עליה על אי תנועה בנוי

גזר דין 1. הנאשמת הורשעה לאחר ניהול ארוך של הוכחות בעבירות שונות על פקודת התעבורה ותקנותיה הכוללות נהיגה במהירות מפורזת, סטייה, גרימת נזק, ורשלנות בנהיגה. 2. תמצית העובדות פשוטה. בתאריך 21.9.2003 בשעה 15:15 לערך נהגה הנאשמת במכונית סוברו בדרך גבעת משואה. במהלך נסיעה זו נהגה במהירות וברשלנות עקפה רכב סטתה שמאלה עלתה על אי תנועה בנוי, עלתה על המדרכה ופגעה בעץ בצד הדרך, ובשני הולכי רגל שהלכו לתומם על המדרכה. הכל כמפורט בכתב האישום ובהכרעת הדין. ההוכחות התקיימו ביום 24.11.2004 וביום 25.1.2005 והכרעת הדין ניתנה ביום 27.2.2005 . 3. בבואנו לשקול את הענישה הראויה במקרה זה צריך לזכור שבתאונות דרכים בדרך כלל האינטרס הציבורי הוא הקובע ולכן נסיבותיו האישיות של הנאשם צריכות לקבל התחשבות פחותה. תהיה דעתנו אשר תהיה על הגורמים האחראים לתאונות דרכים, הרי אין מחלוקת כי ענישה מרתיעה ותקיפה הייתה ותהיה תמיד חלק ממדיניות ציבורית נכונה. נכון , ישנן דרכים רבות להלחם בקטל בכבישים אך הכרח כי ענישה מתאימה תהיה חלק מהם. זוהי דעת הפסיקה בעניין שאני מסכים עימה לחלוטין ומכל לב. אין טעם לצטט שוב ושוב את פסקי הדין של בית המשפט העליון המחייבים את כלל בתי המשפט בהם אנו נדרשים להקשיח את ליבנו אל עברייני התנועה. זאת לא לשם נקמה גרידא, אלא מתוך הגנה על הציבור הנפגע. 4. במקרה שלפנינו מדובר בנהגת חדשה וצעירה שבשל נהיגתה הרשלנית והמסוכנת גרמה לתאונת דרכים שרק במזל ואולי אפילו בנס לא גרמה לנפגעים שבנפש. הניסיון בבית משפט זה מלמד שהמרחק בין תאונה קלה שבקלות לתאונה קטלנית דק כחוט השערה ותלוי לפעמים בגורל עיוור לחלוטין. 5. בית משפט זה כמו כל בית משפט לתעבורה שמע וראה כבר אלפי מקרים של תאונות ובכל זאת עדיין איננו מפסיק להשתומם על האקראיות הבלתי מוסברת שבהן. מקרה זה שלפנינו הוא דוגמא לכך. הנאשמת פגעה באחד מהולכי הרגל שהלך על המדרכה והלה איבד את הכרתו והיה ללא נשמה וללא דופק. למזלו, נהגת שהייתה מאחור וראתה את התאונה הינה גם אחות בבית חולים, ירדה וביצעה בו יחד עם עובר אורח אחר החייאה. נראה לי שרק בשל כך הוצלו חייו של הנפגע מר מרדכי אביחי. 6. יתרה מזו, האחות לא השאירה את פרטיה במקום התאונה אלא שהיות ומר אביחי פונה לבית חולים הדסה עין כרם ניגשה היא במהלך עבודתה לדרוש בשלומו, פגשה את בני משפחתו ורק אז הגיעה אליה המשטרה. לולי מקריות זו הרי העדה כלל לא הייתה מגיעה לבית המשפט ואולי אז לא היו בפני בית המשפט כלל הנסיבות וייתכן והתוצאה הייתה אחרת. 7. מן הראוי לחזור ולפרט את התוצאות הקשות של התאונה שאי אפשר להתעלם מהן. מר אביחי שהוא בחור צעיר אושפז חודש ימים בטיפול נמרץ לאחר שאיבד הכרה, נשימה ודופק מהפגיעה. הוא סבל משברים שונים וסביר להניח שתוצאות התאונה ילוו אותו כל ימי חייו. 8. אין לנו אלא להצטער על כך. הולכי רגל תמימים פוסעים על המדרכה כשאינם מהווים סכנה לאיש ואינם מתיימרים להפריע לאיש והנה נפגעים הם בגבם על ידי רכבה של הנאשמת שנהגה ברשלנות בוטה. 9. אני מציין כי אין מדובר בטעות של הרף עין או בטעות בשיקול הדעת שייתכן שיקרו. בעניין זה אין לי אלא להפנות לעדותה של האחות שבה היא מסבירה שברגע שראתה את נסיעתה של הנאשמת הבינה כי מדובר ברכב שנוסע בצורה לא סבירה ולא נורמלית וביקשה להתרחק ממנו (פרו' עמ' 3 ש. 1-7 ). 