בית הדין הנכבד מתבקש בזאת: להורות על מחיקת התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית של בית הדין לדון בה. ואלו נימוקי הבקשה: ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקש, מר איתן כהן, ת.ז. _________, היה חבר באגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: "האגודה") בין התאריכים 20.11.1988 ועד ליום 23.8.1995. 2. המשיבה 1, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, ח.פ. _________, היא אגודה שיתופית אשר התובע היה חבר בה. 3. המשיבה 2, קרן הגמלאות של חברי האגודה בע"מ, ח.פ. _________, היא קרן גמלאות אשר התובע היה חבר בה. ## ב. מסכת העובדות ## 4. התובע היה חבר באגודה ועבד כנהג אוטובוס וכחשמלאי רכב בקווי השירות שלה. 5. בחודשים מרץ, יוני ויולי 1995, נערכו מעקבים אחר התובע בעקבות חשדות להתנהלות בלתי תקינה. 6. ממצאי המעקבים העלו כי התובע נהג לאסוף כרטיסי נסיעה משומשים ולמוכרם לנוסעים אחרים, ובכך הפיק רווח כספי שלא כדין. 7. התובע הודה במעשיו בפני ועדת הפיקוח של האגודה, וביום 13.8.1995 הושעה מעבודתו על ידי מנהל אגף הפנים במחוז הצפון, מר אורי פלד. 8. ביום 20.8.1995 התקיים דיון במזכירות האגודה, בו הוחלט שלא להחזיר את התובע לעבודה סדירה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, ולהעמידו לדין משמעתי פנימי ("משפט חברים") על פי תקנון האגודה. 9. בעקבות החלטת המזכירות, חתם התובע ביום 23.8.1995 על מסמך שכותרתו "כתב שחרור והתחייבות בלתי חוזרת", בו הודה במעשיו והסכים לקנס כספי בשיעור של מחצית ממשכורתו החודשית של חבר באגודה. 10. הנהלת האגודה החליטה ביום 7.9.1995 להיענות לבקשת התובע להשתחרר מעבודתו. 11. התובע הגיש תביעה זו לבית הדין האזורי לעבודה, בה הוא דורש זכויות סוציאליות שונות, לרבות יתרה כספית מהמשיבה 2, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין ופדיון מניה. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## סמכות עניינית לדון בתביעות חברי אגודה שיתופית ## 12. הסמכות העניינית לדון בתביעות של חברי אגודה שיתופית כנגד קרן הגמלאות שלהם אינה נתונה לבית הדין לעבודה, אלא לבתי המשפט האזרחיים, וזאת בהתאם להוראות הדין והפסיקה המפורשת בעניין זה. 13. הפסיקה קבעה באופן חד משמעי כי חברי אגודות שיתופיות אינם נחשבים "עובדים" במובן חוקי העבודה, והאגודה אינה נחשבת "מעבידתם" לצורך סמכות בית הדין לעבודה, אלא אם כן הוכח אחרת באופן ספציפי. 14. סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, מתייחס לקופות גמל כמשמעותן בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, והגדרת "קופת גמל" בחוק הגנת השכר מתייחסת לקופת גמל שעובדים חברים בה, ולא חברי אגודה שיתופית. 15. על כן, תביעות כנגד קרן גמלאות של חברי אגודה שיתופית, שאינם עובדים, אינן נכנסות לגדרי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, והן צריכות להתברר בפני בית המשפט האזרחי המוסמך. 