החלטה כללי 1. בפני בקשה להתיר לתובעת הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה רפואית לעררים של המל"ל , ולמנות מומחה רפואי מטעמו תחתיה. 2. התובעת הייתה מעורבת ביום 30.5.02 בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת בראשה, בחזה , בגב תחתון וסבלה מאיבוד הכרה., אושפזה להשגחה בבית החולים ושוחררה ביום 31.5.02. בנוסף התובעת סבלה משברים בצלעות, מכאבי ראש וסחרחורות , כאבי צוואר וגב תחתון עם מגבלות בתנועות, מסך עצבנות נמוך, הפרעות שינה, מגבלות תפקודיות משך תקופה ממושכת, מבלי שהמצב השתפר.(ראה: בקשה להבאת ראיות לסתור 28.5.05). 3. ביום 5.9.02 הגישה התובעת תביעה למל"ל לקביעת דרגת נכות מעבודה, וביום 19.10.03 נקבעה דרגת נכות בשיעור של 0% נכות. ביום 23.11.03 הגישה התובעת ערר על החלטת הועדה הרפואית בפני הרפואית בפני הוועדה הרפואית לעררים, הוועדה דנה בערר התובעת ביום 19.7.04 וביום 24.1.05 וקבעה כי לא נותרה לתובעת כל נכות צמיתה כתוצאה מן התאונה. טענות הצדדים 4. ב"כ המבקשת, טוענת בבקשה כי בתחום הא.א.ג. התובעת ביצעה ביום 12.8.03 בדיקת VNG, אשר הדגימה דיספונקציה וסטיבולרית פריפרית ימנית. לטענת ב"כ התובעת הוועדה אימצה את קביעת היועץ, ד"ר ברוורמן, באופן עיוור, מבלי לנמק מדוע היא מקבלת את דעתו למרות קיומם של ממצאים בבדיקת ה- VNG, וקבעה כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בתחום הא.א.ג. מאידך, טוען ב"כ המשיבה כי המומחה קבע בבדיקתו כי "אין עדות לניסטגמוס ספונטני..." כמו כן מציין המומחה כי "בבדיקת VNG מיום 12.8.03 , מתואר ניסטגמוס שהופיע בבדיקה וכי בבדיקה היום אין ניסטגמוס בבדיקה זו.", דהיינו לטענת ב"כ המשיבה המומחה קבע כי לא הופיע בבדיקה שביצע ניסטגמוס, ועל כן לא אימץ את בדיקת ה- VNG. בנוסף טוען ב"כ המשיבה כי ד"ר ברוומן ציין בסיכום ובמסקנות כי " למרות החולשה הקלה שנצפתה בבדיקת ה- VNG מאחר וכל הפרמטרים של בדיקת השמיעה וכן הבדיקה הגופנית היו תקנים, לא מדובר בסחרחורות המקנה אחוזי נכות". מכאן שלטענת ב"כ המשיבה מעיון בתקנה 72(4)(ב) לתקנות המל"ל עולה כי, הקניית אחוזי נכות לפי התקנה מותנה בקיומם של סחרחורות ובחילות, מאחר והמומחה קבע כי לא מדובר בסחרחורות המקנה אחוזי נכות, אזי, לא מתקיימת בענייננו דרישת התקנה ולכן אין מקום לקבוע אחוזי נכות לפי אותה תקנה. ובאשר לטענת ב"כ המבקשת כי הוועדה לא ציינה את הסעיף על פיו נקבעו 0% נכות טוען ב"כ המשיבה כי מדובר בדרישה אבסורדית שכן בנסיבות אלה, תדרש הוועדה להציג את כל סעיפי המל"ל ולנמק מדוע אותם סעיפים לא חלים בעניין. 