נהג מונית עצמאי - ביקורת מס

פסק דין א. ההליך והראיות. זהו ערעור כנגד פסילת פנקסי המערער לשנת המס 1997. המערער עובד כנהג מונית עצמאי. ביום 17.4.97 נערכה למערער ביקורת ניהול פנקסים. הביקורת נערכה ע"י המבקרים: לילך אביטן ויחזקאל שמש. לדבריה של לילך אביטן בתצהירה, החלה הביקורת בתצפית שנערכה בפינת רח' שמריהו לוין. בתצפית זו נראו 4 נוסעים יורדים מהמונית. המבקרים עלו על המונית והזדהו בפני מי שנהג במונית, שהיה מר עאמר נזיה, שכירו של המערער (להלן: "הנהג"). הדבר היה בשעה 15.55 (ע' 10 לפרוטוקול). נערך סיכום ביניים של הקופה הרושמת שהגיע לסכום של 7.10 ש"ח. המבקרים שאלו את הנהג מאיפה החלה הנסיעה, היכן נוסעים עלו והיכן הם ירדו ועל כך השיב הנהג, כי עלו 5 נוסעים מנהריה, אחד ירד בעכו וארבעה נסעו לחיפה. לדברי הנהג, הוא קיבל 34.90 ש"ח. לפי דרישת המבקרים, הדפיס הנהג בהסכמתו את הסכום בקופה הרושמת בשעה 15.58 וכך נרשם בדו"ח הביקורת. הנהג נדרש לתת הסבר ואמר (כפי שרשום בדו"ח הביקורת): "אני הדפסתי, לא יודע למה לא הודפס האשראי". דו"ח הביקורת נחתם על ידי הנהג. הנהג הגיש תצהיר ובו פירט את תנאי עבודתו אצל המערער. לפי המוסכם, היה עליו להפעיל את המונית במשמרת שניה, כלומר מהשעה 14.00. שכרו נקבע בשיעור של 30% מהפידיון בשעות שבהן תופעל המונית ע"י הנהג. עם תחילת עבודתו הוא חתם לפי בקשת המערער על טופס (להלן: "הטופס") בזו הלשון: "אני עאמר נזיה מס' זהות 3525880-5 מצהיר ומאשר את עשר הנקודות להלן: 1. ביום 16.4.97 ניתנו לי הסברים מפורטים על ידי בעל העסק באשר לצורת הפעלת הקופה הרושמת ושיטות הרישום בספרי העסק והבנתי את מהות ההסברים. 2. ידוע לי כי עלי לרשום בקופה הרושמת כל תקבול בנפרד מיד עם קבלתו מהלקוח. ידוע לי שב"מיד" הכוונה לרישום מיידי גם במצבי לחץ. 3. הובהר לי שהרישום בקופה הרושמת או בשובר הקבלה כולל כל מזומן וכל שיק לרבות שיק לבטחון, פקדון, פרעון חוב עסקי ומכך על תנאי וכן שיק שהתקבל מחוץ למקום העסק (למעט שיק לא סחיר עם תאריך לפקודת בעל העסק). 4. הנני מתחייב לא לרשום את התקבולים על גבי "קבלה זמנית" אלא בקופה הרושמת או בשובר קבלה ממוספר מראש. 5. הנני מתחייב להפקיד בחשבון הבנק העסקי כל שיק וכל הכנסה שקיבלתי, ועד להפקדה לשמור את הכסף בקופת העסק בלבד. 6. ידוע לי שאם לא רשמתי הכנסה כלשהי הנני צפוי להליכים פליליים. 7. ידוע לי שניתן לפטרני אם בעל העסק יערוך ביקורת וימצא כי לא רשמתי ביודעין תקבול מסוים בהתאם לחוק. 8. בכל מקרה של ביקורת מצד שלטונות המס, הנני מתחייב לדווח על הביקורת מיידית לבעל העסק ולרואה החשבון או ליועץ המס, לקרוא בעיון את דו"ח הביקורת ולמסור גירסת אמת בלבד לאחר בירור כל העובדות לאשורן. 