מהו מותב קטוע ?

חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 אינו כולל הנחייה כלשהי בנוגע לאופן בו יש לנהוג שעה שמותב של בית הדין הופך למותב קטוע עקב פטירת אחד מחברי המותב או עקב סיבה אחרת אשר בעטייה נבצר מאחד מחברי המותב להמשיך ולכהן בו. הנחייה כאמור, אף לא נקבעה בתקנות שהותקנו מכוח חוק בית הדין לעבודה. בהלכת צעירי (דב"ע נז 3-186/ משה גורן נ' דרור צעירי ז"ל, פד"ע לג 118), הפעיל בית הדין הארצי את הסמכות שהוקנתה לו בסעיף 33 לחוק לנהוג "בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק", וקבע נוהל כיצד יש לנהוג במצב בו הופך מותב בבית דין לעבודה ל"מותב קטוע". הנוהל שנקבע הוא כדלקמן: ##(א)## ב"מותב קטוע" יש למנות חבר אחר במותב במקום חבר המותב שנמנע או שנבצר ממנו להמשיך או לסיים את הדיון. המינוי של החבר האחר במותב ייעשה על פי סעיף 19 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969-; ##(ב)## באשר להמשך הדיון לפני המותב, על המותב בהרכבו החדש לתת תחילה לצדדים להליך הזדמנות להשמיע טענותיהם בנושא זה. ככל שניתן, יש לפעול כדי להגיע להסכמה בין בעלי הדין בדבר דרך המשך הדיון בהליך; ##(ג) ##המותב כולו בהרכבו החדש יחליט בהחלטה מנומקת האם יש לשמוע את ההליך מתחילתו ולשמוע מחדש את הראיות, כולן או חלקן, או להמשיך בדיון מהשלב שהופסק מבלי לשמוע מחדש את הראיות.במתן ההחלטה בעניין זה יש להביא בחשבון, בין השאר, גורמים אלה: אפיו של ההליך ואופי השאלות העומדות לבירור ומורכבותן; הסוג העיקרי של הראיות שהוגשו בהליך (מסמכים בכתב, תצהירים או עדויות); השלב שבו נמצא ההליך ומידת חומר הראיות שכבר הוגש; יעילות הדיון; השאלה האם החבר החדש של המותב יוכל להשתתף בקביעת ממצאים עובדתיים על פי עדויות שנשמעו לא לפניו ושלא היתה לו הזדמנות להתרשם מהן; האיזון הנדרש והצודק בין גישות הצדדים להליך; ##(ד) ##בהקשר זה, ייתכן שתהיה נדרשת חריגה מההנחיות והכללים שב-דב"ע נו2-2/ הנ"ל, בכך שהחבר החדש של המותב אשר לא השתתף בדיון בו הושמעו ראיות, יקח בכל זאת חלק בהכרעה ובמתן פסק הדין" (פיסקה 26 לפסק הדין). בהלכת צעירי נקבע, אם כן, כי כאשר הופך מותב למותב קטוע, יוחלף רק אותו חבר מותב אשר נבצר ממנו להמשיך בתפקידו, בדרך הקבועה בסעיף 19 לחוק, ולא יוחלף כל הרכב המותב. סעיף 19 לחוק כולל הוראה כללית בנוגע לקביעת הרכב מותב בבית הדין האזורי. הוא מקנה סמכות בעניין זה לשופט אותו בית דין ואם היו בו יותר משופט אחד - לשופט הראשי או סגנו. יוער, כי בדומה למקרה בו עסקינן, בהלכת צעירי ניתן פסק דין במותב קטוע. ביישמו את ההלכה שקבע בעניין מותב קטוע, קבע שם בית הדין הארצי, כי תינתן החלטה על ידי השופט הראשי או סגניתו על פי סעיף 19 הנ"ל בדבר מינוי חבר אחר למותב חלף החבר שנפטר (פיסקה 27 שם). ##להלן פסק דין בנושא מותב קטוע:## השופט ת' אור: בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי) ביטל פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (להלן: בית הדין האזורי) מפאת נתינתו במותב קטוע. בית הדין הארצי החזיר את התיק לבית הדין האזורי ובמסגרת זו, הורה לשופט הראשי של בית הדין האזורי (להלן: השופט הראשי) כי לצורך הדיון מחדש בתיק יצרף חבר נוסף לשני חברי המותב המקורי אשר נתנו את פסק הדין שבוטל (להלן: חברי המותב המקורי). האם נפל פגם בהוראת בית הדין הארצי לכלול בהרכב המותב את חברי המותב המקורי? זאת הסוגיה העומדת במוקד העתירה שבפנינו. עיקרי העובדות וההליכים 1. בשנת 1990 הגיש המשיב 3 (להלן: המשיב) תביעת פיצויים לבית הדין האזורי כנגד העותרת (תיק תש"ן 3/1170(ך)). לאחר הגשת הסיכומים בתיק ובטרם כתיבת פסק הדין, נפטר אחד מחברי המותב, נציג הציבור. בית הדין האזורי פנה לצדדים וביקש את עמדתם בנוגע לאפשרות כי יינתן פסק דין ללא השתתפות נציג הציבור המנוח. לאחר שלא נתקבלה תגובה כלשהי מצד מי מהצדדים לפנייתו זו, נתן בית הדין האזורי את פסק דינו במותב קטוע, דהיינו במותב של שניים. 2. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישה העותרת ערעור לבית הדין הארצי. בערעור נטען, בין היתר, כי פסק הדין בטל מהטעם שניתן במותב קטוע. ביום 18.10.99 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לבית הדין הארצי אשר במסגרתה ביקשו ליתן תוקף של פסק דין להסדר דיוני שגובש ביניהם. בהסדר הדיוני הוסכם, בין היתר, כי פסק הדין שניתן במותב קטוע יוכרז כבטל. במסגרת הבקשה המוסכמת הבהירו הצדדים, כי הם חלוקים בנוגע להרכב המותב אשר ידון בתיק לאחר החזרתו לבית הדין האזורי, ומוסכם עליהם כי הם יעלו טענותיהם בעניין זה בפני בית הדין הארצי אשר יכריע בדבר. עמדת העותרת היתה שהמותב צריך לכלול שלושה חברים אשר לא נטלו חלק בדיונים עד כה. עמדת המשיב היתה שיש לצרף חבר למותב המקורי במקום חבר המותב אשר נפטר. 3. בית הדין הארצי קבע בפסק דינו, כי בנסיבות העניין, אלמלא נפטר נציג הציבור המנוח, נדרש היה לשתפו במתן פסק הדין. עם פטירת נציג הציבור, לפני סיום הדיון בבית הדין האזורי, נעשה מותב בית הדין ל"מותב קטוע". משכך, קבע בית הדין הארצי כי לא היה מקום לבקש את הסכמת באי כוח הצדדים למתן פסק דין במותב קטוע, אלא נדרש היה למנות חבר אחר חלף החבר שנבצר ממנו להמשיך בדיון. זאת, בהתאם לנוהל שהותווה בנוגע למותב קטוע בדב"ע נז 3-186/ משה גורן נ' דרור צעירי ז"ל, פד"ע לג 118 (להלן: הלכת צעירי). משלא פעל בית הדין האזורי בהתאם לנוהל זה, קבע בית הדין הארצי כלהלן: "21. ... אנו מחליטים כי פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 11.7.1999 מתבטל, ועל בית הדין האזורי לפעול על פי הנוהל המפורט בפיסקה 26 של 'פס"ד גורן- צעירי'. משום כך, אין אנו מקבלים את עמדת המערערת כי העניין צריך להידון בפני מותב חדש של בית הדין האזורי. 22. לאור זאת, הענין מוחזר אל בית הדין האזורי בחיפה על מנת שהשופט הראשי של בית הדין יתן החלטה בדבר החבר במותב במקום נציג הציבור מר יעקב גל ז"ל. לאחר מכן, יפעל המותב של בית הדין בהרכבו החדש, בהתאם לפיסקאות 26(ב), (ג) ו-(ד) של 'פס"ד גורן-צעירי'". 4. בנוגע להרכב המותב אשר ידון בתיק מחדש החליט אפוא בית הדין הארצי לדחות את עמדת העותרת לפיה נדרש מינוי מותב חדש וחלף זאת קבע, כי השופט הראשי של בית הדין האזורי יצרף חבר אחד נוסף לחברי המותב המקורי להשלמת מנין חברי המותב. העתירה שבפנינו נסובה על החלטה זו של בית הדין הארצי. ביום 8.6.00 הוצא, במסגרת עתירה זו, צו ביניים האוסר על השופט הראשי בבית הדין האזורי למנות חבר שלישי חדש להשלמת מנין חברי המותב המקורי שדן בתיק והאוסר על בית הדין האזורי לדון בתובענה עד למועד הדיון בעתירה זו בפני הרכב. בהחלטה מיום 25.10.00 צוין, כי בא כוח המשיב הסכים, שבמידה וניסיון להגיע להסדר עם העותרת לא יעלה יפה, ניתן יהיה לדון בעתירה כאילו ניתן בה צו על תנאי. כמו כן נקבע בהחלטה, כי צו הביניים יוותר בעינו עד למתן פסק דין בעתירה. על פי המוסכם בין הצדדים, נדון בעתירה כאילו הוצא בה צו על תנאי. 5. סדר הדיון יהיה כלהלן; ראשית אפרוש את המסגרת הנורמטיבית תוך התייחסות למחלוקת בין הצדדים. לאחר מכן, אבחן באופן כללי את השאלה האם ראוי שבית הדין הארצי יורה לשופט הראשי של בית הדין האזורי לצרף חבר מותב נוסף לשני חברי המותב המקורי אשר נתנו את פסק הדין שבוטל בשל נתינתו במותב קטוע. לבסוף, איישם את המסקנות בעניין זה על המקרה שלפנינו. המסגרת הנורמטיבית וגדר המחלוקת 6. חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969- (להלן: חוק בית הדין לעבודה או החוק) אינו כולל הנחייה כלשהי בנוגע לאופן בו יש לנהוג שעה שמותב של בית הדין הופך למותב קטוע עקב פטירת אחד מחברי המותב או עקב סיבה אחרת אשר בעטייה נבצר מאחד מחברי המותב להמשיך ולכהן בו. הנחייה כאמור, אף לא נקבעה בתקנות שהותקנו מכוח חוק בית הדין לעבודה. 7. סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים מתמקד באופן קביעת הרכב מותב בנסיבות בהן ניתן פסק דין על ידי מותב קטוע, ועקב הפגם שבמתן פסק דין על ידי מותב כזה, מתבטל פסק הדין על ידי ערכאת ערעור. לגישת העותרת, הלכת צעירי קבעה הלכה כללית החלה כאשר הערכאה הדיונית הפכה למותב קטוע וטרם ניתן על ידה פסק דין בהרכבה זה. לא כך, לטענתה, בנסיבות בהן כבר ניתן פסק דין על ידי המותב הקטוע והוא מתבטל עקב כך. בנסיבות אלה, על ערכאת הערעור לבחון, בכל מקרה לגופו, האם אין עילה הפוסלת את החזרת התיק לדיון מחדש בפני מותב הכולל את חברי המותב המקורי. לפיכך, טוענת העותרת, כי טעה בית הדין הארצי כאשר יישם בעניינה את הלכת צעירי מבלי לבחון את נסיבות המקרה לגופו. לטענתה, בנסיבות העניין, דבקה בחברי המותב המקורי עילת פסלות הפוסלת אותם מלשוב ולדון בתיק. לעומתה, עמדת המשיב היא, כי לא נפל פגם כלשהו בהחלטת בית הדין הארצי ליישם בענייננו את הלכת צעירי בנוגע להרכב המותב. לפיכך, אף לא נפל פגם בהוראה שנתן בית הדין הארצי לשופט הראשי של בית הדין האזורי לצרף חבר נוסף לשני חברי המותב המקורי וזאת על אף שניתן כבר פסק דין על ידם במסגרת המותב הקטוע. קביעת הרכב מותב הדן מחדש בתיק אשר פסק דין שניתן בו בוטל עקב פגם בהרכב המותב 8. בית הדין הארצי לעבודה, כמו כל אורגן שיפוטי או מנהלי, כפוף בהחלטותיו לכללי הצדק הטבעי, ובכללם הכלל בדבר העדר משוא פנים. לפיכך, במידה ונדרש בית הדין הארצי לקבוע