הכרעת דין 1. הנאשם הואשם בעבירה על תקנה 30 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: "התקנה"). הטענה העובדתית היא כי הנאשם נהג ברכב בלא שהרכיב משקפיים או עדשות מגע, אותם הוא חייב להרכיב לפי תנאי רישיון הנהיגה שברשותו. החלטתי לזכות את הנאשם מכל אשמה 2. השאלה בקליפת אגוז פשוטה היא. האם שוטר יכול לבקש מנהג הטוען כי הוא מרכיב עדשות מגע להוכיח לו זאת על ידי הסרת העדשות? ואיך ומתי רשאי שוטר לבקש זאת? העובדות המוסכמות 3. הנאשם נהג בתאריך 10.2.04 סמוך לשעה 19:45 באופנוע שמספרו 36-039-64 מכיוון כללי ירמיהו לכיוון כללי שמגר בירושלים. הנאשם נעצר על ידי השוטר זועבי עזמי (להלן: "השוטר") בגין חשד לעבירת תנועה אחרת, אשר פרטיה אינם רלוונטיים לכתב אישום זה. כאשר ביקש השוטר מהנאשם להציג רישיונותיו הסתבר לשוטר כי ברישיון הנהיגה של הנאשם מופיעה החובה להרכיב משקפי ראיה או עדשות מגע בעת נהיגה. 4. הנאשם לא הרכיב משקפי ראיה, אלא שלטענתו שנטענה מייד, הוא הרכיב עדשות מגע. השוטר ביקש מהנאשם להוריד עדשה אחת כדי להיות משוכנע שבחזקתו עדשות, אולם הנאשם סירב לעשות זאת. 5. אין חולק כי ברשותו של הנאשם עדשות מגע. גדר המחלוקת בין הצדדים הוא בשאלה האחת והיחידה האם במועד הרלוונטי לאישום הרכיב הנאשם עדשות מגע או שמא לא. התביעה, מבקשת ללמוד מסירובו של הנאשם להוריד את העדשה כי הוא לא הרכיב עדשות מגע עת עצר אותו השוטר. לעומת זאת, לטענת הנאשם סירב להוריד את העדשה היות ורכב על אופנוע ביום גשום ולא היו בידו התנאים להורדת העדשה בכביש. עוד טען הנאשם כי מספרו במשקפיים הוא 4 וחצי, כך שבודאי היה חייב להרכיבם שכן בלעדיהם לא מתאפשרת לו כל תנועה. 6. בסיטואציה מעין זו עולה השאלה האם אך בשל העובדה כי הנאשם סירב להוריד את עדשות המגע נזקוף לחובתו חזקה כי לא הרכיבן? מן הצד השני של אותה מטבע עולה השאלה האם הדרישה מנהג להוריד את עדשות המגע הינה סבירה? 7. השוטר ציין לפני כי נוהגו הוא לבקש מנהגים להוריד עדשת מגע. נהג אשר נכון מייד לעשות כן, בדרך כלל פוטרו השוטר מייד מלעשות כן היות והוא מאמין לו. אולם, נהג המביע מייד את סירובו הרי שההנחה היא כי אין לו עדשות ואז נרשם לו הדוח. "מבחן" זה נראה לי בעייתי כדי ללמד על השאלה האם הרכיב נהג עדשות מגע או לא. טבעם של דברים הוא כי ישנם נהגים החוששים יותר וישנם נהגים החוששים פחות. ישנם "שחקני פוקר" טובים יותר וטובים פחות. סירובו או אי סירובו של נהג להוריד עדשות מגע אינו מלמד בהכרח על הרכבתם או אי הרכבתם. ומכאן לשאלה העקרונית. האם רשאי שוטר לבקש מנהג להסיר עדשת מגע? ומהי הדרך לבדיקה האם נהג מרכיב עדשות מגע 8. אין חולק כי דרכי האכיפה והבדיקה מחייבות בחירה בדרך הפוגעת בצורה הפחותה בחירותו, שלמותו, פרטיותו וכבודו של אדם. כך למשל בפסק דין לוין שניתן אך לפני מספר שבועות על ידי הש' לוי בבית המשפט העליון (ע"פ 1641/04 לאוניד לוין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.12.04) פורסם ב- ) נקבע כי דרכי בדיקת הדם לגילוי שכרות תעשנה רק לאחר מיצוי הבדיקות הפוגעות פחות בפרטיותו של אדם כגון בדיקת נשיפה. 