פסק דין מונחות בפני תביעה והודעת צד ג' ששלח הנתבע למנהלת התובעת, שהדיון בהן מתנהל כאחד. למען הנוחיות, בהכרעתי זו, תיקרא קלאסיקלטת בע"מ (להלן: "התובעת"), עורך דין דרזנין נדב (להלן: "הנתבע") וגב' עמוס אילנה (להלן: "אילנה"). להלן בקצירת האומר עובדות הצריכות לענין; ענינה של התביעה הוא פיצוי בגין רשלנות בייצוג, שייצג עורך דין דרזנין את התובעת בתביעה לפיצוים שהיא הגישה כנגד חברת ביטוח. התובעת הינה חברה בתחום ההפקה, השיווק וההפצה של מוצרי וידיאו ומולטימדיה לילדים ולנוער. הנתבע הינו עורך דין במקצועו. הנתבע ייצג את התובעת בתביעה כספית, שהוגשה על ידה לבית משפט השלום, כנגד סוכן ביטוח, מר אלי פלח וחברת ביטוח הדר (ת.א. 101201/00, להלן: "התובענה". מוצג מ/1). התובענה הוגשה בגין אירוע של גניבת רכב והנזקים שנתבעו בכתב התביעה וכללו את שוויו של הרכב שנגנב (להלן: "הנזק") וכן חסרון כיס שנגרם עקב העדר האפשרות להשתמש ברכב, הוצאות משפטיות, ביטול זמן ועוגמת נפש (להלן: "הנזק העקיף"). בפסק הדין, שניתן בתובענה, נדחתה התביעה הואיל והנזק הנתבע לא הוכח. לטענת התובעת, התביעה נדחתה בשל כך, שהנתבע התרשל בניהול ההליך ולא נהג כפי שעורך דין סביר היה נוהג בנסיבות הענין. מעשיו ומחדליו של הנתבע, גרמו לתובעת נזקים בסך של 166,013 ₪. מכאן התביעה. מנגד, הנתבע מכחיש שהוא התרשל בייצוג התובעת בתובענה. הנתבע מכחיש את המעשים והמחדלים, שהתובעת מייחסת לו. הנתבע הגיש הודעת צד ג', נגד אילנה, מנהלת התובעת. לטענת עורך דין דרזנין, נהגה אילנה ברשלנות או בחוסר זהירות או בחוסר מיומנות או בחוסר מקצועיות, בטיפולה בכל הקשור ליחסים שבין התובעת, כלקוח, לבין עורך דין דרזנין, כמי שייצג את התובעת, באי קבלת הצעות פשרה ובאי הגשת ערעור. גדר המחלוקת היא בשאלה האם הנתבע הוא שהתרשל בניהול ההליך ולא נהג כפי שעורך דין סביר היה נוהג בנסיבות הענין ולא הוכיח את הנזקים בתובענה או שמא התביעה נדחתה מסיבה אחרת, כמו שהתובעת ו/או אילנה מטעמה הן שהתרשלו למסור מידע ומסמכים בכל הנוגע לנזק, שנטען על ידן בתובענה. דיון; האם הנתבע התרשל והפר חובותיו כלפי התובעת לטענת התובעת ( ס' 10 לכתב התביעה), הנתבע התרשל בניהול ההליך ולא נהג כפי שעורך דין סביר היה נוהג בנסיבות הענין, בין היתר, במעשים ובמחדלים הבאים: לא הוכיח שוויו של הרכב באמצעות חוות דעת של מומחה, התיימר להוכיח שוויו של הרכב באמצעות עדות סברה בלתי קבילה, ביקש להוכיח שוויו של הרכב באמצעות ראיה בלתי קבילה- מחירון לוי יצחק, לא הגיש לבית המשפט את מחירון לוי יצחק כראיה, למרות שביקש להסתמך עליו בסיכומים ולא הגיש לבית המשפט ראיות קבילות ומספקות. מנגד, לטענת הנתבע, הוא פעל בנאמנות, במסירות, ביושר, בחריצות ובאדיקות תוך העמדת האינטרסים של הלקוח בראש מעייניו. הנתבע פעל לפי