ביטוח סחורה שיצאה מהמחסנים

פסק דין השופט גדעון גינת: 1. ערעור על פסק דינו, מיום 04.02.94, של בית-משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת נ. שרון) בת"א 20939/94, בו נדחתה התביעה. נמליט הינה חברה פרטית בעלת מפעל לייצור מרצפות (להלן: "המערערת"). 2. בסיס התביעה בנזק שהתגלה במכבש ליציקת מרצפות (להלן: "המכבש"), שנרכש על ידי המערערת מהמפעל M.E.C.O שנמצא בפירנצה איטליה (להלן: "הספק"), בתנאי מכר B.O.F. המערערת התקשרה עם ויקטור סלמה בע"מ (להלן: "סלמה"), שתפקידה היה לדאוג כי המכבש יגיע לחצרות המערערת וכן לבטח את המכבש בביטוח "כל הסיכונים". סלמה התקשרה עם הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת הביטוח") וגרמה לביטוח המכבש בביטוח מסוג "כל הסיכונים". פסק הדין קמא 3. בית המשפט קמא, התמודד עם שלוש שאלות עיקריות: ראשית - מה היה תפקידה של סלמה? האם פעלה כסוכנת מכס ו/או כמשלחת? שנית - מה תחולתו של הביטוח? שלישית - על מי נטל ההוכחה מתי ניזוק המכבש? אשר לשאלה הראשונה - בית המשפט קבע, שסלמה פעלה כעמילת מכס בלבד, בהסתמך על עדותו של ויקטור סלמה, מנהל סלמה: "בענין המשלוח המדובר בתביעה ההודעה הראשונה שקיבלתי מנמליט היתה ב- 25.03.93 כשפתחתי עבורם תיק עבור העבודה." (עמ' 15 לפרוטוקול שורה 18-20). כלומר, 5 ימים לאחר שהמכבש יצא מאיטליה (20.03.93). אשר לשאלה השניה - בית המשפט קבע, כי הביטוח חל בפרק הזמן שבין הנחת המכולה על האוניה לבין הגעתו למפעל המערערת. בית המשפט הסיק זאת מכוח תנאי מכר B.O.F, הקובע שהבעלות במכבש הועברה למערערת ברגע הנחת המכולה בבטן האוניה. אשר לשאלה השלישית - בית המשפט קבע, כי על המערערת היה להוכיח שהנזק נגרם למכבש בפרק הזמן שבין הנחת המכבש על האוניה לבין הגעתו למפעל. הערכאה הראשונה הגיעה למסקנה, כי לא עלה בידי נמליט להוכיח את תביעתה. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים 4. המערערת חוזרת וטוענת כי עול ההוכחה על המשיבות להוכיח שהנזק נגרם בנסיבות הפוטרות אותן מחבות. אלה טענותיה: א. לא הובאה ראיה כי אפשר שהנזק נגרם למכבש בחצרו של הספק או בחצרי מפעל המערערת. ב. חוזה הביטוח קובע שתחילת הביטוח היא מעת יציאת הסחורה ממחסני הספק ועד להגיעו לחצרי המערערת (סעיף 8.1 בת/ 10). ג. סלמה היתה משלחת האחראית לתובלת המכבש. אפילו סלמה לא היתה המשלחת במקרה זה, הרי המערערת היא האחראית לנכס ממקום הקניה ולכן היה למערערת אינטרס ביטוחי בנכס. ד. שטר המטען "נקי". לכן נשללת אפשרות לטעון שהמטען נפגע בטרם הוטען על האוניה. ה. ההתקשרות עם סלמה היתה ב- 15.03.93 (לפני שהמכבש עזב את איטליה) ולא כפי שהעיד מנהל סלמה ב- 25.03.93. אין להסתמך על דברי מנהל סלמה, שמעלה גירסה לראשונה לאחר סיום עדי המערערת תוך מניעת אפשרות להבאת ראיה לסתירת מהימנותו בנושא שבו מעיד. ו. לסלמה שולם כסף בעבור הובלת המכבש הן זו הימית והן זו היבשתית. דבר המעיד כי סלמה היתה משלחת. ז. פוליסת הביטוח (ת/ 10) הוצאה לפקודת סלמה דבר המעיד כי סלמה היתה משלחת. ח. ההובלה ממפעלי הספק עד לנמל באיטליה היתה הובלה יבשתית. גם אם המכבש נפגע בשלב זה ובטרם הטענתו על האוניה, סלמה אחראית לנזק כי לטענתה שלה היא אחראית על ההובלה היבשתית. ט. אם חברת הביטוח פטורה מתשלום כלשהו בגין הוראות חוזה הביטוח הרי סלמה אחראית לאי התאמת הביטוח לרצונות המערערת. י. לא הוכח ולא נטען כי האריזה לא היתה תקינה. יא. תנאי ה- B.O.F מתייחס לכלי התובלה היבשתי שהביא את המכבש מהספק עד האוניה. 