בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להתיר לתובעת הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה כי לא נותרה לה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחומי הא.א.ג., האורתופדיה והפסיכיאטריה, על מנת שיבחן את מצבה הרפואי של התובעת ויקבע את שיעור נכותה. ואלו נימוקי הבקשה: ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקשת, גב' _________ ת.ז. _________, תושבת _________, _________, נפגעה בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה ביום 30.5.2002, ומאז סובלת ממגוון רחב של פגיעות ומגבלות תפקודיות. 2. המשיב, המוסד לביטוח לאומי, הוא הגוף הממשלתי האחראי על קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה, וקביעותיו מחייבות, אלא אם כן בית המשפט מתיר הבאת ראיות לסתור מטעמים מיוחדים. ## ב. מסכת העובדות ## 3. ביום 30.5.2002 הייתה המבקשת מעורבת בתאונת דרכים קשה, אשר הוכרה כתאונת עבודה, ובעקבותיה סבלה מפגיעות בראשה, בחזה, בגב התחתון, איבוד הכרה, שברים בצלעות, כאבי ראש וסחרחורות, כאבי צוואר וגב תחתון עם מגבלות תנועה, סף עצבנות נמוך והפרעות שינה. 4. המבקשת אושפזה בבית החולים _________ להשגחה ושוחררה למחרת, אך מצבה הרפואי לא השתפר באופן משמעותי לאורך תקופה ממושכת, והיא המשיכה לסבול ממגבלות תפקודיות ניכרות. 5. ביום 5.9.2002 הגישה המבקשת תביעה למוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות מעבודה, וביום 19.10.2003 נקבעה לה דרגת נכות בשיעור של 0%, קביעה אשר אינה משקפת את חומרת פגיעותיה ומגבלותיה. 6. ביום 23.11.2003 הגישה המבקשת ערר על החלטת הוועדה הרפואית בפני הוועדה הרפואית לעררים, אשר דנה בערר בימים 19.7.2004 ו-24.1.2005, וקבעה כי לא נותרה למבקשת כל נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, קביעה שגויה ובלתי מנומקת. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## פגמים מהותיים בקביעת הוועדה הרפואית בתחום הא.א.ג. ## 7. הוועדה הרפואית לעררים אימצה את קביעת היועץ, ד"ר _________, באופן עיוור, מבלי לנמק מדוע היא מקבלת את דעתו, וזאת למרות קיומם של ממצאים אובייקטיביים בבדיקת ה-VNG מיום 12.8.2003, אשר הדגימה דיספונקציה וסטיבולרית פריפרית ימנית, ממצאים שלא זכו להתייחסות הולמת. 8. קביעת הוועדה כי לא נותרה למבקשת נכות צמיתה בתחום הא.א.ג. מתעלמת באופן בוטה מממצאי בדיקת ה-VNG, אשר הצביעה על ניסטגמוס משמעותי, ואינה מתיישבת עם תלונותיה המתמשכות של המבקשת על סחרחורות ובחילות, המצדיקות קביעת נכות לפי תקנה 72(4)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי. 9. טענת המשיב כי המומחה קבע ש"אין עדות לניסטגמוס ספונטני" בבדיקתו אינה שוללת את ממצאי בדיקת ה-VNG הקודמת, ואינה מסבירה מדוע הוועדה התעלמה מהחולשה הקלה שנצפתה בבדיקה זו, אשר יכלה להצביע על נכות גם אם לא הופיע ניסטגמוס בבדיקה מאוחרת יותר. 10. הוועדה לא נימקה מדוע היא דוחה את ממצאי בדיקת ה-VNG, שהינה בדיקה אובייקטיבית, ומעדיפה את קביעת היועץ, אשר התבססה על בדיקה גופנית בלבד, ובכך נפגם ההליך המנהלי באופן מהותי, שכן החלטה מנהלית חייבת להיות מנומקת ומבוססת על כלל הראיות. 