עו"ד נפילה ברחוב | תביעות פיצויים | רונן פרידמן

חובתה של הרשות המקומית היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים, ובין היתר, לקבוע ולהנהיג הסדרי פינוי אשפה ונוהלי פיקוח שמטרתם למנוע מפגעים העלולים לסכן את ביטחונם ושלומם של התושבים. ככלל, אחריותה של רשות מקומית לשלומו ולביטחונו של הציבור בשטחה, נובעת מחובותיה הקבועות בפקודת העיריה [נוסח חדש] ומדיני הנזיקין הכלליים. חובה זו כוללת שמירה על ניקיונם ועבירותם של הרחובות שבתחומה ותקינות המערכות שבאחריותה, ומחובות אלו נגזרת חובת הזהירות המושגית של הרשות המקומית (ע"א 2901/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, 25.5.06). לרשות המקומית יש סמכות לעשות כל הדרוש לשמירה על ביטחון הציבור בתחומיה (ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר) ומכאן גם נלמדת החובה המוטלת על הרשות לאתר ולתקן מפגעים ומכשולים, אשר יש בהם סיכון בלתי סביר כלפי העוברים בדרך. עם זאת, האחריות המוטלת על הרשות המקומית אינה מוחלטת, ולא ניתן להטיל עליה אחריות בגין כל מפגע קל ערך, בליטה או סדק קטן במדרכה (ע"א (ת"א) 2203/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' משולם). אחריות תוטל על הרשות המקומית רק בגין סיכונים בלתי סבירים, אשר הרשות לא עשתה, או לא עשתה די, על מנת להסירם. לפיכך, יש לבחון כל אירוע על פי נסיבותיו, האם אכן הצביע הנפגע על התממשות סיכון בלתי סביר, אשר אותו היה על הרשות למנוע. הדין אינו מטיל חובת זהירות בגין סיכונים סבירים, אלא מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש). בהתאם להלכה הפסוקה, בעלות ושליטה במקרקעין, לרבות של רשות מקומית, מבססים קיומה של חובת זהירות כלפי המבקרים במקרקעין. אף על פי כן, האחריות בגין נזק נטען תיקבע אך ורק ככל שתיקבע הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית. ראו: פרשת ועקנין, עמ' 124-125: "נמצא, כי הבעלות במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים לטובת מבקרים במקרקעין. אין הבעלים והמבקר זרים זה לזה. הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין סיכונים שנוצרו במקרקעין, בתקופה שהמקרקעין היו בשליטתו. הבעלות במקרקעין יוצרת לעתים אפשרות למנוע סיכונים, גם לאחר שהשליטה נסתיימה. מכאן הצידוק בהטלת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין בעלים לבין מבקר במקרקעין. עם זאת, האחריות בגין נזק ספציפי תיקבע, אך ורק לאחר שתוכר ותופר חובת זהירות קונקרטית. אכן, בעלים, שלא יצר סיכון ושאין בכוחו למנעו, אינו נושא באחריות בגין אותו סיכון, שכן לא הופרה חובת זהירות קונקרטית." ( ההדגשה שלי – מ.ב.