9. ידוע לי כי כל סכום שלא רשמתי בהתאם לחוק - ייחשב אותו סכום להכנסתי האישית והנני אחראי על דיווחה כחלק מהכנסתי לצרכי מס. 10.ידוע לי כי עלי להקפיד במיוחד על רישום כל תקבול ואף טעות או רשלנות בתום לב עלולות שלא להיחשב לסיבה מספקת לאי הרישום. הנני מאשר כי מהות הדברים לעיל ברורה לי לחלוטין ולראיה הנני בא על החתום". יצויין, כי הטופס זהה לטופס שהוצע עו"ד צחור במאמר בשם "בריח למניעת אי רישום תקבול" (מיסים ד6/ א44-). לדברי הנהג, עבר עמו המערער סעיף אחר סעיף במסמך והבהיר לו כי חובתו היא לעמוד בכל הכתוב בו. כמו כן נקבע, כי רק המערער יוציא סיכום קופה כדי לאפשר לו לעקוב אחרי הסיכומים היומיים ולהעבירם למנהל החשבונות שלו בצורה מסודרת. ביום הראשון לעבודתו הצטרף אליו המערער לנסיעתו הראשונה מנהריה לחיפה, תוך שהמערער מדריך את הנהג בנוגע לצורת רישום התקבולים ובדק כיצד הנהג מבצע את הרישומים. באשר לביקורת, היא נערכה בסוף הנסיעה. לדבריו אמר למבקרים, כי החל נסיעתו מנהריה וכי בסה"כ הסיע באותה נסיעה 5 נוסעים, ארבעה מהם עלו בנהריה, שניים ירדו בעכו ונוסע אחד עלה בעכו. עוד אמר למבקרים, כי שלושה נוסעים ירדו בתחנה האחרונה בחיפה. כמו כן, הוא אמר למבקרים שהדפיס את כל התקבולים. להלן מפרט הנהג בתצהירו את לוח הזמנים ופרטי התקבולים ואומר, כי החל נסיעתו בנהריה בשעה 14.00. מאחר ובתחנה היו הרבה מוניות שהמתינו לאיסוף נוסעים, הוא החליט שלא לחכות בתור הארוך ונסע לטרמפיאדה. בטרמפיאדה עלו 2 נוסעים לעכו ושילמו איש איש 5.50 ש"ח שנרשמו בקופה. הוא המתין באותה טרמפיאדה 15-20 דקות ואז הגיעו עוד שני נוסעים לחיפה. מחיר הנסיעה מנהריה לחיפה הוא 9 ש"ח ואחד משני הנוסעים שילם 18 ש"ח בעבור שניהם. בעכו, ירדו שני הנוסעים הראשונים ועלה נוסע אחר והוא המשיך בנסיעה לחיפה. מחיר הנסיעה מעכו לחיפה הוא 7.00 ש"ח. ואכן, הנוסע מעכו לחיפה שילם 7.00 ש"ח, אך הנהג הדפיס לדבריו בטעות 7.10 ש"ח. לתצהירו מצרף הנהג סיכום יומי 0432. סיכום זה נושא תאריך 16.4.97 (!) שעה 16.11. הוא כולל את הסכומים הבאים: סכום: שעה: 5.50 11.58 00 12.31 5.50 14.13 18.00 14.53 7.10 15.51 34.90 15.58 6.20 16.01 הנהג מוסיף, כי משך הנסיעה היה ארוך בגלל עומס התנועה והפקקים, בעיקר בכניסה להדר, שכן מדובר בתקופה שלפני חג הפסח. עוד ראוי לציין, כי הסכום הכולל של התקבולים עד למועד הביקורת הוא 36.10 ש"ח (5.50 + 5.50 + 18.00 + 7.10). לדברי הנהג, ביקשו ממנו המבקרים להדפיס סיכום, הוא ניסה לעשות כן, אך הדבר לא עלה בידו. גם המבקרים ניסו להוציא סרט סיכום, אך לא