ביטוח גניבה של מכונית - הסכם פוליגרף

פסק דין 1. עניין לנו בתביעה לתגמולי ביטוח בגין אירוע תאונתי שארע לרכבו של התובע, לטענתו, ביום 23.2.98 והיה מבוטח אצל הנתבעת בביטוח מקיף. התובע טוען לאובדן מלא בגין הנזקים התאונתיים. לחילופין טוען התובע כי הוא זכאי לדמי אובדן מלא בגין נזקים מאוחרים לתאונה שארעו לרכבו במגרש הרכבים אליו העבירה הנתבעת את הרכב בסמוך לאחר התאונה. מדובר ברכב מסוג פונטיאק בונוביל S.S.E משנת 1990 בעל מספר רישוי 44-234-00. הנתבעת כופרת בחבותה לשלם תגמולי ביטוח הן בטענה כי לא הוכח קרות מקרה הביטוח, והן לאור הסכם הפוליגרף ותוצאות הבדיקה. כן כפרה הנתבעת בחבותה לשלם בגין הנזקים המאוחרים יותר, אלה שארעו במגרש המכוניות, מיום שהיא הודיעה לתובע כי תביעתו נדחית. לעניין קרות הארוע הביטוחי העידו התובע ואחותו, רונית מועלם. הנתבעת העידה לענין זה חוקר מטעמה, יאיר דרייגור, וכן את בודק הפוליגרף, מר מנחם גוזלן, שביצע בדיקת פוליגרף לתובע. לצורך הערכת הנזקים, אלה שנגרמו בתאונה ואלה שנגרמו לאחריה, הגיש כל צד חוות דעת שמאי מטעמו עליהן נחקרו השמאים. מטעם הנתבעת העידה גם מנהלת מחלקת תביעות, גב' חדוה שיינר. 2. גרסת התובע ביום 23.2.98 נהגה ברכב אחותו של התובע, רונית מועלם, עת פגע בה רכב צד ג' נהוג בידי שלמה אלימלך. בנקודה זו אציין כי התובע הודה כי הגרסה הראשונה אותה מסרו הוא ואחותו לנתבעת היתה שברכב הפוגע נהגה עליזה אלימלך, אחותו של שלמה אלימלך ולא הוא עצמו. כך עשו לאור בקשתו של שלמה אלימלך שבשעת התאונה לא היה בידו רשיון נהיגה. הרכב נגרר ממקום הארוע למוסך אלימלך ברחובות השייך לאביו של אותו שלמה אלימלך. הנתבעת שלחה שמאי מטעמה לאותו מוסך אלימלך לצורך בדיקת נזקי הרכב והציעה לשלם לתובע פיצוי מופחת כנגד קבלת הרכב לרשותה, כמות שהוא. חרף העובדה כי התובע סרב להצעת הנתבעת נטלה זו את הרכב מאותו מוסך ברחובות, מספר ימים לאחר הארוע, והעבירה אותו למגרש סוחרי רכב. כל זאת ללא ידיעת התובע וללא רשותו. במאי 98 ולאחר שלנתבעת נודע לטענתה כי התובע ואחותו מסרו לה גרסה שקרית באשר לזהות הנהג הפוגע, כאמור לעיל, הודיעה הנתבעת כי הצעת הפשרה שלה היא לשלם לתובע סך 16,000 ש"ח בלבד ולמסור לו את הרכב. ביוני 98 נתקיימה פגישה במשרדי הנתבעת במהלכה סרב התובע לקבל את הצעת הפשרה. באותה הפגישה הבין התובע כי דרכו היחידה לקבל את כספי הפיצויים המלאים היא להבדק בפוליגרף. ביולי 98, לאור תוצאת בדיקת הפוליגרף, בה נמצא התובע דובר שקר, הודיעה הנתבעת לתובע, באמצעות סוכן הביטוח, כי תביעתו נדחית. אחרי כחודש חודשיים, ולאחר שסוכן הביטוח השפיע עליו לראות את הרכב, החליט התובע לתקן את רכבו בעצמו אולם משהגיע למגרש וראה את הרכב גילה כי לרכב נגרמו נזקים רבים מאוחרים לתאונה וללא קשר אליה. התובע עותר לחייב את הנתבעת לשפותו מכוח הפוליסה בגין הנזקים שנגרמו כפועל יוצא של התאונה ובשל הנזקים שנגרמו לרכב במגרש המכוניות שנגרמו עקב חריגתה של הנתבעת מן החובות המוטלות עליה כשומרת הרכב. עוד טען התובע לפיצויים נוספים בגין הוצאות מימון שנגרמו לו לצורך רכישת רכב אחר, עוגמת נפש ואי נוחות, בזבוז ימי עבודה ושכר טרחת השמאי מטעמו וסך תביעתו עומד על 104,620 ש"ח. 3. גרסת הנתבעת בכתב הגנתה העלתה הנתבעת טענה מקדמית לפיה יש לדחות על הסף תביעת התובע לאור הסכם הפוליגרף עליו חתם ותוצאות הבדיקה שנערכה לו בה נמצא דובר שקר ביחס לאופן קרות התאונה. לאור תוצאות בדיקת הפוליגרף ועל פי הסכם הפוליגרף, לפיו תוצאות הבדיקה יהוו ראיה מכרעת בשאלת זכאותו של התובע לתגמולי ביטוח, דין התביעה להדחות. לגופו של עניין טענה: התובע ושאר המעורבים ב"תאונה" גרמו