5. טענות המשיבות הן כדלהלן: א. על המערערת להצביע על סיבת הנזק וכי אותה סיבה מכוסה בפוליסה. לכן המערערת צריכה להוכיח: (1) שהמכבש הועמס על האוניה במצב תקין; (2) המכבש הגיע למפעלה במצב ניזוק. ב. המערערת אינה יכולה לסמוך על שטר המטען כדי להראות שהמכבש הועמס על האוניה במצב תקין וזאת משום שהמערערת עצמה התנגדה להגשת שטר המטען כראיה לתוכנו. הגשתו הוגבלה, על ידי בית המשפט קמא, ביזמת המערערת, בכפוף להצהרת ב"כ המשיבות כי ישמש כ"מסמך שעבר דרך העד שנמסר לו מהבנק והוא מעיד רק שקיבל אותו" (עמ' 15 שורה 27-28 לפרוטוקול). זאת ועוד: הערות שעל שטר המטען שוללות את כוחו הראייתי של שטר המטען באשר למצב המטען בעת הטענתו על גבי האוניה, בהיותן הסתייגויות מועילות. ג. על המערערת היה להוכיח כי הנזק לא אירע בזמן הפריקה ו/או ההרכבה. ד. סלמה פעלה כעמיל מכס בלבד. ה. אף אילו היתה סלמה משלחת ולא רק עמילת מכס, עדיין אין ולא יכולה להיות לה כל אחריות לנזקי המערערת משמעות ההתקשרות B.O.F 6. המשמעות המשפטית של מכר בתנאי B.O.F הינה כי הבעלות במכבש הועברה למערערת ברגע הנחת המטען בבטן האוניה. עד להטענת המכבש על האוניה הספק הינו הבעלים של המטען. ראו: David M. Sassoon, C.I.F AND F.O.B CONTRACTS 4th ed. LONDON 1995, 514; עו"ד חכם אהרון כדורי בטוח ימי ותביעות, מהדורה שישית (ירושלים, תשנ"ח - 1998), עמ' 316-317. עו"ד כדורי מציין: "אין בעצם העובדה שהקונה כבר עשה ביטוח "ממחסן למחסן" כדי לאפשר לקונה לגבות פיצויים מהמבטחים שלו או לפצות את המוכר על הנזק שנגרם לסחורה במשך העברתה ממחסן המוכר לאוניה." (שם, עמ' 317). אף על פי שסעיף 8.1 בפוליסת הביטוח, קובע כי "הביטוח ייכנס לתוקפו מהרגע שבו תעזוב הסחורה את המחסן או מקום האחסנה במקום שצוין בפוליסה, לשם התחלת העברה..." וסעיף 8.1.1 ממשיך ואומר: "יסתיים (הביטוח) או במסירת (הסחורה) למחסנו של היבואן או לכל מחסן סופי אחר למקום אחסנה הנמצא במקום היעד שצוין בפוליסה..." הרי כל עוד הזכות הקניינית לא היתה בידי המערערת הביטוח אינו חל, ראו: חכם-אהרון כדורי, בספרו הנ"ל, עמ' 141; ע"א 446/71 מ' דיזנגוף ושות' (ים תיכון), 1964 בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד כז (1) 515. בדין קבעה הערכאה קמא, כי "כלל גדול בעולם הביטוח הוא כי: לא יכול אדם לבטח בחוזה דבר שאין לו זיקה אליו" (עמ' 30-31 לפסק דין). זאת ועוד: סעיף 11.1 לפוליסת הביטוח קובע, כי "כדי לקבל שיפוי על פי ביטוח זה, חייבת להיות למבוטח זיקת ביטוח בנושא הביטוח בשעת אירוע האובדן". 7. אין לקבל את טענת המערערת, כי תנאי מכר B.O.F מתייחסים לכלי התובלה היבשתי שהביא את המכבש מהספק עד האוניה. בחשבון הספק (נ/ 3) צוינו תנאי מכר B.O.F נמל רוונה. הכוונה לתנאי מכר של המכבש החלים מיציאת המכבש מהספק עד הגיעו למערערת. שמי דורון, נציג המערערת, העיד: "במסמך כתוב שאני קניתי את המכבש בתנאי מכר פ.