עמדה בנושא הרכב המותב אשר ידון מחדש בתיק המונח לפניו, אין הוא רשאי להתעלם מכלל זה. במסגרת זו, מוטלת עליו חובה לבחון האם השבת התיק לדיון מחדש בפני מותב הכולל את חברי המותב המקורי או חלקם עולה בקנה אחד עם הכלל בדבר העדר משוא פנים. 9. האם לאור הכלל בדבר העדר משוא פנים, מן ההכרח היה שבית הדין הארצי יקבע מותב חדש שידון בתיק או שמא, גם לאורו של כלל זה, אין פסול בצירוף חברי המותב המקורי למותב אשר ידון מחדש בתיק? בטרם אכנס לעובי הקורה בעניין זה, אבקש להתייחס בקצרה לשתי טענות של המשיב הנוגעות לעניין. ראשית, המשיב טוען, כי הוראת בית הדין הארצי בנוגע להרכב המותב משקפת את הנוהג ואף את ההלכה הפסוקה הנוהגים בעניין זה בבתי הדין לעבודה. יש להעמיד דברים על דיוקם. בחינת פסקי הדין הנוגעים לעניין מעלה כי עד להלכת צעירי, ההלכה היתה שהרכב המותב שידון מחדש בתיק יישקל בכל מקרה, לגופו של עניין, בידי השופט הראשי (ראו: דב"ע מב/ 3-23 יחנונוף נ' אבו נסים עבודה ארצי, כרך טו(1), 115; דב"ע נב/ 2-15 זבולון נ' גורן עבודה ארצי, כרך א(2), 263; דב"ע נג3-91/ דרור נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל (לא פורסם)). יש לזכור, כי אף העותרת אינה טוענת שבעיקרון, בכל מקרה לא יוחזר תיק לדיון מחדש בפני מותב הכולל את חברי המותב המקורי, אלא טענתה היא, שיש לשקול בעניין זה כל מקרה לגופו. בהלכת צעירי חל שינוי בהקשר זה, אשר התבטא בכך שבית הדין הארצי הורה לשופט הראשי לצרף חבר חדש לחברי המותב המקורי ולא הותיר לו שיקול דעת למנות מותב חדש. גישתו זו של בית הדין לא נומקה ועל כן קשה לקבוע מה היו השיקולים שהביאו את בית הדין הארצי להחלטתו. יתכן כי החלטת בית הדין נבעה מהנסיבות המיוחדות שבאו בפניו באותו מקרה (אחד מבעלי הדין - המשיב - נפטר בטרם הושב התיק לדיון מחדש). בנסיבות אלה, אין זה מדויק לומר, כטענת המשיב, כי בבית הדין הארצי לעבודה התגבש נוהג או שנקבעה הלכה פסוקה על פיה הרכב מותב המתמנה לדיון מחדש בתיק שפסק דין קודם שניתן בו בוטל עקב פגם בהרכב המותב יכלול את חברי המותב המקורי. מכל מקום, גם אם קיימים נוהג או פסיקה כאלה, ראוי לבחון אם אין הם סותרים את כללי הצדק הטבעי. יוער, כי במקרים שהובאו בפני בית משפט זה, בהם נפל פגם בהרכב המותב אשר גרם לבטלות פסק הדין או ההחלטה שנתנו על ידו, הורה בית משפט זה להשיב את העניין לדיון בפני מותב חדש (ראו: בג"צ 3396/90 מתוקה היימברג נ' בית הדין הרבני האזורי פ"ד מה(3) 311; בג"צ 5182/93 יהודית לוי נ' בית הדין הרבני האזורי - רחובות פ"ד מח(3) 1). שנית, המשיב טוען כי חקיקה קיימת הדנה בהחלפת שופט אינה מסייגת את תחולתה למצבים בהם טרם ניתן פסק דין (סעיפים 233 ו234- לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-; סעיף 458 לחוק שיפוט צבאי, תשט"ו1955- וסעיף 17(א)-(ב) לחוק בתי דין מנהליים, התשנ"ב1992-). נראה, כי לפחות בחלק מדברי חקיקה אלה, אין לשונם תומכת בטענת המשיב. מכל מקום, על פי כללי הפרשנות המקובלים, חזקה היא, כי תכלית דבר חקיקה היא להגשים את עקרונות הצדק הטבעי (ראו: א' ברק, פרשנות במשפט, כרך שני פרשנות החקיקה (ירושלים, התשנ"ג1993-), עמודים 511-508). מכאן, שבמידה ויקבע כי בנסיבות מסוימות אין הכלל בדבר העדר משוא פנים מאפשר השבת הדיון למותב הכולל את חברי המותב המקורי, הרי שבהעדר לשון מפורשת לסתור, אין לפרש דברי חקיקה אלה באופן הפוגע בכלל בדבר העדר משוא פנים. 10. במוקד המחלוקת בין הצדדים ניצבת כאמור השאלה האם חברי ההרכב המקורי מנועים מלהשתתף במותב אשר ידון בתיק מחדש. נדגיש, שהמדובר בהליך חוזר בו על המותב החדש לדון דיון חוזר באותו נושא וליתן את החלטתו מחדש. עליו להשאר פתוח ונכון להגיע למסקנותיו על פי הטיעונים והראיות שיבואו בפניו בדיון חוזר. העותרת טוענת שיש למנות מותב חדש להמשך הדיון בבית הדין האזורי. זאת מהטעם, שלדעתה, את דעת השופטים, כפי שנקבעה בפסק דינו של המותב הקטוע, לא ניתן עוד לשנות, ולכן קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט בהרכבו החדש של המותב. העותרת מוסיפה וטוענת בהקשר זה, כי שונה המקרה דנן ממקרה בו דנה ערכאת ערעור בפסק דין לגופו, ומחזירה אותו להשלמה או לתיקון ספציפי לבית משפט קמא, עם הנחיות מנומקות המתייחסות לגופו של עניין והמסבירות ומתקנות את טעותה של הערכאה הראשונה. במקרה כזה יודעת הערכאה הראשונה במה שגתה וניתן להניח כי תציית לערכאת הערעור. לעומת זאת, במקרה דנן, אין ערכאת ערעור מנחה את הערכאה הראשונה בנוגע לפסק הדין לגופו. כל מה שיש לערכאה הראשונה הוא פסק דין שניתן על ידה בגלגול הראשון, מבלי שיש כל הנחיה שלא תחזור על אותם דברים שכבר פסקה