10. בנוסף לאלו ישנן שתי נקודות נוספות להחמיר. ראשית, מדובר בנהגת צעירה וחדשה שנהגה זמן מועט לפני התאונה וכבר הרשתה לעצמה לנהוג בצורה מסוכנת ורשלנית. אציין גם כי אחרי התאונה הספיקה הנאשמת לצבור שתי עבירות שאולי הן טכניות אך אי אפשר להתעלם מהם. 11. שנית, אין מדובר באדם שנהיגה היא פרנסתו. לפנינו בחורה צעירה שסיימה את לימודיה שהנהיגה לגביה איננה אלא לצורך בילוי בלבד. 12. בית משפט זה ראה תאונות רבות מדי בהן היו מעורבים אנשים צעירים החוזרים מבילויים שונים. המספר כה רב עד שאין מנוס מלהגיב בחומרה היות והשעה צריכה לכך. בגוזרי את הדין במקרה זה לא רק הנאשמת בלבד עמדה לפני. ראיתי לנגד עיניי את חברותיה וחברי חברותיה וכן הלאה. כל אותם בחורים ובחורות צעירים אשר קיבלו את רשיון הנהיגה לפני זמן קצר ונוהגים בחוסר אחריות ובחוסר איכפתיות. מדובר בקבוצת גיל שמעורבת בתאונות דרכים מעל ומעבר לחלקה באוכולוסיה. גזר הדין אמור לשלוח מסר תקיף לקבוצה זו על כך שחייבים הם לנהוג כיאות ולא יתקלו בתגובה תקיפה וחד משמעית מצד החברה. 13. לסיכומו של דבר לאחר ששמעתי את הצדדים שטענו ארוכות לפני, ולאחר שלקחתי בחשבון את נסיבותיה האישיות של הנאשמת, ולאחר ששקלתי את המדיניות המקובלת בדרך כלל בעבירות מעין אלו, ואת הצורך להלחם בקטל בכבישים, החלטתי לדון את הנאשמת כדלהלן: א. פסילה מלנהוג לתקופה של ארבע שנים. מתקופה זו תנוכה התקופה שהייתה פסולה מנהלית. הנאשמת תפקיד את רישיונה תוך 45 יום מהיום. ב. קנס בסך 4,000 ₪ או 40 יום מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 20 תשלומים חודשים של 200 ₪ בכל 15 לחודש התשלום הראשון החל מיום 15.4.2005 במידה ותשלום אחד לא ייפרע במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי. אציין כי בדרך כלל אינני נוהג לגזור קנס על חיילים או בנות שרות לאומי מהסיבה הפשוטה שמדובר באנשים שמשכורתם דלה. אולם במקרה שלפני אינני מוצא מקום שלא להטיל קנס סביר. מן הראוי שהנאשמת תרגיש את תוצאות מעשיה וקנס הוא אחד הדרכים לכך. במקרה שלפנינו אין מקום לפסילה על תנאי משום שממילא לאחר שיוחזר רשיונה תצטרך הנאשמת לעבור בחינות רישוי על מנת לקבל רשיון נהיגה. מעבר לפסילה של שנים ארוכות אותה ביקשה המאשימה בלהט, הרי המאשימה ביקשה גם להטיל על הנאשמת עונש של מאסר על תנאי. זאת משום שסברה שלא ניתן לסמוך עליה שלא תנהג. לא מצאתי מקום לכך משום שבדרך כלל אין מטילים מאסר על תנאי על מי שנפסל. בכל מקרה, הנאשמת מוזהרת בבירור כי העונש המקובל על נהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל, ומאסר ממש. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום. במידה ויוגש ערעור, מעכב ביצוע כל חלקי גזר הדין עד להחלטה בערעור. משפט תעבורהאי תנועה