החלטה מונחת לפניי בקשת המבקש, מר משה שור (להלן: "המבקש"), להורות, כי ימונה מטעם בית־המשפט מומחה מתחום הרדיולוגיה, לצורך פענוח בדיקות MRI של המוח, אותה עבר המבקש ביום 13/07/1995 וביום 02/10/1996, תוך השוואתן לבדיקה, שעבר הלה ביום 09/07/2006. ואלו העובדות הצריכות לעניין: המבקש הגיש תביעתו לבית־המשפט ביום 17/11/1996. ביום 28/09/1997 הורה כבוד השופט ארנסט על מינוי הנוירולוג פרופ' גולדהמר, אשר קבע בחוות־דעתו מיום 07/02/1998 כי לא נותרה לתובע נכות בתחום הנוירולוגי, וכי "לתלונותיו המתמשכות, בעיקר לכאבים, אין הסבר נוירולוגי, ואין לו ממצאים נוירולוגיים אובייקטיביים חולניים הקשורים לתאונה ולניתוח". ביום 09/02/2006, לאחר שעבר התיק לטיפולי, ומשנבצר מהתובע לחקור את פרופ' גולדהמר, מונה הנוירוכירורג ד"ר יצחק שבח כמומחה נוסף בתחום הנוירולוגיה. חוות־דעתו של ד"ר שבח ניתנה ביום 29/06/2006 (מוצג "ת/17") והוא נחקר עליה בחקירה נגדית ביום 12/09/2006. מאחר שד"ר שבח הסתמך בחוות־דעתו על פענוח בדיקת MRI, וזאת - להבדיל מהבדיקה עצמה, ומאחר שקיים פער בין הפענוח הנ"ל לבין פענוח אחר, עותר המבקש, כי ימונה מומחה מתחום הנוירו-רדיולוגיה לצורך הכרעה במחלוקת. עם זאת יוער, כי בהתאם להחלטתי מיום 05/03/2007 הועברו לידי ד"ר שבח שלוש בדיקות ה MRI־וכן פענוח בדיקת הMRI־, שנערכה ביום 02/10/96 בידי ד"ר שוורץ ואשר ממצאיה אינם תואמים את פענוח אותה הבדיקה שבוצע בידי פרופ' גומרי. ביום 23/04/2007 (הטעות במקור. א.ד.) השיב ד"ר שבח, כי גם לאחר העיון בבדיקות, אין בהן כדי לשנות את מסקנותיו. טענות הצדדים ביום 20/09/2006 הגיש המבקש את בקשתו, ולהלן טענותיו בקליפת האגוז: א. במסגרת חוות־דעתו ציין ד"ר שבח, כי בדיקת הMRI־ שעבר התובע ביום 25/05/2006 מדגימה אטרופיה מוחית קשה לגילו, קרוב לוודאי עקב נזקים וסקולאריים מפושטים, אשר לא נזכרה בבדיקה שעבר המבקש ביום 13/07/1995, וזאת - תוך שהוא מסתמך על פענוח הבדיקה ולא על הבדיקה המקורית (סעיף 3 לבקשה). ב. בדיקת הMRI־ הנ"ל מיום 25/05/2006 פוענחה הן בידי פרופ' משה גומרי (מוצג "ת/19") והן בידי ד"ר אברהם שוורץ (מוצג "ת/20"). קביעתו של פרופ' גומרי שונה מהותית מקביעתו של ד"ר שבח, ולפיה - לתובע וסקלופתיה קלה ביותר, שהיא בגדר הנורמה לגילו. גם הפענוח של ד"ר שוורץ שונה מהותית מזה של ד"ר שבח, ולפיו קיימים מספר מוקדים קטנים ונזקים ישנים בינוניים (סעיף 4 לבקשה). ג. מששני מומחי פענוח לא מצאו אותם ממצאים מוחיים קשים, עליהם דיבר ד"ר שבח, יש להעביר את מלאכת פענוח הבדיקה למומחה לעניין (סעיף 5 לבקשה). ד. ד"ר שבח הודה, כי אין בידיו האמצעים והמומחיות שיש לרנטגנולוגים וכי הוא מפענח את תוצאות הבדיקה