בפסק הדין שבוטל. לעומת העותרת, המשיב טוען שאין מקום לחשש מפני דעה קדומה. בשלב זה, אין כל פסק דין או ממצא שבית הדין האזורי כבול אליו, ואין לדעת כיצד יתפתח המשך שמיעת ההליך מכאן ואילך. במסגרת החלטת המותב החדש, יש להניח כי יינתן משקל מיוחד לעמדת נציג הציבור החדש שיצורף להרכב ולטענת המשיב, אין סיבה נחזית לעין מדוע יש לחשוד בחברי המותב המקורי שיכפו דעתם על נציג הציבור החדש. מוסיף המשיב וטוען כי אין זה המקרה הראשון בו ערכאה דיונית נדרשת לדון מחדש בעניין מסוים לאחר שהעניין מוחזר אליה על ידי ערכאת ערעור שסוברת כי הערכאה הדיונית על כל חבריה שגתה בממצאיה העובדתיים או ביישום הוראות הדין. אין כל שוני - כך הטענה - בין חברי המותב הדנים בשנית בעניין שהוחזר להם על ידי ערכאת ערעור לבין המקרה בו עסקינן. המשיב טוען כי אימוץ עמדת העותרת, משמעה קעקוע הנחת המוצא בדבר מקצועיותם של שופטים (ונציגי ציבור) אשר לכאורה, בכל מצב בו מוחזר אליהם תיק לאחר שערכאת ערעור בטלה את ממצאיהם, לא יוכלו לפסוק דין ללא משוא פנים. 11. לבחינת הסוגיה שבמחלוקת, יש לפנות לכללים שהתגבשו בחוק ובפסיקה לעניין עילות לפסלות שופט. אמנם, בענייננו, איננו דנים בהליך רגיל של פסלות שופט (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- הקובע את הנוהל הרגיל בדבר פסלות שופט, הוחל על בית הדין לעבודה, מכוח סעיף 31א לחוק בית הדין לעבודה). ענייננו הוא, בהנחיה שנתן בית הדין הארצי לשופט הראשי של בית הדין האזורי בנוגע לאופן הפעלת סמכותו לפי סעיף 19 לחוק בית הדין לעבודה להרכיב מותבים. אולם כללי פסלות שופט יונקים חיותם מכללי הצדק הטבעי, ובעיקר, מהכלל בדבר העדר משוא פנים. הם באים להבטיח שההליך השיפוטי ינוהל על ידי אדם שאין לו עניין אישי בהתדיינות ואשר אין לו דעה קדומה כלפי מי מבעלי הדין. לאור האמור, אמות המידה שהתגבשו בעניין פסלות שופט, יפות אף לענייננו ויש ליישמן, בשינויים המחויבים, על המקרה שבפנינו. 12. נקודת המוצא היא, כי על שופט לנהל את ההליך השיפוטי ללא משוא פנים. התכונות האמורות לאפיין את מבנה אישיותו, חינוכו והכשרתו לתפקיד שיפוטי והמסורת השיפוטית לה הוא מחויב, מנתבים דרכו לשפיטה מקצועית אובייקטיבית וניטרלית, חפה מכל השפעות חיצוניות פסולות. קיימת אפוא הנחת יסוד כי שופט מקצועי ינהל את ההתדיינות משפטית ללא משוא פנים וללא דעה קדומה. אולם, בנסיבות מסוימות, הנחה זו עשויה להסתר. אימתי, אם כן, תיסתר ההנחה בדבר העדר משוא פנים ושופט יפסל מלישב בדין? המבחן לפסילת שופט הוא קיומה של "אפשרות ממשית" למשוא פנים וזאת להבדיל מ"חשש סביר" בלבד (ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כ"ט(2) 375). משמעות מבחן זה הוא: "שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקימת אפשרות מאד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באוביקטיביות הדרושה" (שם, עמוד 381). במאמרו, "על פסלות שופט - בעקבות ידי תרתי משמע", מתוך הספר גבורות לשמעון אגרנט (התשמ"ז) עמוד 118, מתווה הנשיא שמגר קווים מנחים ליישום למבחן האפשרות הממשית: "... הערכה של האפשרות הממשית אינה זו של הנוגע בדבר, ואף לא זו של המסתכל מן הצד אלא הערכתה של הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר המודדת את הנסיבות ומשמעותן והשלכותיהן על פי אמות המידה לפיהן פועל בית המשפט. הווה אומר, כדי לפסול שופט צריכה להתגבש המסקנה כי המשקל המצטבר של הנסיבות הוא כזה ששופט סביר לא יוכל, לדעת הערכאה השיפוטית, לשחרר עצמו מהשפעתו עליו של המידע שהגיע אליו וכי אין להניח שהשופט יוכל לגבור על ההתרשמות האמורה אותה ספג. נקודת המוצא של בית המשפט היתה בדרך כלל כי המקצועיות של השופט בתור שכזו, הערכים אשר הם חלק מהכשרתו ומכשירותו, התפיסות של השופט בתחום המשפט, ובכלל זה השאיפה המתמדת להתנתקות מהשפעות פסולות שהסביבה מולידה, כל אלה מונעים קיומה של אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה קדומה שמקורם בדליפת חלקי מידע או קטעי דברים על עברו או אורחותיו של נאשם. שונה התוצאה, כאמור, כאשר הכמות הופכת לאיכות, היינו כאשר מדובר, למשל, על מידע מקיף שהגיע לשופט או על ברור עובדתי מלא שנתקיים בפניו, במסגרת הליך אחר, להבדיל מברור הראיות במסגרת תפקידו השיפוטי באותו משפט גופו" (ההדגשה שלי - ת"א). בבג"צ 2148/94 הוסיף הנשיא ברק נופך נוסף למבחן האפשרות הממשית. הוא הבהיר כי: "מבחן האפשרות הממשית משמעותו, שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשחק מכור"). משמעות הדבר הינה כי אין מקום לצפות לכך שהשופט יהא חסר פניות (IMPARTIAL). גיבוש העמדה יכול שינבע מדעות קדומות שיש לו לשופט כלפי מי מהצדדים, או כלפי נשוא המשפט, מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה. ושוב: לא די בכך שיש לו לשופט דעה בעניין נשוא המשפט. לשם פסילת שופט צריך שתהא לו דעה קדומה, וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט. אכן, פסילתו של שופט בשל דעות (קדומות) אפשרית אפוא רק מקום שדעתו של השופט "נעולה" ואין הוא "פתוח לשכנוע ולשינוי" (עמוד 46, פיסקה 4 לפסק דינו) (הדגשה שלי - ת"א). אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של עילות פסלות. ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. השאלה האם מתעורר חשש ממשי למשוא פנים נבחנת בכל מקרה לגופו של עניין (לביקורת על המבחנים שגובשו בפסיקה בעניין פסלות שופט ראו: ר' עדיני, "פסלות שופט - הגיעה העת למבחן אחיד וברור", הפרקליט מג, 182 (תשנ"ז)). 13. המקרה שבפנינו שייך לקטגוריית מקרים בהם נבחנת עילת פסלות על רקע מצבים בהם בית משפט, שדן בעבר, בגלגול קודם, בעניין הנוגע לצד כלשהו או לשאלה עובדתית או משפטית כלשהי, שב ודן בעניין. עילת פסלות אינה קמה באופן אוטומטי כל אימת שנוצר מצב כאמור. בע"א 1335/99 ש' ח' שוקי שווק ועבודה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, דינים עליון, כרך נה, 975, התייחס הנשיא ברק למצב זה באומרו: "אכן, במספר מצבים דומים נקבע, כי עצם הבעת עמדה או דעה בהליך קודם, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים. כך, בהליכי ביניים ובבקשות לסעדים זמניים (ראו: ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם)). כך, גם מקום בו נדונה שאלה משפטית דומה (ראו: ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד מב(4) 177, 182). כך גם, מקום בו מוחזר תיק לדיון בפני שופט, לאחר התערבותה של ערכאת הערעור (ראו: ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). השאלה שיש לשאול היא, על כן, אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור' (ראו: בג"צ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573' 605). הדגש הינו, על כן, לא רק בהליך הדיוני, במסגרתו נתגבשה דעה כזו או אחרת (אם בבקשה לסעד זמני; בערעור; בהליך קודם באותו עניין וכיוצא בזה) אלא בשאלה המהותית, והיא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים לגוף העניין. במובן זה יכולה להיות, בין היתר, חשיבות לשאלה אם נשמעו ראיות אם לאו (ראו: ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב (טרם פורסם)); ואם נשמעו טיעונים אם לאו. אין לקבוע רשימה סגורה של מקרים ועילות בעניין זה. כל מקרה לגופו. כל אירוע ונסיבותיו" (דגש שלי - ת"א). בע"א 1335/99 הנ"ל, הוגשה בקשת פסלות במצב בו ניתן פסק דין על ידי בית משפט בהעדר הגנה. השופט, שנתן את פסק הדין, נעתר לבקשה לבטלו והחליט לדון בתיק מחדש. בערעור על החלטת השופט שלא לפסול עצמו, הוחלט, כי למרות שניתן פסק דין בתובענה, ובמובן זה הסתיים לכאורה ההליך, הרי שלאור העובדה כי לא נשמעו בהליך ראיות ואף לא נשמע הצד שכנגד, יש יסוד לקביעת השופט כי טרם גיבש דעתו במובן זה שאין חשש ממשי למשוא פנים. לפיכך, הבקשה לפסלות שופט נדחתה. לעומת זאת, בע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב, דינים עליון, כרך נא, 521 נקבע, כי בנסיבות בהן קיימת חפיפה ממשית בין טענות שנדונו והוכרעו על ידי בית המשפט במסגרת בקשה לביטול פסק בורר, לבין טענות הממתינות להכרעה במסגרת בקשה לביטול פסק בורר משלים, הרי ששופט שכבר דן באותן טענות ואשר קבע קביעות ברורות ומנומקות בבקשה לביטול פסק הבורר הראשון, מוטב שלא ישב וידון בבקשה לביטול פסק הבורר המשלים. במסגרת ע"א 1016/97 הנ"ל הבהיר הנשיא כי: "סופיות העמדה נגזרת מן האופן בו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה. אין דין התבטאות כוללנית כדין התבטאות פרטנית, אין דין התבטאות שנאמרה שלא במסגרת דיון כדין התבטאות שנאמרה במהלכו, ואין דין התבטאות מסוייגת בהליך ביניים המבוססת על הנחות עובדתיות כדין התבטאות נחרצת בסיום הליך המבוססת על ממצאים עובדתיים ומשפטיים" (פיסקה 6 שם). 