באילו מקרים ניתן להגיש תביעת רשלנות מקצועית נגד סוכן ביטוח ? האם כל טעות של סוכן ביטוח מהווה עילה לתביעה ? מהו היקף האחריות של סוכן הביטוח כלפי הלקוח ? האם הפעולות של סוכן ביטוח מחייבות את חברת הביטוח ?

מבוטח פונה לסוכן ביטוח כדי "שישמור עליו" וידאג לו לכיסוי ביטוחי, במקרים מסוימים מדובר ביחסים ארוכי טווח, כאשר סוכן ביטוח מבצע עבור לקוחותיו ביטוחים במספר תחומים - לדוגמא ביטוח רכב, ביטוח דירה, ביטוח לעסק - אם נגרם לכם נזק בעקבות רשלנות מקצועית של סוכן ביטוח מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתביעות נגד סוכני ביטוח. רשלנות מקצועית של סוכן ביטוח - חובת הזהירות

מהו תפקידו של סוכן הביטוח ? מפסיקת בית המשפט בנושא תביעות נגד סוכני ביטוח, עולה כי לסוכן הביטוח חובות זהירות מסוימות כלפי לקוחותיו שכן הלקוח סומך על המקצועיותו בענייני ביטוח. במקרה בו נטען לרשלנות מקצועית של סוכן הביטוח, השאלה הנשאלת היא מהי החובה הרלבנטית, האם אכן מוטלת היא על הסוכן ואם כן האם הופרה בהתרשלות שגרמה נזק ? בית המשפט עמד על פערי הכוחות העמוקים בין הצדדים, הנובעים ממקצועיותו וניסיונו של המבטח לבין העדרם של אלו אצל המבוטח. נקבע כי ביחסיו של המתקשר עם סוכן הביטוח נוצרת ציפייה אצל הלקוח, כי הסוכן ישמור על עניינו בצורה הטובה ביותר, דבר המצדיק הטלת חובת גילוי רחבה יחסית על סוכן הביטוח.

 

באילו מקרים ניתן להגיש תביעה נגד סוכן ביטוח ?

כתב תביעה נגד סוכן ביטוח על רשלנות מקצועית, מוגש בדרך כלל בטענת רשלנות מצידו אשר גרמו לנזקים הנובעים מהעדר כיסוי ביטוי וכן מהעדר טיפול בתביעה. להלן סוגי תביעות נגד סוכן ביטוח: ##(א)## תביעה שהתיישנה בגלל טעות של סוכן ביטוח שלא התריע התריע בפני הלקוח שעליו להגיש תביעה לבית המשפט שתעצור מרוץ ההתיישנות. ##(ב)## תשובות לא נכונות בהצעת הביטוח שמולאה בסיועו של סוכן הביטוח וגרמו בדיעבד לאי כיסוי ביטוחי ביחס למקרה ביטוח. ##(ג)## סוכן ביטוח שהתרשל, והפר את חובותיו לברר את כל האפשרויות העומדות בפני הלקוח. ##(ד)## רשלנות של סוכן ביטוח בכך שלא הציע ללקוח לרכוש הרחבות לביטוח. ##(ה)## לקוח שמגיש תביעת ביטוח ומגלה ומתברר לו כי לא הונפקה פוליסה ועל כן הוא אינו מבוטח. ##(ו)## טענה המייחסת לסוכן הביטוח התרשלות במה שקשור לתשלום דמי פרמיה. חשוב לזכור כי בית המשפט יכול לקבוע כי הפעולות של סוכן ביטוח מחייבות גם את חברת הביטוח וככל שהייתה רשלנות ו/או מחדל מצד סוכן הביטוח, ניתן לחייב גם את הסוכן וגם את חברת הביטוח בגינה.

 

אחריות סוכן ביטוח כלפי לקוח - מה אומרת הפסיקה ?

##(1)## ברע"א 5695/06 בהא סייף נ' פוזי מרעי ואח' הוגשה תביעה נגד סוכן ביטוח ונפסק כי מחובתו סוכן הביטוח להסביר ללקוח שמעוניין לרכוש פוליסה מתאימה את מגוון האפשרויות הביטוחיות, וכי הכיסוי הביטוחי המוצע תואם את צרכיו. על סוכן הביטוח לבאר ללקוח תניות מרכזיות ביטוחיות, ולמנוע ממנו טעויות שעשויות להביא לביטול הפוליסה, להעמידו לעת חידוש על שינויים משמעותיים בנוסח פוליסה שגרתי שחודשה מדי שנה, ליידעו בדבר מועד סיום מתקרב של פוליסה, ואף ביחס לכוונת מבטח שלא לשוב ולחדש פוליסה שחודשה בעבר. ##(2)## בע"א 3214/98 אמנון שלוס נ' רגומי (1978) בע"מ, במסגרת תביעה נגד סוכן ביטוח, הוכרה אחריותו של סוכן ביטוח, עם תרומת אשם מצד הלקוח. במקרה זה, ניתנו תשובות לא נכונות בהצעת הביטוח שמולאה בסיועו של סוכן הביטוח, וגרמה לאי כיסוי ביטוחי ביחס למקרה ביטוח, מה שהותיר את המבוטח עם נזק ניכר. נקבע שם כי סוכן ביטוח יכול וצריך לצפות כי מתן תשובות לא נכונות בהצעה יכול להוליך לביטול הפוליסה על ידי חברת הביטוח וזו מומחיותו ומיומנותו. ##(3)## בת"א (שלום – ת"א) 51881/06 סוויסה גבריאל נ' מ.י. ישראלית סוכנות לביטוח בע"מ ואח', הוגשה תביעה נגד סוכנות ביטוח ונקבע שהייתה על הסוכן הביטוח חובה לברר את מצב הדירה כ"דירה תפוסה" או "כדירה שאינה תפוסה" ולהסביר ללקוח באופן ברור ומפורש את ההבדל בהגדרות על פי הפוליסה, ולוודא שהכיסוי הביטוחי שנרכש, עונה על צרכיו בהתאם למצב הדירה. ##(4)## בת.א 38870-05-14 (שלום ת"א), מגדל חברה לביטוח נ' צדדי ג', צוין כי מאחר וסוכן הביטוח הוא הגורם המקצועי ובעל המידע בתחום, נדרש מסוכן הביטוח בעת המשא ומתן להציג בפני הלקוח את מגוון האפשרויות המתאימות לבקשתו , ולגלות לו כל מידע רלבנטי באשר לצורות ההתקשרות השונות, וכן עליו לוודא שהכיסוי הביטוחי שמספקת חברת הביטוח הוא ראוי ומספיק לצרכיו של הלקוח.

 

מעמדו של סוכן הביטוח - מתווך או שלוח ?

ברע"א 2281/05 אריה חברה לביטוח נ' קפלנסקי אוזכרו מספר אפשרויות: שהסוכן הוא שלוח של המבוטח, שהוא שלוח של חברת הביטוח, שהוא שלוח של שניהם, שאינו שלוח של מי מן הצדדים אלא מתווך ביניהם, או כי מעמדו יהא תלוי נסיבות. הוכרע כי נקודת המוצא תהא שהסוכן הנו מתווך בין חברת הביטוח למבוטח, אך בכל מקרה ניתן לנסות ולהמחיש יחסי שליחות מוסכמת עם מי מן הצדדים, נחזית או סטטוטורית. באופן טבעי, יש סוכנים בקיאים יותר ופחות בעניינים המשיקים לתחום מומחיותם. אולם ברגיל, סוכן ביטוח אינו הגורם המתאים לכך לגופו של ענין, אף מעבר לשאלה האם הטלת חובת זהירות מעין זו אינה עומדת בניגוד לסע' 20(4) של חוק לשכת עורכי הדין. הכשרתו ומומחיותו של סוכן הביטוח אינה ביעוץ משפטי. זו גם אינה יכולה להיות הציפיה הסבירה ממנו של מבוטח. בפסיקה נקבע כי גם אם ייחשב סוכן הביטוח כמתווך (ולא שלוח) אין הדבר פוטר אותו מכל חובה כלפי הצדדים, שכן תיווך הוא יחס חוזי שמטיל על הצדדים לו חובות שונות, בהן חובת נאמנות, זהירות, והחובה לנהוג בדרך מקובלת ותום לב; ובמקרה המתאים ניתן יהא כאמור להמחיש מעמדו של הסוכן כשלוח של אחד הצדדים (לרבות של המבטחת משיקולים של הגנה על המבוטח כצרכן, במקרים המתאימים לכך, כאשר ברור מאידך שלא כל מקרה הוא מתאים לכך; היינו שהמקרים בהם דן סימן ו' אינם בהכרח בגדר רשימה סגורה). ##העניינים שלגביהם ייחשב הסוכן כשלוח של חברת הביטוח הנם שלושה: ## ##(1)## שלב הכריתה של חוזה הביטוח. ##(2)## קבלת דמי ביטוח. ##(3)## מתן הודעות. חוק חוזה ביטוח מכיר "בקשר האמיץ" של שליחות הנוצר בין חברות הביטוח לבין סוכניה (ר"ע 501/84 הסנה חברה לביטוח נ. רוטבן).

 

האם אחריות סוכן ביטוח כלפי לקוח היא מוחלטת ?

גישת בית המשפט לגבי רשלנות מקצועית של סוכן ביטוח, היא כי אין להפוך את סוכן הביטוח מכוח עוולת הרשלנות והטלת חובות זהירות יש מאין ל"יועץ משפטי" ואין להחליף בין תפקידו של סוכן לזה של עורך דין. אותה חובת נאמנות בה חב הסוכן כלפי מבוטחו, בין מכוח תיווך בין מכוח שליחות, אינה מקימה אחריות מוחלטת אלא חובות מסוימות ולא אחרות. היא לא כוללת ואינה יכולה לכלול חפיפת תחומים עם יעוץ משפטי, השמור באופן מובהק לעו"ד ועולה כדי יעוץ טקטי כיצד לנהל תביעה מול חברת הביטוח. חשוב לציין כי, חברות ביטוח וסוכני ביטוח יוצאים מנקודת הנחה שמבוטחים שמגיעים לכרות חוזה ביטוח, מוסרים מידע מדויק ואמין שמשקף את המציאות. חוק חוזה ביטוח דואג לחברות הביטוח שבמידה והמבוטח לא מוסר את הפרטים האלו, ישנן סנקציות הרשומות בחוק.

 

פוליסת רשלנות מקצועית של סוכן ביטוח

פוליסת הביטוח לאחריות מקצועית שמונפקת לסוכן ביטוח הינה פוליסה המבוססת על מועד הגשת התביעה נגדו ונועדה לשפות את המבוטח (וכיוצא מכך, גם צד ג' שנפגע ממעשיו) רק בגין תביעות המוגשות לראשונה נגד המבוטח בתקופת הביטוח ואשר הודעה עליהן נמסרה לחברת הביטוח בתוך תקופת הביטוח.

 

מה ההבדל בין אחריות עורך דין לבין אחריות סוכן ביטוח ?

עורך דין הנוטל על עצמו ייצוג בתביעת ביטוח הופך למעשה למעין "יומן תזכורות" במה שקשור לצורך להבטיח אי התיישנות התביעה. זו מומחיותו וגם לשם כך נשכרו שירותיו, מבלי לגרוע מחובת שיתוף הפעולה של הלקוח, שאינו יכול לצפות מאידך שינחית תביעה במשרד בא כוחו ויתעלם מפניות אליו להמצאת נתונים ומסמכים הנדרשים לצורך קידום תביעתו. גם סוכן הביטוח הנו מעין "יומן תזכורות" ואין הוא נטול חובות כלפי לקוחו. אך לא במה שקשור לייעוץ משפטי וניהול תביעה. הסוכן למשל אמור להיות מסוגל לעקוב אחרי מועדי הפקיעה של פוליסות קיימות ולתזכר לקוח קיים כי הפוליסה שלו עתידה לפקוע בתאריך מסוים בעוד חודש או חודש וחצי על מנת שיהא סיפק בפני המבוטח להיערך ושלא ימצא עצמו נטול כיסוי.

 

איפה מגישים תביעות נגד סוכני ביטוח ?

חברות הביטוח מנהלות את עסקיהן באמצעות סוכני ביטוח הפזורים ברחבי הארץ, כדי לקדם את המטרות הכלכליות של חברות הביטוח בדרך של מכירת הפוליסות של חברות הביטוח, ובית המשפט פסק כי לא ראוי שאלה יתגדרו בטענה של חוסר סמכות מקומית, מפני תביעות המוגשות באזורים שסוכני הביטוח, שלוחיהם, מוכרים בהם את הפוליסות שלהן. משנקבע כי סוכני הביטוח וסוכנויות הביטוח הם שלוחי חברת הביטוח, ברור כי במקום המצא עסקיהם של שלוחי החברה, שם ניתן גם להגיש תביעות נגד חברות הביטוח. מקום העסק של חברת ביטוח הוא גם מקום עסקיה של כל סוכנות ביטוח, או סוכן ביטוח גם אם הוא עצמאי.

 

5 דברים נוספים שחשוב לדעת על תביעת רשלנות מקצועית נגד סוכן ביטוח

##(1)## נטל ההוכחה של תביעתו כלפי סוכן הביטוח רובץ על התובע - עליו להמחיש שיסודות עוולת הרשלנות מתקיימים במצטבר. ##(2)## לא ניתן להטיל אחריות על סוכן ביטוח רק בשל כך שלא המליץ ללקוח לפנות לעורך דין - הזכות לפנות לעו"ד אמורה להיות ידועה בסבירות לכל מבוטח, גם בלא הפניה של סוכן הביטוח. ##(3)## ניתן לצפות שהמבוטח יעדכן את סוכן הביטוח לגבי שינוי במצבו הרפואי כמי שבידו הנתונים והידיעה על מצבו הרפואי בכל זמן נתון. ##(4)## ההלכה קובעת שחובת זהירות של מבוטח סביר מחייבת אותו ב"מינימום" לעיין בתנאי הפוליסה. ##(5)## העובדה שסוכן ביטוח התרשל אין משמעה שהלקוח פטור. לעיתים יכולה להיות גם ללקוח תרומת אשם.

 

להלן פסק דין בנושא תביעה נגד סוכן ביטוח רכב

##טענות התובע: ## התובע 1 פנה אל הנתבע 1, סוכן ביטוח במקצועו, על מנת לבטח רכב מסוג משא אחוד, תוצרת פיאט (להלן: "הרכב"), בביטוח מקיף וביטוח חובה. הנתבע 1, החתים את התובע על הצעת ביטוח מקיף למשך שנה אחת מחודש מרץ 2003 עד מרץ 2004, וכן על הוראת קבע לתשלום דמי הביטוח המקיף. דמי ביטוח החובה ניגבו באמצעות כרטיס אשראי. התובע 1 טען, כי הנתבע בירר עימו מהם אמצעי המיגון לרכב, ולאחר מכן הודיעו, כי הרכב מבוטח בביטוח מקיף. מאחר והתובע 1 לא קיבל עותק הפוליסה, וכן דמי הביטוח לא ניגבו באמצעות הוראת הקבע עליה חתם, פנה זה אל הנתבע 1 לברר מדוע. הנתבע 1 טען, כי לרכב כיסוי ביטוחי מלא אצל הנתבעת 2, וכי העיכובים בהוצאת הפוליסה וכן גביית דמי הביטוח הינם פורמליים בלבד. במהלך חודש מאי 2003, המשיך וביטח התובע 1 באמצעות הנתבע 1 את תכולת הרכב ששימש לו להובלת בגדים ומוצרי אופנה אחרים. בתאריך 10.8.03, כמצוין בכתב התביעה, נגנב הרכב על תכולתו. התובע 1 פנה אל הנתבע 1 על מנת להודיע דבר הגניבה. לאחר שחלפו מס' ימים שכר הנתבע 1 עבור התובע רכב מסחרי מסוג קאיה פרג'יו, על פי תנאי הפוליסה הלכאוריים, ולמשך 21 יום. משחלפו מס' שבועות, ואיש מחברת הביטוח לא יצר קשר עם התובע 1, פנה זה שוב אל הנתבע 1, ורק אז התברר לו כי קיימת בעיה בכיסוי הביטוחי. הנתבע 1, לטענת התובע, הרגיעו, ומסר לו כי הינו מבוטח בביטוח אחריות מקצועית אצל הנתבעת 3, וכי יקבל תגמולי הביטוח בין מהנתבעת 2 ובין מהנתבעת 3. התובע, המשיך ולחץ על הנתבע 1, וזה שילם לו סך של 46,000 שקלים לסילוק תביעתו בגין תכולת הרכב, כך לטענת התובע, ואף החתים את התובע 1 בגין כך על מסמך מתאים. באחד מביקורי התובע 1 במשרדו של הנתבע 1, נמסר לו ע"י אדם שהציג עצמו בשם ג'קי סבג, שותפו של הנתבע 1, כי הצעת הביטוח לא הועברה לנתבעת 2, בשל רשלנותה של פקידה במשרד הנתבע 1. בצר לו, נאלץ התובע 1, לרכוש רכב חליפי, תוך נטילת הלוואות בסכום כולל של 70,000 שקלים. לפיכך, עתר התובע 1, יחד עם התובעת 2, ביתו, הרשומה במשרד התחבורה כבעלת הרכב, וכזו שאמורה הייתה להירשם כבעלת פוליסת הביטוח, לתשלום תגמולי הביטוח מעם הנתבעת 2, בטענה כי על פי דיני השליחות הקיימים בין סוכן הביטוח לחברת הביטוח, וכן על פי דיני החוזים, השליחות ודיני מעין חוזים, על הנתבעת 2 לשפות את התובעים על פי מצגו של הנתבע 1 בדבר קיומה של פוליסת ביטוח בת תוקף. כמו כן, עתר לחייב הנתבע 1 בגין מחדליו, ורשלנותו בכך שלא העביר את הצעת הביטוח לנתבעת 2 במועד, והותיר התובעים ללא ביטוח לרכושם. לבסוף, כלפי הנתבעת 3, מבטחת הנתבע 1 בפוליסת אחריות מקצועית, כמי שחייבת לפצות התובעים לאור התרשלות הנתבע 1, וכל זאת, בגין ערך הרכב, ביום קרות מקרה הביטוח, בסך 75,513 שקלים, בגין הרבית ששולמה לצורך רכישת רכב חליפי בסך 11,377 שקלים, בגין שכ"ט שמאי, שטרם ביצע חוו"ד עם הגשת התביעה 600 שקלים, ובגין עוגמת נפש, ביטול זמן והתרוצצויות 5,000 שקלים. ובסה"כ, 97,776 שקלים. ## טענות הנתבע הראשון: ## הנתבע 1, טען להגנתו כי, כל מהותה של התובענה, הינה נסיון להתעשר על חשבונו שלא כדין, שכן הרכב לא היה מבוטח אצל הנתבעת 2, וכי בעניין זה לא ניתנו כל התחייבויות או מצגים על ידו לתובעים, לרבות אישור בדבר קיום ביטוח לרכב. הנתבע 1 הדגיש, כי התובע 1 אמנם פנה אליו, וביקש הצעה לביטוח הרכב, לצורך כך פנה הנתבע 1 לנתבעת 2. הנתבעת 2 דרשה אישור בדבר היעדר תביעות ואישור מיגונים לרכב, דרישה זו הועברה לתובע 1, אך התובע לא עשה לצורך השלמת דרישות אלה דבר. לפיכך, לא הוצאה לרכב פוליסת ביטוח מקיף, והתובע ידע על כך. הנתבע 1 אף הוסיף, כי בחודש מאי 2003, לכל המאוחר, ידע התובע כי אין לרכבו ביטוח, שכן נזקק לשירותי גרירה, פנה להזמין שירותים כאלה אצל חברת "שגריר", שם נמסר לו כי אין לו כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת 2. כן ידע, דבר היעדר פוליסת הביטוח, מאחר ולא נדרש לשלם פרמיית ביטוח במשך חודשים רבים, ולפיכך, ידע או צריך היה לדעת, כי אין פוליסת ביטוח בת תוקף. מעבר לכך, בחודש מרץ 2003, פנה סוכן הביטוח הקודם של התובע 1 לנתבע 1, וביקש לדעת האם היה כיסוי ביטוחי לרכב אצל הנתבעת 2, על מנת לבטל את פוליסת הביטוח הקיימת אצלו על שם התובע, והנתבע 1, השיבו כי הרכב אינו מבוטח. מכאן הסיק הנתבע 1, כי לתובע היה כיסוי ביטוחי בחברה אחרת, וכן ידע התובע, שאין לו כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת 2. הנתבע 1 אף הכחיש, כי התובע הוחתם על הצעת ביטוח ו/או על הוראת קבע נשוא הרכב, כי מעולם לא אישר לתובע דבר קיומו של כיסוי ביטוחי לרכב, אך אישר כי באוקטובר 2003, ולא כנטען בכתב התביעה (אוגוסט 2003), פנה אליו התובע, והודיע לו כי הרכב על תכולתו נגנב, כאשר במעמד זה הובהר לתובע כי האירוע אינו מכוסה בהיעדר כיסוי ביטוחי לרכב. התובע, כך לטענת הנתבע 1, החל בוכה ממש, התחנן על נפשו, וביקש מהנתבע 1 לסייע לו בשל הקשיים הכספיים האדירים בהם הוא מצוי, והנתבע 1 שהבין למצוקתו הנוראה, הסכים לשלם לו, לפנים משורת הדין, סך של 46,000 שקלים, מכיסו הפרטי, ובתנאי שהתובע ימשיך ויבצע באמצעותו את כל ביטוחיו. ההיגיון מאחורי מעשה זה, שאף הנתבע 1 ראה בו מעשה לא שגרתי, היה כפול, נגע לליבו מצבו הקשה של התובע מחד, ומאידך, התחייב התובע להמשיך ולערוך ביטוחיו באמצעותו, כאשר הנתבע 1 שירת את התובע בגין 4 פוליסות ביטוחי חיים, ופוליסות לביטוחי רכבים, שעל פני שנים אמורים לכסות את הסכום ששילם. הנתבע 1 הדגיש, כי שילם את הסך של 46,000 שקלים בארבעה שיקים, 3 מהם נפרעו, ואילו הרביעי לא נפרע מאחר והתובע הפר התחייבותו וביטל כל הביטוחים שבוצעו באמצעות הנתבע 1, תוך שהוא מעבירם לסוכן אחר. בגין השיק הרביעי, נפתחו הליכי הוצל"פ על ידי האוחז בו, בעל הבגדים שנגנבו מהרכב לאחר שהשקים הועברו אליו ע"י התובע. הנתבע 1, הוסיף וציין, כי נענה לבקשת התובע, לסייע לו בכך שיפנה לחברת הביטוח המבטחת אותו באחריות מקצועית, הגם שהיה בטוח שלא התרשל באירוע, על מנת שהנתבעת 3 תבדוק אם אמנם הנתבע 1 התרשל. הנתבע 1 הדגיש, כי במסגרת התחייבותו, חתם התובע על וויתור ביחס לכל טענה ו/או תביעה, כנגד הנתבע 1 בשל אירוע הגניבה בכללותו (היינו לרבות הרכב עצמו ולא רק תכולתו). אשר לשכירת הרכב החלופי, ציין הנתבע 1 כי הלווה לתובע הלוואה קצרת מועד, לשכירת רכב זה. אשר לג'קי סבג, שצוין בכתב התביעה, ציין הנתבע 1 כי מדובר על ג'קי גבאי, שהינו עובדו ולא שותפו. לבסוף, התכחש לכל רשלנות מטעמו, לרבות לעניין נזקיו של התובע, ועתר לקיזוז סכומי הכסף שאמור היה לזכות בהם כחלק מהפרמיות, בסך 70,717 שקלים, בשל מניעת רווח מעמלות הפוליסות השונות שהתחייב לכאורה התובע להמשיך לטפל באמצעות הנתבע 1, ולחלופין, עתר לשיפויו בסך של 46,000 שקלים, הסכום ששילם לתובע. במקביל, הגיש תביעה שכנגד כנגד התובע, על הסך של 70,717 שקלים, ולחלופין, על הסך של 46,000 שקלים כסכומי קרן, בגין הפרת התחייבות התובע על פי המוסכם ביניהם. הנתבע שכנגד, התובע 1, שלל מכל וכל התביעה שכנגד, וראה בה ניסיון לשמש משקל נגד מלאכותי לתביעתו העיקרית. הנתבע שכנגד הדגיש, כי מעולם לא היה בקשר עם חברת הביטוח מנורה, לא קיבל כל דרישה לעניין מיגון הרכב, ואף לא שוחח בעניין זה עם התובע שכנגד, חזר על גרסתו בכתב התביעה המקורי, ואף הוסיף, כי לעניין פנייתו לחברת שגריר, כי התובע שכנגד שילם על גרירת הרכב ע"י שגריר מכיסו, ויש בכך משום הודאת בעל דין, כי לא בכה ולא התחנן על נפשו בפני התובע שכנגד, וכי התשלום בוצע לאחר שהתובע שכנגד הודה במחדלו, ולכן גם אין מדובר בתשלום לפנים משורת הדין. הנתבע שכנגד אף התכחש לתנאי שבקבלת התשלום, היינו המשך ביצוע הביטוחים אצל התובע שכנגד, בהיות התחייבות שכזו לטענתו בטלה, בהיותה לא חוקית, לא מוסרית, ונוגדת את תקנת הציבור, כאשר הנתבע שכנגד מתחייב להמשיך הביטוחים אצל התובע שכנגד בלית ברירה, ולכן הנסיבות לחתימה נובעות גם מכפיה ועושק. ## טענות הנתבעת השני: ## הנתבעת 2 טענה בכתב טענותיה, כי רכב התובעים מעולם לא בוטח באמצעותה, לאחר שהנתבע 1 לא העביר מעולם בקשה כלשהי לביטוח התובעים, לפיכך גם לא ניתן היה להנפיק פוליסה,ולפיכך אין גם יריבות בין התובעים לנתבעת 2. כן הוסיפה, כי טענות התובעים לקיום רשלנות מקצועית מטעם הנתבע 1, אינה מקימה עילת תביעה כלפיה, שכן הנתבע 1 אינו מוסמך להנפיק פוליסה, והחתמת התובעים על הצעה לפוליסה, אין בה כדי ליצור חוזה ביטוח בניהם, ולכן על התובעים לפנות לנתבע 1 בלבד. כמו כן, שללה הנתבעת 2 חבות כלשהי לתשלום תגמולי ביטוח כלשהם, כלפי התובעים, וככל שקיימת חבות, טענה לקיום אשם תורם על התובעים, וכן לקיזוז הפרמיה שלא שולמה. ## טענות הנתבעת השלישית: ## הנתבעת 3 טענה, כי התובעים פוצו בגין כל נזקיהם, ולאחר מכן ויתרו על תביעתם. במקביל טענה, לקיומה של קנוניה בין התובעים והנתבע 1, כנגד הנתבעת 3, בחיפוש אחר "כיס עמוק". הנתבעת 3 הודתה, כי ביטחה את הנתבע 1 בביטוח אחריות מקצועית של סוכני ביטוח, אך הכחישה קיומו של כיסוי למקרה הנידון, והוסיפה כי קיים חשש שבעסקת התיווך שבין התובעים לנתבעת 2 עסק מי שאינו מבוטח בפוליסת אחריות מקצועית, מה גם שהתנהלות הנתבע 1 מהווה הפרה בוטה של תנאי הפוליסה, ולכן אין כיסוי ביטוחי על פיה, כאשר לטעמה רקמו הצדדים עסקה במסגרתה יודה הנתבע 1 ברשלנותו בטיפול בהזמנה, על מנת לבנות עילת תביעה כנגד הנתבעת 3, תוך יצירת ראיות יש מאין, וטיעונים שאינם אמת, כאשר במקביל, הפוליסה אוסרת על כל התחייבות תשלום, ו/או הודאה, ו/או ניהול מו"מ הנתון אך ורק לשיקול דעתה של הנתבעת 3. כן, הפוליסה אינה מכסה ערבות שניתנה ע"י הנתבע 1 לתובעים, ובביצוע התשלום הפך הנתבע 