ו.ב." (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 11.02.97). חברת הביטוח חבה, איפא, רק בגין נזקים שנגרמו מרגע הנחת המכבש בבטן האוניה ועד הגעתו למפעל המערערת. תפקידה של סלמה 8. בית המשפט קמא, קבע כי סלמה פעלה כעמילת מכס בלבד. זו קביעה עובדתית המעוגנת בחומר הראיות שהיה בפני השופטת המלומדת. המערערת טוענת, כי סלמה פעלה כמשלחת ולכן אחראית למכבש מרגע צאתו ממחסני הספק. לטענתה ההתקשרות עם סלמה היתה ב- 15.03.93, 5 ימים לפני שהמכבש יצא מנמל רוונה, לכן יכלה סלמה לשמש כמשלחת. המערערת מבקשת להסתמך בהקשר זה על תצהירו של אורי ירון, שהוגש בהמרצה 18526/97, לאחר סיום הבאת ראיות וקביעת תאריך לסיכומים. בית המשפט קמא קבע, בהחלטה מיום 11.11.97, כי יש לדחות את בקשת המערערת להגיש את תצהירו של אורי ירון. אין להתערב בהחלטה דיונית זו, הנתונה לשיקול דעתו של בית-המשפט קמא. 8. העדר חקירה נגדית של דורון שמי, שהעיד כי "ב- 15.03.93 התקשרנו עם חברת ויקטור סלמה" (עמ' 10 לפרוטוקול), אינו מונע את קבלת הגירסה של המשיבות. בע"א 320/56 היועץ המשפטי לממשלה נ' יוהנה שטלקר וערעור שכנגד, פ"ד יב 150, 152 מול האות א', בית המשפט העליון פסק: "... ערים אנו לכלל המקובל, שאפשר לייחס משקל לעובדה שצד במשפט אינו חוקר חקירת שתי וערב עד אשר הובא על ידי יריבו, אולם כאשר הצד אשר נמנע מלחקור את העד, כאמור, מביא עדים והוכחות אחרות - אין זה מחובתו של השופט להתעלם מהעדים וההוכחות האלה רק מפני שהצד הנ"ל לא השתמש בזכותו לחקור עד בחקירת שתי וערב...". כדי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, שהאמין לעד כלשהו, צריך שתהיינה עובדות וראיות המראות שהשופטת דלמטה לא יכולה היתה להתרשם כפי שהתרשמה. משהמערערת לא הביאה כל ראיה של ממש להוכיח כי התקשרה עם סלמה ב- 15.03.93 אינני רואה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. זאת ועוד: כאשר ישנו משלח ישנם שני שטרי מטען (עופר שגיא, המשלח הבינלאומי FREIGHT FORWARDER מעמד משפטי מיושן לעומת מציאות חדשה, עיוני משפט י"ד (3) 1989, עמ' 541; עו"ד כדורי חכם-אהרון בספרו הנ"ל, עמ' 310). במקרה שלפנינו קיים רק שטר מטען אחד המופנה למערערת. התשלום שסלמה גבתה בעבור הובלת המכבש אינו יכול לשמש ראיה כי סלמה פעלה כמשלחת. סלמה שימשה כעמילת מכס ובין השאר תפקידה היה לדאוג להעביר כספים בעבור ההובלה. כפי שהעיד ויקטור סלמה: "בתוקף תפקידי כסוכן מכס, אני מבצע את התשלומים לכל הגורמים..." (עמ' 16 שורה 9 לפרוטוקול). בית המשפט שלערעור לא יסתור את מסקנות השופט בבית המשפט המקורי, אלא אם כן יתברר לבית המשפט שלערעור, כי השופט לא נתן את דעתו על כל נסיבות העניין או הביא בחשבון נסיבות שאין להן קשר לעניין או שממצאיו של בית המשפט דלמטה מגיעים עד כדי אבסורד (א. וינוגרד תקנות סדר הדין, עדכון 3 (20.10.99), כרך שני, עמ' 823). המקרה שלפנינו, אינו נופל לאחד החריגים. אין מקום, איפא, להתערבות בקביעת השופטת בדבר מעמדה של סלמה כעמילת מכס. נטל הוכחת מקום קרות הנזק 9. השאלה העיקרית בענייננו