האם אפשר לכפות על מפעל הפיס לגלות פרטי זוכים בהגרלת לוטו ?

החלטה התובעים, פנחס כהן, יצחק סרוסי ויוסף בריבי (להלן: "התובעים") בתיק זה רכשו במשותף כרטיס הגרלה בתוכנית "לוטו", אחת התוכניות שמנהל הנתבע - מפעל הפיס (להלן: "מפעל הפיס"). ההגרלה נערכה ביום 9.10.97. כרטיסם של התובעים זכה בפרס הראשון, כאשר שישה מהמספרים שנקבו בכרטיסים עלו בגורל. הפרס הראשון בהגרלה הנדונה שמספרה 40/97, היה למעלה מ - 24,000,0000.- (עשרים וארבעה מיליון ש"ח). בהגרלה זו זכו שני משתתפים נוספים, לכן מפעל הפיס שילם לתובעים רק שליש מסכום הפרס הראשון. בעקבות מידע שהגיע לידיעת התובעים, התעורר חשדם שלא היו עוד משתתפים שזכו במקום ראשון בהגרלה 40/97. התובעים פנו למפעל הפיס וביקשו את פרטי שני המשתתפים שלטענת מפעל הפיס זכו אף הם בפרס הראשון. במכתב התשובה של מפעל הפיס מיום 13.11.97, צויין בין היתר כי: "מפעל הפיס אינו נוהג למסור נתונים לגבי זוכים ולכן לא נוכל למסור את פרטי 2 הזוכים הנוספים בפרס הראשון בהגרלה זו". משום כך הגישו התובעים את התובענה בתיק זה. התובענה הוגשה לביהמ"ש המחוזי בחיפה. מפעל הפיס העלה טענות מקדמיות . בישיבה שהתקיימה ביום 8.11.99 בפני כב' השופט פינקלמן בביהמ"ש המחוזי בחיפה, הסכימו ב"כ הצדדים כי שתיים הן השאלות המקדמיות: האחת - סמכותו המקומית של ביהמ"ש השנייה - "האם יש להם לתובעים הזכות לכפות על מפעל הפיס לגלות מי הם הזוכים הנוספים שהיו שותפים לזכיה נשוא התביעה" (פרוט' מיום 8.11.99). בהחלטה מיום 7.2.00 קבע כב' השופט פינקלמן כי לביהמ"ש זה הסמכות המקומית לדון בתובענה ולפיכך הועבר התיק ונקבע לדיון בפני. כב' השופט פינקלמן העביר אלי את ההכרעה בשאלת זכותם של התובעים לכפות על מפעל הפיס לגלות את פרטי הזוכים הנוספים בהגרלה . מפעל הפיס הרחיב את השאלה והוסיף כי מן הראוי למחוק את התובענה על הסף הואיל ולא נתקיימו דרישות תקנה 78 לתסד"א. מדובר בתביעה בשל תרמית או מצג שווא. על פי התקנה חייב התובע לתת פרטים מלאים. מפעל הפיס טוען כי פרטים כאלה לא ניתנו. יש ממש בטענת ב"כ התובעים שמפעל הפיס לא היה רשאי להוסיף ללא היתר טענה מקדמית, חרף ההסכם הדיוני מיום 8.11.99. למרות הערתי אתייחס גם לטענה הנוספת. על פי הוראות תקנה 78 לתסד"א חייב תובע למסור פרטים - לא הוכחות . התובעים אכן מסרו בתובענה פרטים שדי בהם לעניינינו. התובעים ציינו כי : א - לא היו זוכים נוספים במקום ראשון בהגרלה הרלוונטית; ב - הם זכאים לקבל ממפעל הפיס פרטים על הזוכים הנוספים אם היו כאלה; ג - לא היה צידוק לסרובו של מפעל הפיס לתת להם פרטים על הזוכים הנוספים. מטענות ב"כ התובעים עולה כי התובעים מוותרים על הסעד ההצהרתי הראשון בתובענה ומסתפקים בפסק דין הצהרתי, שמפעל הפיס חייב למסור להם את פרטי הזהות של שני הזוכים הנוספים, שהיו באותה הגרלה נטענת ופרטים על הפרסים ששולמו לאותם זוכים. מפעל הפיס אינו חולק למעשה על האינטרס הלגיטימי של התובעים להשתכנע שאכן היו זוכים נוספים בהגרלה, שהרי התרגום המעשי הוא הפחתת מנת הפרס שלהם. באין זוכים אחרים מנת הפרס שלהם היא פי 3 מהסכום שמפעל הפיס שילם להם. הטענה שעליה מבסס מפעל הפיס את סרובו לתת להם את פרטי הזוכים ואסמכתאות בדבר סכומי הפרס ששולמו, הוא חובתו לשמור על סודיות ולמנוע גילוי פרטים העלולים לזהות את הזוכים האחרים. פרקטית יכול היה מפעל הפיס להפיג את חששם של התובעים לו הסכים למסור לגוף כמו נציג מבקר המדינה, או לנאמן שימונה על ידי ביהמ"ש, פרטים בדבר: 1. שמות הזוכים הנוספים; 2. פרטי הכרטיסים של הזוכים, כך שניתן יהיה לאמת את הזכייה; 3. אסמכתא לתשלום הפרסים לזוכים הנוספים שהיו בהגרלה 40/97. גם מההיבט העקרוני אין עמדתו של מפעל הפיס נראית לי. אני ערה לעובדה כי מפעל הפיס הינו תאגיד מסוג חברה מוגבלת בערבות, אך הוא כפוף לביקורת מבקר המדינה והוא פועל להשגת מטרות ציבוריות. במבוא להצעת חוק חופש המידע נאמר: "הזכות לקבל מידע מרשויות ציבוריות היא אחת מזכויות היסוד במשטר דמוקרטי, היא תנאי בסיסי להגשמתו של חופש הביטוי ולמימוש זכויותיו הפוליטיות והאחרות של אדם בכל תחומי החיים וגו'". מפעל הפיס ראוי להערכה על דבקותו בשמירת זהותם של זוכים וזכותם לסודיות. יחד עם זאת, מן הראוי היה שיכבד את זכותם של זוכים לוודא ששולמו להם מלוא סכומי הפרסים המגיעים להם ושלא הוקטנה מנת הפרס בטענת שווא בקיומם של זוכים שלא היו במציאות. היה מקום לצפות לכך שבתוכנית של כל הגרלה המנוהלת על ידי מפעל הפיס יהיה גוף כמו מבקר חוץ , או נציבות, או וועד ציבורי שיפקח על מספר הזוכים ועל חלוקת מנות הפרסים. עיון בתוכנית "לוטו" מס' 1/1996 שהיא הרלוונטית להגרלה בה זכו התובעים, מלמד כי מפעל הפיס לא דאג לקיום גוף מבקר כאמור. קביעת הזוכים בהגרלה נעשית על ידי פקידי מפעל הפיס עצמם, ללא ביקורת חיצונית. תופעה כזו אינה תקינה ואין היא רצויה מבחינה ציבורית. בס' 31 בתוכנית הלוטו הנזכרת, נקבע מעמדו של "נציב תלונות", אך תפקידו מוגבל להכרעה בזכותו של בעל כרטיס להחשב כמשתתף. באין גוף מפקח היה על מפעל הפיס להוכיח גמישות בהרגעת חששות של משתתפים כבמקרה הנדון. הדבר נכון במיוחד בהתחשב בעובדה שמפעל הפיס, שמר לעצמו את הזכות לפרסם את פרטי הזהות של הזוכים והסכומים שבהם זכו. הכוונה היא לאמור בס' 9 בתנאים המודפסים על גב כרטיס הלוטו - דהיינו תוכנית ההגרלות הנדונה במשפט זה. על גבו של טופס הלוטו או בכינויו "כרטיס הלוטו" הודפסו עיקרי התנאים. (העתק צורף כנספח ג' לסיכומי התובעים שהוגשו לביהמ"ש בחיפה לעניין טענת חוסר הסמכות המקומית) . בס' 9 בתנאים נאמר: "9. המפעל רשאי לפרסם את פרטי זהותו של הזוכה ואת סכום הזכייה שבו זוכה הטופס". התנאים המודפסים כאמור הם אומנם "חוזה אחיד" כהגדרתו בחוק החוזים האחידים, אך לכאורה אין בהוראה זו משום קיפוח. לפיכך, יש לפרש את האמור כהסכמה של כל משתתף לפרסום זהותו ועובדת זכייתו. מכח תנאי זה היה מפעל הפיס רשאי למסור לתובעים מידע על "הזוכים הנוספים" בהגרלה. דומה איפוא שלא היה למפעל הפיס צידוק חוקי לסרובו למסור לתובעים מידע על הזוכים הנוספים. סרובו של מפעל הפיס למסור פרטים לגוף שלישי, כנאמן, מהווה לכאורה ביסוס עילת התביעה של התובעים. התוצאה היא שאני דוחה את טענות הסף של מפעל הפיס. אני מחייבת את מפעל הפיס לשלם לתובעים הוצאות בקשה זו בסך 5,000.- ש"ח בצרוף מע"מ, ללא קשר לתוצאות המשפט. הימוריםמפעל הפיסמפעלשאלות משפטיות