16. הגישה המקובלת בפסיקה מבחינה בין מעמד של "חבר אגודה" לבין מעמד של "עובד", וקובעת כי עבודתו של חבר באגודה נלווית לחברותו ואינה מקנה לו בהכרח סטטוס של עובד, אלא אם כן הוכח כי יחסי העבודה נפרדים מהחברות. ## מעמד התובע כחבר אגודה ולא כעובד ## 17. התובע היה חבר באגודה שיתופית, ועיקר עיסוקו כנהג אוטובוס וכחשמלאי רכב נבע מחברותו זו, ולא מיחסי עובד-מעביד קלאסיים כפי שהם מוגדרים בחוקי העבודה. 18. הפסיקה קבעה כי במקרים בהם עבודתו של חבר באגודה שיתופית נובעת מעצם חברותו, אין לראות בו "עובד" של האגודה, אלא אם כן הוכח כי קיימים יחסי עבודה נפרדים ועצמאיים. 19. במקרה דנן, התובע לא הציג כל ראיה המעידה על כך שיחסי העבודה בינו לבין האגודה היו נפרדים ממעמדו כחבר אגודה, ועל כן יש לראות בו חבר אגודה ולא עובד לצורך קביעת הסמכות העניינית. 20. העובדה שהתובע היה חבר בקרן הגמלאות של חברי האגודה מחזקת את הטענה כי מעמדו היה של חבר אגודה, שכן קרנות אלו מיועדות לחברי אגודות ולאו דווקא לעובדים במובן הצר של המילה. 21. לפיכך, תביעתו של התובע, המבוססת על זכויות סוציאליות הנגזרות לכאורה מיחסי עובד-מעביד, אינה יכולה להתברר בבית הדין לעבודה, שכן הוא אינו עומד בהגדרת "עובד" לצורך סמכות זו. ## סמכות לדון בתביעות נגד קרן גמלאות של חברי אגודה ## 22. הפסיקה הכירה בכך שתובענות כנגד קופות גמל של חברי אגודות שיתופיות, שאינם עובדים, מקומן בבתי המשפט האזרחיים, וזאת בניגוד לתביעות של עובדים כנגד קופות גמל המצויות בסמכות בית הדין לעבודה. 23. ההבחנה נובעת מההגדרה של "קופת גמל" בחוק הגנת השכר, אשר אליה מפנה סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, הגדרה המתייחסת לקופת גמל שעובדים חברים בה. 24. במקרה של קרן גמלאות "מעורבת", המבטחת הן עובדים והן חברי אגודה שאינם עובדים, תביעתם של חברי האגודה שאינם עובדים צריכה להתברר בבית המשפט האזרחי, בעוד שתביעתם של העובדים תתברר בבית הדין לעבודה. 25. מאחר והתובע נחשב לחבר אגודה ולא לעובד, תביעתו כנגד קרן הגמלאות של חברי האגודה אינה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, אלא בסמכותו של בית המשפט האזרחי. 26. כל מסקנה אחרת תוביל לפיצול מלאכותי של הדיון, כאשר תביעות לקיצבה הנובעות מיחסי עובד-מעביד ידונו בבית הדין, ואילו תביעות אחרות של חברי אגודה כנגד הקרן ידונו בבית המשפט האזרחי, דבר שאינו יעיל ואינו רצוי. ## סעד עיקרי וסעד טפל ## 27. התובע טוען כי הסעד העיקרי בתביעתו הוא קבלת פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת, ואילו קבלת יתרת הכסף מהמשיבה 2 היא סעד טפל, ועל כן הסמכות העניינית נתונה לבית הדין לעבודה. 28. אולם, הפלוגתא המרכזית בענייננו היא זכאותו של התובע לכספי קרן הפנסיה ופדיון המניה, שהם סעדים מהותיים ועיקריים בתביעה, ואילו פיצויי הפיטורין ודמי ההודעה המוקדמת הם סעדים טפלים או משניים. 29. כאשר הסעד העיקרי בתביעה נוגע לזכויות הנובעות מחברות באגודה שיתופית ומהשתייכות לקרן גמלאות של חברי אגודה, ולא מיחסי עובד-מעביד מובהקים, הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט האזרחי. 