הצליחו. הנהג מכחיש שאמר את המשפט שנחזה להיות מצוטט מפיו בדו"ח הביקורת "אני לא יודע למה לא מודפס האשראי". הסכום של 34.90 ש"ח הודפס על ידו לפי דרישת המבקרים. הוא עשה כן בלי לדעת כיצד הגיעו המבקרים לסכום זה. לאחר הביקורת, ניגש הנהג לתחנת המוניות של המערער ברח' הנביאים (סמטת צידון) וביקש מאחד הנהגים להוציא סיכום ביניים ואז חזר אל המבקרים. המבקר שמש, הבטיח לו שהדו"ח יבוטל. המערער בתצהירו מאשר את דברי הנהג באשר לתנאי העסקתו והחתמתו על הטופס בדבר חובתו לרשום תקבולים. ה- 17.4.97 היה היום השני לעבודתו של הנהג אצלו. באותו יום הגיע הנהג לעבודתו בתחנת המוניות בשעה 14.00. לתצהירו מצרף המערער מחירון ובחלק הרלבנטי לעניננו מופיעים המחירים הבאים: נהריה עכו - 5.50 ש"ח; נהריה - מפרץ חיפה - 9.00 ש"ח; עכו - מפרץ חיפה - 7.00 ש"ח. בחקירתה בביהמ"ש (ישיבה 28.2.99) אומרת המבקרת, כי אין לה זכרון מקורי מהמקרה וכי דבירה נסמכים על האמור בדו"ח הביקורת (ע' 18). עוד היא אומרת, כי סיכום הביניים שנעשה העלה שבקופה נרשם סכום של 7.10 ש"ח בלבד (ע' 7). אין כל קושי להפיק סיכום ביניים כל אימת שרוצים בכך והדבר נעשה בלחיצת כפתור אחד (ע' 8). סיכום ביניים (X), להבדיל מסיכום סופי (Z), אינו מוחק את הרישום ואינו מאפס את הרישום (ע' 8). סיכום ביניים, מסכם את הרישום מהסיכום הסופי האחרון ואילך (ע' 8). העדה לא ידעה אם סיכום ביניים מפרט את כל הפעולות כמו בסיכום הסופי, או שהוא מהווה רק סיכום של כל הפעולות שנעשו מאז "הסיכום" הסופי האחרון (ע' 16), אבל בהמשך היא אמרה בצורה החלטית שסיכום ביניים כולל את פירוט הפעולות הקודמות ולא רק סיכום (ע' 17). לסכום של 34.90 ש"ח, אותו ביקשו מהנהג לרשום הם הגיעו לפי דברי הנהג, על הנוסעים שלקח ועל יעדיהם של כ"א מאותם הנוסעים (ע' 9). לא היתה כל התנגדות של הנהג לרישום סכום זה (ע' 9). העדה לא ידעה אם הסכום של 34.90 ש"ח הוא היתרה לאחר שנלקח בחשבון הסכום של 7.10 ש"ח שנמצא רשום או שהסכום של 7.10 ש"ח כלול בסכום זה (ע' 8). העדה עמדה על גירסתה כי המבקרים ראו כיצד יורדים 4 נוסעים (ולא שלושה כפי שהוצג לה ע"י ב"כ המערער ע' 10). להלן הופנתה העדה לדו"ח הביקורת שבו נרשם בחלק ג' שהיו רק 3 נוסעים ועל כך הגיבה "לא, זה פשוט תיקון לאחר מכן רשמנו בפרטי הליקויים את 4 הנוסעים" (ע' 10). יצוין, כי עיון בדו"ח הביקורת מראה שבחלק ד' של דו"ח הביקורת בעמודה של פרטי הליקויים מדובר על ירידת 4 נוסעים והסיפרה 4 מתוקנת. מפי הנהג נרשם, שעלו 5 נוסעים בנהריה, 1 ירד בעכו "והנותרים ירדו לפני הזדהות המבקרים". העדה אומרת שאת הסברי הנהג בדו"ח הביקורת רשמה תוך ציטוט