##האם אפשר לקבל פיצויים על נפילה ברחוב ?## במסגרת תביעות נגד רשות מקומית לקבלת פיצויים בגין נפילה ברחוב יש חשיבות מכרעת למסירת הגרסה הראשונית לנפילה ולמיקום הנפילה המדויק של הנפגע לצורך הכרעה לגבי אחריות הנתבעים. חובתה של הרשות המקומית היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים, ובין היתר, לקבוע ולהנהיג הסדרי פינוי אשפה ונוהלי פיקוח שמטרתם למנוע מפגעים העלולים לסכן את ביטחונם ושלומם של התושבים. כלל, אחריותה של רשות מקומית לשלומו ולביטחונו של הציבור בשטחה, נובעת מחובותיה הקבועות בפקודת העיריה [נוסח חדש] ומדיני הנזיקין הכלליים. חובה זו כוללת שמירה על ניקיונם ועבירותם של הרחובות שבתחומה ותקינות המערכות שבאחריותה, ומחובות אלו נגזרת חובת הזהירות המושגית של הרשות המקומית (ע"א 2901/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ). לרשות המקומית יש סמכות לעשות כל הדרוש לשמירה על ביטחון הציבור בתחומיה (ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר) ומכאן גם נלמדת החובה המוטלת על הרשות לאתר ולתקן מפגעים ומכשולים, אשר יש בהם סיכון בלתי סביר כלפי העוברים בדרך. עם זאת, האחריות המוטלת על הרשות המקומית אינה מוחלטת, ולא ניתן להטיל עליה אחריות בגין כל מפגע קל ערך, בליטה או סדק קטן במדרכה (ע"א (ת"א) 2203/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' משולם). אחריות תוטל על הרשות המקומית רק בגין סיכונים בלתי סבירים, אשר הרשות לא עשתה, או לא עשתה די, על מנת להסירם. לפיכך, יש לבחון כל אירוע על פי נסיבותיו, האם אכן הצביע הנפגע על התממשות סיכון בלתי סביר, אשר אותו היה על הרשות למנוע. הדין אינו מטיל חובת זהירות בגין סיכונים סבירים, אלא מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש). ##חשיבות מסירת "הגרסה הראשונה" לנפילה ברחוב:## נפלתי בכביש או במדרכה, לא היה עדים, מה לעשות ? בת"א 16160-07-09 גואל נ' עיריית ראשון לציון, התובע נפל במדרכה משובשת במקום בו בוצעו עבודות ותיקונים. העירייה טענה כי התובע מסר גרסאות סותרות בקשר לאירוע הנפילה. בית המשפט ציין כי גרסת התובע נמסרה על ידו, בזמן אמת ואף נרשמה במקרה אחד בכתב יד, התובע נקט בלשון ולפיה נפל. כאשר נדרש התובע לפרט את אופן הנפילה ונסיבותיה הסביר כי נפל לתוך בור, על מדרכה שבורה ומשובשת. הגרסה ולפיה המפגע הינו צבע טרי עלתה לראשונה בדו"ח מד"א. התובע, סיפק הסבר המתקבל על הדעת וממנו עולה כי הגרסה לא נמסרה על ידו, אלא על ידי מי שהזמין את האמבולנס ויתכן ששוחח עם הפרמדיק שפינה אותו. עוד צוין כי בידיעתו השיפוטית של בית המשפט כי רישום רפואי "ממוחזר" בתיעוד רפואי עוקב, מבלי שהחולה שב ומתושאל באשר לאותו רישום. אמנם, כטענת העירייה, גרסה ראשונית הנמסרת בסמוך לאחר האירוע, אמורה לשקף את הנסיבות כהווייתן. ברם, לא הוכח מי מסר לאיש מד"א את נסיבות אירוע התאונה ומשנראה היה כי עסקינן בהעתקת גרסה מתיעוד עוקב והתביעה התקבלה. ##נפיה ברחוב בגלל אבנים:## אין חולק שקיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית ועצם הימצאות אבנים ברחוב המשרת אוכלוסייה רחבה הוא מפגע. נפילה להבדיל מהחלקה נובעת ממכשול שיכול ויהא גבוה ממפלס ההליכה או נמוך ממנו או בשל חפץ או מכשלו הקיים בתנאי הדרך. מצד אחד קיימת פסיקה שלפיה נפילה בפני עצמה אינה מלמדת על רשלנות וכי חיי היום מלאים בסיכונים ומאידך נאמר בפסיקה כי אין לדרוש או לצפות מבני אדם שיהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע כדי להימנע ממכשולים סיווג מקרה הנפילה ככזה שיש בו או אין בו להטיל אחריות על המחזיק במקרקעין או על רשות מקומית, תלוי בעיקר בשני גורמים: זירת האירוע ו- המכשול בגינו אירעה הנפילה. ##אחריות רשות מקומית לנפילות ברחוב:## רבות נכתב בפסיקה על אחריות רשות מקומית לדאוג לתקינות המרחב הציבורי שבתחומה, אם כי לא ברמה "סטרילית", וכפי שקבע בית המשפט העליון: "העיריה היא הרשות הציבורית אשר עליה הוטלה האחריות להחזיק במצב תקין את הדרכים הציבוריות הנמצאות בתחום שיפוטה. תפקיד זה אינו בגדר 'רשות' גרידא אלא הוא נמנה עם התפקידים העיקריים וההכרחיים אשר על כל עיריה מחוייבת למלאם, שאם לא כן לא יהיו חיים תקינים ליושבי המקום. מקום שקיימים בכביש הציבורי שבתחומי העיריה שקע, בור או פגם אחר, המהווים סכנה למשתמשים בכביש, חייבת העיריה לנקוט באמצעי זהירות סבירים, אשר בכוחם להסיר את הסכנה או לפחות להרחיקה. מקום שהעיריה לא עשתה כן, ייזקף לרשלנותה דבר הינזקו של אדם בשל היתקלו במקום הסכנה והיא תחוייב בפיצויים על הנזק שנגרם לו אף אם הרשלנות התבטאה באי-נקיטת אמצעי זהירות סבירים שהיו עשויים להסיר או להרחיק את הסכנה" (ע"א 176/59, עיריית תל אביב נ' ראש חדש, פ"ד טז 310, כפי שצוטט בספרו של ד"ר אליהו וינוגרד, דיני רשויות מקומיות, כרך א' מהדורה חמישית הוצאת הלכות בע"מ). נשאלת השאלה מהי נקודת האיזון שמצד אחד מאזנת בין האינטרס למניעת פגיעה בגוף או בנפש של התושבים לבין אינטרס הרשות המקומית למלא את תפקידה במסגרת התקציבית שלה ? רשות מקומית נושאת בחובת הזהירות כלפי המשתמשים במרחב הציבורי שנמצא תחת שליטתה ( השוו: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז(1), 113; ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זהר, פד"י לז (3), עמ' 757; ע"א 3443/74 גרובנר נ' עיריית חיפה, פד"י ל (1), 141; ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פדי נ (2), 111). רשויות מקומיות גם חבות בזהירות קונקרטית כלפי אדם שנפל ברחוב, אשר הלך במדרכה המהווה מקום ציבורי. עם זאת, אין לדרוש מרשות מקומית לעשות כל דבר אותו ניתן להעלות על הדעת כדי לסלק כל סיכון (ע"א (מחוזי-חיפה) 2786/04 פלונית (קטינה) נ' עיריית עכו). כמו שלא ניתן להטיל אחריות מוחלטת על הרשות המקומית בדבר קיומו של כל מפגע שאירע בשטח שיפוטה. ##נפילה ברחוב בגלל עבודות תיקונים מטעם העירייה:## בת"א 10737-11-15 פלונית נ' עיריית עכו, במקום הספציפי בו נפלה התובעת בוצע תיקון קודם על ידי העירייה, מכך בית המשפט הסיק שהמקום טופל על ידה בגין מפגע קודם ולכן אותו מקום ספציפי היה ידוע לה וטופל על ידה ולא מדובר בעניין של איתור מפגעים והשאלה האם ננקטו אמצעים סבירים לצורך איתור המפגע הספציפי. נשאלה השאלה האם אותו מפגע טופל בצורה תקינה שאינה מסכנת את עוברי האורח אם לאו ? לאחר שבית המשפט שקל את את הראיות שהובאו בהקשר זה נפסק כי התיקון הקודם בוצע בצורה רשלנית. מהפסיקה עולה כי רשות מקומית חבה בחובת זהירות מושגית כלפי הבאים בשטחים הציבוריים (ראו: ע"א 862/80 עירית חדרה נ' זוהר. חובה זו מחייבת אותה לנקוט באמצעי זהירות סבירים לנטרל מפגעים. חובה זו אף מחייב אותה כי בעת תיקון מפגע מסוים הדבר יעשה בצורה נאותה שאינה מותירה אף היא מפגעים חדשים. ##נפילה ברחוב בגלל לכלוך:## חובתה של הרשות המקומית היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים, ובין היתר, לקבוע ולהנהיג הסדרי פינוי אשפה ונוהלי פיקוח