על־פי הקליניקה (סעיף 7 לבקשה). ה. ד"ר שבח הודה בחקירתו הנגדית, כי רק הוא הבחין בפגיעה בגזע המוח, בניגוד לשני המומחים האחרים (סעיף 8 לבקשה). ו. מינוי רדיולוג נחוץ לשם עשיית הצדק ולשם צמצום המחלוקת המהותית שנתגלעה בתיק, קרי: האם מדובר בנזק מוחי קשה או במצב נורמאלי ואופייני לגילו של המבקש (סעיף 10 לבקשה). ז. לשם ביסוס טענותיו מסתמך המבקש על פרשת ע"א 4158/99 צביה דדון נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, דינים עליון, כרך סב, 37 (2002) (להלן: "פרשת דדון"), שם לא ניתן משקל לחוות־דעתו של מומחה, אשר הודה בעדותו, כי אין הוא מומחה לפענוח צילומי הדמיה (סעיף 11 לבקשה). ח. כן מסתמך המבקש על פרשת ת"א (מחוזי, נצרת) 6990/04 דיאב איהאב (קטין) נ' עיסאוי אמאל (טרם פורסם - ניתן ביום 25/06/2006) (להלן: "פרשת איהאב"), שם החליט בית־המשפט על מינוי מומחה רדיולוג, נוכח החשיבות של פענוח מדויק של בדיקת CT, וכן על פרשת ת"א 8385/98 נובינן מוזס נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם - ניתן ביום 08/12/2003), (להלן: "פרשת מוזס"), שגם בה ניאות בית־המשפט למנות רדיולוג, לאור העובדה שצילום רנטגן פוענח בידי רופא, אשר איננו רדיולוג. יוער כבר עתה, כי אסמכתה אחרונה זו לא צורפה לבקשה, אף שבגוף הבקשה מצוין אחרת (סעיף 12 לבקשה). ביום 04/03/2007 הגישה המשיבה, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה"), תגובתה לבקשה, ואביא בקצירת האומר עיקרי טיעוניה - א. מינוי מומחה רפואי נוסף לא נעשה כדבר שבשגרה, כי אם אך אם נותרו בלב בית־המשפט ספקות, שמא לא יוכל להכריע במחלוקת אף לאחר הגשת חוות־דעתו של המומחה, לאחר מתן תשובותיו לשאלות ההבהרה ולאחר חקירתו הנגדית (סעיף 1 לתגובה). ב. ד"ר שבח נשאל בחקירתו הנגדית על ההבדלים בין חוות־דעתו לבין חוות־דעתו של פרופ' גומרי והסביר, כי אותם הממצאים, אשר פרופ' גומרי אבחנם כבגדר הנורמה, אכן יכולים להיחשב כאלה אלמלא נמצאת אצל הנבדק קליניקה, המתאימה לממצאים אלו ואף ציין, כי גם פרופ' גומרי מצא החמרה במצבו של המבקש. מכאן שאין הבדל בין ממצאי הרופאים, כי אם בפירוש הממצאים, וכאן קיימת עדיפות לד"ר שבח, אשר עיין בכל תיקו הרפואי של המבקש (וגם בדק את המבקש), לעומת פרופ' גומרי, שעיין בבדיקה אחת בלבד (סעיף 4 לתגובה). ג. חוות־דעתו של ד"ר שבח לא נסתרה בחקירתו הנגדית, והוא הסביר בבירור כיצד הגיע לממצאיו (סעיף 5 לתגובה). ד. ד"ר שבח לא היה המומחה היחיד אשר אבחן פגיעה בגזע המוח של המבקש - הוא הסתמך בקביעה זו על הפענוח שביצע פרופ' גומרי לבדיקת המבקש בשנת 1995 וציין, כי קשה לאבחן פגיעה כאמור על־פי הצילום משנת 2006. בנוסף, גזע המוח והאטרופיה, שאובחנה