום בעיה רפואית (רע"א 911/03 סעאת מרים נ' סעאת ניסים ואח', תק-על 2003(1) 709). 6. כאמור, צירף המבקש לבקשתו שני מסמכים ממרכז השיקום- היחידה לאשפוז יומי שיקומי, ולפיהם מדובר בבחור צעיר עם פגיעה משולבת- פגיעת ראש קשה, בעיות קוגניטיביות, חסר התארגנות בחיי היום-יום ופגיעה ספינאלית שלמה. עוד צוין, כי המבקש זקוק לשני סוגי טיפולים: האחד, טיפול בתחום מוטורי- נוירולוגי, והשני, טיפול קוגניטיבי, נפשי, ולצורך כך גם התבקש אשפוזו למשך 12 ימים על פי המסמך מיום 28.7.05. על פי הפסיקה והכללים שהותוו לעיל, יש במסמכים אלו משום "ראשית ראיה" לצורך מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. יצוין, כי מסמכים אלו לא היו לפני הועדה הרפואית בשעה שנתנה החלטתה. 7. טענת המשיבים, לפיה המסגרת שבגינה נקבעה למבקש נכות בתחום הנוירולוגי, כוללת בתוכה רכיב פסיכיאטרי ואף הוענקה לו בגינו נכות, כפי שפורטה לעיל, דינה להידחות. אבהיר. ראשית הנכות שנקבעה למבקש, על פי תקנה 34(ד) לתקנות המל"ל נקבעה על ידי הועדה הרפואית אשר הפוסק בה היה מומחה נוירולוג בלבד והיא לא כללה מומחה בתחום הפסיכיאטריה. שנית, אשוב ואדגיש, כי הדרך היחידה העומדת לפני המבקש להוכיח טענתו, היא לבקש מינוי מומחה. דחיית בקשתו יש בה משום חסימת הדרך להוכיח שנותר עם נכות כתוצאה מהתאונה, אם נותרה לו נכות שכזו. לפיכך, גם מחמת הספק אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה כשקיימת "ראשית ראיה" לאפשרות קיומה של נכות זו. 8. החלטה לעניין זהותו של המומחה תישלח בנפרד. 9. המשיבות ישאו הדדית בהוצאות המבקש בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. התחום הנפשיפסיכיאטריהמומחהמינוי מומחה