להלן פסק דין בנושא התיישנות קנסות תעבורה: פסק דין הבקשה 1. בקשה - בדרך של המרצת פתיחה - ליתן פסק דין המצהיר כי העונשים שהושתו על המבקש - דוחות וקנסות בשלושים תיקי תעבורה - התיישנו; כי לא ניתן עוד לבצעם, ולא ניתן למנוע ו/או לעכב את חידוש רישיון הנהיגה של המבקש. תמצית טענות הצדדים 2. לטענת המבקש, חלפו שלוש שנים ויותר מיום שהדוחות והקנסות נעשו חלוטים, ומכיוון שלא ננקטו הליכי גבייה בשלוש השנים הללו, חלה התיישנות לגביהם. לדברי המבקש, מאז ניתנו לו הדוחות המקוריים, לא קיבל דרישת תשלום בקשר לתשלום הדוחות והקנסות נשוא הבקשה. 3. את בקשתו משתית המבקש על הוראת סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 [להלן - חסד"פ], שעניינה בהתיישנות עונשים, וזו לשונה: "עונש שהוטל לא יתחילו בביצועו, ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו, אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט, או מיום ההפסקה, הכל לפי המאוחר יותר, עברו - (1) בפשע - עשרים שנים; (2) בעוון - עשר שנים; (3) בחטא - שלוש שנים". 4. לשיטתו של המבקש, עבירות-התעבורה שעבר, הינן עבירות-קנס, מסוג של "ברירת משפט" [סעיף 228 (א) לחסד"פ], והן מסוּוגות כ"חטא" [סעיף 24 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977]. שלושה חודשים מיום מתן הדוחות, נעשו אֵלו חלוטים, ובחלוף עוד שלוש שנים - התיישנו. ב"כ המבקש תומך את יתדותיו בבג"צ 1618/97 יצחק סצ'י נ' עיריית תל-אביב-יפו [פ"ד נב (2) 542]. על-פי ההלכה שנפסקה שם - טוען ב"כ המבקש - כי כל העבירות נשוא המרצת הפתיחה דנן, הינן עבירות מסוג "חטא", כי דוח שנתן שוטר, דינו כעבור שלושה חודשים, כגזר דין חלוט, כי תקופת ההתיישנות הינה בת שלוש שנים, ומשלא עשתה המדינה לביצוע גזרי הדין במשך שלוש שנים, שוב אין ניתן להתחיל, או להמשיך, בביצועם. רק הליכי גבייה על-פי פקודת המיסים (גבייה), ו/או על-פי חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, הינם הליכי גבייה אשר יש בכוחם לעצור את מרוץ ההתיישנות. 5. ב"כ המדינה טוענות בתשובה, כי אין מדובר בעבירות מסוג "חטא", אלא מסוג "עוון", כי תקופת ההתיישנות הינה בת 10 שנים, וממילא טרם חלפה. בנוסף, על-פי נהלי הפעולה של המשטרה, המרכז לגביית קנסות ורשות הרישוי, כפי שיושׂמו בפועל בעניינו של המבקש, נשלחו אליו הודעות והתראות, הוא-עצמו פנה פעם ופעמיים למרכז לגביית קנסות, ומירוץ ההתיישנות נעצר. דיון והכרעה - התיישנות וגבייה 6. ב - 30 הדוחות נשוא הבקשה, מדובר בעבירות מסוג של "ברירת משפט". פרטי דיניה של "ברירת משפט" מוסדרים בסעיפים 228 - 230 לחסד"פ. בפני המבקש עמדו 3 דרכי פעולה אפשריות, על-פי סעיף 229 (א) לחסד"פ: (1) לשלם, תוך 90 ימים, את הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס; (2) להגיש, תוך 30 ימים, בקשה לביטול הודעת תשלום הקנס; (3) להודיע, תוך 90 ימים, כי ברצונו להישפט על העבירה. 