פסק דין בפני תביעה לפיצוי על נזקים שנגרמו לרכבו של התובע מ.ר. 04-241-46 (להלן: הרכב) עקב תיקון דרך כושל שביצע ברכב הנתבע 2, קבלן עצמאי לביצוע שירותי גרירה ומתן שירותי רכב, שנשלח ע"י הנתבעת 1 לביצוע גרירה של הרכב. לטענת התובע, ביום 14.8.99 בערב (שהיה מוצ"ש), היה הרכב בנסיעה ברח' הר סיני ברעננה. לפתע, כבה המנוע, והתובע פתח את מכסה המנוע והבחין כי אחד הכבלים המחוברים למצבר מנותק, ונראה לו כי הותך. התובע הזמין גרר מהנתבעת 1. איש הגרר, הוא הנתבע 2, הגיע למקום האירוע, בדק את התקלה וביצע חיבור של הכבל למצבר. לדברי התובע, אמר לו הנתבע 2 כי הוא יכול להמשיך לנסוע, וכי התקלה תוקנה. התובע התניע ונסע כברת דרך קצרה, לכיוון ביתו. בעודו נוסע, יצאו מתוך המנוע להבות ועשן. הרכב הוכנס למחרת היום למוסך ש.ל.ג. חשמלאות רכב ברעננה, לאחר שנגרר לשם, והתובע הזמין שמאי מחב' הביטוח שלו. מחוו"ד השמאי אשר גואטה, שהעיד על בדיקתו וממצאיו ברכב, עולה כי נגרם נזק לחלקים שונים של הרכב, לרבות רתמת חוטים ראשית, רתמת חוטים למחשב, מצבר, וכן ניזוק המחשב של הרכב, כל זאת בגין הקצרים החשמליים שהתפשטו במערכת החשמל. לדברי השמאי, אילו נגרר הרכב מיידית למוסך, מבלי להתניעו, היה התיקון - איתור הקצר המקורי ותיקונו - עולה שקלים בודדים. לדבריו, ככל הנראה לא אותר מקור התקלה בתיקון שביצע הנתבע 2, וברגע שהתובע המשיך לנסוע, התפשטו הקצרים ברכב וכך נגרמו השריפה והנזקים. סה"כ הנזקים שאושרו בחווה"ד - 5,351 ש"ח כולל מע"מ. התובע הציג חשבוניות בגין תיקון הרכב: הראשונה מיום 22.8.99 ע"ס 3,339 ש"ח; השניה מיום 9.9.99 ע"ס 2,654 ש"ח. מסכום זה יש לנכות תיקון שלא אושר כקשור לנזק, בסך 641 ש"ח. בסה"כ, החשבוניות שהוצגו הינן בסכום חווה"ד. בנוסף, נטען כי גם תיקון לרדיו דיסק, שבגינו הוצגה חשבונית ע"ס 300 ש"ח מיום 5.9.99, נבע מהקצרים. השמאי לא חיווה דעה אודות הקשר הנטען. התובע הצהיר כי שילם עבור כל התיקונים דנן, וכי לא תבע את חברת הביטוח שלו. גרסתו של התובע, שנחקר בחקירה נגדית ע"י שני הנתבעים, היתה מהימנה עלי. בחקירה הנגדית לנתבע 2, הכחיש התובע את הטענה כי כשהגיע הנתבע 2 למקום, דרש ממנו התובע תיקון ע"י "נעל כבל"; התובע אמר, כי אינו מתמצא במכונאות וכלל לא מוכר לו מונח זה. הנתבע 2, שלא הגיש כלל כתב הגנה ואף לא תצהיר, אך לא נתבקש פס"ד נגדו בטרם שמיעת ההוכחות, טען בסיכומיו כי כלל לא נגע ברכב אלא רק הגיע למקום, ראה את התקלה והתובע אמר לו שאינו מעוניין בגרר אלא בתיקון וב"נעל כבל". משלא היה ברשותו אביזר כזה, עזב את המקום מבלי שתיקן את התקלה או נתבקש לגרור את הרכב. גרסה זו אינה מתקבלת על הדעת, שכן הוכח כי הרכב הותנע והמשיך לנסוע לאחר הגעתו של הנתבע 2, ועד לפריצת השריפה במנוע, משמע - היתה התערבות מכנית של הנתבע 2 שאיפשרה את התנעתו. הנני דוחה את גרסת הנתבע 2, ככל שהיא עומדת בסתירה לגרסת התובע. לפיכך, הנני קובעת כי הנתבע 2 ביצע תיקון דרך רשלני ברכב, והורה לתובע להמשיך לנסוע, שעה שהקצר שהיה באחד הכבלים לא תוקן. כך נגרמו קצרים נוספים, שהתפשטו וגרמו שריפה ואת הנזקים המתוארים בחוו"ד השמאי. לנוכח קביעה זו, ולאור עדות השמאי על כך שאלמלא המשיך הרכב לנסוע, היתה עלות התיקון אפסית, הנני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובבע את סכום חווה"ד - 5,351 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.9.99 ועד לתשלום בפועל. אשר לסכום הנתבע בגין עגמת נפש, הוא נראה לי מופרז, ולא הוכח כל נזק ספציפי פרט להשבתת הרכב במוסך למשך כשבועיים. הנני מעמידה סכום זה על 1,500 ש"ח (נכון להיום). כן הנני מורה, כי הנתבע 2 ישא בהוצאות המשפט של התובע (אגרות) ובתשלום בסך 500 ש"ח + מע"מ ששולם לשמאי גואטה עבור עדותו. כן ישא הנתבע 2 בשכ"ט עו"ד של התובע, בסך 3,000 ש"ח + מע"מ. אשר לחבותה של הנתבעת 1: הוצג הסכם (נ/1) לפיו הנתבע 2 הינו קבלן עצמאי שאינו שלוחה או עובדה של הנתבעת 1. לא הוכח, כי הנתבעת 1 התרשלה בעצם ההתקשרות עם הנתבע 2 או שהפרה את חובתה החוזית כלפי התובע בכך ששלחה אליו בעל מקצוע בלתי מיומן בעליל. לפי סעיף 15 לפק' הנזיקין, אין בעל חוזה חב על עוולה נזיקית של בעל חוזהו, אלא בהתקיים אחת מהנסיבות המפורטות בסעיף. אלה אינן מתקיימות כאן. לפיכך, הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1. עם זאת, אינני מחייבת את התובע בהוצאותיה, שכן ההסכם המוכיח את מערכת היחסים בין הנתבעת 1 לנתבע 2 לא צורף לכתב ההגנה ולא הוצג לב"כ התובע עד היום. גרירת רכב