תקנה 8(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986 קובעת, כי המסמכים, אשר מותר להמציא למומחה הם "כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית". מטרת האיסור בהמצאת חוו"ד רפואיות, היא לאפשר למומחה הרפואי שמונה ע"י ביהמ"ש, להתרשם בעצמו, באופן אובייקטיבי ובלתי תלוי, ממצבו של הנפגע כפי שהוא ביום הבדיקה, ללא חשש שיהא מושפע מדעות של רופאים או מומחים אחרים. ##להלן החלטה בנושא המסמכים שמותר להעביר למומחה מטעם בית משפט:## התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת"), נפגעה בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 15.2.05. הצדדים מסכימים למינוי מומחה בתחום השיקום, אולם חלוקים בשאלה מהם המסמכים המותרים בהמצאה למומחה. במאמר מוסגר ייאמר, כי תחילה מונתה ד"ר שירלי מאיר, אולם לאחר שהיא הודיעה כי לא תוכל לקבל על עצמה את המינוי, ניתנה, בנפרד, החלטה בדבר מינוי מומחה אחר. בבקשה דנן עותרת המבקשת (הנתבעת), לכך שביהמ"ש יקבע, כי מספר מסמכים אינם מותרים בהמצאה למומחה, ואלה הם: א. מסמך מיום 17.2.05, אשר הוצא ע"י המחלקה הכירורגית בבי"ח זיו, לגביו נטען כי הוא אינו מתייחס לתובעת, אלא לחולה אחרת. ב. שלושה מסמכים מהמרכז להתפתחות הילד ע"ש ספינגולד (מתאריכים 4.12.06, 8.2.07 ו- 6.3.07), המהווים, לטענת המבקשת, חוו"ד שיקומיות, המפרטות את מצבה ואת צרכיה השיקומיים של התובעת. לטענתה, מהווים המסמכים חוות דעת אסורות בהמצאתה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ואם יומצאו מסמכים אלה למומחה, הם ייתרו את שיקול דעתו של המומחה ולא ייוותר לו דבר לעשות, מלבד צירוף שמו וחתימתו. המבקשת מצביעה על כך שהמסמכים אינם ממוענים לגורמים רפואיים, אלא "לכל המעוניין", וכי המסמך מיום 6.3.07 נרשם ע"י מנהלת המרכז, אשר יש להניח כי לא טיפלה בתובעת. ב"כ המשיבים טוען, כי המסמכים מותרים בהמצאה, באשר מדובר במסמכים אותנטיים, אשר נערכו בתקופת הטיפול ע"י גורם אוביקטיבי וכוללים הם המלצות טיפוליות לתובעת במגבלותיה. ב"כ המשיבים מפנה, כדוגמא, אל תיאור מצבה הנוכחי של התובעת ואל פירוט טיפולים ותרגילים אשר ניתנו לה, בזמן אמת, כמפורט במסמך מיום 4.12.06. לטענתו, מדובר במסמכים רפואיים, אשר נערכו תחת קורת המושג "טיפול רפואי", במובנו הרחב. כל צד מפנה לפסיקה הדנה בשאלת המצאת מסמכים למומחה, על פי חוק הפיצויים, תוך שהוא מוצא בפסיקה תמיכה בטענותיו. דיון ; המסמך האמור בסעף א' דלעיל, מתייחס, אכן לנפגעת אחרת (קרובת משפחתה של התובעת), ולפיכך אין להמציאו למומחה. אשר למסמכים האמורים בסעיף ב' דלעיל: ברי כי חוו"ד "פרטיות", אסורות בהמצאה, אולם פעמים רבות כוללים המסמכים הרפואיים, אשר נערכים במהלך הטיפול השגרתי בנפגע, גם הבעות דעה של הרופאים המטפלים בנפגע או המלצות לטיפול, הניתנות על ידם. השאלה מה מאלה יהא מותר בהמצאה ומה לא נתונה לשיקול דעתו של השופט היושב בדין. בחינת המסמכים הרפואיים שבמחלוקת תיעשה לאור מספר פרמטרים, כגון: האם המסמך נערך במהלך הטיפול בנפגע ולצורך הטיפול בו. האם המסמך נערך על ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין. האם המסמך נערך ביוזמת אחד מבעלי הדין והאם יש באבחנות ובהערכות שבמסמך כדי לפגוע באי תלותו של המומחה הרפואי ולהשפיע על חוות דעתו - דברי כבוד השופט טירקל ברע"א 2339/96 - "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אוולין דלל . עוד אומר כבוד השופט טירקל בבר"ע 2339/96 הנ"ל: "טיפול שיקומי הוא חלק מטיפול רפואי, העובדה כי הטיפול ניתן על ידי מי שאינם רופאים אינה הופכת אותו לטיפול לא ראוי. אין למנוע מהמומחה מלעיין בחומר משום שאחרת הוא ימצא חסר אינפורמציה לגבי העבר הדיאגנוסטי והטיפולי." כן ראו דברי כבוד השופטת שטרסברג כהן ב רע"א 5638/95 - מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כריסטיאן שמור . פ"ד מט(4), 865, עמ' 874-875: "אף שלעיתים יש קושי בהפרדה בין מסמכים טיפוליים אותנטיים ובין הבעת דיעה שהיא בגדר חוות דעת, אין לפסול מסמכים שבהם, בנוסף לקביעת הדיאגנוזה מסיק הרופא את המסקנה הטיפולית המתאימה בעיניו, הגם שניתן לראות בה מעין חוות דעת. זה דרכו של טיפול, שלצורך קביעתו, על הרופא לערוך את הבדיקות, להסיק את המסקנות הנראות לו, לגבש עמדה לגבי מהות המחלה ומהות הטיפול. (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור) העולה מהאמור לעיל הוא, כי לא כל מסמך הכולל המלצות לטיפול יהא פסול בהמצאה, כלשון כבוד השופט ריבלין (כתארו אז), ברע"א 8729/04 - איל ערן ואח' נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) בע"מ: "כידוע, לעיתים קו הגבול בין המותר והאסור בהמצאה למומחה אינו לגמרי ברור, ונדרשת הגמשה ביישום הוראות הדין על-מנת להביא בפני המומחה נתונים חיוניים או מיעילים. המקרה שלפנינו הוא דוגמה לכך. אין ספק, כי על המומחית השיקומים לגבש דעה עצמאית, וחזקה עליה כי תדע ליתן לאמור במסמכים את המשקל הראוי להם." בהתאם, קבע כבוד השופט ריבלין, כי הגם שהמסמכים, אשר נדונו בפניו, "אינם חפים מהמלצות כותביהם בדבר צרכיו של הנפגע" הרי מאחר ש"מדובר במסמכים שנערכו בזמן אמת, על-ידי גורמים בלתי-תלויים שטיפלו בנפגע, לצורך שיקומו, והכוללים מידע אובייקטיבי בעל משמעות", מותרים הם בהמצאה למומחה. ומן הכלל - אל המסמכים אשר במחלוקת בתיק זה: רואה אני לנכון להבחין בין שני המסמכים הראשונים, לבין המסמך השלישי. שני המסמכים הראשונים, מתאריכים 4.12.06 ו- 8.2.07, הינם מסמכים המתארים את מצבה של התובעת ואת תלונותיה, נכון למועד בו נערכו, ואת הטיפול הרפואי והאמצעים בהם היא נעזרת ולהם היא נזקקת, להמשך שיקומה. גם אם ניתן לראות בכך, במידה מסויימת, חוות דעת באשר למצבה ולצרכיה השיקומיים, לא ניתן להפריד בין חלקיהם של מסמכים אלה, שכן, בכללותם, יש בהם כדי להציג בפני המומחה את הקשיים והבעיות ממנה סובלת התובעת ואת הפתרונות אשר ניתנו ע"י הצוות המטפל בה. אינני סבורה שיש בכך כדי להשפיע, השפעה בלתי נאותה על חוות דעתו של המומחה או כי "כל שנותר למומחה הוא להוסיף שמו וחתימתו למסמכים", כטענת המבקשת. חזקה על המומחה שיבדוק את התובעת ויגבש חוות דעתו באופן עצמאי ובלתי תלוי. לפיכך אני מתירה המצאת מסמכים אלה למומחה. אשר למסמך השלישי, מיום 6.3.07 - המסמך נערך ונחתם ע"י מנהלת המרכז להתפתחות הילד והוא מופנה "לכל המעונין". מסמך זה, כפי שברור על פניו ומתוכנו, לא ניתן לתובעת במהלך הטיפול הרפואי בה ולצורך הטיפול. כלולה בו התייחסות לצרכיה של התובעת בעתיד, עם גדילתה, למצב המשפחה, העומס המוטל על ההורים וכו' והוא מהווה חוו"ד ממש. לפיכך אינני מתירה המצאת מסמך זה למומחה. מסמכיםמומחהשאלות משפטיותמשלוח מסמכים למומחה רפואימומחה מטעם בית המשפט