1 להיות ערב לשיפויים או פיצויים של התובעים כן טענו, כי הנתבע 1 מסר גרסאות סותרות, העלים מידע, ואף שיקר במפגיע, ולפיכך הכשיל את הנתבעת 3 בבירור חבותה, בחוסר תום לב, ובהפרה בוטה של הפוליסה. הנתבעת 3 הדגישה, כי הפוליסה מכסה מעשה רשלנות ולא מעשה מכוון. כן ציינו, כי הפוליסה אינה מבטחת את רכושם של התובעים, כאשר הנזק בתחום זה הוכחש. במקביל, טענו לרשלנות תורמת. משנסיונותי לפשר ולגשר בין הצדדים לא הועילו, ואף נדחתה הצעת פניה לגישור חיצוני, לא היה מנוס מלקבוע התיק לשמיעת הוכחות, לסיכומים ועתה לפסק דין. ## המחלוקות שבין הצדדים: ## ניתן להגדיר המחלוקות שבין התובעים לנתבעים לפי סדרן כדלקמן: בין התובעים לנתבע 1, מחלוקות עובדתיות בדבר ההסכמות בפועל במערכת היחסים שבניהם, מה התחייב כלפיהם הנתבע 1, מהי הפרשנות הראויה למה שהסכימו בניהם ככל שהסכימו לאחר קרות מעשה הגניבה, לרבות לעניין ההסכם שנחתם ביניהם, קיומה של רשלנות מצד הנתבע 1 וחובתו של התובע 1 לשאת בנזקי הנתבע 1 מכוח התביעה שכנגד. בין התובעים לנתבעת 2, האם קיימת פוליסת ביטוח בת תוקף לנוכח מצגו של הנתבע 1, ומהם פרטיה. בין התובעים, הנתבע 1 והנתבעת 3, קיימות מחלוקות בדבר הקשר הנטען שבין התובעים והנתבע 1 לתובענה כנגד הנתבעת 3, תחולת חריגי פוליסת הביטוח של הנתבע 1, וככל שאלה אינם מוכחים, על אילו נזקים פורסת הפוליסה כנפיה כלפי התובעים. ## מערכת היחסים שבין התובעים לנתבע הראשון: ## לצורך הוכחת תביעתם כלפי הנתבע 1, צירפו התובעים בין היתר, תצהיר עדות ראשית של התובעת 2 (ת/1), ותצהיר עדות ראשית של התובע 1 (ת/4), על נספחיו. בת/1, מציינת התובעת 2, ביתו של התובע 1, כי היא הבעלים הרשומים של הרכב, עם זאת הבעלים והמשתמש ברכב בפועל הינו התובע 1, שרשם את הרכב על שמה בשל חששו מנושים אחרים, והיה המשתמש היחיד ברכב לצורך פרנסתו ולצורך המשפחה (סעיפים 2,3 ל-ת/1), זו הייתה לטעמה הסיבה בגינה ביקש אביה, התובע 1, מהנתבע 1, לרשמה כמבוטחת בפוליסה, ומשום כך, הרשתה לאביה ולאימה לחתום בשמה, בתאריך 10.3.03 על הצעת ביטוח מקיף לרכב לתקופה שבין 1.3.03-28.2.04. (סעיף 4 ל-ת/1). בחקירתה הנגדית התברר, כי התובעת 2 מהווה למעשה כיסוי לכל מעשי אביה, נשוא הרכב והפוליסה, כי היא לא הייתה מעורבת ברכישת הרכב, לא הייתה מעורבת בביטוחו, לא ידעה מתי הסתיימה פוליסת הביטוח בחברה הקודמת שביטחה את הרכב, כי חתימתה על מסמך שהופנה לנתבעת 2 לצורך ביטול פוליסה (פוליסה אחרת שנערכה עבורה ע"י הנתבעת 2 ), נושא אמנם חתימתה, אך מעבר לכך לא הייתה לה כל מעורבות, ואף לא התעניינה. כך גם ביחס לרכב שנרכש במקום הרכב שנגנב, לא ידעה האם חתמה על הצעה לביטוח. בחקירה הנגדית מטעם ב"כ הנתבעת 2, מודה התובעת 2 במפורש, כי היא משמשת אשת קש עבור אביה בעקבות קשייו הכלכליים, ואף מודה כי אינה מבינה על מה חותמת, ואף לא רוצה להבין, אך סומכת על אביה, כך גם ביחס לחשבון הבנק שממנו מתבצעות הפעולות הכספיות שמי שפועל דרכו בפועל הינו אביה, בעוד היא רשומה כבעליו, והיא אינה מודעת לאן מועברים כספים מחשבון זה, ומאיזה מקורות נכנסים לחשבון כספים. העדה גם לא זכרה אם ביקרה במשרדו של הנתבע 1, ואף הודתה במפורש כי לה אישית לא נגרם כל נזק. כמו כן, לא ידעה על ההסכם עם הסוכן, שכלל כזכור תשלום של 46,000 שקלים לתובע מחד, והתחייבויות מצד התובע כלפי הנתבע 1 מאידך. גם התובע 1 כאמור, נתן תצהיר מטעמו, לפיו פנה בחודש מרץ 2003 לנתבע 1, כי אשתו הייתה מעורבת גם היא בעניינים אלה, ואף נטלה חלק ברוב הפגישות שהיו לו עם הנתבע 1 או משרדו, כי הנתבע 1 החתים את אשתו זהבה, בשם ביתו-התובעת 2- ובאישור ביתו על הצעת הביטוח של הנתבעת , וכן על הוראת קבע לתשלום הביטוח המקיף, תוך שהוא מדגיש, כי הנתבע 1 הבטיחו שהרכב מבוטח בביטוח מקיף החל מרגע החתימה על ההצעה (סעיף 9 ל-ת/4), כאן המקום לציין, כי התובעים לא טרחו להעיד את אשת התובע. התובע חזר על האמור בכתב תביעתו גם בתצהירו, ביחס לפניות שביצע אל הנתבע 1, שמסיר חששותיו ביחס לקיומה של פוליסת ביטוח, ומסביר את נושא הגרירה לה נזקק ב-3.7.03 באמצעות חברת שגריר, בעלותה נשא הנתבע 1, באמצעות כרטיס האשראי שלו, כי הנתבע 1 הבטיח לייצרן האופנה אותה הוביל המוביל ברכב, כי קיים כיסוי ביטוחי לסחורה- הבגדים ומוצרי האופנה- שהובלו ברכב, וציין, כי האמין ובטח בנתבע 1. כן התייחס לגניבת הרכב על תכולתו, לשכירת רכב מסחרי על חשבון הנתבע 1 עבורו, ולהמשך ההתרחשויות בהן למד על קיומה של בעיה בכיסוי הביטוחי בנוסף התייחס להסכם שנערך בינו לבין הנתבע 1 ב-7.11.03, שמפאת חשיבותו אביאו כלשונו: "הנדון: כתב סילוק סופי. אני החתום מטה, מאשר בזה קבלת תשלום מאת איציק סעדה סוכן הביטוח בתור סילוק מלא וסופי של כל תביעותיי בגין נזקים שנגרמו בגין גניבת סוחרה (כך במקור א.ב) מרכבי. עם תשלום זה באתי על סיפוקי ואין לי כל תביעה אחרת מכל סוג שהוא בקשר למקרה הנ"ל מתאריך 8.10.03. כמו כן הנני מאשר בזה כי לא תבוא בעתיד שום תביעה מצדי או בשמי או מצד כל גוף מטעמי או שביטח אותי או שפיצה אותי. כמו כן הנני מתחייב להמשיך את תשלום הביטוח (כולל חיים וביטוחי כלליים אחרים). חתימה____(-)____" התובע מציין, כי נתקבלו 4 שיקים, שניים נפרעו במועדם, השלישי נפרע לאחר שחזר, ובגין הרביעי בוצעו הליכי הוצל"פ, כאשר זמן קצר לאחר מכן, ביטל את ביטוחי החיים שביקש ממנו הנתבע 1 להעביר מחברת מגדל לפניקס, מאחר ובמקום להעביר הביטוחים כמוסכם, ערך לו ביטוחים חדשים בחברת הביטוח הפניקס, אותם לא ביקש כלל (סעיף 23 ל-ת/4). בנוסף, התייחס לצורך בנטילת הלוואה לרכישת רכב חלופי, וצירף אישורי בנק דיסקונט להלוואה זו. אשר לתביעה שכנגד, ציין כי ההתחייבות באותו מסמך אינה קיימת, אינה חוקית, וכוונה לנצל את מצוקותיו. התובע נחקר בחקירה נגדית. מעבר לראיות אותן צירף התובע לתצהירו, הגיש התובע גם תמליל שיחה שנערכה בינו ובין עובד משרדו של הנתבע 1, ג'קי גבאי (ת/2). מנגד, ובכל הקשור עם הנתבע 1, הגיש אף זה ראיותיו, במסגרת תצהיר עדות ראשית (נ/5) לעניין הגנתו והתביעה שכנגד. במסגרת תצהירו זה, ציין הנתבע 1, כי לא היה לו כל קשר עם התובעת 2, ועם אשת התובע, בכל הקשור עם ביטוח הרכב, כי פנה לנתבעת 2 וביקש הצעת מחיר לביטוח מקיף לרכב, ובתגובה ביקשה הנתבעת 2 אישור היעדר תביעות ואישור מיגוני הרכב, בלעדיהם לא מונפקת הפוליסה ולא נכרת חוזה ביטוח (הדרישה לאישורים אלה, לא נמצאה בחומר הראיות של הנתבע 1), כי התובע לא המציא האישורים, ולכן ידע על היעדר פוליסה בת תוקף, מה גם שלא ציין באופן אישי בפני הנתבע 1 מהם המיגונים הקיימים ברכב, כי ידע בוודאות דבר היעדר קיום כיסוי ביטוחי לנוכח היעדרו של כיסוי שכזה אצל שירותי הגרירה בחברת שגריר כבר בחודש מאי 03, ומאחר ולא נדרש לשלם פרמיות חודשים רבים. הנתבע 1 הדגיש, כי לא פנו אליו מס' פעמים בקשר עם פוליסת הביטוח. כמו כן, לא נחתמה הוראת קבע, מה גם שהתובע באופן כללי סירב לחתום על הוראות קבע, כי לא אישר לתובע דבר קיום כיסוי ביטוחי לרכב, ובסה"כ התייחס בתצהירו לאמור בכתב הגנתו ולאמור בתביעה שכנגד אותה הגיש גם הנתבע 1, נחקר אודות תצהירו, ומודה כי במסגרת כתב הגנתו שכח שהתובע 1 חתם במשרדו על הצעה לביטוח, והוסיף כי לא ישב עם התובע עת חתם על ההצעה, אלא אחד מעובדיו, לא זכור לו מי, ולא יכול היה לזהות מי מהעובדים ערך את ההצעה, תוך שהוא סובר כי מדובר בעובד בשם שמעון. עם זאת, ידע על איזה טפסים הוחתם התובע באותו מעמד, כאשר בפועל לא יכול היה להציג את תיק הביטוח, שכן לטעמו הועבר לנתבעת 3. ב"כ הנתבעת 3 הודיע לפרוטוקול במעמד זה, כי לא מצוי אצלו תיק הביטוח. הנתבע 1 הכחיש חתימה על הוראת קבע מצד התובע 1 או אשתו, וחזר בתוקף על הטענה כי לא היה לו קשר עם אשת התובע 1 או עם ביתו, ביחס לרכב. ביחס לשאלה מדוע שילם לתובע 46,000 שקלים מכיסו השיב: "כי ידעתי שאני גומר את הסיפור הזה, כי אדם כזה גם אם זה נכון או לא נכון יכול לעשות רעש. ש. מה נכון? ח. כל הסיפור הזה, אני פחדתי כמו כל לקוח שאחד יכול לעשות לך הדים, אני לא רציתי לעשות הדים. אני חושב שעד עכשיו אני לא התרשלתי... " לשאלת ביהמ"ש מדוע שילם סכום כל כך גבוה השיב: "ת. אני מבחינתי ראיתי שאני לא ארוויח על הלקוח ולא אפסיד לקוח". ובהמשך נשאל ביחס להתניית חברת הביטוח בדבר המיגונים, האם שכח להעביר האישורים או הצעת הביטוח או הוראת הקבע לחברת הביטוח והשיב: "ת. לא נראה לי, אנחנו בני אדם אני לא יודע להגיד לך בוודאות… 30/4 נדמה לי בחודש מרץ התקשר אחד מהסוכנים שלו, אני לא זוכר את שמו, הוא שאל אם יש לו את הפוליסה הקודמת, אבל היה לו פוליסה קודמת עם רכב אחר, אני אמרתי לסוכן ההוא שהוא לא יבטל את הפוליסה. אני אמרתי שלי אין פוליסה. והרמתי טלפון לחזן ואמרתי לו על כך שסוכן ביטוח התקשר ושידע שאין לך פוליסה אצלי. ואני לא יודע להגיד מתי. אין לי תאריכים מדויקים. כבר 4 שנים אחרי". (עמ' 45-47 לפרוטוקול מ-7.11.06). בהמשך חקירתו הנגדית שהתקיימה ב-12.11.06, העיד הנתבע 1 כי מעבר למה שצורף לתצהירו, אין בידיו מסמכים נוספים של תיק הביטוח. ביחס להצהרתו כי הלווה לתובע כסף לגרירת רכבו בחודש מאי 03 ולרכב החלופי, השיב כי ביחס לגרירת הרכב השיב לו התובע את עלות הגרירה בסכום של 300 ש"ח במזומן, אך לא זוכר התאריך. ביחס לשכירת הרכב החלופי, העיד כי התובע השיב לו חלק מהכסף אך לא ידע כמה. ביחס לשאלה מדוע לא תבע בתביעתו הנגדית גם את יתרת ההלוואה אותה שילם לכאורה לתובע לשכירת הרכב החליפי, השיב כי קיבל את רוב הכספים של השכירות מן התובע, ומבחינתו זה נגמר. ביחס לשאלה, מה כללו 46,000 השקלים ששילם לתובע, ממה הורכבו, היינו מרכיב הרכב ורכיב הסחורה גם כן, לא ידע הנתבע 1 להסביר. לשאלת ביהמ"ש, ביחס לביצוע התשלום ולסיבות