7. המבקש חדל, ולא נקט באף אחת מדרכי הפעולה הנ"ל. במצב דברים זה, מורה הוראת סעיף 229 (ב) לחסד"פ, כי "תיווסף על הקנס תוספת פיגור בשיעור האמור בסעיף 67 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; גביית הקנס תיעשה כאמור בסעיפים 68 ו- 70 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, וסעיף 69 לאותו חוק לא יחול". שיעורם המצטבר של הקנסות (סכומי הקרן), עומד על סך של 5,020 ₪; ובתוספת הפיגור, עומד חובו של המבקש על סך של 13,330 ₪. אדרש תחילה לעניין ההתיישנות, ולאחר מכן, לעניין הגבייה. 8. החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 51), התש"ס - 2000 [להלן - הפקודה], תיקן את סעיף 62 לפקודה שעניינו בעונש על עבירות תעבורה. למן התיקון, שוב אין שיעורו של הקנס 5,000 ₪, כבעבר, אלא "פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61 (א) (1) לחוק העונשין". סעיף זה קובע את שיעור הקנס שניתן להטיל על ביצוע עבירה שעונשה קנס שלא נקבע לו סכום. 9. על-פי סעיף 24 לחוק העונשין, שעניינו ב"סיווג עבירות", בעבירה שעונשה קנס בלבד, הרי שהעבירה תהיה מסוג "עוון" כשמדובר ב"קנס העולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום". לשון אחר: בעקבות תיקון מס' 51 לפקודה, עבירת קנס שהיא עבירת תעבורה, שוב איננה "חטא", אלא "עוון". 10. בימים קדמונים, סוּוגה עבירת קנס שהיא עבירת תעבורה, כ"עוון"; למן תיקון מס' 39 לחוק העונשין, ועד לתיקון מס' 51 לפקודה, הייתה עבירה מסוג זה, ל"חטא". או אז, ארכה תקופת ההתיישנות - בהתאם לסעיף 10 לחסד"פ - 3 שנים. תיקון מס' 51 הביא ל'החזרת עטרה ליושנה', להשבת הסיווג ("חטא") לקדמותו ("עוון"); ממילא, הוארכה שוב תקופת ההתיישנות מ- 3 ל- 10 שנים. 11. לא רק לשון החוק מחייבת את התוצאה בּדבר הארכת תקופת ההתיישנות, אלא גם תכליתו. אֵלו מקצת דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מס' 49), התש"ס - 1999: "במסגרת חקיקת החלק הכללי של חוק העונשין בשנת 1994... שונו ההגדרות של עבירות חטא ועוון וכתוצאה מכך הפכו עבירות תעבורה שהן עבירות קנס... מעוון לחטא, כאשר לא הייתה כוונה להמעיט מערכן של עבירות התעבורה. כתוצאה מהשינוי האמור, התיישנות עבירת הקנס אינה עוד 10 שנים אלא 3 שנים... אלה השלכות חמורות שהמחוקק לא התכוון אליהן ואין ספק כי בתקופה שבה נעשים מאמצים להיאבק בתאונות דרכים, הפיכת עבירת תעבורה מעוון לחטא יש בה כדי להחטיא את המטרה ולהעביר מסר שלילי לציבור... לפיכך מוצע לתקן את סעיף 62 לפקודת התעבורה... וכך עבירת הקנס תהיה גם היא בגדר עוון" [הצ"ח 2822 (תש"ס - 1999) 17]. 12. ל"ברירת המשפט", קרי, לברירה הנתונה למי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס אם לשלמו, או להישפט, אין נפקות לעניין סיווּגה של העבירה כ"חטא" או כ"עוון"; כך או כך, מעת תיקון מס' 51, מדובר ב"עוון". 