בחדרי המוח, מתייחסים לחלקים שונים של האיבר, וטענותיו של המבקש ביחס לממצאים שמצא ד"ר שבח בגזע המוח אינם רלבנטיים לממצאיו ביחס לאטרופיה (סעיף 5ג' לתגובה). ה. בחקירתו השיב ד"ר שבח, כי לנוירוכירורג ולא לנוירורדיולוג מומחיות גדולה יותר, ומכאן שאין ללמוד על חוסר־הבנתו בפענוח הבדיקה (סעיף 5ד' לתגובה) ו. קביעות רפואיות סותרות אינן מהוות עילה למינוי מומחה נוסף. ז. לשם חיזוק עמדתה מאבחנת המשיבה את הקביעות בפרשות דדון ואיהאב וכן בפרשת ת"א (שלום, ת"א) 105597/98 רוחמה יוסף נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם - ניתן ביום 12/06/2003), אשר אושרה בבר"ע (מחוזי, ת"א) 2053/03 רוחמה יוסף נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם - ניתן ביום 17/05/2004), ואשר בהן נקבע, כי אין מקום למנות מומחה בתחום הרדיולוגי, כאשר הנפגע מציג פענוח שונה לצילום רנטגן, וכן על פרשת ת"א (שלום, ת"א) 110057/97 אלוש יעקב נ' אליה יחזקאל (טרם פורסם - ניתן ביום 14/04/2003), הדנה בסמכותו של בית־המשפט שלא לפסול את מומחה בית־המשפט על רקע של שינויים בפענוח ממצאי הדמיה (סעיף 7 לבקשה). דיון בחינה מעמיקה של נימוקי המבקש לבקשתו מלמדת, כי עיקר טרונייתו כנגד כלפי חוות־דעתו של ד"ר שבח נסובה סביב הפענוח של בדיקת הMRI־ מיום 25/05/2006. א. מחלוקת מקצועית בין רופאים - האמנם? בחוות־דעתו מתייחס ד"ר שבח לבדיקה זו ומציין כהאי לישנא - "...לבקשתי בוצע MRI מוח אשר עיינתי בו שהראה אטרופיה (ניוון) מוחית קשה לגילו, קרוב לוודאי עקב נזקים וסקולריים. ממצאים אלו לא מדווחים בMRI־ מוח מ־1995. כמו כן קיימים אזורים דמיאלנטיביים סוב־קורטיקליים פרונטליים מימין..." המבקש טוען, כי פענוח זה איננו מדויק, והוא מסתמך על פענוח שביצעו מומחים אחרים, הם פרופ' גומרי וד"ר שוורץ, אשר הגיעו לממצאים שונים. בחקירתו הנגדית בישיבת יום 12/09/2006 עימת בא-כח המבקש את ד"ר שבח עם טענותיו אלו, ומפאת חשיבותן לענייננו, אביא עתה את עיקריה של התנהלות הדברים (בעמ' 109 לפרוטוקול, שורה 15 ועד עמ' 111 לפרוטוקול, שורה 21): "...ש. היה אם.אר.אי ב־95 ו־2006. אתה מתייחס לכך שלא מצאו בכלל? ת. באם.אר.אי מצאו נזקים בפוסט ובמדולה וב־2006 ד"ר שוורץ ראה נזקים ישנים מימין וד"ר גומרי רואה שני נזקים חדשים שנתווספו באותו אזור. (...) ש. הפענוח האחד של ד"ר ישראלי מה אומר? ת. שיש נזקים ישנים מימין. ש. הפענוח של פרו' גומרי? ת. הוא אומר שני מוקדים זעירים חדשים. (...) ש. מה שאומר ד"ר גומרי לעומת ד"ר שוורץ שבין האם.אר.