מדויק (ע' 11). המבקר, יחזקאל שמש שלא חתם על תצהיר, מסתמך לדבריו על זכרונו ולא רק על הדו"ח (ע' 20), אם כי הוא טרח להדגיש שהמקרה קרה שנתיים לפני מתן העדות ושהוא שכח ושגילו הוא 65 שנה. הדו"ח נרשם בכתב ידה של לילך (ע' 26). המבקר שמש העיד, שראה 4 אנשים יורדים מהמונית (ע' 19), אבל בהמשך הדברים סייג את דבריו ואמר שהאינפורמציה בדבר מספר האנשים שירדו מהמונית מבוססת על דברי הנהג והמבקרים לא ראו את מספר הנוסעים שירדו (ע' 19). הוא מוסיף, כי ממקום התצפית לא ניתן היה לראות זאת (ע' 21). להלן הוא הופנה לדו"ח הביקורת ואמר שיכול להיות שירדו 3 נוסעים (ע' 22). הנהג אמר שהיו 5 נוסעים מנהריה. אחד ירד בעכו ו- 4 ירדו בחיפה (ע' 19-20). בסיכום ביניים יצא סכום של 7.10 ש"ח (ע' 20). לעד לא זכור מצב בו הנהג לאחר הביקורת חזר לתחנת המוניות וביקש מאחד הנהגים להוציא סיכום ביניים וחזר אל המבקרים (ע' 20). הוא מאמין שמקרה כזה לא אירע (ע' 21). להלן אומר העד, כי הנהג הוציא סיכום יומי (ע' 23) והמדובר בסיכום המצורף לתצהיר הנהג (ע' 24). סיכום ביניים מפרט את כל הפעולות שקדמו לו (ע' 26). אין כל בעיה להוציא סיכום ביניים או סיכום סופי בקופה של המערער שהיא מסוג מוניטקס (ע' 26). הסכום שנרשם 34.90 מסתמך על דברי הנהג עצמו (ע' 27). הסכום הנ"ל הוא בנוסף ל- 7.10 ש"ח שהודפס (ע' 27). בחקירתו אמר הנהג, כי החל בעבודה כנהג מונית יום לפני הביקורת, לאחר שירות בקבע במשך 27 שנים (ע' 4) והוא ממשיך לעבוד אצל המערער עד יום מתן העדות (ע' 4). עוד אמר הנהג שדו"ח הביקורת הוקרא לו לפני שחתם עליו (ע' 1). העד עמד על דבריו שלא הצליחו להוציא סיכום ביניים והסכום של 7.10 עליו מדובר בדו"ח הביקורת הוא פשוט הרישום האחרון שנעשה לגבי התשלום של הנוסע שעלה בעכו (ע' 2). הסכום 34.90 ש"ח שהוא רשם בקופה לדרישת המבקרים, אינו פרי סיכום שהוא עשה, אלא המבקר הוא שהחליט על הסכום הנ"ל (ע' 3). להלן הוסבה תשומת לבו לכך שסרט הקופה שהוא צירף לתצהירו מתיחס ל- 16.4.97 ולא ליום הביקורת 17.4.97 ועל כך הגיב באמרו, שהמערער הוא זה שהוציא את הסרט האמור (ע' 4). בחקירה חוזרת הסכים לדברי ב"כ המערער שסרט הקופה הוא זה שהוא עצמו הוציא בעזרת אנשי התחנה לאחר הביקורת (ע' 5). תשומת לב המערער בחקירתו הוסבה לדברים שנרשמו מפיו בעת השימוע שנערך לו אצל פקיד השומה, לפיהם מדובר בנהג חדש שטרם למד להפעיל את הקופה ועל כך הגיב באמרו שזכור לו שהוא הדריך את הנהג איך לעבוד בקופה והוא לא אמר שהנהג לא למד איך להפעיל את הקופה. לדבריו, הוא לימד את הנהג איך לרשום תקבולים, אך לא הדריכו כיצד מוציאים סיכום, שכן זה ענינו הוא ולא ענין של