13. תיקון מס' 51 נכנס לתוקף, עם פירסומו, ביום 27.1.00. האם חל פֹּעלו גם למפרע? דומני, כי התשובה הינה בחיוב, וכי תקופת ההתיישנות של עבירות תעבורה שטרם התיישנו בעת כניסתו של תיקון מס' 51 לתוקף, הוארכה בהתאם לתיקון. לשון אחר: תקופת ההתיישנות של עבירות-תעבורה שהן עבירות-קנס, הינה בת 10 שנים, החל מיום 28.1.97, 3 שנים (תקופת ההתיישנות הקודמת), קודם לתיקון מס' 51. יפים לענייננו, בשינויים המחוייבים, דברי המשנה לנשיא, כב' השופט ש' לוין, בעניין סצ'י הנ"ל: "הכלל הנכון שצריך לחול בענייננו הוא שאם טרם חלפה תקופת ההתיישנות המקורית, ונקבעה תקופת התיישנות חדשה, קצרה או ארוכה מתקופת ההתיישנות המקורית, דין תקופת ההתיישנות החדשה לחול" (שם, בעמוד 570); וכדברי כב' השופטת ד' דורנר: "שינוי סיווג העבירה בתחיקה יוצר אפוא מצב עניינים, שלפיו אין עוד לחברה עניין בתקופת ההתיישנות שהייתה קבועה לעבירה בסיווג הקודם, וכי תקופת ההתיישנות הראויה היא זו המוקצבת לסוג העבירות שאליה משתייכת העבירה על-פי החוק המתקן" (שם, בעמוד 575). אם זהו מצב הדברים לגבי התיישנות עבירות, הרי שלגבי התיישנות עונשים, לא כל שכן. 14. מקרב 30 הדוחות שנרשמו לחובת המבקש, 28 ניתנו לו לאחר תיקון מס' 51, וממילא תקופת ההתיישנות לגביהם הינה בת 10 שנים; 2 דוחות בלבד, ניתנו לו לפני התיקון, אך בטרם 'מלאו' להם 3 שנים, נחקק התיקון, ותקופת ההתיישנות לגביהם הוארכה ל- 10 שנים. נמצא, כי לגבי כל 30 הדוחות נשוא הבקשה, לא חלפה עדיין תקופת ההתיישנות. 15. אשר לגבייה, מודה המבקש בהמצאת 30 הדוחות נשוא הבקשה לידיו, אך לטענתו "מאז שניתנו לו הדוחות המקוריים, מעולם לא קיבל דרישה לתשלום" (סעיף 5 להמרצת הפתיחה). לכאורה, אין זה מדוייק. על-פי רישומי המחשב במרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות שליד הנהלת בתי המשפט - כאמור בתצהיר מאת גב' תמר עוזרי, סגן מרכז בכיר במדור תנועה במרכז - פנה המבקש ביום 29.12.03 למרכז, ובמענה לפנייתו נמסרו לו פרטים לגבי הדוחות שנרשמו במרכז, נכון לאותו יום; ביום 2.1.05, שב המבקש ופנה למרכז לגביית קנסות והוצאות, ושוב נמסרו לו פרטים לגבי כלל הדוחות, נכון לאותו יום. 16. צודקת ב"כ המדינה בטענתה על כך שברי, "כי ידיעתו זו של המבקש בצבר הדוחות עוצרת את מירוץ ההתיישנות" (סעיף 23 לתשובת המדינה). אלא שמנגד טוען ב"כ המבקש, כי המצהירים מטעם המדינה לא התייצבו להיחקר על תצהיריהם, וכי אין לסמוך על דבריהם. יהא הדבר כאשר יהא, באין מחלוקת על עצם קבלת הדוחות אצל המבקש, ומשלא חלפה תקופת ההתיישנות, אין צורך לדון ולהכריע אם אכן שב המבקש ופנה פעם ופעמיים למרכז, וקיבל בשני המועדים הנזכרים את פירוט הדוחות. 