30. הגישה המקובלת בפסיקה היא כי לצורך בחינת הסמכות העניינית, יש לבחון את מהות הסעד העיקרי הנתבע, ובמקרה זה, הסעדים העיקריים אינם בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. 31. גם אם חלק מהסעדים הנתבעים היו בסמכות בית הדין לעבודה, הרי שבהינתן שהסעדים העיקריים אינם כאלה, אין בכך כדי להקנות סמכות לבית הדין לדון בתביעה כולה, ויש להפנות את התובע לערכאה המוסמכת. ## סמכות שבגררא ## 32. התובע טוען כי בית הדין לעבודה מוסמך לדון בתובענה מכוח סמכות שבגררא, בהתאם לסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. 33. סעיף 76 לחוק בתי המשפט מאפשר לבית משפט לדון בשאלה שהכרעתה דרושה לבירור העניין, גם אם היא בסמכותו הייחודית של בית משפט או בית דין אחר, אך זאת רק "לצורך אותו עניין" ואין ההכרעה יוצרת "השתק עקיף". 34. במקרה דנן, הפלוגתא העיקרית אינה שאלה אגבית, אלא לב ליבה של התביעה, ועל כן אין מקום להפעלת סמכות שבגררא, שכן הדבר ירוקן מתוכן את כללי הסמכות העניינית. 35. הפסיקה קבעה כי סמכות שבגררא נועדה למנוע התרוצצות בין ערכאות כאשר מתעוררת שאלה אגבית, אך היא אינה יכולה לשמש ככלי להקנות סמכות לערכאה שאינה מוסמכת לדון בסעד העיקרי של התביעה. 36. במקרה זה, הסוגיות המרכזיות בתביעה, הנוגעות לזכויות חבר אגודה בקרן גמלאות, אינן "שאלות אגב" אלא שאלות ישירות ומהותיות, ועל כן אין להפעיל את סמכות הגררא. ## מניעת פיצול הליכים ## 37. טענת התובע בדבר הצורך להימנע מפיצול הדיון וההליכים במספר ערכאות, אינה יכולה לגבור על כללי הסמכות העניינית המפורשים הקבועים בחוק ובפסיקה. 38. פיצול הליכים הוא תוצאה בלתי נמנעת במקרים בהם הסעדים הנתבעים מצויים בסמכותן של ערכאות שונות, ואין בכך כדי להקנות סמכות לערכאה שאינה מוסמכת לדון בסעדים העיקריים. 39. למעשה, קבלת התביעה בבית הדין לעבודה במקרה זה היא שתגרום לפיצול הליכים, שכן חלק מהסעדים, כגון אלו הנוגעים לקרן הגמלאות של חברי האגודה, יצטרכו להתברר בבית המשפט האזרחי. 40. האינטרס הציבורי ביעילות הדיון אינו יכול להצדיק סטייה מכללי הסמכות העניינית, אשר נועדו להבטיח התמחות ומומחיות של הערכאות השונות בתחומי עיסוקן. 41. על כן, על התובע לפנות לערכאה המוסמכת לדון בסעדים העיקריים של תביעתו, גם אם הדבר יחייב פיצול מסוים של ההליכים, שכן זו הדרך הנכונה והחוקית לבירור תביעתו. ## מעמד "משפט חברים" באגודה שיתופית ## 42. הפסיקה קבעה כי טריבונלים שיפוטיים פנימיים, כגון "משפט חברים" באגודה שיתופית, אינם מהווים בוררות במובן חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ואין לראות בהם פורום בלעדי לפתרון סכסוכים אזרחיים. 43. הדיון המשמעתי ב"משפט חברים" בא לקבוע אם נעברה עבירת משמעת על ידי החבר ומה הסנקציה שתוטל עליו, ולא בא לפתור "סכסוך" בין החבר לאגודה במובנו של זה בהגדרת "הסכם בוררות". 44. על כן, גם אם התובע עמד בפני "משפט חברים" והודה במעשיו, אין בכך כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט האזרחי לדון בזכויותיו הסוציאליות, ואין בכך כדי להקנות סמכות לבית הדין לעבודה. 45. הפסיקה הדגישה כי התערבות בית המשפט בהחלטות של טריבונלים משמעתיים נבחנת על פי שיקולים ראויים, במנותק מעילות ההתערבות בפסק בורר, ופסקי דינם של טריבונלים אלו אינם נתפסים כפסקי בורר. 46. העובדה שהתובע חתם על "כתב שחרור והתחייבות בלתי חוזרת" אינה משנה את מהות הסמכות העניינית, שכן המסמך מתייחס להליכים פנימיים באגודה ואינו יכול להקנות סמכות לבית הדין לעבודה. ## זכויות סוציאליות של חברי אגודה שסרחו ## 47. הפסיקה, ובפרט פסיקת בית המשפט העליון, דנה בהרחבה בזכויותיהם הסוציאליות של חברי אגודה שיתופית שסרחו וביצעו הפרות משמעת חמורות, וקבעה כי הוראות תקנונים השוללות זכויות אלו באופן אוטומטי עשויות להיות תנאים מקפחים בחוזה אחיד. 48. הדיון בזכויות סוציאליות אלו, ובכלל זה פיצויי פרישה ודמי גמלה, התקיים בבתי המשפט האזרחיים (בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון), דבר המעיד על הסמכות העניינית של ערכאות אלו לדון בסוגיות אלו. 49. בית המשפט העליון קבע כי שלילה אוטומטית של זכות סוציאלית שהיקפה תלוי בוותק בעבודה, גורמת לחוסר שוויון ואינה עומדת ביחס סביר לחומרת ההפרה, וכי היעדר שיקול דעת בהטלת הסנקציה אינו מוצדק. 50. על כן, גם אם התובע זכאי לזכויות סוציאליות מסוימות, הרי שהדיון בזכאות זו ובשיעורה, לאור נסיבות פרישתו ומעשיו, צריך להתקיים בפני בית המשפט האזרחי המוסמך, ולא בפני בית הדין לעבודה. 51. העובדה כי בית המשפט המחוזי דן בעבר בזכויותיו הסוציאליות של תובע אחר באגודה, לאחר ביטול הוראות התקנונים על ידי בית המשפט העליון, מחזקת את הטענה כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט האזרחי. ## הגדרת "עובד" ו"מעביד" בחוקי העבודה ## 52. הגדרת "עובד" ו"מעביד" בחוקי העבודה, ובפרט בחוק בית הדין לעבודה ובחוק הגנת השכר, היא קריטית לקביעת הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה. 53. הפסיקה קבעה כי חבר באגודה שיתופית אינו נחשב בהכרח "עובד" של האגודה, והאגודה אינה נחשבת "מעבידתו", אלא אם כן הוכח קיומם של יחסי עבודה עצמאיים ונפרדים מהחברות. 54. במקרה דנן, התובע לא הוכיח כי התקיימו בינו לבין האגודה יחסי עובד-מעביד במובנם המשפטי, אלא יחסי חברות באגודה שיתופית, הכוללים עבודה כחלק מהחברות. 55. על כן, תביעתו של התובע, המבוססת על זכויות הנגזרות לכאורה מיחסי עובד-מעביד, אינה יכולה להתברר בבית הדין לעבודה, שכן הוא אינו עומד בהגדרת "עובד" לצורך סמכות זו. 56. ההבחנה בין "חבר" ל"עובד" היא מהותית ובעלת השלכות ישירות על קביעת הסמכות העניינית, ואין לטשטש אותה על מנת להקנות סמכות לבית הדין לעבודה במקרים שאינם בסמכותו. ## פרשנות חוק בית הדין לעבודה ## 57. פרשנות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובפרט סעיף 24(א)(3) העוסק בקופות גמל, מובילה למסקנה חד משמעית כי אין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות של מי שאינם עובדים נגד קופות גמל. 58. הרישא של סעיף 24(א)(3) אמנם נוקטת בלשון "תובענות של חברים", אך תובענות אלו יכולות להיות מוגשות לבית הדין לעבודה רק נגד קופות גמל כמשמעותן בחוק הגנת השכר, שהיא קופת גמל של עובדים בלבד. 59. על כן, גם אם התובע הוא "חבר" בקרן הגמלאות, הרי שמאחר ואינו "עובד" במובן חוקי העבודה, תביעתו כנגד הקרן אינה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. 