שיקול דעתו בהתבסס על הלכות פסוקות. עוד לטענתו, התובעת, באמצעות אילנה, ניתקה את הקשר הסיבתי, בין תוצאת פסק הדין לבין דרך ניהול המשפט, ע"י הנתבע, בשלוש החלטות שקיבלה ברשלנות רבתי: ראשית, התובעת דחתה הצעת פשרה של בית המשפט. שנית, התובעת סירבה לדרישת הנתבע לממן חוות דעת שמאי לצורך קביעת שווי הרכב וכן סירבה לממן חוות דעת מקצועית בתחום הביטוח בקשר למיגון ונוהג. חוות דעת אלה, נדרשו לשם הוכחת הנזק בתביעה ובשל העדרן נדחתה. שלישית, התובעת, דחתה את המלצת הנתבע להגיש ערעור על פסק הדין. בתביעה דנן, הנטל להוכיח את התרשלות הנתבע בניהול התובענה, מוטל על כתפי התובעת, כמי שהיא "המוציא מחברו". לענין אי הוכחת הנזק, קבע כב' השופט דן גבאי בפסק דינו מיום 2.5.02 בתובענה (מוצג ת/ג), כדלקמן: "לדעתי, היה על התובעת להוכיח את ערך הרכב ביום הגניבה על ידי שמאי ולא להסתפק בתצהירו של מר חלילי, שכן חלילי אינו מומחה או שמאי ובנוסף לכך, לא ניתן להסתמך על המחירון של השמאי לוי יצחק, אשר לא הוגש כלל לביהמ"ש כראיה." (עמ' 6 לפסה"ד). כעת, השאלה העומדת לדיון בתובענה היא מדוע לא הוגשה חוות דעת להוכחת הנזק. לענין זה, מטעם התובעת הוצגה רק עדותה של אילנה. לגירסת אילנה ( ס' 5 לתע"ר מטעם צד ג') הנתבע לא הציע לה להזמין חוות דעת שמאי לשם בדיקת שווי הרכב ואף לא הציע לה לממן חוות דעת מקצועית בנוגע למיגון והנוהג בתחום הביטוח. מנגד, לגירסת הנתבע בתע"ר (ס'4) הוא הציע לתובעת לצרף לכתב התביעה חוות דעת מומחה בתחום הביטוח, לצורך ביסוס השיטות והנוהגים המקובלים בענף לעניין התקנת אמצעי מיגון וכן לשומת שווי הרכב אך את הצעתו זו היא דחתה. לתמיכה בגירסתו, הנתבע צירף מכתבים, שבהם פונה משרדו אל התובעת באמצעות אילנה, בהמשך לשיחותיהם בענין. למכתבים מצורפים טיוטות כתב תביעה ומתבקשות בו הערותיה לגבי מחיר/עלות הרכב. המכתבים מחזקים את גירסת הנתבע, שבין הצדדים אכן התקיימו שיחות שבע"פ לגבי דרך הניהול של התביעה ושאכן היתה התייעצות רציפה וחוזרת בין הנתבע לבין אילנה. (מוצגים נ/א2, א3, א4). כשנשאל בחקירתו הנגדית בענין זה: "תראה לי איפה כתוב באיזה מהמסמכים שאתה אמרת עכשו (צ"ל: עכשיו), כתוב שאתה מבקש מהתובעת לממן חוות דעת על מנת להוכיח את שווי הרכב כי אחרת אי אפשר להוכיח" הוא משיב: "אני מפנה בכל אחד משלושת המסמכים יש התייחסות למחיר עלות ושווי הרכב, כאשר זה לא נכתב בעלמא, זה מעיד שהיו שיחות ברורות בעל פה ביני לבין אילנה בענין הזה." ובהמשך העד משיב שביקש את חוות הדעת "... גם לפני שהוגש כתב התביעה, וגם לאחר שהוגש כתב התביעה..." (פרוטוקול דיון מיום 2.12.04 עמ' 18 ש' 13-10, עמ' 19 ש' 6). אומנם, לתמיכה בגירסתו הציג הנתבע עדות של עה' עורך דין אילת גופמן, שעבדה כעורכת דין שכירה במשרדו של הנתבע, בזמנים הרלוונטים לכתב