לה, השיב: "ת. אני יודע שאני מחזיר לקוח, שכל הלחץ והפלאפונים שהוא עושה ירדו ממני, ומה לעשות, עזרתי לבנאדם גם, והוא משלם ביטוח חיים קרוב ל-2,000 ש"ח בחודש. בימים הראשונים חשבתי שאני מעיף אותו מהמשרד, לא ידעתי מה הוא רוצה ממני, אבל אחרי זה לאט לאט אתה עושה את השיקולים ולוחצים עליך. היו טלפונים שלו של איומים, היה מלא טלפונים שלו, היו טלפונים ב-11 בלילה... אשתו איימה על הילדים שלי, הזכירה לי את השמות של הילדים שלי". הנתבע 1 לא הגיש תלונה למשטרה, ואף לא ציין זאת בתצהירו. העד הופנה אף לנספח ת/12 ל-ת/4, (בתצהיר התובע), המהווה תצהיר שלו בבקשה להתנגדות לביצוע שטר, אותו שיק רביעי שהוצא אל הפועל, כחלק מ-46,000 השקלים ששילם לתובע, ונשאל ביחס לאמור בסעיף 3 ו-4, כאשר סעיף 4 אומר כדלקמן: "4. אדגיש כי אחת הפוליסות שביצעתי לרכבו של חזן מסוג פיאט דוקאטו (להלן: "הרכב"), כללה גם ביטוח סחורות להעברה. המדובר היה בסחורות של החברה, אשר היו משווקים ע"י חזן ללקוחות (להלן: "סחורות בהעברה"). ע"פ ההסכם שבין חזן לחברה, חייבה החברה את חזן לבצע ביטוח של סחורות בהעברה לגבי הסחורות. החברה ידעה כי ביטוח הסחורות בוצע באמצעותי". כל זאת למול האמור בתצהירו בתובענה דנן (נ/5), ולפיו, הרכב כלל אינו מבוטח בהיעדר אישורים. הנתבע 1 השיב כי, מדובר בטעות בינו לבין עוה"ד שלו, וכי הכוונה להצעה. בכל הקשור עם גמירות דעתו של התובע 1 בחתימה על ההסכם (נספח ת/10 לתצהיר התובע), ציין כי חתימתו הייתה אמיתית ורצונית, ועשה הרבה טלפונים לצורך כך, והודה לבסוף כי לא צורפו אסמכתאות לתביעת נזקיו בגין היעדר הכנסות מהפוליסות שבוטלו. לשאלותיו בחקירה נגדית של ב"כ הנתבעת 2, השיב הנתבע 1 כי למעשה, פרט לאותה הצעה לביטוח הרכב, לא עשה דבר כדי להנפיק לתובעים פוליסת ביטוח, וכי לא הנפיק לתובע בשום שלב פוליסת סחורות בהעברה, ואף ציין כי אינו זוכר שעשה פעולה כלשהי מול מנורה (עמ' 63 לפרוטוקול). לשאלותיו בחקירה נגדית של ב"כ הנתבעת 3, השיב כי לא היה לו אישור להנפיק פוליסה לתובע, וכי לא הנפיק בפועל פוליסת ביטוח. מהן אם כן המסקנות אותן ניתן להסיק, בכל הקשור במערכת היחסים שבין התובעים ובין הנתבע 1? כבר עתה אומר, כי לתובעת 2 למעשה, אין כל עילת תביעה כנגד הנתבעים, לאחר שהצהירה בריש גלי, כי לא נגרם לה כל נזק. אשר לתובע 1, אקדים מאוחר למוקדם, ואומר כבר עתה כי הנתבע 1, אמנם התרשל כלפיו בכל הקשור עם כריתת חוזה הביטוח לרכב. מסקנה זו, מתבססת על השתלשלות האירועים, מנת חלקם של הצדדים, ממועד חתימת הצעת הביטוח, ועד להגשת התביעה, ואף לאחריה כפי שאפרט להלן. אין חולק למעשה, כי התובע 1 ביקש לערוך פוליסת ביטוח מקיף לרכב. לצורך כך, פנה אל הנתבע 1, וזה ערך עבורו בתאריך 10.3.03 את ההצעה שהועברה לנתבעת 2. אין זה משנה מבחינתי, אם היה זה הנתבע 1 או עובד מטעמו, במשרדו, שבפועל ערך את ההצעה, עם זאת מובן, כי למרות העובדה ולפיה ההצעה הינה על שמה של התובעת 2, למעשה בעליו של הרכב הינו התובע 1, כאשר האמנתי, כי הרכב נועד לפרנסתו ולפרנסת המשפחה, ולפיכך הזיקה הביטוחית שבין התובע 1 לבין הרכב, והאינטרס הקיים לו עצמו בקיומה של הפוליסה. (הצעת הביטוח סומנה כנספח ת/5 לתצהיר התובע, ת/4). מבדיקת תמחור עלויות פרמיות ביטוחי רכב אצל מס' חברות ביטוח, ושנמצא במסמכי הנתבע 1 שהועברו לנתבעת 3 במהלך בירור חבותה של זו, (נ/8), למדתי, כי הנתבע 1 בחן הצעות שונות, מחברות ביטוח לביטוח הרכב בו עסקינן, ועל פי המצוין ב-נ/8 אצל הנתבעת 2, הפרמיה אמורה הייתה לעלות 5,000 שקלים. ההצעה כאמור, הועברה אל הנתבעת 2, ואין חולק למעשה, כי הנתבעת 2 לא הנפיקה בעקבות ההצעה הזו כל פוליסת ביטוח, ואף לא קיבלה כל תשלומים עבור הפוליסה, מאחר ולא מולאו התנאים המוקדמים של מיגון, לכל הפחות, וזאת לאור מזכר פנימי שצורף לתצהירו של מר סמי אבידן, מטעם הנתבעת 2, שהתקבל למעשה ללא חקירה נגדית, ונושא תאריך 30.4.03, ומופנה אל הנתבע 1. הנדון הינו התובעת 2, על שמה כאמור הייתה אמורה הפוליסה לצאת, ומציין בין היתר: "עד היום טרם קיבלתי מיגון. נדרש התקנת איתוראן. לידיעתך אין כיסוי ביטוחי לרכב הנ"ל". כאן המקום לציין, כי ב"כ התובעים ויתר על חקירת המצהירים מטעם הנתבעת 2, בכפוף להתנגדות בדבר עדויות סברה, שמועה וכיו"ב, כפי שהתנגד במהלך הדיון, ובסיכומיו אף טען לעניין זה. עם זאת, לא יכולתי להתעלם מן העובדה, כי אותו מזכר נושא כותרת של הנתבעת 2, ומשמר אבידן הינו מצהיר מטעמה, כי אז אין לראות בכך עדות מפי השמועה. לכך מצטרפת הודאת הנתבע 1 בתצהירו (נ/5, סעיף 4), ולפיה הנתבעת 2 הודיעה כי על התובע להמציא אישור היעדר תביעות, ואישור מיגונים לרכב, והוא לא עשה כן, ולפיכך לא הונפקה פוליסת ביטוח ולא נכרת חוזה ביטוח. (ראה גם סעיף 5 ל-נ/5). מכאן, שפוליסת ביטוח לרכב למעשה, מעולם לא הונפקה. השאלה הנשאלת עתה הינה, האם הציג הנתבע 1 בפני התובע 1 מצג שווא, ולפיו קיימת אמנם פוליסת ביטוח בת תוקף המבטחת את הרכב, למרות שבפועל לא הייתה כזו. כפי שציינתי לעיל, אין מנוס, במאזן ההסתברויות, לקבוע כי אמנם התובע 1 יכול היה להבין, בין במפורש, ובין במשתמע, כי פוליסת ביטוח שכזו לרכב, אמנם קיימת, ויכול היה לסמוך לכן על קיומה, ובהיעדרה על הנתבע 1 לשאת בנזקיו. תחילה אומר, כי הנתבע 1, בניגוד לכל הגיון, ביצע פעולות שהיה בהן כדי ללמד אודות קיומה של הפוליסה, והטעה התובע 1 למעשה בעניין זה. כך למשל, שילם לחברת הגרירה שגריר בגין גרירת הרכב מכיסו בתאריך 3.7.03 (ראה סעיף 11 ל-ת/4- תצהיר התובע, וכן סעיף 6 לתצהיר הנתבע 1, שם מתייחס הנתבע 1 למועד הגרירה כחודש מאי 03). הנתבע 1 אמנם מסביר, כי עשה כן כהלוואה לתובע בסכום של 300 שקלים, והתובע אף השיב לו סכום זה. עם זאת, הסבר זה, לא מצא מקומו בתצהיר הנתבע 1, אלא במסגרת חקירתו הנגדית בביהמ"ש. בחודש אוגוסט 03, נדרש הנתבע 1 ע"י התובע, להוסיף לכיסוי הביטוחי, גם סחורה בהעברה - סעיף 13 ל-ת/4, תצהיר התובע. לטענת התובע, הנתבע 1 אישר לו כי אמנם הוסיף את הכיסוי שביקש לפוליסה. עניין זה, לא מצא משום מה כל ביטוי בתצהיר הנתבע 1 (נ/5). עם זאת, בתצהיר ההתנגדות לביצוע שטר, שסומן ת/12 ל-ת/4- תצהיר התובע,-ובסעיף 4 לו, מצהיר הנתבע 1 כדלקמן: "אדגיש כי, אחת הפוליסות שביצעתי, לרכבו של חזן מסוג פיאט דוקאטו (להלן:"הרכב") כללה גם ביטוח סחורות בהעברה. מדובר היה בסחורות של החברה אשר היו משווקים ע"י חזן והלקוחות (להלן:"הסחורות"). על פי ההסכם שבין חזן לחברה, חייבה החברה את חזן לבצע ביטוח של סחורות בהעברה לגבי הסחורות. החברה ידעה כי ביטוח הסחורות בוצע באמצעותי". כיצד יש אם כן, להתייחס לעובדה ולפיה, בפועל אין מחלוקת כי אין כל פוליסה לסחורות בהעברה, פוליסה שכזו לא הוצאה ע"י כל חברת ביטוח, ומאידך הנתבע 1 מצהיר, כי כזו בוצעה באמצעותו? הסברו של הנתבע 1 לטעות שטעה בא כוחו בעניין זה , וכי הכוונה להצעה, אינה ראויה להתייחסות, שכן גם הצעה לפוליסת ביטוח סחורות בהעברה לא הייתה בנמצא. מעבר לכך, מציין הנתבע 1 במפורש בתצהירו, כי פוליסת הסחורות בהעברה הינה "אחת הפוליסות שביצעתי לרכבו של חזן", ובמילים אחרות קיימות פוליסות נוספות, האחת, כך נראה, ביטוח החובה שאמנם מומשה, והשניה הביטוח המקיף נשוא דיוננו. בתאריך 8.10.03 נגנב הרכב על תכולתו. אישור לכך, נמצא באישור המשטרה (ת/6 ל-ת/4). למרות שאין כל פוליסת ביטוח בת תוקף לרכב, משכיר הנתבע 1 עבור התובע, רכב מסחרי מסוג קאיה פרג'ין, על חשבונו, ל-21 ימים (סעיף 18 ל-ת/4, וכן נספח ת/7 ל-ת/4). גם עניין זה לא מוצא התייחסות נאותה בתצהיר הנתבע (נ/5), אך הנתבע 1 כאמור מתייחס לעניין זה במהלך חקירתו בביהמ"ש, כאילו מדובר בהלוואה שנתן לתובע ואת חלקה השיב לו התובע.זוהי גירסה מוזרה בלשון המעטה. הנתבע 1 לא נתן כל אסמכתא לכך, ציין זאת רק בחקירה נגדית, מה גם, שהגיש תביעה כנגד התובע - תביעה נגדית- ולא טרח לצרף לה כל תביעה בעניין יתרת ההלוואה שלא שולמה, וכיצד ניתן להתייחס ולהאמין כי אמנם עשה כן כהלוואה. זאת ועוד, בתאריך 7.11.03, נחתם בין הצדדים כתב סילוק סופי שצוטט בהרחבה לעיל. במסגרתו שילם הנתבע 1 לתובע 1 סך של 46,000 שקלים. בהמשך אתייחס לנושא התשלום ומהותו, עם זאת כבר בשלב זה ביצוע התשלום מעלה תמיהה רבתי. מדוע סוכן ביטוח, שאיננו חב מאומה למבוטחו, מאחר ולא עמד לכאורה בדרישות המיגון של חברת הביטוח, ולפיכך אינו מבוטח בפוליסת ביטוח בת תוקף, ולא עשה דבר "לא כשורה", אמור לשאת בסכום נכבד לכל הדעות, לכיסוי נזקיו של התובע? הסבריו של הנתבע בעניין זה, היינו כי התובע התחנן על נפשו בהיותו בקשיים כספיים אדירים, תוך התנאת התשלום בהמשך ביצוע יתר הביטוחים באמצעות הנתבע 1, הינו הסבר שאינו מתקבל על דעתי. אמנם, במסגרת אותו כתב סילוק מוסכם כי התובע 1 ימשיך גם לבצע הביטוחים אצל הנתבע 1, עם זאת, הסבר זה לא מצא את מקומו בתצהיר שהגיש הנתבע 1 (ת/12 ל-ת/4) שבסעיף 6 שלו מציין כדלקמן: "היות וחברת הביטוח מגדל טענה שאין כיסוי לאירוע, והיות וחזן היה לקוח מכובד שלי, הסכמתי, לפנים משורת הדין, לשלם לחזן- מכיסי הפרטי, סך של 46,000 שקלים בגין הסחורות שנגנבו. אולם זאת בתנאי אחד, לפיו חזן ימשיך לבצע באמצעותי את כל הביטוחים. ההיגיון מבחינתי היה שתשלומי הפרמיות שאגבה בגין הביטוחים על פני השנים, יכסו את הסכום שאשלם לחזן ומעבר לכך. בהתאם לכך, התחייב חזן להמשיך ולבצע את כל הביטוחים באמצעותי. על סמך התחייבותי זו, נתתי לחזן 4 שיקים על סך כולל של 46,000 שקלים". מכאן, שנוסף לו הסבר לביצוע התשלום, דהיינו רחמיו של הנתבע 1 על מצבו הכלכלי הקשה של התובע. ביצוע התשלומים השונים- לגרר, לשכירת רכב חליפי, וכן הסך של 46,000 שקלים, יש בכולם משום ראשית ראיה לרשלנותו של הנתבע 1, שגרם לתובע להבין, כי קיים לרכב