5. בתחום האורטופדי טוענת ב"כ המבקשת כי הוועדה התעלמה מקיומם של ממצאי ישור לורדוזיס צווארי ומותני בצילומי הרנטגן מיום התאונה , אשר מצביעים על קיומן של פגיעות באיברים אלה. בנוסף טוענת ב"כ המבקשת כי לא עמד בפני הוועדה תיקה הרפואי של התובעת עובר לתאונה ועל כן לא יכולה הייתה לקבוע באופן וודאי כי אין כל קשר בין הממצאים שנתגלו בצילומי עמוד שידרה של התובעת לבין התאונה. כמו כן לטענתה הוועדה לא בדקה קיומה של החמרה במצבה של התובעת עקב התאונה, והיעדר דיון בעניין זה מהווה פגם בולט במסקנות הוועדה. מאידך, טוען ב"כ המשיבה כי הוועדה לא התעלמה ממצאי "יישור לורדוזיס צווארי ומותני" מיום התאונה כפי שב"כ המבקשת טענה, וזאת מאחר והוועדה ציינה כי ביחס לאותם ממצאים, אין המדובר בממצאים טראומטיים, כלומר הממצאים אינם אופניים לממצאים שהם תוצאה של פגיעה. ובאשר לעניין השבר ב- 4L טוען ב"כ המשיבה כי הוועדה ציינה כי מדובר בשבר ישן שלא נגרם כתוצאה מהתאונה, וכי ממצאי ה- CT מצביעים על שינויים ניווניים. בנוסף טוען ב"כ המשיבה כי "החמרת מצב" מכוונת להחמרה שחלה במצבו של נפגע לאחר הקביעה של המל"ל וכתימוכין לכך מפנה לע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77,עמ' 82-83. 6. באשר לתחום הפסיכיאטרי טוענת ב"כ המבקשת כי הוועדה אימצה את מסקנות היועצת, ד"ר גלינה פובר, ללא נימוק, וזאת חרף קיומם של ממצאים אובייקטיביים שנמצאו בבדיקות הדו"ח הנוירו-פסיכולוגי וכן תלונותיה של התובעת. כמו כן טוענת ב"כ המבקשת כי הן הוועדה והן היועצת מטעמה התעלמו מהמלצת עורך הדו"ח הנוירו-פסיכולוגי אשר המליץ על בדיקה חוזרת כעבור שנה, וקבעו נכות צמיתה בתחום זה ללא הפניית התובעת לבדיקה חוזרת. כתימוכין לכך מפנה לר"ע 54/88 הסנה נ' גרינשפן, פד"י מ"ב (1) 169. מאידך, ב"כ המשיבה טוען כי היועצת הפנתה את המבקשת לבדיקה אצל מומחה נוירו-פסיכולוג והדו"ח של המומחה היה מנומק והינו חלק בלתי נפרד מחוות דעתה. בנוסף טוען ב"כ המשיבה כי ההמלצה על אבחון חוזר הינה לאור גילה הצעיר של המבקשת, ולא לאור הממצאים כפי שהציגה ב"כ המבקשת, זוהי בדיקה שהינה בגדר המלצה בלבד, באם היועצת הייתה רואה לנכון להפנות את המבקשת לבדיקה נוספת אזי היא הייתה עושה זאת. לאור האמור לעיל טוען ב"כ המשיבה כי אין מקום להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המל"ל וזאת מאחר ובטענות המבקשת אין משום פגם מהותי או טעם עובדתי כבד משקל כגון החמרה במצבה של התובעת כדרישת ההלכה. היבט נורמטיבי 7. סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד מורה כדלקמן: "6.ב קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל פגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה , אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו." 8. הלכה ידועה זה מכבר היא, שהליך של בקשה להבאת ראיות לסתור אינו מהווה ערעור על החלטת הועדה הרפואית של המל"ל. להתיר הבאת ראיות לסתור יינתן רק אם יוכח כי עסקינן במקרה חריג ובנסיבות יוצאות דופן, ובפרט בשני מקרים: האחד, כאשר הבקשה כוללת בחובה טעמים משפטיים (הליך פגום, תרמית, בטלות מעיקרא) , האחר, כאשר עסקינו בטעמים עובדתיים משמעותיים (שינוי ניכר במצב המבקש וכד'). כלל זה נוסח בר"ע 634/85 - אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ . פ"ד לט (4), 505 ,עמ' 508-509. ע"י המשנה לנשיא מ. בן פורת (תואר דאז) לאמור כי : "בהקשר זה הכלל הוא שהקביעה הקודמת מחייבת , אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. מן הראוי שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה תוך בדיקת כל מקרה נתון על פי נסיבותיו ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש. אולם בקווים כלליים ניתן לדעתי להצביע על שני סוגי טעמים: (א) טעמים משפטיים כגון, אם נראה לבית המשפט כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון, תרמית), קל וחומר - מדעיקרא (כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי). (ב) טעמים עובדתיים ברי משקל וחדשים, כגון אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת. נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ כמובן לפתחו של הטוען לקיומן." מסקנה 9. באשר לטענות ב"כ המבקשת כי הוועדה אימצה את קביעת המומחים באופן עיוור וזאת מבלי לנמק מדוע היא מקבלת את דעתם על אף קיומם של ממצאים אדגיש כי : תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956 קובעת: קביעת דרגת נכות על ידי ועדה (א) דרגת נכות של נפגע תיקבע על ידי ועדה; הועדה תהיה בהרכב של פוסק רפואי אחד, אך רשאי הרופא המוסמך לקבוע שהועדה תהיה בהרכב של מומחים בשני ענפי רפואה (להלן - הועדה). (ב) המזכיר יזמן את הפוסק הרפואי, שיהיה חבר בוועדה, בהתאם לתחום ההתמחות הרפואית, שקבע הרופא המוסמך בהתחשב באופי הפגיעה. ותקנה 3 קובעת: בדיקות נוספות ומינוי יועצים לצורך קביעת דרגת נכות רשאי רופא מוסמך, מיוזמתו או לפי דרישת הועדה - (1) לדרוש מן הנפגע לעמוד לבדיקה רפואית או אחרת ולהמציא תוצאות הבדיקות לוועדה; (2) למנות יועצים רפואיים או אחרים אשר יגישו לרופא המוסמך או לוועדה, חוות דעתם על סמך בדיקות שבוצעו בנפגע או מסמכים רפואיים או אחרים שהובאו בפניהם. מכאן סבור אני כי הוועדה נוהגת לסמוך את ממצאיה, במידת הצורך, גם על חוות דעתו של רופא מומחה או יועץ מטעמה ויש לראות בחוות דעת אלו כחלק בלתי נפרד משיקולי הוועדה באשר לקביעת הנכות. 10. לעניין הנכות בתחום הא.א.ג, עולה מבדיקת ה- VNG שנערכה ביום 12.8.03 כי: " בבדיקת DIX HALLPIKE לשמאל בישיבה הופיע ניסטגמוס לשמאל במהירות זוויתית של 5 מעלות לשניה. ביתר הבדיקות לא נצפה ניסטגמוס משמעותי." בעוד בחוות הדעת של המומחה, ד"ר ברוומן, מיום 29.2.04 ציין המומחה כי: "בבדיקת V.N.G מיום 12.8.03- מתואר ניסטגמוס שהופיע בבדיקת דיסק הולסייק משמאל (בבדיקה היום אין ניסטגמוס בבדיקה זו.) בנוסף מציין המומחה כי " לא נותרה מגבלה המקנה אחוזי נכות מבחינה א.א.ג. למרות החולשה הקלה שנצפתה בבדיקת V.N.G מאחר וכל הפרמטרים של בדיקת השמיעה וכן הבדיקה הגופנית היו תקינים, לא מדובר בסחרחורות המקנה אחוזי נכות." תקנה 72(4)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956 קובעת כי: פגיעה בחלק הוסטיבולרי I. בצורה קלה (קיימת סחרחורת, בחילה) - 10% II. בצורה בינונית - ישנם סימנים אוביקטיביים כגון ניסטגמוס רפלקסים פתלוגיים - 20% III. בצורה קשה - ישנם סימנים וסטיבולריים אוביקטיביים ספונטניים - 40% IV. בצורה חמורה - הדורשת ריתוק למיטה - 100% סבור אני כי מאחר והמומחה קבע כי אין המדובר בסחרחורות המקנה אחוזי נכות, הרי לדידי לא מתקיימת בענייננו דרישת התקנה, ולפיכך סבור אני כי בקביעת הנכות בתחום ה- א.א.ג. אין מקום לטענה כי קיים פגם מהותי אשר מצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה. 11. באשר לתחום האורטופדי אציין כי הוועדה התייחסה לממצאי "יישור לורדוזיס צווארי ומותני" ואף ציינה בדו"ח "ללא ממצאים טראומטיים" . ובאשר ל- S1-L5 ציינה: " אין עדות ללחץ בתעלה ניתוק ישן של שבר קדמית עליונה L4. סבור אני כי השינויים הניווניים אשר עלו ממצאי ה- CT מצביעים על כך כי היו קיימים עוד לפני התאונה ועל כן סבור אני כי אף אם תיקה הרפואי של התובעת לא היה בפני הוועדה אין זה היה דהר זמ משנה את התומאה. ובאשר לטענה כי הוועדה לא בדקה קיומה של החמרה במצבה של התובעת עקב התאונה, סבור אני כי החמרת מצב מכוונת להחמרה שחלה במצבו של נפגע לאחר הקביעה של המל"ל . בעניין זה ראה: לע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77,עמ' 82-83. " לדעתי, לא היה מקום בנסיבות המקרה להתיר הבאת ראיות לסתור. על פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב' לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית של המוסד, ועד לדיון בבית משפט. מקרה אחר הוא כשבפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, שלו היו בפניה בודאי היו מביאים לתוצאה שונה. אין זו כמובן רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד." סבור אני כי גם בעניין זה אין שום פגם מהותי או טעם כבד משקל כגון החמרה במצבה של התובעת אשר מצדיק מתן הבאת ראיות לסתור. 12. ובאשר לתחום הפסיכיאטרי קבעה היועצת, ד"ר גלינה פובר, כי " עיון בדו"ח ניורו- פסיכולוג מ- 28.5.04 לפיו לא נצפתה סימפטמתולוגיה התואמת את המצב הפוסטראומתי". " לאור אמור לעיל היועצת קובעת כי לא נותרה נכות נפשית בגין התאונה הנדונה. ובאשר לדו"ח הנוירו-פסיכולוגי סבור אני כי היועצת לא התעלמה מתוכנו , לדידי דו"ח זה הינו בגדר המלצה בלבד והוא לשקולה של היועצת. (ראה סיכום הדו"ח שסומן באות "ט"). לאור האמור לעיל סבור אני כי גם בעניין זה אין טעם מיוחד וחריג אשר מצדיק מתן הבאת ראיות לסתור . כמו כן סבור אני כי יש לפרש את סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, בצורה מצומצמת ובהתאם לפסיקה הענפה אשר קבעה מסמרות לעניין מתן היתר כמתבקש. ב"כ המבקשת במקרה זה לא צלחה להוכיח כי הוועדה לא מילאה עבודתה נאמנה ולמעשה ההיפך הוא הנכון, הוועדה פרטה בצורה ברורה ונימקה את החלטתה בצורה חד משמעית שלא משתמעת לשתי פנים ואף התבססה על חוות דעת של יועצים מטעמה. כמו כן לא הוכח כי מצבה של התובעת השתנה בצורה מהותית מיום התאונה ועד ליום כתיבת החלטה זו על מנת לאפשר לתובעת להביא ראיות נוספות אשר לא היו מצויות בפני הוועדה. 13. לאור האמור, דוחה אני את בקשת המבקשת, על הצדדים לשלוח סיכומים על פי סעיף 4(ג) אם ברצונם בכך , כל אחד תוך 15 יום , זוהי הדרך המתאימה לסיום תיק זה. בקשה להבאת ראיות לסתורראיות