9. במקרה שבפנינו אין לא בחוק ולא בתקנות הוראות על פיהן ניתן לבדוק האם נהג מרכיב עדשות מגע. במצב דברים שכזה ניתן ללמוד על דרך של היקש ומכוח עקרון קל וחומר כי יש להכפיף את דרכי הבדיקה לעקרונות היסוד הקבועים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אחד מעקרונות היסוד הוא עקרון המידתיות. עקרון המידתיות ייקבע בין השאר בבחינת קיומן של דרכים חלופיות לבדיקה הפוגעות פחות. 10. דומני שאין חולק שבקשה להורדת עדשת מגע איננה חיפוש חיצוני או פנימי כמשמעותה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו- 1996. מדובר בפעולה שגרתית שמתבצעת בדרך כלל על ידי כל מרכיב עדשות. אולם אין גם חולק כי הורדת עדשות מגע בסיטואציות מסוימות יכולה להפוך לבלתי אפשרית. דוגמא קלאסית לכך הינה הסיטואציה שבפנינו. נעצר נהג, הרכוב על גבי אופנוע - כלי רכב הפתוח מטבעו, השעה היא שעת ערב חשוכה והעונה היא עונת חורף. בתנאים אלו אך טבעי הוא כי נהג יסרב להוריד את העדשה. דרכו של עולם היא שאין אנשים מסתובבים ברחובה של עיר עם כלי האחסון של העדשות, חומרי הניקוי וכד'. עדשת מגע היא מטבעה שבירה, קלה להיאבד וקשה למציאה. 11. המסקנה המתבקשת היא כי אין שוטר רשאי לדרוש מאדם להוריד את העדשה רק לשם בדיקה אם מרכיב הוא עדשות אם לאו. רק אם יש לשוטר חשד כלשהו כי הנהג איננו מרכיב עדשות רשאי הוא לבקש ממנו להוריד אחת מהן. וכמובן גם זו תוך שהוא מאפשר לנהג תנאים סבירים. להתכונן לכך, לרחוץ את ידיו אם ירצה וכן הלאה. אולם סתם כך לצורך בדיקה אין הוא רשאי לעשות כן. כיצד אם כן יבדוק שוטר אם נהג מרכיב עדשות אם לאוו? 12. השאלה המתבקשת היא כיצד יכול אם כן שוטר לבדוק האם נהג מרכיב עדשות מגע אם לאוו? יכולה להיטען הטענה כי אם לא נתיר דרישה זו, נמצאנו עושים את כוונת המחוקק פלסתר משום שאין דרך אפקטיבית לבדוק האם הנהג מרכיב עדשות נהיגה אם לאוו. 13. הערה זו נכונה היא בלקה אולם אין בכך כדי להתיר בקשה גורפת להסרת אחת מן העדשות. קיימות דרכים חלופיות לבדיקה. כך למשל יכול שוטר לבצע בדיקת ראיה "מאולתרת" לנהג. אם אחרי "בדיקת ראיה" זו רואה הוא כי לפחות לכאורה הנהג רואה כיאות, אין סיבה לדרוש ממנו הסרת עדשה. בסוגים שונים של עדשות ניתן לראות ישירות אם הנהג מרכיב אותן או לא. אולם, ברור כי הדרישה להוריד עדשת היא המוצא האחרון הקיים בפני השוטר. לדרוש כי הנאשם יוריד את העדשה רק כדי שיוכיח כי הוא מרכיב עדשות, זו דרישה בעייתית. סיכום ומסקנות 14. מכל האמור ניתן לסכם ולומר: - הדרישה להורדת עדשות מגע אינה עומדת במבחן המידתיות שמטרתה היא אך ורק לבדוק האם הנאשם מרכיב עדשה אם לאו. שוטר איננו יכול לבקש מנהג להוריד עדשה מעינו רק כדי להוכיח לשוטר כי הוא מרכיב עדשה. - במידה ויש חשד סביר לשוטר כי הנהג איננו רואה כיאות ומדובר בנהג שחובה עליו להרכיב עדשות, יכול השוטר לבקש ממנו להוציא את אחת העדשות כדי לוודא כי הוא אכן מרכיבן, אולם גם זאת בתנאים הולמים (ולא כמו במקרה שלפנינו, ברשות הרבים בשעת ערב ובעת גשם). - שוטר רשאי לנקוט באמצעים אחרים כגון "בדיקת ראייה מאולתרת" במקרה ורוצה הוא לוודא כי אכן הנהג מרכיב עדשות. מבלי לקבוע מסמרות, מבחן המידתיות הוא הקובע. במקרה שלפנינו, אין חולק כי לא נעשה כל ניסיון לבדיקה בדרך חלופית וכי לא היה חשד סביר כי הנאשם איננו מרכיב עדשות. אשר לכן, נחה דעתי לזכות את הנאשם. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לתביעה ולנאשם. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. עינייםמשפט תעבורהתקנות התעבורהעדשות מגעמשקפיים