אי מ־2006 לבין 96 ההבדל הוא שני מוקדים חדשים? ת. ד"ר שוורץ קורא להם שני מוקדים ישנים. מדובר באותו אזור. אותם הנזקים באים לידי ביטוי קליני באותו אזור. ש. אתה יכול לתת לי את האפיונים של המדידות ומי צודק פרו' גומרי או ד"ר שוורץ? ת. אני לא רדיולוג, אני לא מודד. אחד אומר שזה ישן וזה מתאים לקליניקה. אני מסתמך על הממצאים שיש ברנטגן על פי הקליניקה ורנטריולוג (צ"ל: "רדיולוג" - א' ד') אחר אומר שיש סימנים חדשים ואת זה אני בודק. לפני התאונה הופיעו סימנים מצד ימין, ברגע שמתחילים סימנים נוספים במוח בצד ימין למעלה, ההשלכות הוא בצד השני ואז יש החזרים ערים בצד שמאל, יש לו החזרים ב־4 הגפיים והבעיה בגזע המוח שהיה קודם ואני לא מבין איך זה קשור לתאונה. (...) ש. פרו' גומרי לא מתייחס לכך כאל החמרה והוא כותב "בגדר הנורמה לגילו". למה אתה אומר לי כדבריך לפני משפט אחד, שפרו' גומרי מוצא החמרה משמעותית? ת. אני אמרתי שהוא מצא שני נזקים חדשים. אני מצאתי החמרה בקליניקה. אני לא מבין למה מדובר במצב נורמלי כשיש מוקדים זעירים חדשים. (...) ש. האם יתכן שהממצאים כפי שפוענחו על ידי פרו' גומרי ביום 9.7.06, הם בגדר הנורמה לאור גילו של התובע.? ת. כן, אם אין קליניקה..." ובהמשך (בעמ' 113 לפרוטוקול, שורות 22-27) - "...ש. האם אתה רוצה לחזור בך ממה שאמרת קודם כששאלתי אותך כאשר פרו' גומרי כותב על האם.אר.אי שמה שרואים שם הוא בגדר הנורמה לגילו? ת. אני לא מסכים. כתוב שחור על גבי לבן שיש נזקים בגזע המוח..." ובנוסף (בעמ' 116 לפרוטוקול, שורות 22-27) - "..לדעתי הפענוח של פרו' גומרי מ־2006 לא נכון שאם.אר.אי מתאים לנורמה לגילו... למה הוא לא מציין את הנזקים בגזע המוח, כפי שכולם מצאו..." הנה־כי־כן, מבהיר ד"ר שבח, כי לא קיימת סתירה של ממש בין חוות־דעתו לבין עמדתו הנטענת של פרופ' גומרי. אליבא דד"ר שבח, הפרשנות אותה מציע פרופ' גומרי אפשרית, אם לא בודקים את הקליניקה. במילים אחרות, שני הרופאים המלומדים מסכימים, בניסוחים שונים, על קיומה של פגיעה מוחית, אלא שד"ר שבח בחן את ממצאיו על רקע ההיסטוריה הרפואית של המבקש והקליניקה שלו. בנוסף, ברי כי ד"ר שבח מתייחס גם לפגיעה בגזע המוח של המבקש, בעוד פרופ' גומרי התייחס אך לפגיעה הקורטיקאלית, שהיא באזור אחר של המוח. צוין לעיל, כי גם ד"ר שבח מתייחס בחוות־דעתו לנזקים קטנים סובקורטיקאליים פרונטאליים, והדבר עולה בקנה אחד עם עמדתו הנטענת של פרופ' גומרי. ההבדל ביניהם נעוץ במחלת הבסיס של המבקש והפגיעה בגזע המוח, אליה לא מתייחס פרופ' גומרי ושאודותיה נמנע בא־כוחו של המבקש מלחקור לעומק את ד"ר שבח. לסיכום הנקודה - לא קיימת מחלוקת של ממש בין ד"ר שבח, המומחה מטעם בית־המשפט, לפרופ' גומרי, ואין סתירה בין עמדותיהם, כפי שטוען המבקש. ניתן לייחס את ההבדלים בין מסקנותיהם לעובדה שד"ר שבח, בהיותו נוירוכירורג, בחן את הממצאים על רקע מצבו הרפואי של המבקש ועל רקע מלוא החומר הרפואי בעניינו, כמו גם לאור הבדיקה הקלינית שערך למבקש (ושאותם רדיולוגים מפענחים לא עשו מעולם). גם באשר לפענוח הMRI־ של ד"ר שוורץ שעליו הסתמך, נחקר ד"ר שבח (בעמ' 118 לפרוטוקול, שורות 18-24): "...