17. סעיף 70 לחוק העונשין, שעניינו בגביית קנסות, קובע, כי "קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו הוראות פקודת המיסים (גביה) כאילו היה מס כמשמעותו באותה פקודה". סעיף 12ב לפקודת המסים (גבייה), שעניינו בהמצאת מסמכים, קובע, כי "הודעה, דרישה, צו או כל מסמך אחר שיש להמציאם לפי פקודה זו, יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם נמסרו למי שנועדו, או הונחו במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגיל או נשלחו לשם על שמו בדואר...". על-פי נהלי המרכז לגביית קנסות, בחלוף מספר חודשים, כשמקבל הדוח לא משלם את הקנס ואת תוספת הפיגור, נשלחת אליו התראה לפני עיכוב חידוש רישיון הנהיגה. כשגם ההתראה אינה מועילה, נשלחת אל רשות הרישוי הוראת עיכוב חידוש רישיון. זו 'מרחפת' מעל ראשו של הנהג שלא שילם את הקנס, עד שהיא מתגבשת במועד שנועד לחידושו של הרישיון. נהג שכזה יוכל לקבל רישיון זמני למשך שישה חודשים, אשר במהלכם יהא עליו להסדיר את תשלום חוב הקנס ותוספת הפיגור. המבקש טוען, כי "אין בהודעה למשרד התחבורה על עיכוב חידוש רישיון הנהיגה, כדי להוות הליכי גבייה... ולפיכך הן לא עוצרות את מירוץ ההתיישנות" (סעיף 9 לבקשה). דומני כי לא כך, וזאת, בשים לב להוראת סעיף 70 לחוק העונשין, ולהוראות פקודת המסים (גבייה), שדוּבּר בהן לעיל; ובהתחשב עם תקנה 172ב לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 שלהלן: "רשות הרישוי רשאית שלא ליתן רשיון נהיגה או שלא לחדש רשיון עד שמבקש הרשיון או חידושו יוכיח, לפי דרישתה, כי כל קנס שנתחייב בו בדין בשל עבירת תעבורה או בשל עבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב - שולם". 18. בהתאם לכך, לא חידשה רשות הרישוי את רישיון הנהיגה של המבקש. עוד כהנה וכהנה פעולות נעשות כדבר שבשיגרה על-יד משטרת ישראל ועל-ידי רשות הרישוי, פעולות שננקטו גם בעניין דנן, כמתואר בתצהירים מטעם המדינה, ובפלטי הדוחות שצורפו לתשובתה. לא זו אף זו: בין החודשים נובמבר 2001 - מאי 2002, התקיים מבצע לגביית קנסות בתוספת פיגור מופחתת. במסגרת המבצע שלח המרכז לגביית קנסות לכל אחד מן החייבים הודעה ובה שובר לתשלום הקנסות הרשומים על שמו. הנה כי כן, כמה וכמה פעולות נעשו, ואשר היה בהן כדי להתחיל מחדש את מירוץ ההתיישנות. נמצא, כי גם אילו עמדה תקופת ההתיישנות על שלוש שנים, הרי שזו טרם חלפה; משבאתי למסקנתי, כי ב"עוון" עסקינן, וכי תקופת ההתיישנות היא בת 10 שנים, לא כל שכן. 19. המבקש היה מיטיב לעשות אילו שילם את חובו הכספי, הוא-הוא חובו לחברה על נהיגתו בכיוון ההפוך בכביש חד-סטרי, על הסעה חוזרת ונשנית בשכר, על שימוש ברכב לא תקין, על אי-ציות לתמרור, על חניה המפריעה לתנועה וכיוצא בעבירות התעבורה הללו שעבר, חלקן מסכּנות את הזולת, חלקן 'רק' מעיקות ומטרידות, וכולן אסורות בשל פגיעתן הרעה בציבור וביחידיו. במקום לשלם את חובו, שב המבקש להטיל מעמסה מיותרת על רשויות המדינה. 20. הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות הבקשה, וכן ישלם למדינה שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. המרצת פתיחהמשפט תעבורהקנס תעבורה / דוח תנועהקנסהתיישנות