פסק דין בפני תביעה בסך 49,941 ₪, אשר הוגשה במקור נגד שני נתבעים. נתבעת 1, מדינת ישראל, אגף מס רכוש, ונתבעת 2, מחסני ערובה נאמן בע"מ. התובעת ונתבעת 1, הגיעו להסדר פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, ביום 14.11.04, על פיו על נתבעת 1, לשלם לתובעת סך של 7,000 ₪, ואם נתבעת 2 תמצא חייבת, הרי שסכום זה ינוכה מפסק הדין אשר יינתן נגדה. התביעה נוהלה בהמשך, רק נגד נתבעת 2, להלן "הנתבעת". 1. לטענת התובעת, היא הייתה בעלת משאית מספר רישוי 15-320-18 שנת ייצור 1977, אשר מכרה אותה לצד ג', נמל הצעצועים בע"מ, ביום 20.12.01. בסך של 67,860 ₪, כולל מע"מ. המשאית הועברה לרוכשת אך הבעלות במשרד הרישוי נשארה על שם התובעת. 2. לטענת התובעת, בעת שהמשאית הייתה כבר בחזקת אותו צד ג', נתפשה ועוקלה על ידי אגף האוצר, בגין חוב שהתובעת הייתה חייבת, בעת ביקורת דרכים, ביום 20.7.03, ואוחסנה, לאחר עיקולה ותפיסתה, במחסניה של הנתבעת. התובעת, ביקשה מהשמאי, מיכה זכאי, לקבוע את ערך המשאית, כדי לשלם את ערכה המרבי לאוצר ולשחררה, כיוון שהמשאית נמכרה לצד ג', והשמאי קבע, כי ערך המשאית למימוש מהיר הוא 30,000 ₪ בצירוף מע"מ, לעומת מחיר המחירון שהיה 48,000 ₪ בצירוף מע"מ. 3. מנהל התובעת, פנה אל מנהל הנתבעת, כדי להשיב לתובעת את המשאית בתמורה לסך של 30,000 ₪, הנתבעת לא נענתה לפניותיו, בניגוד לחובותיה וזכויות התובעת. התובעת פנתה אל משרד האוצר, כדי לוודא מהו הסכום הנדרש למכירת המשאית, וכדי לתת לתובעת אפשרות לרכוש אותה, בסכום הגבוה כפי שייקבע במכרז, אך גם פניה זו לא נענתה. 4. מנהל התובעת ניסה לברר עם משרד האוצר והנתבעת, את תאריך העמדת המשאית למכירה, מתוך רצון להשתתף בתהליך המכירה, ונמסר לו כי תשלח לו הודעת דואר על כך. ביום 28.3.03, קיבלה התובעת מכתב מנתבעת 2 בדואר רשום, על פיו, מכירת המשאית במחסן נתבעת 2 יתקיים ביום 26.8.03. בשעה 12:00. דהיינו, המכתב התקבל אצל התובעת, יומיים לאחר שהתקיים תהליך המכרז. לטענת התובעת, הסתבר לה בברור עם סוכנות הדואר במושב בצרה, אשר לשם נשלח אותו מכתב רשום, שהמכתב נשלח על ידי הנתבעת אליה, רק ביום 24.8.03, כאשר על המכתב רשום תאריך של יום 20.8.03, דהיינו, שהמכתב נשלח אליה בדואר רשום, 4 ימים לאחר שהודפס, ויומיים טרם הליך המכירה. 5. לטענת התובעת, התנהגותה זו של הנתבעת מנעה ממנה להשתתף בהליך מכירת המשאית, ורכישתה, במחיר הנמוך בו היא נמכרה. המשאית נמכרה בסכום של 26,337 ₪ כולל מע"מ, דהיינו, 30,303 ₪ פחות משוויה בשוק. לאור זאת, דרשה התובעת, במכתבים אשר שוגר בפקס, מהנתבעת, לעכב את מכירת המשאית כדי לאפשר לה לרכשה במחיר המכרז, אך פנייתה זו לא נענתה. פנייתה המאוחרת של התובעת אל הנתבעת לרכוש את המשאית במחיר גבוה יותר, 29,000 ₪, נענתה על משרד האוצר, כי הנתבעת היא האחראית על המכירה. המשאית הועברה לרוכש למרות פניית התובעת, אשר דרשה פיצוי מהנתבעות בסך של 36,321 ₪. משרד האוצר הפנה את התובעת אל הנתבעת, והנתבעת דחתה את דרישתה, בטענה שהיא שלחה לתובעת הזמנה להליך המכרז. 