##דוגמא לכתב תביעה# ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת: ______ חברה לביטוח בע"מ, ח.פ. _________, באמצעות מנהליה המורשים, חברה העוסקת בעסקי ביטוח בישראל, אשר כתובתה למסירת כתבי בי-דין הינה _________, תל אביב. התובעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את רכב המבוטח במועד התאונה. 2. הנתבע: מר _______, ת.ז. _________, אשר כתובתו למסירת כתבי בי-דין הינה _________, פתח תקווה. הנתבע הינו הנהג ברכב מסוג _______ מ.ר. _________ אשר היה מעורב בתאונת הדרכים נשוא תביעה זו. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 13,222 שקלים חדשים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (16/04/04) ועד למועד התשלום המלא בפועל. 4. בנוסף, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט, לרבות אגרות בית משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ, כפי שיקבע בית המשפט הנכבד. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 5. ביום 7/10/03, בסמוך לשעה 15:15, אירעה תאונת דרכים ברחוב _________, באזור _________, בה היו מעורבים רכב המבוטח של התובעת, רכבו של הנתבע, ורכב נוסף מסוג _______ מ.ר. _________ (להלן: "רכב ה_______"). 6. רכב המבוטח, מ.ר. _________, נהג על ידי מבוטח התובעת, מר _______, ת.ז. _________, אשר האט ועצר מול רמזור אדום במסלול הפונה שמאלה. 7. הנתבע, שנהג ברכבו מ.ר. _________, התנגש ברכב המבוטח לאחר שרכב ה_______ התנגש ברכבו של הנתבע מאחור. 8. כתוצאה מהתאונה, נגרמו לרכב המבוטח נזקים כבדים, אשר בגינם שילמה התובעת למבוטחה פיצוי בסך 12,591 שקלים חדשים, וכן נשאה בשכר טרחת שמאי בסך 425 שקלים חדשים. 9. עילת התביעה נולדה ביום התאונה, 7/10/03, עם התרחשות הנזק לרכב המבוטח ועם חבות הנתבע לפצות בגינו, וכן במועד תשלום התגמולים על ידי התובעת למבוטחה. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 10. סכום התביעה, העומד על 13,222 שקלים חדשים, נכנס לגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום, בהתאם לסעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. 11. מקום התרחשות התאונה, באזור _________, וכן מקום מגוריו של הנתבע, בפתח תקווה, מקנים סמכות מקומית לבית משפט השלום בפתח תקווה לדון בתביעה זו, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. ## ה. פירוט הטענות ## ## אחריות הנתבע לתאונה ## 12. הנתבע אחראי באופן בלעדי לתאונה ולנזקים שנגרמו לרכב המבוטח, שכן התנגש בחלקו האחורי של רכב המבוטח שעמד ברמזור אדום, ובכך הפר את חובתו לנהוג בזהירות ולשמור מרחק סביר מהרכב שלפניו. 13. התובעת תטען כי התנגשות רכבו של הנתבע ברכב המבוטח, אשר עמד כדין, מהווה ראיה לכאורה לרשלנותו של הנתבע, וכי הנטל להוכיח היעדר רשלנות מוטל עליו, נטל שלא עמד בו. 14. הנתבע הודה בעדותו כי התנגש ברכב המבוטח, וטענתו כי נהדף על ידי רכב ה_______ לא הוכחה, ולכן אין בה כדי לפטור אותו מאחריות ישירה להתנגשות ברכב המבוטח. 15. התובעת תטען כי גם אם רכב ה_______ פגע ברכבו של הנתבע, עדיין מוטלת על הנתבע אחריות לנהוג בזהירות ולשמור מרחק, כך שיוכל לבלום את רכבו גם במקרה של פגיעה מאחור, ולא להיגרר להתנגשות נוספת. 16. התנהלות הנתבע, אשר לא הצליח למנוע את ההתנגשות ברכב המבוטח, מעידה על חוסר תשומת לב מספקת לתנאי הדרך ועל אי-שמירת מרחק, ובכך גרם לנזקים ישירים לרכב המבוטח. ## עמידת התובעת בנטל ההוכחה ## 17. התובעת עמדה בנטל להוכיח את שלושת היסודות הנדרשים בתביעת שיבוב: חבותה על פי הפוליסה, תשלום בפועל למבוטחה, וחבותו של הנתבע לפצות את המבוטח בגין הנזקים שנגרמו. 18. אין מחלוקת כי התובעת ביטחה את רכב המבוטח במועד התאונה וכי שילמה למבוטחה את תגמולי הביטוח בגין הנזקים שנגרמו, ובכך התקיימו שני היסודות הראשונים של תביעת השיבוב. 19. התובעת הוכיחה כי הנתבע הוא הגורם הישיר לנזקים שנגרמו לרכב המבוטח, שכן רכבו התנגש ברכב המבוטח, ובכך התקיים היסוד השלישי של חבות הצד השלישי. 20. הנטל להוכיח כי הנתבע לא היה אחראי לתאונה, או כי רכבו נהדף באופן שלא יכול היה למנוע את ההתנגשות, מוטל על הנתבע, והוא לא עמד בנטל זה. 21. התובעת הציגה את כל המסמכים הרלוונטיים, לרבות פוליסת הביטוח, קבלות על תשלום תגמולי הביטוח וחוות דעת שמאי, המבססים את תביעתה ומעידים על עמידתה בנטל ההוכחה. ## היעדר הוכחת טענת ההדיפה על ידי הנתבע ## 22. הנתבע טען כי רכבו נהדף לעבר רכב המבוטח כתוצאה מפגיעת רכב ה_______ מאחור, אך לא הביא כל ראיה מספקת לתמוך בטענה זו, ובפרט לא הביא את נהג רכב ה_______ לעדות. 23. אי-הבאת נהג רכב ה_______ לעדות, למרות שהיה עד מהותי לנסיבות התאונה, פועלת לחובתו של הנתבע ומחזקת את המסקנה כי לא עמד בנטל להוכיח את טענת ההדיפה. 24. התובעת תטען כי גם אם אכן הייתה פגיעה מאחור ברכבו של הנתבע, עדיין היה עליו לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את ההתנגשות ברכב המבוטח, והוא לא עשה כן. 25. טענת ההדיפה, כשלעצמה, אינה פוטרת את הנתבע מאחריות מלאה, שכן עליו להוכיח כי לא הייתה לו כל אפשרות למנוע את ההתנגשות, וכי נהג בזהירות סבירה בנסיבות העניין. 26. בהיעדר עדות של נהג רכב ה_______ או ראיות אחרות התומכות בטענת ההדיפה, יש לדחות את טענת הנתבע ולקבוע כי הוא אחראי באופן מלא לנזקים שנגרמו. ## זכות התחלוף (סוברוגציה) של התובעת ## 27. עם תשלום תגמולי הביטוח למבוטחה, קמה לתובעת זכות תחלוף (סוברוגציה) מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, לתבוע את הנתבע בגין הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח. 28. זכות התחלוף מאפשרת לתובעת להיכנס בנעלי המבוטח ולתבוע את הצד השלישי האחראי לנזק, כאילו הייתה המבוטח עצמו, ובכך למנוע כפל פיצוי למבוטח. 29. התובעת שילמה למבוטחה את מלוא הנזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מהתאונה, ובכך מילאה את חובתה על פי פוליסת הביטוח, ורכשה את זכות התביעה כנגד הנתבע. 30. הנתבע, כגורם האחראי לנזק, חייב לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו, ואין לו כל טענת הגנה כנגד זכות התחלוף של התובעת. 31. מטרת זכות התחלוף היא להבטיח כי הגורם המזיק יישא בנטל הפיצוי, ולא חברת הביטוח, ובכך לשמור על עקרונות הצדק וההגינות. ## רשלנות הנתבע בנהיגה ## 32. הנתבע נהג ברכבו ברשלנות, בכך שלא שמר מרחק מספיק מהרכב המבוטח שעצר לפניו, לא נתן דעתו לתנאי הדרך ולא בלם את רכבו במועד, ובכך גרם לתאונה. 33. התובעת תטען כי נהיגה במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, אי-שמירת מרחק ואי-מתן תשומת לב מספקת, מהווים הפרה של חובת הזהירות המוטלת על כל נהג. 34. התנגשות בחלק האחורי של רכב העומד ברמזור אדום מהווה כשלעצמה אינדיקציה לרשלנות בנהיגה, ועל הנתבע היה להוכיח כי נהג בזהירות סבירה, דבר שלא עשה. 35. התובעת תטען כי הנתבע הפר את הוראות תקנות התעבורה, ובפרט את התקנות הנוגעות לשמירת מרחק ולנהיגה בזהירות, ובכך גרם לתאונה ולנזקים. 36. רשלנותו של הנתבע היא הגורם הישיר והבלעדי לנזקים שנגרמו לרכב המבוטח, ועל כן עליו לשאת במלוא האחריות לפיצוי התובעת. ## הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח ## 37. כתוצאה מהתאונה, נגרמו לרכב המבוטח נזקים כבדים, אשר הוערכו על ידי שמאי מומחה בסך של 12,591 שקלים חדשים, בתוספת שכר טרחת שמאי בסך 425 שקלים חדשים. 38. התובעת שילמה למבוטחה את מלוא סכום הנזק, כפי שנקבע על ידי השמאי, וכן את שכר טרחת השמאי, ובכך נשאה בהוצאות הנדרשות לתיקון הנזקים. 39. התובעת תצרף לכתב התביעה את חוות דעת השמאי ואת קבלות התשלום למבוטח, המעידים על היקף הנזקים ועל התשלומים שבוצעו. 40. סכום התביעה משקף את מלוא הנזקים הישירים שנגרמו לרכב המבוטח כתוצאה מהתאונה, ועל הנתבע לפצות את התובעת בגין סכום זה במלואו. 41. הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח הם תוצאה ישירה ובלעדית של רשלנותו של הנתבע, ועל כן עליו לשאת במלוא עלות תיקונם. ## דחיית טענות הנתבע כנגד צדדים שלישיים ## 42. טענות הנתבע כנגד מר _______ ומר _______, בעלי רכב ה_______, נדחו על ידי בית המשפט, שכן הוכח כי הרכב לא היה בחזקתם במועד התאונה. 43. הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי האחריות לתאונה רובצת על נהג רכב ה_______, שכן לא צירף את הנהג בפועל כנתבע, למרות שידע את זהותו. 44. התובעת תטען כי דחיית טענות הנתבע כנגד צדדים שלישיים מחזקת את אחריותו הבלעדית לתאונה, שכן לא הוכח גורם אחר האחראי לנזק. 45. הנתבע בחר שלא לצרף את הנהג בפועל של רכב ה_______ כנתבע, ובכך ויתר על האפשרות להוכיח את טענותיו כנגדו, ואין לו להלין אלא על עצמו. 46. העובדה כי הנתבע לא הצליח להוכיח את אחריותם של צדדים שלישיים אינה פוטרת אותו מאחריותו הישירה והמוכחת לנזקים שנגרמו לרכב המבוטח. ## חובת הזהירות של הנתבע ## 47. על הנתבע, ככל נהג סביר, מוטלת חובת זהירות כלפי יתר משתמשי הדרך, ובכלל זה כלפי נהג רכב המבוטח, לנהוג בזהירות, לשמור מרחק ולציית לחוקי התעבורה. 48. הנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו בכך שלא שמר מרחק מספיק מהרכב המבוטח, לא בלם במועד וגרם להתנגשות, ובכך יצר סיכון בלתי סביר למשתמשי הדרך. 49. התובעת תטען כי הפרת חובת הזהירות של הנתבע היא שהובילה ישירות לתאונה ולנזקים, וכי ללא רשלנותו, התאונה לא הייתה מתרחשת. 50. חובת הזהירות כוללת גם את החובה לצפות סיכונים סבירים, כגון בלימת פתע של רכב מלפנים, ולהיערך אליהם בהתאם, דבר שהנתבע לא עשה. 51. התנהלות הנתבע חרגה מסטנדרט הנהיגה הסביר והמקובל, ובכך הטילה עליו אחריות מלאה לנזקים שנגרמו. ## הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבע לנזק ## 52. קיים קשר סיבתי ישיר וברור בין רשלנותו של הנתבע בנהיגה לבין הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח, שכן ההתנגשות הישירה של רכבו ברכב המבוטח היא שגרמה לנזקים. 53. התובעת תטען כי לולא רשלנותו של הנתבע, ובפרט אי-שמירת המרחק ואי-הבלימה במועד, הנזקים לרכב המבוטח לא היו נגרמים כלל. 54. גם אם הייתה פגיעה קודמת ברכבו של הנתבע, הרי שהתנגשותו ברכב המבוטח היא אירוע נפרד ובעל קשר סיבתי עצמאי לנזקים שנגרמו לרכב המבוטח. 55. התובעת תטען כי מבחן הצפיות מתקיים במקרה זה, שכן נהג סביר יכול וצריך היה לצפות כי אי-שמירת מרחק ובלימה מאוחרת יובילו להתנגשות ולנזקים. 56. הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין מעשי הנתבע לנזקים הוא חד-משמעי, ועל כן יש לחייבו במלוא הפיצוי. ## דרישת פיצוי בגין נזקים ## 57. התובעת זכאית לפיצוי מלא בגין הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח, לרבות עלות תיקון הנזקים ושכר טרחת השמאי, כפי ששולמו למבוטחה. 58. סכום התביעה משקף את הנזק האמיתי והמוכח שנגרם לרכב המבוטח, ואין כל סיבה להפחיתו או לקבוע אחריות חלקית של הנתבע. 59. התובעת תטען כי הפיצוי המבוקש נועד להשיב את המצב לקדמותו, ככל הניתן, ולהבטיח כי הגורם המזיק יישא במלוא עלות הנזק שגרם. 60. בנוסף לסכום הנזק הישיר, התובעת זכאית להפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, וכן להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, כפי שנהוג בתביעות מסוג זה. 61. דרישת הפיצוי מבוססת על עקרונות דיני הנזיקין ועל זכות התחלוף, ומטרתה להבטיח צדק והגינות כלפי התובעת שנשאה בנטל הפיצוי למבוטחה. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##דוגמא לפסק דין## תביעת שיבוב - סוברוגציה - תחלוף - תביעה של חברת ביטוח נגד צד ג' -נזקים לרכב, הינו נושא שנדון בבית משפט השלום בפתח תקוה, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופט רחמים כהן. הקדמה: לבית המשפט הוגשו שתי תובענות אשר אוחדו ועניינן תאונת דרכים שארעה ביום 7/10/03. התובעת בת.א 3380/04, איילון חברה לביטוח, (להלן: "איילון") הגישה תביעת שיבוב ע"ס 13,222 שקלים כנגד הנהג ברכב מסוג רנו מס' רשוי 23-615-06 (להלן" ז'אן קלוד") בגין הנזקים אשר נגרמו לרכב מבוטחה מס' רשוי 66-130-36 (להלן: "רכב המבוטח") בעקבות התאונה. ז'אן קלוד הגיש בת"א 3380/04 הודעת צד ג' ובת"א 1817/05 תביעה, כנגד מר אסא שמואל (להלן "אסא"), הבעלים של רכב מסוג "סיאט" מ.ר 61-433-07 (להלן "סיאט") וכנגד מר יובל ברהום אשר רכש את הרכב מאסא, בגין אחריות לתאונה ולפיצוי בגין נזקים ע"ס 9,498 שקלים שנגרמו לז'אן קלוד עקב התאונה. התאונה ארעה בתאריך 7/10/03 בשעה 15:15 בבוקר או בסמוך לכך כאשר נהג המבוטח ברכבו לכיוון אזור ומשהאט ועצר מול רמזור אדום במסלול הפונה שמאלה, התנגש בו ז'אן קלוד עם רכבו לאחר שרכב הסיאט התנגש ברכבו של ז'אן קלוד - להלן: התאונה. תמצית טענות התובעת בת.א 3380/04 - איילון: כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב המבוטח נזקים שבגינם שילמה איילון למבוטחה פיצוי בסך 12,591 שקלים וכן נשאה בשכ"ט שמאי בסך 425 שקלים. התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותו של ז'אן קלוד שהתנגש ברכב המבוטח ועל כן חייב הוא לפצות את איילון בגין מלוא הנזקים. תמצית טענות הנתבע בת.א 3380/04- ז'אן קלוד: ז'אן קלוד אינו אחראי לתאונה שכן התאונה ארעה לאחר שרכב הסיאט נהוג בידי אסא שמואל או יובל ברהום ,הצדדים השלישיים בת.א 3380/04 והנתבעים בת.א 1817/05, פגע בז'אן קלוד מאחור וכתוצאה מכך רכבו של ז'אן קלוד נהדף אל מסלול רכב המבוטח והתנגש בו. נהג רכב הסיאט הציג עצמו במועד התאונה כאסא שמואל ומסר את פרטיו.הנהג ברכב הסיאט לא שמר מרחק מרכבו של ז'אן קלוד, נהג במהירות ולא בלם את מכוניתו במועד במידה ויחוייב ז'אן קלוד בתשלום כלשהו בגין התאונה, על אסא וברהום, לשפות אותו בסכום שיקבע.כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכבו של ז'אן קלוד נזקים אשר הוערכו ע"י שמאי מומחה בסכום של 7,823 שקלים, כמו כן נשא ז'אן קלוד בתשלום שכ"ט המומחה בסך 708 שקלים. בנוסף, נגרמו לז'אן קלוד הפסד ימי עבודה וטרדה בסך 1,000 שקלים. אם יתברר כי אסא לא נהג ברכב בזמן התאונה, עדיין יש לחייבו לפצות את ז'אן קלוד הואיל והתרשל בכך שלא דאג לבצע העברת בעלות ברכבו ובכך התיר שימוש ברכב וגרם ברשלנותו להטעיית התובע ולחוסר אפשרות לאתר את נהג הסיאט במועד ולקבל ממנו פיצוי בגין הנזקים. תמצית טענות צד ג' 1 בת.א 3380/04 והנתבע 1 בת.א 1817/05- אסא: אסא מעולם לא היה מעורב בתאונת הדרכים נשוא תביעה זו .ביום 10/6/02 מכר אסא את רכבו לצד ג' 2, מר יובל ברהום.במעמד רכישת הרכב, התחייב ברהום לבצע העברת בעלות ברכב למחרת היום. חרף התחייבותו לא דאג ברהום לבצע העברת בעלות ברכב. בסיפא של זכרון הדברים שנערך בינו לבין ברהום צויין כי "מתחייב להעביר בעלות, במידה ולא העביר בעלות כל הדוחות והחובות מיום 10.6.02".ביום 11/6/02 , יום לאחר מכירת הרכב, הודיע אסא לסוכנות הביטוח "מרוז" על מכירת הרכב וביקש לבטל את הביטוח. ביום 18/6/02 קיבל אסא החזר פרמיה בסך 1,639, בגין ביטוח החובה. תמצית טענות צד ג' 2 בת.א 3380/04 והנתבע 2 בת.א 1817/05- ברהום: דין התובענה כנגדו להימחק מחוסר יריבות ובהעדר עילה.בחודש אוגוסט שנת 2002 עזב ברהום עם משפחתו את ישראל ועבר להתגורר באוסטרליה. מאז ועד היום, ביקר ברהום בארץ פעם אחת בלבד במהלך שנת 2005. במועד התאונה, לא היה ברהום הבעלים ו/או הנהג ברכב הסיאט שכן הרכב נמכר על ידו למר מילבסקי עובר לתאונה. דיון והכרעה: טרם אדון בטענות הצדדים אציין כי ביום 25/4/06 ניתנו על ידי פסקי דין בשני התיקים .ביום 1/1/07 קבע ביהמ"ש המחוזי כי: "פסק הדין ככל שהוא נוגע הן למערער (יובל ברהום-א.ד.ג) והן למבקש בבר"ע (אסא שמואל) יבוטל...". בפרוטוקול הדיון בביהמ"ש המחוזי נקבע גם כי: "מוסכם שהנהג יצורף על-ידי משיבה 1 (איילון-א.ד.ג) מבלי שיש בכך כדי למנוע מהמשיב 2 (ז'אן קלוד-א.ד.ג) לצרף את הנהג אם יראה לנכון. פרטי הנהג ימסרו על ידי עו"ד הראל. תיק 3380/04 - תביעת שיבוב: זו תביעת השיבוב שהגישה איילון כנגד ז'אן קלוד. מבטח המגיש תביעת שיבוב כנגד צד שלישי נדרש להוכיח שלושה יסודות ורק בהתקיימותם עוברת זכות המבוטח כלפי הצד השלישי - למבטח: האחד, חבות המבטח עפ"י הפוליסה. השני, תשלום בפועל ע"י המבטח למבוטח בהתאם לחבות עפ"י הפוליסה. והשלישי, חבות של הצד השלישי לפצות את המבוטח. לגבי שני היסודות הראשונים אין כל מחלוקת. המחלוקת היחידה היא האם צד ג' גרם לתאונה ולפיכך חב הוא בהטבת נזקי התובעת. אין מחלוקת כי רכבו של ז'אן קלוד פגע בחלק האחורי של הרכב המבוטח, וז'אן קלוד אף הודה בעדותו כי התנגש ברכב המבוטח: "יש בצומת 4 נתיבים..הייתי בנתיב השמאלי לא הקיצוני, אלא השלישי מימין, כאשר רכב מסוג סיאט..שנע בעוצמה אדירה פגע בי בצידי הימני. מעוצמת החבטה איבדתי השיטה על ההגה וסטיתי לנתיב החיצוני בו עמד העד של איילון" (ליאוניד מקבורד-א.ד.ג) - עמ' 6 לפרוטוקול הדיון. מאחר וזא'ן קלוד אינו מכחיש כי פגע ברכב המבוטח הרי שעליו להוכיח כי רכבו נהדף לעבר רכב המבוטח.משלא הביא ז'אן קלוד את הנהג שנהג ברכב הסיאט לעדות, הרי שלא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת העדר אחריותו לתאונה ומשכך אני קובע שבתביעת השיבוב, איילון עמדה בנטל להוכחת שלושת היסודות כנדרש בתובענות מסוג זה ומשכך התביעה מתקבלת. אשר על כן , אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 13,222 שקלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (16/04/04 ) ועד מועד התשלום המלא בפועל בצירוף אגרות בימ"ש ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 שקלים כולל מע"מ. ת.א 1817/05 וההודעה לצדדים שלישיים בת.א 3380/04: ז'אן קלוד טוען כי האחריות לתאונה רובצת על הנהג ברכב הסיאט. לטענת ז'אן קלוד כי לאחר התאונה יצא מרכבו לצורך לקיחת פרטים מיתר המעורבים בתאונה, וכי הפרטים שנמסרו לו היו פרטיו של אסא שמואל כנהג הרכב: "ת. הפרטים שנמסרו לי היו של אסא ברכב שפגע בי. מי שנהג ברכב הציג לי ת"ז של אסא שמואל. אלו הפרטים שהופיעו בתעודה. ש. אתה זוכר אם ראית ת"ז אוטנטית או דף מצולם? ת. לא זוכר..לא זוכר אם זה היה צילום או לא ..". - עמ' 6-7 לפרוטוקול הוראת סעיף 27ב' לפקודת התעבורה [נוסח חדש] מאפשרת הטלת אחריות פלילית על אדם, גם אם אינו מי שביצע את העבירה בפועל, בסעיף נקבע כדלקמן: "27ב. (א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן - המחזיק) או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו. (ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק. בתי המשפט נהגו בדרך זו גם בעניינים אזרחיים כאשר הטילו אחריות על הבעלים של רכב שגרם נזק, בהעדר ידיעה מי היה הנהג ברכב במועד התאונה. זאת, מתוך הנחה, שבהעדר ראיה סותרת, הבעלים (או מי מטעמו) הינו זה שנהג ברכב באותה עת. אם לא הובאו ראיות סותרות, תוטל אחריות אזרחית על בעלי הרכב גם אם יתכן שהבעלים לא נהג ברכב במועד הרלוונטי. (ראה ת.א. (ת"א) 182192/02 אישי ישיר ואח' נ' "אגד", מפי כבוד השופט טובי וכן ת.א. (ת"א) סיגנלור בע"מ נ' מ.כ.ת אוטו-רנט בע"מ. כאמור לעיל, מר אסא שמואל טען בכתב הגנתו ובחקירתו כי כלל לא היה מעורב בתאונה וכי הוא מכר את רכבו זמן רב לפני התאונה למר יובל ברהום : "לא הייתי בתאונה זו ואין לי מושג מה קרה שם...לפני מספר שנים מכרתי את המכונית שלי ליובל ברהום ..עשיתי פתק שבו יובל מצהיר ..ומתחייב להעביר הבעלות לרכב עד סוף אוגוסט לפני שנוסע לאוסטרליה ובנוסף השארתי לו צילום של ת"ז שלי..ומאותו רגע לא שמעתי דבר על האוטו, הנחתי כי הועברה בעלות. דובר בבחור נחמד בשם יובל, האמנתי לבן אדם. כאשר התחייב בפני ולא קיבלתי הודעות לעניין הרכב, הנחתי כי בוצעה העברת בעלות". ש. מאיזו סיבה לא הועברה הבעלות מיד? ת. השעה הייתה 20:00, הוא היה לחוץ. הייתי גם אמור לנסוע לחו"ל..היה אמון בין שני אנשים שזה יבוצע עד סוף אוגוסט..חתמתי שאני מאשר העברת בעלות..נתתי לו יפוי כוח. נתתי לו אורכה לעשות העברת בעלות עד סוף אוגוסט, למרות שבכתב ההגנה כתבתי כי ניתן לבצע את העברת הבעלות למחרת וזה היה בע"פ." - עמ' 8 לפרוטוקול. לביסוס טענתו צירף אסא לכתב הגנתו את זכרון הדברים המקורי (נ/3) אשר נחתם בינו לבין ברהום לפיו הרכב נמכר למר ברהום למעלה משנה לפני התאונה, מזכרון הדברים עולה כי ברהום מכיר באחריותו המלאה לכל חוב או דוח החל מיום 10/6/02. מר ברהום כלל לא הכחיש בכתב הגנתו כי הרכב נמכר לו אלא טען כי עובר לתאונה עזב את הארץ וטרם שנסע מכר את הרכב למר מילבסקי יצחק. מר מילבסקי הובא לעדות והודה בחקירתו הנגדית כי רכש את הרכב ממר ברהום וכי אף הוא מכר את הרכב עובר לתאונה: "ש. ברהום מכר לך את הרכב? ת. כן, לפני בערך 5.5 , 6 שנים. כבר מכרתי אותו. ש. למי מכרת? ת. לרפי ברזילי... ש. מתי עשיתם העברת בעלות? ת. לא עשינו..לא זוכר אם קיבלתי מסמכי העברת בעלות. מלכתחילה לא רציתי להחזיק את הרכב זמן רב ולכן לא חשבתי לעשות העברת בעלות..יובל הוא חבר של שכן שלי..זו גם הייתה אחת הסיבות שלא עשיתי העברת בעלות, הכרתי את האדם" (עמ' 9-10 לפרוטוקול). לכתב ההגנה של ברהום צורף זכרון הדברים שנערך בין מילבסקי יצחק לבין רפי ברזילי. לאור האמור לעיל, אני קובע כי אסא וברהום עמדו בנטל להוכיח כי הרכב לא היה בחזקתם וכי הם לא נהגו ברכב בשעת התאונה ומשכך לא ניתן להטיל על מי מהם אחריות לתאונה. אשר לטענה כי האחריות לתאונה רובצת על מר אסא מאחר והיה רשום כבעלים של הרכב, הרי שלא מצאתי לנכון להטיל את האחריות לתאונה על אסא רק מאחר והיה הבעלים הרשום של הרכב, שכן כבר נקבע שהערך של הרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד והוכח בפני מעבר לכל ספק כי אסא מכר את הרכב למעלה משנה לפני התאונה. משכך הנסיון ליצור יריבות בין ז'אן לאסא רק מחמת שלא דאג שתתבצע העברת בעלות, הוא נסיון מלאכותי שאין בו ממש.בענין זה אציין כי כבר במועד קבלת כתב ההגנה ידע ז'אן כי הרכב לא היה בחזקת מי מהנתבעים אולם מסיבותיו הוא, בחר ז'אן שלא לצרף את מר מילבסקי ו/או את מר ברזילי כנתבעים. סוף דבר: מאחר ולז'אן היה ידוע כי הרכב לא היה בחזקת מי מהנתבעים (אסא וברהום) בעת התאונה וכי הרכב נמכר למר מילבסקי אשר מכר אותו למר ברזילי, הרי שבכדי להוכיח את נסיבות התאונה, היה על ז'אן לצרף את מר ברזילי כנתבע. משלא עשה כן, לא עמד בנטל להוכיח כי האחריות לתאונה רובצת על הנהג ברכב הסיאט ומשכך אני קובע כי התביעה בת.א1817/05 וההודעה לצד ג' בת.א 3380/04 נדחות. בנסיבות העניין, איני מוצא מקום לחייב את שולח ההודעה לצד ג' /התובע בתיק 1817/05 בתשלום הוצאות.כתב תביעהרכבמסמכיםתביעת שיבובחברת ביטוחפוליסהנזק לרכב