פסק דין 1. ב"כ הצדדים, הסמיכוני ליתן פסק דין, על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כן הוסכם כי פסק הדין, ינומק בקצרה וינתן על בסיס תצהירי העדות הראשית, תיקי המוצגים, תחשיבי הנזק וטיעונים בכתב שהוגשו על ידי ב"כ הנתבעים והצדדים השלישיים. 2. התובע מס' 1, (להלן: "התובע"), יליד 1944, עבד אצל הנתבעת מס' 1, סנו מפעלי ברונוס בע"מ, (להלן: "סנו"). התובעת מס' 2, (להלן: "התובעת"), ילידת 1947, הינה אשתו של התובע. התובעים, הוזמנו לנשף חנוכה שאורגן על ידי סנו לעובדיה והתקיים ביום 9/12/99, באולמי דל וינו בע"מ- הנתבעת מס' 2, (להלן: "האולם"). הנתבעת מס' 3, הינה זמרת שהוזמנה להופיע בנשף. הנתבעת מס' 4, משמשת כאמרגנה ומנהלה של הנתבעת מס' 3 והנתבעת מס' 5, הינה חברה העוסקת בייצוג אמנים אשר ייצגה בנסיבות העניין את הנתבעת מס' 3 והפיקה את הופעתה, בארוע הנ"ל (להלן: "הנתבעים 5-3 או ה"זמרת" ו"כספית"). 3. כספית הגישה הודעת צד ג', כנגד עם גי.אס.אס גיניוס סיסטמס בע"מ, שהינה חברה העוסקת במתן שירותי הגברה (להלן: "חברת ההגברה"), אשר נשכרה על ידה, לצורך אספקת והרכבת מערכת ההגברה באירוע, וכנגד גדעון מליחי ומ.ג. שירותי נופש וארועים בע"מ, שנשכרו על ידי סנו, להפקת האירוע, (להלן: "המפיק"). המפיק, התקשר עם כספית, בהסכם שעניינו הזמנת הופעת הזמרת, בארוע (להלן: "ההסכם") ולטענת כספית, מכח ההסכם, מוטלת על המפיק, חובה לשפותה בגין כל סכום בו תחוייב. סנו, הגישה הודעת צד ג', כנגד הנתבעים 3-5, כנגד המפיק, אשר נשכר על ידה לצורך הפקת הארוע וכנגד חברת ההגברה. האולם, הגיש הודעת צד ג', כנגד המפיק וכנגד חברת ההגברה. 4. על פי הנטען והמתואר בתביעה ובתצהירי העדות הראשית של התובעים, במהלך הנשף, בעודם רוקדים על רחבת הריקודים, לצלילי הופעתה של הזמרת, נפל לפתע רמקול, אשר היה ממוקם על ארגז כחלק ממערכת ההגברה ופגע בראשו וברגלו של התובע וברגלה הימנית של התובעת, (להלן: "התאונה"). 5. בראשית הדברים יצויין כי המפיק הינו היחיד שכפר בטיעוניו, בעצם קרות התאונה. לא ראיתי לקבל טענה זו, מעצם העובדה שהעדים מטעם סנו והאולם, אשר היו נוכחים באירוע, לא הכחישו בתצהיריהם את עצם קרות התאונה ונספח טז' לתצהיר התובעת (מכתב סנו למנהל האולם מיום 17/12/99), אף מאשר את קרות התאונה, כמתואר. זאת ועוד, גם מתצהירו של מר גנות, מטעם חברת ההגברה, עולה כי לאחר ארוע התאונה, הבחין כי הרמקול העליון, תלוי על שרשרת האבטחה, אם כי לטענתו, הרמקול לא יכול היה ליפול מעצמו או מעוצמת הויברציה אלא בשל דחיפתו על ידי האורחים. 6. לפיכך, ראיתי לקבוע כי התאונה, ארעה כנטען וכי האחריות לארוע התאונה, מוטלת על הנתבעים והצדדים השלישיים. בנסיבות העניין ובהעדר עדות פוזיטיבית כי לתובעים, היה חלק בנפילת הרמקול, לא ראיתי לחייבם בתרומת רשלנות. 7. אדון תחילה בשאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים והצדדים השלישיים ולאחר מכן בשאלת גובה הנזק. חלוקת האחריות 8. לאחר שעיינתי בתצהירי העדות הראשית ושקלתי טיעוני ב"כ הנתבעים והצדדים השלישיים, ראיתי לבסס את חלוקת האחריות בין הנתבעים והצדדים השלישיים, על בסיס קווי היסוד הבאים: א. סנו, התקשרה עם המפיק, לצורך הפקת האירוע, מה שהטיל על המפיק, כגורם המקצועי בארגון אירועים את החובה לדאוג לארגון האירוע בכללותו, לרבות הצבת מערכת ההגברה, במיקום בטוח