ל.) ראו גם : ע"א 683/77 בנימין ברוק נ' עיריית תל-אביב-יפו ( ניתן ביום 31.10.79) עמ' 157. סעיף 235 לפקודת העיריות [ נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") קובע כדלקמן: "בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: (1) תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבניה של כל רחוב; (2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; (3) תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב; (4) (א) תקרא שמות לכל הדרכים, הרחובות, הסמטאות והככרים, או תשנה שמותיהם כשיש צורך בכך ##להלן פסק דין בנושא נפילה במדרכה ברחוב ברמלה:## א. רקע בפני תביעת התובע לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עת מעד על מוט ברזל שהיה נעוץ בין אבני המדרכה ביום 3.9.00 בשעה 11:00, ברח' ההסתדרות שבעיר רמלה ונגרם נזק גוף לרגלו הימנית וכן כאבי גב. ב. טיעוני התובע לטענת התובע כאמור בכתב תביעתו, חלה על הנתבעת 1 ומבטחתה, הנתבעת 2, החובה לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כאמור לאחר שהתרשלה בכך שלא נקטה אמצעי זהירות סבירים למניעת החלקתם ו/או נפילתם ו/או מעידתם של עוברי אורח ברחוב, וכן כי לא הציבה סימנים או שלטי אזהרה או פקחים או גדרות מפני המכשול, וכן כי לא בדקה אם המדרכה כשרה להליכה ללא מכשולים לעוברי הדרך כפי שעיריה סבירה ונבונה היתה נוהגת בנסיבות. לפיכך עתר לפיצוי בגין נזקיו המיוחדים בסך 30,000 ₪ ולנזק כללי בכל הקשור עם הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות, נסיעות, עזרת צד ג' כאב וסבל, הפסדי פניסה והפסד ימי מחלה. כאן המקום לציין, כי התובע לא צירף לתביעתו חוות דעת מומחה בתחום הרפואה להוכחת נזקיו. ג. טעוני הנתבעות הנתבעות מצידן, הכחישו את עצם קרות הארוע, את מקום הארוע ככל שארע תוך ציון העובדה, כי הארוע התרחש שלא בשטח הנתבעת 1. כן הכחישו את נזקי התובע והוסיפו טענות ביחס לרשלנות תורמת מצד התובע. בדיון שהתקיים ביום 18.11.04 חזרה ב"כ הנתבעות על טענותיה ולפיהן מדובר בשטח פרטי ולא ציבורי מה גם שהמרצפות במקום הארוע מסוג אקרשטיין הותקנו לאחר הארוע ולפיכך תמונות שצילם התובע במקום אינן מדוייקות. משנסיונות לפשר בין הצדדים לא עלו יפה התקיים דיון הוכחות ביום 24.5.05 לאחריו סיכומי הצדדים טיעוניהם בכתב מכאן פסק דין זה. ד. דיון 1. נושא החבות לצורך הוכחת טיעוניו הגיש התובע תצהיר עדות ראשית (ת/1) ולפיו ביום 5.9.00 בשעה 11:00 או סמוך לכך פסע ברח' גבורי ישראל בעיר רמלה ובעת שהלך ברחוב, פגעה רגלו במוט ברזל אשר היה נעוץ בין אבני המדרכה (מסוג אקרשטיין). כתוצאה מכך, נדקרה רגלו ונפל בעוצמה רבה על המדרכה כאשר רגלו ובית החזה נחבטים בחוזקה רבה במדרכה (סע' 3-1 לת/1). כאן המקום לציין, כי בראשית דיון ההוכחות ביקש ב"כ התובע לתקן טעות קולמוס כלשונו שנפלה בשעת הארוע ולתקן השעה מ- 11:00 ל- 23:00 אך דחיתי בקשתו. בעת חקירת התובע בבית המשפט על שאלת בית המשפט, ציין התובע, כי הארוע ארע בסביבות השעה 11 בלילה, וראה על מה נפל - ברזל - הוא הלך לבית החולים בסביבות השעה 24:00. במסגרת הדיון שרטט התובע את מקום הארוע (ת/2) והסביר בדיוק כיצד התרחש הארוע. לאחר ששמעתי את התובע, והוא היחיד שהעיד, האמנתי לתובע שאמנם נתקל בברזל שהיה בולט בין מרצפות האקרשטיין במקום הארוע. היו אמנם סימני שאלה לרבות שעת הארוע, ומקום הארוע לאור נוסח שונה בין כתב התביעה, התצהיר (ת/1) והעדות, אך ראיתי לפני אדם