זכאות לתשלום לעובד בגין אש"ל

בית הדין לעבודה קבע בפסיקתו כי, חובת המעביד להשתתף בתשלום אש"ל במהלך תקופת העבודה מהווה "זכות נלווית". כמו כן נפסק כי זכות נלווית, בתור שכזו, אינה ניתנת לפדיון אלא אם כן הוסדרה הזכות לפדיון בחוק או בהסכם. את ההגדרה של זכות נלווית במערכת זכויות העובד כלפי מעבידו, הגדיר בית הדין לעבודה כזכות לכסף או לשווה כסף, כך שהיא משתקפת ביציאות העבודה, אשר לעובד ממעבידו, במישרין או בעקיפין, הקשורה בעבודתו, אך אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המילה, היינו תמורה בעד עבודה שנעשתה. כלומר זכות נלווית היא בגדר תגמולים נוספים, הבאים מהיות העובד מועבד. המושג "זכויות נלוות" כולל מגוון של טובות הנאה שלהן זכאי העובד, בנוסף לשכר עבודה במשמעות הצרה של המושג, והן חופשות למיניהן, תגמולי פרישה ופיצויים עקב סיום יחסי עובד-ומעביד, משכורת 13, מענקי חגים, הטבות בעין כגון ארוחות במקום העבודה, דמי הבראה, ביגוד, כיסוי הוצאות המשתלמות, כיסוי הוצאות לרכישת ספרות מקצועית, השתתפות בשכר לימוד של ילדי העובד וכיוצא באלה. המשותף לכל אלה הוא שהם באים למטרה מסוימת שאין הם קשורים ישירות בעצם ביצוע העבודה, אלא רק נלוות לה. בכך ההבדל בין תוספת שכר כגון, תוספת יוקר, תוספת מקצועית, תוספת ותק, לבין זכויות נלוות, שכנגדן אין המעביד מקבל תמורה ישירה בייצור או בשירות. תשלומי אש"ל