שאינו יוצר סיכון לקהל החוגגים או לחילופין, הצבת מחסומים או סדרנים שידאגו למנוע מצבים מסוכנים, כגון קרבת קהל החוגגים והרוקדים, למערכת ההגברה והרמקולים שהותקנו באולם. יחד עם זאת, סנו, כמעבידה של מרבית מאורחי האירוע, צריכה הייתה לפקח פיקוח עליון על קיום אמצעי זהירות ובטיחות נאותים, באירוע, אליו הזמינה את עובדיה ובני זוגם. ב. הטענה כי באירוע, השתתפו יותר אנשים מהמצופה והמוסכם, לא הוכחה ויצויין כי חשבונית התשלום עבור האירוע, אינה תומכת בטענה זו. מכל מקום, אין אינדיקציה לכך שמספר המשתתפים, עלה על התפוסה המותרת, באולם. ג. על האולם, מוטלת חובת זהירות כללית כבעל ומחזיק המקרקעין בהם נערך האירוע אם כי בנסיבות העניין, עולה כי האולם לא נטל חלק פעיל, בארגון התכנית האומנותית. ד. מכח ההסכם בין המפיק לכספית, התחייב המפיק, "לספק תנאים נאותים ומתאימים להופעת האומן...". כן התחייב המפיק, מכח סעיף 10 להסכם כי יהא אחראי לכל נזק שיגרם לצד שלישי כלשהו וכי "המזמין (המפיק-ב.ט) ישפה את הסוכנות ו/או האמן ו/או מי מטעמו בגין כל תביעה שתוגש כנגד מי מהם...". יצויין כי הפסיקה הכירה בתוקפם של הסכמי שיפוי, מסוג זה, ראה לעניין זה: ע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקוה בע"מ נ' סמרי, פ"ד מו(4)421, 428. מאידך, יש להתחשב בכך שעל פי ההסכם, כספית, הייתה אחראית לשכור את שירותי חברת ההגברה. לא ניתן, על כן, לחייב את המפיק, בגין התרשלות חברת ההגברה שנשכרה על ידי כספית, מה גם שהחובה לפקח על פעולותיה של חברת ההגברה ולהציב את הדרישות הטכניות, בנוגע להתקנת מערכת ההגברה, הייתה מוטלת, על פי ההסכם, על כספית. ה. על חברת ההגברה, היה לדאוג להתקנתה הבטוחה של מערכת ההגברה והצבתה במקום ובאופן שלא יהוו סיכון לקהל החוגגים. משהתאונה אירעה, בשל נפילת רמקול ממקומו, קמה חזקה כי מערכת ההגברה, לא הותקנה כנדרש וכי חברת ההגברה התרשלה, בכך שלא דאגה לקבע ולחזק את הרמקולים בדרך שתמנע נפילתו של רמקול במהלך ההופעה, במיוחד לאור העובדה שהרמקולים הותקנו, במקום בו הייתה לקהל החוגגים, גישה אליו. 9. בהתחשב באמור לעיל ובמכלול טענות הנתבעים והצדדים השלישיים, היחסים החוזיים ביניהם ובכך שמדובר בפסק דין על דרך הפשרה, ראיתי לחלק את האחריות הכוללת, למלוא הנזק, בין הנתבעים והצדדים השלישיים, כדלקמן: סנו- 10% מהנזק הכולל. האולם- 10% מהנזק הכולל. נתבעים 5-3- 15% מהנזק הכולל. המפיק- 25% מהנזק הכולל. חברת ההגברה- 40% מהנזק הכולל. היות והתביעה הוגשה, כנגד הנתבעים; סנו, האולם והנתבעים 5-3 בלבד, ראיתי לחלק את האחריות כלפי התובעת, בין הנתבעים, כדלקמן: סנו- 20% מהנזק. האולם- 20% מהנזק. נתבעים 5-3- 60% מהנזק. אחריות הנתבעים, כלפי התובעים, הינה ביחד ולחוד. אשר להודעות צד ג'- יצויין כי מערכת היחסים בין הנתבעים לבין עצמם, נלקחה בחשבון בקביעת חלוקת האחריות הכוללת. בהתחשב במערכת היחסים החוזיים ועל פי ההודעות לצד ג', כפי שהוגשו על ידי כל אחד מהנתבעים, ראיתי להורות במסגרת היחסים עם הצדדים השלישיים, כדלקמן: א. מליחי גדעון, ישפה את סנו, בשיעור של 5% מסכום הנזק הכולל שתישא בו כלפי התובעים. ב. מ.ג. שירותי נופש ואירועים בע"מ, תשפה את האולם בשיעור של 5% מסכום הנזק הכולל. ג. מליחי גדעון ומ.