14. עיננו הרואות, כי לעניין פסלות שופט אשר דן בעבר בעניין המובא בפניו, אין די כי המסגרת הדיונית בה הוא הביע את עמדתו היא מסגרת של פסק דין. בנוסף לכך, יש לבחון האם תוכנו של פסק הדין מעלה חשש ממשי למשוא פנים בעת הדיון מחדש. פסק דין שניתן במעמד צד אחד, מבלי שנפרשה בתיק מסכת הראיות, אינו מעלה - בדרך כלל - חשש כאמור. לעומת זאת, כאשר מדובר בפסק דין מנומק, הנתמך בבדיקה מקיפה של הראיות והתרשמות מהעדים, אזי נראה לרוב כי השופט, שנתן את פסק הדין בגלגול הקודם, לא יוכל להתנתק מהתרשמויותיו וממסקנותיו במסגרת דיון מחדש בתיק בגלגול נוסף. המשיב מבקש להיתלות בעובדה שפסק הדין בוטל מעיקרו, על מנת לטעון כי מדובר לכאורה בהליך שעדיין תלוי ועומד ולפיכך ניתן להחיל בעניינו את הלכת צעירי. אין בידי לקבל טענה זו. כפי שהובהר לעיל, ההיבט המשפטי הנבחן בענייננו הוא ההיבט של משוא פנים. העובדה שפסק הדין בוטל מעיקרו אינה יכולה להשפיע על סוגיה זו. המשמעות של ביטול פסק דין מעיקרו הוא שפסק הדין נעדר נפקות בעולם המשפט. אולם, תוצאה משפטית זו אינה מאיינת את ממשות ההליכים שננקטו במסגרת הדיון הקודם בתיק ואת העובדה שהשופט נקט עמדה לגוף העניין לאחר בחינת נסיבות המקרה. בטלות פסק הדין אינה מוחקת, כבמטה קסם, את העובדה כי חברי ההרכב המקורי היו שותפים להליך קודם אשר במסגרתו התרשמו מהעדויות והראיות שהובאו בפניהם, ערכו התייעצויות ביניהם ולבסוף גיבשו דעה סופית בנוגע להכרעה בתיק. לאור האמור, ביטול פסק הדין אינו מונע את קיומו של חשש ממשי לפגיעה בכלל בדבר העדר משוא פנים במסגרת הליך של דיון חדש באותו תיק. לסיכום, כאשר נדרש בית הדין הארצי או השופט הראשי של בית הדין האזורי להחליט בדבר הרכב מותב אשר ידון מחדש בתיק שפסק דין קודם שניתן בו בוטל, עליהם לשים לנגד עיניהם את הכלל בדבר העדר משוא פנים. את אמות המידה ליישום כלל זה בנוגע להרכב מותב הדן מחדש בתיק שניתן בו פסק דין אשר בוטל יש להקיש, בין היתר, מהכללים שגובשו בנוגע לעילות פסלות שופט. כאשר מתעורר חשש ממשי למשוא פנים על פי אמות המידה הנ"ל, אין להשיב את הדיון למותב הכולל את חברי המותב המקורי. 15. כאשר עסקינן בתיק הנדון בפני מותב, קיים ממד נוסף אשר יש לו משקל וראוי להזכירו. ממד זה קשור לאופי תהליך קבלת ההחלטות במותב. תהליך זה תואר בתמצית בדב"ע נא 2-8 אגסי נ' מ"י, פד"ע כג 283: "בתהליך גיבוש ההחלטה, מעריך מותב בית הדין את הראיות שהוגשו, קובע את משקלן ומהימנות העדים ומפעיל את שיקול דעתו לגבי תוצאות ההליך. פעולה זו שאב בית הדין מופקד על קיומה, מחייבת דיון פנימי של חברי המותב, החלפת דעות והשתכנעות של חברי המותב". תהליך קבלת ההחלטות במותב, הוא על פי טיבו, תהליך של קבלת החלטות בקבוצה. במהלכו, נחשפים חברי המותב למכלול דעותיהם והתרשמויותיהם של חבריהם בנוגע למכלול הראיות שבפניהם, מהימנותן, משקלן וכיוצא באלה. במסגרתו, מתנהל אף הליך שכנוע הדדי אשר בסופו מתגבשת החלטה סופית המקבלת לבוש של פסק דין. L. Kornhauser ו- L. Sager עומדים על חשיבות הליך השכנוע ההדדי המתנהל במסגרת החלטה במותב במאמרם Unpacking the Court, 96 Yale Law Journal 82 (1986)): “In the course of deliberation, judges can be expected to advance arguments in support of particular result in the case before the court. Arguments serve two functions in legal analysis: they are both the reason that a judge reaches (or abandons) a particular result, and the announced rationale for having done so, carrying implications for the outcome of future cases. The process of testing any such argument includes canvassing the alternative arguments, elaborating the consequences of these arguments, and discussing the criteria of validity. Unless one presupposes that judges enter this process either fully aware of all points and counterpoints, or obdurately fixed on both result and rationale without reference to the full range of possible argumentation, it must be the case that some judges emerge from the deliberative process with judgments about the appropriate result or rationale different from initial ones.” (הדגשה שלי - ת"א) במקום אחר, מתאר שופט מבית המשפט הפדרלי לערעורים בארצות הברית את דינמיקת ההתייעצות בין שופטי ההרכב באופן הבא: “The collegiality of which I speak, however, goes far beyond listening and considering. It requires judges to leave their hard-learned styles of advocacy at the door of the conference room. Collegial judges in conference are not advocates of a position but students of an issue-comparing, contrasting, and weighing each other’s viewpoints and rationales. Often these deliberations do not change a judge’s vote or a case’s outcome, but the rationale behind the vote is more fully informed and intellectually sound because of the collegial interaction. ...Collegiality is lively, tolerant, thoughtful debate; it is the open and frank exchange of opinions; it is comfortable controversy; it is mutual respect earned through vigorous exchange” (D.R Tacha, “Judges on Judging: The “C” Word: On Collegiality”, 56 Ohio St. L. J. 585). 