בזדון להתרחשות הארוע נשוא כתב התביעה וזאת על מנת לזכות בתגמולי ביטוח. על כן פטורה הנתבעת מכל חבות כקבוע בסעיף 26 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א 1981- ו/או בפוליסה. כל פיצוי שהוצע לתובע הוצע לפנים משורת הדין ומבלי להודות בחבות. לאחר דחיית התביעה הודיעה הנתבעת לתובע כי הרכב הינו באחריותו הבלעדית ועליו להוציאו מהמגרש ולכן אין היא אחראית לנזקים שארעו לאחר הודעה זו. 4. במענה לטענת הפוליגרף הגיש ב"כ התובע כתב תשובה לכתב ההגנה שם טען הן כנגד קבילותו של ההסכם לבדיקת הפוליגרף והן כנגד בדיקת הפוליגרף עצמה כדלקמן: א. התובע הוחתם על הסכם הפוליגרף בדרך אגבית משום שהסכם הפוליגרף היה בין מסמכים אחרים. החוקר לא הקריא לתובע את ההסכם ולא אמר לתובע שהוא אינו חייב להיבדק. כמו כן לא הוסבר לו כי הממצאים יכריעו את גורל תביעתו. כן נטען כי הנתבעת הפעילה על התובע לחץ בלתי הוגן בפגישה שנערכה במשרדי הנתבעת שם הובהר לתובע כי מאחר והוא איננו מסכים לפשרה יוכל לקבל את כספו רק אם ילך לפוליגרף. אשר על כן יש לראות את הסכם הפוליגרף כמשולל תוקף ואין לראות בו תשתית הסכמית נאותה להכשרת ממצאי הבדיקה כראיה. ב. ההסכם נחתם לאחר חלוף המועד לתשלום תגמולי הביטוח. ג. ההסכם נוסח כהתחייבות חד צדדית הוא אינו חתום על ידי הנתבעת ולא ברור מי חתם עליו ובאיזו הרשאה. ד. ההסכם משולל תוקף בהיותו חוזה אחיד שיש בו תנאים מקפחים. דיון: 5. הארוע התאונתי ראשית יש לדון בטענותיו של התובע כנגד ממצאי הפוליגרף שהרי אם תדחנה לא יהיה התובע זכאי לפיצויים בגין הארוע התאונתי וזאת לאור ההלכה שנקבעה בפסיקה כפי שיפורט להלן. טענות התובע במישור זה היו כאמור הן כנגד ההסכם והן כנגד נסיבות ביצוע הבדיקה עצמה. תוקפו של הסכם פוליגרף בע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד נב (1) 446, (להלן: פרשת ביאזי) נדונה בהרחבה שאלת תוקפו של הסכם פוליגרף מהסוג עליו חתם התובע שבפני. דעת הרוב כפי שבאה מפי כב' הש' גולדברג: "סבורני כי על-פי שיטת המשפט הנקוטה בידינו, כשבידי בעלי הדין לנווט בהסכמה הדדית את דרך ניהולו של המשפט ודרך סיומו, לסטות מדיני הראיות, להגיש כל ראיה שברצונם ואף ליטול בחזרה ראיה שכבר הוגשה, להצהיר על עובדות בלי להוכיחן וכל כיוצא באלה הסכמות שבסדרי דין ובמהות שבית המשפט "קשור" להן ואינו מכניס ראשו ביניהן - אין מנוס מהמסקנה כי אמת והסכם - הסכם עדיף, בחינת "ייקוב החוזה את ההר" (כמאמרו של השופט זילברג בע"א 461/62 פד"י יז 1332-1323)." שם בסעיף 4 לפסק הדין. (ההדגשה שלי ח.ו.ו.) בדעת המיעוט קבע כב' הש' בך: "... מוכן אני להסכים לכך, כי בין "אותות האמת" במובן סעיף 53, (הכוונה לסעיף 53 לפק' הראיות - ח.ו.ו.) תיכללנה, במשפטים אזרחיים, גם התוצאות של בדיקות הפוליגרף המוגשות בהסכמת צדדים משמע כי רשאי בית המשפט לקחת בחשבון במשפטים אלה גם את התוצאות של בדיקות כאלה ביחד עם יתר הגורמים המצוינים בסעיף האמור. אולם לא נראה לי כי קיימת הצדקה, מבחינת תקנת הציבור והמדיניות השיפוטית הראויה, לאפשר העברת ההכרעה בעניין מהימנות הגרסאות העובדתיות לחלוטין ובאופן בלעדי לידי מכשיר הפוליגרף והבודק המפעילו, אפילו נעשה הדבר בהסכמת הצדדים עצמם". שם סעיף 17 לפסק דינו. דעת הרוב בפרשת ביאזי אומצה בשורה של פסקי דין שבאו לאחריה. ראה למשל: - ע"א 551/89 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סדובניק, פ"ד מו (3) 158. - ע"א 678/86 חסן חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג (4) 177. - ע"א 221/88 א. לוי קבלני בניין בע"מ נ' שמי את סבי אבו חמוד, פ"ד מד (2) 771. - ע"א 1742/90 בית חרושת לנרות "שער ציון" נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, תקדין עליון 94 (3) 1918. - ע"א 4027/97 סולפרד בע"מ ואח' נ' עמישי חברה לשיווק בע"מ, תקדין עליון 98 (2) 278. בתי המשפט נדרשו לשתי שאלות בטרם פסקו על-פי ההסכם והבדיקה: - האם עומד ההסכם בדרישות דיני החוזים? - האם היה פגם בבדיקה עצמה. שאלות אלו מתעוררות בעקבות טענות שמעלים צדדים להסכם (בעיקר המבוטחים). במקרה שבפני עורר התובע את שתי הטענות ואדון בהן כסדרן. גמירות הדעת של התובע בחתימה על ההסכם על פי סעיף 17 לתצהירו של התובע, באותה הפגישה שהיתה לו עם החוקר הוא הסכים להיבדק בפוליגרף אלא שהוא איננו זוכר שחתם על טופס ההסכם הגם שאין הוא מכחיש שהחתימה על ההסכם היא חתימת ידו. חתימתו של התובע מקימה עליו חזקה כי ידע את תנאי ההסכם. ראה ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק, פ"ד מד (1) 241. התובע גם לא טען שהוטעה לחשוב כי תוכן המסמך שונה מהכתוב בו ועל כן אף אין לסווג את מקרהו כחריג להלכה. "אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - בטלים". ע"א 413/79 ישראל אדלר חברה לבנין בע"מ נ' מנצור ואח' , פ"ד לד (4) 29, 38. מעיון במוצגים עולה שהתובע נדרש לענין הפוליגרף שלש פעמים לפחות. הראשונה בהודעתו לחוקר שם נרשם מפיו כי הינו מסכים להיבדק בפוליגרף - ראה הודעתו לחוקר עמ' אחרון. בשנית, בעת החתימה על הסכם הפוליגרף ובשלישית והיא העיקר בטרם הבדיקה עצמה במכון הפוליגרף ככתוב: "הצהרה: אני הח"מ מצהיר/ה בזאת כי בדיקת פוליגרף נערכת לי מרצוני הטוב והחופשי וכי כל השאלות מופיעות בדף זה הן על דעתי. אני מצהיר/ה בזאת כי אין ולא תהיינה לי תביעות כלשהן נגד המכון או בודק הפוליגרף. אני מצהיר/ה פוטר את הנ"ל מכל נזק ישיר או עקיף העלולים להיגרם לו בגין בדיקה זו. אין לי ולא תהיינה לי שום תביעות בהקשר זה". חתימת הנבדק ___________". מכאן שאין לקבל טענת התובע שהוטעה ביחס למסמך עליו חתם ולא הבין משמעותו. לא ראיתי לקבל את טענת התובע לפיה היה ההסכם בין מסמכים אחרים שחתם עליהם ועל כן חתם על ההסכם בהסח הדעת מבלי שהיה ער לתנאי ההסכם. התובע לא טען כי חתם על יותר מכמה מסמכים בודדים בפני החוקר ולמעשה מלבד מסמך הודעתו לחוקר וההסכם עצמו לא הוצג בפני כל מסמך נוסף עליו חתם באותה ההזדמנות. עוד יש לציין שהתובע עצמו הציג עצמו כקבלן שיפוצים וחזקה שידע משמעות חתימתו על מסמך. גם בטענת ב"כ התובע לפיה קבלת פיצויים הותנתה בחתימה על ההסכם, תוך שהוא מסתמך על סעיף 5 להסכם, לא ראיתי ממש. כך נאמר בסעיף 5 להסכם: "המבוטח מצהיר כי במידה וימנע לאחר חתימתו על מסמך זה, מסיבה כלשהי מלבצע את בדיקת הפוליגרף יהיה הדבר ויתור על תביעותיו בגין הארוע הנדון ודין חתימתו על הסכם זה כדין חתימה על כתב ויתור סופי ומוחלט" (ההדגשה שלי ח.ו.ו). הסעיף מכוון לאי הסכמה מאוחרת להיבדק. ולמעשה בחרטה, לאחר שמבוטח כבר נתן את הסכמתו במסגרת אותו ההסכם ולכן לא נכון לטעון כי סעיף זה מעמיד את התובע במצב בו חייב היה להיבדק מלכתחילה על מנת לקבל את כספי הביטוח. לאור האמור לעיל ראיתי לייחס לתובע גמירות דעת עת חתם על ההסכם. טענת חוזה אחיד מקפח - ב"כ התובע לא חזר על טענתו זו בסיכומיו ומטעם זה בלבד דינה להדחות. למעלה מן הצורך אציין כי לאחר שעיינתי בהסכם שלפני לא ראיתי שיש בהסכם זה כדי לקפח מי מן הצדדים שהרי מן האמור בו נראה שיש בו איזון וכל צד נוטל סיכון שווה כי ההכרעה לא תיפול לטובתו. כך נאמר בסעיפים 4 א' וב' להסכם: "א. המבוטח מאשר, כי אם יתברר בבדיקת הפוליגרף שתביעתו אינה אמת - הוא מוותר מראש על קבלת פיצוי. ב. מגדל מאשרת, כי אם יתברר בבדיקת הפוליגרף שתביעת המבוטח