הנהג (ע' 5). להלן הוא נשאל לפשר העובדה שהתאריך על הסיכום הוא תאריך 16.4.97 ולא תאריך יום הביקורת ועל כך ענה שיכול להיות שהיתה טעות בקופה הרושמת עצמה. הקופות בד"כ מחליפות את התאריך באופן אוטומאטי, אבל לפעמים חלות תקלות בענין זה (ע' 6). עם זאת, הוא בטוח שהסרט המצורף לתצהיר הנהג הוא הסרט של יום הביקורת (ע' 6). לאחר הביקורת הוא המשיך להעסיק את אותו הנהג. עד כאן הראיות. ב. דיון ומסקנות. 1. שתי שאלות מחפשות פתרון בעניננו: האחת, האם הוכיח המשיב אי רישום תקבולים בסך 34.90 ש"ח. השניה, בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, האם הצביע המערער על קיומה של "סיבה מספקת" לאי הרישום. 2. אשר לשאלה הראשונה, אני סבור שאכן לא נרשמו התקבולים כאמור. ואלה נימוקי: (1) הנהג חתם על דו"ח הביקורת ועל כל הרשום בו, וזאת לאחר שהתחייב כלפי המערער בסעיף 8 לטופס למסור בביקורת "גירסת אמת בלבד" ולכן לא על נקלה ניתן להשתכנע כי מצב הדברים היה שונה מזה הכתוב בדו"ח. יש לזכור, כי הנהג אינו "קטלא קניה". מדובר באדם ששירת כקצין במשך 27 שנה בצבא הקבע. לכן, אין ספק שהשפה העברית נהירה לו היטב ומלבד זאת, קשה להניח שרק מפאת מוראם של המבקרים חתם על מסמך המכיל עובדות שאינן נכונות וגם הסכים להדפיס בקופה סכום של תקבול, רק משום שכך דרשו ממנו המבקרים. לו סבור הנהג באמת ובתמים שהדפיס את כל התקבולים, מדוע הסכים להדפיס סכום נוסף בקופה? גם דברי ההסבר שנרשמו מפיו מכילים נעימה של התנצלות ולא טענה שהוא רשם כל תקבול ותקבול. (2) סרט הקופה שצירף הנהג כראיה, אינו נושא את תאריך הביקורת. היה מקום להסביר פער זה בתאריכים כבר בתצהירים של הנהג ושל המערער, מה גם שהנהג אומר שידע על הפער בתאריך "אחרי הביקורת" (ע' 6). אי התיחסות לנקודה זו בתצהירים מעלה את החשד כי המערער והנהג קיוו שאיש לא ישים לב לכך שהתאריך על סרט הקופה אינו התאריך הנכון, וכך ניתן יהיה "להחליק" את הענין ואז ניתן הסבר סתמי שיתכן והיתה תקלה בקופה. לדעתי, על אפשרות קיומה של תקלה מעין זו, היה צריך להביא עדות של מומחה לדבר. יודגש, שהמערער אפילו לא טען שלאחר גילוי "התקלה" הוא נקט בצעדים כלשהם לתיקונה של תקלה זו. (3) גם אם היינו מקבלים את סרט הקופה כמתיחס ליום הביקורת, הרי הוא אומר דרשני. לוח הזמנים המופיע בו אינו הגיוני. הנהג והמערער כאחד אומרים שהנהג החל עבודתו בשעה 14.00 ואם כך כיצד מופיעים רישומים לפני שעה זו? יתר על כן, פער הזמנים בין הרישום הראשון בשעה 11.58 ועד הרישום האחרון בשעה 15.51, דהיינו הפרש של קרוב ל- 4 שעות, אינו עולה בקנה אחד עם סיפורו של הנהג. גם אם המתין הנהג זמן מסוים בטרמפיאדה