## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר מנחם ירון, ת.ז. _________, הינו תושב ירושלים, נהג מונית במקצועו, אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה זו היה הבעלים של מונית מסוג "סקודה" מודל 2004, מס' רישוי _________ (להלן: "המונית"). 2. הנתבעת 1, חברת ביטוח "הגליל" בע"מ, ח.פ. _________, הינה חברת ביטוח הרשומה בשטחי הרשות הפלסטינית, שם גם מקום מושבה ועסקיה העיקריים. לנתבעת 1 אין סניפים או רישיון לעסוק בביטוח בתחום מדינת ישראל. 3. הנתבע 2, מר אלון לוי, ת.ז. _________, הינו תושב ירושלים, סוכן ביטוח מורשה לעסוק בעסקי ביטוח בישראל, אשר שימש כסוכן ביטוח מטעם הנתבעת 1 בשטח מדינת ישראל. ## ב. הסעד המבוקש ## 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעים 1 ו-2, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סך של 26,125 שקלים חדשים, המהווים את יתרת שווי המונית ביום אירוע הגניבה, בניכוי הסכום ששולם בפסק הדין החלקי ובניכוי דמי ההשתתפות העצמית. ב. הפרשי הצמדה וריבית על הסכום הנ"ל מיום הגשת התביעה המקורית (19/12/05) ועד למועד התשלום המלא בפועל. ג. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין ניהול תביעה זו, בתוספת מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 5. ביום 14/12/04, ביטח התובע את המונית באמצעות הנתבע 2, בפוליסה לביטוח מקיף מס' 600106221304, שהונפקה לו על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הפוליסה"). 6. ביום 14/08/05, נגנבה המונית של התובע בעת שחנתה ליד ביתו ברחוב הכפיר בירושלים, ומאז לא נמצאה (להלן: "אירוע הגניבה"). 7. מיד לאחר אירוע הגניבה, הודיע התובע לנתבע 2 על קרות מקרה הביטוח. התובע אף נבדק בפוליגרף ונמצא דובר אמת, אך תביעתו לתשלום תגמולי הביטוח נדחתה על ידי הנתבעת 1. 8. עילת התביעה נולדה במועד דחיית תביעת התובע לתגמולי ביטוח על ידי הנתבעת 1, וכן במועד אירוע הגניבה עצמו, אשר בגינו קמה חובת הפיצוי. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 9. הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום, שכן סכום התביעה מצוי בגבולות סמכותו. 10. הסמכות המקומית נתונה לבית משפט השלום בירושלים, שכן מקום מגוריו של התובע, מקום עסקו של הנתבע 2, ומקום אירוע הגניבה, כולם מצויים בתחום שיפוטו של בית משפט זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## תוקף פוליסת ביטוח שהונפקה על ידי מבטחת בלתי מורשית ## 11. התובע יטען כי פוליסת הביטוח שהונפקה על ידי הנתבעת 1, אף שהיא מבטחת בלתי מורשית לעסוק בביטוח בישראל, הינה פוליסה תקפה לכל דבר ועניין, ואין בהיעדר הרישיון כדי לבטל את תוקפה או לפגוע בזכויות התובע מכוחה. 12. הפסיקה קבעה כי אין להתיר למבטח בלתי מורשה להישמע בטענה התוקפת את חוקיות החוזה בשל היעדר רישיון, שכן המבטח יצר מצג כלפי המבוטח כאילו הוא מורשה, וגרם למבוטח לשנות את מצבו לרעה בהתקשרותו בחוזה הביטוח. 13. התובע יטען כי גישה אחרת, שתבטל את תוקף הפוליסה, תותיר את המבוטח ללא סעד עם קרות מקרה הביטוח, ותפגע בתכלית חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981, שנועד להגן על המבוטחים. 