60. פרשנות תכליתית של חוק בית הדין לעבודה מלמדת כי מטרתו היא לדון בסכסוכים הנובעים מיחסי עבודה, ולא בסכסוכים הנובעים מיחסי חברות באגודה שיתופית, אלא אם כן הוכח קשר ישיר ליחסי עבודה. 61. כל פרשנות אחרת תרחיב באופן בלתי מוצדק את סמכותו של בית הדין לעבודה לתחומים שאינם בליבת עיסוקו, ותפגע בעקרון ההתמחות של הערכאות השיפוטיות. ## עקרון ההתמחות של בתי הדין לעבודה ## 62. בתי הדין לעבודה הוקמו כערכאה מיוחדת ומתמחה לדון בסכסוכים הנובעים מיחסי עבודה, וזאת על מנת להבטיח בירור יעיל ומקצועי של סוגיות אלו. 63. הרחבת סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעות של חברי אגודות שיתופיות שאינם עובדים, תפגע בעקרון ההתמחות ותטיל על בית הדין עומס של תיקים שאינם בליבת עיסוקו. 64. סוגיות הנוגעות לזכויות חברי אגודות שיתופיות, ובפרט תביעות כנגד קרנות גמלאות של חברי אגודה, דורשות מומחיות בדיני אגודות שיתופיות ובדיני חוזים, שהם תחומי מומחיותם של בתי המשפט האזרחיים. 65. על כן, יש לשמור על ההבחנה הברורה בין סמכותו של בית הדין לעבודה לבין סמכותם של בתי המשפט האזרחיים, וזאת על מנת להבטיח בירור יעיל ומקצועי של כל סוגי הסכסוכים. 66. העברת הדיון לבית המשפט המחוזי, שהוא הערכאה המוסמכת לדון בסוגיות אלו, תבטיח בירור יסודי ומקצועי של תביעת התובע, בהתאם לכללי הסמכות העניינית. ## תקדימים רלוונטיים ## 67. הפסיקה, ובפרט פסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, קבעה באופן עקבי כי הסמכות לדון בתביעות של חברי אגודות שיתופיות כנגד קרנות הגמלאות שלהם נתונה לבתי המשפט האזרחיים. 68. פסקי דין אלו מהווים תקדים מחייב ומנחה בעניין הסמכות העניינית, ואין מקום לסטות מהם במקרה דנן, שבו העובדות דומות במהותן. 69. בית המשפט העליון ביטל פסק דין של בית המשפט המחוזי שהורה על העברת עניין לבית הדין לעבודה, וקבע כי בית המשפט המחוזי הוא הערכאה המוסמכת לדון בתובענות חבר של אגודה שיתופית נגד קרן הגמלאות שלה. 70. בית הדין הארצי לעבודה קבע באופן מפורש כי אין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות של מי שאינם עובדים נגד קופות גמל, וכי הסמכות העניינית לתביעות נגד קופת גמל של חברי אגודות שיתופיות אינה בגדר סמכותו. 71. על כן, בהתאם לתקדימים המחייבים, יש להורות על מחיקת התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה. ## ד. סיכום הסעד: ## לאור האמור לעיל, בית הדין הנכבד מתבקש להורות על מחיקת התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית של בית הדין לדון בה. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.מחיקה על הסףסמכות עניינית