שבמהלכה עלו 2 נוסעים לעכו ושילמו כ"א 5.50 ש"ח, אך בסרט הקופה מופיע פער זמן גדול מאד בין שני התקבולים: התקבול הראשון של 5.50 ש"ח נרשם ב- 11.58 והתקבול השני ב- 14.13 הפרש של למעלה משעתיים בין שני התקבולים. (4) אין זה מתקבל על הדעת שהסכום של 34.90 ש"ח הומצא ע"י המבקרים שנטלו אותו כביכול "מן ההפטרה". למבקרים לא היתה ידיעה על היקף הנסיעות שביצע הנהג ועל התעריפים השונים. למבקרים היה די בכך שבעוד שמהמונית ירדו 4 נוסעים, נמצא רשום סכום של 7.10 ש"ח בלבד, ומכאן ניתן להסיק שלא כל התקבולים נרשמו ולכאורה רק מפי הנהג יכלו ללמוד מהו הסכום המדויק שלא נרשם. אמנם לפי גירסתו הנוכחית של הנהג כפי שהיא מבוטאת בסרט הקופה שהגיש לא מגיעים לסכום של 34.90 ש"ח, אלא לסכום של 36.10 וגם אם נפחית ממנו 7.10 לא נגיע לסכום של 34.90 ש"ח, אלא לסכום של 29.00 ש"ח בלבד. מצד שני, אם ניקח את גירסת הנהג אליבא דמבקרים מגיעים לסכום של 41.5 ש"ח (ארבע נוסעים מנהריה לחיפה + נוסע אחד נהריה-עכו). כלומר (9 X 4) + 5.5 = 41.5. אם מורידים מסכום זה 7.10 ש"ח מגיעים ל- 34.40 ש"ח ולא 34.90 ש"ח, אך יתכן שכאן נפלה טעות ברישום, מה גם שעיון מדוקדק בדו"ח הביקורת מראה שבכתב היד של כותב הביקורת האבחנה בין 4 ו- 9 היא קשה (ראה למשל שנת 97 בסוף הדו"ח מצד שמאל). (5) קשה לקבל את גירסת הנהג כאילו היה קושי בהוצאת סיכום ביניים, שהרי מדובר בפעולה פשוטה של לחיצת כפתור שאינה דורשת שום מיומנות מיוחדת ואם היתה תקלה, היה מקום להביא עדות טכנית שתסביר ותתעד אותה תקלה. (6) אמנם קיים פער בלוח הזמנים בין שעת ההזדהות 15.53 ושעת סיום הביקורת 16.30, אך אין בפער זמנים כשלעצמו לתמוך בגירסת הנהג באשר להליכתו לתחנת המוניות ולחזרתו. פער זמנים יכול להיות מוסבר על ידי הצורך בכתיבת הדו"ח. כמו כן, יש להניח כי קדם לכתיבת הדו"ח דין ודברים עם הנהג. (7) אינני מיחס חשיבות לסתירות, או לחוסר הזכירה של פרטים ע"י המבקרים, בשים לב לכך שמבקרים אלה עושים ביקורות רבות ועבר גם זמן בין הביקורת לבין מתן העדות. מבחינה זו אין המבקרים והנהג נמצאים על מישור אחד: מבחינת הנהג והמערער מדובר באירוע חד פעמי בעל אופי טראומטי ואילו מבחינת המבקרים אין האירוע אלא חוליה שיגרתית למדי בשרשרת בלתי פוסקת של ביקורות. (8) אינני סבור גם שיש לתת משקל לכך שהסברי הנהג מתיחסים לאי הדפסת אשראי. מסתבר, שבקופה הרושמת יש אבחנה בין "מ" (מזומן) ו"א" אשראי, כך שהדברים אינם חסרי פשר כפי שניסה ב"כ המערער להציג. (9) גם אם נניח שרק 3 נוסעים ירדו בחיפה ולא ארבעה כפי שטוען הנהג בתצהירו, עדיין רישום של 7.10 ש"ח אינו מבטא את מלוא התקבולים משלושה נוסעים