16. מהדברים האמורים עולה, כי תהליך קבלת ההחלטות במותב הוא תהליך דינמי, האמור להעשיר את חברי המותב הדדית, במידע, בהתרשמויות ובזוויות ראייה שונות על העניין הנדון בפניהם. תנאי מוקדם להתרחשות דינמיקה זו בין חברי המותב, הוא פתיחות מחשבתית מצדם והיותם נכונים להשתכנע מדברי האחר. הווה אומר, על מנת שהליך השכנוע ההדדי יהיה אפקטיבי, חברי המותב אמורים להיכנס אליו כאשר הם פתוחים להשתכנעות ושינוי. כאשר שופט גיבש כבר את החלטתו במסגרת פסק דין מקיף ומנומק בתיק שהובא לפניו, הכולל התייחסות לעובדות ולמהימנות עדים, מתעורר ספק ניכר ביכולתו להיכנס, בגלגול נוסף של אותו תיק עצמו, להליך הליבון וההתייעצות ההדדית באותה פתיחות מחשבתית הנדרשת לצורך העניין. כיצד יהיה הוא פתוח לשכנוע ושינוי כאשר הוא כבר החליט בעניין באופן סופי? במקרה כזה, מתהפכים יוצרותיו של התהליך השיפוטי, שכן קבלת החלטה סופית (בגלגול הקודם) קדמה להליך ההתייעצות המשותף אשר רק לאחריו אמורה להתגבש החלטה סופית. בכך, מתרוקן למעשה תהליך קבלת החלטות במותב ממשמעותו האמיתית. מהכלל אל הפרט 17. בענייננו, נתן המותב המקורי (הקטוע) פסק דין בעניינו של המשיב. כאמור, עצם נתינת פסק הדין, עדיין אין בה, כשלעצמה, כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. אולם במקרה דנן מדובר בפסק דין מלא ומפורט המסתמך על ראיות שהובאו בפני בית המשפט והתרשמות בית המשפט מהעדויות שבאו לפניו. בית המשפט בחן את הראיות, התרשם מהן, ועל סמך כל אלה, החליט לפסוק למשיב פיצויי פיטורין ותשלומים נוספים, כולל פיצויים בגין עגמת נפש שנגרמה למשיב כתוצאה מהתנהגות העותרת כלפיו. לכך יש להוסיף, שבנסיבות העניין לא התערבה ערכאת הערעור בפסק הדין לגופו של עניין, שכן פסק הדין בוטל מעיקרו, עקב פגם בהרכב המותב, ולכן לא נתנו הוראות כלשהן לתיקונו. במצב דברים זה, לא מתקיימות נסיבות כלשהן המנתקות את שני חברי המותב המקורי מהאופן בו התרשמו מהעדויות והראיות שהיו לפניהם בהליך הקודם והמאפשרות להם לדון מחדש בתיק, כולל השתתפות בתהליך קבלת ההחלטות במותב, ללא שיהיו מושפעים ממשית מההליך הקודם. לאור האמור, המסקנה המתחייבת היא, כי צירוף חברי המותב המקורי למותב הדן מחדש בתיק נוגד את הכלל בדבר העדר משוא פנים. בנסיבות אלה, אין לצרפם למותב זה. התערבות בית משפט הגבוה לצדק בפסק דין של בית הדין הארצי 18. הצדדים חלוקים ביניהם גם בשאלה, האם הפגם שנפל בהחלטת בית הדין הארצי בנסיבות העניין, הוא מסוג הפגמים המצדיקים את התערבות בית משפט זה. תשובתי לשאלה זו, חיובית. הכלל בעניין התערבות בית משפט זה בפסקי דין של בית הדין הארצי הוא, שמדובר בטעות משפטית מהותית וכן שהצדק מחייב התערבות כאמור (ראו: בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673). בענייננו, הפגם שנפל בהחלטת בית הדין הארצי פוגע בכללי הצדק הטבעי. בנסיבות אלה, אין ספק כי מדובר בטעות משפטית מהותית וכי הצדק מחייב את תיקונה. יתרה מכך, צמצום היקף ביקורתו של בית משפט זה כלפי בית הדין הארצי לעבודה, נוגעת לסוגיות אשר בתחום סמכותו הייחודית, קרי, בתחום עיצוב דיני העבודה ופיתוחם (פיסקה 8 שם). הסוגיה שלפנינו חורגת מתחום זה. ענייננו בשאלה כללית המשותפת לאופן ניהול התהליך השיפוטי בכלל בתי המשפט ובתי הדין, אשר כולם, ללא יוצא מן הכלל, נדרשים לנהל את ההתדיינות המתנהלות בפניהם ללא משוא פנים. 19. שתי הערות לסיום. קביעת הרכב המותב, כמו קביעת מועדי דיון, העברת תיקים והחלטות כיוצא באלה, הוא בדרך כלל עניין הנתון לשקול דעתו של הגורם השיפוטי המוסמך לכך בבית המשפט או בבית הדין הרלוונטי (ראו: בג"צ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683 פיסקה 9). אולם, בענייננו, אין אנו מבקשים להתערב בקביעת הרכב ספציפי זה או אחר אשר ידון בתיק מסוים, אלא בהלכה הנובעת מהוראת בית הדין הארצי, ממנה עולה כי פסק דין הבטל מחמת פגם בהרכב המותב יוחזר, ככלל, לדיון מחדש בפני מותב הכולל את חברי המותב המקורי, וזאת מבלי לשקול האם דבקה בהם עילת פסלות המונעת מהם לשוב ולדון בתיק. הלכה זו, מתעלמת מהכלל נגד משוא פנים ואין היא מהווה הנחיה ראויה לשופט הראשי. והערה שניה. ככלל, קביעה, כמו בענייננו, על פיה ידון חלק מההרכב המקורי גם בדיון החוזר באותו תיק, אינה עילה לעתור כנגד השופט הראשי של בית הדין האזורי לבית משפט זה. אין לקבל כי צדדים המתדיינים בתיק זה או אחר יעתרו לבית משפט זה כל אימת שנראה להם שקביעה כאמור אינה עולה בקנה אחד עם