6. לטענת התובעת, התנהגותה זו של הנתבעת, גרמה לה נזק בסכום התביעה ועליה לפצותה. 7. לטענת הנתבעת היא פועלת מכוח הסכם עם המדינה, באחסון ומכירת מעוקלים, לא פעלה מטעם התובעת, לא הייתה צד לתיק מס רכוש. לטענתה, התובעת התרשלה בכך שלא העבירה את הבעלות במשאית לצד ג'. לטענתה, כמי שאחראית על אחסון ומכירת פריטים מעוקלים על ידי רשויות המס, במסגרת הליכי גבייה המתבצעים על ידי רשויות המס, היא ממלאת תעודת אחסנה, עם שם החייב, מספר תיק ותאור הפריט המעוקל. כל תפקיד הנתבעת הוא לפעול על פי הוראות והנחיות הרשות אשר ביצעה את העיקול. כל עוד לא עוכבו ההליכים לגבי מכירת המעוקלים או לא הושג הסדר בין החייב ורשויות המס, הנתבעת מבצעת למעוקל הערכת שמאי, ומיום הגעת המשאית למחסניה, ועד למכירתה, היא לא מפעילה כל שיקול דעת, באשר למועד המכירה, בחירת הזוכה במכרז, שומת המשאית וכו'. על התובעת היה להגיש בקשה לעיכוב הליכי המכירה, ולא עשתה כן. התובעת לא דרשה ביטול המכירה. 8. מחיר השמאות של הרכב נקבע לסך של 23,500 ₪, מחיר אשר היווה את מחיר המינימום הקבוע להגשת הצעות למשאית במכרז. 9. לטענת הנתבעת, היא מסרה לרשות הדואר, הודעה על מכירת המשאית, בדואר רשום, אשר הועבר על ידי רשות הדואר לתובעת ביום 24.8.03 ולא ברור כיצד התובעת טוענת כי קיבלה אותו רק ביום 28.8.03. מה עוד שמכירת הרכב במכרז, נמשכת 3 ימים, דהיינו מיום 26.8.03 עד ליום 28.8.03, והתובעת יכולה הייתה להגיע למחסני הנתבעת ולהגיש את הצעתה למכרז. על כל אלה, טוענת הנתבעת, כי ללא הודעה מרשויות המס, אינה מתערבת בהליך המכרז. 10. לטענת הנתבעת היא מעולם לא קיבלה כל הודעה או מסר מהתובעת. 11. דיון השאלה, האם הנתבעת חייבת להודיע לתובעת על תאריך עריכת המכרז, וכן על מכירת המשאית בפועל. אם כן, האם הנתבעת הודיעה לתובעת במועד, על הליך המכרז למכירת המשאית, ואם לא עשתה כן, והתובעת אכן לא קיבלה את ההודעה במועד, האם הנתבעת התרשלה, בכך שלא הודיעה לתובעת על הליך המכרז, והאם היא גרמה לתובעת את הנזק הנטען על ידה בכתב התביעה. 12. מטעם התובעת הגישו תצהירי עדות ראשית, חיים רכס, מנהלה, נמרוד רכס, משנה למנכ"ל ובנו של חיים רכס, מר שרון ברגר, חשב חברת מנגו צעצועים וצעצועים חצי חינם, והגב יוני זינגר סוכנת הדואר במושב בצרה. 13. מר שרון ברגר, אשר משמש כחשב חברות מנגו צעצועים וצעצועים חצי חינם, אשר שוכרות חלק מהנכס של התובעת, פרט בתצהירו, שהתובעת מכרה את המשאית, לנמל הצעצועים בע"מ. הוא אישר כי המשאית הועברה לחזקת נמל הצעצועים, אך הבעלות במרד הרישוי לא הועברה, כיוון שלאחר רכישת המשאית, הסתבר שהוטל על המשאית עיקול לטובת רשויות המס, ולא ניתן היה לבצע את העברת הבעלות עד להסרתו. לאור העיקול, עוכב חלק מתשלום תמורת המשאית לתובעת. המשאית נתפסה, בעת שהייתה בחזקת ובעלתו חברות הצעצועים, כאשר נהג בה עובד של חברת הצעצועים חצי חינם. המשאית שימשה את חברות הצעצועים להובלה, ותפיסתה גרמה להן נזק. בחקירתו הנגדית הסביר, כי חברת הצעצועים חצי חינם, רכשה את כל הפעילות, הנכסים וההתחייבות ששל נמל הצעצועים במסגרת הסכם בין החברות בסוף שנת 2002. לדבריו, משהסתבר שהמשאית נמכרה במכרז, שילמה התובעת לחברות הצעצועים, סך של 47,200 ₪. סכום זה הועבר לחברות הצעצועים על ידי התובעת, בקיזוז דמי השכירות אותן היו החברות חייבות לתובעת בגין שכירת המבנה ממנה. בחקירתו הנגדית אישר, כי סכום זה קוזז מדמי השכירות אשר על חברות הצעצועים היה לשלם לתובעת. 