היא אמת - תשלם לו, לאחר קבלת דו"ח בודק הפוליגרף, את כל המגיע לו לפי הפוליסה". טענות כנגד הבדיקה התובע טען לקיומם של פגמים בבדיקה ובנסיבות בהן נערכה. עם זאת, הגם שמדובר בעניין שבמומחיות, לא המציא חוות דעת מטעמו כתמיכה לטענותיו בדבר פגמים הנובעים מכך כגון - שמכון הבדיקה עמד בקשרי עבודה עם הנתבעת כגון האופן בו בוצעה הבדיקה, ניתוח הממצאים, בכך שעובר לבדיקה, נשלח לבודק, חומר החקירה ושאר פגמים שהובילו בסופו של דבר, לטענתו, להטיית תוצאות הבדיקה. אעיר כי בעצם העברת חומר חקירה לבודק פוליגרף טרם ביצוע הבדיקה, על פי הספרות שבידי, אין מדובר בפעולה חריגה. כך נאמר לעניין זה בפרסום דין וחשבון הועדה לעניין פוליגרף, שבט התשמ"א1981-, בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר יצחק כהן עמ' 9. "לשם ניהול בדיקה ראויה לשמה ולשם ניסוח שאלות, ובעיקר שאלות ביקורת לגבי כל מקרה ומקרה, על הבודק לדעת פרטים על המאורע שלגביו נערכת הבדיקה ופרטי הרקע של הנבדק. פרטים אלה מובאים לידיעת הבודק מתוך עיון בחומר החקירה שהחוקר, אשר חקר באותו ענין, מעמיד לרשותו, וכן מתוך שיחת הקדמה עם הנבדק". אלא שלא בכך תמה בדיקתי ואף שמדובר בעניין שבמומחיות שבתי ובדקתי טענות התובע לאור העדויות שבפני זו של החוקר מטעם הנתבעת וזו של בודק הפוליגרף ולא ראיתי לבטלן. אפרט דברי: מעדות בודק הפוליגרף נמצאתי למדה שבמקרה זה, הוא הכין את שאלות הבדיקה מראש ומסר אותן לצדדים. כך העיד הבודק: "אתה שואל אותי האם השאלות האלה נערכו בתאום עם מר דרייגור ואני משיב לך שלא הם נערכו לפי שיקול דעתי לאחר שקראתי את החומר. אתה אומר לי אם ככה למה התקשרתי אל דרייגור בכלל ואני משיב לך שבטופס שנשלח אלי נתבקשתי לשוחח איתו. אני לא זוכר מה הוא אמר לי באותה שיחה אבל אני זוכר שהצורך היה להכין שאלות על מנת שיהיה אפשר להציג אותם לנבדק מבעוד מועד". (פרוטוקול עמ' 12 שורות 16-21.) ובהמשך עדותו אמר: "במקרה נשוא התביעה נדרשתי כחריג (אני מניח שזה לבקשת הנבדק) להגיש או להכין שאלות בדיקה מראש וזה מה שעשיתי" (ההדגשה שלי ח.ו.ו). פרוטוקול עמ' 12 שורות 26-27. מתוך ת6/, מסמך הזמנת בדיקת פוליגרף עולה לכאורה מסגנון הכתוב כי החוקר מנסה לשכנע את בודק הפוליגרף בצדקת טענותיו. לאחר שהוא מפרט את גרסת המבטחת לאור הממצאים שבידה הוא מבקש: "נא קרא את ניתוח הממצאים שלי ותבין את הקומבינה. גוזלן נא שוחח עימי טרם הבדיקה". להזמנה זו צורף ניתוח ממצאי החקירה שערך דרייגר. עיון בניתוח הממצאים מלמד כי עיקרם הוא ציטוט מהצהרות שמסרו גורמים שנחקרו בפרשה ע"י החוקר. אין ספק בליבי כי החוקר האמין שמדובר בתביעת כזב מצד התובע כפי שניתן היה להתרשם גם מדבריו הבוטים במהלך חקירתו הנגדית בפני ואמונה זו ביקש להנחיל גם לבודק הפוליגרף. אלא שיחד עם זאת לא ראיתי כל הוכחה לכך שתוצאות בדיקת הפוליגרף הוסטו במתכוון. מטבעם של דברים כאשר שני צדדים חלוקים בשאלת קיומו של אירוע ביטוחי - הם מבקשים להציג תמונה מפורטת באשר לעמדתם בפני בודק הפוליגרף כדי שזה יוכל לבנות השאלות נכון ומדויק. לא הוכח בפני שלאמירתו של החוקר כי מדובר ב"קומבינה" היתה השפעה על תוצאות הבדיקה. התובע לא המציא חוו"ד נגדית אשר יש בה כדי להצביע על ליקויים במהלך הבדיקה עצמה. לחוות דעתו צירף גוזלן את תרשים הבדיקה עצמו. לו רצה התובע יכול היה לבדוק התרשים והפענוח ע"י מומחה מטעמו. עדותו של מר גוזלן אמינה עלי. הוא לא ניסה להתחמק ממתן תשובות באשר להשלכות של מצבים שונים על נבדק כמו לדוגמה תחושת אשם. אלא שסבר שלא כך במקרה שלפנינו עקב העובדה שתחושת אשם אם היתה, נגעה לנושא שלא היה נושא הבדיקה - זהות הנהג הפוגע להבדיל מגרימת