פשוט שדיבר מליבו וסיפר בדיוק האפשרי את שאירע. הנתבעת מצידה לא הוכיחה כי מקום הארוע אינו נתון לשליטתה ותצהיר שצורף לצורך כך מטעמה לא נכנס לתיק המוצגים לאחר שהמצהיר לא העיד עליו. כמו כן, מצאתי תימוכין לגירסת התובע בדו"ח סיכום האישפוז המציין כך: "4 ימים טרם קבלתו נדקר בין בהנים 4 ו- 5 כף רגל ימין ממוט ברזל" כמו כן, מציין דו"ח המחלקה לרפואה דחופה, כי התקבל בשעה 23:55 וכי: "לדבריו נדקר עם ברזל בין אצבעות 4-5". ויש בכך דווקא לתרום לגרסת התובע. אמנם התובע לא העיד את אביו שסייע לו אך כאמור מאידך הנתבעות לא הביאו כל ראיה שהיא ביחס לבירור שנעשה בתחומי העיריה לגילוי המפגע ככל שהיה קיים מה שדווקא מעמיד את הנתבעת כמי שבקשה שלא להציג ראיה שהיה בה דווקא לתמוך בגרסת התובע. במצב דברים זה ומשהוכח כי אמנם בלט לו מוט ברזל מהמדרכה המצויה בתחומי העיריה, קמה חובת התובעת כלפי הולכי הרגל באותה מדרכה. מאידך, לא יכולתי שלא להתעלם מכך שהתובע פסע במקום לא אחת כפי שציין בחקירתו בבית המשפט, וככל שהארוע התרחש בשעות הבוקר, כפי שהצהיר בתצהירו, בוודאי שיכל גם לראות את המפגע ולפיכך הנני מעמיד הרשלנות התורמת על 50%. 2. נזקי התובע התובע אינו מוכיח לענין זה למעשה דבר בכל הקשור עם הפסדים שנגרמו לו לכאורה. מכאן, שעסקינן בנזקי כאב וסבל בלבד. התובע אושפז בבית חולים ליום אחד ונאלץ להמשיך ולסבול כאבים תקופה של כ- 7 ימים לפי אישור מחלה שצורף לתיק המוצגים מטעמו. במצב דברים זה, לאחר שלא צורפה כל חוות דעת רפואית, הנני אומד נזקי הכאב והסבל בשעור של 10,000 ₪. 50% מסכום זה, מעמידו על הסך של 5,000 ₪, סכום בו ישאו הנתבעות כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעות אגרת המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשעור של 1,000 ₪ + מע"מ כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. ##אחריות העירייה:## רבות נכתב בפסיקה על אחריות רשות מקומית לדאוג לתקינות המרחב הציבורי שבתחומה, אם כי לא ברמה "סטרילית", וכפי שקבע בית המשפט העליון: "העיריה היא הרשות הציבורית אשר עליה הוטלה האחריות להחזיק במצב תקין את הדרכים הציבוריות הנמצאות בתחום שיפוטה. תפקיד זה אינו בגדר 'רשות' גרידא אלא הוא נמנה עם התפקידים העיקריים וההכרחיים אשר על כל עיריה מחוייבת למלאם, שאם לא כן לא יהיו חיים תקינים ליושבי המקום. מקום שקיימים בכביש הציבורי שבתחומי העיריה שקע, בור או פגם אחר, המהווים סכנה למשתמשים בכביש, חייבת העיריה לנקוט באמצעי זהירות סבירים, אשר בכוחם להסיר את הסכנה או לפחות להרחיקה. מקום שהעיריה לא עשתה כן, ייזקף לרשלנותה דבר הינזקו של אדם בשל היתקלו במקום הסכנה והיא תחוייב בפיצויים על הנזק שנגרם לו אף אם הרשלנות התבטאה באי-נקיטת אמצעי זהירות סבירים שהיו עשויים להסיר או להרחיק את הסכנה" (ע"א 176/59, עיריית תל אביב נ' ראש חדש, פ"ד טז 310, כפי שצוטט בספרו של ד"ר אליהו וינוגרד, דיני רשויות מקומיות, כרך א' מהדורה חמישית הוצאת הלכות בע"מ). נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבוריפיצוייםתאונות נפילה