פסק דין 1. בפני תביעה כספית על סך 13,800 ₪. 2. התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בממכר בגדים ומפעילה חנות בקניון הנגב. 3. הנתבעת הינה חברת הובלות. 4. במסגרת עסקיה הזמינה התובעת בחודש אפריל 2001 סחורה מחברת בלו לוק בע"מ (להלן:"בלו לוק"), הסחורה המוזמנת סופקה לתובעת בחודש אפריל 2001. לאחר כחודשיים, בחודש יוני 2001, החזירה התובעת לבלו לוק את הסחורה. הסחורה הוחזרה באמצעות הנתבעת. 5. אין חולק כי הנתבעת נטלה מהתובעת את הסחורה, אשר נארזה בארבעה קרטונים והובילה אותו לבלו לוק. בלו לוק סירבה לקבל את הסחורה ללא ספירת תכולת קרטונים. נהג הנתבעת אשר לא נאות להמתין עד לסיום הספירה, נטל את הסחורה למחסני הנתבעת בתל אביב. 6. מכאן ואילך יש מחלוקת בין התובעת לנתבעת: טוען ב"כ התובעת כי נהג הנתבעת, חיים בייביץ, החזיר אליה שני קרטונים בלבד, מתוך ארבעה קרטונים, בעוד השנים הנוספים נותרו במחסני הנתבעת. עוד טוען ב"כ התובעת כי תיאם עם הנתבעת את העברת הקרטונים פעם נוספת לבלו לוק באופן ששני הקרטונים שהוחזרו לתובעת, יועברו לבלו לוק, יחד עם הקרטונים שנותרו במחסן של הנתבעת. לדבריה, נטל הנהג את שני הקרטונים שהוחזרו לה על מנת להעבירם לבלו לוק יחד עם שני הקרטונים שנותרו בידי הנתבעת ומאז לא ראתה התובעת את הקרטונים. 7. הנתבעת דוחה מכל וכל את טענות התובעת. לדבריה, משסירבה בלו לוק לקבל ממנה את הסחורה בפעם הראשונה הוחזרה הסחורה כולה לתובעת, ומאז לא היה כל שיגור נוסף של הקרטונים לבלו לוק, וכל הקרטונים נשארו בידי התובעת. 8. אין מחלוקת כי בלו לוק לא קיבלה את הסחורה או חלק ממנה. 9. בלו לוק הגישה כנגד התובעת תביעה בסדר דין מקוצר בה נדרשה לשלם לה את התמורה בגין הסחורה שלא הוחזרה לה. התביעה הסתיימה בהסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו שלמה התובעת לבלו לוק את הסך של 13,800 ₪. בתביעה שבפני תובעת התובעת מהנתבעת השבת הסך 13,800 ₪ ששילמה לבלו לוק. 10. המחלוקת בתביעה זו הינה בשאלה האם מסרה התובעת לנתבעת את הקרטונים בפעם השניה לשם שיגורם לבלו לוק או לאו. 11. בפני בית המשפט נפרשה מסכת ראיות אשר התבססה על תצהירים ועדויות. הצדדים לא צירפו כל מסמך שיש בו כדי לתמוך בטענותיהם. לא הומצאו תעודות משלוח, לא הומצא שטרי מטען, לא הומצאו דוחות על אחסון הקרטונים במחסני הנתבעת. המסמך היחיד שצורף וסומן ת/1, הוא מסמך שמופנה לחברת בלו לוק מאת התובעת, לפיו היא מחזירה לה פרטי לבוש לפי המוסכם בינהם. אין מחלוקת כי התובעת אכן החזירה לבלו לוק פרטי לבוש, שאותם סירבה בלו לוק לקבל, כאמור לעיל. 12. עד הגנה 1 מר חיים בייביץ (להלן:"בייביץ") שימש כמוביל של הנתבעת וביצע את ההובלות עבור התובעת. לדבריו, קיבל 4 חבילות מידי התובעת (בחודש מאי 2001) והביא אותם לנתבעת. הנוהג הוא שהנתבעת משגרת לאחר מכן את החבילות ליעדן על ידי נהג שעובד באותו אזור שבו נמצא הנמען (ראה עדותו של מישל מימון עמוד 15 מול שורות 23-28). 13. בהתאם לנוהג כאמור, את הסחורה, שהביא בייביץ מהתובעת, הוא השאיר אצל הנתבעת. נהג אחר הביא את הסחורה לבלו לוק. משסירבה בלו לוק לקבל את הסחורה החזיר הנהג את הסחורה לנתבעת. לדברי בייביץ הוא החזיר לאחר כמה ימים את הסחורה לתובעת (ראה עדותו עמוד 14 מול שורות 13-16). לטענתו הוא קיבל אישור מהתובעת לפיו קיבלה לרשותה את כל הסחורה ומסמכי האישור הועברו על ידו למשרדי הנתבעת (ראה עדותו עמוד 14 מול שורה 18-19). מסמכים אלה משמשים אסמכתא לפיה משלמת לו הנתבעת את שכרו. (המסמכים לא הוצגו בבית המשפט). 14. מנהלה של הנתבעת מר מימון (להלן:"מימון") העיד בבית המשפט ואישר בדבריו כי מסמכים המאשרים את החזרת הסחורה מהנתבעת לתובעת נמסרו לו על ידי בייביץ והם נמצאים בספרי הנתבעת ובמאגרי מחשביה (ראה עדותו עמוד 17 מול שורה 9-11). יצויין כי אילו הציגה הנתבעת מסמכים אלו לבית המשפט אפשר שניתן היה לסלק את התביעה על הסף. 15. ב"כ התובעת בסיכומיו סמך את התביעה על עילה מחוק השומרים תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"), והפנה את בית המשפט לאחריותה של הנתבעת לפי החוק. לטענתו הנתבעת שימשה כשומר שכר כשהמטרה לשמור על הנכס טפלה למטרה העיקרית של אחזקתו, ובענייננו הובלתה של הסחורה מהתובעת לבלו לוק. החוק בסעיף 2(ב) קובע שעליה להוכיח שהנזק נגרם שלא ברשלנותה, נטל בו לא עמדה הנתבעת. 16. ב"כ התובעת מפנה את בית המשפט לע.א 341/80 עלי נגד ששון פ"ד לו(3) 281 שם בעמוד 288 אומר כב' השופט שינבוים כי "חובתו של השומר כלפי בעל הנכס נראית לי כחובתו של "בעל משלח יד", כשהוא משתמש במשלח ידו. כשם ש"בעל משלח יד" היה צריך לנקוט "מידת זהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט", כן חייב השומר לנקוט אותה מידת זהירות , שהיה נוקט שומר סביר ונבון". 17. דא עקא שנסיבות פסה"ד בעניין עלי נ. ששון שונות מהמקרה שבפני. באותו מקרה הודה בעל תחנת טוטו כי טופס הטוטו שנמסר לו על ידי המערער אבד והוא אף דיווח על כך למועצה להסדר ההימורים, אשר על כן אין מחלוקת לגבי עצם היותו שומר. 18. בענייננו חולקת הנתבעת על טענת התובעת שהסחורה אבדה כאשר הייתה בחזקתה. לדבריה, החזירה את הסחורה לתובעת. 19. כאמור, לא הציג אף צד מסמכים לתמיכה בטענותיו. הנטל הוא על התובעת בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. התובעת לא הרימה את הנטל שמוטל עליה. 20. לא רק זאת, משנתבעה התובעת בחודש פברואר 2002 על ידי בלו מון בגין אי החזרת הסחורה, לא צירפה התובעת את הנתבעת להליך, על ידי הודעת צד שלישי, דבר שהיה ראוי לעשותו במיוחד לאור העובדה כי התובעת סברה בטרם הגשת התביעה על ידי בלו מון שהאחריות לנזק מוטלת על שכמה של הנתבעת ואף טענה בפני בלו מון כי היא מנסה לפתור את המחלוקת עם הנתבעת (את זאת למדה אני מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה). 21. סוף דבר, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי ולכן דוחה את התביעה. 22. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,500 ₪. נזקי רכושחנות בגדיםהובלות