ג. שירותי נופש ואירועים בע"מ, ישפו את כספית, בשיעור של 15% מסכום הנזק הכולל. ד. חברת ההגברה, תשפה את סנו ואת האולם, בשיעור של 5% מסכום הנזק כולל, בו ישא כל אחד מהם. כן תשפה חברת ההגברה את כספית, בשיעור של 30%, מסכום הנזק הכולל. למען הסר ספק, המפיק וחברת ההגברה, אחראים כל אחד לחלקו ושיעור השיפוי, כפי שנקבע לעיל, הינו מסכום הנזק הכולל. נזקי התובע 10. התובע, מציין בתצהירו כי נחבל בראשו וברגלו. בתעודת חדר המיון (נספח לא'), נרשם: "חבלה לכף רגל עם רגישות דורסלית", בוצעה חבישה אלסטית והתובע שוחרר לביתו. התובע מציין כי קיבל חופשת מחלה, למשך 8 ימים. מקום בו קיבל התובע, שכר ע"ח ימי מחלה, לא הוכח הפסד שכר בפועל שכן לא הוכח אם ובאיזה תנאים, ניתנים ימי המחלה, לפידיון. טענות התובע, באשר לצורך לסייע בעבודות הבית וללוות את אשתו, לטיפולים רפואיים, בשל פגיעתה היא, תלקחנה בחשבון, במסגרת הדיון בנזקי התובעת ופסיקת הפיצוי, בגין עזרת בני משפחה. משלא הוכחו הפסדי שכר בפועל, יש מקום לפסיקת פיצוי בגין כאב וסבל בלבד. בהתחשב במהות הפגיעה הקלה, שלא הצריכה אשפוז או המשך טיפול רפואי, ראיתי להעריך את הפיצוי, בגין כאב וסבל, בסך של 7,000 ₪, נכון ליום פסק הדין. נזקי התובעת 11. התובעת, נפגעה ברגלה ואובחנה כסובלת משבר פתוח, בעצמות שוק ימין. התובעת, אושפזה עד ליום 16/12/99 ושוחררה לביתה, כאשר רגלה, נתונה בגבס ארוך. התובעת, המשיכה בטיפול ומעקב, במרפאה האורתופדית של בית החולים. לאחר כשמונה חודשים, הורד הגבס והתובעת טופלה, בפיזיותרפיה. 12. מטעם התובעת, הוגשה חוות דעתו של ד"ר ז'טלני. ד"ר ז'טלני, מציין כי נמצא קיצור של 1 ס"מ באורך הרגל, בצילומי הרנטגן, השבר נראה מאוחה היטב ובקרסול הימני, נותרה נפיחות קלה והגבלה בתנועות. ד"ר ז'טלני, העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 10%, בגין הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול, לפי סעיף 48(3)א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"). מטעם הנתבעים, הוגשה חוות דעתו של פרופ' נרובאי שמצא בבדיקתו, קיצור של 1 ס"מ באורך הרגל הימנית והגבלה קלה מאוד, בתנועות קרסול ימין. פרופ' נרובאי, העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 5%, על פי תקנה 35(1) בין א-ב לתקנות. לאחר שעיינתי בחוות הדעת, ראיתי להעמיד את נכותה של התובעת, באופן ממוצע, בשיעור של 7.5% נכות. 13. התובעת, לא עבדה עובר לתאונה. בתצהיר עדותה הראשית, מציינת התובעת כי הינה שרטטת בניין ועבדה במקצועה, משך כ-10 שנים, עד לשנת 1979, אז ועם הולדת בנה הבכור, חדלה לעבוד. התובעת מוסיפה ומציינת בתצהירה כי משבגרו ילדיה, סברה כי תוכל לחפש עבודה ולסייע בפרנסת המשפחה. יש לציין כי התובעת, הייתה כבת 52, בעת אירוע התאונה והינה כבת 57 כיום. התובעת, לא טענה ולא הוכיחה כי עשתה צעד כלשהו לקראת יציאה לעבודה בתקופה שעובר לתאונה או כי הפסידה מקום עבודה, עקב פגיעתה בתאונה. עצם העובדה שגם בחלוף תקופת אי הכושר ובחלוף למעלה מחמש שנים, מאז אירוע התאונה, לא יצאה התובעת לעבודה ואף לא ציינה בתצהירה כי עשתה נסיון כלשהו, לצאת לעבודה, מעמידה בספק את הנטען בדבר תכניות התובעת, לצאת לעבודה. עוד יש לציין כי מהחומר הרפואי שצורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעים 5-3 עולה כי התובעת, סבלה בעבר, מבעיות נפשיות וכי בתביעתה להכרה בנכות כללית שהוגשה בשנת 2001 ובאבחון הרפואי מיום 20/02/02, התלוננה התובעת, על בעיות נפשיות וחוסר תפקוד, בגינן. בנסיבות אלה, סבורה אני כי לא יהא זה סביר להניח כי התובעת הייתה יוצאת ומשתלבת במעגל העבודה, גם אלמלא התאונה. לפיכך, לא ראיתי לפסוק פיצוי, בגין הפסדי השתכרות. 