ש. לגבי הפענוח של ד"ר שוורץ אתה יכול לתרגם אותו? ת. ישנם בצד ימין מס' מוקדים קטנים שלא מקבלים האדרה בטי־2 ושארית של נזקים ישנים בינוניים. חוץ מזה אין מה לציין... (...) ש. בפענוח של ד"ר שוורץ, איזה חלק מתייחס לאזור גזע המוח? ת. הוא לא ציין את גזע המֹח..." גם כאן נהיר, כי לא קיימת סתירה של ממש בין חוות־דעתו של ד"ר שבח לבין זו של ד"ר שוורץ, כאשר אף זה האחרון דן בנזקים מוחיים הקיימים באזורים אחרים של האיבר. לא זו אף זו, ד"ר שוורץ מציין מפורשות וברחל בתך הקטנה, כי קיימים מספר מוקדים קטנים ושאריות ישנות של נזקים מוחיים, והדבר עולה בקנה אחד עם חוות־דעתו של ד"ר שבח. לפיכך, גם כאן לא קיימת סתירה מהותית בין חווֹת־דעת המומחים, ואת ההבדלים בין עמדותיהם ניתן לייחס להיקף החומר הרפואי שהונח לפניהם, להיקף בדיקותיהם ומהותן ולשוני במומחיותם. דעות המומחים נחלקות, כאמור, ביחס לחומרת הפגיעה, ממנה סובל המבקש. אך משד"ר שוורץ, כמו גם פרופ' גומרי, לא דנים בנזק שנגרם לגזע המוח, פער זה בפרשנות בהחלט מתקבל על הדעת. רוצה לומר - ד"ר שבח, אשר בחן את מלוא תיקו הרפואי של המבקש לעומק עובר להגשת חוות־דעתו (וראה בחקירתו הנגדית התייחסותו בעמ' 107 לפרוטוקול, משורה 16 עד לעמ' 108 לפרוטוקול בשורה 23), שב ומדגיש גם לאורך כל חקירתו, כי למבקש קיימת מחלה בסיסית ופגיעה בגזע המוח, בנוסף לנזקים הקטנים ברקמת המוח. לכל אלה לא מתייחסים שני הרדיולוגים, ומכאן ניתן להבין את הפער במסקנות אליהן הגיעו שניהם. ויובהר - לא פרופ' גומרי, אף לא ד"ר שוורץ שוללים במפורש פגיעה בגזע המוח של המבקש במפורש או במרומז, כי אם נמנעים הם מהתייחס אליה. הדבר מתיישב עם ההיגיון, באשר שניהם בחנו אך את בדיקות הMRI־ אשר נעשו למבקש ולא את תיקו הרפואי המלא, כפי שעשה ד"ר שבח, ומכאן, כאמור, השינויים. כמו־כן יוזכר, כי ד"ר שבח הנו היחיד מביניהם שערך לתובע בדיקה קלינית, וגם הוא מסכים כי הממצאים, כולם או חלקם, יכולים להיחשב כממצאים בגדר הנורמה לאור גילו של התובע, בהיעדר קליניקה כפי שנמצאה בבדיקת התובע (וראה בעמ' 111 לפרוטוקול, שורות 12-20). לסיכום עניין זה, הואיל ולא שוכנעתי כי קיימת מחלוקת של ממש בין הרופאים השונים באשר לתוצאות בדיקת הMRI־ של המבקש, וזאת - על רקע הימנעות של שניים מבין שלושת הרופאים מדון במחלת הבסיס של המבקש ובהשלכותיה על מצבו הרפואי - בכלל, ועל תוצאות בדיקת הMRI־ - בפרט, ברי, כי אין צורך בהיזקקות לחוות־דעת