14. עד התביעה נמרוד רכס, הצהיר כי מעולם לא ביקר במחסני הנתבעת כולל במהלך ימי המכרז, בחודש אוגוסט 2003, ולא אמר למי מטעם הנתבעת דבר. הוא מעולם לא שוחח עם מי מטעם הנתבעת, אך היה עד לשיחות טלפוניות, שניהל אביו, מר חיים רכס, עם מי מטעם הנתבעת, כדי לרכוש את המשאית, ובהן ביקש לדעת את מועד המכירה של המשאית. 15. עדת התביעה, עובדת סוכנות הדואר בנושב בצרה, הגב' יוני זינגר, פרטה בתצהירה, שלתובעת תיבת דואר בסוכנות הדואר בה היא עובדת, מזה שנים רבות, ומנהלה, מר רכס, מגיע בממוצע אחת ליומיים כדי לאסוף את הדואר של התובעת. לגרסתה, ביום28.8.03, מסרה לו, בשעה 17:45 מעטפה מיועדת לתובעת, הוא פתח בנוכחותה את המעטפה והיה המום מתוכנן המכתב שקרא, הוא כעס, וביקש ממנה לכתוב מזכר בנוגע לדואר הרשום, מתי הוא נשלח, מתי הוא התקבל בסוכנות הדואר בבצרה, ומתי היא מסרה לו את המכתב. לאחר בדיקת הנתונים, היא רשמה את נספח א' למזכרה. על פיו, המכתב במעטפה, נשא תאריך יום 20.8.03, נשלח לתובעת בדואר רשום על ידי שולח המכתב ביום 24.8.03. בחקירתה החוזרת השיבה, כי המכתב יצא ביום 24.8.03, בדואר רשום מסוכנות הדואר בקרית ביאליק. כן השיבה, שאת התאריך 24/8 בנספח ב' רשמה על פי רישומי המחשב, לאחר שהוצא נספח א'. על פי נספח ב' לתצהירה, הממולא על ידי שולח הדואר הרשום, המכתב נמסר לרשות הדואר ביום 24.8.03, נשלח באותו יום, והגיע לסוכנות הדואר בבצרה ביום 26.8.03. 16. בחקירתה הנגדית היא הסבירה, שמכתב רגיל המגיע אל סוכנות הדואר, נמסר באותו היום, לעומת מכתב רשום, אשר נמסר לנמען אשר מגיע אל הסוכנות וחותם על קבלתו. 17. עד התביעה, מר חיים רכס,הצהיר כי הנתבעת התקשרה בחוזה עם נתבעת 1 כדי לספק לה שירותי גרירה, הובלה, אחסון ומכירה של מעוקלים, על פי הסכם בין שתי הנתבעות. את מקור דו"ח תפיסת המשאית, קיבל מ"נמל הצעצועים" באמצעות "מנגו צעצועים" ומדובר בבעלות זהה בשתי החברות, אשר הרכב היה בחזקתה בעת תפיסתו. בטופס העיקול, נרשם כי מדובר בעיקול שנעשה על ידי מחלקת הניכויים. לכן פנה אל מחלקת הניכויים בכפר סבא, כדי לפדות את המשאית. שם נמסר לו כי עליו להמציא חוות דעת שמאי, וכך עשה. שמאי מטעמו קבע את ערך המשאית, כדי שיוכל לשלם לנתבעת 1 את ערכה המירבי במימוש מהיר ולשחררה, היות והמשאית נמכרה ל"נמל הצעצועים" אשר דרשה מהתובעת החזר הכספים ששילמה עבור המשאית, וסך של 1,000 ₪ עבור כל יום עבודה בו המשאית לא הייתה בידיה. בחקירתו הנגדית הציג את טופס העיקול המקורי ת/2 ועותק כימי שלו תנ/4. בטופס המצוי אצלו, הוא ת/2, מצוין X בעיגול הצמוד ל"ניכויים". מר רכס הסביר, כי פנה למחלקת הניכויים בכפר סבא, כיוון שטופס העיקול, אשר נשלח