14. התובע יטען כי גם אם היה מדובר בחוזה על תנאי, הרי שהנתבעת 1, שמנעה את קיום התנאי (קבלת רישיון), אינה יכולה להסתמך על אי קיומו, בהתאם לעקרונות דיני החוזים. 15. התובע יטען כי יש להחיל את הוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, המקנה לבית המשפט סמכות להורות, בנסיבות מיוחדות ומטעמי צדק, על צד לקיים את החיוב נשוא החוזה, שעה שהצד האחר כבר קיים את חיובו. ## הדין המהותי החל על הפוליסה ## 16. התובע יטען כי הדין המהותי החל על הפוליסה הינו הדין הישראלי, לרבות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, והפוליסה התקנית, וזאת לאור נסיבות כריתת החוזה ומכלול הנתונים הרלוונטיים. 17. החוזה נערך בישראל, בין חברת ביטוח באמצעות סוכן ביטוח שמקום עסקו בישראל לבין מבוטח אזרח ותושב ישראל, והן ההצעה והן הקיבול נעשו בישראל, מה שמצביע על כוונה להחיל את הדין הישראלי. 18. הפוליסה נכתבה בשלוש שפות, ובהן השפה העברית, והמטבע שנקבע לתשלום דמי הביטוח ותגמולי הביטוח הוא השקל החדש, כל אלו מחזקים את המסקנה בדבר תחולת הדין הישראלי. 19. הנתבעת 1 יצרה כלפי התובע מצג, באמצעות הנתבע 2, לפיו היא מורשית לעסוק בביטוח בישראל, וכפועל יוצא מכך, יצרה מצג לפיו החוקים החלים על הפוליסה הם אותם חוקים שחלים על פוליסות ביטוח המוצאות על ידי מבטחות ישראליות. 20. גם אם היה נטען כי הדין החל הוא הדין הפלסטיני, הרי שהנתבעת 1 לא הוכיחה בראיות פוזיטיביות שפיצוי מופחת בשיעור של 75% במקרה של "אובדן גמור" הוא הדין המהותי החל בשטחי הרשות הפלסטינית, ובהיעדר הוכחה של המשפט הזר, יחול המשפט הישראלי. ## חובת הנתבעת 1 לפצות במלוא ערך הרכב ## 21. התובע יטען כי בהתאם להוראות הפוליסה התקנית, החלה על פי הדין הישראלי, במקרה של אובדן גמור (כגון גניבה שלא נמצאה תוך 30 ימים), על המבטח לשלם למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח. 22. הוראה זו אינה ניתנת להתנאה, אלא לטובת המבוטח, בהתאם לסעיף 38(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), ועל כן, הסייג בפוליסה המגביל את הפיצוי ל-75% מערך הרכב אינו תקף. 23. הנתבעת 1 הפרה את חובתה להבליט סייגים או תנאים להיקף חבותה בפוליסה, בהתאם לסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, שכן "חוברת הפוליסה" מעולם לא הומצאה לתובע. 24. אי מילוי חובת ההבלטה וההדגשה של הסייגים בפוליסה שוללת את זכותה של הנתבעת 1 להסתמך על אותם סייגים או תנאים, ובפרט על הסייג המגביל את הפיצוי ל-75% מערך הרכב. 25. התובע יטען כי לא הוכחה ידיעה בפועל שלו אודות קיומו של סייג להיקף הכיסוי הביטוחי, ועל כן, אין בכוחה של ידיעה כזו, לו הייתה קיימת, להתגבר על דרישת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. ## רשלנות הנתבע 2 באי יידוע על זהות המבטחת ## 26. התובע יטען כי הנתבע 2 התרשל כלפיו בכך שלא גילה לו כי הוא פועל כשלוחה של חברת ביטוח זרה, אשר מקום מושבה ועסקה בשטחי הרשות הפלסטינית ואין לה רישיון לעסוק בביטוח בישראל. 27. התובע יטען כי לו היה יודע מראש שהפוליסה הונפקה על ידי חברת ביטוח שאינה בעלת רישיון לעסוק בביטוח בישראל, שאין לה נכסים בישראל ואשר לא ניתן לפעול נגדה באופן אפקטיבי, הוא לא היה מסכים להתקשר עמה בחוזה הביטוח. 28. חובת הגילוי המוטלת על סוכן ביטוח היא רחבה, והיא כוללת גילוי פרטים מהותיים אודות זהות המבטחת, מעמדה החוקי בישראל והשלכותיה של זהות זו על זכויות המבוטח. 29. הנתבע 2, כסוכן ביטוח מקצועי, היה חייב ליידע את התובע באופן מפורש וברור על זהותה הלא-ישראלית של הנתבעת 1 ועל המשמעויות הנובעות מכך, ובמחדלו זה הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. 30. התובע יטען כי טענת הנתבע 2 לפיה התובע ידע על זהות המבטחת אינה עומדת במבחן המציאות, וכי גם אם ידע על עלויות ביטוח נמוכות, אין בכך כדי להעיד על ידיעה מלאה ומפורטת אודות זהותה הלא-ישראלית של המבטחת והשלכותיה. ## רשלנות הנתבע 2 באי המצאת הפוליסה ## 31. התובע יטען כי הנתבע 2 התרשל כלפיו בכך שלא מסר לו העתק של "דף הפוליסה" ושל "חוברת הפוליסה" במועד כריתת החוזה או בסמוך לו, כפי שהבטיח. 32. הנטל להוכיח שפוליסת הביטוח הומצאה למבוטח מוטל על המבטחת ועל הסוכן, ואין להסתפק בעדות בדבר נהלים כלליים, אלא יש להראות שהפוליסה אכן הגיעה אל המבוטח הספציפי. 33. הנתבע 2 הודה כי חוברת הפוליסה מעולם לא נמסרה על ידו לתובע, ומחדל זה, גם אם נעשה בהתאם להנחיות הנתבעת 1, אינו פוטר אותו מאחריות אישית כלפי התובע. 34. אי המצאת הפוליסה לתובע מהווה הפרה של חובת הזהירות שהנתבע 2 חב כלפי התובע, ופגעה ביכולתו של התובע לדעת את תנאי הביטוח המלאים, ובפרט את הסייגים לכיסוי הביטוחי. 35. התובע יטען כי גרסתו, לפיה דף הפוליסה נמסר לו רק לאחר קרות מקרה הביטוח, היא הגרסה הנכונה, וכי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה להמצאת הפוליסה במועד. ## רשלנות הנתבע 2 באי גילוי סייג לכיסוי הביטוחי ## 36. התובע יטען כי הנתבע 2 התרשל כלפיו בכך שלא גילה לו אודות קיומו של סייג לכיסוי הביטוחי, שעניינו תקרת פיצוי של עד 75% מגובה הנזק במקרה של אובדן גמור. 37. חובת הגילוי הרחבה המוטלת על סוכן ביטוח מכוח עקרון תום הלב בניהול משא ומתן מחייבת אותו ליידע את המבוטח על כל סייג מהותי המגביל את הכיסוי הביטוחי. 38. התובע יטען כי גרסת הנתבע 2, לפיה יידע את התובע בעל פה בדבר קיומו של הסייג, הועלתה לראשונה רק במהלך עדותו בבית המשפט, ואין לייחס לה משקל ראייתי כלשהו. 39. התובע יטען כי הנתבע 2 כלל לא היה מודע לקיומו של הסייג הנ"ל לכיסוי הביטוחי בעת כריתת החוזה, ועל כן לא יכול היה ליידע את התובע אודותיו. 40. אי גילוי דבר קיומו של הסייג הנ"ל לתובע מהווה הפרה של חובת הזהירות שהנתבע 2 חב כלפי התובע, ופגעה ביכולתו של התובע לקבל החלטה מושכלת בנוגע להיקף הביטוח. ## אחריות אישית של הנתבע 2 ## 41. התובע יטען כי בשל מעשיו ומחדליו של הנתבע 2, כמפורט לעיל, יש להטיל עליו אחריות אישית, ולחייבו לפצות את התובע (יחד ולחוד עם הנתבעת 1) במלוא ערך הרכב ביום האירוע. 42. היקף האחריות של הסוכן כלפי המבוטח אינו מושפע מעובדת קיומם של יחסי שליחות בינו לבין המבטחת, שכן תכלית החלת מוסד השליחות היא להגן על זכויות המבוטח. 43. אדם הפונה לסוכן ביטוח רואה עצמו כלקוחו ומצפה לקבל ממנו ייעוץ מקצועי, ועל הסוכן מוטלות חובות כמשתתף במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, לרבות חובת גילוי רחבה. 44. יחסי השליחות בין הסוכן לבין המבטחת אינם פוטרים אותו מחובת תום הלב כלפי המבוטח, ומכוח חובה זו אפשר שתוטל על השלוח חובת גילוי על אף שהגילוי אינו משרת את עניינו של השולח. 45. אי המצאת הפוליסה והפרת חובת הגילוי אודות קיומו של סייג לכיסוי הביטוחי מחייבות הטלת אחריות אישית על הנתבע 2 לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו. ## אשם תורם של התובע (שלילה) ## 46. התובע יטען כי אין לייחס לו כל אשם תורם בנסיבות העניין, שכן הוא הסתמך בתום לב על מצגיהם והבטחותיהם של הנתבעים, ובפרט על הנתבע 2 כסוכן ביטוח מקצועי. 47. התובע פעל כאדם סביר בנסיבות העניין, ואין לצפות ממנו לבדוק באופן עצמאי את רישיונה של חברת הביטוח או את תנאי הפוליסה המלאים, כאשר סוכן הביטוח הוא הגורם המקצועי שאמור לספק מידע זה. 48. גם אם יטען כי התובע ידע על עלויות ביטוח נמוכות, אין בכך כדי להעיד על ידיעה מלאה ומפורטת אודות זהותה הלא-ישראלית של המבטחת והשלכותיה, ואין בכך כדי להטיל עליו אשם תורם. 49. התובע יטען כי טענת הנתבע 2 בדבר אשם תורם של התובע בשיעור של מאה אחוזים הינה טענה קיצונית ובלתי סבירה, שאין לה כל בסיס עובדתי או משפטי. 50. התובע יטען כי חובת הגילוי והזהירות מוטלת בראש ובראשונה על הנתבעים, ואין להטיל על התובע, כמבוטח מן השורה, את האחריות למחדליהם. ## שווי הרכב ביום האירוע ## 51. התובע יטען כי שווי הרכב ביום אירוע הגניבה עמד על סך של 58,000 שקלים חדשים, בהתבסס על חוות דעת שמאי מטעמו, אשר אומצה על ידי בית המשפט בפסק הדין המקורי. 52. חוות דעת השמאי נערכה בהתבסס על מחירון הרכב המקובל (לוי יצחק), והשמאי נחקר בחקירה נגדית ועדותו נותרה איתנה ולא נסתרה. 53. הנתבעים לא הציגו כל חוות דעת שמאי נגדית או ראיות אחרות שיש בהן כדי לסתור את קביעת שווי הרכב על ידי השמאי מטעם התובע. 54. משכך, יש לאמץ את קביעת שווי הרכב בסך 58,000 שקלים חדשים כבסיס לחישוב הפיצוי המגיע לתובע. 55. הסכום הנתבע משקף את ההפרש בין שווי הרכב המלא לבין הסכום ששולם בפסק הדין החלקי, בניכוי דמי ההשתתפות העצמית, ומהווה פיצוי מלא והוגן לתובע. ## דחיית טענת אובדן הכנסה ## 56. התובע יטען כי דחיית עתירתו לפיצוי בגין אובדן הכנסה בפסק הדין המקורי הייתה שגויה, וכי המדובר בנזק תוצאתי ישיר שנגרם לו עקב אי יכולתו לרכוש רכב חלופי. 57. התובע, כנהג מונית, נזקק לרכבו לפרנסתו, ואי יכולתו להשתמש במונית במשך 55 ימים גרמה לו לאובדן הכנסה ממשי ומוכח. 58. התובע יטען כי נזק מסוג זה הינו נזק צפוי וטבעי במקרה של גניבת מונית המשמשת לפרנסה, וכי יש לראות בו נזק המכוסה על ידי הפוליסה. 59. התובע יטען כי הוא הוכיח את עצם הנזק ואת שיעורו באופן מספק, וכי יש לחייב את הנתבעים לפצותו גם בגין רכיב נזק זה. 60. התובע יטען כי דחיית רכיב זה של התביעה פוגעת בעקרון השבת המצב לקדמותו ואינה משקפת את מלוא הנזקים שנגרמו לו בפועל. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהרכבמסמכיםחברת ביטוחפוליסהביטוח מקיףפלסטינים