נוספת, שכן חוות־דעתו של המומחה מטעם בית־המשפט, ד"ר שבח, לא נסתרה מעיקרה. מגבלות מקצועיות וטכניות - האמנם? יש לציין, כי למרות הסבריו של ד"ר שבח בעניין פגיעה בגזע המוח ממנה סובל המבקש ומחלת הבסיס שלו, ביכר המבקש בבקשתו להתמקד ביכולותיו הרפואיות ובהיתכנות להגיע למסקנות אליו הגיע על רקע ידיעותיו המקצועיות והציוד שעמד לרשותו. כך טוען המבקש (בסעיפים 6-8 לבקשתו), כי פענוח בדיקות MRI הנו דבר שבמומחיות רפואית, ולכן אין בידיו של ד"ר שבח, בהיותו נוירולוג, ולא רדיולוג, כדי לפענח כיאות את הבדיקות. אינני מקבלת טענה זו. ראשית יש להבהיר, כי ד"ר שבח איננו נוירולוג, כי אם נוירוכירורג. לעובדה זו נודעת חשיבות, כפי שמציין ד"ר שבח בעמ' 106 לפרוטוקול, שורות 20-24 - "ש. מי הוא בעל המומחיות הגדולה ביותר לפענוח של צילומי מֹח? ת. אותו נוירוכירורג הוא המומחה שרואה מאות אלפים של אם.אר.אי, רואה בדיוק מה שיש במֹח, בודק ורואה חולים. אח"כ יש 'התנצחויות' עם נוירורדיולוגים אשר טעו ואנו מראים להם את זה בחדר ניתוח." בהמשך הסביר ד"ר שבח, כי נוירורדיולוג לא יודע לפענח את הצילומים יותר מנוירוכירורג (וראה: בעמ' 107 לפרוטוקול, שורות 2-6), וכן (בעמ' 119, שורות 24-25): "אני שוב אומר שרנטגנולוג לא בודק את החולה ולא מעיין בתיק..." במילים אחרות, מינוי של רדיולוג או רנטגנולוג נוסף כמבוקש בבקשה, לא יקדם באופן מהותי את הדיון ולא יתרום תרומה של ממש להבהרת הסוגיות טעונות־הבירור בתיק. על־פי מהלך הדברים, הרדיולוג מפענח את האפשרויות העולות מתוצאות הבדיקה, בעוד שאת הנפקות הקלינית מאתר המומחה, אשר בענייננו הוא נוירוכירורג. כל שייתן לנו מינוי כאמור יהיה פענוח נוסף של הבדיקה/הבדיקות, ואז ניזקק לחוות־דעת של נוירוכירורג, לשם הבנת נפקותה של מסקנת הרדיולוג לאור הקליניקה של המבקש ומכלול מצבו. מכאן שמינוי רדיולוג כעת הנו חסר טעם, שכן הוא יביאנו אל אותה הנקודה בה אנו נמצאים כיום, תוך הימשכות נוספת ומיותרת של ההליכים בתיק, שראשיתם עוד בשלהי המאה הקודמת, ואינני סבורה שהדבר ישרת את אינטרס המבקש לסיים במהירות את ההליכים המתמשכים בתיק זה, המגיעים בימים אלו אל שנתם השתים־עשרה. אעיר בנוסף, כי אף טענותיו של המבקש בנוגע לאמצעים הטכנולוגיים בהם השתמש ד"ר שבח, על־פי עדותו, נראית מעט תמוהה. לטענת המבקש (סעיף 9 לבקשה) העובדה שד"ר שבח עשה שימוש בצג קטן עומדת לו לרועץ, נוכח גודל המסך בו עשו שימוש הרדיולוגים. דא עקא, הציטוט שבחר המבקש להביא מחקירתו של ד"ר שבח על מנת לבסס את טיעוניו חותר תחתם ממש ולמצער, לא מקדמם כלל ועיקר. ואבאר דבריי - לשם חיזוק טענותיו מסתמך המבקש (בסעיף 8 לבקשה) על דבריו הבאים של ד"ר שבח בחקירתו הנגדית - "ש. בעצם רק אתה ראית פגיעה בגזע המוח למרות ששני הרנטגנולוגים לא ראו? ת. באמצעים שיש לנו במסך הקטן, קשה לראות נזקים בגזע המוח באם.