היא: על מי נטל ההוכחה? "הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על "המוציא מחברו". אשר על כן: התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו." (י. קדמי על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט- 1999, חלק שלישי, עמ' 1275). ההלכה היא שעל המבוטח מוטלת החובה להוכיח שהנזק נגרם מסיכון מבוטח ובתוך תקופת הביטוח. לכן, כאשר סיבות הנזק הן מאוזנות, יש לדחות את התביעה. ראו: ת"א (חיפה) 1463/64 שרה פישביין נ' טר דגלס ויקטור פול, ע"י מזרח שרות לביטוח טרוי את שטינויג חיפה, פ"מ נב 247, 258; ע"א (ת"א) 727/82 אבשלום בוריה נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"מ תשמ"ד א' 409, 415; ע"א 497/85 אשר שאל נ' פיליפ גאבל רייט, פ"ד מב (1) 89, 93. בית המשפט העליון סיכם את חלוקת נטל ההוכחה על הצדדים למשפט באומרו: "חברת ביטוח אינה נדרשת להתמודד עם תביעת ביטוח, טרם שהמבוטח הוכיח את תחולתה הכללית, הלכאורית, של הפוליסה על המקרה." ע"א 1757/90 מעלה יצרני עורות 84 כפר סבא בע"מ נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, תקדין-עליון כרך 91 (3) 1761, סעיף 9. ענייננו בביטוח מסוג "כל הסיכונים", אשר בו עול ההוכחה קל יותר. על התובע להוכיח את הנזק לרכושו, ותביעתו תתקבל גם אם לא הוכחה הסיבה, שגרמה את הנזק. בביטוח מפני סיכונים מוגדרים בלבד חל העול להוכיח גם שהנזק נגרם על-ידי סיכון מן הסיכונים שבוטחו, ע"א 761/79 פינקל ואח' נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה (2) 48, 52; ד' מ' ששון, דיני ביטוח (תל אביב, תשמ"ט - 1988), עמ' 110-111. אך "גם לביטוח כל הסיכונים קיימת תחולה מוגבלת בזמן ובמקום, ואין די בכך שמבוטח מצביע על נזק מסוים שנגרם לרכושו, אלא עליו להוכיח "דבר תחולתה הכללית, הלכאורית, של הפוליסה על המקרה" (סעיף 9 בע"א 1757/90 הנ"ל). כך, למשל, נדחו תביעותיהם של מבוטחים מקום בו היה ניתן להניח שהנזק אירע לפני החל תקופת הביטוח (ע"א 1757/90 הנ"ל) או לאחר תומה (ע"א 83/65 "סנה" תעשיה כימית ופרמצבטית בע"מ נ' "פרודנשל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד יט (3) 636), וזאת לפחות באותה מידה של הסתברות לגבי קרות הנזק במהלך תקופת הביטוח", ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז (1) 311, 325 ו'-ז'. השופטת המלומדת קבעה בצדק, כי "הגירסה שהביאה התובעת, כי הנזק נגרם לאחר העמסת המכולה בבטן האוניה ולפני הגעתה למפעל אינה סבירה יותר או מתקבלת יותר על הדעת מן הגירסאות כי הנזק קרה לפני העמסתו על האוניה או לאחר הגעתו למפעל נמליט קיימת אפשרות סבירה כי המכולה בה הומכל המכבש נפלה עוד בחצריו של הספק במהלך נסיון להעמיסה על המוביל היבשתי ושנפילה זו היא שגרמה לשבר במכבש או שהמכבש היה עם פגם בטרם המכלתו... מכאן ניתן לומר במידה שווה, שהנזק נגרם במכבש כשהיה עוד בידי הספק, ולא כשיצא מחזקתו ובעלותו" (עמ' 31-32 לפס"ד). על המערערת היה להוכיח כי הנזק נגרם לאחר העמסת המכבש על האוניה ולפני הגעתו למפעלה. משלא עמדה המערערת בנטל ההוכחה הדרוש במשפט האזרחי, דהיינו, הטית מאזן ההסתברויות לגבי אירוע