התביעה (בסמוך לתחילת שלב ההוכחות ואילך) (להלן תיקרא: "אילת"). בתשובה לשאלה, בענין הבקשה של הנתבע להמציא מסמכים לגבי שווי הרכב ולגבי חוו"ד שמאי, היא משיבה בחקירה ראשית: "אני התחלתי לעבוד במשרד הנתבע בדצ'מ 01 זמן קצר לפני ההוכחות בתיק. אני נכחתי בפגישת ההכנה שנערכה לקראת מועד ההוכחות עם מר יובל חלילי וגב' אילנה עמוס, לכן אני לא עבדתי במשרד בשלב בו נתבקשו מסמכים, אבל יחד עם זאת, ראיתי את המסמכים שיש בתיק המשרדי שלנו וראיתי שהיו פניות על ידי עורך דין קרן חיבל שעבדה במשרדו של הנתבע, ראיתי, שבמכתבים פנתה חיבל אל אילנה עמוס וביקשה ממנה מסמכים לענין שווי הרכב. המסמכים מצורפים לתצהירו של עורך דין דרזנין". (פרוטוקול דיון מיום 2.12.04 עמ' 12 ש' 17-11). הנה כי כן, לענין זה, עדות זו אינה מעלה ואינה מורידה. מנגד, בשאלה אם התובעת ביקשה לצרף מסמכים אם לאו, נחקרה גם עת' אילנה: "מעולם לא נתבקשתי לשום דבר מעבר לקניית המחירון של לוי יצחק שאותו אכן קנינו ושלחנו אותו למשרד עורך הדין, כל הנושא של שווי הרכב התייחס למחירון של לוי יצחק שאותו שלחנו למשרד עורך הדין. לו היינו מתבקשים לעשות משהו אחר היינו עושים. אני לא איש מקצוע...". ובהמשך משיבה אילנה: "...אני לא זוכרת שהנתבע המליץ לי לקבל חוו"ד של מומחה בגלל הבעיה של אי התקנת האיתוראן...." (פרוטוקול דיון מיום 20.9.04 עמ' 3 ש' 23-20, עמ' 8 ש' 26-27). כאן, אני מוצאת לציין, שמטעם התובעת הוגשה עדות יחידה של מנהלת התובעת, הגב' אילנה עמוס. בנסיבות אלה, אני נדרשת לפסוק עלפי עדות יחידה, של אינטרסנטית, שאינה הודאת בעל דין ואינה נסתרת בראיה נגדית. לפיכך, חלות ההוראות של ס' 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), לפיהן נדרשת חובת פירוט של הטעמים המניעים להסתפק בעדות יחידה. לאחר ששמעתי, את עדויות שני הצדדים, לענין קיומן של שיחות ולענין תוכנן של השיחות, שהתנהלו ביניהם, בין היתר, בנושא הראיות הדרושות להוכחת ערך הרכב, לא אוכל לפרט טעמים, שמניעים אותי להסתפק בעדותה היחידה של אילנה. מהתרשמותי, מעדות הצדדים בפני, לא יכולתי להעדיף עדותה של אילנה על פני עדותו של הנתבע וזאת שעה, שכאמור נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעת. לאור כל האמור, לא שוכנעתי, שהנתבע לא ביקש מהתובעת לממן הכנת חוות דעת של מומחה מטעם התובעת. הצדדים חולקים גם בשאלת המשמעות, שהיתה לאי הגשת המחירון של לוי יצחק, על פסיקתו של כב' השופט גבאי (להלן: "המחירון"). כאמור, בפסק דינו קובע כב' השופט גבאי, שלדעתו על התובעת היה להוכיח את ערך הרכב ביום הגניבה ע"י שמאי. בד בבד, קובע כב' השופט גבאי "...ובנוסף לכך, לא ניתן להסתמך על המחירון של השמאי לוי יצחק....". לאור דברי כב' השופט גבאי בפסק דינו, אינני נדרשת, לצורך הכרעה במחלוקת בשאלה מדוע לא הוגשה חוות דעת מומחה, לדון בשאלה אם ניתן או לא ניתן להסתמך על המחירון הנ"ל, שהרי כב' השופט גבאי הביע דעתו, שעל התובעת היה להוכיח את ערך הרכב ע"י שמאי ובד בבד, הביע דעתו שלא ניתן להסתמך על המחירון. בנסיבות אלה, לנוכח דברי כב' השופט גבאי, בפסק דינו הנ"ל, הגשת המחירון כראיה, באותו משפט, לא היה בה כדי לשנות את פסה"ד. לענין הנזק העקיף, קבע כב' השופט דן גבאי בפסק דינו מיום 2.5.02 (מוצג ת/ג), כדלקמן: "התובעת לא הוכיחה ראש נזק זה, לא הוכיחה את סוג ההוצאות ואת סכומן, את ביטול זמן ומספר הימים ואת ההוצאות המשפטיות אשר נקבעות על ידי ביהמ"ש בסוף הדיון... התובעת לא עמדה בנטל הראיה ע"מ להוכיח את נזקיה כנדרש במשפט אזרחי, ודין התביעה להידחות" (עמ' 7 לפסה"ד). כעת השאלה העומדת במחלוקת, שנותרה בפני והנטל להוכחתה מוטל על כתפי התובעת, היא מדוע לא הוגשו ראיות קבילות ומספקות להוכחת הנזק העקיף. לטענת הנתבע, לא היו בידי התובעת הוכחות כלשהן לנזק, קל וחומר לנזקים עקיפים (ס' 5 לתע"ר). מנגד, לגירסת אילנה, בתע"ר מטעם צד ג', במידה והנתבע היה מבקש ממנה להמציא לו מסמכים ספציפים להוכחת הנזק או הנזק העקיף, היא לא היתה מתקשה לעשות כן, כפי שעשתה לבקשתו של בא כוחה בתביעה דנן (ס' 7). לטענת התובעת, הרכב שנגנב שימש לצורך שיווק סחורה. ההפצה בוצעה הן באמצעות הרכב והן באמצעות חברת השליחויות. עקב גניבת הרכב והעדר האפשרות לשווק סחורה באמצעותו, נאלצה התובעת לשכור שירותי שליחות בהיקף גדול יותר מהממוצע (ס' 13.2 לתע"ר). לתמיכה בטענתה, מצרפת התובעת, העתק של כרטסת הנהלת חשבונות של חברת השליחויות לשנת 1998 ו- 1999 (מוצג ת/ד). דא עקא, שבחקירתה של אילנה בענין היא נשאלה: "היקף השליחויות הוא פונקציה של היקף העבודה שלכם" והיא משיבה: "כן". ובהמשך היא נשאלה "כמה רכבים עסקו באותה תקופה בשליחויות חוץ מהרכב שנגנב" והיא משיבה: "זה היה הרכב העיקרי. גם באותה תקופה שבו נגנב הרכב השתמשנו בשליחויות חיצוניות" (פרוטוקול דיון מיום 20.9.04 עמ' 6 ש' 14-10). הנה כי כן, בחקירתה של אילנה נתגלה שהיקף ההזמנות בשנת 99' גדל לעומת זה של שנת 98', גם בשל גידול בהיקף העבודה ואין ראיה לנתון הספציפי, מה חלקו של העדר הרכב בגידול היקף הזמנת השליחויות. כמו כן, מחקירתה עולה, שהרכב שנגנב לא היה הרכב היחיד שהשתמשו בו לשליחויות ומהכרטסת ומעדות התובעת, גם בתביעה זו, אין ראיה של ממש מה היה חלקו של הרכב הנדון מבין כלל הרכבים ששימשו את התובעת לשליחויות. המסקנה הינה, שגם בתביעה זו, משניתנת לתובעת מלוא ההזדמנות להביא ראיות להוכחת היקף הנזק, בעוד שהיא סבורה שיש בידה ראיות, מחקירתה עולה, שגם בתביעה דנן, אין בידה די ראיות כדי הרמת הנטל המוטל על כתפיה להוכיח את הנזק הנטען. לא רק זאת אף זאת, הנתבע הגיש בתיק זה תצהיר גילוי המסמכים, מטעם מר מרק עמוס, שניתן במסגרת התובענה שם (מוצג נ/א7). מר מרק עמוס מצהיר, שהוא בעל מניות ומנהל בחברה התובעת. מעיון בפירוט המסמכים שבתצהיר, לא מצאתי שבידי התובעת היו מסמכים להוכחת הנזקים הנטענים והרי מר מרק עמוס הצהיר בתצהירו "לפי מיטב ידיעתי ואמונתי ולאחר חקירה ודרישה שערכתי, אין בחזקת התובעת כל מסמך אחר הנוגע לעניינים השנויים במחלוקת במשפט זה פרט למסמכים דלעיל." (מוצג נ/א7 ס' 2). לאור האמור, העדרם של ראיות ומסמכים ו/או אי הצגת מסמכים שהיו בידי התובעת, בפני הנתבע, הם שכפי הנראה הביאו לתוצאה שאליה הגיע כב' השופט גבאי ולא התרשלותו של הנתבע. לנוכח כל האמור, הגעתי לכדי המסקנה שהתובעת גם לא הוכיחה את גירסתה, בדבר טענתה שהנתבע התרשל גם בכך שלא הגיש לבית המשפט ראיות קבילות ומספקות ביחס לראש הנזק העקיף. גם כאן התובעת לא הוכיחה כי הנתבע התרשל והפר חובתו כלפיה. עוד חולקים הצדדים בשאלה אם עורך דין דרזנין המליץ בפני התובעת להגיש ערעור על החלטתו של כב' השופט גבאי. הנתבע טען ( ס' 10.3 ג' לכתב ההגנה, ס' 27 לתע"ר) שהוא ייעץ לתובעת להגיש ערעור, שכן הוא סבר שיש בסיס מוצק לערער על החלטתו של כב' השופט גבאי הן בענין סוגית הרשלנות התורמת והן בסוגית הוכחת תמחיר הרכב. מנגד טענה התובעת ( ס' 4 לכתב תשובה,ס' 17 לתע"ר של אילנה, ס' 14 לתע"ר מטעם צד ג'), שהנתבע העריך את סיכוי הזכייה בערעור כקלושים והמליץ לה, לטענתה, לא להגישו. גם בענין זה, בפני עדות יחיד כנגד עדות יחיד של בעלי דין אינטרסנטים, כאשר לא שוכנעתי, להעדיף את גירסתה של התובעת על פני גירסתו של הנתבע. כך או כך, אפילו נכונה גירסת התובעת שהנתבע העריך את סיכויי הזכייה בערעור כקלושים, אין בפני ראיה, שבמומחיות מטעמה, שהערכתו המקצועית היותה שגויה. הצדדים חלוקים גם בענין טענת הנתבע לפיה התובעת דחתה הצעות פשרה. לטענת הנתבע (ס' 10.3 א' לכתב ההגנה, ס' 2א' ו-ח' להודעת צד ג', ס' 18-15 לתע"ר), התובעת דחתה הצעת פשרה של בית המשפט (כב' השופט גבאי) בסך 90,000 ₪ וזאת לאחר שקודם לכן דחתה הצעת פשרה בסך 80,000 ₪ שחברת הביטוח "הדר" נתנה הסכמתה לפשרה זו. התובעת מתגוננת ( ס' 1 לכתב התשובה, ס' 4 לכתב הגנה להודעת צד ג', ס' 16-15 לתע"ר של אילנה, ס' 11-10 לתע"ר מטעם צד ג'), בטענה שהסכומים שהוצעו לה ע"י חברת הביטוח, כפי שנמסר לה ע"י הנתבע, היו פחותים מסך של 50,000 ₪. עוד לטענתה, הצעת הפשרה של כב' השופט גבאי, הייתה הצעת פשרה בסכום ברוטו ממנו ביקשה חברת הביטוח לנכות סכומים שונים. מה גם, שלטענתה, הנתבע מעולם לא המליץ לה לקבל הצעות אלה, לטענתה. תמיכה בגירסתו של הנתבע, בענין זה, אני מוצאת בעדותה של אילת, עורך דין ממשרדו של הנתבע (ס' 9-4 לתע"ר). עדות זו מהימנה עלי. אילת מצרפת לתע"ר, מכתבים ממשרדו של הנתבע אל אילנה בענין זה (מוצגים נ/1 מיום 17.1.02, נ/2 מיום 9.1.02 ). מעיון במכתב (מוצג נ/2) אני למדה, שהנתבע הביא בפני התובעת את הצעת הפשרה של חברת הדר, על סך 80,000 ₪ והעמיד בפניה את האופציות של קבלת או דחיית הצעת הפשרה. מעיון במכתב (מוצג נ/1) ניתן ללמוד, שהנתבע מזמין את התובעת להיות נוכחת בדיון, שקבע כב' השופט גבאי ובהליכי פשרה. אילת מצהירה בתע"ר (ס' 7-9) " קיימנו התייעצות עם הגב' עמוס מחוץ לאולם הדיונים. זכור לי, כי עורך דין נדב דרזנין הבהיר לגב' עמוס, כי אם לא תקבל את הצעת הפשרה קיימת גם אפשרות שהתביעה תדחה וכי העניין נתון להחלטתה ולשיקול דעתה. תגובתה של הגב' עמוס הייתה, כי ההצעה אינה מתחשבת בהוצאות המשפט שהיו לחברה ולפיכך היא מחליטה לנהל את התיק עד הסוף. הגב' עמוס לפי מיטב זכרוני קיבלה החלטה זו במקום ומידית ללא כל התייעצות עם מי ממנהלי החברה או עובדיה. למיטב זכרוני בית המשפט הנכבד, כב' השופט דן גבאי פנה בעצמו לגב' עמוס והביע בפניה את הצעת הפשרה תוך אמירה שהוא ממליץ לה לקבל את הפשרה. גם בית המשפט הנכבד נענה בשלילה." על עיקר דבריה אלה, חוזרת העדה גם בחקירתה הנגדית (פרוטוקול דיון מיום 2.12.04 עמ' 14 ש' 6-1). ממקובץ ראיות הנתבע, התרשמתי שהוא הציג בפני התובעת את הצעות הפשרה והאופציות של תוצאות קבלת או דחיית הצעות הפשרה ואילנה מטעמיה שלה, בחרה לדחות אותן ועל כן אין לה אלא להלין על עצמה. למעלה מהצורך אוסיף, שהתרשמתי מעדותה של התובעת בפני, שהיא טועה בהבנת משמעות תפקידו של עורך הדין וזכרונה הוא די סלקטיבי. אילנה בעדותה מיתממת והיא נשמעה כמי שהיא צמודה ל"מנטרות", שהיא למדה והתכוננה לצורך מתן עדותה. מצד שני, גם התרשמתי, שהיא אשת עסקים שמבינה היטב מהם הפרטים והמסמכים הדרושים לעורך דין, שמייצג את התובעת בכל הנוגע לצורך בראיות להוכחת ערך הרכב ומחירו. והרי מדובר במסמכים ונתונים רק של רכב אחד. לאילנה, לא היה כל קושי להבין מהם הנתונים הדרושים לעורך דין הנתבע, שייצג אותה בתביעה שם כדי להוכיח את הנזקים הנטענים ושיעורם ולא היה לה כל קושי להמציא לעורך הדין את כל המסמכים שבידי התובעת שמהם ניתן היה ללמוד על ערך הרכב או להצביע בפניו על קיומם של המסמכים והיא אינה אלא מיתממת כשהיא טוענת, שעורך דין לא ביקש ממנה את הנתונים ו/או המסמכים, שנדרשו להוכחת תביעתה בפני כב' השופט גבאי. סוף דבר; התביעה והודעת צד ג' נדחות. אני מחייבת את התובעת, לשלם לנתבע, הוצאות כגובה אגרת בית משפט ששולמה בהודעת צד ג', בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום התשלום וכן שכ"ט העדה, אילת, בסכום של 500 ₪ בתוספת מע"מ. שקלתי היטב אם להטיל על התובעת הוצאות שכ"ט עורך דין. בנסיבות הספציפיות של העניין, לפנים משורת הדין, אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו. רשלנותעורך דין