אלה בין אם עלו על המונית בנהריה ובין אם עלו על המונית בעכו. 3. אשר לשאלה השניה, הרי נטל השכנוע בדבר קיומה של סיבה מספקת מוטל על המערער. כבר נקבע, כי עצם החתמתו של עובד על טופס כדוגמת הטופס עליו הוחתם הנהג במקרה הנוכחי אין די בו כדי להוריד את האחריות לאי רישום התקבול משכם בעל העסק ולהעבירו לעובדו (עמ"ה 180/91 גאנם וליד נ' פ"ש עכו מיסים ו6/ ה200-, ה202-). יצוין גם, שאין כל הוכחה אוביקטיבית על כך שהטופס אכן נחתם לפני הביקורת ולא במועד כלשהו אחריה, הרי מדובר במסמך שנערך אך ורק בין הצדדים המעורבים ואין הוא משאיר כל "עקבות" ברשות הרבים. אין לנו אפילו הוכחה אוביקטיבית על כך שהנהג החל עבודתו יום לפני הביקורת והרי דבר זה ניתן היה להוכחה על נקלה ע"י דיווחים לביטוח למס הכנסה ולביטוח לאומי. המנעות צד מהבאת ראיה בעלת משמעות מסיבות שניתן היה להביא ללא קושי, מחלישה את עמדתו של אותו צד במידה ניכרת. קשה לקבל את גירסת המערער לפיה הדרכתו את הנהג לא כללה הסבר כיצד להוציא מהקופה סיכום ביניים ואף סיכום סופי. יש להניח כי לנהג השכיר חשוב לערוך מדי פעם סיכום ביניים כדי להעריך האם רווחיו לאותו יום הם מספיקים, אם לאו, וגם לצורך הביקורת של שלטונות המס שלפי הטופס נראה היה כי סיכויי עריכתה נחשבו כאפשרות ריאלית. לפי הטופס הנ"ל בסעיף 7, המערער היה רשאי לפטר את הנהג בשל אי רישום התקבול וכן נקבע, כי התקבול יחשב במלואו כהכנסתו של העובד ויאמר כאן, כי אי רישום תקבול ע"י העובד יכול לשמש פתח גם להונאת המעביד, שהרי במקום לזכות רק ב- 30% מהפדיון בניכוי מס הכנסה, זוכה העובד במלוא הפדיון נקי ממס, אך התברר כי המערער לא פיטר את הנהג אלא המשיך להעסיקו. קשה להניח שהמערער יכול היה להאמין לגירסת הנהג, שהרי כפי שהוסבר גם אם סרט הקופה מתיחס ליום הביקורת ולא ליום 16.4.97, הרי הזמנים של התקבולים השונים אינם מתישבים עם גירסת הנהג. לא הובאה כל הוכחה לכך שאכן מלוא התקבול שלא נרשם דווח על ידי הנהג כהכנסתו האישית. אי פיטורי הנהג יכול להצביע על כך שהמערער מכיר בכך שהנהג לא אשם באשר לא הודרך כהלכה או לא הודרך כלל או שאי הרישום נעשה על דעתו של המערער או תוך תיאום עמו. יתכן כמובן שאי הפיטורין נבעו גם מרגשי רחמים כלפי עובד חדש, או מהקושי לגייס נהג אחר, אך המערער לא נתן כל גירסה שתסביר מדוע המשיך להעסיק את הנהג שכאילו לא מילא בצורה כה בוטה אחרי ההוראות. העדר גירסה או לפחות הסבר לפסיביות של המערער בנושא זה, מעוררת ספקות קשים בדבר קיומה של הסיבה המספקת. אשר על כן, סבורני שיש לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. עצמאיםמיסיםמוניתנהג מוניתביקורת מס