פסק דין 1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בעפולה (כב' השופטת ג'אדה בסול) מיום 2.6.05, לפיה נדחתה בקשת המבקשת שלא למנות למשיב מומחה רפואי בתחום האורטופדי, כבקשתו, תוך מינוי פרופ' גנאל כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. בהתאם להסכמת הצדדים, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער, והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. 2. ביום 15.6.01 נפגע המשיב בתאונת דרכים, שהוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי גם כתאונת עבודה. ביום 14.6.02 הגיש המשיב תביעה לקביעת דרגת נכות למוסד לביטוח לאומי, אשר קבע לו נכויות זמניות בשיעורים של 30% מיום 1.10.01 ועד ליום 19.10.01; 30% מיום 15.12.01 ועד ליום 30.6.02; 20% מיום 6.7.02 ועד ליום 31.3.03; 10% מיום 1.4.03 ועד ליום 31.12.03. לקראת תום תקופת הנכות הזמנית, הוזמן המשיב לועדה רפואית, שהתכנסה ביום 15.11.04, אליה לא הופיע. ממכתב שנשלח למשיב מאת הועדה, לאור אי-ההתייצבות, עולה כי המשיב אף לא הופיע לדיון נוסף שנקבע לו. 3. כשנתיים לאחר הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, הגיש המשיב לבימ"ש קמא תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק) כנגד המבקשת. לתביעה צירף המשיב בקשה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. במעמד הדיון בבקשה למינוי מומחה, טען המשיב (הוא התובע בהליך בבית משפט קמא), כי מאחר וטרם נקבעה לו נכות על פי דין. ומאחר וקביעה כזו גם לא צפויה בעתיד הקרוב, יש למנות מומחה מטעם בית המשפט, שיקבע את נכותו בהתאם להוראת סעיף 6א' לחוק. המבקשת (היא הנתבעת בהליך בבית משפט קמא) התנגדה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בטענה, כי הימנעותו של המשיב במתכוון מלהתייצב לועדות המל"ל, היא הסיבה לכך שטרם נקבעה לו נכות צמיתה. המבקשת טוענת כי במעשיו אלה נוהג המשיב שלא בתום לב. על כן, על בית המשפט להורות על מיצוי ההליכים במל"ל, בטרם ימנה מומחה מטעמו. חרף התנגדותה של המבקשת, קיבל בית המשפט קמא את הבקשה, והורה על מינוי מומחה אורטופד, בקובעו כי דחיית הבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, על אף שהנפגע חדל מלמצות את הליך קביעת הנכות על ידי המל"ל ביוזמתו, משמעה הענשת התובע, על כך שלא מיצה את זכויותיו במל"ל, מקום שאין עליו חובה לעשות כן. מכאן הערעור. 4. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. נכון הדבר, שבחוק, כמו גם בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995, אין כל הוראה המחייבת את הנפגע לפנות בתביעה לביטוח הלאומי. אף לא קיימת כל חובה פוזיטיבית המחייבת את הנפגע להגיש תביעה באופן אקטיבי (ראה ת"א (ב"ש) 218/89 זילבר אהובה נ' דויאן נילי. בהחלטתו בבקשה למינוי מומחה נסמך בית משפט קמא על ההלכה שנפסקה ברע"א 1619/93 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89 (להלן: הלכת טטרו), אשר קבעה, כי במצב בו תאונת דרכים היא גם תאונת עבודה, סעיף 6ב לחוק אינו מטיל על הנפגע חובה למצות את זכויותיו מול המל"ל, בטרם יעמוד על זכויותיו בבית המשפט. ראה גם רע"א 7612/99 אורי אלוני נ' ציון - חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2000(2), 866: "'דרך המלך' מאז הלכת טטרו שוב אינה הדרך הקבועה בסעיף 6ב לחוק הפיצויים. נהפוך הוא, המסלול הקבוע בסעיף 6ב אינו אלא חריג למסלול הקבוע בסעיף 6א לחוק ובתקנות שהותקנו על-פיו". עם זאת, הלכת טטרו מתייחסת למצב בו הנפגע טרם פנה למל"ל לקביעת דרגת הנכות, ובחר ראשית לעתור למינוי מומחה מטעם בית המשפט. בפסק דין חדש של בית המשפט העליון, רע"א 1902/05 ניר דהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול), תק-על 2005(2), 2510 (להלן, פ"ד דהן), מחדד כב' השופט ריבלין את פסק הדין בעניין טטרו, ומדגיש, כי ההלכה מתייחסת למצב בו קיים חשש כי קביעת זכאותו של הנפגע במל"ל תהא מלווה בהליכים משפטיים ארוכים לבירור זכויותיו של הנפגע כנפגע תאונת עבודה. בת"א (ב"ש) 427/89 אוחנה יצחק נ' עזבון המנוח ראובן רומצקי ז"ל ואח' (לא פורסם) נקבע, כי במקרים בהם לא נקבעה נכות צמיתה, כפי שהדבר בענייננו, אך ברור, עם זאת, שהיא עומדת להיקבע, עומדות בפני בית המשפט שתי אפשרויות: א) להמתין עד אשר תקבע נכות צמיתה ולהימנע ממינוי מומחה מטעם בית המשפט או: ב) להניח כי לנפגע לא נקבעה באותו שלב "דרגת נכות על פי כל דין" ואם טרם הוחל בשמיעת הראיות, למנות מומחה מטעם בית המשפט. אכן, אם נראה כי החלטת המל"ל עומדת להינתן בטווח הזמן הקרוב, ראוי להמתין לה, ולא למהר למנות מומחה מטעם בית המשפט (פס"ד אליהו). הטעמים העומדים בבסיס גישה זו הינם ייעול, פישוט וקיצור הדיון בבימ"ש. ההלכה החדשה, שנקבעה בפס"ד דהן, אף הרחיבה עקרון זה גם למצב שבו נדחה הדיון במל"ל לתקופה ארוכה יותר משבועות ספורים, וזאת כאשר ההליך במל"ל מתנהל כראוי ויש יסוד סביר להניח שבתום התקופה תיקבע הנכות הצמיתה. 5. בדומה לעובדות בעניין דהן, גם בענייננו אין המל"ל כופר בזכאותו של המבקש כנפגע תאונת עבודה. אולם, קיימות עובדות שונות, המבחינות בין עניין דהן לענייננו. בעניין אשר נדון בפס"ד דהן, הקפיד הנפגע להופיע לכל דיוני הועדה בעניינו, ובמסגרת דיונים אלו קבעה הועדה כי טרם התגבשה נכות צמיתה אצל הנפגע. לאור קביעה זו, קבעה הועדה דיון נוסף למועד מאוחר יותר, לבחינת השינוי במצבו. במצב דברים זה, פנה הנפגע לבימ"ש וביקש למנות מומחה. ביהמ"ש קבע כי: "... אם ההליכים במל"ל מתנהלים כסדרם, תוך שיתוף פעולה מטעם המבקש, אין סיבה בנסיבות מקרה זה להתערבות בהליכים אלה בדרך של מינוי מומחים מטעם בית המשפט". בית המשפט קבע, כי למרות שבמקרה דהן נדרש שיהוי של מספר חודשים ולא מספר שבועות עד להחלטת המל"ל, מאחר והועדה מורכבת ממומחים והיא פועלת כסדרה, אין סיבה שבית המשפט ימנה מומחים אחרים מטעמו, אשר יחליפו את דעתה של הועדה בדעתם. 6. להבדיל מעניין דהן, במקרה דנן אכן התנהלו ההליכים במל"ל כסדרם, עד אשר פסק המשיב, מיוזמתו, מלשתף פעולה וחדל להופיע במכוון בפני הועדה, חרף ההזמנות שנשלחו אליו מטעמה. שלא כמו בעניין דהן, בענייננו, נותרה קביעת הנכות הזמנית על כנה, משום שהמשיב חדל להתייצב בדיונים שנקבעו בעניינו. בכך, למעשה, מנע המשיב מהועדה לברר האם חל שינוי במצבו (האם נותרה נכות זמנית או שמא ניתן כבר לקבוע נכות קבועה). כל עוד מסרב המשיב להתייצב בפני הועדה, לא תוכל זו להעריך את מצבו ולקבוע את סוג הנכות בעניינו. כלומר, במקרה דנן, השיהוי שנגרם עקב ההמתנה לקביעת דרגת הנכות הצמיתה, מקורו אינו בטעם שהדיונים במל"ל מתארכים, ולא משום שהועדה מטעם המל"ל ממשיכה לקבוע למשיב נכות זמנית בלבד, אלא משום שהמשיב נמנע בעצמו מלשתף פעולה בהליכים הדרושים לקביעת נכות צמיתה, בהימנעותו מהופעה בפני הועדה, תוך שהוא נתלה בפס"ד טטרו הנ"ל, ומצהיר בבית המשפט כי הוא "שומר על זכותו לכך שהועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לא תחרוץ את גורלו ולא תכריע בעניין נכותו הצמיתה". נראה, כי פרשנותו של המשיב לסעיפים 6א' ו6ב' מנוגדת לתכלית שהועמדה בבסיס חקיקת סעיף 6ב', שהיא, כאמור, יעילות וקיצור הליכים. הליכה על פי דרכו של המשיב מביאה, למעשה, לגרירת והארכת ההליך השיפוטי ללא הצדקה עניינית לכך. תכלית נוספת שממלא סעיף 6ב' לפלת"ד, הינה מיגור התופעה הפסולה של נטיית תובעים שלא למצות את זכויותיהם במל"ל, אלא לאחר מיצוי תביעת הנזיקין בבית המשפט, מתוך כוונה "להנות משני העולמות" (ראה א' ריבלין תאונות הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 450). התנהלותו של המשיב סותרת גם תכלית זו. להבדיל מאשר נפסק בעניין דהן, כאמור, אין ההליך מתארך, בשל סיבות שאינן תלויות במשיב. במקרה דנן, יצר המשיב, במו ידיו, אותו מצב לא רצוי ולא ראוי, שבו צד אחד מביא באופן מלאכותי ומכוון לעיכוב בפעילות המל"ל, כך שלא תקבע לו נכות צמיתה. המשיב לא יכול לטעון בפני בית המשפט כי יש למנות לו מומחה, מאחר ולא צפויה להיקבע נכות צמיתה בטווח הזמן הקרוב, כאשר אי-התייצבותו בפני הועדה במכוון היא המונעת את הקביעה. כך, נוצר כאן, למעשה, אותו המצב של ניצול ההליך המשפטי כדי "להנות משני העולמות". התנהלות שכזו יש בה טעם לפגם ויש לראותה כנגועה בחוסר תום לב. לאור האמור לעיל, אני מחליט להעתר לבקשה, ובהתאם אני מורה על ביטול מינויו של פרופ' גנאל. על המשיב למצות את ההליכים במל"ל, ולשם כך, להתייצב בפני הועדות הרפואיות מטעמו. בנסיבות המקרה, בו הוגשה הבקשה באיחור, איני עושה צו להוצאות. מומחהרפואהמינוי מומחהמומחה רפואי