אר.אי מ־2006 כשמדובר בנזקים קטנים." לא נהיר לי מדוע סובר המבקש שאמירה זו של ד"ר שבח מבססת את טענותיו. ברי שנוירוכירורג ורדיולוגים מסתייעים באמצעים שונים בעבודתם לאור השוני במומחיותם ובעיסוקם. אך גם אם למסך הגדול של הרדיולוגים יתרון טכני כלשהו על־פני הצג הקטן של הנוירוכירורג, כבר הובהר כי הראשונים לא חיפשו, ועל־כן גם לא מצאו, נזקים בגזע המוח. ממה נפשך? מגיע הנוירוכירורג באמצעים שלרשותו למסקנה קלינית, שלא זכתה להתייחסות (לא כל שכן נסתרה) בחוות־דעת הרדיולוגים, אשר אינם כוללים במסקנותיהם כל היבט קליני, והמבקש מלין על כך שעשה זאת באמצעים הטכניים המוגבלים שלרשותו. זו טענה בלתי מובנת, אשר אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון הסביר, ולמצער - עם ההיגיון שמאחורי טענות המבקש. מעבר לכך, יוער רק כי לאור מכתבו של ד"ר שבח, לפיו אין הוא משנה את מסקנותיו, גם לאחר שעיין בבדיקות הMRI־ עצמן, מתייתרים היבטים מרכזיים בבקשה ובצורך למנות רדיולוג. משכך הם פני הדברים קובעת אני, כי אין כל מקום וצורך למנות רדיולוג מומחה בתיק זה וכי דין הבקשה להידחות. מעבר לכך, ולמעלה מן הצורך, ברצוני להתייחס לאסמכתאות אותן הביאו הצדדים לצורך ביסוס עמדתם. כאמור לעיל, המבקש משליך יהבו על פרשות דדון ואיהאב וכן על ההחלטה בפרשת מוזס, אשר לא צורפה, כאמור, לבקשה, חרף האמור בה, ולא ניתן היה להתייחס אליה כדבעי. אתייחס עתה לכל פרשה בנפרד - בפרשת מוזס קיבל בית־המשפט העליון את קביעתו של בית־משפט קמא, לפיה - אין לתת משקל של ממש לחוות־דעתו של רופא, אשר הודה בעדותו כי אין הוא מומחה בתחום פענוח צילומי הדמיה. אלא מאי? לא כך הם פני הדברים בענייננו. ראשית, ד"ר שבח לא טען מעולם כי איננו מסוגל לפענח צילומי MRI, כי אם הדגיש שבשונה מפענוח רדיולוגי גרידא, הוא מעניק לפענוח ערך קליני בתחום מומחיותו הנוירוכירורגי. שנית, בפרשת דדון ניטל המשקל מעדותו של הרופא גם מן הטעם שזה סירב למסור שמות של אנשי מקצוע, להם הראה, לכאורה, את הצילום ואשר תמכו בפרשנותו לו. אין זה המצב בענייננו, ואידך זיל גמור. שלישית, הרופא בפרשת דדון הודה בחקירתו הנגדית, כי לא היו בידיו די נתונים אודות עברה הרפואי של המטופלת נשוא הפרשה. בענייננו המצב הוא הפוך - דווקא את חוות דעתו של הרופא, לפניו עמדו מרב הנתונים אודות עברו הרפואי של המבקש מבקש הלה לא לקבל, ולהעדיף תחתיה עמדתם של רופאים לפניהם עמד חומר רפואי חלקי. זו בקשה בלתי מתקבלת על הדעת ודינה להידחות מניה וביה, גם אליבא דפרשת דדון (ראו: הסֵיפה לפסקה 6 לפסק הדין). בפרשת