ביטוח בר תוקף אצל הנתבעת 2, ומשהבין את טעותו, היה מוכן אף לשלם על כך מכיסו . הנתבע 1 אף מודה, במכתב שהפנה אל הנתבעת 3, ב-28.10.03, לאחר ביצוע הגניבה (נ/6), כי רק ביום 8.10.03 : "התברר שאין פוליסה לרכב לאחר שבדקתי גם בחברת מנורה. ביום האירוע, התקשרתי למנורה והודעתי על הגניבה, ואז נמסר לי שאין ביטוח מקיף, אלא חובה בלבד. עד כה לא עשיתי שום דבר, לא דיברתי במנורה, ונרמז למבוטח שאין פוליסה. שכרתי לו רכב לאחר הגניבה. הערת אגב- באוגוסט נפגשתי עם הלקוח לצורך ביצוע ביטוח חיים נוסף, והוא שאל מה קורה עם הביטוח של הרכב, ובאם יש בעיה- אמרתי לו שלא ידוע לי שיש בעיה, אולם זה היה במהלך שיחת סרק ולא דיון בנושא". מכאן, שהנתבע 1, שאמור היה לכאורה לדעת אודות היעדר הפוליסה, גם מאחר שנאלץ לשלם מכיסו בגין הגרירה, גם מאחר והבטיח כי ביצע עבור התובע פוליסת ביטוח סחורות בהעברה, וגם מאחר ושילם למעשה פיצוי לתובע, תוך מתן רמיזה בלשונו הוא, כי לא יודע אודות בעיה כלשהי עם הביטוח עוד באוגוסט 03, כי לא נהג כפי שסוכן ביטוח סביר אמור לנהוג במקומו, לא העביר ללקוח כל הודעה בדבר היעדר כיסוי ביטוחי בר תוקף, ולטעמי אף חמור מכך, נתן לתובע להבין כי כפי הנראה, יש פוליסת ביטוח בת תוקף, למרות שבפועל לא הייתה כזו, שכן אחרת לא ניתן להבין את התנהלותו במהלך התקופה כאמור. ## סיכום ביניים: ## התחבטתי לא מעט בשאלה, מה חלקו של התובע, שכפי טענת הנתבעים אינו מקבל לידיו פוליסת ביטוח, אינו משלם הפרמיה, יודע לכאורה כי אין פוליסת ביטוח בת תוקף עת נדרש לגרירת רכבו, ומודיעים לו בחברת הגרירה כי אין כיסוי ביטוחי לגרירה, כאשר מדובר בהחלט באדם שהינו אינטלינגנטי, וכפי לשונו יודע לספור את המעות תחת ידו מאחר ומצבו הכלכלי הינו בכי רע, ואף נוקט לשם כך בהליכים שונים על מנת להסוות את פעילותו הכלכלית כנגד נושיו, באמצעות ביתו, כאמור הן לעניין הביטוח, הן לעניין חשבון הבנק, אותו מנהל התובע עצמו אך רשום על שם ביתו, והן, כפי שיוסבר להלן, לאור התנהלותו לאחר קבלת הכסף מהנתבע 1 על פי הסכם הסילוק הסופי. למרות החשש הקיים שמא ביקש התובע לנצל את הנתבע 1, וטענה ברורה בעניין זה טענה הנתבעת 3, לא מצאתי, במאזן ההסתברויות, כי התובע נהג באופן מגמתי על מנת להימנע מתשלום הפרמיה, מבחינת ענייניו אצל חברת הביטוח, והאמנתי כי מערכת היחסים בין התובע לנתבע 1 הייתה כזו, ולפיה האמין התובע לנתבע 1 שאף תווך עבורו בפוליסות נוספות, כי קיימת פוליסת ביטוח בתוקף לרכב. מה גם, שהרכב שנגנב היה מבוטח אף קודם לכן בפוליסה אצל סוכן אחר, ולא זכיתי לראות כל ראיה ולפיה נהג התובע באופן לא ראוי עם חברות ביטוח אחרות, ובמיוחד כאשר מדובר במי שמצבו הכלכלי הינו קשה ביותר, לטעמו חב כ-700,000 שקלים (לפי עדותו בביהמ"ש), ולא נראה לי שאדם במצבו יהמר על כל רכושו למעשה, והאמצעי להבטחת הכנסתו לצורך פרנסת משפחתו ותשלום חובותיו, דווקא בדרך זו. אומר כבר עתה, כי גם לא הוכח בפניי, כי התובע עשה יד אחת עם הנתבע 1, על מנת לנסות ולגבות שלא כדין תגמולי ביטוח ממי מטעם הנתבעות האחרות, ועצם הסכסוך דנא, והסכסוך הנוסף בגין הוצל"פ של השיק הרביעי שמסר הנתבע 1 לתובע, יעידו כי לא קיים כיום כל "פרגון" הדדי בניהם. לפיכך, אין לי אלא לקבוע, כאמור לעיל, כי הנתבע 1 גרם לתובע להאמין כי הרכב מבוטח כדין, אצל הנתבעת 2, ובהיעדר פוליסת ביטוח שכזו, הינו חב בנזקיו של התובע, כפי שאדון בהם בפירוט בהמשך, לאחר שרכבו נגנב, וכל זאת תוך מצג שווא רשלני, עליו הסתמך התובע, ובהותירו התובע למעשה חסר כל פיצוי, בהיעדר פוליסה מתאימה, לאחר גניבת הרכב ובכל הקשור עם הרכב עצמו להבדיל מהסחורה שנגנבה אף היא. ## מערכת היחסים שבין התובע לנתבעת השני: ## טענתו היחידה של התובע כלפי הנתבעת 2, מתבססת על היותו של הנתבע 1 סוכן ביטוח של הנתבעת 2. לטעמו,בהציג הנתבע 1 מצג כלפיו, כי קיימת פוליסת ביטוח בת תוקף, קמה חבותה של חברת הביטוח, בהיותו למעשה שלוחה לפי האמור בסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן:"החוק"). ב"כ התובע הפנה בסיכומיו לפסה"ד בעניין ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נעם אורים ואח', פ"ד מה(2)811 כתומך בגרסתו, תוך מתן אפשרות למבטחת לפעול כנגד הסוכן, בתביעה להשבה בגין רשלנותו. הנתבעת 2 בסיכומיה, נסמכת אף היא על פס"ד נעם אורים, ולומדת ממנו היפוכו של דבר, תוך השלכת מבחני פס"ד על המקרה הספציפי, וטענה בנסיבות להיעדר חבות ע"פ החוק, וכן כי יש להחיל את סעיף 6 לחוק השליחות, תשכ"ה- 1965 ולפיו אין שליחות כלל, מה גם שלא אישררה את המעשה בדיעבד. סעיף 33 לחוק קובע: "שליחות לעניין החוזה: (א) לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח, ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב." בספרו של ש.ולר, ביטוח (פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי 2005) בעמ' 702, מתייחס המחבר המלומד לסעיף 33(א) כדלקמן: "יש חשיבות מעשית רבה להרשאה הניתנת לסוכן בסעיף 33(א) לכרות את החוזה בשם המבטחת. די בהודעת הסוכן למבוטח על כריתת החוזה כדי לחייב את המבטחת". בפס"ד בעניין נועם אורים, בעמ' 818 נקבע כדלקמן: "... אין מניעה שסוכן הביטוח יאמר למבוטח, כי הסיכום בניהם כפוף לאישור חברת הביטוח, ועד אז אין למבוטח כיסוי ביטוחי, אך עליו לעשות כן במפורש. אך במקרה, כמו המקרה שלפנינו, כשסוכן הביטוח אינו מסייג את הקיבול, אלא מבטיח כי יש כיסוי ביטוחי החל מתאריך מסוים, יחייב הדבר את המבטח". גם בת"א (ת"א) 1378/88 מימון נ' מנורה חברה לביטוח (דינים ועוד) קבע ביהמ"ש כי המבטחת לא הסכימה למתן כיסוי ביטוחי, אולם חוזה הביטוח נכרת מכוחה של הודעת הסוכן למבוטח שלפיה קיים כיסוי. אף שביהמ"ש לא האמין לעדות הסוכן, וביקר את התנהגותו בחריפות, לא היה בכך כדי לשנות את העובדה שהתחייבותו כלפי המבוטח הביאה לכריתת החוזה. ביהמ"ש הדגיש, שהמבוטח לא היה מודע לכך שהאישור שקיבל מהסוכן בדבר קיומו של הכיסוי הביטוחי אינו על דעת המבטחת. כמו כן, בע"א (ת"א) 1053/91 איילון חברה לביטוח נ' גדי בשר ודגים (דינים ועוד), קבע ביהמ"ש, שנכרת חוזה לאור התחייבות הסוכן, על אף שהמבטחת לא נתנה הסכמתה לכך. הנתבעת 2, לענייננו, ציינה בסיכומיה כי הצעת התובעים נדחתה, באופן חד משמעי על ידה, והיא אף הודיעה על כך באופן מפורש, ולפיכך לא הייתה כל גמירות דעת. הנתבעת 2 אף הפנתה לע"א (ת"א) 383/96 מנורה בע"מ נ' פולק דורית ואח'(לא פורסם) שבחן התגבשות חוזה ביטוח לנוכח התניית ההצעה במפורש באישור חתם מוסמך, ובתנאים שייקבעו. עם זאת, גישה זו בוקרה ע"י ולר בספרו דלעיל, לפיו אם הודיע הסוכן ללקוח שהוא נהנה מכיסוי כבר עם החתימה על ההצעה- אין לתת תוקף למגבלה המופיעה בהצעה. מאחר והסוכן משמש כשלוח של המבטחת לכריתת החוזה, הודעתו שקיים כיסוי ביטוחי החל ממועד מילויה של ההצעה, גוברת על לשונה הברורה של ההצעה תוך המחבר הפנה לפס"ד בעניין ת"א (תל אביב) 32041/98 וידל נ' הררט חברה לביטוח, שם החיל ביהמ"ש את סעיף 33(ב) על ידיעת הסוכן בדבר התרחשות מקרה הביטוח בניגוד לקביעת ביהמ"ש בעניין פולק, עם זאת, בעניין אזרד (ת"א (תל- אביב) 93655/96, אזרד נ' הכט (דינים ועוד)) שם נטען ע"י התובעים, כי החוזה נכרת ביום בו הודיע להם על כך סוכן הביטוח, אך טענתם נמחקה, בין היתר בנימוק שבטופס ההצעה נאמר כי החוזה ייכרת רק עם קבלתו ואישורו ע"י המבטחת. עלינו אם כן לדון בשניים, בהלכת נועם אורים, והשלכותיה על מקרה זה, ובמסגרתה בשאלה האם ההסתייגות המופיעה בהצעת הביטוח, משחררת את חברת הביטוח מחבותה. כבר לעיל הגעתי למסקנה, כי סוכן הביטוח מסר למעשה למבוטח כי קיימת פוליסת ביטוח בת תוקף אצל הנתבע 2. הנתבע 1, לאור סעיף 33(א) לחוק, ולפי הילכת נועם אורים, הינו שלוחה של המבטחת לעניין המו"מ ועצם כריתת החוזה ולפיכך פעולותיו, לרבות ידיעותיו וכוונותיו מחייבות את חברת הביטוח. שאלה אחרת היא, האם אמנם נכרת חוזה ביטוח. היינו, האם ניתן לאמר כי מההצעה והקיבול נעדרו עדויות על גמירת דעת ומסויימת הדרושים לצורך שכלול החוזה. לצורך כך, יש לבחון האם ניתן למצוא בהצעה עדות על גמירת הדעת, והאם הינה מסויימת דיה כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה. גם הקיבול צריך להעיד על גמירת הדעת להתקשר עם המציע על פי ההצעה. "מבחן גמירת הדעת הוא מבחן חיצוני של ההצהרה ולא מבחן פנימי של הכוונה. החוק אינו מסתפק בגמירת דעת בעלמא, אלא תובע השתקפות חיצונית שלה" (נועם אורים, 819). מבחינת התובע, בתאריך 10.3.03, מולאה הצעה בכתב שהופנתה אל הנתבעת 2. פורטו הנהגים ברכב, סוג הביטוח המבוקש, מאפייני הרכב ועברו הביטוחי, תביעות בעבר, כיסויים, מיגון הרכב, מצבו הבריאותי של הנהג, עברו כאזרח וכנהג, וכן התקופה הנדרשת מעבר לכך, כבר קבעתי כי לאור האמור ב-נ/8 עלות הפרמיה לשנה הינה 5,000 שקלים. אין חולק, כי לגרסת הנתבעים 1 ו-2 לא נמסר לתובע דבר בדבר קיומה של פוליסת ביטוח בת תוקף, להיפך, הנתבעת 2 דחתה ההצעה בהיעדר אישור למיגונים, המצויין אף הוא במסגרת ההצעה וזו לשונו: "המיגון הנדרש כתנאי לכיסוי הביטוחי אני מאשר ומסכים כי תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי לרכב מפני גניבה ו/או פריצה ו/או נזק בזדון תוך כדי גניבה ו/או פריצה כי ברכבו מותקנת מערכת מיגון כנדרש ברמת מיגון ___ כפי שמפורט בטופס בדיקה והתקנה של אמצעי המיגון..." חלק זה בהצעה נותר למעשה ריק. עם זאת, פוליסת ביטוח נוספת שערכה התובעת 2 באמצעות הנתבע 1 אצל הנתבעת 2, לרכב נוסף מסוג פיאט קורדובה, בתאריך 25.5.03 (נ/9), ולגביו הוצאה פוליסת ביטוח על ידי הנתבעת 2, הכיל למעשה את אותם פרטים לפיכך, יש בהצעה כשלעצמה, כדי להוות עדות לגמירת דעתו של התובע להתקשר בחוזה ביטוח עם הנתבעת 2. התובע לא חזר בו מהצעתו, ולא קיבל למעשה כל הצעה נגדית אותה היה עליו לקבל. בכל אופן, הוכח, כי לא נמסרה לו כל הצעה נגדית שכזו. מאידך, עולה השאלה האם הכיתוב על פני ההצעה, אותה הסתייגות המציינת כי הפוליסה תכנס לתוקף רק לאחר שתאושר על ידי חתם מוסמך של החברה, ובתנאים שיקבע, האם יש בכך כדי לסייג את גמירת הדעת של הנתבעת 2? הצעת הביטוח כזכור כללה גם תניה נוספת וזו לשונה: "הצעת הביטוח תיכנס לתוקפה רק לאחר שתאושר על ידי חתם מוסמך של החברה בתנאים שיקבע". נדמה שיש להשיב על כך בשלילה. אמנם בפס"ד בעניין פולק דורית נקבע, כי התניית ההצעה אינה יוצרת גמירת דעת, עם זאת ברגע שקבעתי כי הנתבע 1 מהווה ידה הארוכה של הנתבעת 2, יש באמירותיו כלפי התובע כדי לחייבה אפילו סטה ממתחם השליחות שהקנתה לו הנתבעת 2 על פי המוסכם בניהם. לטעמי, יכול סוכן הביטוח, במתחם הסבירות של שליחותו, לחייב את חברת הביטוח בבצעו קיבול בשמה, אפילו אינו חתם מטעמה(ר' נועם אורים). אין בכך כדי למנוע טענת רשלנות או חריגה מסמכות כלפיו מצד חברת הביטוח, אך החיוב של חברת הביטוח מפי הסוכן נותר בעינו. לפיכך סברתי, כי עדות על גמירת הדעת יש גם יש. שאלה נוספת הינה, האם קיימת בהצעה מסוימות. בפסה"ד נועם אורים גדר ביהמ"ש העליון את התנאים הבסיסיים לקיומו של הסכם ביטוח, היינו: מבטח, מבוטח, קביעת דמי ביטוח, קביעת האירוע בגינו ישולמו התגמולים למבוטח, וקביעת שיעור התגמולים. ברור לנו כי מבטח, ומבוטח מצויים בהצעת הביטוח, דמי הביטוח צויינו ב-נ/8, הארוע- ביטוח מקיף לרכב פרטי מסחרי עד 4 טון, גרירה וכו', צויין בהצעה, קביעת שיעור התגמולים אמנם לא מצויין, עם זאת מאחר ומדובר בפוליסה סטנדרטית של רכב, ניתן להשלים נתוניה ע"י הפוליסה הסטנדרטית לאור סעיף 2(ב) לחוק, ומאחר וטרם נמסרה פוליסת הביטוח לתובע. על פי הפוליסה הסטנדרטית כאמור בתוספת לתקנות הפיקוח על עיסקי ביטוח(תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי),התשמ"ו-,1986,ס' 6 רכב באבדן תשלם חב' הביטוח את מלוא ערך הרכב.כך גם אם נגנב הרכב. מכאן שגם מסוימות קיימת. המסקנה המתקבל, והקשה יש לאמר, כלפי הנתבעת 2 הינה , כי למרות העדר הסכמה מצידה להכנס למסגרת ביטוחית במערכת יחסיה עם התובעים, עשה הנתבע 1 עבורם את המלאכה, והינה מחוייבת למעשה בחוזה ביטוח בר תוקף, כלפי התובעים. ## היחסים בין התובעים, הנתבע הראשון והנתבע השלישי: ## חבותה של הנתבעת 3 נובעת מהיותה מבטחת הנתבע 1 בפוליסת אחריות מקצועית, ועל פי עילת תביעה הקיימת לתובעים בסעיף 68 לחוק. לטעמם משהוכחה רשלנות הנתבע 1 קמה חובתה של הנתבעת 3 לפצותם. עם זאת, וכזכור, הנתבעת 3 טענה טענות מספר כנגד חבותה, ובין היתר טענה כי תחילה יש להוכיח רשלנות של מבוטחה, לאחר מכן יש לבחון האם זו נכנסת לגדרה של הפוליסה באשר זו גם מחריגה אירועים מסויימים, ולבסוף ציינה השתתפות עצמית בת 1,000$ ככל שיוכח מקרה הביטוח וחבות הנתבעת 3. אין חולק, כי "מקרה ביטוח" מוגדר בפוליסה כדלקמן: "היפר חובה מקצועית שנעשה בתום לב, שמקורו במעשה רשלנות, בטענות או בהשמטה, שנעשו ע"י המבוטח במסגרת עיסוקו של המבוטח כסוכן ביטוח". מוסיפה הנתבעת 3 ומציינת, כי סעיף 4 לתנאים הכללים מחריג הפוליסה במקרה של "תביעות כוזבות" וזו לשון הסעיף: "אם המבוטח יגיש תביעה כלשהי במרמה ו/או ביודעו, כי הינה כוזבת, אזי תיחשב פוליסה זו כבטלה ותחולת כל טובת הנאה על פיה. האמור בתנאי זה תקף גם במידה שהמבוטח יודע שהתביעה שהוגשה ע"י צד שלישי הוגשה במרמה ו/או שהינה תביעה כוזבת". סעיף 7 לתנאים הכלליים כותרתו "אמצעים להקלת הסיכון", ולשונו כדלקמן: "המבוטח ינקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת אירוע מקרה ביטוח המבוטח לפי פוליסה זו... מיד עם היווכח המבוטח כי מעשה או מחדל כלשהו שלו או של זולתו עלול לגרום למקרה ביטוח, עליו להפסיק מיד מעשה או מחדל זה ולדווח על כך למבטח. סעיף 12 לתנאים הכלליים כותרתו "חובותיו של המבוטח", ולפי סעיף א' לו: "על המבוטח להודיע למבטח מיד בעל פה או בטלפון (ולאחר מכן בכתב) לאחר שיובא לידיעתו או לידיעת בא כוחו על: 1. קרות מקרה הביטוח. 2. כל קבלת הודעה בעל פה או אחרת מאדם כלשהו לגבי כוונה לייחס למבוטח היפר חובה מקצועית. 3. נסיבות כלשהן אשר עלולות בצורה כלשהי להוות עילה לתביעה בגין היפר חובה מקצועית". סעיף 12 ה' מציין: "על המבוטח להימנע מלעשות כל הצעה, התחייבות לתשלום או הודאה ולמעט מסירת עובדות למשטרה או לכל גורם אחר המוסמך על פי דין לפי דרישתו, ומתן עדות במשפט פלילי, וכן עליו להימנע מניהול משא ומתן בקשר לתביעה כלשהיא ללא הסכמה בכתב מאת המבטח. הנתבעת 3 תיארה את הנתבע 1 כמי שרישיונו הותלה לאחר שהפקיד כספי לקוחותיו בחשבון הבנק הפרטי שלו (ר' נ/7 פס"ד של השופטת שרה דותן שהורתה על הקטנת תקופת ביטול רשיון סוכן הביטוח שלו לשנה במקום שלוש שנים כפי שקבע המפקח על הביטוח), כי היה על סף פשיטת רגל, כי אוים על ידי התובע וזוגתו תוך הזכרת שמות ילדיו, כי שילם לתובע 46,000 שקלים בתמורה לעסקת טוויסטינג של פוליסת ביטוח חיים שהייתה אמורה להכניס לו סכום גבוה מזה ששולם לתובע, וכן דאג שהתובע יפנה ישירות לנתבעת 3 ויטען כי הנתבע 1 התרשל כלפיו בהותירו אותו מחוסר ביטוח, הן לרכבו והן לטובין בהעברה שהיו ברכב עת שנגנב, אלא שהתובע הינו מחוסר כל שמתקשה לשלם חובותיו, ולאחר ש"פוצץ" עסקת הטוויסטינג כשכספי הנתבע 1 כבר בידיו, כך חשב, החל מרוץ של תביעות משפטיות בין הנתבע 1 לתובע, לרבות התובענה דנן. לטענת הנתבעת 3 בסיכומיה, אין ספק כי לו כובדו כל השקים נשוא התשלום בן 46,000 שקלים, לא הייתה מוגשת גם התביעה דנן מכוח ההסכמה שבכתב (נספח ת/10 ל-ת/4 שצוטט לעיל), בה מציין מפורשות כי התובע לא יגיש כל תביעה נשוא מקרה הגניבה כנגד הנתבע 1. כמו כן הוסיפה, כי הנתבע 1 הפר תנאי הפוליסה בכך שידע שפוליסת הביטוח לא הוצאה לתובע, לא לרכב ולא לסחורה בהעברה, ערך עם התובע הסכם תוך ציפייה לתמורה בדרך של המשך ניהול ביטוחי התובע, ובכך הפר את סעיף 9 לסייגי הפוליסה, לאחר שקיבל על עצמו התחייבות או אחריות לפי הסכם שבהיעדרו לא היה חל עליו. (סעיף 9 לפרק "סייגים לחבות המבוטח" קובע כדלקמן: "התחייבות או אחריות, שהמבוטח קיבל על עצמו לפי הסכם ו/או חוזה, אשר שהיעדר הסכם ו/או חוזה כזה לא הייתה חלה על המבוטח") אם הרכב לא היה מבוטח לפי הצהרת התובע (ר' סעיף 10 לתצהירו), מדוע היה על הנתבע 1 לשלם 46,000 שקלים? - תמהה הנתבעת 3, ההסכם הינו לכן הפרה מהותית של הפוליסה בנוסף, טענה כי אין חבות לפי סעיף 4 לתנאים הכלליים, שכן התנהגות הסוכן עומדת בניגוד לתוכנו לאחר שידע כי תביעת צד ג' הוגשה במרמה או שהינה כוזבת. כמו כן, הפר את סעיף 7 לתנאים הכלליים, הקובע כי מיד עם היוודע המעשה או המחדל, עליו להפסיק מייד המעשה או המחדל ולדווח למבטח, אלא שהנתבע 1 מחליט לשלם מכיסו, ושולח לקוחו לחברת הביטוח שמבטחת אותו בפוליסת אחריות מקצועית, זוהי הפרה גסה כלשון הנתבעת 3 בסיכומיה, של סעיף זה. כן הפר את סעיף 12 לתנאים הכלליים בכך שלא דיווח, נוהל מו"מ ושילם כסף ללא הסכמת חברת הביטוח. הנתבעת 3 מודה בסיכומיה, כי אין לדעת כיום היחסים שבין התובע לנתבע 1 עם זאת, והעובדה שהנתבע 1 לא מואשם על ידי התובע בהונאה, מלמד כי הינו "קורץ" לכיסה של הנתבעת 3. לפיכך סברה, כי אין מדובר במעשה רשלנות שהינו "פיזור דעת", אלא במעשים מכוונים. הנתבע 1 מצידו ציין, כי "איומיה" של הנתבעת 3 במהלך הדיון להציג דו"חות חקירה שימוטטו טיעוניו בשל בעיית כיסוי ביטוח משמעותי לא הוצגו מעולם, כי הטיעונים בכתב הגנה הנתבעת 3 בדבר תביעה כוזבת וחוסר שיתוף פעולה עם המבוטח לא הוכחו, כי הטענה בדבר "כיסוי" פעולותיו של מבטח אחר לא הוכחו ולא נטענו בהמשך, כי כוונת הנתבעת 3 לפנות למפקח על הביטוח בעניין זה, נותרה כהבטחה עלומה וכי טענתה העיקרית בדבר קנוניה בין התובע לנתבע 1 מעולם לא הוכחה, כי הנטל המוטל לעניין הוכחת נושא שכזה רב, כי אין לנתבע 1 עניין לעשות קנוניה עם התובע, כי הנתבע 1 לא נטל על עצמו מעולם אחריות לאירוע, וכי אם אמנם התרשל אין לכך כל משמעות, וכי הנתבע 1 לא הודה ללא הסכמת המבטחת, שכן ההסכם שערך עם התובע אינו בגדר הודאה. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי בנסיבות העניין, חבה הנתבעת 3 על פי הפוליסה בנזקים שהסב הנתבע 1 לתובע, וכדי שיעורם כפי שיפורט להלן. את רשלנותו של הנתבע 1 קבעתי עוד לעיל. את שאלות בדבר אי תחולת פוליסת הביטוח אפרוט לפרטים. ## טענת הקנוניה שבין התובע לנתבע הראשון: ## לא האמנתי בנסיבות העניין, כי נרקחה קנוניה בין שני אלה, תעיד על כך העובדה ולפיה שילם הנתבע 1 לתובע סכום כסף, העובדה ולפיה פעלו התובע ואשתו ללקט ראיות, ביניהן הקלטת עובד הנתבע 1 במשרדו (ת/2),העובדה שלא הובאה בעניין זה כל ראיה בעלת משמעות מצד הנתבעת 3 ואין צורך לומר כי מקום בו נטענת טענה, שבמהותה הינה בעלת היבט פלילי, כי אז מן הראוי להמציא ראיות בעלות משקל מתאים ואלה לא היו בנמצא. לפיכך, יש כבר עתה להתעלם מטענה זו. עוד אוסיף, כי העסקה שבין התובע לנתבע 1, אינה אמורה כלל לפגוע בנתבעת 3, שכן עניינה הסחורה שברכב ולא הרכב עצמו, ואין כל דרישה כי הנתבעת 3 תפצה בגין הסחורה שנגנבה, מה גם שהנתבע 1 עומד על טענותיו כי בהסכם סיים את כל המחלוקות עם התובע מכיסו הפרטי, וכיצד יש בכך כדי לפגוע בנתבעת השלישית. ## שיתוף הפעולה מצד הנתבע הראשון: ## הנתבע 1 הודיע דבר האירוע לנתבעת 3 (ר' נ/6 המהווה מכתב הודעה מפורט), הנתבע 1 אף הבהיר כי מגמתו בהפניית התובע לאיילון הייתה לבחון האם אמנם קיימת רשלנות מצידו, לפיכך נראה על פניו, כי הנתבע 1 ביקש את עזרת הנתבעת 3 בכל הקשור עם התובע. ## ההסכם שבין התובע לנתבע הראשון: ## הסכם זה אינו מהווה כאמור הפרת הסכם הביטוח כאשר הינו מתייחס לסחורה בלבד, אין חולק כי לא מדובר על עסקה אחת אלא על שתיים, האחת ביטוח הרכב, ובהמשך נתבקש הנתבע 1 לבטח את הסחורה. משהגיע להסכמה עם התובע ביחס לסחורה,ואין לקרוא אחרת את המוסכם ביניהם, כי אז אין כל הסכמה ביחס לרכב עצמו, ולפיכך אין בכך פגיעה בנתבעת השלישית. ## הפסקת המעשה או המחדל - סעיף 7 לתנאים הכלליים בפוליסה: ## לכאורה, אמור הנתבע 1 לדעת דבר אי קיומה של הפוליסה כבר בעת אירוע הגרירה של הרכב, ומיד אז לנקוט בהליכים הנדרשים אלא שכאן בדיוק מצויה רשלנותו של הנתבע 1, לטעמי הוא לא טרח כלל לברר עניין זה, והשאירו פתוח. אפילו תאמר כי מדובר ברשלנות קשה של הנתבע 1 שפתרונה היה מביא לכך שלא היינו נדרשים לתובענה זו כלל, אין בכך כדי לומר כי כבר באותה העת הוא היה מודע לבעיה, ויתכן כי התכחש לקיומה של בעיה שכן לטעמי, ביטוח זה כבר קיים, כך קבעתי וכך גם נמסר לתובע. מעבר לכך, בהודעתו לנתבעת 3 (נ/6) מציין הנתבע 1 כי דבר אי קיומה של הפוליסה לרכב נודע לו לראשונה עם ההודעה על גניבתו, לאחר שבדק אצל הנתבעת 2. לפיכך, הנני מקבל טענת הנתבע 1 כי ידע פוזיטיבית עניין זה לראשונה באותו מועד, שהרי כך גם התחייב לתובע כי פוליסה לרכב אמנם קיימת, ולכן גם דיווח לראשונה לנתבעת 3 רק באותה עת כנדרש בסעיף 12 לתנאים הכלליים ולא ניהל מו"מ לעניין הרכב עם התובע. ## טענת הטוויסטינג: ## הנתבעת 3 טענה להסכם אסור בין התובע לנתבע 1, להמרת פוליסה בפוליסה על מנת לזכות בסכומי כסף גדולים יותר מן הפרמיה במסגרת ההסכם שחתמו עליהם התובע והנתבע 1. למעשה, גם טענה זו אינה מוכחת כדבעי. אמנם התובע הסכים להמשיך ולנהל תיק הביטוח שלו אצל הנתבע 1, אבל לא הוכח באופן ברור כי הנתבע 1 עשה על מנת להחליף פוליסות בין חברה אחת לאחרת, או בין הפוליסות. אמנם עלה עניין מסוים, ולפיו הנתבע 1 הגדיל הפרמיות לתובעים ובשל כך לכאורה נערך ההסכם, אך בין כך ובין, הסכם לא חוקי שנועד להעשיר את הנתבע 1 באופן לא חוקי המרחק רב. ##מיהו הנתבע הראשון: ## הנתבעת 3 דאגה להציג הנתבע 1 כמי ששולח ידו בכספי לקוחותיו, לאחר שהופקדו בחשבון אישי ולא נפרד. הש' דותן נתנה על כך את הדעת (נ/7), הבינה כי הנתבע 1 לא התכוון לעשות בכסף שימוש שלא כדין, ורק בשל הסכסוך שפרץ בינו לבין אשתו נמנע מלהעביר את הכספים שהפקידו לקוחותיו כפרמיה בידיו למבטח לאחר שאשתו הטילה עיקול על הכספים והפחיתה מעונשו של המפקח על הביטוח. אין ספק שהאירוע נשוא נ/7 הינו בתקופה שבה עסקינן בתובענה דנן, ויש בכך דווקא כדי להוות ראיה נוספת למצוקה הרבה שבה שהה הנתבע 1 בתקופה זו בשל המשבר בחיי נישואיו ואולי להצביע מדוע התרשל כלפי התובע. לפיכך, לא מצאתי כי בנסיבות הפר הנתבע 1 חובותיו על פי הפוליסה וכן כי חרגה לא הוכחו ולכן החיוב כלפי התובע יחול גם כלפי הנתבעת 3 מכח הפוליסה. ## נזקי התובע: ## התובע עתר לפיצוי בגין שווי הרכב בסך 70,744 שקלים לפי חוו"ד (ת/3), לתשלום בגין ריבית ההלוואה שניטלה לשם רכישת רכב חלופי בסך 11,377 שקלים (ת/13 ל-ת/4), וכן פיצוי בסך 5,000 שקלים בגין עוגמת נפש, התרוצצויות, שיחות טלפון וכו'. מעבר לכך, עתר לתשלום הוצאותיו בגין אגרות, תמליל, עדות, שמאות והנפקת מסמכי בנק. לעניין שווי הרכב, לא צורפו חוו"ד נגדיות, הנתבע 1 טען כי שמאי התובע לא התייחס לנושא הקילומטרז' בחוו"ד וההשפעה של עניין זה לגבי ערכו, לא בדק את עברו התאונתי, לא בדק מי החזיק בו קודם לתובע (חברה, מוסד ממשלתי וכו'), ולכן אין בסכום הקבוע ע"י השמאי כדי לחייבו. הנתבעת 2 הצטרפה בעניין זה בסיכומיה לטענות הנתבעים, והנתבעת 3 לא התייחסה בסיכומיה כלל לעניין. מאחר ולא הומצאה חוו"ד נגדית, ולמרות טיעוני הנתבע 1 ביחס לכשלי חוו"ד התובע, משלא הוכיח משמעות היעדר התייחסות לבעלים הקודמים לקילומטרז' ולעברו הביטוחי, ומאחר והרכב כאמור אינו בנמצא ולא ניתן למעשה לבודקו, נדמה כי הערכת שוויו הולמת את מחירו, ולפיכך הנני לקבוע, כי ערך הרכב יעמוד על 70,744 שקלים נכון ל-10.03, לאחר שהופחת משוויו דבר היותו רכב השכרה לשעבר וכן מע"מ. אשר לריבית ששילם התובע לצורך רכישת רכב חליפי, ציין הנתבע 1 בסיכומיו כי לא הוכח דבר התשלום בפועל, כי לא הוצגה למעשה אסמכתא המעידה על תשלום, לא הובהר מי שילם, איך שילם וכו', המסמך אליו הפנה התובע (ת/13) אינו קשור לתובעים ולא רואים ממנו הקשר אליהם, התובע לא הציג כל מסמך המעיד כי ההלוואה שנטל הוזרמה לחשבון ביתו, כי התובע קודם לתביעה לא תבע ריבית, ואף דרש רכב יקר יותר. הנתבעות האחרות לא התייחסו לכך. אין לי אלא להצטרף לטענת ב"כ הנתבע 1 לאחר שמצאתי כי ל-ת/13 שצורף ל-ת/4 (לוח סילוקיו של הלוואה) אין כל קשר מוכח עם התובע בעצמו או ביתו. אמנם מצוין במסמך השני שצורף,שמה של מירית- התובעת 2- והינו בסכום הלוואה של 20,000 שקלים, אלא שהתובעת 2 לא ידעה לספר בעדותה דבר לעניין זה. התובע 1 מצידו ציין, כי נטל הלוואה מחשבון ביתו, התובע לא ידע לאבחן בין החשבונות מהם ניטלו ההלוואות, התברר כמו כן, כי שולם לרכב החדש בשני שיקים שונים- אחד מהבנק, והאחר מאדם אחר ממנו לווה כסף. בהמשך מתברר, כי רק חלק מהכסף שלווה מהבנק הלך למטרת רכישת הרכב כשהשיב: "ש. היה צ'ק בנקאי של 70,000 שקלים. ת. לא אמרתי צ'ק בנקאי. בערך ארבעים ומשהו אלף שקל. החזרתי לבנאדם את הכסף. עשיתי הלוואה נוספת. החזרתי לו 3 חודשים אחרי בערך". (עמ' 24 לפרוטוקול מיום 8.12.06). מכאן, שלא כל סכום ההלוואה הלך לרכישת הרכב במצב דברים זה, כאשר אין יודעים בדיוק כיצד מימן הרכב החדש, כאשר אין אפשרות ודאית לקשר בין ההלוואות שנלקחו לתובע עצמו, וכן לעצם הרכישה, כי אז אין לי אלא לקבוע כי לא הוכח שניטלו הלוואות לצורך רכישת הרכב דווקא. התובע, אף שהסכים להמצאת מסמכי חשבון הבנק באותה העת (לפי החלטתי בעמ' 23 לאותו פרוטוקול) לא טרח לעשות כן, וגם בחינת קשר אפשרי זה לא הוכח. מכאן, שדין תביעת סכומי הריבית להדחות. לעניין הסכום של 5,000 שקלים בגין עוגמת נפש והוצאות לטיפול בתביעה, אמנם אין התייחסות לכך בסיכומי הנתבעות, אולם אתייחס לכך במסגרת הוצאות המשפט. ##התביעה שכנגד: ## כזכור, הנתבע 1 הגיש תביעה כנגד התובע להפסדים שנגרמו לו בעקבות הפרת ההסכם ביניהם, ואי המשך טיפול בפוליסות באמצעותו בסכום של 70,717 שקלים כעמלות שנחסכו ממנו, לחלופין לסכום של 46,000 שקלים כסכום ששולם לתובע מכוח אותו הסכם. כבר עתה אומר, כי מוטב היה לולא הגיש תביעה שכנגד זו. אין חולק, כי פוליסה לסחורות בהעברה לא הוצאה, הנתבע 1 הודה למעשה כי התחייב לבצע פוליסה שכזו בתצהירו, (ת/12 ל-ת/4). לפיכך, משלא הוצאה פוליסה, למרות התחייבותו, כי אז קמה חובתו לפצות את לקוחו בגין הסחורה שבהעברה. נדמה, כי עיקר ההסכמה שבין הצדדים הינה, כי הנתבע 1 ישלם הסך של 46,000 שקלים, ומנגד, לא תוגש כנגדו תובענה בגין הסחורה שנגנבה. התחייבות לוואי נוספת של התובע הינה נושא המשך ניהול פוליסות הביטוח שלו, אצל הנתבע 1.בפועל התובעים לא תבעו בגין ערך הסחורה שנגנב מהרכב השאלה עתה הינה מה המשמעות שיש ליתן להתחייבות להמשיך הפוליסות האמורות באמצעות הנתבע 1. התחייבות זו, הינה התחייבות נוספת שנטל על עצמו התובע. אין לומר, כי התובע לא היה מודע לה, או כי התחייב לאחר שנאנס/אולץ לעשות כן. מאידך, להתחייבות זו אין למעשה טווח לסיומה,ואין התייחסות לנסיבות בהן הנתבע 1 לא יפעל לטובת לקוחו, בדיוק כפי שאירע בפועל. במצב דברים זה, קמה זכותו של המבוטח שלא להמשיך ולהותיר בידי סוכן הביטוח את הטיפול בפוליסות שלו. אין לקבוע, כי האידך גיסא של התשלום מצד הסוכן הינה המשך ניהול תיקי התובע, זוהי התחייבות נוספת שנטל על עצמו התובע, ומשהנתבע 1 אינו פועל עבורו כיאות לאחר שחוייב בפרמיות גבוהות יותר לאור פעילות הנתבעת 1 בענייניו - ר' סעיף 26 ל-ת/4, שם נאמר ולא נסתר כי: "מר סעדה הגדיל את ההפקדות החודשיות שלי ושל אשתי לביטוח חיים ללא רשותי ואף פגע בזכויותינו ובוותק שצברנו בחברת הביטוח ממנה העביר מר סעדה את ביטוחי החיים שלנו". בסעיף 27 מסביר התובע, כי גם פנה למפקח על הביטוח, וחברת הביטוח השיבה תשלומי הפרמיה ששולמו לתובע ולאישתו ללא הרשאתם בכך, ללא סתירת הטענה, יש לראות התנהגות שלא נועדה להיטיב עם התובע, להיפך, ביצוע פעולות המזיקות עימו, בדיוק כפי שנהג הנתבע 1 עם הנתבעת 2. לפיכך, היה רשאי התובע להפסיק ההתקשרות עימו ולעבור לטיפולו של סוכן אחר ואין כל סיבה להשבה, שכן התשלום כאמור שולם על ידי הנתבע 1 כנגד ויתור התובע על זכות התביעה כנגדו וכך יש לקבוע. למען השלמת התמונה אומר, כי גם התובע שכנגד, נוקט בלשון רפה ואינו מתייחס ברצינות הראויה לעניין זה בסיכומיו. נדמה שהוא מבין היטב מדוע. ## סיכום: ## לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הסך של 70,744 שקלים, בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין, מתאריך גניבת הרכב- 8.10.03, ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ינוכה מסכום זה הסך של 5,000 שקלים כפרמיה, אף היא בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין מאותו מועד, ועד למועד התשלום המלא בפועל. לא מצאתי לנכות השתתפות עצמית בסך 1,000 $ במערכת היחסים שבין הנתבע 1 לנתבעת 3, שאינה עניינו של התובע. התביעה שכנגד נדחית הנתבעים ישאו ביחד ולחוד בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 18,000 שקלים + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין מהיום, ועד למועד התשלום המלא בפועל. הערת אגב: בתיק זה לא הוגשה הודעת צד ג' על ידי הנתבעת 2, כלפי הנתבעים 1ו-3. מאחר וקבעתי רשלנות הנתבע 1, טוב יעשו הנתבעים 1 ו-3 אם ישאו הם בתשלום, ותמנע תובענה נוספת מביהמ"ש כלפיהם מצד הנתבעת 2. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

 

להלן פסק דין בנושא תביעת רשלנות מקצועית נגד סוכן ביטוח

##טענות התובע: ## 1. התובע הגיש תביעה זו נגד הנתבעים לפיצויים בגין רשלנות מקצועית שאותה הוא מייחס לנתבע מס' 1, שהיה בזמנים הרלוונטים לתביעה, סוכן ביטוח שפעל עבורו ברכישת פוליסת ביטוח רכב אצל הצד השלישי. פרטי הרשלנות המיוחסים לנתבע מס' 1 הם כי בעקבות גניבת הרכב הנזכר בכתב התביעה, סירב הצד השלישי לפצותו בטענה כי לא עמד בתנאי הפוליסה ולא התקין רב בריח ברכב כאמצעי מיגון. התובע טען כי לא ידע על קיום התנאי לפוליסה וכי הנתבע מס' 1 התרשל בכך שלא הודיע לו על כך. התביעה נגד הנתבעת מס' 2 הוגשה מכח פוליסת ביטוח אחריות מקצועית (נ/5) שהוציאה נתבעת זו לנתבע מס' 1. 2. בתאריך 3.3.92 נגנב הרכב הנזכר בסעיף 2 לכתב התביעה. בעקבות אירוע הגניבה ולנוכח טענת הצד השלישי כאמור, הגיעו הצדדים (למעט הנתבעת מס' 2), הסדר לפיו שילם הצד השלישי סך של 000, 18 ש"ח והתובע חתם על כתב קבלה ושחרור ולפיו אין לו כל תביעות או דרישות נגד הצד השלישי. 3. התובע טוען כי חתם על מסמך זה לאחר שהנתבע מס' 1, אמר לו ואף רשם זאת בכתב שמדובר ברשלנות מצידו ולכן יוכל התובע להפרע בגין יתרת הסכום של שווי הרכב ממנו ומהנתבעת מס' 2 שהיתה, כאמור, בזמנים הרלוונטיים, המבטחת בביטוח אחריות מקצועית של הנתבע מס' 1. 4. הנתבע מס' 1 למעשה מודה בעובדות הנ"ל וטוען כי מדובר במשגה מצד הפקידה שלו, אשר לא הודיעה לתובע, למבוטח את דבר התנאי להתקנת רב בריח כתנאי מוקדם לחבות עפ"י הפוליסה שהוציא הצד השלישי. 5. הנתבעת מס' 2 כופרת בחבותה עפ"י הפוליסה שרכב הנתבע מס' 1 אצלה וטוענת כי למעשה היא משוחררת מחבותה בשל הודאת הנתבע מס' 1בניגוד לתנאי הפוליסה. זאת ועוד, הנתבעת מס' 2 טוענת כי ההסכם שבין התובע לבין הצד השלישי איננו מחייב אותה, מכיוון שנעשה שלא בידיעתה וכן כי היה על התובע לתבוע את הצד השלישי כנתבע בתיק זה ומשלא עשה כן, על ביהמ"ש לקבוע כי על הצד השלישי לפצות ולשפות את הנתבעת מס' 2 בגין כל סכום שתחוב בו, מכיוון שברכב נשוא הדיון היתה מותקנת אזעקה שהינה עדיפה על רב בריח וכן מכיוון שבוצע זיוף בהצעת הביטוח, כאשר הצד השלישי הוסיף תנאים להצעה לאחר חתימת התובע וללא ידיעתו. הנתבעת מס' 2 הגישה הודעה לצד שלישי בטענה כי היה עליו בנסיבות לפצות את התובע במלוא סכום הרכב שנגנב. הצד השלישי הגיש הודעה לצד רביעי שבו הוא תובע שיפוי מהתובע עצמו וכן מהנתבע מס' 1 ומהנתבעת מס' 2 בנימוקים שפורטו בהודעה. 6. שמעתי את העדויות בתיק זה וכן הצדדים הגישו את סיכומיהם, לאחר מכן הובא התיק בפני לכתיבת פסק דין. 7. לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, יש להכריע למעשה ב- 3 נושאים. נושא אחד, הוא עניין כתב הקבלה והשחרור. הנושא השני, הוא שאלת רשלנותו של הנתבע מס' 1והנושא השלישי הינו חבות הנתבעת מס' 2עפ"י פוליסת הביטוח נ/5. ##כתב קבלה ושחרור:## 8. הצדדים למעשה אינם חולקים על העובדות, דהיינו כי הצד השלישי דחה תחילה את תביעת התובע (נ/8) ולאחר מכן, לאחר שהנתבע מס' 1עשה מאמצים וניהל משא ומתן עם הצד השלישי עימו הוא עבד, נחתם כתב הקבלה והשחרור (נ/1), לפיו נאות הצד השלישי לפצות את התובע בסכום של 000, 18 ש"ח בקשר לגניבת הרכב הנזכר בנ/ 1 וכי במסמך זה נרשם כי התובע ויתר על כל תביעה נוספת נגד החברה "באי כוחה, מורשים, מנהליה, עובדיה, סוכניה, סוקריה, שמאיה וחוקרים, כולם או מקצתם". 9. לנוכח הנוסח האמור, יש לראות כי התובע ויתר על זכויות התביעה ביחס לאנשים הנזכרים ובכלל זה הנתבע מס' 1 שהיה כאמור סוכן הביטוח. אולם, התובע והנתבע מס' 1 אשר היו מודעים לקושי האמור, חתמו על מסמך נוסף (שהוא ת/2ג'), שבו נאמר כי התובע הסכים לקבל את הסכום מהצד השלישי "רק לאחר ידיעה שאני יכול לתבוע את שאר הכסף מחברת איילון המבטחת את סוכן הביטוח בביטוח אחריות מקצועית, כי אני חתמתי על מערכת אזעקה ולא קיבלתי הודעה נוספת על התקנת רב בריח" (ת/2ג'). 10. הנתבע מס' 1 העיד כי על הצעת הביטוח חתם התובע וכי נושא רב הבריח הוסף על ידי פקידה של הצד השלישי בנוכחותו. לפיכך, אין לקבל טענה כי מה שהוסף הוא בגדר "זיוף" כטענת הנתבעת מס' 2, מכיוון שהנתבע מס' 1 שימש במעמד זה כשלוחו של התובע (ראה ע"א 25/82, ויצמן נ' פרודנשל חב' לביטוח בע"מ, פ"ד ל"ח(1) 501). על רקע האמור, יש לראות את אי העברת התנאי הנוסף שהציב הצד השלישי כתנאי לפוליסת הביטוח משום רשלנות של השלוח, סוכן הביטוח שהיה עליו להודיע על כך לשולחו לתובע. 11. עיינתי בטענותיו של ב"כ הנתבעת מס' 2 (צד רביעי מס' 3), אשר מעלה טענות כנגד הצד השלישי ובעד הסיכוי כי תביעת התובע אילו הוגשה נגד הצד השלישי היתה מתקבלת במלואה. טענות אלה מעניינות מבחינה משפטית, אולם אינני סבור שניתן להרחיק לכת ולהעתר להצעה כי לנתבעת 2נוצרה "יריבות" או "עילת תביעה" כנגד הצד השלישי. 12. השאלה שיש לבחון הינה האם כתב הקבלה והסילוק נחתם כדין ומחייב את התובע כלפי הצד השלישי ושלוחיו. על שאלה זו יש להשיב בחיוב וזאת מאחר ולא הונחה בפני תשתית עובדתית על ידי התובע או הנתבע מס' 1, כדי לבסס עילה מן העילות שיש בהם כדי לבטל הסכם שבעקבותיו נחתם נ/ 1 בין התובע לבין הצד השלישי. 13. הצדדים ניהלו משא ומתן ביניהם והגיעו להסדר, אשר מצא ביטויו בשטר הקבלה והסילוק (נ/1) ואין לדון בנושא חבותו של הצד השלישי מעבר לכך. התובע אשר היה מודע לחסימת התביעה כנגד הצד השלישי, לא הגיש תביעה נגדו אלא כנגד סוכן הביטוח והנתבעת מס' 2 שביטחה אותו בביטוח אחריות מקצועית. סיכומו של פרק זה, לא שוכנעתי שיש בטענות שהועלו כדי לבטל את האמור בנ/ 1 כלפי הצד השלישי. ##אחריותו של הנתבע מס' 1: ## 14. עפ"י סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, סוכן הביטוח לעניין המשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח, רואים אותו כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב. ביהמ"ש יבחן לגבי כל מקרה ומקרה מה היה מעמדו של סוכן הביטוח בעיסקה המסויימת (ראה ע"א 25/82, ויצמן נ' פרודנשל חברה לביטוח בע"מ הנ"ל). 15. עפ"י הוראות סעיף 55 לחוק הפיקוח על עיסקי ביטוח, התשמ"א-1981, סוכן ביטוח המתאר תיאור מטעה עיסקת ביטוח, בנוגע למהותה של העיסקה, היקף הכיסוי הביטוחי, הסייגים והתנאים המוקדמים לקיומו של הביטוח וגרם נזק למבוטח, דין נזק זה שנגרם לאדם כדין נזק שמותר לתבוע עליו פיצויים לפי דיני הנזיקין (סעיף 108 לחוק הנ"ל). 16. במקרה שבפני, פעל הנתבע מס' 1, לעניין המשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח, כשלוח של הנתבעת מס' 2והעובדות והדרישות הנוגעות לכריתת חוזה הביטוח היו בידיעתו ואין חולק על כך כי הדרישה להתקנת המיגון של "רב בריח" לא הועברה על ידו לתובע. הנתבע מס' 1 בעדותו וכך הפקידה מטעמו, מאשרים את העובדות הנ"ל, דהיינו עקב שגגה, לא הובא התנאי של התקנת רב בריח לידיעת התובע. אי העברת תנאי זה, גרם לנזק מאחר ואיפשר לצד השלישי לטעון את טענותיו כלפי התובע בנוגע להעדר חבותו עפ"י הפוליסה ובסופו של דבר לקבלת פיצוי חלקי בלבד עקב כך. 17. לסוכן ביטוח קיימת חובת זהירות (על שני חלקיה המושגית והקונקרטית) כלפי מבוטח, שכן כל סוכן ביטוח סביר צריך היה לצפות כי אי העברת תנאי מתנאי הפוליסה לידיעת המבוטח, עשויה לגרום להעדר חבות עפ"י פוליסת ביטוח של חברת הביטוח. הפרת חובת הזהירות מצד הנתבע ומחדלו של הנתבע מס' 1, גרם לנזק שבגין הפיצוי החלקי שקיבל התובע, מאת הצד השלישי. 18. סיכומו של פרק זה, אני קובע כי הנתבע מס' 1התרשל כלפי התובע וכתוצאה מהתרשלות זו נגרם לו הנזק. באשר לגובה הנזק, אדון בהמשך. ##חבות הנתבעת מס' 2 עפ"י פוליסת הביטוח: ## 19. השאלה הנוספת הינה האם פוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת מס' 2 לנתבע מס' 1 בגין אחריות מקצועית חלה במקרה זה והאם על נתבעת זו לפצות את התובע ולשפות את הנתבע מס' 1. הנתבעת מס' 1 טוענת כי יש לשחררה מהפוליסה עקב כך שהנתבע מס' 1 הודה באחריות וללא הסכמה בכתב מטעם הנתבעת מס' 2 וזאת בניגוד לסעיף 4 לתנאים הכללים שבפוליסה. דבר זה, לטענת הנתבעת מס' 2 מהווה הפרה יסודית של פוליסת הביטוח. 20. השאלה הנשאלת הינה האם הנתבע מס' 1 היה רשאי להגיע להסדר עם התובע באופן שיחשוף את הנתבעת מס' 2לסיכון ותביעה מבלי לידע אותה תחילה על כך. לדעתי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. אמנם, הנתבע מס' 1 כפי שצויין כבר לעיל, פעל עבור התובע והצליח לקבל פיצוי חלקי מאת הצד השלישי, אולם אינני רואה סיבה מדוע היה צריך לחתום על מסמך שבו הוא "מאשר לתובע" הגשת תביעה כלפיו וכלפי הנתבע מס' 2. 21. ישנם מקרים שבהם המבטחים מנסים להגביל את היקף הכיסוי הביטוחי שהם מציעים בפוליסת הביטוח על ידי הוספת תנאים לפיהם על המבוטח לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע אירועים העשויים ליצור חבות וזאת במטרה לצמצם את הסיכונים המכוסים על ידי הפוליסה (ראה ע"א 397/58, לונדון אינשורנס נ' חב' תנורא בע"מ, פ"ד י"ג, 1368). 22. דרגת הרשלנות מצידו של המבוטח שיש בה כדי לפטור את המבטח מתשלום, לא הוגדרה, אולם מקום שהמבוטח גילה יחס של זלזול ולא אכפתיות כלפי ניזוק, אין מקום לחייב את המבטח מחמת הפרת תנאי מוקדם לחבותו (ראה פסק הדין הנ"ל בעמ' 1370). במקרה הזה מדובר על מעביד, אשר ברשלנותו גרם לנזק לעובד. 23. לא כך המצב כאשר מדובר ביחסים שבין המבטח למבוטח. במקרה זה, דרגת הרשלנות שתפטור מבטח מחבות היא רשלנות גבוהה. אמנם, לא כל הסכם שאליו מגיע מבוטח כלפי צד שלישי יחייב מבטח, מה גם שההסכם לא הובא לידיעת המבטח. כך במקרה שבו עו"ד שביטח עצמו נגד חבות מקצועית, הגיע להסכם עם לקוחו שלפיו הותנה שכר טרחתו בתוצאות המשפט ומשהפסיד, תבע שיפוי מן המבטח. המבטח סירב לשלם והתנגד לתביעה בטענה שהיא נובעת מהסכם בלתי חוקי שעשה המבוטח, כאשר אי החוקיות נוגעת לאיסור התניית שכ"ט עו"ד בתוצאות המשפט (ראה בדוגמא המובאת בספרו של ד. ששון, "דיני ביטוח" בעמ' 82). 24. בסעיף 28 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) תשמ"ו-1986, הנושא כותרת של "הודעה ללא הסכמת המבטח", קיים איסור על מבוטח להודות בחבות ונאמר בו: "שילם המבוטח או אדם מטעמו פיצוי בקשר למקרה ביטוח המכוסה לפי פוליסה זו, הודה בחבות, הציע, הבטיח או התחייב לפיצוי כאמור, ללא הסכמת המבטח מראש, לא יחייב הדבר את המבטח". 25. השאלה היא האם ביחסים שבין סוכן ביטוח לבין מבטח בביטוח אחריות מקצועית קיימת הוראה דומה. עיון בסעיף 4 לנ/5, מלמד כי קיימת הוראה בפוליסה נשוא הדיון, לפיה: "המבוטח לא יודה באחריות או יסדיר תביעה כלשהי או יוציא הוצאות כלשהם בקשר לכך בלי הסכמה בכתב מאת החברה, הזכאית לקבל על עצמה ולנהל בשם המבוטח את ההגנה או ההסדר של כל תביעה. מכל מקום, המבוטח לא יתבקש להתגונן בכל משא ומתן משפטי, אלא אם יועץ משפטי (עליו יוסכם באופן הדדי על ידי המבוטח והחברה) יביע את דעתו שיש להתגונן כלפי משא ומתן משפטי זה". 26. ניתן לקבוע עפ"י העובדות שהוכחו כי הנתבע מס' 1הפר הוראה מפורשת הנ"ל בפוליסה נ/5, אולם אינני מקבל את הטענה כי הפרה זו הינה בבחינת הפרה יסודית של הפוליסה אשר מקנה את הזכות לביטולה לנתבעת מס' 2. גם אילו היתה זכות כאמור לנתבעת זו, היא לא הופעלה כדין והנתבעת לא הודיעה לנתבע מס' 1, על ביטול הפוליסה, בדרך הקבועה בסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-.1970 זאת ועוד, בסעיף 4לנ/5, לא נרשם באופן מפורש מהן התוצאות כאשר המבוטח מפר את האמור בסעיף זה. עצם העובדה כי הסעיף מופיע "כתנאי מוקדם" לפיצוי לפי הפוליסה, אין בו כדי להועיל, מכיוון שנקבע כבר בפסיקה שתנאי גורף, כפי שמופיע התנאי האמור, בין יתר התנאים איננו יכול להיות תנאי פטור (ראה ע"א (חיפה) 82/84, וסרנו נ' המגן חב' לביטוח בע"מ, פס"מ תשמ"ג(ב) 441). 27. לא יכולה להיות מחלוקת בדבר חובתו של המבוטח, הנתבע מס' 1, למסור הודעה לנתבעת מס' 2 על קרות מקרה הביטוח. עפ"י סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, חייב מבוטח להודיע למבטח מיד לאחר שנודע לו על קרות מקרה הביטוח. כל זאת על מנת לאפשר למבטח לפעול לבירור חבותו (סעיף 23(א) לחוק כאמור). המבוטח חייב להודיע למבטח ולמסור לו את כל הפרטים לבירור חבותו וזאת בתוך זמן סביר (סעיף 23(ב) לחוק). במידה והמבוטח לא ממלא אחר החובות הנ"ל, יש בכך משום הכשלה של בירור החבות ואם יוכח שאילו היה המבוטח מקיים את חובתו והיה בכך כדי להקטין את חבותו של המבטח כי אז ישא המבטח בסכום המופחת (סעיף 24(א)). רק במקרה שהמבוטח עשה דבר במתכוון כדי למנוע מהמבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, רק אז המבטח עשוי להיות פטור מתגמולי הביטוח. 28. באם ניישם את הכללים הנ"ל על המקרה שבפני, כי אז העובדה שהנתבע פעל על דעת עצמו, בין שקיבל עידוד מאת הצד השלישי או נציגיו או בין אם לאו, יש בה משום הפרת ההוראה האמורה. יש להניח כי אילו פעל הנתבע על סמך ההוראה האמורה, היה בידי הנתבעת להציג את עמדתה בסמוך לאחר שההסדר שמצא ביטויו בשטר הקבלה והסילוק נעשה ויתכן ואז היה התובע מבקש את ביטול ההסדר או כל סעד אחר מביהמ"ש, בין שהיה נוקט בהליכים בעצמו או בסיוע של הנתבעת מס' 2, אשר אין ספק שהיה לה אינטרס להשיג תוצאה, לפיה ישלם הצד השלישי את מלוא הסכום בגין הרכב וזאת מהנימוקים שהעלה ב"כ הנתבעת מס' 2 בסיכומיו. 29. יתרה מזאת, הנתבע מס' 1, אשר היה מודע מראש כי התובע יגיש תביעה נגדו ונגד מבטחו עפ"י פוליסת רשלנות מקצועית, חייב היה להודיע אם לא להיוועץ עם הנתבעת מס' 2, בטרם חתם על מסמך ת/2ג', אשר נחתם בד בבד עם כתב הקבלה נ/1. אין זה מתקבל על הדעת שאדם יהיה רחב לב כלפי חברו, כאשר ידוע לו או כך הוא חושב כי הכסף לא יצא מכיסו אלא מכיסה של חברת ביטוח, אשר הוא לא טורח לידע אותה בנוגע לנסיבות ולא נותן לה את האפשרות להתגונן מפני תביעה כזאת. מאידך, איחור בהודעה אינה מבטלת את הפוליסה אלא אם נקבע דבר במפורש (ע"א 185/95, 353, 484, אוחיון נ' מ. אוחיון ואח' וירדניה חב' לביטוח בע"מ נ' חיון ואח’, פ"ד ל"א(3) 820). 30. סיכומו של פרק זה, ביטול הפוליסה אין כאן, אולם הגדלת חבות מצד הנתבעת מס' 2 יש. הנתבע מס' 1 לא זו בלבד שהפר את סעיף 4 לנ/5, אלא "הודיע" גם לאחר מעשה על חתימת המסמכים נ/ 1 ות/2ג' לנתבעת מס' 2 וזאת באמצעות המסמכים בעצמם. 31. סיכומו של דבר, בשוקלי את מכלול הנסיבות והטענות, נראה שיש לקבל את התביעה כנגד הנתבע מס' 1. באשר לנתבעת מס' 2, לאחר שקילת הטענות והסיכויים שהיו בידה להקטין את חבותה, אילו מילא הנתבע מס' 1את חובתו בדבר ההודעה ואילו התייעץ עימה בטרם חתם על מסמך ת/2ג', סבורני שיש להטיל על הנתבעת מס' 2חיוב שיהיה בגודל של % 50 מסכום התביעה בלבד. ומכאן לנזק. 32. התובע טוען כי הרכב נשוא הדיון הוארך בסכום של 000, 39 ש"ח ומשקיבל מהצד השלישי סך של 000, 18 ש"ח, נזקו עומד בסכום קרן בסך של 000, 21 ש"ח. הנתבעת מס' 2 כופרת בגובה הנזק וטוענת כי התובע לא הוכיח מחירו של הרכב במועד גניבתו. שקלתי את טענות הצדדים ומסקנתי הינה כי שווי הרכב היה 000, 36 ש"ח ומשקיבל התובע 000, 18 ש"ח, שהיוו גם לגרסת התובע % 50 משווי הרכב. לפיכך, יתרת התביעה תעמוד על סך של 000, 18 ש"ח בסכומי קרן (ראה עדותו של התובע, עמ' 10, ש' 15 ואילך). 33. אשר על כן ועפ"י התוצאות הנ"ל, אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 000, 18 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מיום 17.7.92. הנתבעת מס' 2 תשלם לתובע מחצית הסך הנ"ל, דהיינו בסך של 000, 9 ש"ח. עפ"י התוצאות האמורות, ההודעה לצד שלישי ולצד הרביעי נדחים. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 000, 3 ש"ח, כאשר מחצית מסכום זה ישולם על ידי הנתבעת מס' 2. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין בהם נדחו ההודעות לצד שלישי ולצד הרביעי, אינני עושה צו להוצאות בהודעה לצד שלישי ובהודעה לצד רביעי וכל צד ישא בהוצאותיו. תביעה נגד סוכן ביטוחרשלנות מקצועיתרשלנותסוכן ביטוח