הנזק, יש לדחות את תביעתה. אפילו נקבל את טענת המערערת שהמכבש ניזוק במהלך השינוע. כפי שקבע העד המומחה סנדובסקי, מטעם המערערת (עמ' 3 לת/ 1), עדין קיימת אפשרות שהנזק נגרם למכבש בחצרו של הספק או בחצר המערערת, כפי שציינה השופטת. בע"א 83/65 הנ"ל, נאמר: "... לא היתה כל עדות שבמשך שהות הסחורה בתוך המחסן לא טולטלה ולא היתה צפויה לנזק. בהעדר ידיעה כלשהיא על תנאי האחסנה, אין לשלול כל ועיקר את האפשרות שהנזק נגרם לאחר קבלת הסחורה במחסן ולאחר תום הביטוח. נראה לי, כי אפשרות זו שקולה כנגד האפשרות שהנזק נגרם בזמן ההובלה, ואם כך, לא הרים התובע - המבוטח - את נטל ההוכחה" (שם, 640 ב'). המערערת נמנעה מלתבוע את הספק או את המובילים היבשתיים. היא בחרה לתבוע רק את המוביל הימי. לא היתה בפני בית-משפט השלום ראיה לפיה ארע הנזק בעת שהמכולה היתה ברשותו של המוביל הימי (או שאפשרות זו סבירה יותר מאחרות) ולכן בדין נדחתה התביעה נגדו. שטר המטען 10. שטר המטען אינו יכול לשמש ראיה לכך שהמכבש לא נפגע בטרם הוטען על האוניה. שטר המטען משמש כראיה לכאורה ביחס לפרטי המטען, וכן לכך שהמטען הוטען על האוניה כפי שמצוין בשטר - וזאת בקשר ליחסים שבין המוביל הימי לבין בעלי המטען, ע"א 603/83 צים חברת השיט הישראלית נ' אדרס חומרי בנין בע"מ, פ"ד מ(3) 365, 371. עפ"י הלכת צים נ' אדרס, לעניין נפקותו הראייתית של שטר המטען, דין פרט או נתון שנרשמה לגביו הסתייגות, כדין פרט או נתון שלא הוזכר בשטר המטען. על פי ההלכה האמורה, רק הסתייגות "מיוחדת", ליד פרט מן הפרטים הנזכרים בשטר המטען, שוללת את היותו של שטר המטען ראיה לכאורה ביחס לאותו פרט; ואילו להוספת הסתייגות גורפת לכל הפרטים הנזכרים בשטר המטען אין, מן הבחינה הזאת, כל נפקות. ניתן לראות בהסתייגות "SAID TO CONTAIN", שנמצאת על שטר המטען שבפנינו, שלמוביל הימי, אשר הוציא את השטר, אין מידע משלו באשר לתוכן המכולה, והתיאור המובא בשטר נסמך על דיווחו של מי שארז את הטובין וחתום על המכולה. בע"א 2277/92 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב (3) 861, הסתייגות בשטר המטען התייחסה למספר הקרטונים שבמכולה ולתכולתם. השופט א. מצא אמר: "כשלעצמי נוטה הייתי לקבל, כי הסתייגות כזאת היא "מיוחדת" במשמעות הנדרשת לפי הלכת צים נ' אדרס" (שם, 868 ד'). במקרה דנן, שטר המטען הוגש שלא כראיה לתוכנו, ביזמת המערערת, כאמור לעיל. המערערת עצמה התנגדה לראות בשטר המטען ראיה לתוכנו. המערערת אינה יכולה, לכן, בנסיבות דלעיל ובשים-לב להסתייגות שצוטטה, לסמוך על שטר המטען כדי להראות שהמכבש הועמס על האוניה במצב תקין. 11. לגבי טענת המערערת, שאם חברת הביטוח פטורה מתשלום כלשהו בגין הוראות חוזה הביטוח הרי שסלמה אחראית לאי התאמת הביטוח לרצונות המערערת: המערערת לא הביאה ראיה לכך שסלמה רכשה פוליסה בלתי מתאימה. גם בהקשר זה אין לנו עילה להתערב במסקנת השופטת המלומדת שהעדיפה את ראיות סלמה על אלה של המערערת. 12. הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבות את הוצאות המשפט בערעור וכן שכ"ט עו"ד בסך - 10,000 (עשרת אלפים) ש"ח + מע"מ, להיום. המזכירות תעביר הפיקדון לב"כ המשיבות. מחסןסחורה