איהאב נעתר בית־המשפט לבקשה למינוי רדיולוג לצורך פענוח צילומי CT, לאור חשיבות הנושא להכרעה בסוגיה שנתעוררה שם. אין חולק על כך שפענוח נכון של בדיקות MRI הנו חשוב גם בנשוא דיוננו, ברם, בעוד שבפרשת איהאב התמקדה המחלוקת בקושי בפענוח כתב־יד, שהוביל את המומחה מטעם בית־המשפט להגיע למסקנה שגויה, כך שפענוח נוסף היה נחוץ ביותר, הרי שבענייננו כבר הובהר לעיל, כי אין די בפענוח נוסף, כשלעצמו, וכי הוא לא יקדם את בירור המחלוקת. מכאן שגם האסמכתאות עליהן מבסס המבקש את בקשתו אינן מקדמות כלל את ענייננו. מעבר לכך, ראוי להדגיש שפסילה של מומחה מטעם בית־המשפט היא צעד חריג, שאינו נעשה כדבר שבשגרה (רע"א 2273/99 ישראל ויצמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון, נו, 77 (1999), ודוק: המבקש אף לא ביקש סעד שכזה. כך גם לגבי מינוי מומחה נוסף, אותו רשאי בית־המשפט למנות מכוח סמכותו הטבועה (רע"א 2529/99 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' דניאל רוזנוביץ', תק־על 99(2) 696 (1999); רע"א 5176/97 יוסף ג'רבי נ' בידרמן חברה לביטוח בע"מ, תק-על 97(3) 871 (1997). עם זאת, השימוש בסמכות למינוי מומחה נוסף ייעשה בזהירות ובמקרים חריגים, מקום בו תחושתו של השופט היא שאין באפשרותו להגיע לחקר האמת ללא קבלת חוות־דעת נוספת (רע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' יורי ליפשיץ, פ"ד נו(5) 774 (2002); ת"א (מחוזי, ב"ש) 3114/98 טייב דוד נ' אבו עראר אנואר, דינים מחוזי, לד(3) 91 (2004); ת"א (מחוזי, ב"ש) 7036/99 בולוטין ארנון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי לה (4) 389 סעיף 10 לפסק הדין (2006); ת"א (מחוזי, ב"ש) 1133/00 נוי תפירו (קטינה) נ' שמעון פדלון (טרם פורסם - ניתן ביום 06/02/2002); בש"א (שלום, נצרת) 4694/00 אמין חמדאן נ' איתן חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם - ניתן ביום 01/10/2003)). אינני גורסת כי זהו המצב במקרה דנן. לאור חוות־דעתו של ד"ר שבח והבהרותיו בחקירתו הנגדית, כמו גם במכתבו האמור מיום 23/04/07 ולאור האמור לעיל בהחלטתי זו, אני קובעת שאין מקום למנות מומחה נוסף בתחום הרדיולוגיה בתיק זה, משאין לפנינו מקרה חריג שכזה, עליו הצביעה הפסיקה כמצדיקה מינוי מומחה נוסף מטעם בית־המשפט. למעלה מן הצורך אזכיר, כי ממילא לא נחקר ד"ר שבח בחקירתו הנגדית על מחלתו הבסיסית של התובע ועל השלכותיה, כך שגם לו הגעתי למסקנה שונה, הרי שחוות־הדעת הנוספת הייתה מתייתרת ונעשית חסרת כל משמעות, אף משלא עתר המבקש לפסילת חוות־הדעת של ד"ר שבח, אשר נותרה על מכונה. בסופו של יום, דין הבקשה - להידחות, וכן אני מורה. רפואהמינוי מומחהבדיקת אם.אר.איי (MRI)מומחה