14. אין ספק כי התובעת, נזקקה לעזרת הזולת, בתקופה בה הייתה רגלה נתונה בגבס ארוך, משך כשמונה חודשים וכן בתקופה הסמוכה שלאחר הורדת הגבס, עד התגבשות נכות הצמיתה. בהתחשב בכך שהתובעת התניידה בעזרת כיסא גלגלים או קביים, מקובל עלי כי נזקקה הן לעזרה אישית, לרבות ליווי לטיפולים רפואיים וכן לעזרה לצורך ביצוע עבודות משק הבית. התובעת מציינת בתצהירה כי עקב קשיי מימון, לא היה בידה, להעסיק עזרת צד ג' וכי בני המשפחה, בעלה, בנותיה הסובלות מאסטמה ובנה הסובל מדלקת מעיים כרונית, נרתמו לעזרתה. מקובל עלי כי עזרת בני המשפחה, בתקופת ההחלמה שלאחר התאונה, הינה עזרה מעבר למקובל והמצופה מבני משפחה, אשר בגינה, זכאית התובעת לפיצוי. את הפיצוי, בגין עזרת בני המשפחה, בתקופת זו, ראיתי להעריך בסכום גלובלי של 15,000 ₪. אשר לתקופה שלאחר התגבשות הנכות הצמיתה, לעבר ולעתיד, איני סבורה כי הנכות שנקבעה, על פי שיעורה ומהותה, מצדיקה פסיקת פיצוי בגין העסקת עזרת צד ג',על בסיס קבוע ויש לכל היותר,לפסוק פיצוי בגין תוספת עזרה, לצורך ביצוע עבודות קשות במיוחד שהתובעת תתקשה בביצוען, עקב נכותה. לפיכך, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי,בגין עזרת צד ג', בעבר ובעתיד, בסך של 15,000 ₪. 15. בהתחשב במהות הפגיעה, תקופת האשפוז וההחלמה הארוכה ושיעור הנכות הצמיתה, אני מעריכה את הפיצוי, בגין כאב וסבל, בסך של 40,000 ₪. 16. סביר בעיני כי בתקופה שלאחר התאונה, נגרמו לתובעת, הוצאות נסיעה יתרות, לרבות הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים. לפיכך, ראיתי לפסוק פיצוי בגין הוצאות נסיעה, בעבר ובעתיד, בסכום גלובלי של 6,000 ₪. כן ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בגין הוצאות רפואיות, לרבות רכישת אביזרים רפואיים, נעליים, תרופות ותשלום דמי השתתפות עצמית קבלת טיפול רפואי, בעבר ובעתיד, בסכום של 2,000 ₪. 17. סכום הפיצויים מסתכם, בסך של 78,000 ₪. מסכום זה, יש לנכות את הסכומים שקיבלה התובעת, מהמוסד לביטוח לאומי בגין דמי תאונה וקצבת נכות כללית ששולמה בגין התאונה, בסך של 13,231 ₪, (כאמור בתחשיב הנזק מטעם התובעים ונספחים כה'- כז' לתיק המוצגים). היות וסכומי הפיצויים, נפסקו באופן גלובלי, לא ראיתי להצמיד את הסכומים שהתקבלו מהמל"ל, ואלה ינוכו בערכם הנומינלי. התובעת זכאית,על כן, לפיצוי, בסך של 64,769 ₪. סיכום 18. אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, כפיצוי בגין פגיעתם בתאונה נשוא התביעה, את הסכומים הבאים: א. לתובע מס' 1, סך של 7,000 ₪. ב. לתובעת מס' 2, סך של 64,769 ₪. על הסכומים האמורים, יתווספו שכ"ט עו"ד, בשיעור 17.5% ומע"מ כחוק וכן הוצאות המשפט (שכ"ט ד"ר ז'טלני והחזר אגרה). חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם, ובין הנתבעים לצדדים השלישיים, כפי שנקבעה לעיל, בסעיף 9 לפסק הדין. הסכומים האמורים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל. בהתחשב בכך שהצדדים הסכימו למתן פסק דין, על דרך הפשרה, טרם שמיעת הראיות, תחושב יתרת האגרה, בשים לב לכך שמדובר בפשרה. פיצוייםתאונת ריקודיםנפילה