הנזקים לרכב. כפי שציין מר גוזלן ממצאי הבדיקה אינם נסמכים על התרשמות הבודק אלא על תגובות פיזיולוגיות של הנבדק לשאלות שהוא נשאל. (ראה עדותו עמ' 10-11 לפרוטוקול). מאחר ולא באה כאמור כל הוכחה באשר לחוסר המקצועיות של בודק הפוליגרף או על כך שלא פוענחה כראוי - ראיתי לקבל תוצאות הבדיקה לפיהן אובחנו תגובות המעידות על אמירת שקר מצד התובע לאי מעורבותו בביום התאונה ביחד עם שלמה אלימלך. מטעמים אלו ראיתי לקבוע כי יש לקבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף ועל-פי ההסכם עליו חתום התובע יש בהן כדי להכריע גורלה של תביעה זו. אלא שלאור דעתו של כב' הש' בך בפרשת ביאזי שלעיל, ראיתי לבחון המקרה שבפני גם לשיטתו, היינו לראות בתוצאות בדיקת הפוליגרף רק ראיה אחת מבין ראיות נוספות לצורך בחינת אותות האמת - במובן סעיף 53 לפקודת הראיות (נ"ח) התשל"א1971-). נטל הראיה ראשית, אני מוצאת לציין כי לא מצאתי פסיקה שהתייחסה למקרה ביטוח שעניינו "תאונה של כלי רכב" בעת הדיון בנטלי הראיה. התייחסות הפסיקה בעיקרה עסקה במקרי גניבה ופריצה, שוד, שריפה, סיכונים בלב-ים, בטוח כל הסיכונים וכו'. אף הצדדים לא המציאו פסיקה ספציפית העוסקת בנטל הבאת הראיה במקרה תאונה. לאחר ששבתי ועיינתי בפסק הדין בענין ע"א 391/89 וייסנר אורית נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (1) 837, אני סבורה כי מקרה ביטוח מסוג "תאונה" דומה יותר למקרה "שריפה" מבחינת הדרישות שהציבה הפסיקה. כלומר, די למבוטח שיוכיח את עצם קרות האירוע על-מנת שהנטל יעבור למבטחת להוכיח את היסוד השלילי - שהתאונה נגרמה במכוון ע"י המבוטח או מי מטעמו. זאת להבדיל ממקרי גניבה ופריצה בהם האלמנט השלילי (העדר כוונה להחזירה לבעליה) הינו חלק מהגדרת מקרה הביטוח. תאונה מטבעה יכולה להיות תאונה עצמית, תאונה באשמו של צד שלישי ותאונה עם צד שלישי באשמו של המבוטח. כך גם בשריפה. עצם פריצת האש אינה מקפלת בתוכה גם אלמנט שלילי. משמבקשת הנתבעת בפני לטעון כי ידו של התובע היתה בביום התאונה - עובר הנטל להוכחת אלמנט זה אליה. אם בסופן של העדויות יישארו כפות המאזניים מאוזנות - כי אז יזכה התובע בתביעתו. ראה דברי כב' הש' נתניהו בפרשת וייסנר, שלעיל בסעיף 12 לפסק הדין. במקרה שבפני יש אם כן לבחון האם הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח לפי מאזן ההסתברויות כי הכף נוטה יותר לגרסתה לפיה היה התובע מעורב בגרימת הנזק לרכב. ראשית, יאמר מיד כי בגרסת התובע היו סתירות שהתבטאו בחוסר התאמה בין דבריו שלו לדברי אחותו ובין עדותם בפני להודעות שמסרו לחוקר: (1). כיוון הנסיעה ומטרתה על פי הגרסה שמסרו התובע ואחותו לחוקר ניתן היה להבין שאחותם, אושרת, היתה אצל התובע כדי לנקות את ביתו. בסיום עבודתה של אושרת היא צלצלה לרונית כדי שזו תבוא לאסוף אותה מביתו של שרון בטירת שלום אל בית ההורים בנס ציונה. רונית לא הגיעה לביתו של שרון והתאונה ארעה, אם כן, כשרונית היתה בדרכה מנס ציונה לטירת שלום. זוהי הגרסה שמסרה רונית לחוקר: "בשעה 10:15 לערך נסעתי לבדי ברכב להביא את אחותי אישית מטירת שלום לבית שלה בנס ציונה כי בטירת שלום אין תחבורה ציבורית סבירה". הודעת רונית מועלם מיום 7.4.98 עמ' 1 שורות 8-10. וזוהי הגרסה שמסר התובע לחוקר: "בתאריך 23.2.98 יום שני בבוקר, הבאתי את אחותי אושרת עם הGMC- מודל 91, צבע לבן, כדי שתנקה את הבית שלי בטירת שלום. בתום עבודתה בשעה 11:00 בערך התקשרה אושרת לאחותי רונית וביקשה ממנה שתבוא לאסוף אותה מהבית שלי לבית ההורים". הודעת התובע לחוקר מיום 13.4.98 עמ' 1 שורות 10-15. לעומת זאת, מן התצהירים עולה כי התאונה ארעה כאשר רונית היתה בדרכה