הלכות פסלות שופט. דרך המלך לערער על שיתופם של חברי מותב בהרכב הדן בתיק הוא בהליך של פסלות שופט. שקלנו אם לא מן הראוי גם בענייננו להפנות את העותרת להליך של פסלות שופט. לו נקטנו בדרך זו, למותב שמונה על ידי השופט הראשי, לפי הוראת בית הדין הארצי, היתה ניתנת ההזדמנות להביע עמדתו בעניין. ככלל, בכל עניין שבו נדונה שאלת פסלותו של שופט, ניתנת לשופט הנוגע בדבר הזדמנות לומר את דברו. תיאורטית, במקרה כזה פתוחה היתה הדרך בפני שופטי המותב, להחליט לפסול עצמם מלדון מחדש בתיק. בנסיבות המקרה, החלטנו שלא לבחור בדרך זו משני טעמים מצטברים. האחד, כפי שפורט לעיל, ניתוח המקרה שבפנינו לפי הלכות פסלות שופט הוביל למסקנה חד משמעית לפיה אין לכלול את חברי המותב המקורי במותב שידון מחדש בתיק. כאמור, פסק הדין במותב הקטוע ניתן לאחר שמיעת הראיות וקביעת ממצאים ברורים על יסוד ראיות אלו. בנסיבות אלה, לא ראינו טעם רב בשמיעת עמדת המותב, שכן גם אם עמדתו תהיה כי רשאי הוא לישב בדין, לא זו ההלכה שנקבעה במסגרת הלכות פסלות שופט. הטעם השני הוא, שלא נטען בפנינו על ידי מי מהצדדים שיש להפנות את הסוגיה שבמחלוקת לפתחו של המותב שהתמנה על ידי השופט הראשי. הצדדים ביקשו כי נכריע בסוגיה שבמחלוקת לגופו של עניין, דהיינו, אם יש מקום שמותב הכולל את שני חברי המותב המקורי ידון בתביעה בגלגולה החדש. אמנם טעם זה, כשלעצמו, אין בו כדי להכריע את הכף, אולם בנסיבות העניין, כאשר מדובר במקרה שההכרעה בו ברורה וכאשר הפניית העותרת להליך של פסלות היה מעכב עוד יותר את משך ההליכים בתיק, אשר אף כך התארכו יתר על המידה, הגענו למסקנה שאין זה ראוי להפנות את העותרת לדרך אשר אין בה להועיל לאף אחד מהצדדים. אנו מודעים לפגיעה הנגרמת למשיב עקב התארכות ההליכים בעניינו. עם כל הצער שבדבר, אין בכך כדי להצדיק פגיעה בכללי הצדק הטבעי הנוהגים בניהול הליך משפטי. המלצתנו היא, כי בית הדין האזורי יעשה ככול הניתן לזרז את ההליכים בעניינו של המשיב על מנת להביא את הפרשה לידי סיומה המהיר. 21. התוצאה היא, שאנו עושים את הצו על תנאי למוחלט במובן זה שקביעת בית הדין הארצי בנוגע להרכב המותב שידון מחדש בתיק בטלה, והשופט הראשי של בית הדין האזורי יקבע מותב חדש אשר ידון בתיק, אשר לא יכללו בו חברי המותב המקורי. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, לא הייתי עושה צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: מצטרפת אני לדעתו של חברי השופט אור, כי אין מנוס מקביעת מותב חדש לדיון בתביעתו של המשיב, מהטעמים שפורטו בפסק דינו. בשולי הדברים אעיר כי התמשכות ההליכים בפרשה זו מעוררת מורת רוח ופתיחת ההליכים מחדש בפרשה זו, היא בוודאי תוצאה קשה למשיב אשר לאחר שנים ארוכות זכה להגיע לסוף המסלול. אילו עמדה בפנינו השאלה אם יש לקיים את ההליך מחדש או שמא ניתן לקיים את פסק הדין שניתן בהרכב קטוע, יתכן שהייתי מוכנה לבחון אותה. כך בנסיבות מתאימות, בהתחשב בהוראות הדין המיוחדות החלות על בית הדין לעבודה, ובכללי התערבותנו בפסיקתו. אלא ששאלה זו איננה עומדת בפנינו. ההחלטה שפסק הדין המקורי בטל הייתה מקובלת על בא-כוח המשיב והיא עוגנה בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. השאלה היחידה הטעונה הכרעה כיום היא השאלה אם עניינו של המשיב ידון בפני חברי המותב שנתנו את פסק הדין המקורי או בפני מותב אחר. בנסיבות המיוחדות של העניין שלפנינו כאשר אין כל ספק שבית הדין האזורי גיבש דעתו והביע עמדה ברורה בפסק דין מפורט ומנומק, קשה לראות כי קיים סיכוי רציני שחברי המותב יוכלו לדון בעניין מחדש במידת הפתיחות הנדרשת. אשר על כן, על-פי המבחן המקובל לעניין פסלותו של שופט, מתחייבת העברת הדיון למותב אחר. אוסיף עוד, כי אילו היה בית הדין האזורי פועל ברוח "הלכת צעירי" (דב"ע נז 3-186/ משה גורן נ' דרור צעירי ז"ל, פד"ע לג 118) שיצאה מלפני בית הדין הארצי לעבודה והיה מצרף חבר חדש למותב בטרם ניתן פסק הדין, הייתה מתקצרת הדרך במידה ניכרת. לא נותר לנו אלא לקוות כי בית הדין האזורי יעשה כל מאמץ עתה לזירוז ההליכים, וכי הצדדים יתרמו את חלקם לכך. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: כמו חברי, השופט ת' אור, שלדעתו הצטרפה חברתי השופטת ד' ביניש, סבורני גם אני כי לצורך הדיון בתביעתו של המשיב מספר 3 יש לקבוע מותב חדש של בית הדין האזורי לעבודה, שבו לא ייכללו חברי המותב המקורי. החלפת המותב תחזיר, כמובן, את הדיון לתחילתו, וממילא תרחיק את קיצו, אולם התוצאה המצערת הכרחית. וכבר נאמר: "צדק דחוי עדיף על אי צדק מהיר". ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. מותב / הרכב שופטיםשופטיםשאלות משפטיות