11. אי-קביעת אחוזי נכות בתחום הא.א.ג. על בסיס הטענה כי "לא מדובר בסחרחורות המקנה אחוזי נכות" היא קביעה שגויה, שכן תקנה 72(4)(ב) אינה דורשת סחרחורות בלבד, אלא גם סימנים אובייקטיביים כגון ניסטגמוס, אשר נצפו בבדיקת ה-VNG של המבקשת. ## התעלמות מממצאים אורתופדיים ופגמים בהליך הבדיקה ## 12. הוועדה התעלמה מקיומם של ממצאי יישור לורדוזיס צווארי ומותני בצילומי הרנטגן מיום התאונה, אשר מצביעים על קיומן של פגיעות באיברים אלה, וקביעתה כי מדובר ב"ללא ממצאים טראומטיים" אינה מנומקת ואינה מתיישבת עם חומרת התאונה. 13. הוועדה לא עמדה על תיקה הרפואי של המבקשת עובר לתאונה, ועל כן לא יכלה לקבוע באופן וודאי כי אין כל קשר בין הממצאים שנתגלו בצילומי עמוד השדרה של המבקשת לבין התאונה, ובכך נפגמה יכולתה להגיע למסקנה מבוססת. 14. טענת המשיב כי השבר ב-L4 הוא "שבר ישן שלא נגרם כתוצאה מהתאונה" וכי ממצאי ה-CT מצביעים על שינויים ניווניים, אינה שוללת את האפשרות שהתאונה גרמה להחמרה במצב קיים, נושא שלא נבדק כלל על ידי הוועדה. 15. הוועדה לא בדקה קיומה של החמרה במצבה של המבקשת עקב התאונה, והיעדר דיון בעניין זה מהווה פגם בולט במסקנות הוועדה, שכן חובה על הוועדה לבחון את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין כלל הפגיעות וההחמרות. 16. אי-בדיקת החמרת המצב, גם אם מדובר בהחמרה של מצב קודם, מהווה פגם מהותי בהליך קביעת הנכות, שכן הפסיקה מכירה באפשרות של החמרת מצב קיים כתוצאה מתאונה, ועל הוועדה היה לבחון זאת לעומק. ## פגמים מהותיים בקביעת הוועדה הרפואית בתחום הפסיכיאטרי ## 17. הוועדה אימצה את מסקנות היועצת, ד"ר _________, ללא נימוק מספק, וזאת חרף קיומם של ממצאים אובייקטיביים שנמצאו בבדיקות הדו"ח הנוירו-פסיכולוגי, אשר הצביעו על סימפטומטולוגיה התואמת מצב פוסט-טראומטי, ותלונותיה של המבקשת. 18. הן הוועדה והן היועצת מטעמה התעלמו מהמלצת עורך הדו"ח הנוירו-פסיכולוגי, אשר המליץ על בדיקה חוזרת כעבור שנה, וקבעו נכות צמיתה בתחום זה ללא הפניית המבקשת לבדיקה חוזרת, ובכך מנעו הערכה מחודשת של מצבה. 19. טענת המשיב כי ההמלצה על אבחון חוזר הינה לאור גילה הצעיר של המבקשת, ולא לאור הממצאים, אינה מתיישבת עם ההיגיון הרפואי, שכן המלצה לבדיקה חוזרת נועדה לאפשר מעקב אחר התפתחות המצב ולקבוע נכות מדויקת יותר. 20. קביעת היועצת כי "לא נצפתה סימפטומטולוגיה התואמת את המצב הפוסט-טראומתי" עומדת בסתירה לממצאי הדו"ח הנוירו-פסיכולוגי, ואינה מנומקת באופן מספק, ובכך נפגמת אמינותה של חוות הדעת. 21. התעלמות הוועדה מהמלצה לבדיקה חוזרת, במיוחד כאשר מדובר בפגיעה נפשית שעלולה להתפתח ולהחמיר עם הזמן, מהווה פגם מהותי בהליך קביעת הנכות, שכן היא אינה מאפשרת הערכה מקיפה ומדויקת של מצבה העתידי של המבקשת. ## אימוץ עיוור של חוות דעת יועצים ## 22. הוועדה אימצה את קביעות היועצים מטעמה באופן עיוור, מבלי לבחון באופן ביקורתי את ממצאיהם אל מול יתר הראיות הרפואיות שהוצגו בפניה, ובכך לא מילאה את תפקידה כגוף עצמאי המוסמך לקבוע נכות. 23. תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, מאפשרת מינוי יועצים, אך אינה פוטרת את הוועדה מחובתה לבחון את חוות דעתם באופן עצמאי ומנומק, ולא לקבלן כ"כזה ראה וקדש". 24. אי-נימוק מספק של הוועדה מדוע היא מקבלת את דעת היועצים, במיוחד כאשר קיימים ממצאים סותרים בתיק הרפואי של המבקשת, מהווה פגם מהותי בהליך קבלת ההחלטות של הוועדה. 25. קביעת הוועדה כי חוות דעת היועצים הן "חלק בלתי נפרד משיקולי הוועדה" אינה מספקת, שכן היא אינה מפרטת כיצד שוקללה חוות הדעת אל מול יתר הראיות, ובכך נמנעת שקיפות וביקורת על החלטותיה. 26. הפסיקה קבעה כי על הוועדה לנמק את החלטותיה באופן מפורט, ובכלל זה להתייחס לכלל הראיות שהוצגו בפניה, לרבות ממצאים סותרים, ואי-עמידה בדרישה זו מהווה עילה להתערבות בית המשפט. ## היעדר התייחסות לממצאים אובייקטיביים ## 27. הוועדה התעלמה מממצאים אובייקטיביים משמעותיים שהוצגו בפניה, כגון בדיקת ה-VNG המעידה על דיספונקציה וסטיבולרית, וכן ממצאי יישור לורדוזיס בצילומי הרנטגן, ובכך לא נתנה משקל ראוי לראיות אלו. 28. התעלמות מממצאים אובייקטיביים, במיוחד כאשר הם תומכים בתלונות המבקשת ומצביעים על פגיעה ממשית, מהווה פגם מהותי בהליך קביעת הנכות, שכן היא אינה מאפשרת הערכה מקיפה ואמיתית של מצבה. 29. טענת המשיב כי המומחה קבע ש"לא נותרה מגבלה המקנה אחוזי נכות" בתחום הא.א.ג. מתעלמת מהחולשה הקלה שנצפתה בבדיקת ה-VNG, אשר מהווה ממצא אובייקטיבי שיש לתת לו משקל. 30. אי-התייחסות מספקת לממצאי הדו"ח הנוירו-פסיכולוגי, אשר הצביע על סימפטומטולוגיה התואמת מצב פוסט-טראומטי, מהווה התעלמות מראיה אובייקטיבית חשובה בתחום הפסיכיאטרי. 31. על הוועדה היה לבחון את כלל הממצאים הרפואיים, הן הסובייקטיביים והן האובייקטיביים, ולנמק מדוע היא בוחרת לדחות ממצאים מסוימים, ובכך להבטיח הליך הוגן ושקוף. ## פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי ## 32. ההליך בפני הוועדה הרפואית לעררים היה נגוע בפגמים מהותיים הפוגעים בעקרונות הצדק הטבעי, שכן המבקשת לא זכתה לדיון הוגן ומעמיק בטענותיה ובממצאים הרפואיים שהציגה. 33. אי-נימוק מספק של החלטות הוועדה, במיוחד כאשר הן סותרות ממצאים רפואיים אובייקטיביים, פוגע בזכותה של המבקשת לדעת על בסיס מה נדחו טענותיה, ובכך נפגע עקרון השקיפות וההגינות. 34. התעלמות הוועדה מהמלצות רפואיות לבדיקות חוזרות, במיוחד בתחום הפסיכיאטרי, מונעת מהמבקשת את האפשרות להוכיח את חומרת מצבה המתמשך, ובכך נפגעת זכותה להליך הוגן. 35. אי-בדיקת תיקה הרפואי של המבקשת עובר לתאונה, בתחום האורתופדי, מנעה מהוועדה להגיע למסקנה מבוססת לגבי הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבה, ובכך נפגעה זכותה להליך ראוי. 36. הפסיקה קבעה כי במקרים חריגים, כאשר ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, יש להתיר הבאת ראיות לסתור, וזהו המקרה שלפנינו. ## שינוי מהותי במצב המבקשת ## 37. מצבה של המבקשת לא השתפר באופן משמעותי מאז התאונה, והיא ממשיכה לסבול ממגבלות תפקודיות קשות, כאבים כרוניים, סחרחורות, הפרעות שינה וסף עצבנות נמוך, המעידים על שינוי מהותי במצבה הבריאותי. 38. למרות קביעת הוועדה כי לא נותרה למבקשת נכות צמיתה, תלונותיה המתמשכות והמגבלות התפקודיות שלה מצביעות על כך שמצבה הרפואי בפועל חמור יותר ממה שנקבע, וכי חל שינוי לרעה במצבה. 39. העובדה שהמבקשת סובלת ממגבלות תפקודיות משך תקופה ממושכת, מבלי שהמצב השתפר, מהווה אינדיקציה לשינוי מהותי במצבה, המצדיק בחינה מחודשת של דרגת נכותה. 40. הפסיקה מכירה בכך ששינוי מהותי במצבו של נפגע, או גילוי נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת, מהווים טעמים עובדתיים ברי משקל המצדיקים התרת הבאת ראיות לסתור. 41. במקרה דנן, המבקשת סובלת ממכלול פגיעות שאינן זוכות להכרה הולמת, והמשך סבל זה, יחד עם המגבלות התפקודיות, מהווה שינוי מהותי המצדיק את התרת הבאת הראיות. ## אי-התייחסות מספקת לתלונות המבקשת ## 42. הוועדה לא נתנה משקל מספק לתלונותיה של המבקשת על כאבים, סחרחורות, הפרעות שינה ומגבלות תפקודיות, ובכך התעלמה מההיבט הסובייקטיבי של סבלה, אשר יש לו חשיבות רבה בקביעת נכות. 43. התעלמות מתלונות הנפגע, במיוחד כאשר הן נתמכות בממצאים אובייקטיביים חלקיים, פוגעת באמינות ההליך ובזכותו של הנפגע להישמע ולהיות מוערך באופן הוגן. 44. על הוועדה היה לבחון את מכלול תלונותיה של המבקשת, ולשלבן עם הממצאים האובייקטיביים, על מנת להגיע להערכה מקיפה ומדויקת של מצבה הרפואי והתפקודי. 45. קביעת נכות בשיעור 0% למרות תלונות מתמשכות ומגבלות תפקודיות ניכרות, מעידה על אי-התייחסות מספקת לסבלה של המבקשת, ועל הצורך בבחינה מחודשת של מצבה. 46. הפסיקה מדגישה את חשיבות התייחסות הוועדות הרפואיות לתלונות הנפגע, שכן הן מהוות חלק בלתי נפרד מהתמונה הקלינית הכוללת, ואי-התייחסות אליהן מהווה פגם. ## הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט ## 47. לאור הפגמים המהותיים שנפלו בהליך קביעת הנכות על ידי הוועדה הרפואית לעררים, ולאור הסתירות בין קביעותיה לבין הממצאים הרפואיים האובייקטיביים ותלונות המבקשת, קיים צורך מהותי במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. 48. מינוי מומחה מטעם בית המשפט יאפשר בחינה אובייקטיבית ובלתי תלויה של מצבה הרפואי של המבקשת, ויסייע לבית המשפט להגיע למסקנה צודקת ומבוססת לגבי שיעור נכותה. 49. המומחה מטעם בית המשפט יוכל לבחון את כלל הראיות הרפואיות, לבצע בדיקות נוספות במידת הצורך, ולהתייחס באופן מפורט לכלל הפגיעות והמגבלות של המבקשת, לרבות הקשר הסיבתי לתאונה. 50. מינוי מומחה יאפשר לבית המשפט להכריע בסוגיות הרפואיות המורכבות העולות מהמקרה, ובכך להבטיח שהמבקשת תקבל את הפיצוי המגיע לה על פי דין, בהתאם למצבה הרפואי האמיתי. 51. הפסיקה מכירה בסמכותו של בית המשפט למנות מומחה מטעמו במקרים בהם קיימים פגמים מהותיים בקביעות הוועדות הרפואיות, וזאת על מנת להבטיח עשיית צדק. ## טעמים מיוחדים המצדיקים התרת ראיות לסתור ## 52. מכלול הפגמים שנפלו בהליך קביעת הנכות, לרבות אימוץ עיוור של חוות דעת יועצים, התעלמות מממצאים אובייקטיביים, אי-התייחסות לתלונות המבקשת ופגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, מהווים "טעמים מיוחדים" כדרישת סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. 53. הפסיקה קבעה כי התרת הבאת ראיות לסתור תינתן במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, ובפרט כאשר קיימים טעמים משפטיים (הליך פגום) או טעמים עובדתיים משמעותיים (שינוי ניכר במצב), והמקרה דנן עונה על קריטריונים אלו. 54. עשיית צדק מחייבת מתן אפשרות למבקשת להוכיח את נכותה האמיתית, שכן קביעת הוועדה בשיעור 0% אינה משקפת את חומרת פגיעותיה ואת השלכותיהן על חייה ותפקודה. 55. אי-התרת הבאת ראיות לסתור במקרה זה תגרום עוול למבקשת, ותמנע ממנה את הפיצוי המגיע לה על פי דין, ובכך תפגע בזכותה לגישה לצדק. 56. הטעמים המיוחדים במקרה זה מצטברים ויוצרים תמונה ברורה של הליך פגום וקביעה שגויה, המצדיקים את התערבות בית המשפט והתרת הבאת ראיות לסתור. ## חובת הנמקה של הוועדה הרפואית ## 57. על הוועדה הרפואית חלה חובה לנמק את החלטותיה באופן מפורט ומנומק, ובכלל זה להתייחס לכלל הראיות שהוצגו בפניה, לרבות ממצאים סותרים, ואי-עמידה בדרישה זו מהווה פגם מהותי. 58. במקרה דנן, הוועדה לא נימקה באופן מספק מדוע היא דוחה ממצאים אובייקטיביים כגון בדיקת ה-VNG, ומדוע היא מתעלמת מהמלצות רפואיות לבדיקות חוזרות, ובכך הפרה את חובת ההנמקה. 59. הנמקה לקויה או חסרה אינה מאפשרת ביקורת שיפוטית אפקטיבית על החלטות הוועדה, ובכך פוגעת בזכותה של המבקשת להליך הוגן ושקוף. 60. הפסיקה קבעה כי חובת ההנמקה היא עקרון יסוד במשפט המנהלי, וכי אי-עמידה בה עלולה להביא לביטול החלטה מנהלית או להתערבות בה. 61. אי-התייחסות הוועדה לכלל טענות המבקשת ולכלל הראיות שהוצגו בפניה, ובמיוחד לממצאים הסותרים, מהווה הפרה של חובת ההנמקה ומצדיקה את התערבות בית המשפט. ## סיכום הסעד ## לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על התרת הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחומי הא.א.ג., האורתופדיה והפסיכיאטריה, על מנת שיבחן את מצבה הרפואי של המבקשת ויקבע את שיעור נכותה. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.בקשה להבאת ראיות לסתורראיות