חזרה מטירת שלום לנס ציונה כלומר בכיוון הנסיעה ההפוך. כך נרשם בסעיפים 6 ו7- לתצהירו של התובע: "ביום 23.2.98 אני הייתי בביתי בישוב טירת שלום. אחותי הגיעה לביקור, נתתי לה כסף למיטב זכרוני והיא יצאה לכיוון בית ההורים בנס ציונה. זמן קצר לאחר מכן, אחותי רונית התקשרה אלי בשעה 11:30-12:00 בערך ואמרה לי שארעה לה תאונה ושאבוא מיד". כך נרשם בסעיפים 5-7 לתצהירה של רונית: "בתאריך 23.2.98 בשעות הבוקר, יצאתי מבית ההורים ונסעתי לכיוון טירת שלום לביתו של שרון. לאחר הביקור יצאתי עם הפונטיאק חזרה לכיוון בית ההורים בנס ציונה. נסעתי בכביש הישן של טירת שלום, זהו כביש יציאה מטירת שלום לכיוון נס ציונה. המדובר בכביש צר ומשובש. לפני שהגעתי לצומת של כפר אהרון, שממנו יוצאים לכיוון כביש נס ציונה רחובות הגיח לפתע רכב סובארו במהירות עצומה ופגע בפונטיאק". בתצהירי התובע ואחותו לא נזכר עניין אחותם אושרת, אף שהסעתה היוותה בעצם את סיבת הנסיעה, כפי שנאמר בגרסאות שנמסרו לחוקר. במהלך חקירתם הנגדית, כאשר נשאלו התובע ואחותו לעניין אחותם אושרת היו תשובותיהם מתחמקות ובלתי ברורות: עדותה של רונית: "אתה שואל אותי למה בתצהיר לא הזכרתי את העובדה שהתכוונתי לקחת את אחותי ואני משיבה לך כי את התצהיר הזה כתבתי לפני חודש בערך ולא נכנסתי לפרטים הקטנים האלה. "אתה שואל אותי כשאחי הגיע לאזור התאונה האם הגיע לבד או עם מישהי ואני משיבה לך שלבד. אבל האמת היא שהייתי מאוד נסערת. אני לא זוכרת שאחותי הגיעה איתו". עמ' 6 לפרוטוקול שורות 12-16. כשנתבקשה רונית ליישב בין הסתירה בכיווני הנסיעה היא בחרה בגירסה לפיה היא היתה בדרכה מביתו של התובע לכיוון בית הוריה. עמ' 5 לפרוטוקול שורה 11. גרסה זו אינה יכולה להתיישב עם הגרסה לפיה היתה לבדה ברכב בזמן התאונה שהרי בדרך חזרה אל בית הוריה אושרת היתה אמורה להיות עמה ברכב שהרי הנסיעה היתה לצורך החזרתה של אושרת מביתו של התובע לבית ההורים לפי שאין בטירת שלום תחבורה ציבורית נוחה כפי שסיפרה לחוקר. זו גם היתה הגרסה המועדפת על התובע: "התאונה קרתה כשאחותי רונית היתה בדרך חזרה ממני". (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 9-12). התובע גם הוא לא הצליח ליישב את הגרסה שמסר לחוקר עם האמור בתצהירו: "אחותי אושרת לפי מה שזכור לי או שהמשיכה לנקות את הבית או שהיא באה. היא לא באה איתי למקום התאונה ואושרת היתה אצלי בבית. אתה שואל אותי למה אמרתי לחוקר שאושרת הגיעה איתי למקום התאונה ואני משיב לך, שאני מבקש לומר, שהחוקר התקשר אלי פעם או פעמים ולא היה לי זמן והוא דיבר איתי כאילו שהוא החבר הכי טוב שלי. בסוף הוא בא אלי וישבתי איתו ודיבר איתי על סוסים וכו'. ישבנו ושתינו בירה. הוא אמר לי שזה דבר סטנדרטי שצריך לבוא חוקר. תוך כדי רישום ההודאה שלנו דיברנו גם על דברים אחרים ואני בסופו של דבר אחרי שהוא רשם הכל וסיימנו אז הוא ביקש ממני שאני אחתום לו על ההודאה". עמ' 7 לפרוטוקול שורות 10-18. (2). הזמנת הגרר בעדותו לחוקר מסר התובע כי הוא נסע להביא את הגרר וידע להעיד גם על פרטי שיחה שנתקיימה ביניהם והסכום ששילם. "לאחר שהבאתי את אחותי רונית ואושרת לנס ציונה נסעתי לבדי לגרר מרח' נחמיה ושם פגשתי בגרריסט והוא נסע אחרי למקום הארוע". הודאת התובע בפני לחוקר עמ' 2 שורות 21-22. "אני מכיר את בעל המוסך מרדכי כי פעם תיקנתי אצלו וגם הגרריסט הכיר אותו והוא אמר שהוא בסדר גמור" (שם עמ' 3 שורות 4-6). "אני שילמתי לגררסיט כ120- ש"ח". (שם עמ' 3 שורה 9). במהלך חקירתו הנגדית טען התובע כי הוא כלל לא הזמין גרר. "אני לא הזמנתי את הגרר שיגרור את הרכב שלי. אתה אומר לי שאני אמרתי לחוקר שאני הזמנתי את הגרר וגם