שמטרתם למנוע מפגעים העלולים לסכן את ביטחונם ושלומם של התושבים. בתביעות נגד רשויות מקומיות, העדר כל עדות ספציפית לגבי ניקיון המדרכה הרלוונטית, או עדות כללית לעניין ניקוי הכבישים והמדרכות בתחומה, תומכים בטענת הנפגע, כי הרשות המקומית הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, בכך שלא נקטה באמצעים סבירים להסרת המפגע ו/או הלכלוך המצטבר במקום לרבות זה אשר הביא להחלקתו של הנפגע. פסולת, אשפה ו/או פלסטיקים למיניהם, הנמצאים במקום מרכזי ברחוב, מהווים סיכון שעל הרשות המקומית לדאוג הסרתו. אי הצגת נהלי הניקיון, או עדות כלשהיא בעניין, עומדת כאמור כנגד גרסתה של הרשות המקומית, שכן ההלכה היא כי מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ). כמו כן, בהתאם לפקודת המועצות המקומיות, מוטלת על רשות המקומית חובה סטטוטורית לנקוט את כל האמצעים להסרת מטרדים, או מניעתם, בשטחים הציבוריים שבתחום שיפוטה. כתוצאה מחובה זו, חייבת הרשות לקיים פיקוח, תיקון, ניקוי והסרה על המכשולים בתחומה. ##אחריות קבלן ניקיון מטעם העירייה:## בת"א 8689-10-12 קזל נ' מועצה מקומית מגאר, בית המשפט פסק שלא ניתן לדרוש מחברת הניקיון, אשר על פי ההסכם עמה אמונה על ריקון הפסולת מהפחים וניקוי סביבתם בעת הפינוי, שלושה פעמים בשבוע, אחריות ביחס להימצאות אשפה ו/או פסולת ו/או קרטונים ו/או פלסטיקים ו/או בקבוקים ריקים על הכבישים שבתחום שיפוט המועצה ו/או על המדרכה בה נפל התובע. בנוסף, לא ניתן לצפות מחברת הניקיון, אשר מבצעת את עבודתה שלושה ימים בשבוע, שתספיק "לתפוס" כל חפץ הנמצא בכביש/מדרכה, במקום סמוך לפחי האשפה, אותם היא מרוקנת. בת"א 17083-01 אדרי אנט נ' חברת קלאב מרקט רשתות שיווק בע"מ, פורסם 15.11.04: שם, החליקה תובעת על מספר ענבים שהיו מפוזרים על הרצפה. בית המשפט דחה את התביעה כנגד חברת הניקיון, וקבע, כדלקמן (עמ' 4 לפסק הדין): "צד שלישי אינו אחראי לתאונה, וזאת בשל העובדה כי, צד שלישי סיפק לנתבעת עובדי ניקיון על פי דרישתה. צד שלישי נדרש לספק לנתבעת שלושה עובדי ניקיון במשמרת לכל החנות המשתרעת על כ- 4,000 מטר (4 דונם). מדובר במספר קטן של עובדים לעומת שטח החנות. עליהם להשגיח על הניקיון, ולכן לא ניתן לדרוש מהם שתהא השגחה מלאה בכל נקודת זמן. הצד השלישי פועל על פי הוראות הנתבעת מס' 1, מחובתה הייתה לדאוג למספר עובדי ניקיון מספיק ." ##נפילה ברחוב - אחריות מכוח בעלות ושליטה במקרקעין:## בהתאם להלכה הפסוקה, בעלות ושליטה במקרקעין, לרבות של רשות מקומית, מבססים קיומה של חובת זהירות כלפי המבקרים במקרקעין. אף על פי כן, האחריות בגין נזק נטען תיקבע אך ורק ככל שתיקבע הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית. ראו: פרשת ועקנין, עמ' 124-125: "נמצא, כי הבעלות במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים לטובת מבקרים במקרקעין. אין הבעלים והמבקר זרים זה לזה. הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין סיכונים שנוצרו במקרקעין, בתקופה שהמקרקעין היו בשליטתו. הבעלות במקרקעין יוצרת לעתים אפשרות למנוע סיכונים, גם לאחר שהשליטה נסתיימה. מכאן הצידוק בהטלת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין בעלים לבין מבקר במקרקעין. עם זאת, האחריות בגין נזק ספציפי תיקבע, אך ורק לאחר שתוכר ותופר חובת זהירות קונקרטית. אכן, בעלים, שלא יצר סיכון ושאין בכוחו למנעו, אינו נושא באחריות בגין אותו סיכון, שכן לא הופרה חובת זהירות קונקרטית." ראו