אליו בפקס ממחזיק המשאית, פרט כי מדובר בעיקול בגין "ניכויים", הוא לא הבין שמדובר בעיקול מס רכוש, כיוון שהיה חייב כסף ב"ניכויים" כפר סבא" ולכן פנה למחלקה זו. שם, לגרסתו, נאמר לו, שכדי לשחרר את המשאית, יש להביא חוות דעת שמאי, וכך עשה. עוד באותו יום 21.7, מסר את חוות דעת השמאי, מסר לפקידה ורק לאחר מספר ימים הובהר לו שמדובר בעיקול מס רכוש. 18. לגרסת מר רכס, על פי חוות דעת השמאי, שווי המשאית במימוש מהיר נקבע לסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ לעומת מחירה במחירון שהיה 48,000 ₪ בצירוף מע"מ. לגרסתו, הוא העביר חוות דעת זו, למחלקת הניכויים, ביחד עם דרישה להשיב לו את המשאית בתמורה לכך שישלם סך אותם 30,000 ₪, אך דרישתו לא נענתה על ידי נתבעת 1. לגרסתו, ביקש מנתבעת 1 ליידע אותו לגבי סכום המשאית למכירתה, ומתן אפשרות לרכוש אותה במחיר הגבוה ביותר אשר יוצע במכרז. 19. לגרסתו התקשר טלפונית מספר פעמים אל הנתבעות, וביקש לברר את תאריך המכרז והוא נענה כי הנתבעת תודיע לו בכתב על תאריך המכירה, זמן מספיק לפני המועד, והוא שוחח טלפוני מספר פעמים עם מי מטעם הנתבעת. 20. לגרסתו, ביום 28.8.03, בשעה 17:45, קיבל עבור התובעת, מכתב בדואר רשום, הוא "מכתב התראה לחייב" הנושא תאריך 20.8.03, שכותרתו "הודעה על מתן צו מכירת רכב מעוקל". המכתב נתקבל בסוכנות הדואר במושב בצרה, שם יש לתובעת תיבת דואר, אליה הוא מגיע בין פעמיים לשלוש פעמים בשבוע, על מנת לאסוף דואר עבור התובעת. בהודעה זו פורט כי תהליך המכרז למכירת המשאית יתקיים ביום 26.8.3 בשעה 12:00. לטענתו, לא התאפשר לתובעת להשתתף במכרז, כיוון שקיבל את ההודעה לאחר המועד המפורט בה לקיום המכרז. לגרסתו, הנתבעת שלחה את ההודעה על קיום המכרז למכירת המשאית, רק ביום 24.8.03, למרות שהוא נושא תאריך 20.8.03, דהיינו 4 ימים לאחר שהודפס. לגרסתו, מטופס שמולא על ידי מי מטעם הנתבעת עולה, כי דברי הדואר נמסרו לסניף הדואר ביום 24.8.03, למרות שטופס מולא על ידי הנתבעת כבר ביום 21.8.03. מכאן, לגרסתו, הנתבעת אחרה במשלוח ההתראה לחייב, מה שמנע מהתובעת להשתתף במכרז. 21. לגרסתו, הודעת הנתבעת בעיתון גלובס, מיום 23.8.03, לא הייתה ידועה לו במועד הרלוונטי, מה עוד שלא מצוין בה פרטי המשאית, אלא מדובר במודעה כללית. 22. לגרסתו, כיוון שהמשאית נמכרה לאחר, ולא ניתן היה להשיבה ל"נמל הצעצועים", השיבה התובעת ל"נמל הצעצועים" 47,200 ₪, והאחרונה אף קיזזה מחובה לתובעת סך 9,860 ₪, ובסה"כ, 58,736 ₪. דהיינו, לטענתו, התובעת שלמה לנמל הצעצועים, עבור המשאית, 32,000 ₪, מעבר למחיר שזו נמכרה במכרז. לטענתו, לתובעת הוצאות נוספות בגין איתורן שהיה במשאית ומיכל דלק גדול, כך שערך המשאית הוא 61,478 ₪. 23. מר חיים רכס הצהיר, כי מעולם לא ביקר במחסניה של הנתבעת במהלך ימי המכרז, ולא דיבר מעולם עם מי מטעמה בחצריה. כל שביקש היה להשתתף במכרז מכירת המשאית. בחקירתו הנגדית השיב, כי בכל החברות שבבעלותו, שני עובדים, הוא ובנו, נמרוד רכס. אף לא אחד מהם, ביקר בחצרי הנתבעת. 24. בחקירתו הנגדית הסביר, כי ביקש לרכוש את המשאית במחיר הזוכה. מר רכס הסביר, כי החברה אשר החזיקה במשאית לאחר שרכשה אותה, שכרה מחסנים ממבנה שבבעלותו, וקיזזה את סכום המשאית, מושא תביעה זו, מדמי השכירות. 25. עד ההגנה, מר ראיק מגמסה, מנהל מחסן חיפה של הנתבעת, הצהיר כי בין הנתבעת למדינת ישראל, אגף מס הכנסה, מס רכוש ומע"מ), הסכם לפיו הנתבעת מספקת שירותי גרירה, הובלה ואחסנה ומכירה של מעוקלים לנתבעת 1. לגרסתו, כל פריט המגיע למחסני הנתבעת , נרשם בתעודת אחסנה הכוללת את שם החייב, מספר תיק גביה, תיאורו וכו'. לגרסתו, על פי חוות דעת השמאי, המחיר אשר נקבע למימוש מהיר של המשאית, הוא 23,500 ש"ח. לגרסתו, הודעה בדבר קיום המכרז, פורסמה בשני עיתונים יומיים, וצירף לתצהירו את מודעת הפרסום בעיתון גלובס. לגרסתו, לתובעת הייתה אפשרות לבטל את הליך המכירה, להשיב לידיה את המשאית, לו הייתה מגישה בקשה לעיכוב הליך המכירה במועד. לגרסתו, אדם אשר זיהה עצמו כנציג התובעת, הסתובב בחצרי הנתבעת וטען כי התובעת מעוניינת שהמשאית תימכר במכרז.. בחקירתו הנגדית, לא ידע לזהות את עדי התובעת, אשר נכחו בישיבות בית המשפט והשיב, שבשתי הישיבות לא היה מישהו שכבר ראה אותו קודם לכן. (עמוד 27 שורה 178 לפרוטוקול). 26. עד הנתבעת העיד כי רשות הדואר העבירה לתובעת, עוד ביום 24.8.03 את מכתב נתבעת 2 אשר היה אמור להגיע אל התובעת עד 26.8.03, וכן העיד כי לגרסתו, הליך מכירת המשאית, התבצע כדין. 27. עד הנתבעת השיב כי המכתב אשר הנתבעת שלחה לתובעת, אין חובה עליה לשלוח אותו, אלא שנהוג אצלה לשלוח מכתב כזה לחייבים. הוא אישר, כי המכתב אמור להגיע אל החייבים, טרם המכרז, אם כי מדובר במכתב התראה ללא כל מחוייבות. בחקירתו הנגדית, לאחר שהוצג לו ההסכם, השיב כי לאחר שראה את ההסכם, הבין שצריך לשלוח הודעה, אך ייתכן ומדובר בהסכם חדש. בשלב זה, העד בחקירתו הנגדית, ענה תשובות מתחמקות לגבי תקפות החוזה, איזה מן החוזים חלים על המכירה מושא תביעה זו וכו'. כמו כן השיב כי ידע שיש לשלוח לחייבים הודעה (עמוד 25 שורה 21). הוא אישר, כי שלח את המכתב ב- 20.8 כדי שיגיע אל התובעת לפני מכירת המשאית. הוא אישר שמכתביה של נתבעת 2 הגיעו לדואר ביום 24.8.03. (עמוד 22 שורה 2 לפרוטוקול). העד לא ידע להסביר מדוע המכתב לא נשלח ביום שנכתב, דהיינו ה- 20.8, הוא לא ידע לומר אם הייתה מניעה כל שהיא לעשות כן, והסביר, כי תאריכי קיום המכרז, נקבעים כשבוע קודם לקיומו. הוא הסביר, שהמכתב לא נשלח שבוע קודם, כיוון שמדובר בהרבה רכבים המוצעים במכרז. עד ההגנה אישר שמודעת הפרסום בעיתון גלובס, אין אזכור שם התובעת ואין פרטי משאית ספציפית, אלא מדובר בפרסום כללי. הפרסום הוא על מועד קיום המכרז בימים ובשעות (עמוד 23 שורה 7-8 לפרוטוקול). ההודעה היא משותפת לשלושת המחסנים. הוא הסביר כי בהודעה בעיתון, לא מצוין שמדובר במכירת מעוקלים של מס רכוש, בעוד שבמכתב אשר נשלח אל התובעת, עובדה זו צויינה, בכך שמס רכוש ומס בכנסה זה אותו משרד. 28. עד ההגנה אישר, שבפרסום בעיתון פורסם שהמכירה תתרחש בין התאריכים 26.8 עד 28.8 בשעה 15:00 בעוד שבמכתב אשר נשלח את התובעת, בהוא נספח י' לתצהיר מר חיים רכס, נכתב רק שהמכרז יתקיים רק ביום 26.8. בשעה 12:00. לגרסתו, מדובר בתאריך התחלת המכרז. . המודעה בעיתון מדברת על מכרז כללי ללא פרטי המעוקלים המצעים למכירה, כך שהמעוניין לא יודע למה להתייחס. עיתון "גלובס" הוא עיתון כלכלי ולא עיתון יומי (לבדוק). לא הובאה בפני כל ראיה שהיה פרסום בעיתון נוסף. לעומת זאת, במכתב אשר נשלח באחור, נכתב ביום 20.8. נשלחה רק לאחר 4 ימים, ביום 24.8. ועל פי גרסת עד נתבעת 2, יש החלטה לגבי מועד קיום המכרז בהתראה יחסית קצרה. באותה מודעה, אשר נשלחה באחור של 4 ימים, ויומיים טרם תחילת המכרז, נרשם, שרק ביום 26. בשעה 12 יתקיים המכרז. לא ברורה טענת עד נתבעת 2, ולפיה הכוונה במכתב זה היא למועד תחילת המכרז. 30. בחקירתו הנגדית, ענה העד תשובות סותרות, לעניין חובת הנתבעת לשלוח הודעה לחייבים, לעניין חובותיה של הנתבעת על פי ההסכם בינה לבין נתבעת 1 (עמודים 25-26 להסכם) כולל הודעה לחייב לאחר המכירה. 30. חובת משלוח ההודעה על ידי הנתבעת הנתבעת התקשרה עם נתבעת 1 בהסכם לפיו, עליה לספק בין היתר, שירותי גרירה הובלה אחסנה ומכירה של מעוקלים. שירותים אלה, אמורה הנתבעת לבצע, במומחיות, יעילות ובמועדים הנדרשים. (סעיף 4 להסכם.) ההסכם משנת 1998, הוא היחיד שהומצא לבית המשפט, על ידי נתבעת 1, היא מזמין העבודה על פיו, ואין בלתו. הנתבעת, לא הכחישה את תקפותו, ולא המציאה לבית המשפט כל נוסח אחר, ו/או חדש של הסכם אשר קיים בין הצדדים. על פי סעיף 6 להסכם, הנתבעת אחראית לכל נזק שייגרם במישרין ו/או בעקיפין, תוך כדי ביצוע ההסכם, לרכושו של אדם. סעיף 3 בנספח 1ג' להסכם בין הצדדים, (עמוד 22 להסכם). מפרט כי טופס הודעה לחייב לפני מכירה, הוא אחד מנספחי ההסכם. סעיף ד' (4) לאותו נספח, (עמוד 24 להסכם), אשר כותרות "משלוח הודעות", מפרט, כי על הנתבעת לשלוח הודעה לחייב בדואר רשום על מכירת מעוקל, על פי נוסח מצורף להסכם, וזאת טרם שיועברו המעוקלים למתקן המכירה. עד הנתבעת, בעמוד 25 לפרוטוקול השיב כי לא ידע שחלה חובה לשלוח הודעה כזו לחייב, אלא שמדובר שנוהג. עד זה לא ידע לענות לשאלות בעניין נוהלי העבודה על פי ההסכם בין הצדדים, וניסה להתחמק מתשובות לשאלות בעניין החובות החלות על הנתבעת בכל עניין הקשור למכירת המשאית. 31. עד הנתבעת סתר עצמו גם בחקירתו הנגדית, כאשר לא ידע לזהות את עדי התובעת, אשר נכחו בישיבות בית המשפט והשיב, שבשתי הישיבות לא היה מישהו שכבר ראה אותו קודם לכן. (עמוד 27 שורה 178 לפרוטוקול). דהיינו שהאמור בסעיף 8 לתצהירו, אין לו על מה שיסמוך. 32. על פי סעיף ו (3), לנספח זה (עמוד 25 להסכם), על שמאי מטעם הנתבעת להעריך את המעוקל העומד למכירה, ויניח הערכה זו במעטפה סגורה בתיבת המכרז. סעיף 18 להסכם (עמוד 27), מפרט, כי לאחר המכירה על הנתבעת לשלוח הודעה לחייב ובה פירוט פרטי המעוקל אשר נמכר, מחירו, ההוצאות שנגבו, הסכום שהועבר לנתבעת 1 ותאריך העברתו. עד הנתבעת, בתשובה לשאלון, שאלה 8 ענה שאינו זוכר אם נשלח מכתב לחייב, המודיע לו על מכירת הרכב וכי אין זה מתפקידה של הנתבעת . בחקירתו, 0עמוד 26 שורה 15 לפרוטוקול) השיב כי אין זה מתפקיד הנתבעת. בהתאם למפורט לעיל, על הנתבעת, היה להודיע לחייב, טרם העברת המשאית למתקן המכירה, וכן לאחר מכירתה, כמפורט לעיל. 32. התנהגותה של הנתבעת לעניין משלוח ההודעות א. ההודעה על מכירת המשאית המסמכים שהוצגו בפני, לעניין שליחת הודעת הנתבעת לתובעת בעניין תאריך מכירת המשאית הם, נספח א' לתצהירה של הגב' זינגר, שזהו מסמך בכתב ידה, מיום 28.8.03, ובו היא מפרטת כי מכתב רשום מספר 698796389 RR, על פי רישומי מחשב הדואר, יצא לנמען בתאריך 24.8.03 בשעה 10:25, הגיע אל סוכנות הדואר בבצרה, ביום 26.8.03, בשעה 8:28, ונמסר לנמען ביום 28.8.03 בשעה 17:45נספח ב' לתצהיר הגב' זינגר, הוא, כפי שהסבירה, פלט מחשב, על פיו, המכתב יצא מסוכנות הדואר בקרית ביאליק, היום הרשום על הפלט הוא 21.8.03, אך לפי דברי הגב' זינגר, על פי רישומי המחשב המכתב יצא רק ביום 24.8.03. נספח י' לתצהירו של מר רכס, הוא הדעה לחייב מאת הנתבעת אל מנהל התובעת, נושא תאריך 20.8.03, ובו הודעה כי מכירת המשאית תתקיים ביום 26.8.03 בשעה 12:00. עד הנתבעת אישר בחקירתו, (עמוד 21 שורה26 לפרוטוקול), כי הוא שלח את המכתב ביום 20.8.03, כדי שיגיע טרם המכירה. בהמשך, (עמוד 22 שורה 3-4 לפרוטוקול) הוא אישר כי המכתב הגיע אל סניף הדואר רק ביום 24.8.03, בהתאם לאישור הדואר בקרית ביאליק, הוא נספח יד' לתצהיר מנהל התובעת. וסביר, שדואר רשום מגיע בתוך יומיים מיום שליחתו. העד לא ידע להסביר, מדוע מכתב שנכתב ביום 20.8.03, הועבר לסניף הדואר רק ביום 24.8.03, ולא ידוע על מניעה לשלוח את המכתב במועד. עד זה סתר עצמו, כאשר בתשובה לשאלון, ענה כי המכתב נמסר לרשות הדואר כבר ביום 21.8.03, ורשות הדואר שלחה אותו רק ביום 24.8.03, כאשר בחקירתו, השיב כי המכתב נמסר על ידי הנתבעת לדואר רק ביום 24.8.03. בניגוד לנספח י' לתצהיר מר רכס, המפרט כי המכירה תתבצע רק ביום 26.8.03, בשעה 12:00, נספח ד' לתצהירו של עד הנתבעת, הוא צילום, ממה שלטענת הוא הפרסום בעיתון "גלובס" לגבי המכרז למכירת המשאית מפרט כי המכירה תתבצע בימים ג' עד ה' בשעות 15:00 עד 18:00. עד הנתבעת , טען כי נספח י' הנ"ל כוונתו היה להודיע על תחילת מועד המכרז. לטענתו, בעיתון כתוב השעות נספח י', על פי רישומי רשות הדואר, ועדות עובדת סניף הדואר בבצרה, הגיע לידי מנהל התובעת ביום 28.8.03 בשעה 17:45. על הנתבעת , היה לעשות הכל כדי שהמכתב, אשר נכתב ביום 20.8.03, אשר ברור שזה המועד המאוחר ביותר שבו היה ידוע לנתבעת 2 שהמכרז יתקיים ביום 26.8.03, כדי שהמכתב יישלח באותו יום, או למחרת. במקום זאת, המכתב הגיע לסניף הדואר בקרית ביאליק רק ביום 24.8.03, כאשר גם לגרסת עד הנתבעת, שיגורו לנמען אורך יומיים, מה שמביא למסקנה, שלכל המוקדם, יגיע לסניף הדואר בבצרה, ביום 268.03, יום המכרז, אשר מתקיים בשעה 12:00 בלבד, על פי הרשום המכתב זה. יתרה מכך, על הנתבעת, לאחר שלא שלחה את המכתב במועד, היה לשלוח מברק ו/או פקס ו/או הודעה טלפונית לתובעת כדי למלא את חובתה, ולהודיע לה על מועד המכרז. לעניין זה, אזכיר את עדותו של עד ההגנה אשר אישר שמודעת הפרסום בעיתון גלובס, אין אזכור שם התובעת ואין פרטי משאית ספציפית, אלא מדובר בפרסום כללי. הפרסום הוא על מועד קיום המכרז בימים ובשעות (עמוד 23 שורה 7-8 לפרוטוקול). ההודעה היא משותפת לשלושת המחסנים. הוא הסביר כי בהודעה בעיתון, לא מצוין שמדובר במכירת מעוקלים של מס רכוש, בעוד שבמכתב אשר נשלח אל התובעת, עובדה זו צוינה, בכך שמס רכוש ומס בכנסה זה אותו משרד. העובדה שבמכתב לתובעת כן מצוין מפורשות שמדובר בעיקול מס רכוש, מצביעה על כך שגם בעיתון היה על הנתבעת לציין זאת. אני מקבלת את טענת התובעת, כי על פי נספח י' תצהירה, לא יכולה הייתה להבין, בשום דרך שהיא, שמדובר במכרז שאורך 3 ימים. לשונו של נספח י' פשוטה, ולפיה, המכרז מתקיים, אך ורק, ביום 26.8.03 בשעה 12:00. משכך, ומכיוון שמכתב זה לא הגיע אל התובעת, טרם המועד הנקוב בו, לא הייתה יכול לדעת על קיום המכתב. הנתבעת התרשלה ולא ביצעה את המוטל עליה על פי ההסכם עם נתבעת 1, ומשכך, על פי סעיף 6 להסכם, האחריות לנזק שנגרם ערב התרשלותה זו, עליה היא. ב. מכתב ההודעה על מכירת המשאית כמפורט לעיל, עד הנתבעת העיד, כי לא חלה עליה חובת ההודעה על מכירת המשאית. עדותו זו, הנה בניגוד למפורט בסעיף 18 להסכם. הנתבעת לא הציגה בפני כל הודעה אשר שלחה לתובעת על מכירת המשאית. משכך, הנתבעת הפרה גם את חובתה זו, המפורטת בהסכם. אני מקבלת את טענת התובעת, לפיה, אילו הנתבעת , הייתה מקיימת את חובותיה, הן על פי ההסכם עם נתבעת 1, והן על פי הסמכויות החוקיות אשר הואצלו לה על ידי נתבעת 1, באותו הסכם, הייתה יכולה התובעת להשתתף באותו מכרז. 33. פעולות התובעת להקטנת הנזק עדות של מנהל התובעת, אשר לא נסתרה, מפרטת כי הוא עשה ככל יכולתו, כדי שהנתבעת תודיע לו על מועד עריכת המכרז, למכירת המשאית. כך לטענתו, התקשר טלפונית לנתבעות, במהלך חודש אוגוסט, וביקש כי יודע לו תאריך המכירה. נספחים יז' 1 ו- יז' 2, ממוענים גם לנתבעת, ובהם פונה התובעת בבקשה לעיכוב המכירה של המשאית, כדי לאפשר לה לרכוש את המשאית במחיר שהושג עבורה בהליך המכרז. לגרסתו, אשר לא נסתרה, מכתבים אלה לא נענו. כך גם לא נענתה פנייה נוספת שלו אל הנתבעת , מיום 3.9.03.. 34. הנזק אשר נגרם לתובעת המשאית נמכרה על ידי הנתבעת במכרז, בסך 26,337 ₪. בסכום זה זוכתה התובעת ע"י שלטונות מע"מ. רוכש הרכב, ו/או מי מטעמו, קיזז מחובו לתובעת, בגין תפישת המשאית, סך 47,200 ₪ כולל מע"מ וכן קיזזו בנוסף, חוב בסך 9,860 ₪, ובסך הכל סך 58,736 ₪. הנזק הממשי, אשר נגרם לתובעת, עקב רשלנותה ו/או מחדליה של הנתבעת הוא בסך של 32,399 ₪. נתבעת 1 שילמה לתובע סך 7,000 ₪, ומשכך על הנתבעת לשלם לתובעת סך 25,399 ₪. 35. סוף דבר לאור המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעת. הנתבעת תשלם לתובעת סך 25,399 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין, מיום 14.1.04 ועד לתשלום בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. עיקול