שילמתי לו 120 ש"ח ואני מבקש לומר לך שהחוקר לא התייחס לשום דבר שהוא רשם. החוקר היה אח שלי החבר הכי טוב. אני לא מכיר את הגרריסט שגרר את הרכב. אני גם לא ראיתי אותו כי אני לקחתי את אחותי. אתה שואל אותי מי נשאר עם הרכב שלי במקום התאונה ואני משיב לך ששלמה אלימלך והוא הזמין את הגרר". (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 1-8). אין זאת כי התובע ואחותו לא הצליחו ליישב הסתירות שבגרסאות השונות שמסרו. שנית, לאורך כל עדותו מדגיש התובע כמה הרכב היה יקר לליבו אך מאידך לא הראה כי עשה כל ניסיון לבחון היכן הרכב מצוי לאחר שהועבר למגרש המכוניות ע"י הנתבעת גם לאחר שנתמשכו המגעים בינו לבין הנתבעת וניתן היה להבין שלא במהרה יקבל כספו. לו באמת היה הרכב יקר לליבו היה מברר בשלב מוקדם היכן הוא מצוי והיה ניגש לבוחנו. שלישית, הגם שהיה ברור לתובע כי עדותו של שלמה אלימלך הינה קרדינלית בתיק זה לא טרח להזמינו להעיד. אי הזמנתו להעיד פועלת לרעתו כפי שמצינו בספרו של כב' הש' קדמי על הראיות מהדורה 1999 חלק שלישי עמ' 1391. רביעית, מאחר והתובע ידע בעת אירוע התאונה כי יש לו ביטוח מקיף וראה כי הנזקים שנגרמו לרכב אינם פעוטי ערך, לא היתה כל סיבה הגיונית לגרור הרכב למוסך של אלימלך אלא אם כן אכן מדובר בהיכרות קודמת בניהם. אין אדם נוהג להעביר רכב לחזקתו של מי שפגע בו כאשר כל נזקו צפוי להיות תשלום השתתפות העצמית שאותה יוכל לתבוע בהמשך מהפוגע. במיוחד בנסיבות שהרכב כל כך יקר לליבו. מכאן שגם עובדה זו מעלה תמיהות. לא ראיתי לקבל טענת התובע כי הרכב נגרר בטרם הגיע למקום ומבלי שסוכם עימו הדבר. חמישית, בבדיקת הפוליגרף אשר כאמור ראיתי לקבלה, נמצא התובע דובר שקר. סך כל אלה מובילני למסקנה כי הכף נוטה לגרסת הנתבעת והתובע לא הוכיח תביעתו על-פי רמת ההוכחה הנדרשת. מכאן שגם אם אראה בבדיקת הפוליגרף רק ראיה אחת מתוך מכלול הראיות שבתיק יש לדחות תביעת התובע באשר לנזקים התאונתיים. 6. נזקים מאוחרים לתאונה בסמוך לאחר התאונה, גררה הנתבעת את רכבו של התובע ממוסך אלימלך למגרש מכוניות אורדן. הליכיו של התובע אצל הנתבעת התמשכו זמן רב. לבסוף ביום 2.7.98 נבדק התובע בפוליגרף ולפי סעיף 19 לתצהירו, בהמשך אותו החודש, הודיעה לו הנתבעת, באמצעות הסוכן, כי תביעתו נדחית אם כי סוכן הביטוח אמר לו שהוא יראה מה ניתן לעשות. (נראה שבסעיף זה בתצהיר התובע חלה טעות כתוב 99 במקום 98 - ח.ו.ו.). מתצהירו של התובע, סעיף 20, עולה כי הפעם הראשונה בה ראה את רכבו היתה בחודש אוגוסט - ספטמבר 98. נראה שלאחר ביקור זה התלונן התובע בפני הנתבעת על נזקים שנגרמו לרכבו ללא קשר לתאונה. בין לבין היה במגרש המכוניות השמאי מטעם הנתבעת, מר דואני, שהעביר, ביום 2.11.98, את חוות דעתו השניה לנתבעת. הנתבעת הציגה גם את אותו המכתב מיום 9.12.98 (נספח ב' לתצהירה של הגב' שיינר) שם מצוין בפעם הראשונה כי התובע מתבקש להוציא את רכבו ממגרש המכוניות. כך עולה ממכתב הנתבעת מיום 11.1.99 וזו לשון המכתב: "בהמשך למכתבנו מיום 9.12.98, ולאחר קבלת מידע כי, לפי טענתך, נגרם נזק לרכבך בעת חנייתו במגרש אורדן, סוכם עם המגרש כי ינתן לך פיצוי עבור הנזקים שנגרמו לרכב בעת חנייתו וגם עבור הרדיו שהוצא מן הרכב. ולכן, נבקשך שוב, להוציא את רכבך ממגרש וזאת כדי למנוע עלות תשלומי חניה נוספים" (ההדגשה שלי ח.ו.ו). אציין כי חרף הודעותיה של הנתבעת נותר רכבו של התובע במגרש המכוניות לפחות עד פברואר 99 אז הגיע התובע עם השמאי מר אנגל כאמור בסעיף 25 לתצהירו. באשר לנזקים שנגרמו לרכב בעת ששהה במגרש אורדן הוגשו שתי חוות דעת שמאיות. על-פי חוו"ד השמאי דואני מטעם הנתבעת נגרמו לרכב הנזקים הבאים: 1. ערך פס קישוט סף צד שמאלי 1,218 ש"ח. 2. ערך מכשיר רדיו טייפ בכפיפה לתנאי הפוליסה והתניותיה. 3. ערך זוג רמקולים קדמיים וזוג רמקולים אחוריים בכפיפה לתנאי הפוליסה והתניותיה. השמאי, אינו מציין שווים של מכשיר הרדיו והרמקולים וכן אינו מצרף תמונות נכון למועד הבדיקה השניה. על-פי חוו"ד השמאי אנגל מטעם התובע נגרמו לרכב הנזקים הבאים (שאינם תאונתיים): 1. פירוק כללי של לוח השעונים קדמי 10,200 ש"ח 2. מערכת הגה נועל וחובקים 4,100 ש"ח 3. תיקון ריפוד גג 3,600 ש"ח 4. החלפת ריפוד דלת ימנית אחורית 3,800 ש"ח 5. תיקון כסא עור קדמי שמאלי 2,300 ש"ח 6. תיקון כסא עור קדמי ימני 2,300 ש"ח 7. תיקון מערכת מושבים אחוריים 8,000 ש"ח 8. תלישת רמקולים ומערכת שמע 5,000 ש"ח 9. שונות, כפתורים מראות ואביזרים קטנים 2,000 ש"ח סה"כ הנזקים שאינם תאונתיים לפי חוות דעתו מגיע 48,000 ש"ח לחוות דעתו של השמאי אנגל צורפו תמונות. מן התמונות עולה בבירור כי לרכב נגרמו נזקים כבדים שאינם קשורים לתאונה. יש לציין שבין מועד בדיקתו של השמאי דואני לבין מועד בדיקתו של השמאי אנגל חלפו כ - 3 חודשים. עוד יש לציין שכבר בחודש יולי 98 ידע התובע כי חברת הביטוח דחתה תביעתו. לדידי, היה על התובע לפעול להוצאת רכבו מן הרגע שקיבל הודעה על דחית תביעתו. מאידך כל עוד לא יצאה הודעה רשמית מטעם הנתבעת לפיה על התובע להוציא רכבו מהמגרש - כפי שנעשה רק בחודש דצמבר 1998 - מוטלת האחריות על הנתבעת לדאוג לרכב שנטלה בשעתו והעבירה למגרש עימו היא מצויה בקשרי עבודה. הנתבעת נאותה לשלם לתובע את הנזקים שנגרמו לרכב בעת ששהה במגרש עד למועד בדיקת השמאי מטעמה בחודש נובמבר 1998. בין אם אקבע כי המועד לצורך חישוב הנזקים הינו נובמבר 98 או שאקבע כי המועד הינו דצמבר 98 - לא ניתן על סמך חוות הדעת להעריך מתי ארעו אילו נזקים. מטעם זה יש לערוך הנזקים על דרך האומדנה. מן התמונות שצילם השמאי אנגל התרשמתי שמרבית הנזקים בתוך הרכב אינם חדשים - דהיינו נעשו זמן מה לפני מועד בדיקתו. התמונות מתיישבות עם האמור בתצהיר התובע כי כבר בספטמבר 1998 כשהגיע לראות הרכב - מצא את אותו מצב המתואר בסעיף 22 לתצהירו. חוות דעתו המשלימה של השמאי דואני הינה לקונית ביותר ועל כן איני יכולה לקבלה כראיה שהמצב המתואר בה אכן היה המצב לאשורו בעת בדיקתו. עוד ראיתי להביא בחשבון את העובדה שהנזקים התאונתיים שמצא השמאי אנגל גבוהים מהנזקים שהעריך השמאי דואני וסביר שהתובע לא היה פועל לתיקון הרכב. על כן גם לא היה טעם בתיקון הנזקים לתוכו של הרכב. במצב דברים זה אין טעם בתיקון המושבים שכן לא התרשמתי שהיה בכך כדי להעלות באופן משמעותי את ערך השרידים של הרכב. כזכור מדובר ברכב ביבוא אישי ובדגם מיוחד. בהביאי בחשבון כל אלה לרבות העובדה כי יתכן ונגרמו נזקים נוספים אחרי דצמבר 1998 - אני מעמידה הנזק ע"ס 20,000 ש"ח נכון להיום. לאור הסכמתה העקרונית של הנתבעת לפיצוי התובע בגין נזקיו אין צורך בקיום דיון באשר לחובתה מכוח חוק השומרים התשכ"ז1967-. סוף דבר ככל שמדובר בתביעת התובע בגין הנזקים התאונתיים שנגרמו לטענתו לרכבו, הרי שעל-פי מאזן ההסתברויות הצליחה הנתבעת להרים את הנטל להוכיח ספק בגרסתו של התובע מעבר ל - 51%. באשר לנזקים נלווים אותם תבע התובע, הרי משדחיתי תביעתו לעניין הנזקים התאונתיים - נדחות גם טענות אלו. באשר לתביעת התובע בגין הנזקים שאינם תאונתיים, שנגרמו בעת שהרכב שהה במגרש אורדן - תשלם הנתבעת לתובע סך של 20,000 ש"ח נכון להיום. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח בצרוף מע"מ. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פוליגרף (מכונת אמת)ביטוח פריצה / גניבהרכבחוזה