המדינה טענה כי המבקש ערעור על גזר דין בבית המשפט לענייני תעבורה לא הצביע על קיומה של עילה שתצדיק דיון בגלגול שלישי על ידי בית המשפט. לטענתה, המבקש הורשע בעבירות של נהיגה ללא רשיון רכב ונהיגה בזמן פסילה. בעבר הוטלו עליו עונשי פסילה לתקופות ממושכות ועונשי מאסר על תנאי, אך לא היה בכל אלה כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות דומות. הגדיל אף המבקש לעשות, כאשר את העבירות נשוא הליך זה, ביצע בזמן שערעורו על עונש המאסר בפועל לתקופה של שנה וחצי שהוטל עליו בגין התיק האחר היה תלוי ועומד. כל אלה, טוענת המדינה, מלמדים על זלזול בוטה בחוק ובהחלטות בתי המשפט, ומתחייבת מכך תגובה עונשית הולמת בדרך של הטלת מאסר ממשי. צדק, אפוא, בית המשפט המחוזי בהתערבו בפסק הדין של בית המשפט השלום, ובהטילו עונש מאסר ממשי על המבקש בגין העבירות נשוא הליך זה. בית המשפט קיבל את טענות המדינה והורה על דחיית ערעור על גזר דין, שכן בקשתו של מבקש הערעור אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, והמצדיקה דיון בגלגול שלישי. הבקשה התמקדה כל כולה בהיבט חומרת העונש, וכלל הוא כי לא תינתן רשות ערעור בענין זה אלא במקרים חריגים ומיוחדים. להלן ההחלטה בנושא דחיית בקשת רשות ערעור - תעבורה: החלטה 1. ב-26.11.02 נרשמו למבקש שתי הזמנות לדין: האחת בגין נהיגה ללא רשיון, ונהיגה ללא ביטוח, והשניה - בגין נהיגה בזמן פסילה. ביום 25.11.03 הורשע המבקש על פי הודאתו בבית משפט לתעבורה בשני התיקים במאוחד. בתיק אחר בגין עבירות תעבורה נגזר על המבקש עונש מאסר של שנה אחת לריצוי בפועל (ע"פ 70341/02 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב) (להלן - "התיק האחר"). בהליך נשוא בקשה זו גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש שנת מאסר אחת בחופף לכל עונש מאסר אחר התלוי נגדו וכן מאסר על תנאי והפעלה בחופף של מאסר על תנאי למשך ששה חודשים שנגזר עליו בתיק האחר, פסילת רשיון, פסילה על תנאי, וכן הפעלת פסילה מותנית בחופף לעונש הפסילה. 2. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי על קולת העונש שנגזר על המבקש בהליך זה. עיקר טענתה היתה כי חומרת העבירות שעבר המבקש לא קבלה ביטוי הולם בענישה שנגזרה עליו בעיקר בשל חפיפת העונשים עם העונשים שהוטלו בגין התיק האחר. היא בקשה כי בית המשפט יורה על הטלת עונש המאסר במצטבר למאסר שהוטל בתיק האחר, וכי ישנה ברוח זו גם את העונש שנגזר בגין פסילת הרשיון. המבקש מצדו ערער על חומרת העונש והעלה, בין היתר, טענות הנוגעות לנסיבות אישיות. 3. בעת קיום הדיון בערעורים כאמור, היה המבקש כבר משוחרר מעונש המאסר שנגזר עליו בתיק האחר. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה וקבע כי עונש המאסר בן שנה והפעלת המאסר על תנאי בן 6 חודשים יופעלו בחופף ביניהם, אולם במצטבר לעונש המאסר אותו ריצה הנאשם בגין התיק האחר, כך שבפועל עליו לרצות שנת מאסר אחת נוספת. בית המשפט הדגיש בגזר דינו את חומרת העבירות שעבר המבקש, במיוחד לאור ריבוי העבירות והרקע העברייני הקודם שלו, ואף ציין כי אלמלא שוחרר המבקש ממאסרו בתיק האחר, בעת הדיון בערעורים, היה שוקל להחמיר עוד בעונשו. 4. בבקשה זו טוען המבקש כי יש לאפשר לו לערער על גזר הדין שהוטל עליו בערכאה הקודמת. לדבריו, יש להתחשב בעובדה כי בינתיים שוחרר מן המאסר בתיק האחר וכן למשך הזמן הרב בו התנהלו הליכי הערעורים אשר במהלכם לא ידע מה צפוי לו. עוד טען כי לגופו של ענין לא היה מקום כי בית המשפט המחוזי יתערב בגזר הדין וישנה אותו. 5. המשיבה טוענת כי המבקש לא מצביע על קיומה של עילה שתצדיק דיון בגלגול שלישי על ידי בית משפט זה. לטענתה, המבקש הורשע בעבירות של נהיגה ללא רשיון רכב ונהיגה בזמן פסילה. בעבר הוטלו עליו עונשי פסילה לתקופות ממושכות ועונשי מאסר על תנאי, אך לא היה בכל אלה כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות דומות. הגדיל אף המבקש לעשות, כאשר את העבירות נשוא הליך זה, ביצע בזמן שערעורו על עונש המאסר בפועל לתקופה של שנה וחצי שהוטל עליו בגין התיק האחר היה תלוי ועומד. כל אלה, טוענת המשיבה, מלמדים על זלזול בוטה בחוק ובהחלטות בתי המשפט, ומתחייבת מכך תגובה עונשית הולמת בדרך של הטלת מאסר ממשי. צדק, אפוא, בית המשפט המחוזי בהתערבו בפסק הדין של בית המשפט השלום, ובהטילו עונש מאסר ממשי על המבקש בגין העבירות נשוא הליך זה. 6. דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, והמצדיקה דיון בגלגול שלישי (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"פ 1681/97 כהן נ' מ"י תק' על' 97 (2) 144). הבקשה מתמקדת כל כולה בהיבט חומרת העונש, וכלל הוא מלפנינו כי לא תינתן רשות ערעור בענין זה אלא במקרים חריגים ומיוחדים (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל), ענין זה אינו נכלל בגדר מקרים אלה. 7. המבקש עבר עבירות תעבורה חמורות, אשר יש בהם כדי לסכן את בטחונם של בני הציבור - הולכי רגל ונוסעים ברכב כאחד. יש בעבירות שעבר חומרה גם מעבר לכך. הן משקפות יחס של זלזול בוטה בחוק ובצווי בית המשפט. להתעלמות זו מחובת הציות לחוק עלול להיות מחיר כבד, עד כדי פגיעה בחיי אדם. גישה עבריינית זו אצל המבקש באה לידי ביטוי בשרשרת עבירות אשר גם עונשים מרתיעים לא הועילו למונען. על רקע זה, במדיניות חפיפת העונשים בה נקטה הערכאה הדיונית לא היה כדי להשיג את מטרות הענישה במקרה זה. צדק, איפוא, בית המשפט המחוזי כאשר סטה ממדיניות זו והורה על ריצוי עונשי המאסר במצטבר וגם זאת באופן חלקי, תוך איזון ראוי בין שיקולי הענישה השונים, ותוך התייחסות מיוחדת לנסיבות אישיות למבקש. יצויין עוד כי העובדה שהמבקש נדרש לחזור למאסר לאחר ששוחרר מהמאסר בגין התיק האחר אינה מהווה עילה להתערבות ערכאה זו מקום שצבירת העונשים מבוססת על טעם ענייני ראוי והיא משתלבת במדיניות ענישה אפקטיבית אשר ראוי לנקוט בה לגבי עבריין תעבורה רצידיביסטי. בית המשפט המחוזי לא התעלם, ואף התחשב לקולא בעובדה כי המבקש השלים לא מזמן תקופת מאסר בגין התיק האחר ונאלץ בשל צבירת העונשים לחזור למאסר שוב, אולם הוא לא ראה בכך, ובצדק, עילה המצדיקה להימנע מצבירת עונשי המאסר בנסיבות מקרה זה. מסעיף 45(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 ניתן, אמנם, להסיק כי המחוקק ראה לעודד חפיפת עונשי מאסר שהוטלו על נאשם בגין שני הליכים משפטיים, אולם כל זאת, מקום שבית המשפט לא הורה אחרת, וכאשר אין טעמים טובים להורות על הצטברות עונשי מאסר. במקרה שלפנינו, החפיפה של עונשי המאסר אינה מתיישבת עם יעדי הענישה המרתיעה, והיה ראוי, על כן, להורות על צבירת העונשים כאמור (השווה ע"פ 1758/91 מדינת ישראל נ' ארד, פד"י ה(2) 121; ע"פ 4899/02 מדינת ישראל נ' מנדלאווי, תק-על 2002(3) 2738; רע"פ 5588/04 צורי נ' מדינת ישראל; רע"פ 10000/04 עלי זייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4) 1287; בש"פ 1691/92 מדינת ישראל נ' ריבו, פד"י מו(3) 332). על יסוד האמור, אין להתערב בעונש שנגזר, ואין מקום למתן רשות ערעור. הבקשה נדחית. משפט תעבורהרשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור תעבורהערעור