גם : ע"א 683/77 בנימין ברוק נ' עיריית תל-אביב-יפו ( ניתן ביום 31.10.79) עמ' 157. סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע כדלקמן: "בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: ##(1) ## תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבניה של כל רחוב; ##(2) ## תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; ##(3) ## תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב; ##(4) ## תקרא שמות לכל הדרכים, הרחובות, הסמטאות והככרים, או תשנה שמותיהם כשיש צורך בכך ##כיצד מחליט בית המשפט לגבי קיומה של רשלנות ?## בע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני מיום 15/7/2013, הוצע מודל עדכני בכל הנוגע לניתוח עוולת הרשלנות, כאשר עיקרו של מודל זה הוא: "...לבחון תחילה את ההתנהגות שגרמה לנזק, קרי, ההתרשלות עצמה, במסגרתה להפעיל את מבחן הציפיות, ורק לאחר מכן לבחון את קיומה של חובת הזהירות במובן של מסננת של שיקולי מדיניות השוללים את האחריות חרף קיומה של התרשלות..." (הלכת פלוני עמ' 11). וראה דבריו של כב' השופט עמית בעמ' 16-17 לפסק הדין: "... בעוד שעל פי המודל המסורתי סדר הדברים הוא תמיד "חובה תחילה", הרי שהמודל המוצע של "התרשלות תחילה", לא יחול בכל מקרה ומקרה, אך יחול במרבית המקרים הנידונים באופן שכיח בבתי המשפט והמשתייכים ל"ליבת דיני הנזיקין" (ישראל גלעד. דיני נזיקין. –. גבולות האחריות, עמ' 469). הכוונה לאותם נזקים פיזיים של ניזוקים ישירים המהווים את חלק הארי של תביעות הנזיקין הנידונות בבתי המשפט, שלגביהם כבר התפתחה מעין חזקת חובה בפסיקה. לכן, אין טעם לחזור ולהידרש מבראשית לשאלת חובת הזהירות של מעביד-עובד, רופא-חולה, מורה-תלמיד, נותן שירות-לקוח, בעלים ומחזיק במקרקעין וכיו"ב. במקרים מעין אלה, המהווים את מרבית תביעות הנזיקין המתנהלות בבתי המשפט, נתחיל בבחינת ההתרשלות, לאחר מכן בקשר הסיבתי, ובסוף הדרך נבחן אם קיימים שיקולי מדיניות בגינם יש לשלול את החובה (מה שחריג כשלעצמו בסיטואציות הנמצאות בליבת דיני הנזיקין). .." לשון אחר, סדר הדברים בבואו של בית המשפט לבחון קיומה של עוולת רשלנות לפי המודל המוצע הוא "התרשלות תחילה ולאחר מכן החובה". (הלכת פלוני עמ' 12). וכלשונו של כב' השופט עמית בעמ' 16 לפסק הדין: "... על פי המודל המוצע, תרשים הזרימה הוא כלהלן: בחינת ההתרשלות (ההתנהגות העוולתית) – קשר סיבתי (הזיקה בין ההתנהגות העוולתית לבין הנזק) – שיקולי מדיניות (בהינתן התרשלות וקשר סיבתי האם רצוי לשלול את האחריות)..." בהמשך הניתוח, מזקק כב' השופט עמית ומגדיר מה ייראה כהתנהגות עוולתית= כהתנהגות היוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר. מנגד, התנהגות היוצרת סיכון צפוי וסביר או סיכון לא צפוי ולא סביר, הינה התנהגות שאינה עוולתית. ראה סעיף 21 עמ' 17 להלכת פלוני: "...נסכם את הדברים בהצגת האפשרויות השונות: התנהגות היוצרת סיכון צפוי וסביר = התנהגות לא עוולתית. התנהגות היוצרת סיכון צפוי ולא סביר = התנהגות עוולתית. התנהגות היוצרת סיכון לא צפוי וסביר = התנהגות לא עוולתית. התנהגות היוצרת סיכון לא צפוי ולא סביר = התנהגות לא עוולתית. ובקיצור, נקודת המוצא היא כי התנהגות מסוימת תאופיין כעוולתית, כאשר היא יוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר, ומכאן, שהנזק מושא התביעה צריך להיות התממשות של אותו סיכון..." פיצוייםתאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה